נערי הגבעה הצרפתית – אז מה מאחורי האלימות הלאומנית בירושלים?

משהו רע עובר על ירושלים: בזמן האחרון מותקפים יותר ויותר עוברי אורח ערבים בדפוס של לינץ' אקראי, שלובש ממדים של שנאה משתוללת. הלינץ' בג'מאל ג'ולאני בכיכר החתולות, האישה שהותקפה מפני שהעזה לחבוש כיסוי ראש מסורתי ברכבת הקלה, הצעירים המשועממים שמחפשים ערבים ש"התחילו עם יהודיות" בשביל קצת אקשן. אבל מה עומד מאחורי כל זה? סקירה חדשה של עמותת עיר עמים חושפת כי מאחורי חלק ניכר מהאלימות עומדים נערי גבעות שהוגלו על ידי השב"כ מיישובי השומרון. ולאיפה הם מגיעים? ניחשתם נכון. ינשוף פוליטי-מדיני על הדמיון בין השב"כ לצי המלכותי הבריטי בהונג-קונג, עמותות נלבבים ורבנים שחולמים לנפץ ילדים אל הסלע. לאחרונה, אחד מהם התחיל לרמוז שכדאי להתחיל לרצוח גם נשים רוסיות לא יהודיות שמעזות להתחתן עם יהודים. אז למה האגף התורני בכלא מעשיהו עדיין ריק? 

עיר עמים2

לפני מספר שנים, כשכתבתי על מרידות של כתות משיחיות אלימות בסין של המאה ה-19, שמתי לב לתופעה מעניינת. מרד הטייפינג הגדול, זה שמנהיגו ראה את עצמו כ"אחיו הקטן של ישו" בעודו רוצח מיליונים, צמח מתוך קטטות בין שתי קבוצות אתניות באזור הררי בדרום סין. אותן קטטות התרחשו על רקע הקמתן של מיליצות מקומיות, שנועדו לספק הגנה לתושבים מפני פעילותם של שודדים ופיראטים שזרמו לאזור ממחוזות החוף של הדרום. מדוע הללו התחילו להגיע פתאום להרים? פשוט מאד. הבריטים, שמאסו בפעילות של שודדי ים בסביבות נמל הונג-קונג, טיהרו אותם במבצע ימי נרחב ופשוט הזרימו אותם צפונה בנהר לתוך האזורים ההרריים. במילים אחרות – הניסיון המרוכז לסלק מפגע ממקום אחד, פשוט העביר אותו למקום אחר.

נזכרתי בסיפור הזה כשהגיעה לידיעתי סקירה חדשה של עמותת עיר עמים, שהתפרסמה רק השבוע, ועניינה האלימות הלאומנית כנגד אזרחים ערבים בירושלים. לאחרונה, רבו מקרים של ערבים שהותקפו באופן אקראי בידי יהודים ברחובות העיר, בקניונים ובאזורי הבילוי. חשוב לומר שהסקירה מתמקדת באלימות של יהודים כלפי ערבים, ולא בתופעה החמורה לא פחות של אלימות של ערבים כלפי יהודים. זה אולי החיסרון הגדול ביותר שלה, משום שלא ניתן להבין באמת את התופעה ללא ההקשר המורכב של אלימות אתנית דו צדדית מתמדת.

ביתר

מעבר לסקירה של המקרים הקשים, ביניהם הלינץ' שנערך בג'מאל ג'ולאני באוגוסט 2011 על ידי בריונים בכיכר החתולות, יוצא המסמך בגילוי מעניין שלא ידוע ככל הנראה מעבר לחוגי הימין הקיצוני. בזמן האחרון, נוהג השב"כ לסלק בצווי הרחקה נערי גבעות אלימים מאזור השומרון, כאלו החשודים בשריפת מסגדים, ארגון פעילויות תג מחיר, פגיעה בפלסטינים או חבלה ברכוש צה"ל. וכמו בדרום סין לפני מאה וחמישים שנה, הניסיון לטהר גורמים אלימים ממקום אחד פשוט מזרים אותם למקום אחר. ניחשתם נכון – רבים מאותם הילי בילי חביבים שלנו מתיישבים בירושלים, שם הם נהנים מקרבה לבסיס התמיכה שלהם והזדמנות להעביר את פעילותם האלימה לרחובות עיה"ק. כך, למשל, נריה אופן – פעיל ימין קיצוני שהורחק על ידי השב"כ מיצהר, מעורב בפעילות דומה בירושלים. דברי הסקירה:

"תופעה דומה אירעה גם בעבר. בשנת 2010. נריה אופן, פעיל ימין אשר הורחק מביתו בהתנחלות יצהר בצו של אלוף פיקוד המרכז, עבר להתגורר בפסגת זאב בירושלים. שם הוא המשיך להיות מעורב בפעילות נגד נוכחותם של פלסטינים בשכונה. לצד ארגון כנסים, צעדות והפצת כרוזים בנושא שבהם היה אופן מעורב, אירעו בשכונה מספר מקרים של הצתת מכוניות השייכות לפלסטינים. בסופו של דבר הורחק אופן גם מירושלים.

מורחק תמידי - נער הגבעות נריה אופן

מורחק תמידי – נער הגבעות נריה אופן

התמונה המצטיירת כאפשרית ובוודאי ראויה לבחינה היא שייתכן וירושלים מהווה מוקד משיכה עבור מי שהורחקו מבתיהם על מנת להגביל פעילות מסוכנת שבה הם חשודים. בירושלים ממשיכים המורחקים לקבל תמיכה מקהילה אוהדת, וייתכן שניתן להם כר פורה להמשך הפצתן של שיטות הפעולה שלהם ולגיוס אנשים. כלומר, ההרחקה לירושלים, לא רק שלא ניתקה את החשודים מבסיסי הכוח שלהם, אלא אולי אף אפשרה להם להעביר את פעילותם ולגייס אוהדים ופעילים בירושלים."

דרכה של אלימות היא שהיא מתרחבת ומתפשטת כמו מחלה רעה, מעל מעבר לצידוקים הראשוניים שמוצאים לה. אם בעבר הנידו רבים את ראשם בהבנה נגד "פעולות" המיועדות לפגוע בערבים ש"מתחילים עם בנות יהודיות" ("לא יתחילו עם אחותי!"- כתבתי על כך בעבר כאן), כיום הפגיעות כבר חורגות בהרבה מהמאבק בהתבוללות לכאורה. לאחרונה, למשל, הותקפה אישה ערביה שכל חטאה היה שהעזה להגיע לרכבת הקלה עם כיסוי ראש מסורתי. חלק מהתוקפות היו גם הן נשים. מיותר לציין שחלק מהמותקפים על אשמת "התבוללות" היו סתם עוברי אורח תמימים. לאחרונה, רבו ההתקפות נגד מנזרים, כנסיות, נזירים וכמרים. במקרים רבים הטורפים סתם חיפשו קורבן, או שפעלו על סמך סמ"סים ושמועות בקרב קבוצות יעד ברשתות החברתיות.

ג'מאל ג'ולאני אחרי הלינץ'

ג'מאל ג'ולאני אחרי הלינץ'

ויש מי שמפיץ את השמועות האלה, מלבה את האש ומארגן את הפעילות. ארגונים כמו להב"ה, קהילת נלבבים שעל פעילותה ה"רוחנית" כבר כתבתי בעבר, מפיצים שמועות ותצלומים של ערבים ספציפיים ש"התחילו" כביכול עם יהודיות. הפצת תצלום כזה כמוהו כקריאה ללינץ'. סיירת האברכים גם מנסה להטיל טרור על בעלי עסקים כדי לוודא שיפטרו ערבים מעבודתם. לפי הדו"ח, בנצי גופשטיין, ראש ארגון להבה ותומך כהנא ידוע, לא מכחיש ואפילו מתפאר במעלליו:

"…[ה]עבודה היותר 'מלוכלכת' זה להגיע לאותו ערבי. אנחנו מדברים איתם רק בשפה שהם מבינים. ממש מאיימים עליהם שאם יעזו לדבר עם אותה בחורה או בכלל עם יהודיות, חבל על הזמן"

כדי להבין כיצד הדברים מתנהלים, כדאי להתמקד בפעילותו של נער הגבעות נריה אופן בשכונת פסגת זאב בירושלים. מורחק השב"כ הנצחי, שמציג את עצמו לאחרונה כקדוש מעונה שנרדף על לא עוול בכפו – אינו מסית באופן מפורש לאלימות, כמו בנצי גופשטיין. מה הוא כן עושה, לפי הודעתו? "יוצר אווירה שלא יהיה נעים לערבים לגור בשכונה". הערבים מוצגים כ"בחור עם המכונית המפוארת" שמפתה את הנערה היהודיה – סטריאוטיפ אנטישמי ישן שהופנה כנגד ערבים, אחת הקבוצות העניות באוכלוסייה. ואיך יוצרים "אווירה לא נעימה"?. אופן רומז לנערים חמומי המוח מהרחוב מה לעשות:

"נַתקו קשר עם המשטרה ופעלו לכך שערבי לא יעז להסתובב חופשי אצלנו. איך עושים את זה? קטטות רחוב כבר היו הרבה, ואנשים ישבו בכלא. לא נשלח אותם לריב שוב, אלא רק נעשה כרזות רחוב גדולות שידברו בשבחם ונקרא להם 'גיבור השכונה'. זו תהיה רוח גבית לכל החבר'ה'". ההמלצה השנייה של אופן הייתה עמומה יותר. "אני לא אומר מה לעשות. אני לא אומר 'תדקור, אל תדקור' (החבר'ה האלה ישבו בכלא על דקירות, הוא מציין בסוגריים). אני אומר דברים קטנים שאיני אומר במפורש מהם: אתה היית הולך בלי חברת שמירה לגור בבית-חנינא? לא. יש גרעין של 350 משפחות ערביות שמסכן את המקום כשכונה יהודית, אבל זה עדיין הפיך. אם אתה לא תעיף אותם מפה, לך תחפש את השכונה שלך בעוד עשר שנים".

 הוא לא יאמר במפורש, כדי שלשב"כ לא יהיה חומר נוסף נגדו. כאן נוצרת דינמיקה אופיינית. הבריונים מכים. המבוגרים האחראיים " כמו חברת מועצת העיר יעל ענתבי "מסתייגים מהאלימות" ופועלים להרחיק את הערבים מהאזור ב"דרכים חוקיות". כך, קטטות רחוב ותקנות עזר עירוניות משתלבות זו בזו בסימביוזה מושלמת.

תוקפי ג'מאל ג'ולאני מובלים למעצר - אל דאגה, בקרוב יתחילו לרחם על בחורינו המצויינים

תוקפי ג'מאל ג'ולאני מובלים למעצר – אל דאגה, בקרוב יתחילו לרחם על בחורינו המצויינים

ואי אפשר שלא לדבר גם על הגיבוי הרוחני שמקבלים אופן, גופשטיין, משה בן זיקרי ופעילים נוספים נגד "התבוללות" משורה ארוכה של רבנים, חלקם חשובים. כולם מכירים את הרב של צפת, שמואל אליהו, שמטיף מזה שנים לגירוש של ערבים מעירו, קרא שלא להשכיר להם דירות ואפילו יצא למאבק כנגד רופאים ערבים – שחלקם אולי הצילו את החיים של חסידיו כפויי הטובה בבתי החולים. נערי הגבעות, לעומת זאת, נתמכים בידי הרב יצחק גינזבורג, רב ישיבת "עוד יוסף חי" בשכם – זה שמדבר על קדושת וחדוות הנקמה וניפוץ תינוקות אל הסלע. תלמידו הרב יצחק שפירא, שידוע יותר כמחבר הספר "תורת המלך", קרא כמעט במפורש – במאמר שפורסם באינטרנט – לרצח נשים לא יהודיות שמתחתנות עם יהודים. ורק הבהרה: שפירא לא מתכוון דווקא לנשים ערביות שמתחתנות עם גברים יהודים, ממילא אין הרבה מקרים כאלה, אלא דווקא לעולות חדשות מברית המועצות לשעבר שלא נחשבות יהודיות לפי ההלכה. לאחר סקירה מעריצה של מעשה פנחס – הדוגמא התנכ"ית האולטימטיבית לרצח זוג מעורב, הוא ממשיך ואומר:

וכיצד שופט הציבור את המעשה? כאשר יהודי "בועל בת אל נכר", כאשר הדבר נעשה בפרהסיא, ברגע שהשפלות מגיעה לשיאה – אז מתעוררת הקנאות הקדושה לפגוע באותו אדם ולהראות לעין-כל עד כמה איבד הלה את עצמיותו ונהיה כבהמה השקועה בתאוותה. כפינחס הבא אל הקובה ודוקר את זמרי וכזבי. כאשר נפרצת הגדר בין ישראל לעמים, כשנשואי תערובת הופכים חלילה להיות לגיטימיים וכשנשים נכריות נקראות "ישראליות" ונכנסות אל תוך המחנה, כשהכל מאיים להיסחף אל טשטוש הזהות היהודית עצמית – מתעוררת הקנאות לגלות את קלונם של המאבדים את  יהדותם לדעת, ולבסוף להשפיע לטובה על העם כולו, כי באמת כל יהודי יכול לעצור בעצמו ולשוב לחיק עמו. כך יעצר הנגף ותבוא "ברית שלום לכל ישראל."

הרב יצחק שפירא - ברית שלום על ישראל

הרב יצחק שפירא – ברית שלום על ישראל?

 הפורעים בירושלים וגבעת זאב, כמובן, אינם מודעים לדקויות ההלכתיות הללו. הם רק קולטים את אווירת השנאה ומבינים שיש להם גיבוי רוחני – ומאידך זיל גמור.

רבנים, כפי שמספר לנו גם הדו"ח של עיר עמים, הם כבר מזמן מעל החוק במדינת ישראל. מחברי תורת המלך – ספר שקרא לרצח המוני של גויים – נעצרו אמנם אבל לא נעשה להם דבר. הרב שמואל אליהו עדיין מקבל משכורת מהמדינה. ישיבת עוד יוסף חי עדיין פועלת. לדעתי, בהחלט לגיטימי להביע עמדה ששוללת נישואים בין יהודים ללא יהודים. זו עמדה דתית לגיטימית, אפילו אם זו אינה דרכי. אך כאשר הדברים גולשים להסתה לאלימות, אפילו ברמז, החוק צריך להתערב. עזבו כלא – ברגע שנחתוך את המימון או נרתך את השערים של כמה מישיבות ההסתה – אז נבין שמשהו מתחיל לזוז כאן.

???????????????????

ואיך השב"כ נכנס לתמונה? בדבר אחד נריה אופן וחבריו לימין הקיצוני צודקים: יש לשים קץ לשיטת צווי ההרחקה המנהליים (שיושמה עד היום בעיקר כלפי פלסטינים, דרך אגב – שזה כמובן בסדר בעיני החבורה הזאת). כמו שראינו, היא רק מעבירה את המפגע ממקום אחד למקום אחר. מקומם של נריה אופן ודומיו אינו ביצהר וגם לא בירושלים – אלא באגף התורני בכלא מעשיהו.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-אפריל 6, 2013, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. כל מילה ב(כיפת ה)סלע.

  2. שלום דני ,

    תודה על מאמר מענין ……..

    באופן כללי הצגת פוטנציאל לאבחנה מענינת . רק חבל אולי שלא שמת דגש על תמונה רחבה הרבה יותר .

    החברה בישראל נעשית יותר ויותר אלימה . לכיבוש יש חלק לא מבוטל בתהליך זה . הכיבוש והאינתיפאדות הרגילו חיילים / אזרחים לנהוג באלימות כלפי אזרחים . אלימות שהיא ברובה חסרת רסן , אינטואיטיבית , פרי של דחפים מזדמנים או שיקול דעת מזדמן ( להבדיל מאיש חוק בעיקרון , שחייב בעיקרון לנהוג על פי פרוטוקולים ואימת מורא הדין והארגון עליו ) .

    כך , במרוצת השנים , הספים האמורים להוות עכבות מפני תגובה אלימה בקונפליקטים , הולכים ויורדים ויורדים . וכך עדים אנו – שוטרים שנוהגים באלימות , דבר שבשגרה !! תלונות במח"ש ( מח' לחקירת שוטרים ) שהולכות ומתרבות . אלימות בין אזרחים על כל דבר של מה בכך . של בני נוער , וים מרעין בשין בנידון . אין צורך להמחיש אפילו !

    לכיבוש יש חלק לא מבוטל בכך !! ישנם עוד וקטורים , אבל יקצר המצע מהשתרע כאן ………

    תודה ……..

  3. אני כבר לא זוכר היכן בדיוק קראתי את זה, או מי בדיוק אמר את זה, אבל האמירה היא שהתופעה שאנו עדים לה היא "חברוניזציה של ירושלים".

    אני לא אופטימי ביחס לישימות הפתרון שאתה מציע. לחבר'ה האלה בסה"כ יש גיבוי פוליטי די מוצק, ולא נראה לי שהמצב ישתפר בממשלה הנוכחית. בכנסת הקודמת, ישראל אלדד הציע חוק שלפיו כל התבטאות הלכתית לא תוכל להיחשב להסתה. הוא כבר לא שם, אבל יתכן מאוד שהצעות מסוג זה יקומו לתחייה בכנסת הקרובה.

    הבחורים האלה גם יודעים להתמודד עם השב"כ, שידיו די כבולות כשהוא מתמודד עם טרור יהודי.

    • חברוניזציה של ירושלים זה אכן ביטוי מתאים, אם כי במקרה הזה שומרוניזציה תתאים אפילו יותר. גם בנושא הסיכויים הפוליטיים בממשלה הנוכחית אני די מסכים איתך, אם כי אני מקווה שלפיד ימשוך לכיוונים שפויים יותר גם בתחום הזה.

  4. העניין הוא שהקנאות הלאומית\ דתית הזו באה משני הצדדים, והמשטרה מתעלמת ממנה. בשם חופש הביטוי, מאפשרים לקיצונים להיכנס ולהביע את עמדותיהם לא רק בבתי התפילה, אלא גם באוניברסיטאות, או בתי ספר.
    המאבק נגד האלימות לא צריך להיות במסגרת מאבק בצעדים בלתי חוקיים או גילויי כוחניות מצד פוליטי זה או אחר של המפה, אלא נגד כל גילוי אלימות באשר הוא.
    מה שחסר בפוסט הזה דני, זה גם כוחניות יתר מצד שוטרים, שמסתיימת כמעט בחוסר ענישה לעומת החומרה של ניצול הסמכות לרעה.

  5. ואגב דני , התופעה המאוד מתמיה כאן היא אכן זו :

    אותם אילו אשר מחללים כנסיות ומקומות קדושים לנצרות ( מנזר לטרון אם אתה זוכר וכו….. ) , תהיתי ביני לביני , מי הם למעשה ?

    הרי ברור , שבקרב מתנחלים לאומנים ונוער גבעות ממילא ( לדעתי ) מן המפורסמות היא , שבני הברית שלהם ( יותר מהרבה ישראלים כמובן ) הינם הנוצרים האוונגליסטים ( ותקצר היריעה כאן מלפרט איזה ברית אמיצה נכרתה בינהם במשך שנים ) .

    ואם כך , הרי הם מבאישים את תדימתם שלהם גם בעיני נוצרים אילו בארה"ב , הכל במעשים מטופשים של חילול מקומות קדושים דינן .

    לא קולט התופעה !! הגעתי למסקנה שאילו כנראה חרדים פרופר , ולא נוער גבעות ולאומנים מתנחלים וכו……..

    תודה

    • אני חושב שכשאתה נכנס לעולם של נוער הגבעות, הגבול בין חרדים לאלו שאינם כאלו ממילא מיטשטש מאד. ולחבר'ה הללו ממילא אין את השיקולים הפוליטיים שיש למנהיגות הפוליטית של הימין, כמו למשל מועצת יש"ע, כדוגמת הברית עם האוונגליסטים האמריקאים.

      • נקודה חכמה דני , אין ספק !! אבל בכל זאת , קשה להלום שמבחינה רגשית , גם אם הם לא בשלים ומאורגנים פוליטית , הם יבזו מקומות קדושים לבני ברית כה משמעותיים שלהם . קשה להאמין !!

        ואולי , כולה אירוע או שניים ספורדיים , לא מייצגים משמעות סטטיסטית כלל ……

        תודה

  6. כתושב ירושלים חי ורואה את משני צידיה בצורה יומיומית אני חייב לחלוק כאן מנסיוני והכרותי עם האלימות הבין עדתית בירושלים ואני אתחיל באירועים שחוויתי. בקיץ האחרון הותקף עובד ערבי בתחנת דלק שמתחת לפיצריה בה אני עובד בירושלים אני וחברי הגנו עליו והברחנו את התוקפים. שעה לאחר מכן שלחתי דיווח על התקיפה לynet תוך שעתיים התקשר אלי כתב ובאותו יום זה פורסם בעיתונות הישראלית וגם העולמית http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4278723,00.html. שבועיים לאחר מכן הותקפה אחות של חברה שלי מהאוניברסיטה ע"י ערבי בעודה יושבת במכוניתה עם התינוקת שלה בגבעה הצרפתית ופניה נחתכו. על אירוע זה לא ראיתי דיווח באף אחת מרשתות התקשורת המרכזיות. אירועי אלימות כלפי יהודים בירושלים כמו תקיפות, הדרות מאזורים מסויימים, הטרדות מיניות (בעיקר בכביש שמחבר בין הר הצופים לגבעה הצרפתית), השלכות בקבוקי תבערה על אוטובוסים שבדרכם לאוניברסיטה, כל האירועים הללו מטואטאים מתחת לשטיח ולא מדווחים עליהם כלל. זה יוצר תחושה קשה עבור כלל הירושלמים שחווים את האלימות בצורה יומיומית מחד וזוכים להתעלמות מוחלטת מאידך.
    מהיכרות עם התוקפים אני יודע שהם אינם "נערי גבעות" אלא יותר "נערי ברזלים" ו"ערסים". (מעבר לתקיפה הההיא שהייתי מעורב בה בהגנה על המתדלק, אני גם מדריך בתנועת נוער את אחד הנערים התוקפים מהמקרה השלישי שהיה באותו זמן של התקיפה של ערבי בקטמון) ונערים מסוג זה הם המעורבים ברוב הקטטות והתקיפות מסוג זה.
    ראוי גם להתייחס לכמות הזעומה של נערי גבעות שהורחקו לירושלים, אין בכוחם לרכז כח או להשפיע כלל על סביבתם העירונית החדשה.
    האלימות בירושלים היא דומה לאלימות המתרחשת בשוליים של כל מטרופולין גדול, המרכיב העדתי והמאבק הלאומי הוא כמובן מרכיב מרכזי במקרה הירושלמי, אך האלימות עצמה, לפי תחושתי, ברמה נמוכה ביחס לערים רבות אחרות בעולם שבהם המרכיב האתני פחות נוכח.
    כמו כן מרכיב נוסף הוא האלימות הפנימית הרבה המתקיימת בתוך החברה הערבית כלפי עצמה- סכסוכי חמולות הם עניין יומיומי, חבריי הערבים מהעבודה מספרים לי סיפורים מסמרי שיער על אירועים שקורים אצלם וזה מביא אותי לדבר נוסף- לטעון כי הכיבוש הוא הדבר שהופך את החברה שלנו ליותר אלימה היא טענה שקשה להוכיח או להסיק בקלות. בדר"כ דווקא יוצאי היחידות הקרביות המעורבות באופן אקטיבי בכיבוש הם האנשים שפחות יהיו מעורבים באלימות ולעומת זאת אלה שכן מעורבים באלימות פעמים רבות לא גוייסו כלל או שירתו בתפקידים עורפיים. לפעמים אני מרגיש שדווקא שירות "אלים יותר" יוצר אל אנשים סלידה חזקה יותר מאלימות. כמו כן את האחריות לאלימות הרבה הקיימת במזרח ירושלים לא ניתן להטיל על מעשה הכיבוש.
    אני מקווה שהנקודות שלי יובנו כפי שכיוונתי אותם,

    • שלום אליעזר ,

      שים לב , העלתי ( בתגובתי לעי"ל בנוגע לקשר בין כיבוש לאלימות ) והזכרתי הכיבוש כוקטור מבין כמה , ולא רק גורם בלעדי .

      כמו כן , הזיקה אינה זיקה ישירה . הזיקה הינה זיקה של גרימת סנטימנט כללי , בו ספים יורדים והיד על ההדק נעשית קלה וקלה יותר ויותר . ואכן , למעשה , דווקא אותם קרביים שחווים ומפעילים אלימות , לאיו דווקא יפנימו ויפקרו אלימות . לפעמים התהליך יהא של רגרסיה מפני אלימות ( ממש בגין ההפעלה ) , בכך אתה צודק !!

      אבל , האוירה הכללית , מחלחלת לכל המיגזרים , ובאופן מערכתי מגבירה האלימות . הקשר הוא ברור , והוכח בעליל . תקצר היריעה בבלוג זה …….

      תודה

      • אלרום
        מה שניסיתי לטעון הוא שטיעון הכיבוש הוא פשטני מדי וקשה מאוד לביסוס, בשל כך אתה טוען שהאלימות "מחלחלת"- מה המשמעות של טיעון שכזה? מה ניתן לומר/להגיב/להוכיח לגבי טיעון שכזה? הטיעון פורט על נימי נפש מסויימים של הציבור הרחב אך במבחן אמפירי יהיה קשה מאוד להראות שהכיבוש הוא מרכיב משמעותי יותר ב"התגברות האלימות" ממשחקי מחשב אלימים. באופן לא מפתיע, טיעון זה הפך לאקסיומה במאמרים ופרשנויות רבות אותם קראתי. בעיני עניין זה מהווה סוג של "פרה קדושה" של השמאל הישראלי. ראוי לבדוק ולבחון אם הפרה הזאת כבר ראויה לשחיטה או שיש בה גרעין אמת משמעותית.
        מעניין גם לשאול אם באמת ישנה יותר אלימות בחברה בכלל ובין עדות לאומיות שונות בפרט או רק יותר דיווח על אלימות מסוג מסויים ( לדוגמא: אלימות של יהודים כנגד ערבים בירושלים, אשמח להפניות בנושא)
        בעיני הגורם העיקרי לאלימות בירושלים הוא הפער התרבותי והשפתי בין אוכלוסיות שונות מאוד אחת מהשניה המתגוררות בסמיכות רבה. הפער הזה יוצר חיכוך מתמיד ומספק פוטנציאל בעירה נפיץ לכל אירוע יומיומי- תאונת דרכים, דחיפה בעלייה לרכבת, נערים מרעישים ואפילו במקח וממכר.
        לדוגמא: שימוש בביטוי "בן זונה", שהוא מקובל בין אנשים בצד היהודי, אפילו בתור מחמאה.. ופעמים רבות סכסוך בין-יהודי מסתיים כששני הצדדים גדפים אחד את השני כדי "לצאת לידי חובה..", לעומת זאת שימוש במושג זה כנגד ערבי, בגלל הקוד התרבותי השונה, יוצר כמעט חובה בלתי נשלטת מצד צעיר ערבי להגיב באלימות קשה. (אגב, בקישור שהעליתי בפוסט הקודם, זה בדיוק מה שקרה- סכסוך בין מתדלק לכמה ערסים שיכורים שבאו לתדלק הפך ל"אירוע לאומני" עקב העובדה ש"קיללו את אמא" של המתדלק
        אפשר לזלזל רבות בטיעוני הנערים וגורמי הימין השונים, אך זאת תהיה טעות שתפקיר וכבר מפקירה את הציבור לידי גורמי ימין קיצוני. ההטרדות של נשים (גם כן בשל פערי התרבות העצומים), ההצקות הקטנות שאני חוויתי וחווה במפגשים אמצע ליליים בסמטאות חשוכות עם חבורות של ערבים במרכז העיר הם מציאות קשה. להתעלמות מהמציאות הזו ישנה גם כן אפקט של "חלונות שבורים" משום שיש תחושה שאין דין, אין דיין ואפילו אין דיווח. נערים צעירים וחסרי אולי חשיבה ביקורתית ומערכתית שחשים את המציאות הזאת עלולים להדרדר בקלות מאוד לאלימות סתמית בסגנון "תפוז מיכני" (אגב, אחד הטיעונים המרכזיים בספרו של אנתוני ברג'ס היא שאלימות נוער היא דבר בלתי נמנע ולכן אולי ראוי לבחון את האלימות דרך הפריזמה של "אלימות נוער") ולדעתי דווקא ההתעלמות התקשורתית מלבה את האש ומחזקת תחושות של "אם אין אני לי.."
        הפעלת מדיניות של "חלונות שבורים" בירושלים המפולגת בהחלט תפעיל לחץ רב דווקא על האוכלוסייה הערבית ומפחיד מאוד מה עלולות להיות תוצאות של מהלך שכזה ומצד שני התעלמות מ"החלונות השבורים" עלולה לגרום לתוצאות קשות באותה מידה..
        (הדברים נכתבים בדירה הנמצאת במרכז העיר, כמאה מטר מקו התפר בין מערב למזרח העיר)

      • תודה על התגובה אליעזר …….

        טוב , אז אני חוזר – הכיבוש זה וקטור אחד מיני ………. לא רק !!

        מעבר לכך , אתה צודק , זה פשטני !! קשה להוכחה קונקרטית . אני אגב מנתח זאת מנקודת ראות אובייקטיבית , אין לי ענין בסוגיה הזו , לא בימין ולא בשמאל .

        אבל , מעבר למצגות די סבוכות , אתה הרי מבין את ליבת התופעה –

        מי שסופג אלימות , סיכוי טוב שיפרוק אותה . שינהג כך גם הוא במרוצת הימים , שיתעצב דרכה . האדם הוא תבנית נוף מולדתו גרס טשרניחובסקי .

        כל אדם הוא תוצר של סביבתו . פשוטים הם הדברים . בוא ניקח המחשה פשוטה ( מחמת קוצר הזמן ) .

        שוטר במשטרת ישראל . האם הוא יכול לפרוץ לבית פרטי ? כך סתם ? ודאי שלא !! שני אפשרויות –

        צו שופט , או מעשה עבירה על חם . מעשה עבירה נקודתי וברור שמחריג את שגרת יומו ועבודתו . הוא קשור בעבותות לפרוטוקול , לחוק , אימת הדין עליו , אימת הארגון עליו . משפחה לפרנס , קריירה עתידית בארגון וכו……

        במשך עשרות שנים , חיילים , אפרוחים שלא גדלו להם נוצות , מתפרצים בלא רשות , בלא צו , בלא מורא , על פי שיקול דעת מיידי ואינטואטיבי לחלוטין ( בלי קשר למוצדק אם לאיו ….) באופן שוטף ושגרתי , לבתים של אזרחים . עוצרים בלי הבחנה של ממש . מתחקרים , משפילים ( חזקה שמשפיל הדבר אדם בר דעת ) מייצרים חיכוך , שנאה , איבה , החיילים בתורם קולטים אותה בחזרה , ושוב חוזר חלילה פורקים אותה .

        בוא נהייה לרגע רציניים אליעזר – עזוב שמאל ימין , עזוב הסיפור האישי שלך ( שעושה רושם כמובן שהוא כלל לא נעים ) –

        אתה מאמין שלכל זה אין השלכות על החברה בישראל . אין קשר בין רמת האלימות שגואה מזה שנים , לבין עשרות שנות אינתיפאדה ?

        שים יד על הלב אליעזר , ותחשוב שוב ……..

        תודה

      • אלרום

        כמו שטענתי- אני לא רואה קשר ברור ואף הנני רואה קשר הפוך בין העובדה שפרצת לבית ללא צו בית משפט בכפר פלסטיני לבין הסיכוי שתהיה מעורב באירוע אלים.

        דבר נוסף שמפתיע אותי פעמים רבות הוא ההעדר התייחסות לעובדה שהחפ"ש הלוחם הישראלי הוא כנראה בממוצע החפ"ש מהמעמד הסוציו אקונומי הגבוה בהיסטוריה ביחס לחברה בה הוא הוא חי. יש לכך השלכות רבות על התנהלותו ומוסריותו של החייל, וראוי לבחון נושא זה לעומק.

        אני אחזור בקצרה על הנקודות:
        1. האלימות העדתית בירושלים נוצרת על רקע חיכוך עדתי ופערי שפה ותרבות עמוקים בין הקבוצות השונות הנאלצות להתקיים יחדיו ולהיות תלויות זו בזו וללא קשר ישיר ל"כיבוש"
        2. אני לא בטוח כלל שהחברה הישראלית היום אלימה יותר מלפני 20 או 30 שנה. יכול להיות שהדיווח הוא פשוט יותר אינטנסיבי בשל התפתחויות טכנולוגיות.
        3. אם אכן החברה יותר אלימה יכולות להיות לכך מגוון סיבות: צפיפות רבה ביותר, משחקי מחשב אלימים, סרטים אלימים ועוד.

        ולבסוף- הסיפור האישי שלי הוא לא "קשה", אלא רק חוויה "רגילה" בעיר היפייפיה והקשה הזאת…

      • תודה על התגובה אליעזר ……

        אז שוב אליעזר , אני לא מדבר על ירושליים . מדבר על אלימות בכלל והגורמים לה . ברמה מיכנזימית כמעט טהורה .

        ושוב אני מסביר – תופעה אנושית מושגית כללית :

        ספים יורדים , הולכים ויורדים ( ספים מלשון – סף , משמע , רף …….) . מי שרגיל לנהוג באלימות , רגיל לספוג אלימות , מפתח ספים נמוכים לתגובה אלימה . משמע –

        מה שאדם בעל מזג סביר ונוח יגיב עליו באלימות , יהא מוגדר כסף הרבה יותר גבוה מזה שאדם שמורגל לאלימות יגיב . הנה , עוד המחשה עילאית –

        פינוי עזה . שמת לב , למשימות הכי קשות ורגישות לקחו פרחי טיס , וחברה מהקומנדו הימי . למה ?? משמעת ברזל , ספים גבוהים , חינוך מותאם ( ראה ההשתלטות על המרמרה גם , איפוק הירואי ממש ……) כך , הם יעמדו מול פרובוקציות קשות של מתנחלים , מבלי לעורר מעגלים מרושעים ומידרדרים של תגובה אלימה , חוזר חלילה , וכך …….

        בנחישות וברגישות …..כך הייתה הסיסמא !!

        לכך צריך חבר'ה עם ספים גבוהים בנוגע לתגובה אלימה או מעין אלימה לפרובוקציות וגילויי אלימות בכלל .

        אותם ספים הולכים ויורדים ויורדים כאשר אדם עוסק באלימות באופן שגרתי . קל וחומר במסגרת צבאית , על אזרחים , כדבר שבשגרה , בלי שיש עליו מורא וסייג שיש לאזרח או איש חוק וכו……

        פשוטים הדברים , אם כי לא ברורים לכל בר ביי רב ……….

  7. אליעזר,

    אני חושב שאלימות ערבית כנגד יהודים ראויה לטיפול חמור והתייחסות בדיוק כמו אלימות יהודית כנגד ערבים – ואין שום צידוק שהוא להתקפת אנשים אקראיים. באופן אישי, הייתי מאמץ את שיטת החלונות השבורים שנהוגה בניו יורק – לתקוע עונשים כבדים על עברות קטנות מאד כמו נשיאת סכין או קטטות. העובדה שכתבתי במקרה הזה על האלימות היהודית דווקא (בעיקר כי הגיע לידי הדו"ח של עיר עמים) אינה מסמנת סלחנות לאלימות ערבית כלפי יהודים או לאלימות מכל סוג שהוא. אם יהיה לי מידע שיטתי ולא נקודתי על מגמות באלימות ערבית כנגד יהודים אשמח כמובן לפרסם על זה פוסט.

    מעבר לכך – יש ייחוד מסויים באלימות נגד ערבים בירושלים. הערבים הם מיעוט בעיר, והאפלייה כנגדם היא שיטתית וממוסדת בכל תחומי החיים. אני חושב שלעיר עמים יש מידע מאד חשוב בנושא הזה. בהקשר הזה, יש להבין את האלימות כמחמירה מגמה של אפלייה והדרה ממלכתית. זה לא שחלילה ראש עיריית ירושלים או בכירים אחרים תומכים באלימות הזאת, אלא שהיחס הכללי מוביל סלחנות משטרתית ואכיפתית כלפיה ועל כך חשוב לתת את הדעת.

    אם תקרא את הסקירה של עיר עמים תראה שיש מתאם זמנים חשוד בין הגלייה של נערי גבעות לירושלים לבין הקפיצה בגרף של מקרי האלימות האנטי-ערבית. אף אחד לא טוען שנערי הגבעות הם רוב מקרב הבריונים, אלא שהם מתסיסים אותם בשיטות הבדוקות של השומרון. שים לב לציטוטים של נריה אופן על פועלו בגבעת זאב – זו בדיוק השיטה.

    אולי בערים אחרות יש אלימות גרועה יותר מזו שבירושלים, אבל זו לא סיבה לא לדבר על האלימות בירושלים ולנסות להילחם בה.

    על הגישה הכללית שלי למלחמה בפשע ובאלימות תוכל לקרוא בפוסט הבא: https://dannyorbach.com/2012/04/13/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%96-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%9E%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%A9%D7%A2/

  8. תגובת עמותת עיר עמים. אליעזר – יש כאן התייחסות נרחבת לדברים שכתבת:

    לבקשתו של דני, תגובת עיר עמים לכמה טענות שהועלו כאן ע"י אליעזר ואחרים:
    1. הביקורת שלך, אליעזר, נכתבה מנקודת ראות של ירושלמי שמכיר את המצב בעיר ממקור ראשון. אך גם כותבי הסקירה, וצוות עיר עמים כולו, הם ירושלמים שמכירים את המצב בעיר ממקור ראשון ובנוסף, גם חקרו את הנושא ועקבו אחריו באופן ממוקד חודשים רבים.
    2. "אי אפשר להבין את האלימות היהודית מבלי להבין את האלימות הפלסטינית". אנחנו יודעים, ומזכירים בסקירה, שאלימות לאומנית פלסטינית כלפי יהודים נפוצה גם היא. אנחנו לא מכחישים את הרקע של סכסוך לאומי ואלימות הדדית, אך חושבים שניתן להבין את האלימות מצד יהודים ברמה הכללית שהוצגה בסקירה זו גם בלי סקירה מפורטת באותה מידה של האלימות הפלסטינית.
    3. "התקשורת מדווחת על אלימות נגד פלסטינים אך לא על אלימות נגד יהודים". זהו טיעון מעגלי שמתבסס על ההנחה שכל האלימות מצד יהודים מדווחת וממילא, האלימות המדווחת היא כל האלימות שישנה. למעשה, רוב מקרי האלימות משני הצדדים לא מדווחים בתקשורת. לדוגמא, מקור מרכזי לסקירה שלנו הם אתרי ימין קיצוני, ובראשם 'הקול היהודי' שמופעל ע"י תלמידי הרב גינזבורג מיצהר. שם מדווחים עשרות ומאות מקרים של אלימות הן מצד פלסטינים והן מצד יהודים (האחרונים בנימה אוהדת) שאינם מגיעים לתקשורת.
    4. "מי שמעורב באלימות הם נוער שוליים מקומי ולא נוער גבעות". בסקירה, הראנו כמה מקורות וכמה סוגים של אלימות. נוער גבעות אינו המקור היחיד. בנוסף, לפי הסקירה שלנו, אנשי הגבעות (שאינם בהכרח נוער) מהווים גורם מדרבן, וכזה שמספק את המסגרת האידיאלוגית, יותר מאשר אלו שפועלים בעצמם באלימות.
    5: "תמיד הייתה אלימות בין קבוצות שונות בירושלים". אכן, וייתכן שלא פחות מהיום, אין דרך ממשית לדעת. ההבדל הוא (ראו סעיף 4) הופעת המסגרת האידיאולוגית והתיאולוגית לעניין, וארגון גדול יותר. קטטות בין חבורות רחוב זה דבר אחד. חבורות מאורגנות, שלפעמים אף עוברות אימונים, שבעקבות מערך אידיאולוגי תופסות את עצמן כבעלות תפקיד דתי ולאומי, ונהנות מתמיכה וגיבוי רעיוני, ציבורי, משפטי ואף כלכלי (חולצות, שלטים, סטיקרים, עורכי דין וכרזות תמיכה על לוחות מודעות עולים כסף שאין לנוער הברזלים), זה עניין אחר לגמרי.
    6. "האלימות נובעת מפערי שפה ותרבות". אלימות בין קבוצות שונות כמעט תמיד חמורה יותר מאשר בתוך קבוצה. אך אין בזה כדי לסתור אף אחת מטענותינו.
    7. "מה לגבי הטרדת נשים ע"י פלסטינים". אנחנו רואים את הנושא כאלימות מגדרית ומתייחסים בחומרה זהה להטרדה של נשים ע"י ישראלים או ע"י פלסטינים. מעניין שהארגונים שמתיימרים להגן על "בנות ישראל", מחזיקים לרוב בתפיסת עולם שוביניסטית ונזכרים שלנשים יש זכויות רק כשהן נפגעות ע"י גויים. הנה הצעה פרודוקטיבית: אנחנו נשמח מאוד אם המדינה תיקח את הכספים שהיא מקציבה, ישירות ובעקיפין, לארגוני "מלחמה בהתבוללות" למיניהם ותעביר אותם למרכזים לנפגעות אונס ותקיפה מינית ועמותות אחרות שעוסקות בנושא, וכן לתגבור המלחמה בתופעה מצד המשטרה.
    בברכה, עיר עמים, מחלקת פעילות ציבורית.

  1. פינגבק: אמט טיל בארץ הקודש: טור אורח מאת ורה שיכלמן ונדב מיארה | הינשוּף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: