מסיכת כלה: טור אורח מאת ג'וליה סטולר

קוריאה – שנות השלושים של המאה העשרים. תהלוכת אבל של משתף פעולה חולפת ברחובות הבירה, ומובילה לעימות בין המשטרה היפנית לבין גיבור מסתורי החובש "מסיכת כלה". כך מתחילה "גקשיטל", סדרה קוריאנית פופולרית העוסקת בתפוח אדמה לוהט במיוחד, הכיבוש היפני והקוריאנים ששיתפו עמו פעולה. גקשיטל, מעין "זורו קוריאני", מציג את הגיבור הפטריוטי במלוא הדרו, אך בלי לוותר לחלוטין על מורכבות. עד כמה משקפת סדרת ההרפתקאות הזאת את המצב המתוח בין קוריאה ליפן היום, ועד כמה היא ראי לסיוטי המלחמה? ג'וליה סטולר, מתרגלת בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת תל אביב וחוקרת מדיניות תרבות ביפן, מציגה תרבות קוריאנית שעוד לא הכרנו.

מאמר זה התפרסם גם בבלוג של ג'וליה סטולר, Cultureroll. מומלץ מאד לכל מי שמתעניין בתרבות פופולרית במזרח אסיה ומעבר לה.

gaksital

צ'וסון, שנות ה-30 של המאה ה-20. תהלוכת אבל של פטריוט יפני ממוצא קוריאני חולפת ברחובות קיונג-סונג הבירה וכל התושבים נדרשים למרר בבכי. מי שמסרב מוכה על ידי המשטרה היפנית שמשליטה סדר ברחובות קוריאה הכבושה. את היגון האופף את התהלוכה המכובדת מפירה אבן שמנפצת את תמונת הגיבור. כשהמשטרה לוכדת את פורעת החוק מי שבא לעזרתה הוא לוחם אלמוני שלובש "מסיכת כלה" – גקשיטל.

כך מתחילה הסדרה הקוריאנית, גקשיטל, אשר עלתה לאוויר במאי 2012. יש המכנים אותה "סדרה אנטי יפנית" מה שהוביל גם לסירובם של כמה כוכבי הליו (Hallyu) לשחק בה מחשש שהקהל היפני שלהם יראה זאת כנקיטת עמדה פוליטית חריפה מדי. הסדרה, הממוקמת בשנות ה-30 בקוריאה עוסקת, לראשונה בפורמט טלוויזיוני ובהפקה של הערוץ הציבורי הקוריאני KBS, באחת התקופות הטעונות ביותר בהיסטוריה הקוריאנית ובייחוד בהיסטוריה של קוריאה עם שכנתה יפן.

מ-1910 ועד 1945, אז הסתיימה מלחמת העולם השניה בכניעתה של יפן, היה חצי האי הקוריאני חלק מ"האימפריה היפנית הגדולה". במהלך השנים הללו נקטו היפנים בצעדים נוקשים כדי להפוך את הקוריאנים לאזרחי האימפריה: הקוריאנים אולצו לוותר על שפתם, תרבותם וההיסטוריה שלהם ואף אולצו להחליף את שמותיהם לשמות יפניים, ועם כל זאת נותרו "אזרחים סוג ב'". הסדרה מגוללת את סיפורו של לי קאנג טו (Lee Kang To),  או בשמו היפני סאטו הירושי (Sato Hiroshi), קצין ממוצא קוריאני המשרת במשטרה היפנית, שזוכה להיקרא בכינויים מלבבים כמו "בוגד" ו"כלב" ונחשב כמשתף פעולה בעיני האוכלוסייה הקוריאנית שכורעת תחת עול היפנים. אביו נהרג ואילו אחיו הגדול עזב את האוניברסיטה, הצטרף לתנועת ההתנגדות הקוריאנית, עבר עינויים קשים והפך למפגר. כל עול הפרנסה של המשפחה נשען על כתפיו של הקצין הצעיר, אבל אין זה תירוץ. חלומו של קאנג טו הוא לתפוס את גקשיטל, האיש שנושא את "מסיכת הכלה" ומדיר שינה מעיניו של השלטון היפני בקוריאה. הקוריאנים רואים בו גיבור לאומי אשר נוקם את נקמתם וכבר בסצנת הפתיחה של הסדרה הם מריעים לו כשהוא הורס את התהלוכה המכובדת של "בוגד".

הורד

פירוש השם "גקשיטל" הוא כאמור "מסיכת כלה" ומקורו בתיאטרון מחול המסכות המסורתי הקוריאני האהווה (Hahoe). פירוש המילה "טל" הוא מסיכה והתיאטרון נועד, באמצעות דמויותיו הססגוניות, לשמש כלי להוצאת קיטור ולהעברת ביקורת של פשוטי העם על המעמדות הגבוהים. דוגמא למסכות שניתן למצוא בתיאטרון זה הן הנזיר הבודהיסטי השיכור, האציל הקונפוציאני החולה, הרכלנית של העיירה או הפילגש הפלרטטנית. "מסיכת הכלה" היא המסכה היחידה שלא נועדה לביקורת או לצחוק. היא מייצגת את אלת העיירה אשר שומרת עליה. הבחירה בשם הזה עבור הסדרה לא הייתה מקרית.

tradi gaksiמסיכת כלה מהתיאטרון

אבל זהו לא הדבר היחיד שנטוע עמוק בתרבות ובהיסטוריה הקוריאנית. הסדרה לא חוסכת מהצופה הצגה של מכשירי עינויים מגוונים שהיו בשימוש היפנים באותה תקופה ובכך שוברת טאבו טלוויזיוני שכן עד הסדרה הזו מרבית העיסוק בתקופה זו היה בקולנוע. היא אף נוגעת בסוגיה של "נשות הנחמה", נשים קוריאניות שאולצו לשמש כזונות של הצבא יפני בזמן הכיבוש, סוגיה שלא נפתרה עד היום ומהווה מקור למחלוקת בין שתי המדינות. חלק מהנשים קיבלו פיצויים מידי ממשלת יפן דרך ממשלת קוריאה וראש ממשלת יפן בשנת 1994 טומיאיצ'י מוראיאמה (Murayama Tomiichi) אף הביע התנצלות בפני הנשים. אבל הנושא, שעולה לסדר היום הציבורי מדי כמה שנים,  עלה גם בשנת 2013, כשראש עיריית אוסקה, טורו השימוטו (Toru Hashimoto), אמר ש"נשות הנחמה היו נחוצות כדי לשמור על משמעת בקרב הצבא ולספק אתנחתא לחיילים" וגרם לסערה תקשורתית.

אחרי תיאור כזה ניתן להבין מדוע הסדרה זכתה לכינוי "אנטי יפנית", אך אמירה זו היא שטחית וחוטאת למורכבותה של הסדרה ושל שלל הדמויות שבה, חלקן מרתקות בפני עצמן, כדוגמת הקצין היפני קימורה שונג'י (Kimura Shunji) אשר התחיל בסדרה כמורה לילדים קוריאנים בקוריאה ובהמשך הפך למפקד במשטרה היפנית שלא מהסס לשלוח נערות צעירות להיות "נשות נחמה". ניתן היה לחשוב שהסדרה תפנה אצבע מאשימה כלפי יפן כמדינה או כלפי כלל היפנים, אך אין זה כך. את האשמה לזוועות המתרחשות בקוריאה מפנה הסדרה כלפי ארגון סמי-סמוראי העונה לשם "קישוקאי" (Kishokai) אשר מושך בחוטים מאחורי מושל קוריאה ודוחף להתפשטות הצבא היפני אל תוך מנצ'וריה וסין. זהירות פוליטית? אולי.

אבל לא רק זהירות פוליטית יש בסדרה כי אם גם תעוזה גדולה. מאז תום הכיבוש היפני בקוריאה בשנת 1945 הוטל חרם על יבוא מוצרי תרבות פופולארית יפנית באשר היא. מקור החרם הוא בכפייה התרבותית היפנית בתקופת הכיבוש, והוא הוסר בהדרגה בשנים 1998-2004. הרגישות הקוריאנית לשפה היפנית ולתזכורת שהיא מהווה לתקופת הכיבוש וקורותיה לא נעלמה גם למעלה מ-60 שנה לאחר השחרור של קוריאה, ועם זאת בתחילת הסדרה ישנם קטעים לא קצרים בהם הדמויות היפניות בסדרה מדברות יפנית, שפה שעד הסדרה הזו, וגם לאחריה, נעלמה לחלוטין מהנוף הטלוויזיוני הציבורי בקוריאה.

זהירות פוליטית או תעוזה גדולה, גקשיטל היא יוצאת דופן בנוף הסדרות הקוריאניות המרובות שמופקות בקוריאה, גם ההיסטוריות שבהן. היא נוגעת בתקופה היסטורית טעונה שעודנה משפיעה על היחסים של קוריאה עם יפן ואף בתוך קוריאה פנימה, ובונה נרטיב קוריאני שבו הגיבור שהתחיל כמשתף פעולה של היפנים הפך לסמל ההתנגדות הקוריאנית ולגיבור לאומי שמבקש לפרק את השליטה היפנית בקוריאה מבפנים, מתוך המשטרה היפנית בקיונג סונג (היא סיאול של היום). חלום קוריאני לגיבור לאומי? ייצוג של גאווה לאומית קוריאנית בשנות ה-2000? איך שלא יהיה, הסדרה נוגעת במגוון עצבים חשופים בקוריאה ומחוצה לה, ומהווה עדות לביטחון העצמי של מדינה אשר עד לפני כמה שנים הייתה המדינה הנעלמת בין שתי הענקיות סין ויפן. עכשיו תורה של קוריאה לספר את ההיסטוריה שלה.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ספטמבר 27, 2014, ב-הינשוף הספרותי, ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 15 תגובות.

  1. מהנה מאד ומשאיר טעם של עוד. חבל שלא הרחבת והעמקת. נראה שקהל הצופים הקוראני לא מתוחכם במיוחד.

  2. תודה על פוסט מענין . מזכיר לי סרט שראיתי לאחרונה ,הפקה די מרשימה ואיכותית – " הלוחם במסיכה " ועושה רושם של אנלוגיה היסטורית ועינינית מדוייקת . בסרט מדובר על סינים נ' יפנים באותה התקופה הנדונה עושה רושם .

    לא הצלחתי רק להבין מן הפוסט , מה משמעות המסיכה ( מעבר לתפקידה המושגי של טשטוש זהות מפחד חשיפה כמובן ) . האם היא מטפחת איזה אתוס , מזינה נראטיב , דמות מיתית מסויימת , איך ההמונים תפסו את האדם מאחורי המסיכה . לא ממש הצלחתי להבין . תודה

    • היי אל רום,
      מקור המסיכה ומשמעותה לקוחים מתיאטרון המסיכות המסורתי הקוריאני, שבו המסיכה הזו היא האלה השומרת על העיירה. משמעות זאת עוברת גם לדמות בסדרה שמתפקדת כלוחם חופש ומגן על הקוריאנים מעול היפנים.
      הדמויות בסדרה תפסו אותה בהתאם. הם ראו בה מושיע והעריצו אותו.
      ניתן לראות את זה בבירור בהבדלים בין היחס של הקוריאנים לקצין הקוריאני שמשרת במשטרה היפנית לבין חובש המסיכה.

    • היי אל רום,
      מקור המסיכה ומשמעותה לקוחים מתיאטרון המסיכות המסורתי הקוריאני, שבו המסיכה הזו היא האלה השומרת על העיירה. משמעות זאת עוברת גם לדמות בסדרה שמתפקדת כלוחם חופש ומגן על הקוריאנים מעול היפנים.
      הדמויות בסדרה תפסו אותה בהתאם. הם ראו בה מושיע והעריצו אותו.
      ניתן לראות את זה בבירור בהבדלים בין היחס של הקוריאנים לקצין הקוריאני שמשרת במשטרה היפנית לבין חובש המסיכה.

  3. ואגב אורחא , לשאול אותך או את דני, האם הסרט שהזכרתי , מבוסס על אירוע היסטורי ( הלוחם גופא כמובן ) או סתם פיקציה אומנותית טהורה . תודה

  4. מעניין (גם הרשימה וגם הבלוג באופן כללי. הוספתי לפיד).

    אני זוכר כשיצא לי לדבר עם קוריאנים, הופתעתי לגלות עד כמה אנשים שנראים שקולים ומלומדים חוששים מיפן. עבור צופה מן הצד, הרעיון שיפן תפלוש פעם נוספת לקוריאה נראה סביר בערך כמו האפשרות שגרמניה תפלוש שוב לפולין, אבל מבחינתם זה איום אסטרטגי אמיתי. מוזר באמת שזו הפעם הפעם הראשונה שסדרה עוסקת בכך. האם יש סדרות מסוג זה שעוסקות במלחמת קוריאה?

  5. הערה מנהלתית: כותבת המאמר, ג'וליה סטולר, ביקשה ממני להבהיר שהיא מגיבה כאן בכינוי asiamixi

  6. מה זה "כוכבי הליו (hallyu)"?

    • "הליו" פירושו "הגל הקוריאני", מונח שבא לתאר את ההצלחה של התרבות הפופולארית הקוריאנית ברחבי אסיה והעולם. "כוכבי הליו" הם שחקנים וזמרים קוריאנים מפורסמים, בעיקר מהשנים האחרונות.
      עוד על הנושא אפשר לקרוא בבלוג שלי תחת הלשונית "כתבות באתרים אחרים". לפני כמה שנים התפרסמו מספר כתבות בנושא באתר iAsia.

      • אגב זה, קראתי לא מזמן שמרבית העובדים הזרים ביפאן הם קוריאנים. כך שהם זקוקים אלה לאלה, עדיין.

      • אני לא יודעת כמה "עובדים זרים" במובן הישראלי של הביטוי יש ביפן, אבל יש בה קהילה קוריאנית שחיה ביפן מאז ימי הכיבוש והמלחמה.
        כמובן שבתור מדינות בעולם המודרני שלנו יש ביניהן תלות הדדית ושיתוף פעולה בהרבה תחומים, אבל אני חושבת שסדרות ותוצרי תרבות מציגים יותר תפיסות תרבותיות ופחות מציאות כלכלית פוליטית ממשית.

  7. בקשר לאזכורי בתגובה לעי"ל של הסרט " הלוחם במסיכה " הרי מדובר בטעות , באשר שם הסרט הינו :

    " אגדת האגרוף , שובו של צ'ן דן …….. " בכל מקרה , מיוחס עושה רושם לאותה תקופה היסטורית , ולאותו מצב עינינים , לוחם סיני במסיכה שחורה , שמורד ביפנים והוא מושא הערצה של הרחוב הסיני . עימכם הסליחה , ובכל מקרה , הפקה איכותית ומרשימה , מומלץ !! תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: