מבחן הסבירות

האם מודיעין הוא סוג של מדע? האם ניתן לבסס הערכות מודיעיניות בנושא מצרים, איראן או סוריה על מתודות עבודה מדוייקות, ולנמק אותם כפי שמנמקים פיתרון בעיה פיזיקלית או כימית? בספרו המרתק, הפילוסופיה של המודיעין, מנסה פרופ' יצחק בן ישראל לבסס תשובה חיובית לשאלה הזאת. חשוב לציין, כי הוא אינו טוען שמדענים או אנשי מודיעין יכולים לנסח נוסחאות מתמטיות מדוייקות ולנבא באמצעותן את העתיד. גם המדעים ה"מדוייקים" אינם באמת "מדוייקים". מודל מדעי אינו אלא היפותזה, השערה, ולא קביעת עובדה ודאית על העולם. ההשערה הזאת תקפה רק משום שהיא תואמת את התצפיות, אך לעולם לא ניתן "להוכיח" אותה באופן מלא. ברגע שתסתור את נתוני התצפיות, עלינו להשליך אותה לפח. יתרונו הגדול של המדע הוא לא ב"דיוק" שלו בהכרח, אלא במתודת המחשבה המסודרת שלו, ובטיעוניו החשופים תמיד להפרכה ולביקורת.

בן ישראל מעוניין לאמץ שיטת חשיבה מסודרת כזאת גם בתחום המודיעין. על אנשי מודיעין לשער השערות, לבדוק באופן מדוקדק ומסודר אם הן תואמות את התצפיות, ואם התשובה שלילית- להשליכן. הוא מכיר בכך שאנשים העובדים בארגוני מודיעין יתנגדו לחשיבה מסודרת ו"מרובעת" מסוג זה, ולכן הוא מציע לכפות אותה עליהם הר כגיגית. באמצעות שורה של היקשים, הוא מסיק שצורת חשיבה מסודרת כזאת היתה מוכיחה לראשי צה"ל כי מצרים מתכוננת למתקפה ב-1973, ובכך מונעת את מחדל מלחמת יום הכיפורים.

אולם כדי שאנשי מודיעין יוכלו לחשוב באופן "מדעי", עליהם לנסח את הבעיות וההשערות שלהם כהלכה. היינו, ברוח גישתו של הפילוסוף קארל פופר, עליהם לטעון טענות הניתנות להפרכה, ולהימנע מטיעונים ריקים ומעגליים. בעת מחלתו של ערפאת, למשל, אמר ראש אמ"ן דאז, אלוף אהרון זאבי-פרקש בועדת חוץ וביטחון ש"או שערפאת ימות, או שלא." "הערכה" מודיעינית מסוג זה אינה ניתנת להפרכה, ולפיכך אין לה ערך. אולם, אליבא דבן ישראל, בתחום המודיעין נפוצים  גם טיעונים מעגליים מתוחכמים, ולפיכך מסוכנים יותר. בדו"ח ועדת אגרנט, למשל, כתוב שהערכת אמ"ן על הצבא המצרי לא היתה משביעת רצון. זהו טיעון מעגלי בדיעבד, שאינו ניתן להפרכה: הערכת המודיעין נכשלה בחיזוי תנועות הצבא המצרי, ומכאן ניתן לטעון תמיד בדיעבד שהיא "לא היתה משביעת רצון".

טיעונים בלתי ניתנים להפרכה. ועדת אגרנט (למעלה) וראש אמ"ן לשעבר, אלוף (מיל) אהרון זאבי-פרקש

דוגמא מרכזית נוספת של בן ישראל לטיעוני מודיעין מעגליים, וכאן אני מגיע לחלק הבעייתי יותר בספרו, היא שלילתה של כל הערכה המסתמכת על חישוב סבירויות. כאשר ראש אמ"ן, למשל, אומר כי "פניה של סוריה ככל הנראה לשלום, אולם בסבירות נמוכה- פניה למלחמה", הרי שמדובר בטיעון "ריק" שלא ניתן להפריכו. בין אם סוריה תשמור על השלום או תצא למלחמה, הערכת המודיעין תהיה תמיד נכונה. מסיבה זו, טוען בן ישראל, אין למסור לקברניטים הערכות המבוססות על חישוב סבירויות. על חוקרי המודיעין לסדר את המידע שלהם בהתאם למתודה המדעית המתוארת בספר, ואז להביא לקברניטים מסקנה ניתנת להפרכה: "סוריה פניה לשלום" או "סוריה פניה למלחמה".

דוגל במתודה מדעית בעבודה המודיעינית. פרופ' יצחק בן ישראל

לדעתי, הצעתו של בן ישראל להימנע מהערכת סבירות בעייתית ואף מסוכנת, וזאת משתי סיבות עיקריות. ראשית, היא מתעלמת לחלוטין מאקראיות ומאי וודאות, האופפות כל החלטה המתקבלת בחיים האמיתיים. אם ניקח את הדוגמא של סוריה, למשל, הרי שהברירה בין "פניה לשלום" ו"פניה למלחמה", כאילו היו אלו שתי הנחות מדעיות שאפשר לבחור בינהן (1 או 0), היא מטעה עד מאד. ואולי, למשל, רק לשם הדוגמא, פניה של סוריה לשלום, אולם היא מפחדת מריכוזי כוחות ישראליים בגולן, ועלולה לפתוח במלחמה כמתקפת מנע? ואולי בצמרת הסורית יש עדיין ויכוח, וזה מושפע גם מפעולות ישראליות או מהתערבות של גורמים חיצוניים, שקשה לצפותם? במקרה כזה, במיוחד בהנחה שהידע שלנו על המתרחש בצמרת הסורית אינו מושלם, דיון בסבירות הוא שימושי עד מאד. מעריך המודיעין, למשל, יכול לקבוע כי הסבירות שסוריה תצא למלחמה תגדל, אם תזרים ישראל כוחות נוספים לגולן, או אם רוסיה וארצות הברית לא יתערבו. לעומת זאת, הוא יכול גם לומר שפעולות שונות, של ישראל או מדינות אחרות, עלולות להפחית את הסבירות למלחמה. הקברניט, ששומע את הערכת המודיעין, ידע אלו פעולות שינקוט עשויות להגביר, או להפחית את הסבירות למלחמה, וכך התנהלותו עשויה להיות תואמת יותר לתנאים בשטח.

שנית, הערכות ברורות וחדות מדי עשויות להטעות את הקברניטים, שאינם בקיאים בהכרח ב"פילוסופיה של המודיעין". אמנם, בן ישראל ומעריכי המודיעין שיאמצו את גישתו יודעים היטב, שהערכותיהם אינן אמת, או קביעה מוחלטת על המציאות, אלא רק השערות שיש להשליכן אם יסתבר שהן נוגדות את התצפיות. אולם רוב הקברניטים אינם מתעניינים בתהליך המחשבתי שהוביל את איש המודיעין להערכתו. אם הם שומעים ש"פניה של סוריה למלחמה" הם מניחים שמלחמה עומדת בפתח, ולעיתים לא יהיו קשובים לאיש המודיעין אפילו אם ישנה את הערכתו בעקבות נתונים חדשים. לעומת זאת, אם איש המודיעין מנסח את דבריו מתוך חישוב סבירויות, ואומר ש"הסבירות שסוריה תצא למלחמה גוברת או פוחתת אם ישראל תנהג באופן X או תבצע Y", האחריות חוזרת לקברניטים. הערכת המודיעין נותנת להם כלי, או מפת דרכים, להתנהל באמצעותה, אך לא אילן וודאי להיתלות בו, שעלול לעודד אותם להתנהג באופן מקובע.

המסקנה, לפיכך, היא שהמתודה המדעית אינה תואמת לחלוטין לזו הרצויה בהערכות מודיעין. מודיעין הוא עבודה אנושית יצירתית, המתבצעת בתנאים של אי וודאות, אקראיות, מציאות משתנה ופערי הבנה בין אנשי המודיעין לפוליטיקאים וקברניטים למיניהם. בתנאים כאלו, הערכה ספקנית המתבססת על חישוב סבירויות עדיפה על הערכה ברורה ו"מדעית" יותר שעלולה להתפרש כוודאית ומוחלטת, ובכך להוביל לטעויות הרות אסון.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-אוגוסט 30, 2012, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 15 תגובות.

  1. אולי הפתרון יבוא מהגשת תחזיות חד-משמעיות של יותר מגוף מודיעיני אחד? למשל: אמ"ן ומוסד. אז הקברניט יצטרך לבזבז זמן רב יותר ללימוד, אבל כל גוף מודיעיני יהיה אמיץ יותר בניסוחיו.

    • לא כדאי, לדעתי, כי אז מקבלי ההחלטות עלולים לבחור את ההחלטה החד משמעית של הגוף החביב עליהם, ולהתעלם מזו של הגוף השני. ואולי כל הגופים יגיעו לאותה הכרעה חד משמעית? לדעתי, לא רק שיש להימנע מהערכות כאלו, יש לוודא שראש הממשלה קשוב גם ליועצים מומחים שאינם מגיעים ממערכת הביטחון, למשל אנשי אקדמיה וראשי מכוני מחקר, ובמקרים מסויימים – גם אנשי עסקים שעבדו עם מדינות היעד (מצרים, פלסטינים, ירדן וכדומה).

  2. יש פער גדול בין הציפייה בציבור (וגם בקרב פוליטיקאים מסוימים) לגבי יכולותיו של המודיעין לבין יכולתו בפועל. כך, למשל, גערו במודיעין על שלא חזה את תוצאות הבחירות בלבנון או את המהפכה במצרים. אלו דברים שלקצין המודיעין אין יכולת לחזות יותר מאשר, נאמר, סוציולוג או מזרחן.

    בקשר למלחמת יו"כ. דווקא כאן אני חושב שהשאלה הייתה יחסית פשוטה: האם הצבא המצרי, שמתכונן למלחמה אכן מתכוון לתקוף, או שמדובר בבלוף שנועד ליצור לחץ על ישראל או על ארה"ב? הטענה העקרונית של אלי זעירא, אם הבנתי אותה נכון, היא בערך ככה: "אמנם הערכתי שהסבירות למלחמה נמוכה, ובדיעבד היא הייתה גבוהה מאוד (אם לא ודאית), אבל זה לא היה תפקידי. תפקידי היה לתאר את מצב מוכנותו של הצבא המצרי למלחמה, ואת זה עשיתי בצורה די מדויקת. ההנהגה המדינית טעתה בכך שהסתמכה על הערכת הסבירות".

    לכן אני חושב שיש הרבה הגיון בהצעה של בן-ישראל (כפי שהבנתי אותה מהתיאור שלך, לא קראתי את הספר): הנטייה הטבעית של ההנהגה תהיה לבקש מהמודיעין "תעודת אחריות", ועל ראשי המודיעין חובה להבהיר להם שמודיעין זה לא סטטיסטיקה והסתברות.

    • דווקא נראה לי שהגישה של בן ישראל עלולה לספק לפוליטיקאים "תעודת אחריות" לא רצויה מסוג זה. אם המודיעין מעריך שפני סוריה לשלום או פני סוריה למלחמה, אזי הפוליטיקאים משוחררים מכל אחריות. הם פשוט צריכים לנהוג לפי ההערכה.

      אבל הבעיה, לדעתי, היא שמודיעין הוא דווקא כן "סטטיסטיקה והסתברות". התפתחויות מדיניות וצבאיות לרוב אינן עניין קבוע מראש, ומדינות לרוב לא הולכות להחלטות דרמטיות (כמו מלחמה) בלי להתחשב בתגובה של שחקנים מסביב. לפיכך, הערכה חדה וחותכת עלולה להציג תמונה פשטנית באופן קטלנית של המציאות המדינית.

      אני לא טוען, דרך אגב, שהמודיעין צריך להסתפק בהערכת סבירות. במידת האפשר, איש המודיעין צריך לייעץ לפוליטיקאי אילו תנאים מעלים את הסבירות להתפתחות כזאת ולא אחרת. למשל- אם נזיז כוחות לגולן, כיצד זה ישפיע על הסבירות שסוריה תצא למלחמה? ומה עם רוסיה תתערב? אלו רק שתי דוגמאות לגורמים סביבתיים שעשויים להשפיע על הסבירות.

    • אני מסכים שהערכות גסות כמו "פני סוריה לשלום או פני סוריה למלחמה" הן פשטניות וגורפות, ורצוי להימנע מהן. אבל נניח שהקברניט פונה לראש אמ"ן ושאול מה הסיכוי שהסורים יתקפו, והאחרון משיב "60%". האם נובע מכך שמבחינה סטטיסטית, הצעד הרציונלי הוא להורות על מתקפת מנע?

      וזה בהנחה שהשחקנים רציונליים לחלוטין. בפועל, מה שלעתים קרובות קורה הוא סוג של מעגל שוטה, דינמיקה שבו ההנהגה והמודיעין מזינים זה את זה בהנחת יסוד מוטעית.

      לכן אני חושב שהמודיעין צריך להסתפק בקביעות יחסית אמפיריות: האם הסורים הניעו כוחות? האם הם ניהלו תרגיל מלחמה ואם כן, מאיזה סוג? האם היו חילופי גברא בצמרת הפיקוד ואם כן, האם ניתן לאפיין אותם? האם התקיימו פגישות כאלו או אחרות עם הרוסים ואם כן, האם ניתן להעריך את תוכנן? כמובן שהכל תלוי גם באיכות המידע ובמקורות העומדים לרשות אמ"ן.

      בסופו של יום, שאלת סבירות המלחמה היא שאלה דיפלומטית שה"תשובה" עליה נמצאת בתחום המדינאות, לא המודיעין.

  3. יש סיבה טובה מאוד שבעטיה המושג הינו – 'אמנות המלחמה' ולא 'מדע המלחמה'*. לוטווק כתב ספר שלם רק בכדי לשכנע אותנו כי מדובר בסביבה פרדוקסאלית שבה ההיגיון הישיר (או במקרה הזה המדעי) לא תקף.

    אני לא מאמין באפשרות של חיזויים מדעיים לגמרי בנוגע להתנהלותה של 'ממלכת אי הוודאות' שהיא עולם הלחימה.

    * לא שאין בכלל אלמנטים מדעיים בעשיית מלחמה (אבל לא נכנס לזה כעת).

    • אני מאד מסכים עם הגישה שלך. אבל בכל זאת, כדי להיות הוגנים כלפי יצחק בן ישראל, הטענה שלו היא שגם המדע אינו מדוייק ו"מדעי" כפי שאנשים מבחוץ מדמיינים. מודל מדעי אינו קביעת אמת מוחלטת על המציאות, אלא רק "הנחת עבודה" שעלינו לנטוש ברגע שיתגלו עובדות הסותרות את התצפיות. רק על רקע גישה מוגבלת ולא מוחלטת זו של האמת המדעית, אפשר להבין את שאיפתו של בן ישראל ליישם שיטות מדעיות גם בתחום המודיעין.

      • זו תובנה מעניינת, אך אני עדיין חושב שהיא בעייתית בממדים מסוימים…

        לדוגמא, כיצד ניתן לבנות מודל מדעי, לפי חוקי המחקר המדעי כפי שאנו מכירים אותם אשר מכיל בתוכו את הפרדוקסים של ניהול מלחמה?

        הרי אפילו אם נחשב סבירויות למהלכים מסוימים, העיקרון של 'הפוך-על-הפוך' מתקיים באופן דומיננטי ביותר בעולם זה. כיצד ניתן להתמודד עם יריב 'שמאכיל' אותך בנתונים שיעידו כי הוא מתכונן למהלך מסוים, רק בכדי שבסופו של דבר יבצע בדיוק את הדבר ההפוך? הרי זה אחד מהרעיונות המנחים מאחורי לחימה – תגרום לו לחשוב שאתה מרוכז במקום אחד, רק כדי שיגלה שאתה היית מרוכז בכלל במקום אחר.

        מה שאני בעצם אומר הוא שיכול להיות כי שיתגלו עובדות הסותרות את 'הנחת העבודה', יהיה כבר מאוחר מידי…

      • חשוב להפריד בין הדברים. הדיון שניהלתי בבלוג הוא בהנחה שאנו משתכנעים שאין הטעייה אסטרטגית (היינו- מה אנחנו עושים עם המידע הערכי שמגיע לידינו וכיצד אנו מעריכים אותו). עם הטעייה יש דרכים אחרות להתמודד (למשל הצלבת מקורות), אבל הבעיה היא שלפעמים מאמינים כל כך למקור המטעה, עד שמתעלמים מכל עדות אחרת. דוגמא מצויינת ממלחמת העולם השנייה: הבריטים לכדו רבים מהמרגלים הגרמנים בבריטניה והפכו אותם לסוכנים כפולים שהעבירו דיסאינפורמציה למפעיליהם (האלטרנטיבה היתה חבל התלייה, כך שהם שיתפו פעולה). כחלק מאותו מאמץ הטעייה, מסרו הסוכנים הכפולים למודיעין הגרמני מידע מוטעה על זמני הפגיעה של טילי ה-V בלונדון, ובכך גרמו לגרמנים לשנות את המסלול והפגיעות התרחקו ממרכז לונדון. אלפים ככה"נ ניצלו בשל כך. אבל יש כאן עוקץ. לרבים מטילי ה-V היה מוצמד משדר, שדיווח במדויק על שעת הפגיעה, כך שהגרמנים היו מסוגלים לגלות את התרמית. אבל מסתבר שהם כל כך האמינו לסוכנים שלהם, עד שהיו בטוחים שהמשדרים טועים!

  4. מרתק ביותר!

    אשמח לשמוע את דעתך המקצועית בנושא התמודדות עם הטעייה אסטרטגית.

    יהיה נהדר אם תוכל אולי להציג מודל פרקטי (או אפילו תיאורטי) שאתה מכיר שנעשה בו שימוש בכדי לנתח מידע לצורך קבלת החלטות אסטרטגיות.

  5. מרתק, מזווית אחרת – אבל בצורה שנדמית לי קשורה איכשהו – כתבתי פה על חקר תנאיי ההיתכנות לשינוי עמדות עוינות ומושרשות בסכסוכים לאומיים\דתיים ממושכים. השתמשתי במעין מטאפורה של "הוגנות קשוחה הדדית" כדי להסביר כיצד ההתנהגות של כל צד עשויה להיות גורם פעיל, עם היזון חוזר, ביחס לצד השני

    http://yarivmohar.wordpress.com/2012/09/03/%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%A0%D7%95/

  6. יש גם לציין – ונגעת בזה בקצרה – שנדמה כי אנשי מודיעין נופלים לכשל מסויים – הם לא רואים את ישראל כשחקן פעיל בעיצוב העמדות והיחס של שכנותיה כלפיה. במודל שלהם למדינות ערב יש כוונות מסויימות כלפי ישראל ולפעולותיה והתבטאויותיה של ישראל הרשמית [כלומר של שחקנים רבים ומרובים בקרב קובעי המדיניות בישראל] אין שום השפעה, כיביכול, על היחס כלפיה.ישראל רק מגיבה למציאות הפוליטית, לעולם אין היא מבנה אותה אלא אולי על הצד השלילי [הרתעה] או בהסכם פורמאלי [הסכם שלום או הסכם מדיני]. מעבר לספקטרום הזה ישראל כיביכול מנטרלת מהבניית היחסים במזה"ת. יתרה מכך – הם לא לוקחים בחשבון כיצד הערכות מודיעיניות שלהם – שמשהו מרוחן זולג מחדרי החדרים ומגיע כציטוט או אווירה כללית אל הספירה הציבורית – משפיע על נטיות הצד שמעבר לגבול.

  7. במלאכה המורכבת של ניהול הסיכונים, לבנון תופסת מקום מרכזי. אף שהמודיעין מעריך כי נסראללה עדיין נרתע מעימות, בשל כוויות המלחמה ב-2006, סביר שיראה עצמו מחויב לפעול נגד ישראל אם זו תחליט לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. אבל אין לשלול אפשרות שחזית לבנון תתלקח גם מסיבות מקומיות. במידה רבה זה מה שהתרחש גם לפני שש שנים, כשהביקורת הפנימית הגוברת בלבנון על סירובו של חיזבאללה להתפרק מנשקו, היתה אחת הסיבות שהניעו את נסראללה להורות על הפעולה שבה נחטפו ונהרגו שני חיילי המילואים אלדד רגב ואודי גולדווסר ונהרגו שמונה חיילים נוספים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: