ישראל, שיסוי וחופש הביטוי: הפרשה שמסעירה את האקדמיה בארצות הברית

סטיבן סלאיטה, מרצה פרו-פלסטיני ואנטי ציוני קנאי, נחל לאחרונה אכזבה מרה: המינוי שלו לאוניברסיטת אילינוי בוטל בשל לחץ של חבר הנאמנים והתורמים העשירים של האוניברסיטה. הסיבה, לכאורה, היתה ציוצים אלימים ומסיתים כנגד מדינת ישראל שהועלו לרשת במהלך מבצע צוק איתן. מה באמת אמר סלאיטה, והאם הציוצים שלו מוגנים בידי חופש הביטוי? לא פחות חשוב, האם מותר לתורמים להתערב בעניינים אקדמיים? ינשופי מגדל השן על סערה בכוס מי ביוב, שיסוי וחופש הביטוי.

hate-speech2

חודש אוגוסט שהסתיים זה עתה, תקופה דביקה, לוהטת ומהבילה ברחבי ארצות הברית, היה לוהט במיוחד באוניברסיטת אילינוי. בפרשה חדשה שמסעירה את העולם האקדמי האמריקאי, החליט חבר הנאמנים של האוניברסיטה לבטל את מינויו של פרופסור סטיבן סלאיטה, מומחה ללימודים פוסט-קולוניאליים מאוניברסיטת וירג'יניה טק, למשרה עם קביעות באוניברסיטה. סלייטה, פעיל פרו-פלסטיני ידוע וממנהלי אתר ה"אינתיפאדה האלקטרונית", נבחר על ידי ועדת החיפוש של החוג, התפטר מעבודתו הקודמת ואף החל עם משפחתו בהליכי מעבר לשיקגו. אולם לרוע מזלו, המינוי היה תלוי אישור של חבר הנאמנים. וכאן, החלו העניינים להסתבך. תורמים ובוגרים של האוניברסיטה הסבו את תשומת ליבה של הנהלת המוסד לשורת ציוצים זועמים ואלימים של סלאיטה, ששוגרו לטוויטר לפני ובמהלך מבצע צוק איתן. בין היתר, צהל הפרופסור על חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, ואיחל למתנחלים כולם להיחטף באותה צורה. "אתה אולי מעודן מדי כדי לומר את זה," העיר למשתמש אחר, "אבל אני לא. אני מקווה שכל המתנחלים הארורים בגדה המערבית יוכרזו כנעדרים." בציוץ אחר הצהיר כי הציונות הפכה את האנטישמיות למכובדת, ואף הגדיל לעשות ואיחל לעיתונאי היהודי-אמריקאי ג'פרי גולדברג להירצח בידי אסיר פלסטיני. חבר הנאמנים, ששמע על הציוצים וככל הנראה נלחץ בידי תורמים ובוגרים עשירים של האוניברסיטה, סירב לאשר את המינוי. לאור ההחלטה, הודיעה נשיאת האוניברסיטה לסאליטה שהתקן שלו מבוטל.

ציוצים זועמים ואלימים: פרופ' סטיבן סלאיטה

ציוצים זועמים ואלימים: פרופ' סטיבן סלאיטה

כצפוי, הסירוב של האוניברסיטה למנות את סלאיטה, לאחר שהמשרה כבר הובטחה לו, עורר גלי זעם ברחבי האקדמיה האמריקאית. הפעם, המחאה חרגה בהרבה מהמקהלה הפרו-פלסטינית הרגילה של אתרים כמו Mondoweiss או האינתיפאדה האלקטרונית, והגיעה ללב ליבו של הממסד. אגודת ההיסטוריונים האמריקאיים, ארגון כבד ראש ומתון לכל הדיעות, הוציאה הודעת גינוי חריפה, ורמזה שתמליץ לחבריו שלא לחפש עבודה באוניברסיטת אילינוי. האיום רציני יותר מאשר נדמה: תהליך חיפוש העבודה מתבצע פעמים רבות בחסותו של האיגוד הזה, וחוסר שיתוף פעולה מצדו יוכל להכביד על האוניברסיטה עד מאד. כפי שכתב המשפטן סטיבן לובט, רוב המוחים לא הציגו את הציוצים של סלאיטה במלוא חומרתם. במכתב של דוקטורנטים מהרווארד, שגם אני קיבלתי, צוין רק שסלאטיה "ביקר את ישראל", בלי לצטט את הדברים האמיתיים שכתב. משיחה עם הסטודנטית שאחראית למכתב, הגעתי למסקנה שסביר שהיא אפילו לא קראה את הציוצים. המילים "חופש אקדמי", כמסתבר, נושאות משקל כה רב, עד שדי בפיטורים של מרצה בשל דיעותיו כדי לעורר תגובת נגד עוצמתית.

התגובה הזאת, יש לציין, אינה חסרת היגיון. חופש אקדמי הוא לא סיסמא, אלא הלחם והחמאה של כל דיון מדעי יעיל. אף אחד לא רוצה לראות עולם שבו מרצים נרדפים בשל דיעותיהם, או מערכת אקדמית שמאפשרת לתורמים משמאל ומימין למנות חוקרים אומרי הן. מציאות כזאת תהפוך את המחקר האקדמי, שמבוסס על ריבוי קולות, לבדיחה עצובה. התקדים, חוששים רבים מהמבקרים, עלול ליצור "מירוץ חימוש" של פיטורים, שבו כל צד ינסה למנות מקסימום מרצים מאנשי שלומו ולפטר רבים ככל האפשר ממתנגדיו. סלאיטה וחבריו, כמובן, אינם מחוייבים לחופש האקדמי, ומצחיק לראות כי אקדמאים רדיקלים שתומכים בהחרמת מוסדות וחוקרים ישראלים מעלים על דל שפתיהם את המושג הזה. אולם כאמור, מעגל המתנגדים לצעד של אוניברסיטת אילינוי גדול בהרבה מאשר מחנה ה-BDS. חוקרים רבים חוששים שביטול ההחלטה למנות את סלאיטה תיצור תקדים מסוכן, שישמש לאחר מכן גם למקרים אחרים. טיעון נוסף קשור ללחץ של התורמים. מעט מאד אנשי אקדמיה מוכנים שאנשי עסקים ובעלי ממון יתערבו בעניינים אקדמיים למען אינטרסים שונים ומשונים. התופעה הזאת, כמובן, מתרחשת גם היום, אבל היא מסוכנת ללא ספק, ואיש אינו מעוניין לחזקה. מכל הסיבות הללו, חשוב להתייחס לשתי הבעיות המרכזיות שבסוגיה. ראשית, מדוע צדקה האוניברסיטה בהחלטתה להיפטר מסלאיטה למרות חשיבותו של חופש הביטוי, ושנית, האם יש הצדקה להתערבותם של התורמים בפרשה.

board 13-14_0

מותר להם להתערב? חבר הנאמנים של אוניברסיטת אילינוי

הקו המערכתי של הינשוף בנושא חופש הביטוי והחופש האקדמי מוכר היטב לכל קוראי הבלוג. לדעתי, כל מערכת שמעוניינת בדיון חופשי חייבת לאפשר דעות מקוממות ומרגיזות, גם ובמיוחד כאלו שנמצאות הרחק מהקונצנזוס. כך בפרשות אדם ורטה וישראל שירן, שאוימו בפיטורים בשל דעות שמאליות וימניות (בהתאמה), וכך גם בפרשה המבישה של רדיפת מנכ"ל מוזילה בשל דעות הומופוביות לכאורה. מכל הפרשות הללו עולה כי אין שום הצדקה לפטר או לבטל מינוי של אדם בשל דעות שהביע בנושא הנתון למחלוקת ציבורית, בין אם מדובר בנישואי להטב"ים או עתיד המרחב של ישראל/פלסטין. מבחינה זו, לא היה מוצדק לבטל את מינויו של סלאיטה אם בציוציו היה מביע דעות פרו-פלסטיניות גרידא, מוטעות, מסולפות ומקוממות ככל שיהיו. אולם חופש הביטוי חייב להסתיים בגבול מסויים, והגבול הזה הוא הטפה לשנאה ולאלימות. סלאיטה הטיף לרצח מתנחלים, מושג הכולל כידוע חלק גדול מתושבי ירושלים, אנשים שיתכן מאד שיהיו סטודנטים או עמיתים שלו במוסד. איך יוכל סטודנט ללמוד עם מרצה שתומך בפומבי ברצח שלו? מעבר לכך, מותר לתהות כיצד אדם אלים וגס רוח, שעסק כל ימיו בתעמולה חד ממדית, יוכל לייצר מחקרים מורכבים, כראוי למרצה במוסד מוביל להשכלה גבוהה. לרוע המזל, התבטאויותיו של סלאיטה חורגות בהרבה מהגבולות הללו, למרות פלפולי האפולוגטיקה של חלק מאלה שניסו להגן עליו. הבעיה, וכאן מדובר בפרי באושים של השיח הפוסט-קולוניאלי, שהעולם האקדמי נוהג לעיתים קרובות איפה ואיפה כלפי גזענות. אם אדם כמו סלאיטה היה מעז להתבטא כך כנגד נשים, שחורים, היספאנים או להטב"ים, המינוי שלו היה מבוטל תוך שעות ואיש לא היה מצייץ. אבל נגד ישראל? מותר. באותה מידה, מרצה באוניברסיטת הוואי שמטיפה לרצח וגירוש של לבנים נשארת בתפקידה, ואף נהנית מתמיכה סלחנית של איגודים אקדמיים שונים. היא הרי "ילידה", אז מותר לה.

סובלנות כלפי גזענות "ילידית": פרי הבאושים של הפוסט-קולוניאליזם

סובלנות כלפי גזענות "ילידית": פרי הבאושים של הפוסט-קולוניאליזם

סוגיה שנייה, קשורה באופן הדוק לאמור לעיל, היא התערבותם של התורמים. חבר מהרווארד הודה שאכן הציוצים של סלאיטה היו שערורייתיים, אולם יש סיבה לדאגה בכך שתורמים מתערבים בהחלטות אקדמיות. הוא צודק. התערבותם של תורמים בהחלטות כאלו היא באמת רעה חולה. כמובן, איש אינו יכול להכריח אנשים להפקיד את כספם בידי מוסד כלשהו, אולם מטרתם של רוב התורמים היא לתמוך במחקר אקדמי, ומחקר שתוצאותיו מוכתבות בידי בעלי ממון אינו מחקר כלל. מי יודע, אומרים המתנגדים: היום מדובר בסלאיטה, ומחר אולי יסרבו למנות חוקר שמסקנותיו אינן נוחות לאיש עסקים כלשהו בחבר הנאמנים. אולם במקרה הספציפי הזה, לא נראה שיש ברירה אחרת. תחומים קטנים ואידיאולוגיים במדעי הרוח, כדוגמת "לימודים פוסט-קולוניאליים", נשלטים כמעט לחלוטין בידי השמאל הרדיקלי. ועדות החיפוש אמנם מורכבות מחוקרים משפע של תחומים, אולם לעיתים קרובות, אלו מושפעים מדיעותיהם של ה"מומחים" הקרובים לנושא. בהתחשב בכך, קשה להאמין שאנשים כסלאיטה יבלמו על ידי שותפיהם האידיאולוגיים. ואם ועדות החיפוש לא מצליחות לבלום אנטישמיות בקמפוס, אז אין מנוס מהתערבותם של גורמים אחרים. במאבק המלוכלך שמתנהל כיום, לסלאיטה ודומיו אין שום גבולות. הגיע הזמן שיהודים וישראלים ילמדו גם הם להשיב מלחמה.    

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ספטמבר 6, 2014, ב-ינשופי מגדל השן: סיפורים מתוך האקדמיה ותויגה ב-, , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 48 תגובות.

  1. אני מסכימה עם המאמר ועם הסיפא שהגיע הזמן שנלמד להשיב מלחמה. העניין שעלינו להבין ולהפנים שמעבר לחובה שלנו להיות מצוינים עם הצבא החזק ביותר , המרתיע והאיכותי ביותר שיודע להגן עלינו, אנו צריכים להפנים שהשבת המלחמה כיום היא גם על דעת הקהל העולמית ועל מעמדנו בעיני העולם. כיום נראה כי אנו נוחלים כשלון חרוץ, בעוד אוייבינו והמסיתים כנגדנו מנצחים אותנו מבלי להניד עפעף ולא בזכות צבא חזק אלא בזכות ההבנה של חשיבות כוח המילה. השימוש המושכל באמצעי התקשורת השונים.
    אנו זקוקים לנציגים עולמיים בכל מדינה, דוברי השפה המקומית ברמת שפת אם, ללא קשר לשגרירים בחו"ל, נציגים שכל תפקידם על בסיס יומיומי לדאוג ליחסי ציבור אגרסיביים, אקטיביים, חיוביים ומכובדים על ישראל בכל תחום. בין אם כלכלי, פוליטי, תיירותי, משפטי, צבאי, אנושי או כל תחום שיש לו תא כתבים לאותו נושא. ברגע שהתקשורת תתמלא פעם פה ופעם שם כתבה על ישראל- שכך וכך נעשה שם וזה חיובי וצריך לאמץ את ההתנהלות הזו או אחרת או על מעשה אנושי, ללא קשר ובנוסף לתגובות על האשמות פוליטיות, אולי נוכל לשנות ולו במעט את דעת הקהל העולמית עלינו לחיוב.

    חשוב לציין שההודעות לעיתונות מטעמנו צריכות להיות חיוביות ומכובדות כדי לקבל אהדה. להדגיש את החיוב.
    אדם כמו פרופסור סלאיטה שמפרסם דברי הסתה, לא יזכה לתמיכה כל כך רחבה וגם אם עדין תהיה לו תמיכה גדולה, זה יקבל את המשמעות האמיתית של דבריו כהסתה הדורשת אישום פלילי ולא חסה תחת הגנת חופש הביטוי…

    • רוית, את נוגעת כאן בנושא שלא כל כך התייחסתי אליו, והוא עניין ההסברה. כאן יש לי מספר הערות. ראשית כל, המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל אינה ניתנת להסברה, לפחות לא באופן מלא. אי אפשר להסביר התנחלויות בחו"ל, וגם לא את התמשכותו הנצחית של הכיבוש ללא שום כוונה להפסיקו. מי שרוצה לשפר את התדמית של ישראל בחו"ל, צריך קודם כל לשנות את המדיניות. הסברה תוכל לכל היותר לתקן חלק מהנזק ולכבות שריפות, אם כי גם זה דבר חשוב.

      אם כבר נכנסים לתחום ההסברה עצמו, אז הבעיה שאנחנו עומדים בפניה היא חוסר האמון שאנשים במערב נוטים להפגין כלפי דוברים רשמיים מכל סוג. היתרון הגדול של הצד הפלסטיני, היא שרוב דובריו הם פעילי NGO ואנשים שלא קשורים לממשלות, ולפיכך הם זוכים לאמון רב יותר. דוברים ממשלתיים ישראליים או נציגים של ארגוני הסברה כאלה ואחרים נתפסים באופן אוטומטי כמשוחדים, ולכן האמון שהם זוכים בו הוא קטן בהרבה. זו נקודה שחייבים לקחת בחשבון.

  2. שמע, אני לא מבין איך חופש הביטוי קשור לזה. חופש הביטוי הוא חופש כנגד פעילות חוקית נגדך. לכל מוסד או בן אדם יש זכות לא לעשות פעילות עם בן אדם אחר שהביע דעה שלא לרוחו. אין לזה קשר לחופש הביטוי. זה כמו שדיסני תפטר (או לא תעסיק) בחורה לתפקיד "נסיכת דיסני" אם היא גסת רוח ויש לה התבטאויות פומביות שלא ראויות לתפקיד שדיסני מנסה למכור.

    לאנשים פרטיים (או מוסדות) יש קריטריונים אחרים לגמרי של דיעות שהם מוכנים לספוג. אני יכול לכתוב מאמר בעיתון שבו אני מסביר למה אבולוציה זה בולשיט. אני לא מצפה שיעצרו אותי על זה. אבל אני לא צריך להתפלא אם האונ' תבטל את המינוי שלי בעקבות זה.

    אתה כמובן יכול לטעון שזה מוצדק או לא מוצדק. אבל חופש הביטוי בכלל לא משחק כאן תפקיד. אתה פשוט שוקל את הדיעות המדוברות מול התפקיד והמוסד המדובר.

    אפשר לטעון שדיעות פוליטיות לא קשורות לתפקיד המדובר (בניגוד לדיעות לגבי אבולוציה) אבל זה לא נכון. כי כל חברה מחליטה מה הולם את התפקיד שלה. באותה מידה היא יכולה לפטר פרופסור שנתפס מתערטל בפומבי ושלח הודעות זימה לכל מיני דברים ונשים. גם כאן העילה תהיה התנהגות בלתי הולמת, ו-"חופש הביטוי" לא יהווה שום הגנה כי הוא לא רלוונטי לנימוקים מלכתחילה.

    הרי לא היית תומך בבן אדם כזה להיות, נגיד, מזכיר המדינה, נכון? אז לאן נעלם חופש הביטוי פתאום? הוא מעולם לא היה קיים ולא היה קשור לדיון.

    נקודה שנייה: "אולם חופש הביטוי חייב להסתיים בגבול מסויים". הוא לא. ועכשיו אני מדבר על החוק.

    ברור לי שאני נמצא בדעת מיעוט, אבל לדעתי חופש הביטוי צריך להיות מוחלט. כולל הסתה וכולל כל דבר אחר שאפשר לעלות על הדעת. ברגע שמתחילים להגביל, גם מתחילים לשחק במוסר לפי אינטרסים פוליטיים ולפי מה שלא נעים לשמוע באותה תקופה. יש לאנשים שונים דיעות שונות. חלק מהדיעות מאוד עלימות ומאוד מטרידות. אנחנו צריכים לדעת להתמודד עם זה, ולא להשתיק. יתרה מזאת, דווקא למטרות (במקרה הזה מתנחלים וישראליים) יש אינטרס ראשון להציף את כל הדיעות האלו כלפי מעלה, לחשוף אותם ולדעת בדיוק מי נגדם. את זה עושים ע"י חופש ולא ע"י השתקה.

    • *אלימות.

    • ליברטריאן, בפרשנות המשפטית המקובלת היום, חופש הביטוי כולל גם הגנה מסנקציות פרטיות, במיוחד פיטורים מהעבודה. אם מעסיק דמוקרטי יפטר עובד בשל דעותיו הרפובליקאיות, למשל, בית המשפט יגן על העובד – לא על המעסיק. אוניברסיטה, במיוחד, היא מוסד שצריך להיות מחוייב לחופש דיבור וחופש אקדמי רחב מאד, משום שאחרת לא ניתן לקיים מחקר רציני.

      בנוגע לחופש משולח הרסן שאתה מקדם כאן, אני מתנגד לכך נחרצות. זכויות אדם מכל סוג מוגבלות בידי שיקולים אחרים, ביניהם טובת הציבור. אני מסכים שחופש הביטוי צריך להיות רחב מאד, וכידוע לך תמכתי כאן כמעט בכל אלו שסבלו בגלל דעותיהם. הסתה לאלימות יכולה להרוג – ולכן היא מעבר לגבול. כנ"ל גזענות גלויה שיוצרת אווירה עכורה שלא מאפשרת תפקוד תקין, ועשויה לבלום התקדמות של חברי קבוצות מיעוט.

  3. ליברטאן שלום, קראתי תגובתך ואני חייבת להתייחס לטענה שלך שחופש הביטוי צריך להיות מוחלט. בניגוד אלייך, אני חושבת שכמו שאדם משים לעצמו גבולות מסויימים בחיים שהם מעבר לערכי המוסר , כך גם בעניין חופש הביטוי. מה מונע מאדם לגנוב לחם, החוק או המוסר?
    יש כללי התנהגות שחברה בריאה נזקקת להם. דברי הסתה צריכים להיקרא בשמם דברי הסתה שמהווים קשר סיבתי ממשי לכך שהמוסת בסופו של דבר יגרום נזק לאחר. במיוחד אם המסית הוא אדם שדעתו נחשבת. ראה היטלר ורעים אחרים. חופש הביטוי כמו כל דבר צריך להיות רחב ככל הניתן עד לגבול מסויים ונקודת הגבול זה ברגע שההתבטאות הופכת להסתה ברורה. לעודד חטיפה של אחרים זו כבר הסתה מקוממת שלדעתי בכלל דורשת הגשת תלונה נגדו. נכון שתלונה כזו – כשיוזמן לחקירה- תשרת לו את האינטרס שהוא מציג עצמו קורבן אולם אם בארצות הברית הוא קורבן הוא בהחלט יכול לשקול שינוי מיקומו – שיעבור לעיראק, שם בטח יאפשרו לו את חופש הביטוי….

  4. עוד לפני כל הציוצים האלה וענייני חופש הביטוי – איך בנאדם שמשתתף בכתיבת אינתיפאדה אלקטרונית יכול להיות מועמד למשרה אקדמית כלשהי, איך……

  5. תודה על הפוסט דני . טוב , תקצר כאן כמובן היריעה , נושא סבוך ולא פשוט כלל . אבל ברשותך :

    1 ) לא איזכרת אפילו במילה אחת את " חוקת ארה"ב " , ואת התיקון הראשון לחוקה – זה המגן על חופש הביטוי !! האם זה לא פקטור לדעתך ? שהרי כפי הידוע לך , מה שהינו חוקתי , מוגן בעוצמות הרבה יותר משמעותיות .

    2) אפילו כך , אתה מתעלם מגורם או ערך משמעותי ביותר בזכות היסוד הזו של חופש הביטוי : המימוש האוטונומי של האדם !! לא רק תוכן הביטוי משמעותי , אלא גם עצם המימוש האוטונומי של המבטא , ערך חשוב שיש לקחת בחשבון . בישראל למשל , חופש הביטוי הוא זכות יסוד , בעלת צביון חוקתי , והוא יציר הפסיקה ולא החקיקה , אבל – כבר בשנות ה -50 קבע השופט אגרנט , בפסק דינו המיתולוגי – " קול העם " ( על דברים חמורים , והנוגעים ישירות למדינת ישראל ולביטחונה או ציביונה ) , הנה מצטט אני מפסק הדין :

    " ולבסוף: עד עתה עמדנו על האינטרס החברתי אשר העקרון של חופש הביטוי בא להגן עליו – האינטרס של בירור האמת. ואולם חשיבותו של העקרון נעוץ גם בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו, לענינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות ; לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו ; להביע את דעתו על כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו ; בקיצור – להגיד את אשר בלבו. כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו (ראה ברקר, שם, עע' 19-14 ; וכן לסקי, Grammar of Politics, עע' 144 ,143 ,102). למעשה, מבחינת המגמה של קיום אינטרס מיוחד זה, משמשת הזכות לחופש הביטוי לא רק אמצעי ומכשיר כי אם גם מטרה בפני עצמה, באשר הצורך הפנימי שמרגיש כל אחד לתת ביטוי גלוי להרהוריו הוא הוא מתכונותיו היסודיות של אדם. זאת ועוד, אם כי צירפנו לאינטרס האחרון את התואר "פרטי", הרי לאמיתו של דבר אף למדינה ענין בשמירה עליו, הואיל וכפי שאמר בזמנו השופט ברנדייס (Justice Brandies) במשפט, S. Ct. Rep. 641, 648) Whitney v. California (47. "המטרה הסופית של המדינה היא (בין השאר) לאפשר לבני אדם להיות חפשים לפתח את סגולותיהם" (men free to develop their faculties to make). על כן, אפילו ייצא מפיו של פלוני דיבור שהוא מחוסר ערך ישיר בשביל החברה או המדינה, אף-על-פי-כן, עשויה האמירה המסויימת להיות חשובה מבחינת המגמה לאפשר הבעה עצמית. " (בג"צ 73/53 חברת " קול העם " בע"מ נ' שר הפנים , פ"ד ז (2 ) , 871 )

    3) לבסוף דני , יש להבין גם : האוניברסיטה עצמה הינה מוסד ציבורי . בישראל על פי המשפט , עסקינן בעגה המשפטית ב – " גוף דו מהותי " משמע – הוא גם פרטי וגם ציבורי מינהלי , ולכן חלות עליו חובות משפט מוגברות . אם אימרותיו לא היוו עבירה משפטית , אזי ניתן לטעון שמדובר באפליה לכאורה ( כפי הנטען פה אגב לגבי סירובה של אוניברסיטת ת"א להעניק תואר כבוד לפרופ' אומן הכל בגין דיעותיו , הוא פשוט לא עתר לבג"ץ ! ) .

    טוב , אני קצר בזמן , אולי אשוב לפתח עוד הדבר ……

    תודה

    • אל-רום, אני מבין היטב את חשיבותו של חופש הביטוי, אבל התעלמת כאן מנושא ההסתה לאלימות.

      • הבעיה דני , שלהבין את חשיבותו של חופש הביטוי , משמעו – להשלים עם מה שנדמה לך לפעמים כהסתה לאלימות . יש קשר דיאלקטי בין השניים , ויש לאזן בין השניים .

        משמעותו של חופש הביטוי ( בין היתר ) הינו היכולת של אדם לממש עצמו ודחפיו האוטונומייים והספונטניים באמצעות ביטוי חופשי . המשמעות של כך , הינה שעסקינן בביטוי של דברים ולא בביצועם . אם תיוחס לדובר כוונה ביצועית , אזי , הוא לא יוכל להתבטא בחופשיות , יצטרך לשים רסן לפיו , ולהכווין את התנהגותו ודבריו ( והציטוט מפסק הדין ממחיש זאת היטב ) .

        חוק לשון הרע כדרך משל , מגדיר כלשון הרע , פרסום שעלול לגרום לביזוי והשפלה של אדם , לפגיעה במשלח ידו וכו….. אבל :

        לא כל ביטוי מבזה גם הינו אסור ומוציא דיבה . אם אתה מקלל אדם : אידיוט , דביל , רפה שכל וכו….. אזי , אף שופט לא יפסוק לשון הרע !! מדוע :

        מכיון שבעיני אדם מן היישוב , עסקינן בקללה בהתפרקות ספונטנית , לא בכוונה של ממש , משמע:

        ניתוח אובייקטיבי , של אדם סביר , לא יחשיב בגין הקללה , את האדם המקולל , כבאמת אידיוט או דביל .

        אותו מרצה מכאן :

        אתה צריך לשאול עצמך , האם הוא עצמו גופא יקח נשק וירצח ? האם עידנא דריתחא ? האם איזה המשגה דימויית ? האם סתם איזה התפרקות והבעת משאלה ? אם ניצול שואה למשל – היה מפטיר , הגרמנים הללו , שישרפו כולם , לא השתנו במאומה , הייתי שמח לראות אותם נשרפים עד עפר !! גם כן היית חושב אותו הדבר ?

        לכן , בישראל למשל , המחוקק מגדיר לא פעם : ההסתברות הוודאית והקרובה לקרות מעשי אלימות , אלימות של ממש , בעקבות הביטויים הנדונים כפרמטר הנכון , ולא את הביטוי עצמו .

        אז איזה מרצה בארה"ב , על מתנחלים ביהודה ושומרון ……צריך לשפוט את זה בצורה רגועה ומאוזנת .

        תודה

  6. אגב , בתוספת לתגובתי , מי שרוצה לקרוא ניתוח יותר מעמיק של הסיפור , על ידי פרופ' למשפט חוקתי בארה"ב , אני ממליץ על בלוג מעולה , שכתב בדיוק על נושא זה , הנה :

    http://www.dorfonlaw.org/2014/08/firing-versus-not-hiring.html

    תודה

    • אהבתי את ה-The "No-Asshole" Rule

      הטיעון שלו שם מעניין – מוסד רשאי לסרב להעסיק עובד, שהתנהגותו עשויה לגרום להפסדים כספיים למוסד (כתוצאה מנזיקין שונים).

      מהבחינה הזו, אפשר לכמת את חופש הביטוי (ומן הסתם הצד הכלכלי של האוניב' הללו, שנעשה מהותי מאוד בשנים האחרונות, ישפיע).

      • אכן יוס , אבל הוא רק בעיקרון עושה הפרדה בין לפטר מרצה , לבין לשכור אותו . להיות אידיוט לגבי דידו , לא עילה לפיטורין בעיקרון , אבל , הוא מאמין , שזוהי עילה לאי קבלה או אי שכירה מראש . תודה

      • לדעתי asshole יותר מ'אדיוט' – עדיף 'מניאק', בסלנג המקומי.

        מעבר לכך כמו שציינתי לעיל, חשוב להפריד בין חופש ביטוי ל-הסתה, כי האחרונה היא abuse של הראשון.
        החופש צריך לכיל דעות מגוונות ואף חריגות, אבל ההסתה אינה לגיטימית כאשר היא מתכסה בחופש הביטוי. מעשה ההתכסות הוא שמטעה, וראוי לטיפול.

  7. שכחתי לתת לינק לפסק הדין המוזכר ( קול העם ) , יש תקציר תחילה , ואחר כך פסק הדין . לשים לב שוב : מדובר בשנות ה – 50 , משטר שהוא מעין צבאי ( עד היום למעשה ) , קלאסיקו לכל המעונין , הנה :

    http://www.constitution.org.il/index.php?option=com_consti_comp&class=1&mytask=view&id=271

    תודה

  8. תודה על הפוסט.

    מעבר לשאלת חופש הביטוי וחופש ההסתה, במקרה הזה (מצער ש'הסתה' אינה מוגדרת בחוקה האמריקאית באותה מידה – מותר למשל לשרוף דגל אמריקאי), הקשר בין הון לשילטון אקדמי, חזק היום מתמיד.

    המעורבות של רוב האוניב' המובילות בעסקים, השקעות, פטנטים ומשקיעים/תורמים בעלי כיסים עמוקים, משפיעה בהכרח על הכיוון האקדמי שלהן: יש להן יותר מדי at stake.

    החופש האקדמי בהכרח מוגבל במצב כזה וכדאי שהם יבינו את זה (כמו גם את האלנטרנאטיבות החינמיות שיש ברשת, שתוך כמה שנים יהוו לדעתי איום משמעותי על מוסדות הלימוד הישנים, בעיקר בזכות מחיר הרבה יותר נוח).

    באשר למרצה הנ"ל – מדעי הרוח מוכווני-המיעוטים כיום, יצרו אותו ואיפשרו אותו (כמו גם את אותם אלה שכותבים טקסטים בלתי קריאים – חלקם בני מיעוטים וג'נדריים). כל עוד המחשבה העקומה הזו תימשך, נראה קיצוניים כדוגמתו.

    מהבחינה הזו, מזל שיש משקיעים… לפחות מספקים את הקונטרה המציאותית הנחוצה.

    • אגב דני, 'זמורה ביתן' הוציאו החודש את שרה"ט במהד' לבנית (מהדורת צילום, בלי תיקונים) לרגל '60 שנה' למקור. אולי תרצה לכתוב משהו על הנסיון שלנו לפני 11 שנה להוציא מהדורה מתוקנת.

  9. דבריו של סלאיטה אכן מקוממים, אבל אני נוטה להעדיף גם במקרה כזה את חופש הביטוי. וכאן כדאי להבחין בין חופש הביטוי, שהוא זכותו של כל אדם לבטא את דעתו, לבין החופש האקדמי, שנועד שהגן על חוקרי האקדמיה המבקשים לעסוק במחקר שגורמים מסוימים מעוניינים להשתיק. אילו סלאיטה היה טוען את הדברים שטען במאמר מחקרי, היה בהחלט מקום לפקפק בכשירותו האקדמית ולפסול את קידומו.

    • אם הוא טוען את הדברים בחיי יום יום יש להניח שזה משפיע על מחקריו המדעיים. בספרו על מהגרים לארה"ב ויחסם לאינדיאנים הוא משווה אותם לישראלים ויחסם לפלסטינים.

      • בוא ננסה להמיר את ביטויים שלו לשחורים, למאורעות בעבר הקרוב. בפרגוסון היו לאחרונה מהומות של שחורים ערב מקרה ירי של המשטרה.

        "השחורים בפרגוסון מוציאים לגזענות שם טוב"
        "הייתי שמח עם כל השחורים בפרגוסון היו נעדרים"

        נראה למישהו שביטויים כאלו היו עוברים בשתיקה, לא לדבר על לבטל מינוי אקדמי?
        העניין פה הוא לא חופש הביטוי, אלא אמרות שלחלוטין לא מקובלות לגבי ציבורים אחרים, הם מקובלות ומעודדות כלפי ישראלים ויהודים.

  10. הצצה קצרה בטויטר של סלאיטה ובלקט ביטויים מפרי עטו מראים שהוא פשוט סוציופט המנסה לרכב על גל קיצוני במיוחד כדי למשוך פרסום (ויש לו כבר למעלה מ8000 עוקבים).
    זו לא שאלה של חופש ביטוי אלא שאלה אם אתה רוצה לעבוד עם אדם שמבטא את עצמו בלהט חסר מעצורים וקולניות שכזו. גם אם הוא היה מהנדס מכונות יש חשש שאדם עם אופי כזה יגיב באלימות מילולית כלפי אנשים שיחלקו עם דעתו בנושא טכני וישליט טרור. בוודאי שהוא ימצא ביחסי מרות על די הרבה סטודנטים שבשל היות דעותיו קיצוניות ביותר בהכרח תהיה דעתם שונה משלו והם יאלצו להסתיר אותה מחשש שיבולע להם, הוא לא יאפשר חופש דעות שונות.
    הזמן הקודם קבלת מינוי לתפקיד זה הזמן למי שמתנגד להביע דברו, ממש כמו בחתונה. כך שלטעון "כבר עמדו להתחתן אתו וזה שמישהו גילה ברבים את טיבו זו לא סיבה מספקת שהורי הכלה יתנגדו", זו טענה לא הגיונית.
    כמובן שיש לתורמים זכות להביע דעה מה יעשה בכספם. יש כמדומני חוק שנקרא חוק המתנה (אל רום הכדור שלך) וניתן להתנות תנאים. המקבל יכול לדחות את המתנה. זכות מוסרית זה כבר שאלה של הגיון אבל להגיד אני לא רוצה שתממנו מטורפים בכספי נשמע כדרישה סבירה. התורמים לא ביקשו לכפות תוכן דעה מסויימת רק התנגדו לאדם מסויים בעל הופעה שאינה מכבדת את המוסד, בשביל זה יש דירקטורים או משקיעים.

    שישראלים ויהודים ילמדו להשיב מלחמה- מצריך המון אנרגיה וכמו במקרה הנ"ל בדרך כלל אנשים שזועקים "נעשה עוול" נמנעים ללמוד נושא לעומק לפני שהם מגבים את הצד החלש. הם רוצים להביע דעה ולא להקשיב לסקירה הסטורית ופוליטית של המצב

    • יש אורי חוק אכן שנקרא – " חוק המתנה , תשכ"ח 1968 " , אין לי ממש זמן כרגע , אבל אין שום קשר לענין פה . מדובר במוסד ציבורי או מעין , שצריך להתנהל על פי פרמטרים מוגדרים היטב וחוקיים . בעיקרון , מבחינה פילוסופית , בעלות על תאגיד , מתכרסמת יותר ויותר , כאשר המימד הציבורי יותר דומיננטי בניהול של התאגיד .

      נניח שיש לך פירמה פרטית , והנפקת אותה בבורסה , מכאן ואילך , הפירמה שלך הינה – " חברה ציבורית " משמע מונפקת . ומכאן ואילך , הבורסה , משקיעים חיצוניים , הציבור , מחייבים אותך בפרמטרים של שקיפות וניהול וכו….. כך שאין ממש קשר למתנה , וגם לא תמיד למי שהוא בעל המאה יש שליטה לגמרי ….. !! אם יש לך חברה ציבורית למשל , אתה לא יכול כך סתם לחלק דיוידנטים , או לעשות עסקאות עם בעלי ענין כרצונך לגמרי , אתה מחוייב , ואתה תחת פיקוח , וזה שהחברה בבעלותך , לא גורף הדבר , כלל וכלל לא !!

      ואכן הגדרתי לעי"ל את האוניברסיטה כ – " גוף דו מהותי " הוא גם פרטי וגם ציבורי ופרמטרים ציבוריים מחייבים אותה . אתה יודע מה , קח לינק לפסק דין אם אתה מתענין , ותבין , הנה , הטכניון למשל , כגוף דו מהותי :

      http://elyon2.court.gov.il/files/04/510/071/A10/04071510.A10.htm

      בהצלחה …..

    • רק כפנצ' ליין אורי : המשפט מתחלק בעיקרון ל – משפט פרטי , ומשפט ציבורי . חוק המתנה קשור בעיקרון למשפט הפרטי ולא הציבורי . הפרטי משמע – בין אדם לאדם , לא תאגיד לתאגיד או רשות ציבורית אל מול – אדם / תאגיד / רשות ציבורית אחרת . תודה

    • רק תיקון קל אורי , ההגדרות די סבוכות , בעיקרון : המשפט הפרטי חל גם על יחסים בין תאגיד לתאגיד , אבל כל זה סבוך כרגע -קח בגדול – משפט פרטי , משפט ציבורי , חוק המתנה , כרוך או קשור למשפט הפרטי . תודה

      • לא נכון, אדם פרטי יכול לתת מתנה לתאגיד ולהתנות. ואם דיברנו באוניברסיטה יש לא מעט מתנות עם תנאים. יש כעת מלחמת רקנאטי באוניברסיטת תל אביב, היתה מתנה שפירקה דת של מליוני אנשים בשל התנאים שלה, הקריסטירן סאינטיסט. ולא חסרות סבתות שנותנות את הבית במתנה לאוניברסיטה בתנאי ש…
        נראה לי שכולכם נצמדים לתוכן של הדברים של הטיפוס המטורלל ההוא, כן איים לרצוח לא איים לרצוח. זו לא הדעה, זה הסגנון שלו שהכריע. כמו שלמועדון או מסעדה יש זכות לדרוש ממבקר ללבוש סנדלים או חליפה ועניבה כך לדירקטורים ולממנים יש זכות שאדם שההופעה שלו לא מכובדת לא ייצג אותם.

        אני מקווה שאלו שהביעו דעה כיבדו את הינשוף וחפשו את הטויטר או מספר כתבות בנושא אבל לפי התגובות נראה לי שלא כך.
        הבן אדם קוקו, מה שהוא לא עושה באיכות הוא עושה בצעקות ודרמה.
        התגובה של יוס מ 11:04 מתמצתת היטב את הנושא וגם 8:38 קולע
        מאחר ואוניברסיטה הוא גוף שמחנך ומגבש לערכים הדרישות המוסריות שלו וממנו הרבה יותר מורכבות מאשר ממוסך אגד. במקרה זה נשמע כאילו נהגי אגד מבקרים את החלטות האוניברסיטה.

  11. דני, אתה לא חושב שזה קצת דומה למה ש"זו ארצנו" ניסו לעשות עם מרצים רדיקליים בארץ? אם אני זוכר נכון אתה לא בדיוק אוהד גדול שלהם.

  12. "ברור לי שאני נמצא בדעת מיעוט, אבל לדעתי חופש הביטוי צריך להיות מוחלט" – ליברטריאן, שטויות. שום דבר לא צריך להיות מוחלט. גבולות יש להציב כמעט בכל תחום אפשרי, אחרת אתה נכנס לתוך כאוס בלתי-נשלט.

  13. אם לקחת את הנושא הזה למקום כללי ופילוסופי יותר: כשפועלים עבור הצדק, צריך לפעול בהינתן. אנחנו לא פועלים בחלל ריק. יתכן שאם היה בכוחנו לנהל את העולם, היינו נותנים לאנשים כמו סלאיטה את המשרה חרף התבטאויותיו. אבל אם המצב הוא שכל פיפס קטן נגד האיסלאם הקיצוני נחשב לגזענות ואיסלמופוביה (בעיקר באירופה, אבל לא רק), ואין בכוחנו לשנות את כללי המשחק האלה, אנחנו צריכים לפעול בתוכם ולפחות לדרוש איפה דומה כלפי הצד השני.

  14. ליוס ואחיו לעי"ל : אתה אכן צודק , לא ממש ירדתי לרזולוציה המתאימה , במינוחים הללו הכוונה כאן יותר למעין שילוב של – גיק ( יורם ) וסוציופט ארגוני , המונח – אדיוט ….קצת כללי מדי וקצת לא תואם , לא כל שכן כאשר הוא גם משלב המינוח – jerk .

    לגבי היחס בין הסתה וחופש הביטוי , ראה תגובתי לדני לעי"ל . הנושא סבוך , אבל זה יתן לך מענה פחות או יותר מקיף .

    תודה

  15. לאורי , תקרא טוב מה כתבתי !! חוק המתנות ( רעיון שלך , לא שלי ) חל על המשפט הפרטי , לא על זה התאגידי או הציבורי מינהלי . זה לא אומר שאי אפשר לתת מתנות לאוניברסיטה או לתרום לה . אלא – שמערכת החוקים שתחול מעשה " מתנתי " כזה , הינה – ציבורית מינהלתית תאגידית , ולא לגמרי זו הפרטית .

    לפני שאתה מתגבב איתי , וכותב – זה לא נכון …… מציע שתחשוב ותקרא פעמיים . איתי להתגבב כך , בטח בחוק ומשפט , לא ממש רצוי !! האמן לי !!

    תודה

  16. לאורי תוספת :

    רק כהמחשה :

    אדם יכול לתת מתנה לנכדתו , והוא מתנה זאת בכך : שלא תתחתן עם חברה האתיופי . אבל :

    אדם לא יכול לתת מתנה לאוניברסיטה , ואוניברסיטה גם תסרב לקבלה , באם המתנה או הכסף , יותנו בכך שהיא ( האוניברסיטה ) לא תקבל אתיופים לשורותיה , כמרצים או סטודנטים .

    ובא לציון הגואל ……תודה

  17. אגב , דני ( או מי מבין המגיבים ) אני זוכר שהעלת פעם פוסט על ג'ק המרטש משהו , והנה בלינק הבא , טוען חוקר שהוא חשף את זהותו על פי די אן איי . טוען שהוא מהגר יהודי מפולין , מטורף :

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568500,00.html

    תודה

  18. קומישנר ה-NBA, אדם סילבר, פרסם מכתב מפתיע בו הודיע ללבנסון היהודי מבעלי קבוצת אטלנטה, כי החליט להוציא את הקבוצה למכירה (לכפות עליו מכירת רכוש בערך חצי ביליון דולר) בעקבות מייל שכתב ב-2012 בו הופיעו הערות גזעניות. מדובר במכתב בו לבנסון מסביר מדוע הקהל הלבן יפחד לבוא למשחקים אם יהיה רוב לקהל השחור.
    חופש הביטוי – לא הקומישנר קובע מה הוא פוליטיקלי קורקט אלא אחוז קטן וקולני של הקהל. הטכנולוגיה יוצרת מצב כיום שמגיל צעיר אנשים יאלצו להזהר ולא להביע דעה בכל נושא מכיון שיתכן שעוד 20 שנה, עם התזוזות האופנתיות בדעות, הדעה הזו תחשב לא הולמת.
    מכיוון שבקומות מסויימים בארה"ב יש כיום חזרה לגזענות הרגישות לכל הערה מוגזמת.

  19. נמנעת מלהזכיר שאמו פלסטינית ואביו ירדני. הוא מגדיר עצמו כפלסטיני. במצב הנוכחי לאחר פיטוריו הוא גם מזדהה ומרגיש מנושל כמו פלסטיני והוא הולך להלחם. הוא עומד לתת לאוניברסיטת אילינוי קרב מתוקשר וקולני ביותר. הוא יודע לכתוב בסגנון פרובוקטיבי שמדבר טוב לסטודנטים ומציג עוול שמחייב תיקון.
    הוא טוען (בלהט) שצריך להחזיר לאינדיאנים את האדמות שלהם, אני מציע שהאוניברסיטה תתחייב לקיים את הקביעות שלו מייד לאחר שזה יקרה.

    .

    • אולי עד שזה יקרה, הוא יתיישב במחנה-פליטים אקדמי, יזרוק אבנים על כל רכב אקדמי, ויקים סוכנות של האו"ם לטיפול בפליטים אקדמיים…

      • היום אמורה להתפרסם החלטה סופית על האוניברסיטה בנושא והוא פשוט מפעיל כל לחץ אפשרי כדי להרתיע אותם. אפשר היה לשמוע את תשואות הסטודנטים ולראות שהם עודדו אותו בכל פעם שהוא הזכיר רצח של ילדים פלסטינים. ההכרזה שלו שהפלסטינים לא יכולים להיות יוצא דופן לחוק הראשון של זכות הדיבור האמריקאי היא תעמולה קליטה.
        דני טען שכן ניתן לנהל ויכוח עם טענות הגיוניות ומוסריות ביושר והביא כדוגמא את בית הלורדים האנגלי. נגלה מחר איך האקדמאים יודעים להתמודד עם דמגוג פלסטיני

  20. לדני, כתבה ב"הארץ":
    http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2430318
    מסתבר שגם הבריטים סבלו מ"אי ציות" במודיעין שלהם. נורא מזכיר לי את הפוסטים היפנים שלך.

  21. בעקבות הפוסט עשיתי חיפוש קצר על שמו של סלאיטה, והגעתי לדף המאמרים שהוא פרסם ב-Salon. בלט במיוחד מאמר שעסק בחרם האקדמי על ישראל:
    http://www.salon.com/2013/12/04/academics_should_boycott_israel_growing_movement_takes_next_step/
    לא ארחיב את הדיבור על הטענות שעולות שם (לא בגלל שהן אינן ראויות לדיון, אלא בגלל שזה לא הנושא פה), ואדלג ישירות למסקנה:

    Israel doesn’t want to be boycotted? Fine. Then Israel needs to practice true democracy. That is all BDS asks of it. It is by no standard an unreasonable demand.

    וואו. איזה הבדל בטון לעומת הצהרות הנבל מסרטי ג'יימס בונד שהאיש פיזר בטוויטר.

  22. זה מה שקורה לי כשאני מפסיק להשתמש בפייסבוק: אני לא רואה את הפוסטים שלך בזמן אמת.

    בכל מקרה, אני חושב שאתה מפספס עובדה שלא ראיתי אף אחד מתייחס אליה: יש אנשי אקדמיה קומוניסטים, והם אמרו דברים גרועים בהרבה. אריק הובסבאום, שהספרים שלו מופיעים בקורסי מבוא להיסטוריה, נשאל בראיון האם הוא חושב שזה יהיה דבר טוב אם המהפכה הקומוניסטית העולמית תבוא במחיר של 20 מיליון הרוגים, והוא אמר שכן. בצד השני, ארנסט נולטה אמר שהשואה היתה תגובה ניתנת להבנה כלפי הקומוניזם היהודי. הכחשות הן עוד יותר נפוצות: אינטלקטואלים מהשמאל הכחישו את פשעי הקומוניזם שנים אחרי שהם היו נהירים לכל (כגון חומסקי וקמבודיה), ואינטלקטואלים מהימין הכחישו את פשעי הקולוניאליזם (ומצדיקים את מלחמת וייטנאם היום). כללי החופש האקדמי הם בהרבה מקרים תגובה ישירה להצהרות הנאמנות שאוניברסיטאות אמריקאיות הכריחו פרופסורים לחתום עליהן. בכל הנוגע לשמאל הישן, תמיכה ברצח עם אינה עילה לביטול החופש האקדמי.

    בנוגע לשמאל החדש, או לנושאים פוליטיים שאינם חלק מהשמאל האינטלקטואלי, המצב יותר רעוע. (למשל, פרופסור בקנזס הועף על זה שאחרי ירי המוני בארה"ב הוא התעצבן על ה-NRA ואיחל להם למות בירי ההמוני הבא.) דווקא מה שאתה אומר על זה שפרופסור גזען יעוף לאו דווקא נכון: החוקרים הכי בולטים שטוענים שלאנשים שחורים יש IQ נמוך יותר מסיבות גנטיות, כגון ארת'ור ג'נסן, לא הועפו, ולא הוחרמו על ידי הקהילה האקדמית. אתה יכול, אם אתה רוצה, לקשר את החולשה של החופש האקדמי בנושאי שמאל חדש לדגש שהשמאל החדש שם על רגשות התלמידים. איך אנטי-ציוני יכול ללמד תלמידים יהודים? איך אדם שלא מסכים עם התיאוריה הפמיניסטית של האונס יכול ללמד תלמידות שנאנסו? איך גזען יכול ללמד תלמידים לא-לבנים? וכו'. התשובה לכל הנושאים האלו היא ששום דבר שמתדיינים בו בויכוחים האלה הוא קטלני כמו רוסיה הסטאליניסטית, סין המאואיסטית, והאימפריות האירופאיות בהודו ואפריקה.

    זה שונה מנושאים פוליטיים-אקדמיים שהם לא בדיוק עניין של חופש אקדמי. למשל, זה שסלייטה הביע שאיפה שמתנחלים ימותו זאת עילה מספקת לדרוש שאף אוניברסיטה לא תשים אותו בעמדה בה הוא יכול להחליט האם היא תצטרף לחרם האקדמי על ישראל. זה שפרופסור חושב ששחורים הם נחותים גנטית זאת עילה מספיקה לא לשים אותו בועדה שבוחנת האם האוניברסיטה מפלה בקבלה נגד שחורים. בהקשר פחות פוליטי, אם אוניברסיטה לא תרצה שאני אהיה בועדת הספריה עקב הדעות שלי בנוגע לקרטל המוציאים לאור של הז'ורנלים, אני אתעצבן שהאוניברסיטה מתנגדת לדעות שלי, אבל אבין שזה לגיטימי; אם אוניברסיטה לא תרצה לאשר את המינוי שלי (או של כל פרופסור אחר) מאותה סיבה, מבחינתי היא לא קיימת יותר עד שהדיקן או הנשיא שהחליט לבטל את המינוי עף. זה כמובן גם חל על תארי כבוד, ופרסים אחרים שניתנים למפעל חיים. וכמובן שאדם שביצע טבח בעצמו, מן הראוי שיודר מכנסים, נאומים, וכו', ולא יוזמן כמדינאי מהולל ואורח כבוד. אבל אדם שרק איחל לרצח, או רק פירסם מאמרים וספרים שטוענים ששחורים הם נחותים גנטית, מוגן במשרתו האקדמית מאותה סיבה שהובסבאום היה מוגן.

    • אלון, אני האחרון שיגן כלפי הסלחנות השערורייתית של השמאל לדורותיו כלפי פשעי הקומוניזם, ואלו שהצדיקו אותם. אבל בכל זאת – יש הבדל מהותי בין חוקר שמביע דעה פרובוקטיבית בתחום ההתמחות שלו (ומהפכות בהחלט נכללות בתחום ההתמחות של הובסבאום) לבין אדם שמתייחס לסוגיה *אקטואלית*, לא תיאורטית, ומאחל לקבוצה של 200,000 איש להחטף ולהירצח. מעבר לזה, אני מתנגד להשוואה בין פשעי הקומוניזם לפשעי הקולוניאליזם, בוודאי לא אם אתה מתייחס לקולוניאליזם באופן כללי. ומיותר לומר שאני לא חושב שמלחמת וייטנאם היתה פשע בשום מובן של המילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: