האדמו"ר הלבן: דת, מודיעין ושלום "מחוץ לקופסה"

 במצבים של קיבעון מחשבתי, בהיעדר דמיון קולקטיבי, דווקא חריגים כרב פרומן יכולים להציע דרכים ליציאה מן הסבך. הינשוף על דת, מודיעין ומשא ומתן לשלום "מחוץ לקופסה".

הרב פרומן

מאמר זה פורסם גם באתר קומפרס

הרב מנחם פרומן, שהלך לעולמו השבוע, היה ללא ספק דמות מיוחדת מאד. הררי מילים נשפכו בזמן האחרון על "האדמו"ר הלבן", האיש ששילב בין ציונות דתית לחסידות, תמך בארץ ישראל השלמה אבל גם נפגש עם ערפאת ושייח' אחמד יאסין. האבלים שליוו אותו בדרכו האחרונה, פעילי שמאל ואנשי ימין, ערבים ויהודים, גם אלו שרגלם לעולם לא תדרוך בהתנחלות, העידו כאלף עדים על כך שמדובר באדם ששבר גבולות לא רק בציבור הדתי אלא גם בנוף הישראלי בכלל.

  דרכו של הרב פרומן הייתה ייחודית ומקורית, במיוחד בכך שיצאה מן הקופסה הרגילה של השיח הפוליטי בישראל. הימין הדתי, שממנו הגיע, רואה את הדת כבסיס לצדקת שלטון עם ישראל ב"ארץ ישראל", וברוב המקרים – גם לזכותו הבלעדית או הדומיננטית על אדמתה. השמאל, לעומת זאת, סבור כי על הפתרון להיות חילוני, מדיני, וכי הדת היא לכל היותר מטרד שיש להתגבר עליו. הרב פרומן האמין, לעומת זאת, כי האמונה הדתית, דווקא היא, יכולה להיות המפתח לפתרון, משום שהן הפלסטינים והן המתנחלים דתיים ומסורתיים ברובם. לכן נפגש עם אנשי חמאס, בכללם השייח' יאסין, וניסה להגיע איתם להבנות על בסיס אמוני. בחשבון אחרון, קשה לומר שדרך זו הצליחה, אפילו במובן המינימלי של המילה. פרויקט אדירים מסוג זה לא ניתן להגשים לבד, והרב פרומן היה אדם אמיץ ומקורי, אולם נטול מלווים. במחנה שלו עצמו, כפי שניתן לראות בחלק ממאמרי ההספד שהופיעו לאחרונה, ראו אותו כמעין קדוש צדיק, "תמים כמו ילד", או איש רוח אקסצנטרי שסולחים לו על הכול, אולם לא כאתגר פוליטי שיש להתמודד עמו ברצינות. יש בכך מין התמיהה, משום שדווקא אלו הדוגלים ב"ארץ ישראל השלמה" אמורים להבין שהחזון שלהם מחייב דיאלוג כלשהו, מעבר לכף השוּפל וכוונת הרובה, עם תושביה הפלסטינים של הארץ.

תמים כמו ילד? או שלא. הרב מנחם פרומן במפגש עם יאסר ערפאת

תמים כמו ילד? או שלא. הרב מנחם פרומן במפגש עם יאסר ערפאת

 אולם מעבר לעיוורון של הנהגת המתנחלים, כדאי להתעכב גם על התעלמותו העקבית של הממסד הביטחוני הישראלי, החילוני והרציונלי כביכול, מהצעותיו החוזרות ונשנות של הרב פרומן לסייע בדיאלוג עם גורמים אסלאמיים. כך, למשל, סיפר הרב בראיון שהעניק לשרי מקובר-בליקוב (מעריב) ב-2010, על שורה של ניסיונות לתווך, לדבר ולרכך במעט את היחסים בין ישראל לחמאס, תוך שימוש בקשריו המצוינים עם אנשי דת מהצד השני. בפרשת גלעד שליט, לדוגמא, ניסה לדבר עם ח'אלד עומיירי, עיתונאי אסלאמי המקורב לחמאס:

"פרומן, מבכירי הציונות הדתית, ניסה בשנית. לפני שנה וחצי הגיע אל [ח'אלד] עומיירי באצטלה הרבנית שלו. דיבר על לבו כאיש דת יהודי למוסלמי מאמין. ישבו וניסחו הסכם המתבסס על פסוקי נדיבות ושלום מהקוראן ומהתנ"ך. על פיו, ישראל תתחייב לביטול הסנקציות והמצור על רצועת עזה ואילו הצד הפלסטיני יתחייב לעצירה מוחלטת של הטילים והטרור. גורם שלישי, ירדן או טורקיה, יהיה אחראי לביצוע ולמעקב. "בחלוף שבועיים משביתת הנשק לא תהיה עוד הצדקה להחזקת הלוחמים", מתלהב פרומן מהפשטות הבלתי נסבלת של השלום, "ואז עזה תשחרר את גלעד שליט וישראל תשחרר את כל האסירים הפלסטינים שברשותה".

מה אמר משעל?

"עומיירי העביר את ההסכם לאיסמעיל הנייה בעזה ולחאלד משעל בדמשק, חזר לישראל ואמר לי: "יש נכונות לשבת על העקרונות עם הממשלה שלך". מיד העברתי את המסמך לאהוד ברק, לאהוד אולמרט, לציפי לבני ולבנימין נתניהו. אבל הם אפילו לא היו מוכנים לשקול. כמו מסך אטום הם היו. אמרו לי, איך אפשר בכלל לשבת עם חמאס למשא ומתן?"

כמו מסך אטום - אהוד ברק ובנימין נתניהו

כמו מסך אטום – אהוד ברק ובנימין נתניהו

 ​לתגובות דומות של הממסד זכה הרב פרומן בכל ניסיונותיו ליצור גשר עם גורמים אסלאמיים. יצחק רבין דחה את הצעתו לתווך בעת חטיפתו של נחשון וקסמן. אמנם לאחרונה, זמן קצר לפני מותו, שלח אליו נתניהו את יועצו המדיני, רון דרמר, כדי לראות אם יוכל לסייע ליצור גשר עם האחים המוסלמים במצרים. דרמר הקשיב ושאל שאלות– אבל כרגיל לא נעשה דבר.

 רבים יאמרו שדרכו של הרב פרומן אינה אלא הזיה של אדם משונה. האם אנשים "רציניים" ו"מנוסים" במערכת הביטחון צריכים להקדיש לו בכלל תשומת לב? אני סבור שמענה שלילי אוטומטי הוא טעות. לעתים דווקא מי שנחשב למשונה יכול להגיע להישגים שהלא-משונים מתקשים להגיע אליהם. הסיכום שרקח הרב עם עומיירי אינו שונה בבסיסו ממה שאנשי ביטחון "רציניים ומפוכחים" הצליחו להשיג לאחר עיכובים אינספור, מו"מ עקר של כמה שנים וסדרה ארוכה של מבצעים צבאיים.

 אבל לא מדובר רק ברב פרומן. בכל הנוגע ליחסים עם הפלסטינים, לקובעי המדיניות הישראלים היסטוריה ארוכה של התעלמות יהירה מכל מתווך שמגיע מ"בחוץ". גורמים בינלאומיים, לבד מארצות הברית, מורחקים הצידה בעדינות. מתווכים ישראלים שאינם שייכים לממסד הביטחוני נדחים בקש ולפעמים אף בגסות. בספרו, להכיר את חמאס, מספר העיתונאי שלומי אלדר על אשת עסקים בשם שוהם טלר, בעלת קשרים מצויינים בעזה, שקיבלה הצעת תיווך מהגורמים הבכירים ביותר בחמאס דרך שותף עסקי ותיק. כל ניסיונותיה לעניין את גורמי הביטחון בערוץ הקשר החלופי נכשלו כישלון חרוץ, מספר אלדר. ליחס דומה, ואף בוטה יותר, זכה גרשון בסקין, ראש מכון מחקר בירושלים, שהציע להשתמש בקשריו ההדוקים עם בכירי חמאס כדי לתווך בעניין גלעד שליט. הוא התבקש להסתלק מהנושא על ידי הממונה דאז, חגי הדס. לימים, ולאחר שנים של כישלונות, הסכימה המדינה לבסוף להיעזר בשירותיו. ואכן הוא שיצר את ערוץ הקשר שהביא בסופו של דבר לעסקת שליט.

תיווך בעסקת שליט. גרשון בסקין.

תיווך בעסקת שליט. גרשון בסקין.

 סיפורו של הרב פרומן, ויתר גורמי התיווך החיצוניים שגישתם לסכסוך מקורית ונועזת יותר מהמקובל במקומותינו, מוכיח כי כדאי לפרוץ את המונופול של אנשי מודיעין וצבא על שיחות שלום ומגעים עם גורמים עוינים. לאנשי מודיעין יש כמובן יתרונות: הם בקיאים בתחום הצבאי, שולטים בשפה ובהיבטים מסוימים של התרבות, וחשופים לחומר סודי שאינו נגיש לאזרחים. אבל יש להם גם חסרונות. הם נוטים לראות את האויב אך ורק דרך כוונת הרובה והדוקטרינה הביטחונית הקנונית. בני שיחם הם על פי רוב מקביליהם משירותי הביטחון הערביים, אנשים כעומר סולימאן, שהשקפת עולמם דומה להפליא לזו שלהם. לעיתים הגישה הריאליסטית לכאורה של "המקצוענים" כרוכה בהיעדר דמיון, בשמרנות מנטלית ובחוסר רצון לחשוב מחוץ לקופסה. עמוס גלעד אולי נפגש עם עומר סולימאן במטה המוח'אבארת במצרים, אבל קשה להאמין שהצליח אי פעם ליצור שיח עם אנשי דת מוסלמים כפי שעשה הרב פרומן, שפגש את משפחותיהם, דן עמם על הקוראן והתפלל ביחד איתם לגשם. לאנשי מודיעין אין הפרספקטיבה הכלכלית שיש לאנשי עסקים כשוהם טלר, שניהלו עם גורמים פלסטיניים מגעים של שיתוף פעולה פרקטי ויומיומי. אין להם היכולת לנהל דיונים משוחררים מסד הדוֹגמה הצבאית-פוליטית, כפי שעשו שחקנים "עצמאיים" כמו גרשון בסקין למשל.

תפילה לגשם - הרב פרומן וחברים

עמוס גלעד לא היה עושה את זה. הרב פרומן מתפלל לגשם עם אנשי דת מוסלמים

כיום, תהליך השלום עם הפלסטינים תקוע. הנוסחאות הישנות מקרטעות. נחוצות לנו תעוזה, מקוריות ויצירתיות. לשם כך שווה לשבור את המונופול של ה"מקצוענים" – פוליטיקאים, עורכי דין, נושאים ונותנים מקצועיים ואנשי מודיעין – ולהיעזר גם בשירותיהם של מתווכים "חובבנים" ואנשי חזון כמו הרב פרומן שעשויים להציע דרכי תקשורת מקוריות יותר עם הצד השני.

יהיה אשר יהיה, האדמו"ר הלבן יחסר בנוף של מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מרץ 8, 2013, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. תודה דני על מאמר מדהים …….

    מסכים עם כל מילה , רק שני קטנות , ואני מצטט :

    "……יש בכך מין התמיהה, משום שדווקא אלו הדוגלים ב"ארץ ישראל השלמה" אמורים להבין שהחזון שלהם מחייב דיאלוג כלשהו, מעבר לכף השוּפל וכוונת הרובה, עם תושביה הפלסטינים של הארץ. "

    כבר למדתי שפסיכואנליזה וכאילו …….הם לא הכוס תה שלך ……..אבל שים לב : אלו הדוגלים בארץ ישראל השלמה , הרי כך בגין מניעים תיאולוגים , ואם מניעים דתיים , תיאולוגיים , ממילא קיצוניים הם לרוב , אזי , ההישרדות הספיריטואלית שלהם הינה לראות באוייב או בניצב כנגדם – עמלק ……… גוף , ישות , שעומד בינם לבין תוכנית אלוהית גדולה , איך אפשר לראות מי שעומד בינך לבין התוכנית האלוהית הצרופה והגדולה − כידיד פוטנציאלי , מעין שכן על אותה כברת ארץ וחלקת האלוהים ? לרוב – הם מונעים על ידי אמת גדולה וצרופה , קנאות מיליטנטית , טבוע בדי אן איי לרוב .

    זה ברמה המושגית , המיכנזימית הטהורה , ברמה הקונקרטית המקומית – מדובר גם על תפיסה מיליטנטית הצומחת מאירועי שמד גדולים ( פרעות , שואה וכו…. ) מעין תגובה ריאקציונית או תצורת תגובה , לא עוד כצאן לטבח …….. הטיף הרי ברוך מרזל לדיירי שכונות דרום תל אביב …….. כנגד מי ? סודנים וארתראים…… כלומר אם על סודנים ביצע מרזל התקה ממורשת ישראל המיוסרת ( התקה – משמע – השלכה פנימית ממוקד דחק אחד לאירוע קונקרטי מציאותי ) אזי , פלסטינאים ? ברור כשמש , שמחשבה לא סבירה היא להניח שהם יטו לחיות איתם בשלום ויקיימו דיאלוג בדרכי נועם .

    חבל רק , שלא עמדת על הסיבות ( כאילו מובן מאליו הדבר …….. ) בגינן המימסד מוותר לרוב על מתווכים שכאילו …….יש לא מעט כאילו , וזה מורכב בטירוף , אולי בבלוג אחר תמצא לנכון , לדידי – קצרה היריעה ………..

    • מעבר לעניין התיאולוגי, אני חושב שכל הוגה מעמיק שדוגל ב"ארץ ישראל השלמה"
      חייב להתמודד בשלב זה או אחר עם השאלה, איך חיים עם תושביה הפלסטינים של הארץ.
      למעשה, אנשי ימין כמו אורי אליצור, רובי ריבלין ואחרים כבר מתקרבים למחשבות על
      מדינה דו לאומית. הרב פרומן הוא הוכחה שניתן ליישם את הגישה הזאת גם מהכיוון
      האמוני.

      רום-אל, רק הערה קטנה: אולי זה אישי, אבל הנקודות המרובות אחרי כל שתי מילים
      קצת מפריעות לי לקרוא את התגובות שלך.

  2. אינני בקי במשנתו של פרומן, אבל ממה ששמעתי עליו (במיוחד לאחר מותו) נדמה לי שאפשר להגדיר אותו כמעין גרסה דתית של כנענים מסוגם של יונתן רטוש ואחרים. מצד אחד, הם מאמצים פטריוטיזם מיליטנטי ומקסימליזם טריטוריאלי (התנגדות עקרונית לכל פשרה מדינית); ומאידך הם מתנגדים ללאומיות יהודית אתנית ותומכים בזהות ישראלית שתכיל גם יהודים וגם ערבים.

    סוד קסמה של גישה זו הוא גם הבעיה שלה: בסופו של יום, שני העמים לא מוכנים לוותר על זהותם הלאומית. וגם די קשה להאשים אותם. אנשים כמו פרומן בהחלט יכולים ליצור קשרים עם אישים מסוימים ולתרום ל"קירוב לבבות", אבל בסופו של יום הסכסוך הוא מדיני, ולכן יבוא על פתרונו רק באמצעות הסדר מדיני.

    • אוקיי נדב , אבל גם אם הסכסוך מדיני , והפיתרון יהא מדיני , אזי הפיתרון המדיני אליבא דה המאמר של דני , צריך להיות אולי יצירתי , מלווה במחשבה מחוץ לקופסא .

      משמע – אין סתירה בין פיתרון מדיני לבין חשיבה מחוץ לקופסא , או חשיבה יצירתית .

      דני באמת במאמר , שם דגש על האישיות , אבל פיתרון יצירתי ומחוץ לקופסא , יכול גם לבוא מתוך המימסד , דני פשוט לא עמד על זה ממש .

      תודה

      • לא אמרתי שיש סתירה. אבל נדמה לי שסוד כוחו של פרומן, לפחות עבור הפסלטינים עמם עבד, היה טמון בהיותו חיצוני לממסד הישראלי. אגב, גם הסכם אוסלו החל באופן בלתי ממסדי – פגישות בין אנשי אקדמיה ישראלים ופלסטינים, ורק מאוחר יותר אומץ על ידי המנהיגים.

      • אוקיי נדב , לא אמרת שיש סתירה , אבל מילים מדברות , הרי רשמת את התיבה – " אבל " ו- " בסופו של יום " , משמע , יש סתירה בין – פרומן מקרב הלבבות , אבל שלא יעשה ההבדל . בעוד שקירוב לבבות כדרך יצירתית , זה ההבדל .

        מעבר לכך , גם אם פיתרון אוסלו התחיל מחוץ למימסד , אין בהסכם אוסלו ובמגעים שקדמו לו , שום חשיבה אפילו מינימלית מחוץ לקופסא , הרי כל אוסלו הינו תוצר של האינתיפאדה הראשונה , אזי – בטח ובטח לא פרי של חשיבה דינן , אלא שפיכות דמים בנאלית שמביאה לפיתרון , ובדרך הקשה . החשיבה מחוץ לקופסא , יסודה גם ביכולת לצפות הנולד , למנוע מראש את הדרך המדממת לפיתרון הידוע מראש .

        תודה

      • אנסה לנסח את עמדתי אחרת:

        כשהתהליך המדיני נראה תקוע, ואנשים מתחילים להתייאש ממנו, אז יש לפעמים נטייה לחשוב שאולי בעצם המחשבה המדינית עצמה היא הבעיה ולא הפתרון. ואז מתחילים לחפש פתרונות "מחוץ לקופסה" כמו של פרומן כאלטרנטיבה. ואני טוען שבהיעדר גושפנקה מדינית ממשית, רעיונות כאלה לא מחזיקים מים. לכן אני טוען שאנשים כמו פרומן יכולים לסייע לתהליך המדיני ולהוות קטליזטור, אבל לא תחליף.

        לא ברורה לי ההבחנה שלך בקשר לאוסלו. הרי הסכסוך שהרב פרומן ואדריכלי אוסלו ביקשו לפתור הוא אותו סכסוך, לא?

      • אוקיי , קטליזטור ולא הפיתרון גופא , נשמע קצת יותר טוב , פשוט בררת מילים או ניסוח לא הכי הולם .

        לגבי אוסלו , אתה קישרת בין יצירתיות ומחשבה מחוץ לקופסא , לבין מגעים מחוץ למימסד לפני הסכם אוסלו עצמו .

        אני גרסתי , שהסכם אוסלו והמגעים שקדמו לו , נעדרים בעיקרון יצירתיות או חשיבה מחוץ לקופסא מושא המאמר .

        האינתיפאדה הראשונה בעיקרון , הביאה את הסכם אוסלו , ולא שום מחשבה או יצירתיות יוצאי דופן .

        אמרת את זה באופן אגבי משהו , אבל קישרת בין אופן בלתי מימסדי ( פגישות בין אנשי אקדמיה וכו…. ) לבין מושא המאמר .

        אופן בלתי מימסדי אין לו כלום בהכרח עם חשיבה יצירתית ומחוץ לקופסא , אם כי פוטנציאל טוב יותר מטבעו , לחשיבה יצירתית .

      • אל רום,

        אולי האנלוגיה לאוסלו לא הייתה מתאימה. מה שניסיתי להגיד הוא שגם שם היה תהליך מדיני שהחל לא על ידי דיפלומטים מוסמכים, אלא דווקא על ידי אנשים שלא היו קשורים לשלטון, לא היו אמונים על עמדותיו ולא היו מחויבים לפוליטיקה המפלגתית. רק בהמשך הם הגיעו לשלטון ונתנו לתהליך כוח מדיני. אם פרומן ואנשי הדת המוסלמים עמם נפגש היו מצליחים לנסח מסמך עקרונות שהיה מקובל על הליכוד ועל חמאס, אז אולי היינו עכשיו בפתחו של תהליך מדיני חדש.

      • אוקיי , בסדר , זה אבל בדיוק לב הענין שלא רציתי להיכנס אליו בתוך המאמר והבלוג הזה . חשיבה יצירתית היא לא רק איזה השראה או הארה של רגע יוצא דופן , או מיתווה של מחשבה ופעולה חריגים .

        צריך כפי שאתה גורס אכן , להיות גם אפקטיבי , וכדרך משל – לנסח עקרונות ומסמכים מקובלים . באיזשהוא מקום , צריך לחשוב מחוץ לקופסא , אבל גם להבין הנפשות הפועלות , להבין הלכי רוח לא להתנתק מהמציאות הקונקרטית הנתונה .

        לכן כפי שגרסתי בתגובות קודמות – בשביל לחשוב מחוץ לקופסא , צריך לחיות בתוך קופסא !!!

        תודה ….

      • ואולי היה למהלך כזה סיכוי, אם קובעי המדיניות הישראלים היו משתפים פעולה, ולו
        בצורה של גישושים. אבל כפי שאמר פרומן עצמו, הם היו "מסך אטום". ברגע שהם שמעו
        את השם חמאס, הם לא הסכימו להמשיך במגעים אפילו ברמה הבסיסית ביותר.

    • נדב,

      אני מסכים בעיקרון עם מה שאמרת. אין ספק שפתרון הסכסוך יהיה מדיני. אבל בכל זאת, אחת הטעויות הגדולות של השמאל (ובכך אין הרבה הבדל בינו לבין הממסד הישראלי) הוא בהתעלמות מתמדת מהגורם הדתי לסכסוך, ומחשיבותה של הדת בזהות הישראלית והפלסטינית גם יחד. פרומן היה אולי אחד היחידים שניסה להתמודד עם הבעיה הזאת, וחבל. אני גם לא חושב, בדיוק מהסיבות שהזכרת, שהיה רצוי למנות אותו לראש צוות המו"מ עם הפלסטינים. אבל ממשלה שרוצה לנסות גישות יצירתיות למשא ומתן, צריכה בהחלט להיעזר באופן אינטנסיבי באנשי דת, אנשי עסקים, פעילי שלום, כל מי שיוכל לתווך ולהגיע לגורמים בצד השני שקשה להגיע אליהם לדיאלוג משמעותי דרך הערוצים הרשמיים. מעבר לכך, יש לכך גם השפעה חיובית ומרעננת על קשת הרעיונות, במיוחד מפני שאנשים "חריגים" יכולים לערער דוגמות עבשות שהפכו לקומון סנס, דבר שמתרחש לא מעט במקומותנו.

      דוגמא מצויינת לכך היא הביון הבריטי במלחמת העולם השנייה. כאשר צ'רצ'יל חיפש צוות שיפצח את הקודים הגרמניים, הוא לא לקח רק אנשי מודיעין מקצועיים, אלא גם פותרים חובבים של התשבצים הידועים לשמצה של הטיימס, מתמטיקאים תמהונים ויתר אנשים שהיום אפילו לא היו מקבלים סיווג לשום תפקיד מודיעיני.

      • טוב דני , הדוגמא שהבאת הינה לחלוטין לא רלבנטית . למה ? טוב , ידועה אותה אנדקדוטה על אותו המעביד , שמבקש מהעובד – " לחשוב מחוץ לקופסא …… " העובד מצידו מפטיר כנגדו –

        "איך אחשוב מחוץ לקופסא , ואני הרי חי בתוך הקופסא "

        משמע – העיסוק בפיצוח קודים , יסודו בחשיבה מחוץ לקופסא , אבל בשביל לחשוב מחוץ לקופסא , אתה צריך לחיות בתוך קופסא , אחרת במה עסקינן . ?? חשיבה דינן , הינה למצבים שמראש מוליכים לאימפס ולקיבעון ולנוקשות דוגמטית .

        מי שינסה לפצח קודים מסובכים , ודאי שיעסיק מראש חבר'ה כאילו שמורגלים בכך ועוסקים בכך , אין בכך רבותא גדולה .

        ואילו בסכסוך הערבי ישראלי , צפון אירלנד , קייס אבוד במשפטים , שיחרור גלעד שליט וכו……

        כאן צריך לצאת מהקופסא !!

        תודה

      • דני,

        מסכים אתך, וגם אני לא אופטימי לגבי הרצון של אנשי הממסד הדתי (בשני הצדדים) לחתור להסכם, וזה אכן מצער.

        בקשר לביון הבריטי במלחמת העולם השנייה, נזכרתי בסרטון שראיתי לפני זמן מה, שבו פרופ' יואב גלבר מספר על שיטת איסוף "מחוץ לקופסה" בארץ ישראל (החל מדקה 8)

  3. היי דני,

    הפוסט מאוד מעניין ואשמח אם תוכל בבקשה להציג מס' דוגמאות היסטוריות של אנשי שוליים שתיווכו בסיטואציות דומות של קונפליקט בין-קבוצתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: