מחליפים דיסקט: למה חייבים להחליט על מיטוט חמאס

לו הייתי חאלד משעל, לא הייתי מתפשר עם ישראל. ממצבו הנוכחי, רווחיו הפוטנציאליים של החמאס גדולים יותר מהפסדיו, והסיבה פשוטה: כל עוד ארגון הטרור העזתי יודע שהישרדותו מובטחת, אין לו סיבה לוותר כהוא זה. בינתיים, ישראל נגררת בבוץ ובדם, מוקעת בעולם ומרוויחה קדחת. כדי לצאת מהמצב שאנחנו נתונים בו, חובה לשנות דיסקט ולהוכיח שאנחנו מוכנים ללכת עד הסוף. יתכן שדווקא הכנות ממשיות למיטוט החמאס וכיבוש הרצועה, יחסכו לנו את הצורך לעשות זאת בפועל. וגם: המלחמה בטרור הגזעני ברחובות ישראל, ובכנופיות ש"צדות" ערבים בירושלים ובמקומות אחרים, חשובה לא פחות מהלחימה בחזית.

הורד

לו הייתי חאלד משעל, עם אותן הנחות יסוד שחאלד משעל דוגל בהן, ספק אם הייתי מקבל הפסקת אש עם ישראל בשלב הנוכחי של מבצע צוק איתן. בוודאי ובוודאי שלא הייתי מוותר כמלוא הנימה על דרישותי: הפסקה מלאה של המצור, בניית נמל ושדה תעופה, שחרור עצורי עסקת שליט ונסיגה מיידית מפרוייקט הרס המנהרות. במקומותנו יש נטייה להציג את החמאס כעדר פנאטים לא רציונליים ומזילי ריר. אבל הנהגת החמאס, אם מקבלים את הנחות היסוד שלה, פועלת לפי עקרונות רציונליים מובנים למדי. מהאוכלוסיה בעזה לא אכפת להם, וגם אם כן – הם מניחים כמובן מאליו שחובתו של הדור הנוכחי הוא להקריב למען המטרה הנעלה של שחרור פלסטין. כתנועה שתחושת עלבון ליוותה אותה מאז הקמתה, הם סולדים בכל נימי נפשם מכל פיתרון שייתפס כ"כניעה" (תנאזול), וספק אם יוכלו להצדיק בפני העם את ההרס מעזה אם לא יסיימו את המערכה עם הישגים כלכליים ניכרים. לכן, עדיף להם להמשיך בירי הטילים על שטח ישראל, פעולות הקומנדו דרך המנהרות, זינוב בכוחות צה"ל בשטח הרצועה וחטיפת חיילים, עד שישיגו את הרשימה המלאה של דרישותיהם. אז, יוכלו להכריז, ושוב בצדק מבחינתם, על "ניצחון אלוהי". המצור הכלכלי על חמאס אמנם יקשה עליהם לחפור מחדש את המנהרות, אבל הם משערים שיתגברו על הקושי הזה. קטאר, אירופה ואף ארצות הברית ישקמו את ההרס ברצועה מכיסן הן, המשכורות ישולמו, טפטוף הקסאמים יחזור בהדרגה והמתח שמוביל לסבבי אלימות בלתי פוסקים ישוב לקדמותו. ובפעם הבאה, יש לציין, הם יגיעו לעימות עם יכולות משופרות בהרבה.

אין להם שום סיבה לוותר - מנהיגי חמאס

אין להם שום סיבה לוותר – מנהיגי חמאס

 

כאשר שחקן בינלאומי מחשב את צעדיו, הוא עושה זאת מתוך הערכה מסויימת בנוגע לצעדי הצד השני. החישוב ההגיוני של חמאס, שהוצג לעיל, מתבסס על הנחת יסוד בסיסית מאד: ישראל לעולם לא תוכל להפיל אותו. אנחנו, כידוע, נאחזים בחרדות ומעלים אותן על ראש שמחתינו בפומבי ובראש חוצות. הנחת היסוד של רוב הפוליטיקאים, הפרשנים ואנשי הביטחון היא שאסור, בלתי אפשרי או לא ניתן לכבוש את הרצועה ולהפיל את שלטון חמאס. הסיבות לכך מגוונות. יש הסבורים שלצה"ל אין תוכניות ממשיות לכיבוש הרצועה, יש שחוזים כי "ניתקע בבוץ", אחרים מצביעים על המחיר הבינלאומי הכבד שנצטרך לשלם, וקבוצה רביעית מזהירה אותנו כי הג'יהאד העולמי יחליף את החמאס, ועזה תהפוך לסומליה. חלק מהאזהרות הללו ריאליות מאד, ואף אדם שפוי בדעתו לא יפקפק במחיר הנורא שיידרש אם נחליט להפיל את חמאס ולכבוש את רצועת עזה, אפילו לתקופה מוגבלת של מספר חודשים.

אבל בלי קשר לכך, עובדה אחת עומדת בעינה: במצב הנוכחי, חמאס יודע כי ישראל אינה מעוניינת להפיל אותו. וברגע שחמאס יודע את זה, הפסדנו את המערכה מראש. אם היריב יודע שלמעשה יש לו חסינות, וכוחות אחרים ישקמו את כוחו שנפגם לאחר המערכה, מדוע שיתפשר? מדוע שיקבל הסדר של הסרת המצור מול פירוז, או כל הסדר אחר, אם מחיר הלחימה אינו ממשי עבורו? העובדה שבכירי חמאס מסתתרים מתחת לבתי חולים ואתרים אזרחיים אחרים, ולמעשה חסינים מפגיעה עד תום המערכה, מחזקת את השיקול הנ"ל עשרות מונים. זאת ועוד: השליטה הרופפת של הזרוע המדינית בקבוצות החמושות בשטח, מסכלת כל ניסיון להפסקת אש. כפי שאמר סגן ראש הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק, מול ישראל עומדות שתי ברירות אכזריות: או לסגת ולהודות הלכה למעשה בתבוסתה, או להמשיך ו"לטבוע בבוץ" של עזה. למרבה הצער, הוא צודק. כל עוד כיבוש הרצועה והפלת שלטון חמאס אינם על הפרק, גם פלישה לתוך עמקי עזה לא תשנה את מצבנו בהרבה. מצבת הפצועים, ההרוגים (ואולי גם החטופים) תלך ותגדל, המוני אזרחים בעזה ימותו ויעוררו גלי זעם בקהילייה הבינלאומית, מדינות נוספות ינתקו או ישעו את הקשרים עם ישראל, ומה נקבל בסוף? קדחת.

3029086341

הלוגיקה הבסיסית הזאת לא מותירה לנו ברירות רבות. כדי שנוכל לצאת ממלכוד המוות שאנחנו נמצאים בו, חייבים להעז, לצאת מהקופסה ולהצהיר בריש גלי שמטרתינו היא למוטט את שלטון חמאס ברצועה, ללכוד את ההנהגה כולה ולנקות את עזה מטרור עד למסירתה לכוח שלישי. לא מדובר בהצהרה ריקה, אלא בסדרת פעולות מיידיות: התקדמות צבאית למרכזי של חמאס, מכות תכופות למערכים הצבאיים שלו, איגופים וכיתורים של ריכוזי כוחותיו, כתישתם וכיתורם. אפשר גם להתחיל למנות מושלים צבאיים. יתכן כי כאשר החמאס ירגיש, בפועל ממש, שעצם קיומו בעזה עומד בסכנה, הוא ירוץ למצרים ויציע תנאים אחרים, נוחים יותר לישראל. לפיכך, דווקא "שינוי דיסקט" ונכונות לכיבוש מלא של עזה, על כל המחיר הכרוך בכך, יוכל למנוע כיבוש כזה בפועל.

אבל גם אם לא, ישראל חייבת לשבור את מיתוס ה"התנגדות" הבלתי מנוצחת. החמאס, החיזבאללה ותומכיהם בציבור הרחב בפלסטין ובעולם הערבי יצרו לעצמם נראטיב שבו הם תמיד מנצחים. עצם הישרדותם היא ניצחון. כך, הם מאפשרים לעצמם לצבור כוח פוליטי, להשתקם ולהתחזק ממערכה למערכה. הסדר שלא יתפס כניצחון על החמאס (פירוז מול הסרת המצור), או לחילופין, תבוסה צבאית מוחצת שלו בשדה הקרב, יוכלו לנתץ את המיתוס הזה: מי שמתגרה בישראל יותר מדי, מי שחוצה את הקו האדום, לא נפגע באופן שיוכל להתאושש, אלא פשוט לא שורד. ההרתעה שתיווצר עשויה להיות יקרה מפז בזירות אחרות, בעיקר מול חיזבאללה שמצויד בטילים מונחים שיכולים לגרום לנזק קטסטרופלי. במילים אחרות, נכונות לשאת בקורבנות, בגינוי בינלאומי ובקשיים מבצעיים בהווה, עלולים לחסוך לנו מציאות רעה בהרבה (בכל החזיתות הללו) בעתיד. מי יודע אם במערכה הבאה תהיה לנו הגנה הרמטית של כיפת ברזל, עולם ערבי משותק ומצרים אוהדת. תנאים טובים יותר בוודאי לא יהיו. רק אחרי ניצחון כזה, יהיה אפשר ליצור בסיס ליוזמה מדינית נועזת ובעלת מעוף בגדה המערבית, שתוכל לפרק את חביות חומרי הנפץ ולחלץ אותנו מהבוץ שאנו שקועים בו.

לבסוף, יש לומר מילה נוספת על התפקוד של הצבא. תחת הנהגתו של הרמטכ"ל בני גנץ, צה"ל בנה את עצמו ככוח זהיר, מקצועי ומתודי. לעומת מלחמת לבנון השנייה, ניכר שיפור במקצועיות, בתיאום בין כוחות היבשה לחיל האוויר, ובעיקר בנוכחותם של המפקדים בחוד החנית של הכוחות בשטח. אולם למתודיות הזהירה הזאת יש מחיר. עקב הכשלונות במלחמת לבנון השנייה, היצירתיות שאפיינה את צה"ל במבצע חומת מגן (שלא לדבר על עשורים קודמים) נעלמה ואיננה. במהלך מבצע צוק איתן, הצבא לא הצליח להפתיע את החמאס אפילו פעם אחת, והמהלכים שלו ברובם הם כבדים, איטיים וצפויים. מהלכים יצירתיים כמו הצנחת כוחות בעורף האויב או איגוף מרכזי הכוח שלו, נפסלים ככל הנראה מזהירות יתר. ללא מידע מודיעיני וצבאי מדויק, אין טעם במתן המלצות מדויקות. זה בוודאי לא תפקידו של הבלוג הזה. אולם פיתוח תורת לחימה נועזת ויצירתית יותר לתווך המנהרות בשטח בנוי היא צו השעה; אם לא למבצע הזה, אז לפחות למערכה הבאה.

זהיר ומתודי - הרמטכ"ל בני גנץ

זהיר ומתודי – הרמטכ"ל בני גנץ

ובחזית אחרת, גורלית לא פחות

בעוד חיילי צה"ל נלחמים בחזית, אויב פנימי מאיים על מדינת ישראל עשרות מונים יותר מהטרור החמאסי. כנופיות גזעניות ואלימות של יהודים, בין אם קוראים להן "אל יהוד", "האריות של הצל" או "להב"ה" צדות ערבים ברחובות ומרביצות להם מכות רצח. תחקיר "הארץ" מביא אינספור ראיות על אזרחים מוסלמים שנרדפים במקומות העבודה, נערים שמוכים עד זוב דם בתחנות הרכבת הקלה בירושלים ועוד. ערבים נרדפים על כל התבטאות בפייסבוק, אף על פי שבחלק גדול מהמקרים מדובר בתעשיית זיוף כהניסטית. לעומת זאת, יהודים שאומרים דברים מחרידים על ערבים אינם נענשים. מיודענו בנצי גופשטיין, ראש ארגון להב"ה, ליווה את החתונה של בתו במופע בידור מיוחד: ריקוד סכינים של רעולי פנים לבושים בלבן, בעודו מתפאר שכל ערבי שיכנס לשם במקרה יגיע לבית חולים. במקרים רבים, הנפגעים העיקריים מגל הגזענות החדש הם דווקא אזרחים ערבים שומרי חוק המעורים בחברה הישראלית.

למה הוא לא מאחורי סורגים? בנצי גופשטיין

למה הוא לא מאחורי סורגים? בנצי גופשטיין

זו סכנה ברורה ומיידית. מלחמת אזרחים אתנית תחריב את המדינה שלנו, באופן שיגרום לטילים ולמנהרות להיראות כמו משחק ילדים. בנוסף לכך, הרדיפה של מתנגדי המבצע ואלו שחושבים אחרת, מהשמאל הרדיקלי ומעבר לו, מהווה סכנה לעצם המשטר הדמוקרטי. האמפטיה שהביע פרופ' שיינמן מאוניברסיטת בר-אילן להרוגים בעזה, המאמרים של גדעון לוי ועמירה הס ואפילו (להבדיל) ההתבטאויות הנתעבות של חנין זועבי, אינם מסכנים את המאמץ המלחמתי כהוא זה. אולם מסע השיסוי כנגד אלו שחושבים אחרת, בין אם הוא מתבצע בידי האריות של הצל, המון משוסה בפייסבוק או דיקנים עטויי טוגות באוניברסיטת בר-אילן, משחית את החברה שהחיילים שלנו מחרפים את נפשם בחזית עבורה.

גם בהקשר זה, הפעולה חייבת להיות מיידית, חריפה וממשית. מצד אחד, המדינה צריכה לאפשר מרחב גדול ככל האפשר לחופש ביטוי ליהודים ולערבים, גם להתבטאויות זועמות, קיצוניות ומקוממות, כל עוד אינן כרוכות בהסתה לאלימות או הפרת חוק. בהקשר זה, מסע הרדיפה במקומות העבודה וציד התבטאויות הפייסבוק צריך להיפסק. אולם למי שחורג מעבר לגבולות הרחבים הללו צריך להתייחס בחומרה יוצאת דופן. במיוחד, גורמי האכיפה צריכים לנקוט מלחמה חסרת רחמים וחסרת פשרות נגד הכנופיות האלימות במגזר היהודי, בדיוק כפי שנוקטים כלפי גורמים אלימים במגזר הערבי. לחברות בארגון כמו "כנופיית אל-יהוד", יש להתייחס כעילה מספיקה למעצר וכתב אישום בעוון חברות בהתאגדות לא חוקית, או (במקרים מסויימים) קשירת קשר לביצוע פשע. בנוגע לאלימות שמקורה במגזר הערבי, זריקת אבנים וגם הופעה להפגנה בפנים רעולות צריכות לגרור אחריהן עונש חמור ביותר. במקביל, הנשיא החדש, רובי ריבלין, צריך להסתובב בין הקבוצות האתניות בחברה, ובמיוחד במגזר הערבי, ולהרגיע בסבלנות את הרוחות. בהתחשב בעבר שלו ובאופיו, אין מתאים ממנו לעשות זאת.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסם ב-אוגוסט 1, 2014,ב-ינשוף פוליטי-מדיני. סמן בסימניה את קישור ישיר. 48 תגובות.

  1. תודה על הפוסט . תקצר כאן היריעה , אבל , חלק מהקביעות נכונות בעיני , חלק בעיתיות מאוד . וכך :

    1) התיבות הללו – " ניצחון אלוהי " כמוזכר בפוסט , חשובות עד מאוד . למה ? מכיוון שמי שמונע על ידי דחפים תיאולוגיים עמוקים ( כמו החמאס ) רוצה ( סובלימטיבית ) ניצחון מיליטנטי , הירואי , מבעד תמרות אש ועשן , ולא זה שמושג בשולחן הדיונים , בחדר אפוף " עשן לבן " תוך התנצחות מייגעת ופרטנית על האותיות הקטנות בחוזה או הסכם . למה זה חשוב ? להלן בסעיף הבא :

    2) עצם הכניסה למערכה צבאית ממוקדת אם כך , יוצרת אכן מצב כפי הפוסט , שעצם ההישרדות אחרי מערכה דנן , יוצרת ניצחון , ולרוב אלוהי ( בעיקר בגין יחסי כוחות לא פרופורציונליים , מה שמעלה על נס את האירוע הניסי שבדבר ) והרי בכך , משמנים אכן לחמאס את גלגלי המהפיכה והפאנטיות . אז , אפשרות בעיניך דני – כיבוש טוטאלי , והכחדה טוטאלית . אפשרות שניה כבר עמדתי עליה , הינה – שימון גלגלי האינסטיטוטציה ולא הרבולוציה . אפשרות שלישית היא זו :

    אין כניסה למערכה צבאית ממוקדת , וממילא אין ניצחון ואין הכרעה ואין עצימות אפסית עד נמוכה . אלא באופן שיטתי ולא ממוקד ומכריע , בלי שום זיקה לשום אירוע או דינמיקה , אתה מכה תדיר בטרור ומוציא ממנו את הרעיון של איזושהיא משוואה או תמונת ניצחון . הוא פשוט חוטף בלי סוף , בלי קונטקסט , בלי שליטה , בלי הבנה , והכל – דה לוקס !! משמע , בלי כניסה קרקעית . סיכוי טוב שהיה מוציא להם את האלוהים מהראש , אבל יש בעיות כמובן של דעת קהל לאומית ובינלאומית , וזה לא המקום כיצד אפשר היה ליישב זאת .

    3) צה"ל מספיק יצירתי שם , אתה פשוט לאיו דווקא יודע מזה . הבעיה היא אחרת . המון " מלכודות פתאים " , ובמצב דנן , הדוקטרינה של צה"ל הוכיחה עצמה – תנועה איטית , מסך מתגלגל מלפנים של ארטילריה וסיוע אוירי , ובדיקה פרטנית של כל עצם או תואי חשוד ( על ידי כלבים , חבלנים , D9 ( דחפורי ענק ) וכו….. ) .

    4) דני , אין שום קשר בין קשירת קשר לפשע , לבין התאחדות בלתי מותרת . התאחדות בלתי מותרת מוצאת מחוץ לחוק בגין הפעילות הכללית שלה או המצע הכללי שלה . קשירת קשר לפשע , מזקיק יסודות עובדתיים ונפשיים לגבי אדם או חבר בני אדם מסויימים לגופו של ענין ומעשה קונקרטי שהם עומדים לעשות , משמע – קשרו קשר לבצע פשע מסוג מסויים , בזמן נתון ידוע , ואם אין מידע מעין מודיעיני דנן , אין אפשרות לאשמה כזו .

    5) לבסוף , איזה טילים מונחים יש לחיזבאללה על פי דעתך ? לא הבנתי !! אין לו שום טילים מונחים !! בכל אופן , לא קרקע – קרקע , שהרי בזה עסקינן . אין בכלל דבר כזה בעיקרון !! לאמריקאים יש את ה – " טומהוק " שהוא משוגר לרוב מנושאת מטוסים , והוא אכן מונחה , אבל הוא מדויק מאוד ועם ראש נפץ קטן יחסית , ולא אטמוספירי או בליסטי , משוגר ומועף בצמוד לקרקע בעיקרון . לחיזבאללה אין שמץ של יכולת כזו !! אולי אתה מתכוון פשוט לרמת הדיוק ?

    תודה

    • אל-רום, לפי מיטב הבנתי יש לחיזבאללה טילים מונחי GPS. בנוגע למלחמה בטרור, אסטרטגית הכתישה האיטית הוכיחה את עצמה כבלתי יעילה, ומחירה הבינלאומי המצטבר היה גבוה במפתיע. בנוגע לסעיף 4, אני מציע לטפל באותן כנופיות לפי אחד משני הסעיפים, התאחדות לא מותרת או קשירת קשר לביצוע פשע, בהתאם לראיות ולהקשר.

      • דני , הטיל היחידי המעין מונחה , שאפשר להגיד שיש לחיזבאללה בוודאות , הינו טיל הקרקע – ים , זה הסיני , שהוריד או פגע קשות במלחמת לבנון השניה , בסטי"ל הישראלי . כל השאר , לא מובן כלל !!

        אסטרטגיית הכתישה שאני מכוון אליה , לא באה בתגובה לטרור ממוקד , משמע – שקט ייענה בשקט , ואש תיענה באש , אלא – התחרעות ממושכת חסרת פשר גם בימי שקט !! וזוהי אסטרטגיה שלא נוסתה !!

        לגבי קשירת קשר והתאחדות לא מותרת , הסברתי לך : אין שום קשר בין השניים , אילו לא סעיפים חלופיים , ולא מאותו קוד , ולא מתיחסים לאותה מערכת עובדות של מעשים אסורים, אם אתה מתענין , פשוט אין לי זמן , אזי –

        בחוק העונשין תשל"ז 1977 , תוכל לקרוא בסעיף 499 , בלינק הבא , על קשירת קשר לביצוע פשע או עוון , הנה:

        http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/073_002.doc

        על התאחדות בלתי מותרת , תוכל לקרוא בתקנות ההגנה לשעת חירום ( 1945 ) סעיף 84 , בלינק הבא :

        http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/319_106.doc

        דוגמא להכרזה על התאחדות בלתי מותרת , תוכל לקרוא ב – " ילקוט הפרסומים " ( רשומה של הוראות מינהל ) בלינק הבא :

        http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/184F2B5D-05A2-43F4-80DA-D8589BE14BD2/42254/6667.pdf

        אין לי כרגע זמן לסיבוכים , אבל ספק רב , מבחינה חוקתית , אם אפשר היה להחיל את תקנות ההגנה המוזכרות , על ארגון ישראלי , בתוך האזור הירוק , להבדיל מן השטחים , הכל בקשר לאיסור או הוצאה מחוץ לחוק של התאחדות דנן . תודה

  2. דני , שים לב , טעיתי בלינק , במקום תקנות ההגנה 1945 , שמתי לינק לקודקס אחר , הנה הלינק לתקנות ההגנה 1945 :

    http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/999_194.htm

    תודה

  3. בכל מקרה דני, הנושאים קצת סבוכים מאוד , אם אתה באמת מתענין , ורוצה לשאול שאלות, תוכל להשאיר לי כאן בפוסט שאלות ( או מי מבין המגיבים ) , לא אוכל מיידית תמיד לענות , אבל אשתדל מאוד . תודה

  4. לגבי מיטוט חמאס: אם המדינאים חושבים שזה אפשרי ושווה את המחיר הקשה והסיכונים הגדולים לא צריך לאיים – צריך לעשות. אני אתנגד לכך ואחשוב שזו טעות אבל אם הם חושבים אחרת שיעשו. אם לא אפשר לומר שהשגנו את היעדים ולסגת.

    הצרה היא שממבצע למבצע אנחנו צריכים להסלים את האיומים והפעולות. אם פעם להטיל פצצה של טון היה מה שאנחנו קוראים "קפיצת מדרגה" היום זורקים טונות רבות ולא משיגים יותר אפקט. אם במבצע קודם היינו צריכים רק לאיים שאנחנו הולכים להכנס במבצע הזה היינו צריכים להכנס בפועל, מה שעלה לנו באבדות. אם נאיים במיטוט חמאס במבצע הזה לא תהיה לנו ברירה אלא למוטט אותו במבצע הבא. אם אנחנו לא מעוניינים או חושבים שאנחנו לא יכולים לעשות את זה אין מה לאיים. אם זה מה שאנחנו רוצים עדיף לעשות את זה עכשיו.

    כדאי גם לקחת בחשבון שיוזמה מדינית לא תהיה עם ההנהגה הנוכחית כך שנכון להתנגד לכל צעד שמצריך יוזמה מדינית כצעד הבא עד שיוחלף פה השלטון. כל עוד אין כאן שלטון שמעוניין במהלך מדיני תמיכה במהלכים צבאיים צריכה להיות מאוד מוגבלת, אם בכלל ולא נכון לדרבן את השלטון למהלכים נרחבים.

    כל עוד אנחנו לא מוכנים ליוזמה מדינית נרחבת המדיניות צריכה להיות לנסות לסיים כל הסלמה במינימום נפגעים וכמה שיותר מהר. אפילו חד-צדדית.

    • כל עוד, אם, ובסוף תגיע ותיגרר לאותו דבר, רק בסביבה מדינית פחות טובה ועם יותר הרוגים. בחומת מגן עשינו את זה – אין סיבה שזה לא יהיה אפשרי עכשיו. ואין מצב שיוחלף כאן השלטון כל עוד אנחנו תחת איום טילים. עמוס – צריך להפסיק להסס ולפחד ולהתחיל לשעוט קדימה.

      • אנחנו לא חייבים להגרר. האמת שאנחנו ממוגנים מספיק כדי לא להגרר. ולא נראה לי שהסביבה המדינית תשתנה. אם נמצא דרך לסיים את המצור אולי גם נוכל לסיים סיבובים בלי הרוגים.
        האופציה של כניסה לעזה כרוכה בהרבה יותר סיכונים ונפגעים והסיכוי לסיים אותה טוב קטן. דשדוש לא יביא לשום דבר חדש אבל הסכנות שבו פחותות. אני מקווה שבסוף ימאס לציבור הישראלי מהדשדוש והוא יבחר במשהו אחר. אמנם יכול להיות שהוא יבחר במשהו גרוע יותר כמו כניסה לעזה. אם זה יקרה נשאר רק לקוות שאחרי שיהיה רע יותר יהיה טוב ואחרי כמה זמן ימאס לציבור הישראלי מספיק ממה שהביאה לו היוזמה הצבאית שהוא רק ירצה לצאת משם. אני רק מעדיף שיהיה טוב יותר בלי שנצטרך לעבור דרך השלב הרע באמצע.

      • לא יעבוד. החמאס משפר את היכולת הרקטית שלו כל הזמן, לא יתכן לשתק את המדינה במקלטים לזמן ארוך בלי פגיעה חזקה מאד בכלכלה, וגורמים עוינים מצפון ומדרום יכולים לחקות את החמאס ולהכות בנו גם כן. חולשה מושכת אלימות.

      • לא להרוג זו לא חולשה. לא להגרר להסלמה זו לא חולשה.
        להגיב בכל פעם בצורה עוד יותר לא-פרופורציונלית ולהכניס את עצמך לבוץ ואז לברוח כשדברים ישתבשו או גרוע מזה לפחד לצאת מהבוץ ולספוג הרוגים – זה בטוח לא כח. ואני לא יודע אם נוכל להכניס את אבו-מאזן לשם בלי יוזמה מדינית שלא תהיה. האשליה שאנחנו יכולים לפתור פה בעיות בזה ש"נכנס בהם" בכל הכח נראית לי מוטעית.
        בינתיים אני לא רואה שיבושים גדולים שהחמאס גורם. במיוחד אם נסיים את המבצע, ובכל מקרה היכולת שלנו לשבש את כלכלת עזה גדולה מהיכולת של החמאס לשבש את הכלכלה שלנו. אם להפסיק לפחד אז להתחיל מזה.
        ובסדר, גם אחרי שנכבוש את עזה, ונספוג אבדות מדי יום, ונדפוק את הכלכלה שלנו בגלל העלות של זה יותר ממה שחמאס היה יכול לעשות, וננסה לזרוק את תפוח האדמה הזה על אבו-מאזן אחרי כמה חודשים חמאס עדיין יאמרו שהם גירשו אותנו.
        ולגורמים עוינים מסביבנו יש בעיות יותר קשות, ובכל מקרה הנסיבות שלהם לא ישתנו.
        וגם אני לא חושב שהאמירה ש"חולשה מושכת אלימות" מחזיקה מים.

      • חומת מגן, עמוס? המחשבה שכוח לא יכול לעזור מנותקת מהמציאות בדיוק כמו המחשבה שכוח עוזר תמיד. ודרך אגב, מי שחושב שאי אפשר להכריע טרור מבחינה צבאית מוזמן להסתכל על הדוגמא של הנמרים הטמיליים בסרי לנקה.

      • סרי לנקה?? נפלת על הראש דני? אנחנו לא יכולים לבצע פשעי מלחמה (ממשיים, לא מדומים כמו בראש של השמאל הקיצוני) ולצאת מזה. אם ננסה לעשות משהו שאפילו מתקרב לזה התגובה של הקהילה הבינ"ל תמוטט אותנו.

      • אוהד, לא אמרתי בהכרח שאנחנו צריכים לחקות את פעולותיה של ממשלת סרי-לנקה, בטח לא באותו היקף אכזריות. אמרתי רק שהמיתוס לפיו לא ניתן להכריע ארגון טרור מבחינה צבאית הוא חסר ביסוס.

      • אני מתנצל אם התגובה האחרונה שלי נשמעת צינית ותעלתנית. יש גם לקחת בחשבון גם שיקולים של "טוהר הנשק". בשבילי למושג הזה יש חשיבות. לא הייתי רוצה להיות אזרח במדינה שלא אכפת לה מחפים מפשע.

      • http://www.maarachot.idf.il/PDF/FILES/0/113290.pdf
        סיקור במערכות "דמוקרטיה נגד טרור המקרה בסרילנקה". הסיכום נכתב עם מחשבה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני,
        האם כל האמצעים כשרים למיגורו של ארגון
        טרור שבז לכל דיני המלחמה המקובלים ואינו
        מהסס לבצע את פשעי המלחמה החמורים
        ביותר? הגישה המקובלת כיום במערב היא
        שדמוקרטיה אינה יכולה להתפרק מערכיה
        גם בעת מלחמה נגד ארגוני הטרור האכזריים
        ביותר, ועליה להקפיד על דיני המלחמה גם
        בעימות נגד אויב שמפר את כל הדינים האלה.
        הרפובליקה הסוציאל־דמוקרטית של סרי־
        לנקה אימצה גישה אחרת ונקטה פעולות
        ששום דמוקרטיה ליברלית מערבית לא הייתה
        מעיזה לנקוט: בין היתר היא לא היססה להפגיז
        ללא הבחנה אזורים מיושבים ולפגוע בעשרות
        אלפי אזרחים בלתי מעורבים
        לא זו בלבד שסרי־לנקה לא התנצלה על האופן
        שבו נלחמה בנמרים הטמילים, היא אף טענה
        שעל המערב ללמוד ממנה כיצד להילחם
        בטרור.
        מה שהקל על ממשלת סרי־לנקה לנהל
        מלחמת חורמה בנמרים הטמילים ”בלי בג"ץ
        ובלי בצלם" היה, בין היתר, השחיקה העצומה
        בלגיטימציה שלהם. במהלך שנות לחימתם של
        הנמרים הטמילים הכלילו אותם יותר מ־30
        מדינות ברשימת ארגוני הטרור. בין המדינות
        האלה היו הודו, ארה"ב, קנדה ומדינות האיחוד האירופאי
        ככל שהארגון עשה
        פיגועי טרור רצחניים יותר, כך נפגעה יותר
        הלגיטימציה שלו לא רק בעיני העולם, אלא גם
        בקרב הקהילה הטמילית מבית ומחוץ. בסוף
        דרכו היו רק מעטים שעדיין ראו בלוחמיו את
        מה שראו בהם בתחילת הדרך: לוחמי חופש
        הפועלים נגד העוולות של ממשלת סרי־לנקה.

      • וגם, כאמור, חוסר תשומת בינלאומית לאזור הזה.

  5. דני, אתה כנראה צודק , ישנה אפשרות שהם יחמשו או כבר חימשו , טילים ארוכי טווח או בינוניים , עם טכנולוגית GPS , לא ברור אם כבר יש לכך יכולת מבצעית , אבל ישנה האפשרות הבנתי , הנה אם תרצה בלינק הבא :

    http://www.jpost.com/Defense/Precision-guided-rockets-missiles-becoming-strategic-threat-architect-of-missile-defense-system-warns-338299

    תודה

  6. מה שאתה אומר בעצם זה שישראל צריכה לשחק "תחזיקו אותי". להכריז שברצונה למוטט את החמאס, אבל לקבל הצעת פירוז אם תוצע כזו על ידם כשהם ימצמצו ראשונים.

    אבל מה יקרה אז? החמס יכריז, במידה רבה של צדק, שההכרזה של ישראל על מערכה עד חיסול החמאס נכשלה, ולכן החמאס ניצח.

  7. דני- האם יש לך הסבר כלשהו מדוע אין עד עתה ולו מדינאי (או סתם פוליטיקאי) אחד שמצהיר באופן חד משמעי שיש למוטט את החמאס? כוונתי אינה לגבי מפריחי סיסמאות מתלהמות/ מתבהמות (כאלה לצערנו יש לא מעט) אלא הגדרת מתודה סדורה וברורה בכיוון הזה? משונה בעיני.
    שנית- מה דעתך על התנהלותה המתמיהה של ארה"ב במהלך "צוק איתן"?

    • משתי סיבות עיקריות. ראשית כל, מדובר בצעד נועז שיצריך קורבנות – לא בדיוק חלומו של פוליטיקאי, וגם ברור לי מדוע אנשי שמאל מתנגדים אינסטינקטיבית (ברור, אבל לא מובן מאליו, משום שנכונות לפעולה צבאית לאחר נסיגה משטח זה דבר שהשמאל הבטיח תמיד לבוחריו). בנוגע לימין, הרי שהפלת החמאס לא תהיה נוחה להם מסיבה אחרת לחלוטין. הבידול בין הגדה לעזה שימש בשנים האחרונות כתירוץ העיקרי של הימין לסכל ולמנוע את פתרון שתי המדינות.

      ארצות הברית, כרגיל לדעתי, פשוט נסחפה בזרם האירועים וניסתה לנווט (בגולמנות מה) בין השרטונים.

    • cohenro ,

      בנוסף לדני, אומר לך כך :

      השלישיה הנושאת באחריות העיקרית ( בוגי , גנץ , נתניהו ) מבינה גם , שמישהו יצטרך להחליף החמאס , אזי – או הג'יהאד , או אבו מאזן על כידוני צה"ל . בעיה לא פשוטה ! וזה מחלחל גם לפוליטיקאים מסביב .

      אותה השלישיה , מודעת לכך , שהעולם ישים איזה קו אדום , ומהרבה מאוד סיבות !! בין אם מס' הקורבנות , בין אם התמשכות המערכה , בין אם הסערה בעולם הערבי ואירועים לא צפויים שיקרו בגין כך , ומבחינת ארה"ב : זהו כאב ראש רציני , שמצמצם את כושר התמרון שלה בעולם , שהרי – ארה"ב מזוהה עם ישראל , והנה סנקציות מוגברות על אוקראינה , משא ומתן שנמשך עם האיראנים לגבי צמצום יכולות הגרעין שלהם וכו….. ואפשר בקלות יהא להאשים האמריקאים : היו בבחינת נאה דורשים ונאה מקיימים !!

      תודה

  8. אגב דני , תרשה לי לחלוק עליך , בענין חלוקת האשם או האחריות , בין ימין – שמאל , בכל הנוגע לתופעות אלימות וגעזניות של השתקה ונאצה , אותן אני כמובן מוקיע מעיקרן .

    יש לחלק האשם כך , שגם יפול הדבר לפתחי השמאל . באשר : אין לי התנגדות לעזרה המוניטרית לאויב , לא כל שכן לאוכלוסיה אזרחית כבושה . אין לי גם בעיה עם ביקורת חריפה שמופנית פנימה , אבל : יש לי בעיה רצינית עם מי שחוצה קוים , ונותן עזרה אקטיבית לאוייב ותהא דמותה וצלמה אשר תהא . החל מעידוד מורלי , דרך עידוד לחרמות כלכליות , עבור בעזרה משפטית אקטיבית , ומה לא ?

    לכן , תן דעתך , שאם צמח פה ימין כה קיצוני ואלים , הרי גם למעשי השמאל היותר רדיקלי , יש יד בכך , ואת זה לצערי , לא ציינת בפוסט כלל !! וכלל וכלל אין עסקינן בשמאל פרוע , שזכות הביטוי עומדת לצידו , ובכך מתמצה הנזק .

    אתן לך המחשה, מבלוג / אדם ( רצ"ב לינק 1 ) , שהוא לכל הדיעות עשוי לסמן בעינך – מרכז שפוי , רציונלי , מלח הארץ , בעל אופקים וניסיון עצומים : לירון ליכמן : עורך דין , דוקטורנט במשפט בינלאומי , אלוף משנה במילואים , ראש מח' הדין הבין לאומי בפרקליטות , שימש כתובע צבאי ראשי ועוד ….. ותקרא שם בבלוג / פוסט את הביקורת שלו כלפי ארגוני השמאל או ארגוני זכויות האדם , אפילו אדם כזה , מרגיש וחושב שהסאה הודגשה . אגב תוכל בלינק 2 רצ"ב , לקרוא על פוסט אחר שלו , שם יסתבר לך , שהוא כלל וכלל לא אדם שיתן ידו למעשים החוצים קוים אדומים , משפטית ומוסרית .

    לינק 1 : על מידתיות ואזרחים הרוגים :

    http://lironsblawg.wordpress.com/2014/07/23/על-מידתיות-ואזרחים-הרוגים/

    ולינק 2 : גיבוי ולא חיפוי :

    http://lironsblawg.wordpress.com/2014/01/30/גיבוי-ולא-חיפוי/

    תודה

    • אל רום,
      מה בדיוק אמורה להביע "בקורת חריפה שמופנית פנימה" מצד השמאל (לה אתה מסכים) אם אסור לה להיות "עידוד מורלי" (מעשה אסור, לדעתך)?
      לא, רמ"ח דבל"א לשעבר המעיד על עיסתו אינו בדיוק תו התקן לפיו נמדדת הנאמנות. למעש, חלק עצום מהביקורת משמאל נוגעת בדיוק ליד החופשית שפיקודיו לשעבר של עו"ד ליבמן נותנים לממשלה, למפקדי צה"ל ולגורמים הלוחמים.

      • זיגפריד , תודה על התגובה . לא הצלחתי כלל להבין הסיפא של התגובה , אם תואיל לנסח אותה בשנית . עכשיו לגבי הרישא :

        הטבע האוניברסלי של כל אדם , הינו להיות סובייקטיבי ונאמן למה שקרוב לעצמו : משפחה , קהילה , גופו שלו , מדינתו , עמיתיו ולא אויביו וכו….. טבע טבוע !! האם תוכל לחלוק בדבר ? ודאי שלאיו !!

        הנה , אתן לך דוגמא מתחום המשפט ( שהוא הגילוי העילאי של הטמעת עקרונות מוסר ) : בוודאי מוכרת לך "זכות השתיקה " בחקירה פלילית , ובכלל . מה העקרונות מאחוריה ? אחד מהם : לא לשים אדם בדילמה אכזרית בה הוא ייאלץ לירות בעצמו ברגל , ולהפליל עצמו . בעיני המחוקק , אין הומני הדבר !! ועוד : המחוקק מחשיב עדות רלבנטית , עשיית צדק , חתירה לאמת , כעקרונות עילאיים , אבל , מתן עדות הוא מחריג ואוסר למעשה , כאשר :

        תהא זו עדות של אב נגד בן , בן זוג נגד בן זוג וכו…. כל העדויות נגד שאר בשר קרוב מדרגה ראשונה , מוחרגות הן ואסורות ( פקודת הראיות ( נוסח חדש ) ) .

        אתה רואה , זה טבע הדברים !! מי שיוצא נגד גופו , שארו , בשרו שלו , שתומך בו , מיטיב איתו , בבחינת תבנית נוף מולדתו , הרי ברור שמשהו עשוי להיות מוגדר כמשובש בפרספציה הבריאה והטבעית שלו .

        עכשיו : אתה תטען אולי , שלאיו דווקא מתואנות שונות ומשונות !! לא אכניס ראשי בין הרים גבוהים אילו עכשיו , דבר אחד אתה תסכים איתי ולחלוטין :

        השמאל הרדיקלי , עשה באופן טבעי ביותר , מעשה שברור בעליל שנתפס כלל כלא טבעי בעיני אדם מן היישוב , מבלי לחשוב כהוא זה על התוצאות ההרסניות , הטבעיות , הברורות והמתבקשות ממעשה דנן . עשה זאת : באופן גורף , ברוטלי , בלי ריכוך מינימלי , בלי טקט – head on ממש !!

        הוא גרם בכך נזק עצום לקוז ( cause ) שלו עצמו , באשר הוא גרם לכך שיהא מאובחן כבוגדני וחולני באופן סטיגמטי , מיידי וגורף . ובכך יש לו אחריות מסויימת בהרעלת האוירה , לפחות אחריות מסויימת !!

        אז מה שהוכחתי את דני עליו , בתגובתי המכוננת , הינה על חלוקת האחריות !! אולי גם הימין אשם !! אבל , רק הימין ? אין שום חלק לשמאל בכך ? אי אפשר היה למשל – 5% לשמאל , ו – 95% לימין ? ככה בקטנה !!

        תודה

      • הבטחתי לעצמי שלא אגיב יותר לדבריך אל רום אבל אני אאלץ לחרוג הפעם. יש הבדל בין "לא ניתן לחייב" לבין רשאי. קרוב מדרגה ראשונה יכול ורשאי להעיד נגד קרובו אם הוא בוחר בכך מסיבותיו שלו. למיטב ידעתי (ואולי אני טועה) ההחרגה אינה עד כדי כך גורפת אך אני מתרשם שהידע המשפטי שלך רחב יותר משלי. השמאל יכול להעיד נגדנו גם אם פעולותיו מתועבות הם חוקיות ולגיטימיות.

  9. אני נוטה להסכים איתך בשני הסעיפים.

    טרם גלוי המנהרות המסועפות של החמאס והאבידות הכבדות שספגנו בכניסה הקרקעית חשבתי שיש סיכוי להסכם פירוז תמורת שיקום ללא מיטוט החמאס. החמאס פשוט נראה אימפוטנט כשספג אבידות בעוד שכיפת ברזל ספגה טילים.

    אבל לאור מה שהתגלה על היקף והאפקטיפיות המגננתית וההתקפית של רשת המנהרות שלהם והצורה שבה הצליחו, ללא קושי ניכר לעין, להפנות את הבטון שקיבלו מאונר"א וחלקים עצומים מתקציבם לחציבת המנהרות איני חושב שיש סיכוי למנגנון פירוז אפקטיבי שיאפשר את שיקומה שלעזה עילית ללא שיקומה והרחבתה של עזה תחתית- לא כל עוד חמאס נמצא בשלטון או אפילו משמר זרוע צבאית אפקטיבית ודומיננטית.

    בכל מקרה, בהינתן האבידות של צה"ל וההנחה של מנהיגות החמאס לגבי שיקום אוטומטי לאחר המבצע וריסון אוטומטי של צה"ל במהלכו אין להם סיבה כרגע להסכים להסדר כזה גם אם כוונתם להפר אותו בעתיד. המצב הנוכחי נוח להם יותר מדי.

    השאלה היא, כמה יעלה לנו לחסל את החמאס? שיהיה ברור, איננו יכולים למסור את עזה לאבו מאזן כשהחמאס "ממוטט", כלומר איבד מנהיגות מרכזית ויכולת שליטה אקסקלוסיבית בשטח, אבל כשמרבית פעיליו חופשיים וחמושים, גם אם נחבאים. גם אם כוחות הביטחון של אבו מאזן לא יברחו עם הזנב בין הרגליים אחרי כמה חודשים (סביר) הם לא יצליחו למנוע זליגת אירועים לתוך שטח ישראל- ומכיוון שהרשות האחראית בעזה לא תהיה עויינת חופש הפעולה שלנו (יצירת אזור חיץ, התנקשויות תגמול וכו') שהכיל את חמאס במידה ותקופה מסויימת כבר לא יהיה קיים.

    אז לא, אם באמת כובשים את הרצועה יהיה צורך בנקיון יסודי ביותר- מעצר או הרג של כל פעילי החמאס. הבעיה היא שהאנאלוגיה לחומת מגן אינה תקפה. שם, היה ניתן לבודד תאי שטח קטנים ולרכז בהם כוחות נגד אוייב לא מאורגן שלחם בנשק קל בלבד. בעזה טרום המנהרות היה אולי ניתן לפצלה לשלושה ולהכריח אוכלוסייה אזרחית לעבור מתא שטח אחד למשנהו בזמן שהוא מטוהר ממחבלים ותשתיות טרור אבל מדובר היה במשימה בסדר גודל אחר לחלוטין.

    בעזה שחוברה לה יחדיו במטרו תת קרקעי ושבה חמאס חומש בטילים נגד טנקים יהיה קשה מאוד לטהר תא שטח ולמנוע הסתננות מחבלים אליו בחזרה- טיהורו ממנהרות, בייחוד בלב השטחים הבנויים זו משימה שתיקח חודשים שבמהלכה האוכלוסייה האזרחית תהיה עקורה מביתה ויופעל לחץ בינלאומי עצום על ישראל. זה יעלה לנו במאות הרוגים ויטיל עשרות אלפי קורבנות בקרב אוכלוסיית עזה.

    אני נוטה, בכל זאת, לתמוך בקיום מבצע טיהור ולו רק מכיוון שאני חרד למה חמאס יוציא מהכובע בסיבוב הבא (אנטרקס וגז עצבים מהכאוס של סוריה ולוב?) ומכיוון שאני סבור שהסדר קבע עם הגדה המערבית בלתי אפשרי כשעזה מראה יכולת לקיים איום כזה על מדינת ישראל. דרך אחת להקטין במידת מה את העלויות הצפויות זה לגשש לכיוון הסדר דומה לזה שעראפת קיבל במלחמת לבנון הראשונה בסיום המצור על ביירות- הגלייה של מנהיגי ופעילי החמאס למדינה ידידותית (עדיף קטאר) כחלופה למעצרם בישראל. אבל אני כלל לא בטוח שהם יסכימו להגלייה מפלסטין.

    אני חושש שלראש ממשלתנו הדגול אין את התעוזה להורות על מבצע כזה כפי שאין לו את התעוזה לחתור בכל הכוח להסכם קבע עם אבו מאזן ובהעדרו לפעול להפרדות אזרחית חד צדדית. מקווה שאתבדה.

    בכל מקרה- אם אנחנו נכנסים למבצע טיהור כולל צריך להיות ברור לציבור מה כרוך בזה. מאות, ואולי אף למעלה מאלף הרוגים. גינוי בינלאומי ואולי אפילו כמה סנקציות רכות (לא יהיו סנקציות כבדות כל עוד אנו שולטים באספקת המזון של העזתים). סיכוי מסויים (נמוך לדעתי) להתלקחות אזורית.

    אם נכנסים לזה חייב להיות ברור שזה לא מתוך הגררות למתן פתרון רגעי או כדי "להצדיק את קורבן החללים שנפלו עד כה", או "כי אף מדינה לא תסכים" וכו', אלא פשוט מכיוון שהחלופות ארוכות הטווח יקרות יותר, גרועות יותר, ויביאו אותנו לאותה נקודת הכרעה בעתיד בסיטואציה אזורית פחות נוחה לנו.

    נהיה חייבים גם להיות מוכנים להכין מאהלים לפליטים מעזה בתוך שטח ישראל. הטענות שהושמעו בעבר על כך ש"אין לעזתים לאן לברוח כי הרצועה קטנה" היו שקריות אבל אם אנחנו כובשים את מרכזי הערים אז זו אכן תהיה המציאות. בלי איזשהו מחסה בטוח הקורבנות האזרחיים (והלחץ הבינלאומי) יהיו הרבה יותר גבוהים.

    • ועכשיו ישראל עברה לאסטרטגיה של מלחמת התשה – אסטרטגיה שאינה חסרת סיכוי, אבל מסוכנת מאד וקשה לי להאמין שנעמוד בה בלי לוותר. אם כבר, צריך להתעקש במיוחד על אי הכנסת בטון ומלט, ועוד יותר מכך על חסימת משכורות אנשי החמאס כל עוד לא מוותרים לנו באופן מהותי בתחום הפירוז והמעברים.

      באופן כללי, הרעיון של להקים מחנות פליטים לעזתים בשטח ישראל הוא מצויין, ויוכל להקל חלק גדול מהביקורת הבינלאומית. אני מודע לבעיות הבטחוניות, אבל הן פתירות. ואני מתפלא שאף אחד לא חשב על זה עד עכשיו.

  10. באשר לדבריך על הצורך בעקיפה חמורה יותר נגד אלימות אתנית אין לי הרבה מה להוסיף (על אף שהיכן עובר הגבול בין ביטוי לשיסוי ועד כמה יהודים מופלים לרעה לעומת ערבים ולהיפך יכול להיות נושא לדין ארוך) חוץ מדבר אחד- במקרים רבים של פשיעה נגד יהודים או ערבים התביעה נאלצת להקדיש מאמצים רבים להוכיח שהמניעים לפשיעה היו פוליטים/גזענים בעוד שהסנגוריה מלהטטת כדי להראות שלא ניתן להוכיח זאת.

    להט הרוחות הציבורי מסביב לסוגיה והתפיסה של הקבוצה ש"מפסידה" בויכוח הזה שבית המשפט מוטה נגדה מסיבות פוליטיות הינה דלק לתבערה. על כן הגיע זמן לתיקון- במקום שתידרש הוכחה שפשע נגד ערבי/יהודי על ידי יהודי/ערבי הוא פשע שנאה כל מקרה כזה יטופל ויוענש בצורה חמורה יותר מפשע תוך-אתני ללא צורך בהוכחה בדבר מניעי הפושע. צריך לעגן את התפיסה הזו בחוק וליישם אותה ללא משוא פנים.

    • זה שינוי קצת בעייתי, יונתן. אם שתי קבוצות אוהדי כדורגל למשל מנהלות קטטה, ובתוכן יש יהודים וערבים, האם תשפוט יותר בחומרה? ומה עם גניבה ועברות רכוש, או סכסוך בין עבריינים? צריך להקל את נטל הראיות להוכחת פשע שנאה, אבל לא לבטל אותו לחלוטין. ארה"ב יכולה להיות לדעתי דוגמא טובה מאד. ההתייחסות לפשע שנאה היא מאד רצינית ולא כל כך קשה להוכיח.

      • בהחלט כן.

        פשיעה בין אתנית, מטבע הוויתה, מערבת בתוכה גם אלמנטים עממיים, פליליים וכלכליים שלא תמיד ניתן להפרידם מהאלמטים האתנים.

        כמו כן חלק גדול מהמוטיבציה שמונעת מאנשים לבצע פשע נגד בן הקבוצה האתנית שלהם (ראייתו כאדם שווה לך, התכנות החברתי-תרבותי שלך, קשרים חברתיים עם האיש האחר וסביבתו, לחץ ושיפוט מקבוצת השיוך שלך) אינם קיימים ואף מהופכים כשהפשיעה היא נגד מישהו מהקבוצה האחרת. יתרה מכך, גם האפשרות לבסס תשתית ראייתית נגד פשע כזה נמוכה יותר בשל נטיית המקורבים לפושע להגן ולסוכך עליו יותר

        משום כך, אפקט ההרתעה של השפיטה הקיימת נגד פשעים בין אתניים נמוכה מדי ויש להגבירה.

  11. אם הבנתי נכון. אתה טוען שאנחנו צריכים להתכונן למיטוט החמאס כ"תוכנית ב'", כלומר, בתור איום שלor else. הבעיה היא שייתכן שחמאס מוכן לקחת את הסיכון הזה. ואז אנחנו נכנסים לסוג של משחק פוקר מסוכן מאוד, שבסופו החמאס עלול לגרור אותנו למטה יחד איתו.

    בכל הקשור לחלק השני של המאמר, כל מילה נוספת מיותרת. זו באמת סכנה.

    • בדיוק! ואנחנו צריכים להיות מוכנים באופן מלא לממש את האיום אם חמאס לא יזוז. לא מדובר מבחינתי באיום ריק. ההערכה שלי היא שהנזק ממבצע כיבוש יהיה קטן יותר מהנזק האסטרטגי המצטבר של סבבים חוזרים ונשנים.

  12. האם יש למישהו ספק שיעצרו אותנו הרבה לפני שנוכל לסיים? יהיה צורך להרוס הרבה בתים להרוג אלפים רבים של אזרחים ואין סכוי שנצליח.
    ללא ספק זו שאלה של זמן לפני שהם ישיגו רקטות מדויקות וימצאו שיטות לפגוע בנו ויתכן אפילו שיבצעו פיגוע רצחני בקנה מידה גדול, אבל כיבוש הרצועה זה לא הפתרון האופטימלי.
    אם נאמלל את האזרחים בקנה מידה רציני, נפסיק כל השרותים והאספקה נטיל עוצר לילי ויתחילו מחלות ורעב לא נשפיע על החמס אבל נשפיע על דעת העולם שידרוש שנפסיק תמורת פרוז. רק אז יהיה אפשר להכניס גוף שלישי שיחפש את הרקטות תוך הסכמה של מצרים והרשות בלבד. הכיוון שלנו צריך להיות להניע את העולם לפעול ולא את החמס.
    בסופו של דבר אין פתרון לבעיה. אפשר לצמצם ולדחות אותה על ידי נסיון לפקח יותר על הברחות נשק ועל ידי חיסולים ממוקדים בדיוק כמו שהיה עד כה ולהמשיך לחיות עם זה. לכבוש זה לא אפשרי, זה נראה דמיוני לפני חודש.
    אולי צריך בהסתר לעודד גופים מתחרים בחמס. כל הטענות שעלול לעלות לשילטון מישהו רצחני יותר מהחמס לא משכנעות. מה כבר יכול לעשות ארגון קיצוני יותר? מי יעביר כספים לאלו? גם יהיה לנו קל יותר להצדיק מלחמה בארגון שמזוהה עם אל קעידה והמצרים יתערבו אם יהיה דע"ש והרשות לא תרצה לאבד סופית את עזה.
    יכול להיות שאם גוף שלישי יציע להם מסלול רציני שיביא אותם להיות מדינת נופש שמתקיימת מתיירות וקאזינו תמורת ויתור על לוחמה ועל רעיון השיבה…הם לא סבלו מספיק בשביל להסכים לזה

  13. לאוהד , הבטחת לעצמך , והנושא היה כל כך חשוב שהחלטת בכל זאת . רק חבל שבחרת בנושא כמו חוק ומשפט , שם לא מומלץ גם לעורך דין מליגת העל , לבוא איתי בראש . אז כך :

    סעיף 3 וסעיף – 4 בפקודת הראיות ( להלן לינק ) מחריגים בלי שום איזונים עדות של בן זוג לחובת בן זוגו , והורים וילדים אחד נגד השני . אולי קיבלת רושם מוטעה , בגלל שלא הזכרתי אכן , שכך הדבר בהליך פלילי להבדיל מהליך אזרחי . אבל יש לציין : הטרמינולוגיה של המחוקק הינו זו של – לא כשר להעיד ….משמע – אין כשרות , ולמעשה אפשרות לעדויות מסוג זה ! אבל , הכל כפוף לחריגים גם בענין זה ( סעיף 5 ) . הנה לך לינק לפקודת הראיות , גש שם לסעיפים – 3 , ו- 4 :

    http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/055_204.doc

  14. "היינו יכולים לכבוש את עזה תוך 10 ימים, אבל להכריע את חמאס היה לוקח שנתיים"
    (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4554260,00.html)

    לא שאני ממליץ להתייחס לכל אמירה של "גורם צבאי בכיר" כאל תורה מסיני, אבל ההערכה הזאת נראית מציאותית בהחלט. וכאן המקום להזכיר שלישראל אין ממש אפשרות לנהל מערכה צבאית במשך שנתיים, או אפילו במשך כמה חודשים – לאו דווקא בגלל המשאבים שזה ידרוש, אלא בעיקר בשל הלחץ הבינלאומי שיופנה כלפיה והאפשרות הסבירה מאוד להתפתחויות בלתי-צפויות במהלך התקופה הזאת שידרדרו את המצב למקומות שיהיה קשה שבעתיים לצאת מהם.
    הבעיה היא שכאשר מיטוט החמאס אינו אופציה מעשית, ממשלות ישראל (לא רק זו הנוכחית) עוברות ל"הרתעה" כתחליף זול. זה לא שאין חשיבות להרתעה, אבל מדובר באפקט פסיכולוגי שקשה להעריך אותו ושנוטה להשתנות עם הזמן והנסיבות. קשה לדעת מה באמת ירתיע את מנהיגי החמאס על זרועותיו השונות, ומה שעשוי להרתיע אותם במצב מסוים כבר לא ירתיע אותם במצב אחר. ואז מתחילה בעיה עמוקה יותר: בהעדר מדדים אובייקטיביים להרתעה, ממשלות ישראל נוטות להחליט שזריעת הרס רב יותר באזור המשמש כבסיס פעולה לאויב תיצור הרתעה גדולה יותר. ראשית, לא ברור שההנחה הזאת נכונה. שנית, היא מובילה לפגיעה בלתי-הכרחית באוכלוסייה האזרחית של האויב. שלישית, היא מובילה לתפיסת הפגיעה הזאת כהישג (אילו היה לי שקל על כל פעם שקצין או פוליטיקאי כלשהו בישראל מצהיר ש"בעל הבית השתגע", הייתי יכול לקנות כמה דירות להשקעה). רביעית, היא מובילה את הציבור הישראלי לזיהוי האוכלוסייה האזרחית של האויב כאויב עצמו, ולזיהוי של קבוצות המביעות אמפתיה עם האוכלוסייה האזרחית של האויב כ"אויב פנימי" (זה מה שדני יוצא נגדו, בצדק גמור). חמישית, היא מדרדרת את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, ומקשה בכך על המשך של צעדים צבאיים אפקטיביים.
    אז מה ניתן לעשות? קודם כל, לבחור בממשלה שתאמר לציבור את האמת, את כל האמת ורק את האמת. אם לא ניתן למוטט את שלטון החמאס, שראש הממשלה יופיע בפני הציבור ויאמר זאת, וירסן בכך כל מיני פוליטיקאים מהדרג השני שרוצים לקדם את עצמם ע"י פיזור איומים ללא אחריות (ליברמן, אלקין, בנט, וכו'). אם האוכלוסייה האזרחית של עזה אינה מטרה שאנחנו רוצים לפגוע בה, שיופיע ראש הממשלה בפני הציבור ויאמר כנ"ל (או יאמר שהאוכלוסייה האזרחית היא כן מטרה; לפחות זה יקל להבין עם מי יש לנו עסק). אם הרתעה היא דבר חמקמק, ואין להשיג הרתעה מוחלטת או ביטחון מוחלט, שוב, שיופיע ראש הממשלה ויאמר זאת לציבור. זה עדיף על מכירת אשליות במחירי מבצע צבאי (שלא לדבר על תרגילים ביחסי ציבור על-גבי דמם של קורבנות המבצע, כמו שקרה עם פרשת מותו של הדר גולדין ז"ל).
    מבחינה אופרטיבית, רצוי כנראה לצמצם את היקפי הפעילות הצבאית ולהעמיק את פגיעתה נגד יעדים "איכותיים" – כלומר, לבציע מבצעים מיוחדים בלי להיגרר למערכה כללית. כך ישראל פעלה, למשל, נגד אש"ף בירדן ובלבנון עד שהחליטה לפתור את הבעיה מן היסוד ב-1982, עם תוצאות ידועות. רצוי גם לנסות להבין מה החמאס והספונסרים שלו רוצים להשיג מבחינה פוליטית, ולפעול במישור הזה כדי להקטין את הסיכוי לעימות צבאי בעתיד (למשל, מה קטאר רוצה להשיג כשהיא מממנת את החמאס ומקדמת את ענייניו?). כמובן, רצוי גם לקדם יוזמה לפתרון מדיני של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיכניס את הסכסוך כולו למסגרת המקובלת של מדינאות בינלאומית – כלומר, יחסים בין מדינות ריבוניות.

    • לכן צריך את המצרים. אף אחד בעולם לא יתרגש אם הם יטבחו קצת (אלפים במצריים לא שינו), והפלשתינאים יודעים שאין להם רגישויות ישראליות. כך שבלעדיהם אין הרבה סיכוי.

      כל עוד השליטים המתונים באיזור לא יתאגדו לפעול נגד התנועות הקיצוניות, הן ימשיכו לשלוט. המצרים והירדנים (ומה שנשאר בעיראק ואפילו אסד ההזוי), צריכים להבין את זה ולפעול נקודתית, בסיוע חשאי ישראלי. בלי הבנה כזו המצב רק יחמיר.
      כמו כן צריך לנטרל כל סיוע כספי מקטאר, ולהכאיב להם שלא ינסו שוב. כבר היה מיליארדר טרוריסט, ולא צריך עוד אחד.

      כרגע החמאס ניצח, כמו שציין אברום בורג בבלוג שלו. יתכן שהוא ירגע עוד שבוע או 2 (עיד אל פיטר יהיה חג הניצחון הגדול, בלי ספק), אבל ברור כיום שהוא יצא מזה מחוזק ועם יכולת הנחתת אבידות מרשימה על צה"ל.

      כמו שציין דני, צה"ל הראה חוסר תאימות מטרידה, הסתמך על כוחות רבים מדי (אחד מלקחי מלחמת לבנון ה-2 שלא הופקו) ואי נקיטת יוזמה מהסוג שמפתיע.

      צריך היה מספר גדודים מועט, בלי שום שריון או ארטילריה (שממילא אינה מדוייקת ופוגעת רק באזרחים, עוד מהתקרית של 96'), רק של חי"ר מובחר ויעיל, שבא להשמיד תשתיות ומפקדות.

      אם יש עוד מקוריות במערכת הביטחון, נראה יחידות כאלה בעימות הבא (עוד שנה). יתכן גם שלא, לאור הסיאוב הכבד שם (משכורות אנשי הקבע).

      אני אגב לא שותף להתפעלות מהביביג'הו (80 אחוזים בסקר אתמול). חסר כל ראיה לעתיד או תבונה, ולחיץ מכל כיוון, בעיקר מהימין. דבר אחד הוא למד משרון – לשתוק. עובדה שזה מחזק אותו בעיני 'העם'.

      • אם המצרים יכנסו לעזה זה יהיה נפלא. השאלה היא למה הם בכלל ירצו לעשות זה. מאז הסכם קמפ דייויד ועד היום הם (בצדק גמרו מבחינתם) התכחשו לכל קשר עם קן הצרעות הזה.

      • אם הם ירצו לצמצם את הקיצוניות האיסלאמית הקרובה ביותר לגבולם.

        כמו שציינתי, רק קו משותף ואחיד של כל המימשלים המתונים באיזור *נגד* הקיצוניות האיסלאמית, יפיק תוצאות.

        וכמו שבניו-יורק כדי לצמצם את הפשיעה, החלו בצימצום ה'חלונות השבורים', כך גם כאן הדרך לצימצום עוברת מעזה והקטנת החמאס (שכאמור מגלה יכולות גיוס כספים מרשימות).

        חוץ מזה עזרה לישראל תוערך מאוד… מצריים יכולה להעזר בבעלת ברית היום. אין לה הרבה.

    • מני, להערכתי הקצין קצת אופטימי מדי לגבי הזמן שייקח לכיבוש עזה, ופסימי מדי לגבי "זמן הטיהור". לפי הערכות אחרות, מספר חודשים יספיקו, ואז יהיה אפשר להעביר את הרצועה לאבו מאזן. דעתי היא, ואני חוזר עליה כאן, היא שכיבוש הרצועה עדיף ממציאות של סבבים חוזרים ונשנים. הוא היה יוצר משבר בינלאומי והזדמנות לפתור בעיות יסוד שאנחנו לא מסוגלים לגעת בהן בשוטף. כיבוש כזה, כמה שזה נראה פרדוקסלי, היה גם יכול ליצור מחדש מדינה פלסטינית מאוחדת בדרך ולתרום לפתרון שתי המדינות.

      בנוגע ל-1982, סילוק אש"ף מלבנון היה דווקא מהלך מצויין. הבעיה היתה שישראל נשארה שם לאחר מכן, כדי להשיג מטרות שונות לחלוטין.

      • דני, ההערכות האלה ממילא אינן מדויקות. אם ישראל תזדקק, נניח, ל-25 ימים כדי לכבוש את הרצועה ול-10 חודשים כדי "לטהר" אותה מאנשי חמאס, זה אינו משנה לעניין הסיבוכים הצפויים.
        ממילא, עכשיו כיבוש עזה כנראה כבר לא יהיה. האם זו הייתה אפשרות בתחילת העימות? אולי. האם תהיה אפשרות כזאת בסבב הבא של לחימה (שהוא כנראה בלתי-נמנע)? סביר להניח שכן, ורצוי שהממשלה וצה"ל יכינו תוכנית פעולה למקרה כזה. (אבל זה שיש תוכנית פעולה אינו אומר בהכרח שהיא תיושם.) בכל אופן, אם מחליטים לבצע מהלך כזה, צריך לבצע אותו במהירות ובתחילת העימות. לא אחרי שברצועה יש כבר יותר מ-1500 הרוגים, חלק ניכר מהם בנסיבות שנראות על-פניהן בלתי-מוצדקות, ולא אחרי שכל גורם פלסטיני בעל חשיבות (כולל תנועת הפתח) התייצב נגד ישראל.
        לגבי מלחמת לבנון הראשונה, העניין הוא שאי-אפשר לסלק את ארגון הטרור התורן ולהשאיר את הזירה ללא גורם אחראי חדש. בלבנון, ישראל ניסתה להמליך גורם אחראי כזה שיהיה נוח לה (בשיר ג'מייל), וכשהמהלך הזה נכשל, נאלצה להישאר בלבנון (במתכונת משתנה) כדי שהמצב לא יחזור לקדמותו עם ארגון טרור אחר שיחליף את אש"ף. כמו שאנחנו יודעים, גם זה לא בדיוק הצליח, וספק אם המציאות בעזה תהיה שונה (אבל יכול להיות שכן; הנושא דורש בדיקה רצינית).

  15. האם אפשר להטיל מצור על עזה?
    עכשיו כשמצרים משתפת פעולה, אולי הדבר אפשרי.

    מה יקרה אם ישראל תתנגד להסכמים שיהיו לטובת החמאס, תגיב על אש באש, ותשאיר את המעברים סגורים?

    האם ישראל תוכל להתמיד בכך יותר מהחמאס, שמציב את אנשי עזה בפני שוקת שבורה?
    אולי החמאס לא יוכל לעמוד בכך אם יראה שישראל מראה אורך רוח.

    • הוכח שלא משנה. לחמאס אמצעים משלו. ככל שהוא יותר נראה כקורבן, כך התמיכה בו עולה והוא מקבל גם כספים.

      אנשי עזה לא יודעים מה זה טוב, כי מעולם לא התנסו ברמת חיים טובה. רק מי שיודע מה זה לחיות טוב, ירצה להמשיך לחיות כך.

      עד שלא נעניק להם לפחות שנה אחת של 'נורמליות', לא נוכל להטות אותם נגד הקיצוניים. וזה, כמו שציינתי, לא יקרה ללא המצרים.

      • היום סגרו את מעבר כרם שלום. (בעקבות רקטות). אם יהיה את האומץ להשאיר אותו סגור, אז נוכל לראות כמה זמן החמאס יכול לעמוד על שלו.

  16. מפריעה לי הטענה החוזרת שהחמס מרגיש מנצח. ההרגשה הלא נעימה שלא הבסנו והשפלנו את היריב- איזה מחיר שווה ההרגשה? הנזק שנגרם להם גדול מתמיד והם מודעים שהנזק שנגרם לנו קטן. דווקא הטענה הזו שהעולם טוען נגדנו שלכאורה מעידה על חוסר הומניות מרתיעה את היריב. עשירית האחוז מכל תושבי עזה נהרגו החודש וזה הרבה. הנשק הסודי שלהם מערכת המנהרות עומד לאבד את האפקטיביות שלו מכיון שנשקיע בקרוב ונמצא טכנולוגיה שתתמודד אתו. אנחנו כנראה עומדים בפני מספר שנים של שקט. המערכה הזו עומדת להוכיח שהיתה יעילה. החשש צריך להיות מהתעוררות מעשי טרור בגדה ובישראל

  17. רשומה מעניינת ונכונה, למעט הסעיף בנושא ההסתה הימנית הקיצונית. ההסתה הערבית חמורה בהרבה, וגם האלימות. אנשי שמאל וחברי כנסת ערבים מרשים לעצמם לבקר במדינות אויב, לצדד באויב ולעודד רצח בתירוץ של התנגדות לגיטימית לכיבוש. הם אינם נענשים כלל, סיעותיהם אינן נפסלות, וזאת בניגוד גמור לקולות המתלהמים מהימין שאינם מעזים להצדיק רצח של ערבי מעל בימת הכנסת.
    לגבי האלימות ברחובות, כתושבת ירושלים אני יכולה להבטיח לך שאלימות של ערבים היא האלימות הנסלחת ביותר שקיימת בישראל והיא נתפסת כמעט כמובנת מאליה. השחתת הרכוש, האלימות כלפי שוטרים, היא בלתי נסבלת. ואצלנו, עוצרים נערי "תג מחיר" שמרססים כתובות על קירות. בדיחה. רק תחשוב מה היה קורה אילו בהפגנות הימין היו נזרקים על שוטרים בקת"בים.

  18. מרים, צריך גם להבין מאיפה מגיע כל אחד. האם אין ליגיטימיות בטענות של חברי הכנסת שנבחרו ליצג אוכלוסיה של אזרחי ישראל?
    בחודש האחרון היו הרבה שינויים בשטח וההערכות השתנו בהתאם. ההערכות שנתת דני כאן לפני שבוע מסתברות כמדויקות. קשה היה להאמין שהם לא ירוצו אחרי הפסקת אש. לדעתי חוסר היכולת שלנו לפגוע במנהיגים הוא שגרם לכך. אם הם לא מבלפים נחזור למצב שהינו בו לפני חודש ואפשר לחיות עם זה, אבל הזמן פועל לטובתנו היות והם לא יוכלו להשתקם בתנאים של מלחמה בלתי פוסקת והמצב שלהם רק יחמיר

    • כמו שאמרתי, אני מסכימה עם דעתו לגבי החמאס.
      והתירוץ של מאיפה מגיע כל אחד הוא לא רלוונטי. גם בבית משפט אפשר לטעון שלרוצח הייתה ילדות קשה אבל זה לא יאפשר לו לחמוק מעונש.

  19. צבא ההכלה של יעלון 02/10/2014
    מאת
    עקיבא ביגמן
    זו לא הייתה הססנות: צורת הפעלתו של צה"ל במבצע 'צוק איתן' נבעה ממשנה צבאית סדורה המעדיפה לא להכריע את הטרור • שיטת חשיבה חדשה שהתפתחה במהלך שנות ה-90, השתלטה על הצבא, והייתה אחת הסיבות לתוצאותיה המחפירות של מלחמת לבנון השנייה • מי שהוביל את המהלך הזה היה הרמטכ"ל דאז, משה (בוגי) יעלון, שנשבה בקסמי הפוסט-מודרניזם הצבאי • שנים ארוכות לקחו לצבא לשקם את הנזק ולרענן את תורות הלחימה • ואז חזר יעלון

    http://mida.org.il/2014/10/02/%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%9F/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: