אש ללא עשן: ג'ינים מהכלא הישראלי עד לערב הסעודית

חשבתם שג'יני זה הבלון הכחול והמשעשע מאלאדין של וולט דיסני? תחשבו שוב, במיוחד לפני שאתם קוראים למישהו "מג'נון". ינשוף הדמדומים מוציא אותכם למסע במסורת הערבית והפרסית, בין דפי הקוראן, הח'דית, אפוס ח'אתם טאי ואגדות אלף לילה ולילה. איזו ממלכה מסתתרת בין הפסגות של הרי קאף? מהו סיפורו האמיתי של שלמה המלך, ואיפה נמצאת טבעת החותם שלו? אילו סודות טמונים במרתפי הכלא הישראלי לאסירים בטחוניים, ומיהו המיעוט המופלה באמת בערב הסעודית?

 aladdin3

בפברואר 2001, הודעה מיוחדת במינה התפרסמה בקבוצת דיון שגרתית למראה, אחת מרבות בזירת האינטרנט התוססת של העולם הערבי. הפעם זו לא היתה דיעה על ישראל והפלסטינים, פשעי האימפריאליזם האמריקאי או הסכסוך בין עיראק לכווית, אלא טרוניה אתנית מיוחדת במינה. הכותב הזדהה כג'יני, תושב ערב הסעודית, וקונן מרה על הדיעות הקדומות שקיימות בקרב בני אדם כנגדו וכגד בני מינו. "נכון, נולדתי בממלכת השדים בהרי קאף," הוא כותב, "ואני יכול לעוף באוויר ולהזיז בניינים – אבל אני עושה את זה רק כשאני מוכרח. ביומיום אני מתפרנס מהוראת השפה הערבית, כמו אבי לפני, ואני לא שונה מכם: אני אוכל את אותו המזון ומשלם את אותו שכר הדירה. גם בעולם שלנו יש עשירים ועניים, קבוצות דתיות שונות נאבקות זו בזו והמעמד החברתי שלך נקבע לפי הממון שירשת. נכון, אני עשוי מאש חסרת עשן – אבל אם אלחץ לכם את היד אתם לא תישרפו. אני מודה," הוסיף, "שיש ג'ינים מרושעים שנכנסים בבני אדם כבדיבוק, אבל אלו פושעים והממשלה שלנו נלחמת בהם. ואתם – כשאתם מזמנים ג'ינים בהשבעות ולחשים, אתם לא חושבים עד כמה זה משפיל וכואב?" הפיתרון, סיכם, הוא באמנה חברתית חדשה בין ג'ינים ובני אדם שתגרום להם, סוף סוף, לחיות זה לצד זה בדו קיום וכבוד הדדי.

העיר טאייף בערב הסעודית. אולי מסתובבים כאן ג'ינים?

ערב הסעודית, ליד העיר טאייף. אולי מסתובבים כאן ג'ינים?

            הג'יני, יהיה אשר יהיה, לא נשאר בפורום להמשך הדיון, אבל ההודעה שלו, כפי שכותב חוקר הפולקלור המוסלמי רוברט לבלינג בספרו Legends of the Fire Spirits, משקפת ידע מעמיק למדי באחת המסורות המעניינות והותיקות ביותר של חלקים ניכרים מהציביליזציה האנושית, העולם האסלאמי-ערבי שנפרס מזנזיבר ועד מרכז אסיה, ממרוקו במערב ועד סין במזרח. מי הם למעשה הג'ינים? תשכחו מהליצן הכחול והמשעשע בסרט "אלאדין" של דיסני – עבור אנשים רבים, גם היום, ג'ינים הם מציאות יומיומית. כפי שנראה הם מוזכרים במפורש בקוראן, ולפיכך, קשה למוסלמי מסורתי שלא להאמין בקיומם, בדיוק כפי שיהודים רבים מאמינים בקיומם של מלאכים, כשפים ואפילו שיקויי אהבה מריאות של ארנבת.

aladdin

אז זהו שלא

            מאיפה מגיעה המילה "ג'יני"? למעשה, מדובר במסורת עתיקה ששורשיה בתקופה הקדם אסלאמית. באימפריה הרומית רווחה האמונה בגניוס (Genius), מעין "שדים שומרים" שאכלסו את שטח ההפקר המפריד בין האדם לאלים. הגניוס, גירסה רומאית לדיימון היווני, נתפס גם כמי שמעניק השראה לאנשים חכמים במיוחד. סוקרטס, למשל, האמין כי מלווה אותו דיימון פרטי. "גאון" (genius), או סופר בעל השראה, הוא לפיכך אדם שנהנה מברכתו של שד שומר מועיל במיוחד. הוגים נוצרים, כדוגמת אוגוסטינוס הקדוש, נטו לשייך יצורים על-טבעיים מסוג זה לעולם השטן, ובכל זאת היגרה האמונה הזאת גם לתוך העולם הנוצרי. היהודים, מבחינתם, האמינו אף הם ב"רוחין", "לילין" ו"מזיקין", שהשתלבו היטב בסיפורי המקרא. "כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנידוי," אמר רבי ירמיה בן אליעזר (תלמוד בבלי, עירובין דף יח, עמ' ב), "הוליד רוחין ושידין ולילין." המזיקין נולדו לפיכך מזיווג בין אדם הראשון לשדים – יצורים מכונפים המסוגלים לגלות את העתיד. פגיעתם של השדים הללו עשויה להיות רעה, והם מסוגלים לגרום למוות ומחלות, במיוחד לאלו שעושים דברים מסוכנים, כמו למשל לשבת מתחת למרזב. אבל לפעמים, גם במסורת שלנו, שדים יכולים להועיל לבני האדם, אמביוולנטיות שתאפיין מאוחר יותר גם את המסורת המוסלמית. הקטע הבא מהגמרא, למשל, עוסק בעלילותיו של השד בן תמליון:

פעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנדות. …אמרו מי ילך ויבטל הגזרות? ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים. ואחריו מי ילך? ילך ר' אלעזר בר ר' יוסי… יצא לקראתו בן תמליון. רצונכם אבוא עמכם? אמר להם: בקשו כל מה שאתם רוצים. נכנסו לגנזיו לקחת מה שרצו. מצאו שם את האיגרת לקחוה וקרעוה.

תלמוד בבלי מסכת מעילה, דף יז, עמ' א-ב

729200האסלאם, שכבש בסערה את המזרח התיכון החל מהמאה השישית לספירה, לא היה חסין להשפעתן של אמונות אליליות. בדיוק להיפך: הציביליזציה המוסלמית לא רק שינתה אלא גם שחזרה בצורה מסויימת את העולם הקלאסי, היווני-הלניסטי-רומי, הן בתחום הממשל, הן בתחום המדע והפילוסופיה והן בתחום המיתוס והאגדה. למעשה, ג'ינים מופיעים כבר במקור האסלאמי הקדום והחשוב ביותר- הקוראן עצמו:

בראנו את האדם מטיט נוקשה, מעיסת בוץ שהשחירה. ואת השדים בראנו קודם לכן מאש סופת המדבר הלוהטת.

קוראן (תרגום אורי רובין) 15:26

לפי חלק מהאגדות, קבורה כאן עיר מכושפת של ג'ינים. "הרובע הריק", במדבר הדרומי של ערב הסעודית

לפי חלק מהאגדות, קבורה כאן עיר מכושפת של ג'ינים. "הרובע הריק", במדבר הדרומי של ערב הסעודית

מכאן מתחיל סיפור מרתק למדי. השדים במיתולוגיה המוסלמית (ג'ין, ג'אן, אפריט, ע'ול וסוגים רבים אחרים) הם ברואים עצמאיים שלא נוצרו מעפר כמו בני האדם, אלא מסופת המדבר הלוהטת, "נאר אל סמום". לפי סורה 55, פסוקים 14-15, אלוהים ברא את הג'ינים מלשון של אש (מריג' א-נאר), מונח המקובל על המפרשים כאש חסרת עשן. אותה הבשורה דורשת מהמאמינים לקבל את חסדיו של אלוהים ולהאמין אך ורק בו מבלי לשתף בו אחר. אבל, וזו נקודה מעניינת, הפזמון החוזר ("אלו ממתנות ריבונכם תוכלו עוד להכחיש"?) הוא בצורת זוגי. כלומר, לדעת מפרשים מסויימים, הוא מכוון הן לאדם והן לג'ינים. מכאן שגם לשדים יש חופש בחירה. הם אינם יצורים שטניים בהכרח, ויכולים ללכת בדרך הרוע או הצדק, לפי בחירתם. מסיבה זו בדיוק, גם לג'ינים יש דת ואמונה. זוכרים את הג'יני מסעודיה שכתב בפורום שבעולמו יש מאבק של כתות דתיות, בדיוק כמו בעולם בני האדם? גם הג'ינים הם יהודים, נוצרים מוסלמים או עובדי אלילים, והם אף נוטים במקרים רבים לעזור לאחיהם לאמונה מקרב בני האדם ולהציק לבעלי אמונות אחרות.

לג'ינים גם יש מגדר: הם גברים או נשים (סיסג'נדרים, מה שנקרא), וכמו בני אדם הם גם מתאהבים לפעמים – אם כי רומנים בינם לבין בני אדם עלולים להסתיים באופן לא נעים, בעיקר כשהצד האנושי מגלה את אופיו האמיתי של הג'ין. לפעמים הם מתחתנים, וגם חיי הנישואין שלהם סובלים מבעיות. באגדות אלף לילה ולילה, למשל, הופך מלך טוב ומיטיב למסוכן ועצבני לאחר שאשתו בוגדת בו עם עבד שחור וחינני בשם מסעוד. התגובה האינסטינקטיבית שלו היא דווקא לברוח למדבר ולייבב, אבל שם הוא נתקל בג'יני, שמספר לו שהוא לא לבד: אשתו לא מזמן בגדה בו עם שד אחר. המלך, שמשתכנע שנשים בוגדניות מטבען הן בעולם האדם והן בעולם השדים, מחליט להתחתן עם אישה אחרת בכל לילה ולהרוג אותה בבוקר. בסופו של דבר הוא נתקל בשחרזדה שמספרת לו סיפור מרתק בכל לילה, והשאר היסטוריה.

לא רצוי להתעסק איתן - ייצוג של ג'ינית מפתה

לא רצוי להתעסק איתן – ייצוג של ג'ינית מפתה

            אז מה ג'ינים עושים? אם קניתם מנורה עתיקה בשוק הפשפשים ביפו, וחשבתם לשפשף אותה כדי לקבל שלוש משאלות (לא כולל להרוג אנשים, להחיות מתים או לגרום לאחרים להתאהב בכם), אולי תגלו שוולט דיסני היה צריך ללמוד דבר או שניים על ג'ינים ואורחותיהם. ראשית כל, מעבר לעובדה שהם אוהבים לאכול מודמס (פול מצרי) ועצמות, התחביב העיקרי של ג'ינים הוא להשתלט על בני אדם. אחרי הכל, המילה הערבית הידועה למשוגע, "מג'נון", פירושה "אדם שנכנס בו ג'ין":

"צפה לבואו של יום אשר בו יביאו השמיים עשן לעין כל, והוא יכסה את האנשים, זה עונש קשה. ריבוננו, הסר מעלינו את העונש, כי מאמינים אנו. אך מה יועיל להם, אם ייזכרו לאחר שכבר בא אליהם שליח אשר הזהירם ברורות? הם פנו לו עורף ואמרו: אחרים לימדוהו, והוא אחוז שד."

קוראן, בשורה 44

כלומר, אפילו הנביא מוחמד עצמו נחשד בידי סובביו כי לא אלוהים (דרך המלאך גבריאל) התגלה אליו במדבר. רבים מאנשי מכה האמינו בהסבר פשוט בהרבה: "אחרים לימדוהו, והוא אחוז שד." ישנם גם סיפורים, במיוחד בח'דית, על שדים שניסו להפריע לנביא להתפלל והוא מסמר אותם לקיר המסגד, או ג'ינים שמתמחים בחטיפת ילדים. למשל, מסורת שנמסרה מפיו של ג'אבר אבן עבדאללה מתרה בבני האדם לנקוט אמצעי זהירות בשעות בין הערביים. "סגרו את נחיריכם וסתמו את נאדות המים שלכם, הגיפו את דלתותיכם ושמרו את ילדיכם קרוב אליכם, כי הג'ינים משוטטים בשעות הללו והם עשויים להיחטף."

genie1

            באופן כללי, עם בוא האסלאם, נתקלו הג'ינים בבעיה. לפני המאה השישית, נהגו רבים מהם לנצל לקונה במבנה הקוסמי של העולם – מין דליפה בקיר בין הגיהנום לגן עדן, שאפשרה להם לצוטט לדברי המלאכים ולמכור את סודות הבריאה לכל המרבה במחיר. אבל הנביא מוחמד, כך אומרת המסורת, סתם את הדליפה – ומאז הג'ינים התקשו יותר לעשות עסקים. מכיוון שיש גם לשדים בחירה חופשית, היו כאלו מהם שהסיקו את המסקנה הנכונה והמירו את הדת לאסלאם, או לפחות לדתות ספר אחרות (יהדות או נצרות). במכה יש מסגד שנקרא "מסגד הג'ינים", לזכר הסיפור הבא שמופיע בבשורה 72 בקוראן:

אמור, נגלה לי כי חבורת שדים הקשיבה ואמרה, שמענו קוראן קסום המדריך את הבינה, על כן האמנו בו, ולא נוסיף לצרף לריבוננו שותף כלשהו. הוא- יתרומם שמו- ריבוננו הנשגב …. גיששנו בשמיים והנה הם מלאים שומרים עזי נפש וכוכבי אש.. פעם נהגנו לשבת ולצותת, ואולם עתה אורב לכל מצותת כוכב אש, ושוב איננו יודעים אם עומדים להביא קללה על יושבי הארץ או אולי אומר ריבונם להביא ברכה עליהם. עתה יש ישרים בקרבנו ויש גם פחותים מהם, כי כבר התפלגנו סיעות סיעות, והתחוור לנו כי לא יהיה לאל ידנו לגבור על אלוהים בארץ, ולא נוכל לחמוק ממנו. וכאשר שמענו את דבר דרך הישר, האמנו בו. אשר יאמין בריבונו, לא יחשוש מגזל ועוול. יש בינינו מתמסרים ויש מושחתים. המתמסרים הם שוחרי היושר, ואילו המושחתים יהיו עצי הסקה לגיהנום.

מסגד הג'ינים במכה. כאן, לפי האגדה, שמעו השדים את הקוראן ונשבו בקסמו.

מסגד הג'ינים במכה. כאן, לפי האגדה, שמעו השדים את הקוראן ונשבו בקסמו.

כלומר, מבחינת היכולת לבחור בין טוב ורע, אין הרבה הבדל בין שדים ובין בני אדם. כמובן שיש גם ג'ינים לא חסודים במיוחד, אבל גם בהם אפשר לשלוט – אם אתה חזק מספיק. אלוף השליטה בשדים, לפי המסורת המוסלמית, היה לא אחר מאשר שלמה המלך. חוץ מאשר לבנות את בית המקדש ולאסוף לעצמו פילגשים מכל המדינות השכנות, מסתבר ששלמה החזיק גם בצבא שדים לא מבוטל, בו שלט באמצעות חפץ קסום רב עוצמה: טבעת החותם שלו. מי מכם שחושב לצאת למסע אתגרי באמת, יכול לנדוד למדבר המערבי במצרים, באזור סיווה, שם, כך אומרים, טמונה עדיין טבעת החותם של שלמה בתחתית אגם תת קרקעי. ממשלת מצרים, דרך אגב, אוסרת צלילות באגם: מה שבטוח בטוח.

siwa-taghaghien-island Solomons ring.

            אופציה אחרת לטיול אתגרי הוא לנסות למצוא את הג'ינים עצמם. לפי המסורת, הם חיים בממלכה מעבר להרי קאף, אי שם בטבעת המקיפה את העולם. לפי "פלאי הבריאה", היצירה של הגיאוגרף אל-קאזוויני מהמאה ה-13, ההרים הללו מופרדים משאר העולם באוקייאנוס. אם כבר תגיעו להרי קאף, אתם עשוים לגלות שמדובר במקום מעניין למדי. האפוס הפרסי ח'אתם תאי מספר על נוסע שהצליח להגיע לרכס. הרי קאף, כך גילה, עשויים מאבן אזמרגד ירקרקה, ואין ב"ג'יניסטאן" ישות מדינית אחת אלא דווקא ממלכות רבות. העיר הגדולה ביותר נקראת אהרימאן-אבאד (אהרימאן – השטן במיתולוגיה הפרסית הקדם-אסלאמית), ושם מתגורר מלך גדול בטירה מכושפת. כמו ממלכת הפיות של טולקין, עולם הג'ינים מסוכן אך מרתק ומבטיח באותה מידה. הפארי, המוזכרים להלן, הם סוג מסויים של שדים:

Kaf mountain

ח'אתם נפרד מהג'ינים, ובלא מורא עבר את גבולות ממלכת הפארי, ומיום ליום התקרב להר שפסגתו נראתה כמפלחת את השמיים, ומדרונותיו מכוסים באינספור עצים ירוקים למיניהם וסוגיהם. כאשר הגיע לבסיסו של ההר, הפארי התקבצו מכל הצדדים, ואחד אמר לרעהו: "הנה מגיע בן אדם, אותו אנו צריכים להרוג ללא שהיות, משום שהעז בחוצפתו להתקרב להר. הפארי מיהרו לבסיס ההר, תפסו את ח'אתם, נשאו אותו עמם וכאשר קשרו את ידיו ורגליו אמרו לו: "אמור לנו, בן תמותה, מהיכן באתת? מה עסקך? ומי הביא אותך לכאן?" אני מגיע, אמר, מהעיר סורי, בהדרכתו של האל בוראי.

אולם לפארי, כך מסתבר, יש מחלות מסויימות שרק בני אדם יכולים לרפא. ח'אתם מצליח להציל את בנו של המלך ממוות, ועלמה יפיפייה בשם חוסנה פארי מתאהבת בו. מי שזוכה בחסדם של השדים, מקבל טובות הנאה לא מעטות:

ח'אתם הוכנס לדירה מפוארת, עם גדודים של פארי לשרתו ולמלא את כל פקודותיו. הם העניקו לו מזון מכל סוג ומגוון פירות עסיסיים עם מים קרים טהורים כקריסטל.

 

ייצוג הודי של אפוס ח'אתם טאי

ייצוג הודי של אפוס ח'אתם טאי

ובכל זאת, כלל ראשון בעולם השדים הוא ביטחון שדה, כפי שגילה נוסע בדואי מסויים – שהגיע בטעות לממלכת הח'וריות. הח'וריות הן יצורים פלאיים, מעין פיות, שמנהלות ממלכה משלהן במקום נסתר. אותו הנוסע הצליח לזכות בחסדיהן של הח'וריות ובילה אי אלו שנים מאושרות בקרבתן, אולם אז התעקש לחזור לביתו כדי לסדר כמה עניינים. מלכת הח'וריות הסכימה, אבל דרשה ממנו שלא לספר דבר על מה ששמע וראה. אולם אשתו של הנוסע גילתה גלעין מוזר של פרי באמתחו, ונדנדה לו עד אשר סיפר לה על הממלכה הסודית. הח'וריות לא קיבלו בשלוות נפש את עבירת ביטחון השדה הנ"ל, ומחצו את האומלל בין שני הרים.

2005

            עם זאת, יש בעולם ג'ינים רבים שאופיים רע ומושחת עד היסוד, ועדיף שלא להיתקל בהם כלל. אלו אינם בהכרח יצורים מדבריים. במדינות כמו מרוקו, למשל, יש מקצוענים שמתמחים בגירוש ג'ינים מבתים עתיקים וחשודים באמצעות ריטואלים מורכבים שכוללים תפילות, השבעות והתזת דם. לפי רוברט לבלינג, דווקא תושבי הערים והכפרים נטו לפחד מג'ינים הרבה יותר מהבדואים – שראו אותם כעוד אחת מסכנותיו המרובות של המדבר. אבל לפני הפעם הבאה שאתם יוצאים לטיול במדבר, כדי שתכירו סוג מיוחד של ג'ין בשם ע'ול או ע'ולה (ידוע בגירסה האנגלית כג'ול). הע'ולה מופיעה לרוב כאישה יפיפייה עם רגלי חמור, שמפתה נוסע מזדמן, בדרך כלל נער בדואי אומלל, למערה שלה ושם זוללת אותו לתיאבון.

סופת המדבר הלוהטת - לפי הקוראן, זהו כור יצירתם של הג'ינים

סופת המדבר הלוהטת – לפי הקוראן, זהו כור יצירתם של הג'ינים

ג'ינים אחרים הם מסוכנים פחות, אבל בכל זאת יכולים לנצל אותך למטרותיהם. הסיפור האהוב עלי הוא על אותו נוסע בדואי שעבר במדבר, ובדרכו נתקל באורחת קיפודים. "הנה זימן לי אלוהים יתברך ארוחה דשנה מבשר קיפודים," אמר לעצמו, אסף את הקיפודים לשק והמשיך בדרכו. כשהגיע לביתו וניסה לפרוק את המטען, הסתבר לו שהשק ריק. ה"קיפודים" היו בסך הכל ג'ינים שניצלו אותו על מנת לקבל טרמפ….

תיזהרו בפעם הבאה שאתם לוקחים אותו טרמפ

תיזהרו בפעם הבאה שאתם לוקחים אותו טרמפ

                ואיך אפשר בלי נקודה יהודית וישראלית? בספרם, פסיכופתולוגיה של שנאה, מדווחים ג'רלד פוסט ורוברט רובינס על תופעה מוזרה בשולי הסכסוך הישראלי-פלסטיני: גברים-פלסטינים מוסלמים שסובלים מדיבוק של ג'יני יהודיות. שייח' אבו ח'אלד, מגרש שדים מעזה, העיד בפני הכותבים כי מאז פרוץ האינתפיאדה הראשונה ב-1987 מספר הדיבוקים ברצועה עלה פי שלושה, לדעתו בשל פועלם המזיק של קוסמים יהודים. בעזה מסתובבים גם שדים נוצריים, יש לציין. כמו מקביליהם היהודים הם שחורים בצבעם, אבל רק ליהודים יש קרניים. פוסט ורובינס מפנים אצבע מאשימה כלפי "יזמים רוחניים" ומגרשי שדים זריזים שמנצלים את הקונפלקיט לתועלתם האישית, אולם לא תמיד הג'ינים בני דת משה ממלאים תפקיד שלילי כל כך, אפילו בפולקלור הפלסטיני. האתרופולוגית ססיליה רותנברג, שביצעה מחקר שטח של 14 חודשים בכפר ארטס שבגדה המערבית, תיעדה סיפור משונה. אסיר פלסטיני בשם מוחמד ששהה בכלא הישראלי הותקף, כמקובל, על ידי ג'ינית יהודיה, אבל הצליח להתיידד איתה לאחר זמן מה. לא אהבה רומנטית, תודה ששאלתם, אבל חברות אמיצה של ממש. לפעמים, הרשה מוחמד לג'ינית להיכנס לתוכו כדיבוק כדי לשעשע את שאר האסירים או להפחיד את השומרים, אבל מעבר לכך היא לא הזיקה לאיש. אולי בשב"ס צריכים לשקול להזמין אקזורסיסט…

israeli jail

האם כאן נמצאת הג'ינית? כלא מגידו

נ.ב. אם תהיתם מדוע סיפורו של אלאדין (או בשמו האמיתי, עלאא' א-דין), לא עמד במרכז הפוסט הזה, הרי שהסיבה נעוצה במקורו המפוקפק משהו. ישנו חשד כבד שהסיפור הזה, שלא הופיע בכתבי היד המקוריים, הערביים והפרסיים של אלף לילה ולילה, הוא בכלל המצאה של מתרגם היצירה לצרפתית.

aladdin's lamp

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מרץ 9, 2014, ב-ינשוף הדמדומים: רוחות, שדים וגיבורים ותויגה ב-, , , , , , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 11 תגובות.

  1. ולמי שמתעניין בעלילותיהם של שדים למיניהם, במיוחד יהודים, מומלצים שני ספרים: "שדים ברחוב אגריפס" ו"המיתולוגיה היהודית" של חגי דגן. הראשון הוא ספר עלילתי, שניתן לשייכו באופן כללי לתחום הפנטזיה. הוא קצת ילדותי ורדוד, אבל מכיר לנו בחביבות מגוון יצורים שדיים מהמדבר ועד הים. השני הוא ספר עיון בלתי שגרתי.

    • את שדים ברחוב אגריפס לא קראתי. ממליצה? את המיתולוגיה היהודית של דגן דווקא לא כל כך אהבתי. יש לי הרגשה שהוא נשאב יותר מדי לויכוחי ימין-שמאל, דתיים-חילונים בישראל וזה פגם לי בתחושה של ספר מיתולוגיה.

  2. ג'ינית יהודיה עם פלסטיני? רחמנא לצלן! איפה להב"ה כשצריך אותם?

  3. לפני כחודש נערה עזתית מתה במהלך ניסיון גירוש ג'ין:
    http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2014/02/gaza-palestine-medicine-religion-science-jinn.html

  4. יש סובר פנטזיה ערבי-אמרקאי שניסה למקם את הסיור שלו במציאות דמוי מזרח תיכונית.

    http://www.amazon.com/Throne-Crescent-Moon-Kingdoms/dp/0756407788

    הגיבור הוא מין ghul-slayer.

    קראתי את הספר הראשון ולא התלהבתי.

  5. בהחלט מרתק!
    לגבי הסיפורים שאולי גאלאנד המציא (או שמא דווקא האינפורמנט שלו, חנא דיאב?), אני ממליצה בחום על הספר 'לא אלף ולא לילה' של יוסף סדן, שכולל תרגומים של כמה סיפורים (חביבים מאוד) מכל מיני מקורות פחות-קאנוניים, חלקם עם כמה נקודות דמיון ל'אלדין' או 'עלי באבא וארבעים השודדים'. יכול להיות שהסיפורים האלה היו המצאה מוחלטת, אבל יכול גם להיות שהם הסתמכו על אילושהם מקורות קודמים, אולי לקחו אלמנטים קיימים ושיחקו איתם.

    • יעל, תודה על ההמלצה. יצא לי פעם לראות את הספר המדובר של סדן בספריה, ואני זוכר שעמדתי בערך עשרים דקות ליד המדף ולא יכולתי להפסיק לקרוא. הסיפור שקראתי היה על הרפתקאותיה של נסיכה מוסלמית "בארץ הפרנקים", אם אני זוכר טוב. הטענה העיקרית נגד אלאדין ועלי-באבא, אם אני זוכר טוב, הוא שהמבנה שלהם יותר מדי דומה לזה של מעשיות אירופיות. יכול להיות שגאלאנד שמע מדיאב ושינה, ויכול להיות שדיאב עצמו התאים את סיפוריו לטעם הצרפתי. בכל מקרה, נראה לי שהדרך המסורתית לחשוב על אלף לילה ולילה היא לא כקאנון קשיח של סיפורים אלא כקורפוס גמיש שכל מספר סיפורים מעבד כטוב בעיניו.

      • הו, כמובן. צריך לזכור שמה שנחשב כיום ל'קאנון' של אלף לילה ולילה התגבש בשלב יחסית מאוחר; במשך תקופה ארוכה מאוד המבנה היה גמיש הרבה יותר (מכאן גם באו הסיפורים שסדן מתרגם בקובץ שלו), והשתנה עם הזמן, בין השאר מכיוון שכסיפורים עממיים הם לא נחשבו ל'ספרות ראויה' לאורך חלק גדול מההיסטוריה של הספרות הערבית. אני מניחה שלא נדע לעולם מה באמת הלך שם, אבל לא אתפלא בכלל אם דיאב רקח סיפורים על בסיס אלמנטים קיימים, וגם לא אם גאלאנד המשיך את התהליך ו'שיפץ' את הסיפורים עד שמצאו חן בעיניו. בכל זאת, אולי יש הבדל מסוים בינם לבין ההמשכים שגאלאנד לגמרי בדה ממוחו (וגם אחרים, אאל"ט) בעקבות הפופולריות העצומה של 'אלף לילה ולילה'.

  6. ומה עם הגולם והג'יני -ספר שמנסה לפשר (לא ממש בהצלחה) בין המיסטיקה היהודית למסולמית? הספר מהנה לקריאה גם אם הוא אחד הטובים. http://korebasfarim.wordpress.com/2013/12/26/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9E/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: