שמש אדומה מדם – מרי, רצח ואי ציות בצבא היפני
הצבא הקיסרי היפני נחשב בדרך כלל לאחד מהכוחות הצייתנים ביותר בהיסטוריה. מה כבר לא אמרו עליו? קן נמלים רוחשות, רובוטים שמסתערים ונקצרים מול מכונות ירייה לפי הוראה של מפקד. וזה לא שקרי לחלוטין. לפקודות מסויימות, כמו להסתער למוות בטוח מול אויב, חיילים וקצינים יפנים אכן צייתו באופן עיוור. אבל מה עם פקודות אחרות? ב-1931, למשל, ארגון טרור צבאי כמעט רצח את כל חברי הממשלה באמצעות מפציצים וגז רעיל, וחבריו נענשו… בריתוק של 25 ימים למלון יוקרתי עם סאקה וגיישות. האזינו להרצאה הקצרה שהעברתי בתוכנית Harvard Horizons, כדי לשמוע איך נוצרה תרבות הרצח בצבא היפני, ומה היו שלוש ההחלטות ההגיוניות שיצרו ביחד מוטציה לא צפויה, והטביעו את קיסרות השמש העולה בדם.
אני ממליץ לכם גם לשמוע את ההרצאות המרתקות של שאר משתתפי התוכנית: שבעה דוקטורנטים מוכשרים ומרתקים, כל אחד מהם פורץ גבולות בדרכו שלו. שרה רוגהיימר מהמחלקה לאסטרונומיה דיברה על השיטה החדשה שפיתחה לגילוי חיים מחוץ לכדור הארץ באמצעות ניתוח ספקטרום אור של כוכבים רחוקים; אדם אנדרסון, מהמחלקה לחקר המזרח התיכון הקדום, הציג את המודל הממוחשב שבאמצעותו פיענח את רשתות המסחר העתיקות בעולם הבבלי והאשורי; דייויד רוברסון, מומחה מהמחלקה לרפואה עצבית ידבר על "כדור הפלא לכאבים", משכך הכאבים נטול תופעות הלוואי, היעיל והבלתי ממכר שמתבשל במעבדה שלו ועומד לעבור בקרוב לשלב הניסוי הקליני; הפיזיקאי איי ג'יי קומאר יציג שיטה חדשה וזולה להפליא לאבחון אנמיה חרמשית למעוטי יכולת בעולם השלישי; הביולוגית הת'ר אולינס תיקח אתכם בצוללת לקרקעית האוקיאנוס כדי לבדוק את האנרגיה שנוצרת בלוע של הרי געש תת ימיים, טום נורמן מהמחלקה לביולוגיה של מערכות דיבר על קבלת החלטות של תאים. ולבסוף, ויטני הנרי מהמחלקה למדע ביו-רפואי הציגה את השיטה החדשה שפיתחה לטיפול בסרטן באמצעות… אספירין. משך כל הרצאה, חמש עד שש דקות בלבד. מנחה הערב הוא פרופ' היסה קורייאמה, ראש החוג ללימודי מזרח אסיה.
פורסם ב-מאי 22, 2014,ב-ללא קטגוריה. סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.
נשמע מרתק!
ההרצאה נבנתה בצורה מסקרנת, ואני בהחלט מצפה לקרוא את המחקר שלך, בתקווה שיעובד לספר…
רק הערה קטנה: אם אתה מתכוון להישאר שם עוד זמן רב, נסה לעבוד קצת על המבטא 😉
תודה! המבטא שלי זה מקרה אבוד, ככה נראה לי. העיקר שמבינים אותי 🙂
אולי תתפלאו, אבל אפילו אם הייתי יכול אין לי שום כוונה "לשפר" את המבטא. מבטא
הוא חלק מזהות, וכל עוד מבינים אותי, אני די גאה בו. הוא אף פעם לא הפריע לי
לעשות כלום.
נכנסתי לתגובות גם כדי להעיר על המבטא אך אני רואה שהקדימו אותי. אנא אל תיעלב. זה רק על מנת לשפר.
חוצמזה זו באמת הייתה הרצאה מדהימה הצלחת להעביר ממש המון בפחות מ10 דקות.
תודה רבה על כל הידע שאתה מעביר לנו בפוסט. הינשופים הספרותיים וההיסטורים שלך הם לטעמי הכי טובים.
גם המבטא שלך בעברית תמיד היה מוזר קצת. אחלה הרצאה בכל אופן.
יפה! מאיפה התמונה של הצבא היפני במצגת הפתיחה? Opsrey?
הערה אחת לגבי התוכן- התייחסת לקיסר כ"ריק שבמרכז" המערכת השלטונית היפנית. מכיוון שסמכותו עליונה, היא ממסכת על חילוקי אגנדות ויריבויות אישיות תחת מראה פנים של אחדות. מכיוון שסמכותו עליונה בתיאוריה אך חלולה למעשה, שמו יכול להינשא לשווא על ידי כל מי שמורד בסמכות הפוליטיקאים האזרחים והקצינים הבכירים.
אבל גם הזהרת מפני מצב מקביל בישראל. מה, לשיטתך, ה"ריק שבמרכז" המערכת השלטונית-חוקתית שלנו?
התמונה היא ממשחק לוח, נדמה לי.
אין בישראל ריק שלטוני במרכז. מבחינה הזאת, המצב כאן לא דומה ליפן. הסיפור היפני בהקשר הזה היה מאד ייחודי, ונבע מהתנאים שנוצרו אחרי הרסטורציה ב-1868. אם תרצה אני אשמח מאד להרחיב בעניין הזה. רק הסתייגות קלה. בהרצאה דיברתי על "מרכז ריק", מפני שזו היתה הרצאה של חמש דקות והייתי חייב לפשט את הדברים כדי לעמוד במסגרת הזמן. אבל בדוקטורט, הביטוי שאני משתמש בו הוא "מרכז מעורפל". ז"ת – באמת היה שם מישהו, רק לא היה ברור מה הוא בדיוק רוצה אלא דרך יועציו, שהיו פוליטיקאים. אבל מדי פעם הקיסר התערב אישית, או שערבו אותו, קצת כמו "לערב הורים" במריבות של ילדים. כשזה קרה (לעיתים רחוקות מאד) המשמעות היתה תמיד משבר פוליטי בקנה מידה אדיר.
מצוין. אני דווקא לא חושבת שהמבטא כל כך קריטי למרות שגם אני קצת הופתעתי בהתחלה. האינטונציה שלך קצת מאולצת אבל נראה לי שזה יותר בגלל ההתרגשות והעובדה שאתה מקריא (?) וצריך לשמור על מסגרת זמן מלחיצה. זה היה ברור, מהנה, והעביר מסר מעניין ומעורר מחשבה, שחורג מעבר לסוגיה ההיסטורית הספציפית.
אני דווקא לא חושבת שהמבטא כל כך קריטי, אף שבהתחלה גם אני הופתעתי. האינטונציה נשמעה קצת מאולצת, אבל אני מניחה שזה בגלל מסגרת הזמן הלוחצת, ההתרגשות והעובדה שאתה מקריא (?). בכל מקרה היה ברור ומעניין, העברת מסר בהיר ומעורר מחשבה גם מעבר לסוגייה ההיסטורית הספציפית.
זה באמת נשמע כאילו שאני מקריא? לא הקראתי בכלל, והכוונה היתה לעשות משהו הפוך לחלוטין.
ההרצאה מרתקת. הצלחת להעביר את הנושא בצורה מאד engaging.
זה בכלל לא נשמע כמו משהו שהקראת אלא כמו משהו שהתכוננת אליו ביסודיות. יישר כח!
תודה!
מעולה! ברכות!
דני איזה יופי!
הרצאה מרתקת, עם הומור-ציני והרבה דרמה.
התוכן בהרצאה בנוי היטב וברור, מעורר מחשבה ומשאיר טעם לשמוע עוד.
האנגלית שלך טובה והמבטא זר אך חינני. זאת החתימה שלך ואל תנסה בכלל לשנות אותו. ככה תמיד נוכל לזהות אותך על פי קולך (עפ״ק).
אהבתי במיוחד את האנחה הקלה בסוף. מתוק ואנושי.
שאפו!!!
בראבו!!
המון תודה! כן, אני מאד אוהב את המבטא שלי. 🙂
הרצאה מרתקת,תודה. ולגבי המבטא,אין שום סיבה לשנות מבטא,כמו שאמרת,מבטא הוא חלק מהזהות ואין מה להתבייש בו.
אולי אתה צריך לשאול אנשים שאינם ישראלים לדעתם על המבטא או על האינטונציה. בסופו של דבר כשאתה מדבר לקהל המטרה היא למכור את הסחורה והמבטא והאינטונציה זו רק העטיפה. יתכן ותגיע למסקנה שחלק מאותם דברים שהם הסמל המסחרי שלך פוגעים בך
אני לא חושב שאתה ממש פתוח לביקורת בונה, אני חושב שאנשים שרוצים בטובתך חוששים לומר לך את דעתם כי אתה נפגע בקלות וכך אתה יוצר מקורבים שנמצאים אתך כי הם מעריכים אותך אך נמנעים להביע את דעתם וזה מונע ממך מלתקן.
הביקורת שלך על "גורג' " מדויקת מאד, אבל די הרבה אנשים כאלו, כמו שג'וזף הלר אמר, הם לא גזענים, הן שונאים את כולם. אבל אתה נמצא בצד השני, אתה בכוח אוהב את כולם ואפילו נותן העדפה מתקנת של סובלנות יתר לקבוצות מנובלות במיוחד. השתמשתי בביטוי נבלות בכוונה תחילה כי אני יודע שזה מקפיץ אותך, אתה תמיד מעדן ומטפל בכל רוצח במקלות אכילה עד שלפעמים קשה לדעת עד כמה אתה שולל נושא או אדם מסויים. הנסיון להיות מעודן לפעמים מערפל את התמונה.
אורי, תאמין לי – אני שואל. מה גרם לך לחשוב שלא? והסחורה נמכרת בכמויות טובות, ברוך השם. בנוגע לפסקה השנייה, היא קצת גרמה לי לפעור את הפה. שמונים אחוז מהמגיבים בבלוג הזה פחות או יותר מבקרים את הרעיונות שלי במידת חריפות כזאת או אחרת – זו אחת הסיבות שהבלוג הזה קיים. הפסקה השלישית תמוהה לדעתי אפילו יותר. אני אומר את דעתי בכל דבר ועניין: אפשר להסכים איתה, ואפשר שלא. ביקורת חריפה אפשר למתוח גם בלי לגדף, בלי להכליל ובלי לקבוע קביעות גורפות שקראנו איפשהו אבל אין להן ממש סימוכין. ואני רוצה להזכיר לך שאחד הויכוחים בינינו בזמנו היה קשור לעובדה, שאתה לדעתי טיפלת באדם שאחראי לרצח המוני במקלות אכילה מלוטשים ומעודנים במיוחד.
העובדה שדעתך הייתה נחרצת (אתה לא טיפלת באדם זה במקלות אכילה) גרמה לי לעשות הערכה מחודשת וערערה את הבטחון שלי לגבי נושא זה ודומים. וזה עוד מקרה יוצא דופן כי היה לי ידע רב מהרגיל, הכרתי את האדם מקרוב ולמדתי את הנושא, השתכנעתי שזו היתה טעות מצערת שנבעה מאי הבנה. אם זה היה מקרה עם נסיבות מקילות כי הוא נעשה בזמן מלחמה הוא היה מציג את זה כך. יתכן שגם חלק משיקול הדעת שלי נפגע ממעורבות אישית. אבל אתה מכיר את הנושא טוב יותר ולך היו נתונים שלי לא יהיו. בהשוואה לקומוטו – נניח ששם הייתי אומר לך: "לא ראוי לקרוא לזה רצח, מכיוון שרק טובת יפן היתה לנגד עיניו בעת מלחמה" ואתה היית עונה: "עזוב, הבעל של אחותו סיפר עליו שהוא על גבול פסיכופט, הוא ידע שמישהו אחר עומד לרצוח ורצה להיות ראשון, חקרתי את הרקע לעומק, אין מקום לטפל בו כבגבור לאומני" אז הייתי מקבל את דעתך כמומחה ומאמין שלו היה מקום לנסיבות מקילות היית מציין זאת. כמובן שאם לדעתך אין דבר כזה נסיבות מקילות כי בעיניך רצח זה רצח ואין הבדל בין טיס שרק מרגיש רעד בכנף, לרוצח, היתי רוצה לדעת את זה והייתי מביא את זה בחשבון כשאני מקשיב להערכות שלך. בשני המקרים אני מבטל את דעתי מפני דעתך כי במשך הזמן למדתי להעריך את טיב ומשקל הפרשנות שלך (ואת הסלידה שלך מסילוף ע"י פוליטיקלי קורקט למרות שלא במידה מספקת לטעמי). יואב קרני שהה שנים בארה"ב והשתדל מאד להיות יותר אמריקאי מאמריקאי וכשהוא מחווה דעה על הסינים הוא משוחד כי כאמריקאי הסינים הם בד אדום מול עיניו, כעת כשהוא אורח של ההודים הוא מתמוגג ומוקסם מהם עד כדי כך שהוא רק מציג את היופי האצילי. ככתב ולא כהסטוריון הוא נדרש לקנות את לב הקוראים, יצירתיות והגזמה זה חלק מהמקצוע שלו. כשאתה מבקר בסינג'אן ומביע דעה, האם אתה עושה את זה כתחביב? כאורח או כהסטוריון? כשאתה כותב ששמעת דעה של מומחים שהיו אתך, למרות שזה דבר שאני מעונין לשמוע, אני עוצר וחושב: עכשיו אני צריך לא רק לסמוך על כושר השיפוט שלך אלא על האמון שלך בקבוצה של מומחים שיתכן שאולי יש להם רגשי אשמה על שהם "כובשים את הפלסטינים" אז הם מתקנים בהבעת אהדה והערכה מוגזמות כלפי אחיהם המוסלמים בסין.
(אגב, אפילו האוסטרלים החליטו השבוע שלא ראוי לקרוא לירושלים כבושה אבל אתה עדיין משתמש במונח כיבוש)
אתה כותב לי: "מדוע אתה מאשים אותי..כשאתה בעצמך..". אני נואם לפני השכנים שלי בסלון ואם אני מביע דעות קדומות או דעה פוליטית או רגש אישי, זה חסר ערך. אבל אתה, כמו E F Hutton, כשאתה מדבר אנשים מקשיבים, זה כבר לא תחביב שלך, זה מקצוע. אתה אפילו לא יכול להגיד: "אני אוהב את המבטא שלי", זה לא רציני. אתה צריך לדעת לשקול ולהחליט גם בניגוד לרגשות וטעמים אישיים שלך, וכמובן שכשמדובר בהערכות פוליטיות עלול להיות קושי אם אתה מציג את הדברים דרך הפילטרים שלך. אתה הרי לא מתכוון להתרועע רק עם קהל שחושב כמוך, אתה מביא לסלון שלך קהל מגוון מכל הקשת הפוליטית ועליך להיות קצת פחות עדין ופחות צמחוני ויותר מעשי, אני לא מתכוון עם הקהל, שם אתה סבלני מאד, אלא בשיפוט שלך לארועים הסטורים ופוליטיים. וזה לא נכון ש 80 אחוז מהתגובות באתר זה ביקורת על דעתך, מדוע אתה רואה את זה ככה? אתה פשוט רגיש ומודע מדי לעצמך.
שים לב שכשהציגו אותכם על הבמה אתה נראה הכי פחות נינוח. כאילו שאתה מרגיש שאתה לא במקומך הטבעי. הייתי הורג בשביל לעמוד שם במקומך. כשאתה עומד ותעמוד על הבמה בטקס כזה אתה כבר זכית בתחרות ובהכרה, זה טקס חלוקת המדליות, זה הערב שלך וכולם מתבוננים אליך בקינאה וזה מה שישאר לך כשתתבונן אחורה.
אורי, קצת קשה לי עם התגובה הזאת בהרבה מאד מישורים, בעיקר מכיוון שאני מעדיף למקד את הדיון בגופו של נושא ולא בגופו של אדם. מפריע לך המבטא שלי? זכותך. אני משער שיש גם אחרים שהוא מפריע להם, ויש רבים יותר שלא. מאזינים לא קשה לי לקושש. כל אחד ידבר איך שירצה, וכל אחד יאזין למי שירצה ומתי שירצה. אני ישראלי ומדבר במבטא ישראלי, בדיוק כמו שעמיתי הסינים מדברים במבטא סיני, ועמיתי הגרמנים מדברים במבטא גרמני. מי שמפריע לו, מוזמן לצאת מהחדר.
"ביקורת" בעיני היא לא דבר שלילי אלא חיובי, כי היא מה שיוצר דיון. חלק גדול מהתגובות מביעות רעיונות אחרים משלי, וזה בדיוק כל הכיף. יש לי קושי להבין ממה אתה כל כך מתרגש, באמת.
בנוגע ל"נסיבות מקילות", אנחנו כהיסטוריונים לא עובדים כשופטים ולא צריכים לתת פסק דין פלילי. התפקיד שלנו זה להבין את השחקנים ההיסטוריים, מדוע פעלו כפי שפעלו ואיזה היגיון הנחה אותם. לאחר מכן, אנחנו יכולים להביע את דעתנו והשיפוט המוסרי שלנו. רק חשוב לדעתי להפריד בין א' ל-ב'.
באשר למומחים בשין-ג'יאנג, אתה לא חייב לסמוך על אף אחד באופן עיוור. ובוודאי שלא לבטל את דעתך בפני או בפני אף אחד אחר. למומחים כדאי להאזין, אבל לא בהכרח לקבל את דעתם. אם הפוסט יניע אותך לחקור את הנושא בעצמך ולהגיע למסקנה אחרת, אז אדרבא. עשיתי את העבודה שלי כראוי.