החלם האמריקאי

"חייל, בוא הנה מייד!" נשמעה מאחורי צווחת אימים, אי אז בימים הרחוקים של הטירונות. מה הקשר בין הרב סמל הפלוגתי שלי לברק אובמה, וכיצד כשל הממשל האמריקאי בפרשת אדוארד סנואודן? על חלמאות, טמטום והסתבכות מיותרת בשם הביטחון הלאומי.

tumblr_m835m7Dy5v1qh22h8o1_1280

מאמר זה התפרסם קודם באתר קומפרס, אך הגירסה הנוכחית מעודכנת נכון להיום (6.7.2013). 

פעם, לפני כך וכך שנים, עשיתי טירונות בבסיס חם ומאובק אי שם בנגב. כמו בכל טירונות, גם בבסיס שלנו היו מיני טרטורים משונים שכל מטרתם, כך נראה, היתה אך ורק לפגוע בנוחותו, מנוחתו ושלוות נפשו של החייל. הגרוע שבהם היו שתי רחבות "אסורות בדריכה", רחבת המסדרים ורחבת הדגל, שתיהן במיקום אסטרטגי מרגיז במיוחד בין האוהלים לכיתות. יום אחד, כאשר מיהרתי לשיעור כלשהו – שמעתי צעקת אימים מאחורי. "חייל, בוא הנה מיד!" את הקול זיהיתי מיד: זה היה הרס"פ, אחד מהעריצים האכזריים והמפחידים ביותר ביחידה. אני, שלא הבנתי כי הוא קורא לי כי דרכתי בטעות על רחבת הדגל, רצתי אליו בחזרה – ודרכתי עליה פעם נוספת. כגמול קיבלתי מנה של צרחות הגונות וכמות נדיבה של שכיבות סמיכה. כתוצאה, איחרתי לכיתה, וספגתי צעקות נוספות גם מהמ"כ. כדי להקל את המצב, ניסיתי להסביר לו שסיבת האיחור היא עונש שהשית עלי הרס"פ. "אה, אז הפרת פקודה ודרכת על רחבת הדגל?" אמר לי המ"כ בתרועת ניצחון. "אז אני צריך להעניש אותך על זה. צא החוצה – עוד עשרים שכיבות סמיכה." בקיצור – כל ניסיון מצדי לתקן את הבעיה שהתעוררה הוביל רק להסתבכותה והחרפתה.  מהיום ההוא יצאתי די מרוט, אבל ללא ספק עם ידיים חזקות יותר.

            ולמה אני מעלה את האנקדוטה הזאת? כי ההתנהגות הנוכחית של ארצות הברית בפרשת אדוארד סנואודן מזכירה לי מאד את ההסתבכות שלי באותו יום בטירונות. מנהלי המדיניות האמריקאים נתקלו בבעיה קשה של הדלפה, שבלי ספק גרמה להם נזק. אולם כל צעד וצעד שנקטו בתגובה, לא הקל אלא החמיר את מצבם. במילים אחרות, לא רק שלא הצליחו לפתור את הבעיה, אלא דרכו על כל יבלת בינלאומית אפשרית, השפילו את עצמם ופגעו ביחסי החוץ שלהם.

דרכו על יבלות - אדוארד סנואודן

דרכו על יבלות – אדוארד סנואודן

            הבה נראה מדוע. אדוארד סנואודן, כזכור, היה קבלן של סוכנות המודיעין האמריקאית NSA שהדליף לעולם על קיומה של תוכנת PRISM, אמצעי מעקב אחרי דואר אלקטרוני ויתר נתוני רשת שנוצל בידי שירותי מודיעין אמריקאיים לניטור התשדורת של אזרחי ארה"ב ומדינות אחרות. בחשיפה, שנתמכה כמובן בידי ויקיליקס, הוא גרם נזק לא קטן, ובעיקר מבוכה אדירה למודיעין האמריקאי. אמצעי מעקב נחשפו, בכירים התפטרו וממשל אובמה נאלץ לספוג התקפות מיריביו השמרנים ואף מתומכיו הליברלים. העובדה שראשי ה-NSA  שיקרו, פשוטו כמשמעו, לסנאט בנוגע להפעלת אמצעי המעקב, החמירה כמובן את המצב באופן ניכר.

            אדוארד סנואודן, שהפך מיניה וביה לגיבור בעיני מתנגדי מדיניות ארצות הברית ברחבי העולם כולו, ברח להונג-קונג. האמריקאים, בתגובה, הגישו לרשויות האי בקשה רשלנית, מלאה בטעויות ובהשמטות, להסגרה. שר המשפטים של הונג-קונג סירב לבקשה, או לפחות נמנע מלפעול בזמן, וסנאודן ברח למוסקבה. גם הבקשות ההיסטריות של ארצות מסין ורוסיה לסייע נענו בסירוב מלגלג, סנואודן היה אמור לנסוע לאקוואדור, מדינה שלארצות הברית אין הסכם הסגרה איתה – אולם העניינים הסתבכו בשל סכסוך בין הנשיא המקומי, רפאל קוריאה, לפטרון של סנואודן, מייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג'. סנואודן ממתין עדיין בנמל התעופה הבינלאומי של מוסקבה, ואין סימן כי רוסיה מתכוונת להסגיר אותו. בינתיים, "המרגלת הלוהטת" אנה צ'פמן כבר הציעה לו נישואין בטוויטר (מי אמר שאין יתרונות בעולם הריגול). ונצואלה, מצדה, הציעה מקלט מדיני. יש לשער כי בדקות אלו ממש, יושבים סוכני שירות המודיעין הרוסי עם סנואודן ו"חולבים" את כל הידוע לו על מערכת המודיעין האמריקאי. דרך אגב, אי אפשר לצאת פטור בלא כלום בלי לומר, שסנואודן, כאביר חופש המידע, לא היסס להיעזר ברוסיה וסין, שתי דיקטטורות שמגבילות את חופש המידע באופן דרקוני כאשר הדבר נוגע לאינטרסים שלהן עצמן. מילא סנואודן – הוא בורח מעונש חמור – אבל מדהים שהמעריצים שלו מהשמאל הרדיקלי לא מצייצים אפילו בעניין הזה. נו טוב, לצביעות שלהם כבר התרגלנו…

"הצעת נישואין" מפתה, או שלא? "המרגלת הלוהטת" אנה צ'פמן

"הצעת נישואין" מפתה, או שלא? "המרגלת הלוהטת" אנה צ'פמן

            מדוע ארצות הברית נחלה כישלון כה חרוץ בבקשות ההסגרה שלה? ראשית כל, היא פנתה להונג-קונג באופן אדנותי ומתנשא, דווקא להונג-קונג, אזור אוטונומי של סין, דמוקרטי למחצה, שקנאי לעצמאות המוגבלת שהוענקה לו בידי מדינת האם. לאחר שהונג-קונג סירבה לשתף פעולה עם הבקשה, הוסיפה ארצות הברית חטא על פשע, וביקשה מסין להתערב. כלומר, היא דרשה- ברגל גסה – להפר את האיזון העדין בין סין להונג-קונג שעוצב בהדרגה מאז שנות התשעים, וזאת בתקופה פוליטית רגישה במיוחד באי. ההונג-קונגים ממילא זועמים על התערבות סין בענייניהם, ובתקופה הקרובה מתוכננות הפגנות זעם ענקיות כנגד המושל שמונה בידי בייג'ינג. ועכשיו, דווקא עכשיו, דורשת ארצות הברית מסין להתערב בענייניה של הונג-קונג. כתוצאה, סנואודן הפך פופולרי מאי פעם באוכלוסיה ההונג-קונגית, שחלקים ממנה החלו להפגין למען הגיבור החדש שלהם.

            ומה עם סין עצמה? סנואודן, כמסתבר, חשף לא רק את מבצעי ההאזנה של ה-NSA  לאזרחי ארצות הברית, אלא גם את העובדה שחלק מסוכניה חדרו לחשבונות דואר אלקטרוני בסין. לא זאת בלבד שהאמריקאים לא טרחו להתנצל על כך כיאות, כעת הם גם מבקשים מסין להסגיר את האדם שחשף בפניה את הפגיעה בריבונותה, ועוד להתעמת עם הונג-קונג על מנת לעשות זאת. יש מי שיטען שהאמריקאים השיבו לסין באותה מטבע, ושאף הביון הסיני נוקט בטרור סייבר בארצות הברית – אולם הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. סין עדיין לא נחשפה, כפי שנחשפה ארצות הברית, וממילא זו נאיביות לשמה לצפות ממנה לגישה הוגנת. איך שהדברים כעת, סין יכולה – בנוחות, באופן לגיטימי ובתמיכת דעת הקהל שלה, להסתתר מאחורי האוטונומיה של הונג-קונג ולתת לסנואודן לברוח. באבחה דיפלומטית מגושמת אחת, הצליחו האמריקאים לרגע לאחד, כנגדם כמובן, את דעת הקהל הסינית וההונג-קונגית על כל המתח שביניהן.

הפגנות בהונג-קונג נגד סין. לא זמן טוב לבוא בדרישות.

הפגנות בהונג-קונג נגד סין. לא זמן טוב לבוא בדרישות.

            גם האיומים האמריקאים על סין, רוסיה והונג-קונג ש"היחסים בין המדינות ייפגעו" לא מועילים ורק מסבכים את המצב. ואיך בדיוק "תפגע" ארצות הברית ביחסים עם סין, בלי לגרור צעדי תגמול כואבים באותה המידה? כרגע, ה"פגיעה" ביחסים אינה אלא רטוריקה, שמרגיזה את הצד הסיני בלי לגרום לשינוי של ממש. גרוע מכך – זו רטוריקה בדיעבד. סין והונג-קונג הרי כבר נתנו לסנואודן לברוח, ואי אפשר לתקן זאת. כך ש"פגיעה ביחסים" מכל סוג עשויה רק להזיק, אבל בשום אופן לא להועיל.

            והפארסה נמשכה עם האיומים האמריקאיים על פוטין. האם מישהו חושב שנשיא רוסיה, שנהנה להרגיז את האמריקאים בכל הזדמנות אפשרית, אותו פוטין שמתעמת עמם ממש עכשיו על סוריה – ימסור להם פליט על מגש של כסף, ועוד כזה שנחשב לגיבור בחלק גדול מדעת הקהל הרוסית והעולמית? הדרישה הפומבית, המלווה באיומים גסים, להסגיר את סנואודן – אחת דינה להידחות. פוטין, שבנה את כל תדמיתו הפוליטית כמתנגד נחוש להגמוניה האמריקאית בעולם, היה מציג את עצמו ככלי ריק אם היה נענה לה. אלא שדווקא הגסות והפומביות שלה נתנו לפוטין את מה שחפץ בו יותר מכל – להשפיל את ארצות הברית בפומבי. זאת ועוד: האיומים שמושמעים בידי סנטורים מתלהמים למיניהם, משתי המפלגות, משדרים אווירה של חוסר אונים ואובדן שליטה של הממשל.

נהנה להשפיל את ארצות הברית. הצאר (סליחה נשיא) ולדימיר פוטין

נהנה להשפיל את ארצות הברית. הצאר (סליחה נשיא) ולדימיר פוטין

            ועכשיו, סנואודן ימשיך ככל הנראה לונצואלה. נותר רק לראות אם ארצות הברית תוותר סוף סוף, ותכיר בכך שמדובר במאבק אבוד, או שתמשיך להשפיל את עצמה בדרישות ואיומים שיידחו – או גרוע מזה – בפעולת קומנדו שתציג אותה כבריון בינלאומי חסר עכבות, עוד יותר מאשר היא נתפסת כיום בחלקים ניכרים של הגלובוס.

בשבוע הבא אכתוב ככל הנראה על האירועים האחרונים במצרים, מזווית חדשה שעוד לא ראיתם. יש למה לחכות. 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-יולי 6, 2013, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 30 תגובות.

  1. התאוריה על הונג קונג מעניינת, אם כי עדיין לא ניתן לפסול על הסף הסבר פרוזאי יותר, לפיו הונג קונג פשוט לא ראתה דחיפות לעצור אדם שעדיין הוצג עלי ידי אמצעי תקשורת רבים כ-whistleblower, חושף שחיתויות ותו לא.

    בוודאי שסין ורוסיה אינן מעוניינות לסייע בהסגרת סנואודן, בוודאי שלא ללא תמורה ותחת לחץ. קל וחומר לגבי מדינות דרום אמריקאיות כמו אקוודור וונצואלה, שבוודאי נהנות לתקוע לאמריקאים אצבע בעין ולראות אותם מתפתלים בזעם.

    זה מזכיר קצת את פרשת ג'וליאן אסנג'. עכשיו השאלה היא האם סנואודן ימעד ויאפשר לארה"ב לתפוס אותו על עניין טכני יחסית, או שארה"ב תיאלץ לבלוע את הגלולה המרה. מעבר למבוכה, עולה כאן גם שאלה של כמה מידע הוא יכול לספק נגד ארה"ב, והאם הוא יכול לסבך מדינות נוספות.

    • כמובן שאי אפשר לדעת מה באמת היו המניעים של הונג-קונג, אבל אין ספק שהקריאה האמריקאית לסין להתערב – דווקא בתקופה שבה יש מחאות המוניות בהונג-קונג נגד השלטון הסיני – לא היתה חכמה במיוחד. דרך אגב, במקרה של סנואודן, להבדיל מאסאנג', קשה לי לראות איך הוא יכול לסבך מדינות נוספות – הרי העבודה שלו היתה רק מול ארצות הברית.

      • כרגע הוא מסבך רק את ארה"ב. אבל צריך לזכור שחלק מהמעקב היה על אזרחים זרים. בנוסף, בהחלט יתכן שיסתבר שה"פריזם" הזו נהנתה משת"פ של מדינות נוספות, כך שהפרשה עוד עלולה להסתעף.

      • האופציה של השת"פ עם מדינות אחרות בפריזם הוא באמת נקודה מעולה. לא חשבתי על
        זה.

  2. " דרך אגב, אי אפשר לצאת פטור בלא כלום בלי לומר, שסנואודן, כאביר חופש המידע, לא היסס להיעזר ברוסיה וסין, שתי דיקטטורות שמגבילות את חופש המידע באופן דרקוני כאשר הדבר נוגע לאינטרסים שלהן עצמן. מילא סנואודן – הוא בורח מעונש חמור – אבל מדהים שהמעריצים שלו מהשמאל הרדיקלי לא מצייצים אפילו בעניין הזה. נו טוב, לצביעות שלהם כבר התרגלנו".

    אני חושב שהשמאל הרדיקלי לא צייץ כאן בגלל הסיבה שהאשמה בהפרת זכויות אדם הוטלה הפעם על ארה"ב, כל שהשמאל מיהר לנצל את המומנטום ו"לנצל" את האשמת ארה"ב זמן ארוך ככל הניתן.
    זו הסיבה גם שסין, רוסיה ומדינות אמריקה הלטינית היו שמחות כ"כ לקפוץ על העגלה. ארה"ב [שמניפה מולם כל הזמן אצבע על השיטות החשוכות האנטי-דמוקרטיות במשטרים שלהן והפרות זכויות האדם] סוף סוף נתפסה בקלקלתה, בדיוק על אותו החטא שהיא כל הזמן מטיפה לגביו. מבחינת השמאל הרדיקלי והמדינות "החשוכות" שנזכרו לעיל, הצביעות היא נחלתה של אמריקה בעיקר שמטיפה לכולם אבל בת'כלס עושה מה שבא לה כשזה נוגע לביטחון הלאומי שלה.
    אובמה מצידו בכלל הפך רגיש לענייני ציטוטים והאזנות בזמן האחרון, לאחר שהתפוצצה פרשת אובמה-גייט. ובדיוק באותו האופן, גם הוא הואשם בצביעות: מטיף במשנתו הליברלית לזכויות אדם וכו', ומבצע מעשים "בלתי מוסריים" כמו ציתות לכתבים בעצמו.

    • אז זהו בדיוק – שרבים מחסידי זכויות האדם מתעוררים רק כשמדובר בארצות הברית, ולוקחים כמובן מאליו את העובדה שיריבותיה רומסות זכויות אדם באופן גרוע בהרבה, בגלוי, השכם והערב.

      • ארה"ב וישראל, בהחלט. אין ספק שעיקרון המידתיות לא קיים אצל כל ארגוני זכויות האדם האלו. מבחינתם איזו מעידה פה ושם של מדינה דמוקרטית כמו ארה"ב או ישראל (למרות הפגמים שבהן. כנראה שאותם טיפשים מזכויות אדם לא שמעו על ה'מודל האידיאלי'/'הטיפוס האידיאלי' של מקס וובר) משולה למשטרים החשוכים לגמרי של מיני דיקטטורות. פשוט בדיחה אחת גדולה, כיעור אימתני. דוגמת ועידת זכויות האדם (עלק) בדרבן, דרא"פ או מועצת זכויות האדם באו"ם שחברות בה מדינות רצחניות.
        הם מרשים לעצמם להיות צבועים משום שאם היו מוחים נגד אותן מדינות חשוכות, בתוך תחומי אותן מדינות, הם היו מושתקים כלאחר יד, בדרך זו או אחרת. ראו דרך טיפול בעיתונאים מסוימים או להקת-בנות מסוימת מצד פוטין.

        אז בגלל שאמריקה וישראל דמוקרטיות וטובות, באופן יחסי, הם יכולים להרשות לעצמם ללכלך חופשי. כלומר: הם מתעלמים מהעובדה הכה פשוטה שעצם זה שהם יכולים למחות נגד ארה"ב וישראל בתוך תחומי המדינות הללו כבר מוכיחה את יתרונות הדמוקרטיה וכבר בכך מעמידה את ארה"ב וישראל באור הרבה יותר חיובי מאותן מדינות אחרות (שארגוני זכויות האדם נמנעים מלבקר באופן כה צדקני).

        אותה הצביעות רואים כמובן מערביי ישראל בנמצאים בכנסת. לרגע אחד הם לא מזכירים את העובדה שבכל מדינה ערבית, כל מדינה ערבית אבל, מתנגדים מן הסוג הזה למדינה לא רק שלא היו יושבים בפרלמנט, אלא היו יושבים בבתי הסוהר.

  3. האמריקאים פשוט הפכו במו ידם את הפרשה הזו לתסבוכת בינלאומית.

  4. אהלן דני והחברים המגיבים
    כמו תמיד תענוגלקרוא.
    שאלה מעט פרובוקטיבית:
    האם לארצות הברית הייתה דרך פעולה אלטרנטיבית לזו שנבחרה?
    אני בספק.
    כמו בטירונות כך גם במקרה הזה: חלק ניכר ממנגנון הענישה נועד למטרות הרתעה מפני חזרה על אותה ההתנהגות על ידי "סנואודונים" אחרים.
    לו היית היועץ של נשיא ארה"ב בנושאים מעין אלה ( תסריט סביר בהחלט) מה היית ממליץ לעשות עם היוודע דבר הדליפה? ומה היית ממליץ לעשות עכשיו אחרי ההסתבכות האסייתית ולפני ההסתבכות הלטינית?

    • לא שאני מתיימר להיות יועץ של נשיא ארצות הברית, או בכלל, אבל ככל הנראה הייתי שומר על פרופיל נמוך, עובד בשקט מול המדינות הרלוונטיות. במיוחד, לא הייתי מלחיץ את סנואודן, כדי להגדיל את הסיכויים שימעד וייפול ברשת כזאת או אחרת.

  5. אין יותר מדי מה לעשות. יש כמה תרחישים אפשריים ואף אחד הוא לא המושלם. קח בחשבון רק שמדינות ממש לא אוהבות אזרחים שלהן שבוגדים בהן. זה עלבון לאומי. יונתן פולארד שילם מחיר יקר לאין שיעור, הרבה יותר יקר מהפשע שביצע, רק בשם אותה גאווה לאומית אמריקאית. כשאתה דוב גדול, "שוטר העולם", כמו ארה"ב, כל פעולה שלא תעשה תגרור תגובות קשות מכל ובכל העולם, לא תהיה לך דרך לצאת מזה נקי לגמרי. כנראה שהפעלת סנקציות ותגובה חריפה מצד ארה"ב היו פעולות עדיפות בעיניה מאשר שתיקה. איך היא יכולה לשתוק כאשר שמה מוכפש כך בכל העולם? כיצד תוכל לוותר לבוגד? וצריך כמובן גם את אפקט ההרתעה, להזהיר סנואודנים לעתיד שארה"ב לא לוקחת בקלות מעשים כגון אלו.

  6. אני מתגורר בהונג קונג והתאור של האוירה והתגובות מדויקים והולמים מאד את האווירה.
    בנוסף, הרכילות המקומית היא שהסמיכות של הארוע להאשמות של ארה"ב שסין מבצעת ריגול אינטרנט בחסות הממשל על חברות אמריקאיות, הסמיכות הזו היא יותר ממקרית, ולבטח לסינים היתה יד ביצירת סופת השלגים הזו.
    הנושא עצמו, זהו סוד גלוי, ידוע פה בהונג קונג כמו בהרבה מקומות בעולם שהאמריקאים והבריטים מצוטטים לקבלים תת מימים כבר עשרות בשנים עוד קודם לתקופת הפיבר אופטית. הרבה יותר קל להקשיב לתעבורת כבל אינטרנט שאיננה מוצפנת מאשר לחדור לשרתים של חברות. זה פשוט לצעוק שהמלך הוא ערום. הפרטים שהוא מסר היו חידוד התמונה והבהרה כיצד נעשה משהו שהיה ידוע משכבר שנעשה.

  7. ליד הפרשה הזאת, ההתנהגות הישראלית בפרשת וענונו נראית כמו שיא התחכום.

  8. רק הערה לשונית מציקה: "מיני ובי" – שגיאת כתיב גסה. צריך להיות "מניה וביה" (מילולית, בארמית: ממנו ובו. בהשאלה: ללא כל השתהות).

    • צודק לחלוטין, תיקנתי. ותודה גם על העדכון הלשוני – לא הכרתי את המשמעות המילולית בארמית.

    • חולק על דעתכם , בלא מעט מקורות מופיע מיני ובי, כנראה שאפשר גם כך, למרות שגם אני הכרתי כמיני וביה
      http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31678_468.pdf

      • בקישור מופיע "מיני' ובי'", שזה "מיניה וביה" אבל עם גרש במקום הה'.
        בספרות תורנית נהוג לקצר מילים באופן כללי, ובמיוחד (בעיקר בספרות חסידית – אבל לא רק) מילים המסתימות ב"יה", בגלל שזה מופיע בתנ"ך כאחד משמות האל. במקרים כאלה מוסיפים גרש בסוף המילה. בקישור שהבאת, למשל, מופיע גם המילה יהי' (=יהיה), הי' (היה) וגם קיצורים אחרים – נק' (=נקרא), בחי' (=בחינה), דכתי' (=דכתיב=שכתוב). ועוד הרבה ראשי תבות כיד המחבר (במקרה זה, משכתב שיחת אחד האדמו"רים הקודמים מחב"ד) הטובה עליו.
        בקיצור, מניה וביה. אם אתה או דני רוצים לפתוח בקריירה מקבילה כאדמו"רים חסידיים, אפשר (ורצוי) מני' ובי'.

  9. פוסט מעניין

    תמיד לא הבנתי למה נעשות כאלה טעויות, מה מוביל אנשים בממשל שכל תפקידם להימנע מכאלה טעויות לנפול בכאלה בורות ברורים?

    • מכיוון שהמערכת של הממשל היא מאד מורכבת ומסועפת. כל אחד מבצע את תפקידו כפי
      שהוא רואה אותו. זה אחראי על ביטחון שדה, זה על תפיסת פושעים והסגרתם, וכל אחד
      פועל בתחום אחריותו באופן הגיוני דווקא. זו התוצאה של כל סך הפעולות הללו ביחד
      שיוצאת שלומיאלית.

    • ,תודה על ההסבר עוזיה, מעניין ומהנה.
      ובענין סנודן, אני מרגיש צער כלפיו. לא פורסמו הסיבות שדחפו אותו לחשוף את המידע שיביא למותו. (בעבר האמריקאים רדפו אחרי בובי פישר עד מוות עבור הרבה פחות).

      http://www.guardian.co.uk/world/2013/jul/07/us-attempts-block-snowden-bolster-case-asylum

      • בובי פישר? חשבתי שהוא סתם היה חולה נפש פרנואיד.

      • היתה לו סיבה טובה להגיע למצב הזה. בתחילה הוציאו צו מעצר נגדו על שהוא שיחק שח מול בוריס ספסקי בקוסבו, האשימו אותו תחת סעיף של סחר עם האויב או משהו דומה לזה, הוא לא חזר לאמריקה ובסופו של דבר התישב ביפן, הם לא הפסיקו להציק לו ולאחר ה 911 הוא התראיין ברדיו ואמר שזה הגיע לאמריקאים ובתגובה ביטלו את הדרכון שלו ולחצו על ממשלת יפן להסגיר אותו. כשהוא ניסה לעזוב את יפן הוא נעצר בשדה התעופה והושב בכלא. הוא ניסה להשיג מקלט מדיני והאמריקאים הרתיעו את המציעים. לרדוף בצורה אובססיבית כל כך אחרי פראנויד חולה נפש היה מיותר לחלוטין, וחסר טעם.

      • לגמרי חסר טעם, אבל אני לא בטוח שזה הגורם לפרנויה שלו, ובוודאי שזה לא מצדיק
        את האנטישמיות והכחשת השואה שהוא פלט השכם והערב.

      • אפשר לפטור בן אדם אקסנטרי משטויות שהוא אומר, אבל לא מדיניות של ממשלה דמוקרטית. זה היה מקרה קלאסי שפשוט היה צריך להתעלם ממנו. הוא היה גיבור אמריקאי של תקופת המלחמה הקרה והפרסומת שהסיפור קיבל היתה פגיעה חמורה באמון בצדק והגיון מאחורי התנהגות הממשל האמריקאי. אלו לא פקידים קטנים המחפשים הזדמנות להפגין שרירים, אלו נשיאים ושרי מדינה.
        לפני שנים עת מלחמת עירק הראשונה עתונאי ישראלי השווה את הפלישה האמריקאית לכווית להתפרקות סטארבקס בישראל, המדינה היחידה בה טארבקס כשלה. האמריקאים נכנסו לעירק תחת הסיסמה אנחנו נלמד אותכם מהי דמוקרטיה, סיסמת סטארבקס היתה אנחנו נלמד אותכם מהו קפה אמיתי. לפעמים האמריקאים שמים כבוד ויוקרה לפני מציאות ובועטים באחורי עצמם.

      • נדמה לי שזה היה מאיר שליו שכתב את זה על סטארבאקס, לא?

        דרך אגב, שמעתי שיש מדינות מסויימות בעולם הערבי שסטארבאקס דווקא הצליח.

      • לא שמעתי על מדינות בעולם הערבי שהדמוקרטיה הצליחה 🙂
        גם מקדונלדס הצליח טוב בהונג קונג, 2 הסניפים הפעילים ביותר בעולם היו ואולי עדיין בהונג קונג, זה לא אומר שהאוכל טוב. לטעמי קפה מק-קפה טוב הרבה יותר מסטארבקס שהוא בינוני מינוס (אינני בטוח שיש מקקפה בארה"ב), אבל אין סכוי להכניס למקדונלד הונג קונגי שקונה בלואי ויטון, הוא ישב רק בסטארבקס וישתה תה. פעם קוקה קולה סקרה ומצאה שהקוקה קולה דייט עדיף משמעותית על הקוקה קולה המקורי ושינתה את המרכיבים אחרי 100 שנה. האמריקאים מחו על פגיעה בסמל ומסורת. לפעמים "רגשות לאומים" קודמים לטעם טוב. חבל שלא קפצת ממקאו להונג קונג לביקור, זו קפיצה קטנה, הן די שונות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: