בשבחי הנורמליזציה: איך פותרים את המשבר היהודי-ערבי בישראל

בשבועות האחרונים, המצב בין יהודים וערבים בתוך שטחי הקו הירוק מידרדר והולך, בעוד השמאל והימין רואים רק חלקים מסויימים של הבעיה, ועוורים לחלקים אחרים שלה. אולי, לשם שינוי, כדאי לשנות את הגישה מהיסוד, לרסק קבעונות ישנים ולנרמל את היחסים עם המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל? ואיך אפשר ליישם את אחד הרעיונות החכמים אך הנשכחים של זאב ז'בוטינסקי? ינשוף פוליטי-מדיני על המשעול הצר שמוביל החוצה מהביצה.

מרסקת את הסאטירה הפוליטית בישראל – ח"כ מירי רגב בנאום הכפיים.

ח"כ מירי רגב, כנראה, תיזכר בהיסטוריה כאישה שהחריבה את ז'אנר הסאטירה הפוליטית בישראל. כפי שכתב בזמנו הסופר אתגר קרת, לרגב יש מנהג מגונה לחזות את הפנטזיות המטורפות ביותר של כותבי הסאטירה, ולהגשים אותן במציאות לפני שצוות ההפקה סיים אפילו להכין קפה. כל אחד מהקוראים מוזמן להיזכר בדוגמאות החביבות עליו: ההתנצלות בפני חולי הסרטן על כך שהשוותה את הסודנים למחלה שלהם, נאום הכפיים, ועוד ועוד. עכשיו, כך נראה, החליטה רגב להרחיב את הרפרטואר לענייני אופנה, ולקשר בינה לבין נאמנותם הפוליטית של חברי כנסת חשודים. לאחר שח"כ באסל גטאס (בל"ד) העז והגיע למליאה ולצווארו כאפייה, טענה רגב בתוקף שמדובר ב"פרובוקציה", ואף תבעה לבדוק האם התקנון מתיר לסלק את ח"כ גטאס מהכנסת עקב ענידת פריט הלבוש השערורייתי.

אבל מעבר לשיאי האבסורד שמירי רגב ודומיה חוצים מדי יום ויומו, פרשת הכאפייה בכנסת היא סימן לתופעה רחבה יותר, ומסוכנת בהרבה, שראוי לתת עליה את הדעת. המהומות האחרונות של הערבים אזרחי ישראל עוררו, ובצדק, פחד, זעם וחוסר אמון במגזר היהודי. אבל במגרש שלנו, שני הצדדים פוחדים זה מזה. ולערבים, בהיותם מיעוט, יש סיבה טובה יותר לפחד מאשר ליהודים: חלקים הולכים וגדלים במפלגת השלטון ובציבור הרחב לא רואים בהם אזרחים (אפילו לא אזרחים בעייתיים, או אזרחים סוג ב'), אלא אויב שנלחמים בו בשדה הקרב. מירי רגב, יש לציין, לא תבעה לסלק את ח"כ גטאס מהכנסת כי עבר על החוק, או הזדהה עם מחבלים בפומבי, אלא פשוט משום שענד פריט לבוש ערבי. עצם הזהות הערבית, לפיכך, אינה לגיטימית בעיני מירי רגב. שר החוץ ליברמן קרא לתושבים יהודים להחרים חנויות ועסקים של ערבים (לא אנשים שהתפרעו, סתם ערבים), חברים ממפלגתו מנסים לחוקק חוקים נגד קריאות המואזין, אחרים תובעים לסלק את בני סכנין מהליגה, ויש אף כאלו שתוקפים באופן ממוקד ערבים שהצליחו להשתלב בחברה הישראלית: רופאים, עורכי דין, שופטים ועובדי מדינה אחרים. דווקא אותם משתלבים, דרך אגב, נמצאים לפעמים במצב הקשה ביותר, משום שהם סופגים אש משני הצדדים.

הזהות הערבית הפכה לפשע – ח"כ באסל גטאס נואם בכנסת עם כאפייה

בינתיים, היחסים בין שתי הקבוצות העיקריות במדינת ישראל נמצאים במגמת הידרדרות. ישנה אלימות יומיומית המופעלת על ידי חוליגנים יהודים וערבים כנגד אנשים תמימים מהצד השני. לרבים בשמאל, למרבה הצער, קשה להודות שהאלימות שמפעילים ערבים כנגד יהודים בכל חלקי הארץ היא מכת מדינה: השלכת אבנים על אוטובוסים ואמבולנסים, רעילת פנים, הפגנות אלימות ואפילו נסיונות לינץ' בעוברי אורח. בצד השני של המפה הפוליטית, מתגברים החששות שמדובר בראשיתה של התקוממות. ב"מידה", מגזין הבית של הימין האינטלקטואלי, קרא הבלוגר בעז לוי לתגובה בכוח לא פרופורציונלי לכל הפרת סדר עד ל"השבת הריבונות". נדע שהריבונות הושבה, כתב לוי בפוסט נלווה בפייסבוק, רק כשיהיה אפשר לפתוח סושי לגייז בלב עיסאווה. אפרופו סושי לגייז, מעניין אם לוי חושב שיוכל לפתוח סושי לגייז במאה שערים, ובחלקים דתיים אחרים של ירושלים, אבל זה כבר עניין למאמר אחר.

משמאל, ההסברים והפתרונות שונים לחלוטין. אורלי נוי, מתרגמת מפרסית ובלוגרית באתר "שיחה מקומית", פרשה מסכת ארוכה על תחושת האפלייה והקיפוח של ערביי ישראל. אם לא נבין את ההקשר הרחב, כותבת נוי, שום מידה של כוח לא תוכל להשיב את השלום ואת השקט. הגישה של הממסד הישראלי, שמתייחס לערבים כאיום, שק חבטות ו/או "נוכחים נפקדים", מעורר אלימות ראויה לכל גינוי, אבל לא ניתן לשים לה קץ בלי לשנות פוקוס. כשישראל נוקטת בגישה של "חטוף ככל יכולתך", רבים בציבור הפלסטיני נוקטים בגישה מקבילה של "החטף ככל יכולתך". נוי מצביעה על כך שבפרסית, פירושה של המילה "שכן" היא "מי שחולק איתך את אותו הצל". אם לא נלמד לחיות יחדיו עם הפלסטינים בשני צידי הקו הירוק, היא כותבת, ניצלה יחד איתם.

מעניין שבמקרה הזה – ואני מדבר כרגע אך ורק על המתרחש בתוך הקו הירוק –  השמאל והימין מציגים חצאים שונים של אמת. מדינה ריבונית אכן לא יכולה להתייחס בסובלנות להפרות סדר מתמשכות, והשבת השקט באמצעות כוח גדול מבחינה מספרית יכול לחסוך דם ודמים בהמשך. לבעז לוי יש נקודה טובה, כאשר הוא כותב שיצירה של אזורים "אקס-טריטוריאליים" שהמשטרה לא מתקרבת אליהם בימים כתיקונם וניסיון "להכיל" אלימות עשוי לגרום לאלימות ולשפיכות דמים רבה יותר בעתיד. הוא יופתע אולי לגלות, שבעניין מיגור הפשע, לפחות, יהיו לו שותפים לא מעטים במגזר הערבי. מנהיגים ערבים, גם כאלו הנחשבים "לאומנים" (כדוגמת אחמד טיבי) מתחננים כבר שנים שהמשטרה תגיע, תאסוף את הנשק הבלתי חוקי ותשים קץ לשלטון הפחד של גורמים פליליים ועברייניים ביישובים הערביים. אבל כאן בדיוק נעוצה הבעיה: משטרה שנכנסת ליישובי המיעוט רק או בעיקר על מנת לעצור אלימות נגד הרוב, ומדירה את רגליה מהם במצבים אחרים, שלא תתפלא שהתושבים מתייחסים אליה ככוח עוין. לריבונות צריך לדאוג גם בימים כתיקונם, קודם כל עבור החברה הערבית עצמה, ולא רק כשזה מפריע ליהודים. מלחמה נחושה ויומיומית נגד הנשק הבלתי חוקי, הירי בחתונות, רצח נגד כבוד המשפחה והסחר בסמים, גם כשאין מהומות שמאיימות על הרוב היהודי – רק היא תוכיח לציבור הערבי שהמדינה פועלת קודם כל למענו. במצב כזה, ורק במצב כזה, גם דיכוי נחוש של אלימות פוליטית יתקבל ככל הנראה בהבנה.

כי הבעיה ביחס של המדינה לאזרחיה הערביים היא קודם כל בעיה של גישה בסיסית ונקודת השקפה. ה"ריבונות" תושב, רק כאשר המדינה תחולל סוף סוף נורמליזציה ביחסים בין יהודים וערבים בישראל, היינו – תתייחס לערבים כשותפים שווים לדיון הפוליטי במדינה ולא כסרח עודף. כרגע, למרבה הצער, המדיניות שישראל נוקטת בה היא בדיוק ההיפך מנורמליות. ההזנחה של היישובים הערביים בימים כתיקונם, והכניסה הכוחנית בימים של מהומות, משדרת לערבים באופן ברור שהם אויב – לא אזרחים ולא שותפים. מי שעקב אחרי ההפגנות בעקבות התקרית בכפר כנא, ראה שחלק גדול מהמגיבים לא התנגדו לנטרולו או אפילו לפציעתו של ח'יר חמדאן. מי שמנסה לתקוף שוטרים בסכין, מן הסתם ייפגע. אבל האופן שבו השוטרים ירו בו בגב, כאשר כבר לא סיכן אותם, ולא פחות מכך – העובדה שגררו אותו לרכב כמו שק תפוחי אדמה, שידר לציבור הערבי את המסר הרגיל: שאף אחד לא סופר אותו, ושחיים של ערבי זולים יותר מחיים של יהודי.

נכנסים רק כשיש מהומות - כוחות משטרה בכפר כנא

נכנסים רק כשיש מהומות – כוחות משטרה בכפר כנא

הפיתרון, לפיכך, הוא לנרמל את היחסים בין יהודים וערבים לישראל – וזה לא פשוט כפי שזה נשמע. הימין צריך להבין ש"ריבונות", בראש ובראשונה, היא דאגה לתושבים ומלחמה באלימות פלילית. השמאל צריך להפנים שהצד השני של המטבע הוא מלחמה חסרת פשרות באלימות פוליטית, וחוסר נכונות לקבל מצבים של "אקס-טריטוריה". כל הצעדים הללו חייבים להתבצע ביחד עם הערבים עצמם, כשותפים שווים לדיון. זה לא ילך באופן טבעי: גם אם לממשלה יש כוונות טובות, וכעת אין לה, שיפור היחסים בין יהודים וערבים בישראל נתקל במכשול מבני שלא קשור לממשלה כזאת או אחרת. כשמתנהל משא ומתן על משאבים, הטבות או השקעות ממשלתיות, אף פעם אין כסף לכולם, ומישהו צריך לצאת בלתי מרוצה. כל מי שמכיר משאים ומתנים יודע היטב, שהצד שעל חשבונו מוותרים הוא תמיד הצד שאין לו נוכחות פיזית מסביב לשולחן המו"מ. כל עוד הערבים אזרחי ישראל לא נוכחים במוקדי קבלת ההחלטות, הם תמיד יישארו בסוף התור. מה עושים? מכסה לערבים במוקדי קבלת ההחלטות הפוליטיים, הן הסמליים והן המעשיים, היא התחלה טובה. זאב ז'בוטינסקי הציע פעם לשריין את תפקיד סגן ראש הממשלה לאזרח ערבי. הדברים נותרו רלוונטיים גם היום, וכדאי לחשוב עליהם ברצינות.

הציע למנות סגן ראש ממשלה ערבי – זאב ז'בוטינסקי

מעבר לזה, יש להסיר מכשול נוסף שעומד בדרך לנרמול היחסים. כפי שהיטיב לומר הנשיא רובי ריבלין, ההיסטוריה המדממת של יחסי יהודים-ערבים בארץ ישראל לא מאפשרת ולא תאפשר הסכמה על ערכים, סמלים ונרטיבים. מדינה שמנהלת יחסים נורמליים עם האזרחים שלה, לא אומרת להם את מי לאהוב, איזה דגל להניף, איזה המנון לשיר ועם אלו ערכים להזדהות. אם נצטט את דברי הנשיא, החלום כאילו נחיה לצד מיעוט ערבי ציוני ששר את ההמנון בעיניים נוצצות, הוא חלום שווא מסוכן. ראוי לדרוש מאזרחי ישראל הערבים, כמו מכל אזרח, לכבד את החוק – ולא יותר מכך. הסוד ליחסים נורמליים הוא לדרוש בהיגיון ותוך מתן כבוד ושוויון, אבל על המינימום הזה לא להתפשר בשום פנים ואופן.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-נובמבר 16, 2014, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 77 תגובות.

  1. "משטרה שנכנסת ליישובי המיעוט רק או בעיקר על מנת לעצור אלימות נגד הרוב, ומדירה את רגליה מהם במצבים אחרים, שלא תתפלא שהתושבים מתייחסים אליה ככוח עוין."

    השוטרים שירו בכפר כנא באו לעצור אדם שנחשד בהשלכת רימון הלם על אדם אחר בכפר. לו אתה מפקד המשטרה באיזור, ומשאביך כמובן מוגבלים, מה תעשה בפעם הבאה שיהיה צורך במעצר כזה? אם בכפר-כנא צריך פי 10 שוטרים מאשר בכרמיאל כדי לבצע מעצר או חיפוש, והסיכוי להסתבך גדול פי 10, איך יחלק מפקד משטרה מקומי את משאביו?

    יש פה מעגל שוטה – המשטרה נתפסת כגוף עוין ולכן מתקשה לפעול פעולה משטרתית רגילה, מה שמחזק את ההתייחסות אליה כאל כגוף עוין וכן הלאה (כמובן העוינות כלפיה נובעת גם מסיבות שאינן קשורות אליה ישירות).

    היא מתקשה לפעול במגזר הערבי, מעבר לסיבות הרגילות לכשליה, הן בגלל התנגדות אלימה גלויה שמסבכת את פעילות השטח המשטרתית (מעצר חשוד, חיפוש בבית, חקירת זירה) והן בגלל אי-שיתוף פעולה, סירוב להעיד או לתת מידע למשטרה. רוב פענוחי המשטרה מתחילים ממידע שמגיע מאזרחים, ממניעים שונים, ולא מעבודת מעבדה או בילוש מחוכמת. כאשר העברת מידע למשטרה ועדות בבית משפט נתפסת כ"הלשנה", הסיכוי לפענח פשע ובוודאי להגיע לכתב אישום והרשעה צולל. כך למשל קרה וקורה בשורת מקרי רצח הנשים במשפחת אבו-גאנם – די בטוח שרבים מאד יודעים מי אחראי למעשים, אך שותקים.

    • דודי, הרבה מהכשלים שאתה מציין קיימים, ונובעים כמובן מהזנחה של שנים שאי אפשר
      לתקן בבת אחת. אני דווקא חושב, לאור מה שאני שומע ורואה, שבמגזר הערבי יהיה
      הרבה מאד שיתוף פעולה בתחום איסוף הנשק הבלתי חוקי. הרי הם סובלים ממנו יותר
      מכל אחד אחר.

      בנוגע למשפחת אבו ע'אנם: מה לדעתך היה קורה אם העבריינים במשפחה היו רוצחים
      בחורה יהודיה? כמה מהר היו מוצאים אותם?

      • העובדה שהם סובלים מפשיעה אינה גורמת להם לשתף פעולה עם המשטרה. ראה מקרה כפר כנא – שוטרים באו לעצור תושב שחשוד בפגיעה בערבים ונתקלו בהתפרעות המונית. זה מה שקורה בשגרה.

        לגבי אבו-גאנם, אתה מניח שהמשטרה אינה לוכדת את הרוצחים כי אינה רוצה. אני טוען שהסיבה היא חיפוי שהם מקבלים מקבוצה רחבה יותר. במגזר היהודי הסיכוי שמישהו היה מוסר מידע למשטרה גבוה יותר, וכאמור רוב פענוחי הפשעים מתחילים במידע אנונימי ורוב ההרשעות מחייבות עדות בבית משפט – כלומר ללא גיבוי מהאזרחים המשטרה די חסרת אונים במאבקה בפשע, ובמגזר הערבי אין לה גיבוי כזה.

      • אז למה ערבים שרוצחים יהודים נמצאים במהירות גבוהה יותר?

  2. מאמר מעניין. לצערי, המגמות בשנים האחרונות דווקא הפוכות למגמה הרצויה. היום ריבלין איש ארץ ישראל השלמה נחשב בקרב ציבור רחב כשמאלני קיצוני (או לפחות כמתנחל לשמאל). כנראה שגם מנחם בגין היה נחשב קיצוני מדי בשביל חלקים נרחבים בימין.

    שתי הערות קטנות:
    א. בפסקה על בעז לוי, כתבת ״…שהריבונות הושווה״, צ״ל ׳הושבה׳.
    ב. רגב לא רק התייחסה לכאפייה כפרובוקציה, אלא אף האשימה שעצם לבישתה מהווה הסתה לאלימות.

  3. תחושה שלי שאתה חי בסביבה שאין סביבה מוסלמים, וגם רחוק מגושי השבים ובונים.
    איזו תמימות נסתרת, שמונעת ממך לראות את המוסלמים באירופה ובמזרח הקרוב.
    כנראה נחוצים כמוך כדי לאזן את הוקטור שפניו ימינה.
    אשמח אם תקרא את מאמרו האחרון של ד"ר מרדכי קידר. אולי יבהיר לך כי מעולם לא היה ולעולם לא יהיה עם פלשתיני, כמו שלא היה עם יוגוסלבי או לובי או עיראקי או סורי וכדומה.

  4. תודה על הפוסט דני . טוב ברור שהנושא סבוך בטירוף ותקצר היריעה , אבל , אלך מן הפרט אל הכלל על מנת לשקף ווקטור מסויים :

    ח"כ מירי רגב , התקוממה נגד הכאפיה של ח"כ באסל גטאס , והרשת רועדת , או הדאחקות הרגילות עליה . הענין הוא שהוא לא מופיע או יושב בכנסת כבדרך שגרה , עם כאפיה . משמע : ברור שהוא רצה להתריס ( לפחות קונסטרוקטיבית ) והכל באמצעות הכאפיה , וכיוון היטב לליבת הרגישות של אזרחי ישראל וחברי הכנסת היהודים בישראל , משמע , פרובוקציה בעליל ! אם היה נוהג תדיר ללכת עם כאפיה , ברור שהיא לא הייתה עושה מזה ענין . הנה , אפילו משפטית ( קונסטרוקטיבית ) כך הדבר , פרק שישי בתקנות הכנסת , עוסק ב : " התנהגות במליאת הכנסת " והנה כהאי לישנא סעיף 41 (ה) שם :

    " (ה) חבר הכנסת לא יציג במליאת הכנסת חפץ כלשהו, ולא יעשה שימוש בחפץ או בכיתוב לצורך הבעת עמדתו."

    אם הוא לא נוהג ללכת עם כאפיה , הרי הוא הציג חפץ כלשהוא , ביודעו שייצור פרובוקציה הדבר ( נניח לטובתו , רגש כנה של הזדהות ) . במה אז הדברים אמורים ? פשוט :

    הצד השני של המשוואה , הינו זה של ערביי ישראל , גם אם לדעתך מגיע להם יותר , וזה בסדר גמור , עדיין הם מחוייבים בנאמנות למדינת ישראל , נאמנות למדינת ישראל , משמעה :

    מחוייבות לאורחות כינונה , ולאתוס עליו היא קמה , משמע : מדינת היהודים . האם נראה לך , שהצגת כאפיה בכנסת , בעידן או תקופה כזו , מתיישבת עם רגישות או התחשבות או הבעת נאמנות למדינת היהודים ? ודאי שלאיו !! אלא ההיפך : התרסה ברורה !! תאר לך סמל של ארגון ג'יהאד בקונגרס האמריקני , איך היו מגיבים שם ?

    אז צריך לארגן נכון מצב הדברים . ועל פי קונפיגורציה זו בדיוק . אותו חבר כנסת , והרבה מערביי ישראל , זועקים לקיפוח , ובצדק לא פעם !! אבל מצידם כמובן , לא מגלים רגישות מתחייבת , ונאמנות מתחייבת .

    באנגליה אסור לאכול בשר ברבור , הואיל וזהו סמל המלוכה . אז מה לי ולהצגת כאפיה בכנסת ישראל ויצירת התרסה מסתברת , מביע בעליל חוסר רגישות !! תודה

    • כאפייה היא לא מוצג חיצוני, שאסור להצגה מעל הדוכן, אלא פריט לבוש. היא פרובוקציה בדיוק באותה מידה שכיפה היא פרובוקציה. ואתה יודע בדיוק כמוני שאם חבר כנסת שאינו דתי יופיע עם כיפה בכנסת כדי להזדהות, למשל, עם הציבור הדתי לאומי, אף מירי רגב לא תנבח עליו. עצם התגובה שלך מוכיחה את הנקודה המרכזית בפוסט: עצם הזהות הערבית אינה לגיטימית בעיניך.

      שנית, "נאמנות" היא לא דרישה לגיטימית מאזרח במדינה דמוקרטית, כי מדינה לא יכולה לכפות רגשות. אם אתה רוצה לגרום לערבים להזדהות איתך, שכנע אותם. הדרישה הלגיטימית היחידה היא לשמור על החוק.

      • כאפיה דני הינה חפץ !! חפץ שטבעו שיכול להיות הוא פריט לבוש . הוראת החוק אוסרת על הצגתו של כל חפץ ואפילו לא כיתוב אם קראת והבנת , אז מה לי ולכאפיה ?? אפילו כך , דקדוקים משפטיים כאן לא יועילו , ברור שהוא היה מודע למצב הנפיץ והרגיש , ומצא לנכון דווקא ללבוש כאפיה , לא בגלל זהותו , שאז היה לובש אותה תדיר , אלא לענין הדיון , לענין המצב הנפיץ והרגיש הוא עשה זאת , חבל על הזמן , אתה מבין זאת בהחלט דני . ואם היה לובש אותה תדיר , כחלק אכן מזהות , ולא זהות קונסטרוקטיבית מאומצת ומאולתרת , אזי ח"כ רגב , לא הייתה עושה מזה ענין . זוהי היתממות עם כל הכבוד לחשוב אחרת .

        אתה מביא אנלוגיה של כיפה ? איך בדיוק ? הרי יש פה יחסי היררכיה רעיוניים מובהקים . הכיפה מתיישבת עם סמלי או ערכי המדינה הטבועים , ואילו כאפיה , נתפסת בעיני רבים כבדיוק נוגדת זאת . וכשם שמוסלמי כפי הדוגמא שהבאתי , לא יכול לאכול ברבור באנגליה , על אפו ועל חמתו , אזי גם פה , כאפיה , לא דומה לכיפה עם כל הכבוד !! הכיפה משמעותה : הזדהות עם אורחותיה הטבועים של המדינה , וכאפיה יש לה רק ערך אישי ופרטי ( כשלעצמו כמובן חשוב מאוד , אבל אנו בכנסת כאמור , מקום מושבו של הריבון הייצוגי , המביע את רצונו של הריבון הטבעי : הקולקטיב ) .

        מי אמר לך שנאמנות יסודה בכפיית רגשות , לא מצליח להבין מאיפה שאבת רעיון כזה ? האם מוסלמי שלא יכול לאכול ברבור באנגליה , עושה או לא עושה זאת מחמת גועל , או מחמת ריספקט לבית המלוכה ? ודאי שלאיו !! אלא : שהמסגרת הקולקטיבית , מאפשרת לו לקיים את האוטונומיה הפרטית שלו , מעניקה לו שירותים ממלכתיים , והוא מבין , שהתנאי לכך , הוא המסגרת המאפשרת זאת , שהינה למעשה :

        קבלת המסגרת הקולקטיבית . כך למשל :

        אתה יכול ללכת איפה שאתה רוצה . עובדה ! ובביטחון שלא ישדדו אותך . אבל זהו הכלל , לכלל יש חריגים : כביש אתה חוצה רק במעבר חציה !! באין כניסה אתה לא נכנס עם רכב !! לבסיס צבאי אתה לא יכול להיכנס !! משמע :

        אתה נע בביטחון , משטרה ושב"כ ככלל דואגים לכך . בכבישים סלולים , חוקי תנועה מסדירים זאת , ומגיע למחוז חפצך בשלום . המסגרת הקולקטיבית מעניקה לך אוטונומיה אישית , ואתה מכיר במערכת האיזונים הנדרשת לצורך כך , משמע תנועה בביטחון ככלל , ושלילת חירות קונסטרוקטיבית כחריג , כפי המובא לעי"ל . זוהי נאמנות !! אבל , כאשר אדם עוטה על עצמו כאפיה , באופן מתריס , כאפיה המהווה אליבא כולה דעלמא , מושגית וקונקרטית בנסיבות הענין : סמל או פריט אסוציאטיבי עם : טרור , אוייבי המדינה , קריאת תגר יסודית על אורחותיה המכוננים של המדינה וכו…. הרי הוא בריש גליי : בז לקולקטיב , ללא בושה , אותו קולקטיב שמעניק לו כאמור , את המסגרת לקיום האוטונומיה שלו כפרט . והכל לאור היום !!! בהתרסה ברורה !!

        האינטגרציה ההכרה ביחסים ובאיזונים שבין המסגרת הקולטקטיבית לבין האוטונומיה של הפרט , הינה הנאמנות !! לצורך כך , הנושא הרגשי הינו מעט רלבנטי !! תודה

      • "תה מביא אנלוגיה של כיפה ? איך בדיוק ? הרי יש פה יחסי היררכיה רעיוניים מובהקים . הכיפה מתיישבת עם סמלי או ערכי המדינה הטבועים , ואילו כאפיה , נתפסת בעיני רבים כבדיוק נוגדת זאת." כל עוד קו המחשבה הקלוקל הזה יימשך, לא נצא מהביצה הנוכחית.

      • כאפייה בהקשר הנוכחי, ובוודאי בצורה שחבר הכנסת באסל הציגה, היא תצוגה לא של זהות ערבית תרבותית אלא של בעיקר זהות לאומית-פוליטית הקשורה ל"התנגדות" לישראל. היא מזוהה גם עם יאסר עראפת, ממציא הטרור המודרני. אני מסכים שלא צריך להתלהם על הכאפיה- גם מכיוון שאין חוק שאוסר עליה וגם מכיוון שאחת מהסיבות לשימוש בה הוא בדיוק כדי למשוך אש כלפי סמל לבוש המזוהה עם כל הערבים- גם אלו שאינם תומכים ב"התנגדות".

        אבל גם אין צורך להיתמם לגבי משמעותה. מי שלובש אותה כיום לא לובש אותו כי היא נפלה לו מהארון בטעות- הוא לובש אותה כדי להפגין תמיכה ב"התנגדות", שכוללת גם דוקרים ודורסים.

      • יונתן, כמו שאמרתי לך באי אלו דיונים קודמים, לדעתי אתה חוטא לפעמים בפרשנות יתר. כאפייה היא סמל לאומי של גאווה ערבית, ולכן יאסר ערפאת לבש אותה. היא גם מסמלת את הזהות השורשית והכפרית. ספציפית, חבר הכנסת גטאס (אדם שקול ולא מתלהם, דרך אגב) הגיע עם כאפייה כדי להביע הזדהות עם תלמידים ערבים שהתנכלו להם בגין פריט הלבוש הזה. דבר לגיטימי בהחלט. וח"כ גטאס מעולם לא הביע תמיכה באלימות נגד יהודים.

      • דרך אגב, לדעתי הטרור המודרני הומצא הרבה לפני יאסר ערפאת. אבל זה כבר אוף טופיק.

      • מעבר לכך, ניתן לפסול בביטחון ועל הסף ובאופן גורף, כל דבר שמירי רגב אומרת. היא קוריוז, כמו בא-גד בשעתו (או מרציאנו, מהצד השמאלי).

  5. אין בעיה דני , נחליף אתוסים !! המדינה על הנייר כמובן , תישאר " מדינת היהודים " , ובמקום לקבץ נדחי ישראל מן הפזורה , כל פליטי " אביב העמים " הערבי , ישיבו לציון גואליה , ועטרת תפארתה חזרה לראשה . רעיון טוב לסרט סוריאליסטי , לפחות צחקתי קמעא . תודה

  6. אני חושש שאני מסכים עם דודי- מה שאינו מייתר כמובן את הצורך במציאת פתרון.

    א. הועלתה הטענה שביעור הפשעים הפליליים מהכפרים הערביים ואיסוף הנשק הלא-חוקי הוא בראש וראשונה אינטרסט של ערביי ישראל- וזה נכון. הועלתה גם הטענה שגם חברי כנסת לאומניים כמו אחמד טיבי קוראים ודורשים לכך- וגם זה נכון. רק מה? דרישת תוצאה מסויימת אינה שוות ערך לתמיכה באמצעים והתוצאות הנלוות הכרוכות בכך. המהומות של השבוע האחרון ניצתו בדיוק מכיוון שהמשטרה פעלה לעצור ערבי שתקף (ברימון הלם) ערבי אחר בכפר ערבי מוסלמי. השוטרים הותקפו, השוטרים ירו במתקיף (בזמן שברח? בזמן ששיפר עמדות? בזמן שעדיין היווה סיכון עכשווי או עתידי? זה משנה?)… וד"ר טיבי הכריז על השוטרים כרוצחים.

    שיהיה ברור- אם המשטרה נכנסת לכפרים הערביים הדרך היחידה שבה תצליח במאסר פושעים ואיסוף נשק לא חוקי הוא עך ידי הפעלת כוח שתיענה במהומות אלימות. גם אם רק למיעוט יש אינוטרסט ביצירת מהומות, וגם אם רק מיעוט קטן מערביי ישראל ישתתפו בהן, הרי שמול מהומות אלימות באיזשהו מקום, בטעות או בכוונה, בצדק או לא, מישהו יירה- וגם אלו שלא השתתפו, ובמיוחד ד"ר טיבי, יאשימו את המשטרה, המשטר הציוני והיהוד.

    ב. אם הרוצחים ממשפחת עינאם היו רוצחים יהודייה היו מוצאים ומרשיעים אותם במהירות רבה יותר- אבל כך גם אם היו רוצחים נערה דרוזית או נוצרייה או צרקסית או ערביה מוסלמיה שלא מהמשפחה שלהם. וכך גם היה הדבר לו היה נחשד שיהודים רצחו ערביה… או נער ערבי. ברור שחלק מהסיבה היה מוטיבציה גדולה יותר של המשטרה להעניש מי ש"חורג מהקווים" ומאיים להצית מלחמה קהילתית (וכך ראוי) אך סיבה אחרת היא שבני משפחת הנרצחת היו מרימים קול זעקה גדולה.

    מה בכל זאת הפתרון? לאכוף את החוק הפלילי, גם במחיר מהומות, גם במחיר גינויים, וגם במחיר קצר טווח של הרבה יותר הרוגים ופצועים משימור הסטטוס קוו. אבל להבין מראש שפעולה ב"שיתוף פעולה" ו"התייעצות" עם מנהיגי הסקטור לא תוביל לקבלה של פעולות האכיפה או להגברת האפקטיביות שלהן מעבר לנקודה מסויימת

    • יונתן, אין שום קשר בין אכיפה חסרת פשרות לבין מה שקרה בכפר כנא. נכון שהשוטרים הגיעו לעצור פושע ונתקלו בהתנגדות (וזו תקופה רגישה במיוחד, בהתחשב באירועים בירושלים). אבל הסרטון הראה בבירור שלא היה שום צורך להרוג את ח'יר חמדאן, ובוודאי שלא לזרוק אותו לניידת כמו שק תפוחי אדמה כפי שזרקו. מבחינה של התגובות במגזר הערבי, נראה שמה שנתפס כהריגה מיותרת עורר את המהומה, ולא עצם נטרולו של ח'מדאן. וגם קשה להתעלם מהעניין המרכזי כאן: התפיסה הערבית שפשיעה לא מעניינת את המשטרה כל עוד היא לא פוגעת ביהודים. ולדעתי, זה שורש ההתמרמרות.

      • דני, צר לי אך נראה לי שהפעם אתה טועה וממהר מדיי להסיק מסקנות שמתיישבות עם דפוסי החשיבה שלך. לגבי הסרטון, אני מציע לחכות לממצאי מח"ש שתחקור את נסיבות האירוע. כצופה שאינו איש מקצוע, ראיתי כמה פעמים את הסרטון והוא רחוק מלהיות חד משמעי. הנורה נמצא מחוץ תמונה בעת הירי. ברור שהוא אמנם ברח אך הוא הוא נראה דווקא כמי שנופל קדימה לתוך הפריים מה שעשוי להעיד (בעיני הלא מקצועיות, כאמור) שהיה באותה עת בתנועה קדימה. על כל פנים, הדבר החשוב מבחינה משפטית ומקצועית-משטרתית, היא מה חשבו השוטרים בעת הירי. וכאן זה מתחבר לחלקים אחרים במאמר.
        אין ספק שיש בעיות קשות בין המשטרה לציבור הערבי. יש חוסר אמון של הציבור במשטרה, ויש גם תחושת איום אמיתית בקרב השוטרים. התחושה הזאת אינה נובעת משנאת ערבים או מחשד כלפי בני מיעוטים בלבד, אלא נשענת על אלימות קשה מאוד והיעדר כבוד לחוק ולנציגיו שפושים במגזר הערבי. אני מסכים לחלוטין שאת החוק צריך לאכוף כראוי לאורך זמן ובאופן שגרתי. זוהי חובתה החוקתית היסודית ביותר של המדינה כלפי אזרחיה כולם. אך כששולחים את המשטרה למשימות קשות ומסוכנות מעין אלה, מן הראוי גם לנקוט כלפיה בהגינות. אני עצמי עסוק בביקורת אקדמית על רשויות השלטון, וזה דר חשוב. אך אי אפשר להתעלם מהמציאות ולדרוש מהשוטרים להיות גיבורי על ושופטים מטיפוס הרקולס גם יחד. אתה מציין בזעזוע את השלכת היורה הפצוע אל הרכב. אלה אכן תמונות קשות, אך יש להיזכר באירוע שפרעם ועדן נתן זאדה. שם רצחו פורעים ערבים רבים אדם עצור ואזוק, חסר ישע, שהיה במשמורת המשטרה. שם השוטרים בחרו לא לירות (והפרו בכך את חובתם כדין; המדינה שילמה פיצויים למשפחת הרוצח-נרצח באותו מקרה) כדי שלא להביא להרוגים רבים. השוטרים ודאי העריכו בסבירות גבוהה שכך יקרה בכפר כנא. ומה היית אומר אז? האם כדי להגן על עצמם ועל אנשי מד"א המטפלים בפצוע (ואותם חייבים השוטרים לאבטח), במידה והיו משאירים את הפצוע בזירה, היה מוצדק להשתמש בירי חי ולהרוג מתפרעים רבים (אולי עשרות)? מה היית אומר אז (ומה היו אומרים פוליטיקאים כמו טיבי שתובעים, כביכול אכיפה)?
        וכאן, לסיום, חשוב לי להעיר הערה נוספת. נראה לי שאתה מקבל בקלות רבה מדיי, סיווגים מקובלים בציבור לשמאל ולימין. תביעה לאכוף את החוק בקפדנות אינה שייכת בשום אופן לימין. כל תומך דמוקרטיה ליברלית חייב לקבלה. גם גישה שלפיה אין לאכוף את החוק נגד ערבים אלא לחבק אותם ולהתרפס בפניהם איננה שמאל. אין גם כל סתירה בין התביעה לנהוג בשוויון באזרחי ישראל הערבים (לפחות כפרטים) ובין התביעה לאכיפת חוק, ואף אחת מהן אינה שייכת לשמאל או לימין. לדעות שונות שמושמעות בכנסת ובציבור יכולות להיות סיבות אחרות: הון פוליטי, אינטרסים מפלגתיים, חוסר רצינות ועוד.

      • נדב, קודם כל אין לי שום מחלוקת עם הפסקה האחרונה שלך. החלוקות הדיכוטומיות האלה בין שמאל לימין זה בדיוק מה שאני מנסה לערער. זו אחת הסיבות שציטטתי את ז'בוטינסקי בהקשר הזה.

        לעניין עצמו, הדינמיקה של מהומות במגזר הערבי קשורה תמיד להרוגים – בעיקר כאשר הציבור מאמין שנהרגו שלא בצדק, או שהמשטרה מיהרה יותר להשתמש באש חיה משום שמדובר בערבים. וקשה לומר שהאמונות הללו חסרות בסיס. הבסיס של מהומות הן בד"כ הלוויות, שהופכות למהומות בעצמן, יוצרות עוד הרוגים וחוזר חלילה. לעומת זאת, מעולם לא ראיתי מהומות במגזר הערבי בעקבות עבריינים או מפגינים אלימים שנפצעו או נעצרו. לפיכך, כדי לשמור על שלום הציבור במצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו, כדאי שהמשטרה תפזר הפגנות אלימות בכוח מסיבי, אבל לא קטלני.

      • "וגם קשה להתעלם מהעניין המרכזי כאן: התפיסה הערבית שפשיעה לא מעניינת את המשטרה כל עוד היא לא פוגעת ביהודים"- זו בדיוק הנקודה. השוטרים באו לעצור ערבי שפגע בערבים. ודווקא אז הותקפו.

        "הסרטון הראה בבירור שלא היה שום צורך להרוג את ח'יר חמדאן, "

        התפיסה שבה ה"צורך" היה קיים רק במידה שחמדאן סיכן את השוטרים (דבר שהסירטון לא פוסל) היא שגויה- לפחות בארה"ב שימוש בכוח קטלני כדי למנוע הימלטות של פושע http://en.wikipedia.org/wiki/Fleeing_felon_rule חמוש ואלים היא לגיטימית- וזאת כדי למנוע פגיעה שלו בשוטרים או אזרחים נוספים גם בתום האירוע המיידי.

        a police officer may not seize an unarmed, nondangerous suspect by shooting him dead…however…Where the officer has probable cause to believe that the suspect poses a threat of serious physical harm, either to the officer or to others, it is not constitutionally unreasonable to prevent escape by using deadly force.
        —Justice Byron White, Tennessee v. Garne

        בהינתן נסיבות האירוע (התערבות בריב אלים בין משפחות, התקפה על השוטרים שבאו לעצור את מחוללי האלימות העיקריים) תרחיש שבו חמדאן נמלט רגעית ואז תוקף שוב ניידת אחרת או, לחילופין, משתמש בסכין בסכסוך המשפחתי שהבי למעצר הראשוני הוא בהחלט סביר. זכויותיו של סכינאי אלים לחיים פחותות, במקרה הזה, מזכויותיהם של קורבונותיו הפוטנציאלים. ניתן לטעון אחרת כמובן- אבל הפואנטה היא שפעולות השוטרים הן בתוך טווח הלגיטימיות, לא מחוצה לו.

        (אבל למה לא ירו לו ברגל? מעולם לא הורשע שוטר באף מקום בעולם מכיוון שירה ברגל ולא בפלג גוף עליון. או שהירי נתפס כמוצדק, או שלא. "ירי לרגל" הוא בלבול שכל עיתונאי, לא בסיס משפטי)

        "ובוודאי שלא לזרוק אותו לניידת כמו שק תפוחי אדמה כפי שזרקו"

        באשר לטענה שהם לא היו צריכים לזרוק אותו לניידת אני חייב לציין שאני בטוח שאם לא היו עושים זאת והיו קוראים לאמבולנס ומחכים לו (בזמן שההתקפות עליהם מצד משפחת הסכינאי ותושבי הכפר נמשכות?) היו מגנים אותם על הפקרת הפצוע. פעולותיהם הביאו את חמדאן לבית החולים במהירות המירבית ולכן נראות לי תקינות.

        אבל בכל מקרה זו לא הנקודה. לו היו השוטרים מתערבים בריב בין משפחות פשע בבת ים שבו נעשה שימוש בנשק והיו יורים על בן משפחה שתקף אותם זה היה נון-איסו. לא היו מהומות ברחבי הארץ ולא היו גינויים מצד נציגי משפחות הפשע בבת ים. הייתה נפתחת חקירה, הייתה אולי הודעת גינוי מצד האגודה לזכויות האזרח, הייתה ידיעה, אולי, בעמוד החמישי של ידיעות, ואחרי חצי שנה הייתה, אולי, עוד ידיעה שהירי היה מוצדק או שהשוטר הושעה בשל ירי לא מוצדק.

        התמיכה האוטומטית לה זוכים פושעים ערבים מהקהילות שלהם ונציגיהם בכנסת בכל מקרה של עימות עם המשטרה תגרום לכך שכל אכיפה חסרת פשרות תגרום לתגובת נגד מהרחוב ומהאליטות הערביות ותצית, בהכרח, עימות לאומי שיחתור להאפיל על הרקע הפלילי.

        יכול להיות, כמובן, שאני טועה. שאם המשטרה תפתח בהידברות עם ד"ר טיבי ומנהיגי הקהילות הערביות התוצאה תהיה תמיכה באכיפת החוק בתוך היישובים הערביים, במעצר פושעים, גם אלו שמקורבים למנהיגים מקומיים, ובאיסוף נשק לא-חוקי ושתמיכה זו באכיפת חוק שנועדת להגן על ערבים מערבים תתורגם גם לתמיכה באכיפת חוק שמגנה גם על יהודים מערבים. אהיה המאושר באדם לו אתבדה ונגלה שזה המצב.

        השאלה היא- האם אתה מוכן לאפשרות ההפוכה? האם אתה מוכן לאפשרות שכל התנגדות לשוטרים תוצג כ"התנגדות", שבכל מעצר פושע תהיה מעורבת בהתפרעות של בני החמולה שלו שתסחוף את כל הכפר, שנשק לא חוקי יוצג כנשק ה"התנגדות" ושד"ר טיבי יתנער מכל תמיכה ראשונית שייתן לאכיפה ויגנה כל שימוש בכוח מצד השוטרים, בייחוד כשזה נעשה למען מטרות "יהודיות" (גירוש שב"חים למשל)? כי לי זו נראית כמו אפשרות סבירה בהרבה.

        אז בהחלט, אני בעד אכיפה חסרת פשרות- אבל רק אם התומכים בה מוכנים לאפשרות השנייה ומוכנים להמשיך גם כשהתוצאה תהיה התגברות האלימות לטווח הקצר ונטישת תמיכה באכיפה מצד אותם ערבים ישראלים שתמכו בה בתחילת הדרך.

      • אני לא מסכים איתך לגבי ניתוח הסרטון – לדעתי לא היה כאן צורך בירי קטלני על מנת להרוג. ראשית כל, החוקים שחלים בארה"ב אינם חלים בארץ, והנקודה המרכזית כאן שהמשטרה (וגם מג"ב והצבא) נוטים להפעיל כוח קטלני כלפי ערבים הרבה יותר מאשר כלפי יהודים. אם היו סטנדרטים מחמירים שמיושמים במידה שווה על כולם, אז מילא. אתה באמת חושב שזה המצב?

        בנוגע לשאלה האחרונה שלך – אני אכן מוכן לאפשרות ההפוכה. כתבתי בפירוש הפוסט שצריך לדרוש מהציבור הערבי מינימום מסויים, ועל המינימום הזה חייבים להתעקש. בהידברות ותוך שיתוף פעולה עם ההנהגה, אם אפשר, ובידוד הפושעים. אבל גם אם שיתוף כזה לא מתאפשר, בפשע חייבים להילחם בכל האמצעים. עדיף, כפי שכתב גם נדב מעלי, לעשות זאת ללא אבדות בנפש. והמשטרה הבריטית הוכיחה שאפשר, בתנאים לא פחות קשים.

      • דני, אני מסכים כמובן שלרוב עדיפה פעולה משטרתית בכוחות גדולים, ושבדרך כלל- אם כי לא תמיד- זה מסייע להפחתת ההתנגדות, למיתון הסיכונים ולצמצום השימוש בירי. אין גם צל של ספק שמעצרים עדיפים על הרוגים ועל אש חיה. משטרה איכותית הייתה פועלת כך כלפי כל הפרות סד בקנה מידה רחב (גם של חרדים, למשל). כך נוהגות בהצלחה רבה משטרות אחרות בעולם המערבי. דוגמה בולטת היא הטיפול בRiots בלונדון שהחלו להתפשט גם לערים נוספות באנגליה. המשטרה בריטית, במקצועיות רבה, הדבירה לחלוטין את הפרעות תוך ימים בודדים על ידי מעצרים המונייים ומדוייקים בשעות שבהן לא התקיימו הפגנות וכמעט ללא שימוש בכוח. הפיכת המשטרה שלנו למקצועית, טובה, חכמה וערכית יותר היא כמובן שאיפה מוצדקת ומשותפת, אך אינני בטוח שזה קשור ישירות ובעיקר למהומות במגזר הערבי.
        לאחר הדברים האלה, נראה לי שאתה מאפשר לעצמך לחמוק מן השאלות הקשות בקלות רבה מדיי. אתה ודאי לא מציע שכל פעולת שיטור פשוטה ויומיומית תיעשה על ידי עשרות רבות של שוטרים. זו הרי תביעה לא מעשית ובלתי הגיונית. ומשום שזה המצב, אתה חייב לספק תשובה: האם לאכוף את החוק באופן שגרתי ויומיומי (כאשר כוחות גדולים במיוחד יוקצו רק לפעולות שמראש מסווגות לבעלות סיכון/פוטנציאל חיכוך גבוה) או לא? וכאשר שוטרים כן נקלעים למצב קשה שאולי אף יחייב אותם לירות הם זכאים לגיבוי? האם הסיכון שבעצם האכיפה השגרתית של החוק גם במגזר הערבי (ובישראל יש אכיפת חסר בכל המגזרים) מצדיק הימנעות ממנה?
        בכפוף להסתייגות מתפישתו העקרונית לגבי שימוש בכוח קטלני (אם כי ברור ששוטרים וחייבים לפעול- לרבות ירי- לא רק מתוך הגנה עצמית אלא לשם מילוי תפקידם), אני מסכים עם יונתן בעניין.

      • אם צריך לפעול בכוח קטלני, אז בוודאי. במקרה הזה, כך נראה לי, היה אפשר לנטרל אותו בקלות גם בלי להרוג אותו. העובדה שהוא ברח, היתרון המספרי של השוטרים, העדר מתפרעים אחרים במקום, כל אלו הופכים את המקרה הזה לחשוד מאד.

        אם שוטרים בסכנת חיים, הם צריכים לירות, ואם אין ברירה, אז על מנת להרוג. אין שום ספק בכך. אבל חייבים להבהיר היטב לציבור הערבי שהמשטרה תאכוף את אותם הכללים בשוויוניות על ערבים ויהודים. כרגע, הם לא משוכנעים בזה, ואני לא כל כך מאשים אותם. אם נחזור לאחמד טיבי, הוא אמר פעם שהבדיקות הקפדניות של ערבים בשדה התעופה לא מפריעות לא בפני עצמם. בארה"ב, למשל, בודקים באופן קפדני את כולם. מפריע לו שמיישמים עליו סטנדרטים מחמירים יותר מאשר על נוסעים יהודים. אני חושב שאותו הדבר נכון גם כלפי התנהגות משטרתית.

      • הנשק שהיה צריך לשמש אותם היה טייזר. כנראה לא היה להם. אילו היה, הפוגע היה מנוטרל (השתמשו בטייזרים על יהודים, גם כאשר אלה לא התנגדו למעצר).

        כללי ההתנהגות של שוטרים דורשים מהם להודיע לאזרח שהוא עצור. מרגע שהם מכריזים על זה, יש להם סמכות להפעיל כוח, *אם* האזרח מסרב להיות עצור (להיכנס לניידת; להיאזק, להיקשר ועוד).

        לא נראה שהם יידעו אותו שהוא במעצר ושעליו לעמוד או לשכב על הארץ (הסיגנון האמריקאי), אלא פשוט יצאו וירו. זה היה חיסול נטו. גם נראו כמו מאפיונרים.

  7. לעניין הכאפייה – כל דבר נבחן לפי ההקשר שבתוכו הוא נמצא. עטיפת הצוואר בכאפייה מהדגם המסוים הזה ובעיתוי הזה בהחלט נועדה להעביר מסר פוליטי, אולי אפילו מסר פוליטי חריף. זה לא היה מעשה תמים של אימוץ פריט לבוש מסורתי, וגם לא ניסיון תמים לסמן שייכות לקבוצה לאומית. זה בפירוש היה מסר פוליטי. העניין הוא שהמסר הזה הוא לגיטימי לחלוטין. אפשר לבקר ואפילו לכעוס, אבל המסר לגיטימי. זה כמו שחבר-כנסת יופיע על הדוכן בחולצה אדומה באחד במאי כדי להביע הזדהות עם שובתים במפעל כלשהו. זה כמו שחבר-כנסת יופיע על הדוכן בכיפה שחורה במקום כיפה סרוגה כדי לסמן הזדהות עם מפגינים חרדים כלשהם. זה כמו שחבר-כנסת נוצרי יופיע על הדוכן עם שרשרת צוואר שעליה צלב כדי לאותת שהוא תומך במתן זכות תפילה לנוצרים בחדר הסעודה האחרונה בהר ציון בירושלים. כל המסרים האלה הם לגיטימיים. אסור לחבר-כנסת לעשות הצגה על הדוכן (לפי תקנון הכנסת), אבל מותר לו לשנות את לבושו או להוסיף לעצמו איזה פריט לבוש כדי להעביר מסר מרומז. ובכל מקרה, אין שום סיבה לתגובה היסטרית.

  8. אני כמובן מסכים, אבל נראה לי שבאקלים הפוליטי הנוכחי, שבו הממשלה מקדמת את "חוק הלאום", הרעיון שסגן ראש הממשלה (או כל תפקיד בכיר אחר, לצורך העניין) ישוריין לערבי נראה ריאלי בערך כמו הרעיון שכל הערבים יצטרפו לתנועה הציונית.

    כדאי לזכור שחברי כנסת אמורים להביע את רגשות הציבור שבחר בהם בין היתר באמצעות מחוות סימבוליות מעל דוכן הכנסת. זה חלק מרעיון הדמוקרטיה הייצוגית. מכאן שמירי רגב וחבריה כופרים גם ברעיון שהמיעוט הלאומי הערבי ראוי לייצוג פרלמנטרי ממשי כלשהו, וזה לא פחות מטריד.

  9. תרשו לי להמליץ על מאמר שקראתי כרגע בNRG:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/646/874.html?hp=1&cat=479&loc=4
    הוא לא רק רלוונטי לנושא של הפוסט אלא מראה כמה וידאו קליפים יכולים להיות מטעים.
    חוצמזה תודה ליונתן בוקסמן שחסך לי תגובה רציתי לפרסם (וגם להודות על האמת ניסח אותה הרבה יותר טוב ממני).

    • אוהד, חשוב לציין שכשהגיעה ההבהרה, חגי מטר מיהר לעדכן את הפוסט בשיחה מקומית.
      אין לי ספק שהמילואימניק הזה הוא אדם טוב וכוונותיו היו טובות לחלוטין. אבל זה
      לא משנה את החומרה של האירוע. לא יתכן שאשה ערביה לא תוכל לנסוע באוטובוס בלי
      שיתייחסו אליה כפצצה חיה וכחשודה מידית. לחייל אקראי, או לנהג אוטובוס, אין
      שום זכות לבקש מאדם לפתוח תיק. הזכות הזאת שייכת למאבטחים ושוטרים מוסמכים
      בלבד. חשוב לשמור על הגדרות הללו, כדי למנוע הצקות אינסופיות לאזרחים.

      מבחינה בטחונית, כל הסיפור הוא מגוחך. כשיש מחבל מתאבד על אוטובוס והוא רואה
      שמתחילים לחפש בתיקים, מן הסתם יתפוצץ מיד. אישה עם חיג'אב והרבה סלים זה גם
      ממש לא פרופיל של מחבל מתאבד, לפי ניסיון העבר. מחבלים כאלו רוצים להשתלב
      בסביבה, לא לבלוט בה.

      • ה"עדכון" לא שינה את מהות הביקורת שלו- שאין סיבה אובייקטיבית לחשוד יותר בתכולת התיק של אישה ערביה מאשר אישה לא ערבייה ושאין לאזרחים זכות לדרוש ממנה לפתוח את תיקה (ייתכן שעל פי החוק הוא צודק לגבי מספר שניים. אבל אם כן האם החוק צודק או שצריך לשנותו?).

        מה לעשות? זה פשוט לא נכון אובייקטיבית. מספר הפיגועים שבוצעו בישראל נגד נוסעים יהודים באוטובוסים הוא אפס, מספר הפיגועים שבוצעו נגד ערבים נמוך בטירוף, ומספר הפיגועים חסרי האבחנה שבוצעו נגד מטרות מעורבות הוא גם אפס. מספר הפיגועים שבוצעו בישראל על ידי ערבים הוא גבוה. מספר הפיגועים שבוצעו על ידי או בסיוע ערבים ישראלים נמוך יותר אבל עדיין משמעותי- ובכל מקרה הדרך היחידה לברר זהות היא על ידי בדיקת תעודת זהות שעשויה להיות מזוייפת.

        הבעיה היא לא השקט הנפשי של הנוסעים היהודים באוטובוס- הבעיה היא הסיכון הממשי, שנמוך לכל פרט, אבל גבוה בהצטברות, שמהווים אנשים מקבוצת השיוך של אותה אישה לאנשים מקבוצת השיוך של החיל.

        כנ"ל לגבי בדיקות בשדה תעופה. כן, אפשר ליישם בדיקות מחמירות על כולם בלי הבדל דת גזע ומין. אבל סטטיסטית ד"ר טיבי מהווה סיכון גדול יותר מאשר שלמה ישראלי מבת ים. בדיקות ארוכות מהוות מעמסה כלכלית הפוגעת גם היא בבטחון ישראל- ולכן זה הגיוני "להפלות" בין מי ששייך לקבוצת סיכון גבוהה למי שלא.

        האם היתרון הביטחוני שכרוך בבדיקה שונה לערבים ישראלים (ומוסלמים זרים) לעומת אחרים שווה את הנזק ההיעלבותי? ייתכן שלא. אבל ההיתממות כאילו שאין סיבה לחשוד יותר בערבי מוסלמי, מבלי שיודעים עליו פרטים אישיים היא מגוחכת. ההתנערות מכל אחריות לחשד, בייחוד מפי אדם שהיה יועץ של מי שהנהיג עשורים של פיגועי טרור נגד ישראלים וקורא לשחרורם של מי שביצעו בפועל את הפיגועים היא עלבון לאינטיליגנציה. וההתעלמות מכך שבדיקה מחמירה לכולם לא נושאת בחובה מחיר יעילותי וכלכלי ועשויה לא להיות מעשית היא דוגמא ל"ייקוב הדין את ההר".

        בכל מקרה, גם יחס "שוויוני" לא בהכרח יגרום לשינוי ההתייחסות של ערבים לבקשות בידוק.

        סיפור אישי: הבכור שלי נולד בבי"ח מאיר בכפר סבא שכשליש היולדות המאושפזות בו הן תושבות טייבה ווכפרי המשולש. עם או בלי קשר השומרים במחלקת היולדות הם די שטאזי. אחד מהשומרים פנה אלי באגרסיביות כשבאתי לבקר את אשתי בבוקר שלאחר הלידה (הם מרחיקים את כולם אחרי 2100), דרש לראות ממני תעודת זהות (שכמובן לא נשאתי), ולתת לו הסבר מפורט על למה באתי, למי, מתי הוא נולד, ומה היה המשקל שלו בלידה. התעצבנתי אבל עניתי בנימוס וברוח טובה- אחרי הכל, הפוציות שלו מגנה בסופו של דבר גם על הילד שלי, לא?

        באותו יום ראיתי אותו פונה בדיוק באותה צורה, ובאותו טון, למבקרים אחרים, יהודים וערבים. בשני מקרים, ערבים נענו בזעם לבקשה שלו, ואף התרחקו ממנו בהפגנתיות תוך שהם כופרים בזכותו לתשאל אותם. הם הורחקו מאגף היולדות עד שהגיעו אנשי ביטחון אחרים ותשאלו אותם. באופן כללי מתושאלים ערבים הגיבו בסקלה שנאה בין עוינות לחשש (Fight or flight) בעוד שיהודים הגיבו בסקלה שנאה בין שעמום לשעשוע.

        אני בטוח שהערבים שתושאלו ובטח שאלה שהורחקו מרגישים קורבן לגזענות- וזאת על אף ש, אובייקטיבית, הם קיבלו בדיוק אותו יחס שאני קיבלתי.

        סיפור אישי 2: גם אני עצרתי פעם נוסע ודרשתי ממנו לפתוח תיקים. זה היה כשהייתי חייל טרי בשיא האינטיפדה השנייה וראיתי אותו מתעסק בצורה חשודה עם התיקים שלו. השילוב של זה עם העובדה שהוא נראה "לא ישראלי"=ערבי הדליקה לי נורה אדומה. לפני כן דרשתי ממנו להראות לי תעודת זהות. אז ולדימיר נפסוב המשועשע הראה לי את תעודת הזהות שלו ושאל אותי במבטא רוסי כבד אם הכל בסדר ושיבח אותי על העירנות. למה הוא לא התרגז? כי מבחינתו הפוציות שלי הגנה גם עליו כחבר באותה קבוצת שיוך. לו היה שמו איסמעיל הוא לא היה תופס את העירנות/פוציות שלי ככזו המקדמת אינטרסט משותף שלנו על אף שהסיכוי שגם הוא יפוצץ ממחבל מתאבד לא היה נמוך בהרבה משלי.

      • יונתן, אולי תתקן אותי, אבל אני לא מכיר מקרה שניסיון לחפש בתיקיו של מחבל מתאבד באוטובוס (בוודאי ובוודאי שע"י אזרחים), מנע פיגוע. לעומת זאת, היכולת של כל אזרח להציק לערבים באופן אקראי יוצר תופעות חברתיות שליליות ומסוכנות ביותר. הוא גורם לערבי להרגיש רדוף באשר הוא ערבי. יתכן שלפעמים ערבים נעלבים גם כאשר היחס הוא שוויוני, ואי אפשר להאשים אותם על כך: כאשר בתשע מקרים מתוך עשר היחס הוא לא שוויוני, טבעי שאנשים יראו צל הרים כהרים.

        אני משער שלא תתכחש לנזק שיחס לא שוויוני יוצר למרקם החיים בחברה. בהתחשב בזה שבדיקת תיקים אקראית באוטובוסים לא מועילה מבחינה בטחונית, ובוודאי שאזרח רגיל או מילואימניק לצורך העניין אינו מוסמך לזהות סכנה בטחונית, צריך לאסור אותה בחוק מכל וכל. בשביל זה יש משטרה ויש שב"כ. אני מודע לכך שהיחס לערבים נובע מתוך פחד יותר מאשר מגזענות (אם כי גם האחרונה קיימת), כמובן, אבל זה לא מקל על העלבון מבחינת האזרחים הערבים שלא מעורבים בטרור, וצריכים לסבול יחס של טרוריסטים בפוטנציה בכל אשר ילכו.

        בארה"ב בודקים את כולם בשוויון בשדות תעופה. זה עולה יותר כסף, אבל האינטרס של החברה ביחס שוויוני, במיוחד בחברה משוסעת כמו שלנו, הוא חשוב בהרבה.

        ולבסוף, לא הבנתי את האמירה שלך בנוגע למקומות מעורבים. הרי רוב פיגועי ההתאבדות שאני זוכר היו באוטובוסים, בתי קפה ומסעדות – מקומות שיכולים להיות בהם גם יהודים וגם ערבים.

      • וסיפור משלי –

        אני מסתובב לא מעט בספריית מדעי הרוח של הר הצופים. לעיתים אני לובש מכנסי חאקי (אמורות להיות אפורות אבל נראות 'צבאיות' – נראו אחרת בחנות…) והיה לי בעבר גם פאוץ' שנראה כמו חגור.

        יום אחד עברתי כך (ועם נעליים שאולי גם נראו 'צבאיות') ליד סטונדטים ערבים שישבו בספריה, ואחת מהן נרתעה ממני אינסטינקטיבית, כאילו הייתי חייל שבא לתפוס אותה.

        כך שיש להם מקדם-טראומה מסויים, מזה זמן.

        חוקר אחד העריך לפני כמה שנים ש-80% מהילדים בגדה המערבית, סבלו מ-PTSD ברמות שונות, בעקבות האינתיפאדה השניה.

      • דני, דווקא מתוך הסכמה בנושא הנדון אני מבקש להביע דאגה מהנחרצות שלך בנוגע ליחס המדינה לשוויון. אני מסכים, למשל, ששווה להשקיע משאבים כדי שהבידוק במקום כמו שדה התעופה הבינלאומי של ישראל יהיה דומה לכל הנוסעים עד כמה שאפשר. למיטב ידיעתי, המדינה נקטה צעדים משמעותיים מאוד בעניין זה בשנים האחרונות אם כי באיחור רב. האם חשוב להשקיע משאבים, אפילו לא מבוטלים, למען תחושה טובה יותר של ערביי ישראל ואווירה של שותפות ודו-קיום? לדעתי, חשוב מאוד.
        אך האם בבידוק שונה בין יהודי לערבי יש בהכרח הפרה של השוויון? לא בהכרח. ההגדרה הבסיסית והמקובלת לשוויון (האריסטוטלית) היא יחס דומה לדומים ויחס שונה לשונים על פי מידת הדמיון או השוני הרלבנטי. אם כך, יהיו מצבים רבים שבהם יחס שונה ליהודי ולערבי יהיה מוצדק (לפחות במובן זה שיעלה בקנה אחד עם עיקרון השוויון). בעייתי? כן. מתסכל? אולי. אבל מפלה? לא בהכרח.
        נניח, לצורך הדיון, שכומת הסיכון מכל נוסע. הסכנה שנוסע יהודי יהיה שותף לפיגוע הוא 0.0000001%, בעוד שהסכנה הנשקפת מהערבי היא 0.001%. הסיכון מהערבי נמוך מאוד, אך עדיין גבוה פי עשרת אלפים מזה שנשקף מהיהודי. ניקח דוגמה אחרת. אירע רצח בעיר רחובות, והמשטרה מגיע למקום תוך דקות. ידוע לה רק שהקוצח היה ג'ינג'י. האם מותר לה לעצור כל ג'ינג'י שעובר ברחוב? אכן שאלה קשה, שכדי לענות עליה יש להביא בחשבון שיקולים מתחרים כבדי משקל. אך נראה שלא יהיה זה מפלה מצד המשטרה. עכשיו חשוב על מצב שהמשטרה הספיקה לסגור את הבניין לפני שהרוצח יצא ממנו. בבניין יש רק שני ג'ינג'ים. האם יהיה זה מפלה לעצור אותם לחקירה על בסיס אדמוניותם בלבד, ומבלי שיש ראוית נוספות באותו שלב?
        לסיכום, מדובר בשאלות מורכבות ולא תמיד יש לי תשובות חדות, פשוטות וטובות. דעתי ודאי לא נוחה מהרוחות הרעות שמנשבות במדינה. אבל לא הייתי ממהר להאשים תמיד את רשויות המדינה באפלייה קשה (כולל בזכות לחיים) מתוך רפלקס, מה גם שמדובר ברשויות שאינן מנוהלות (ברמה השופטפת) על ידי פוליטיקאים.

      • נדב, בין אם ברמה הפילוסופית יש הצדקה ל"פרופיילינג" ובין אם לא, לא נראה לי שיש חולק על הנזק שהוא גורם לחברה משוסעת בחתכים דתים ואתניים. מי שלא ידע ולא הכיר את ההשפלה, להיות מוסט החוצה מיתר הממתינים, להיראות כחשוד בעיני כל נהג ומאבטח מזדמן, קשה לו להבין לדעתי את הנזק העמוק שיחס כזה גורם למרקם היחסים. אם אפשר לפתור את הבעיה בכסף או אפילו טרדה לכלל האזרחים, לדעתי צריך לעשות זאת.

      • דני, אני שב ומאשר את הסכמתי בעניין.
        אבל נראה לי שאופן הבניית המצב והמושגים שנבחרים אינם בעלי משמעות פילוסופית-אקדמית בלבד (אם כי אני מייחס לכך חשיבות גדולה גם אם הדברים היו מסתכמים בכך). מי שטוען שרשויות המדינה כולן מפלות אזרחים מסויימים בשל השתייכותם האתנית/לאומית לכל אורך ורוחב הגזרה, לרבות בחיי אדם ממש, בעצם טוען שישראל היא מדינת אפרטהייד. התיאור הזה מתאים לדרום אפריקה ממש כמו לישראל או למדינות דרום ארה"ב בתקופת העבדות הרעה ביותר. ברור, שלא אלה הם פני הדברים. ישראל היא עדיין דמוקרטיה ליברלית עם זכויות אדם מוגנות (כולל חופש ביטוי), עם בחירות חופשיות, עם שוויון בפני החוק ועם ערובות מוסדיות נגד עריצות, לרבות עריצות הרוב. נכון, שזוהי דמוקרטיה שברירית, ובשנים האחרונות ניכרת שחיקה מסוכנת ומדאיגה עד מאוד. נדמה לי שגם אתה מסכים לכך. מכאן- שוב, מתוך הסכמה לרוח הדברים- אני מבקש לנקוט משנה זהירות ודיוק.

  10. עלי לציין שאכן מבחינה בטחונית הסיפור מגוחך- אבל הוא מגוחך בדיוק מכיוון שנעשה ניסיון לשמור על מצג של שוויוניות. הבדיקה בתיקים של כולם נועדה לגרום לאישה להרגיש שהיא לא מטרה ספציפית לחיפוש. זה גם לא עבד, כי היה ברור לה שהיא המטרה ולכן היא התנגדה לחיפוש בעת ששאר הנוסעים (היהודים) לא התנגדו, וגם פגע במטרה הביטחונית של החיפוש. כלומר הסרטון בדיוק מדגים את התועלת המוגבלת שבבידוק בטחוני "שוויוני".

    (דרך אגב, לא כל מחבל הוא מתאבד- אז יש לחיפוש איזשהו ערך גם בצורה שבה בוצע. ונשים שהטמינו תיקי חבלה לא תמיד הסוו את עצמן ואם היו מנסות אז שפת הגוף שלהן הייתה עשוייה לשדר חוסר ביטחון)

    אם היה חשד סביר אז היה צריך לוודע שלחשוד אין יכולת לגשת לתיקים החשודים ואז לבדוק אותו ספציפית.

    עד כמה שידוע לי לנהגי אוטובוסים דווקא יש זכות חוקית לדרוש מהנוסעים בידוק בטחוני וחובה על הנוסעים לציית. אין להם זכות לדרוש תעודת זהות. האם אני טועה?

    • יונתן , לנהגי אוטובס , אין זכות לדרוש תעודת זהות . חוק החזקת תעודת זהות והצגתה , תשמ"ג 1982 , סעיף 2 מורה כך , מצטט :

      " תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו. "

      לגבי שוטר , בתי המשפט פסקו ( רצ"ב לינק ) כי רק לאור יסוד סביר או חשד סביר לביצוע עבירה , רשאי שוטר לבקש תעודת זהות מאדם , כך סתם מתוך חשד ערטילאי , לאור חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , אין שוטר רשאי לבקש תעודת זהות . מה ששוטר לא יכול , נהג אוטובוס בטח לא יכול .

      תוכל לקרוא על כך בפסקי הדין בלינקים להלן :

      http://2jk.org/praxis/wp-content/uploads/2012/04/שלום-אי-חובת-הצגת-תעודת-זהות-לשוטר.pdf

      http://breader.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5CIDCNFSV01%5Cidc_repository4%5C532%5C573%5C84f7b0dabe984bee978e517e6af5e32b&OlvDataProto=file&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCour

      ts&h=7C51BC1CEA5B37F2D94FCD041EE72D4E&OnePageMode=1

      לגבי תהייתך השניה , אחזור אליך אולי יותר מאוחר, כרגע אני קצר במשאבים . תודה

    • יונתן , הלינק השני כנראה שבור . תסתפק לעת הזו בלינק הראשון , אנסה לטפל בבעיה , קצת לא פשוטה . תודה

    • בעיקרון לגבי חיפוש של נהג אוטובוס , הנושא קצת סבוך . לא אוכל לסבך אותך יתר על המידה , אבל , תוכל להגיע להסמכה של נהגי אוטובוס , כמאבטחים ( ורק מי שמוסמך לכך כדין ) וזה נותן להם הרשאת חיפוש בעיקרון . אפנה אותך להסמכה , בילקוט הפרסומים ( רשומה של הוראות מינהל ) ושם בעמוד 3889 , תחת הכותר :

      "הסמכה
      לפי חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור , התשס"ה – 2005 "

      תוכל לקרוא על ההסמכה . אבל זה סבוך מאוד , אבל בגלובל , הנה הלינק :

      http://www.nevo.co.il/law_html/Law10/yalkut-5544.pdf

      אם תרצה להעמיק , הנה ההסמכה או תכל"ס החוק המסמיך לכך :

      http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/999_469.doc

      אם יהיו לך שאלות ספציפיות , תוכל לשאול , כרגע אין לי ממש משאבים .

      תודה

    • יונתן , רק להבהרה :

      נהג שהוסמך כמאבטח , רשאי לכאורה על פי חוק , לערוך חיפוש ולבקש הצגת תעודת זהות , בקשר לנסיעה באוטובוס באופן כללי ביותר . אתה מבין הסתירה עם התגובה המכוננת שלי לענין זה ( זו עם שוטר ותעודת זהות ) . יש פה סתירה חוקתית בעייתית . אבל , זהו המצב . כרגע אני מנוע . תודה

      • עוד סיפור משלי –

        בשנים 01'-04' הייתי חוזר מת"א לירוש' אחרי חצות, ומחכה במונית השירות הבינעירונית. המונית כידוע יוצאת רק כשהיא מלאה.

        באחת הפעמים היו חסרים 2 נוסעים. הגיעו 3 ערבים, אבל שאר הנוסעים והנהג סירבו לנסוע איתם, והעדיפו לנסוע עם 2 מקומות ריקים.

      • למרבה הצער, לא מפתיע אותי בכלל.

    • מעלה התגובה שוב , אחרי שנכנסה לשיהוי משום מה , ולא עלתה , תבדוק מה קורה עם זה דני , זה לא פעם ראשונה :

      בעיקרון לגבי חיפוש של נהג אוטובוס , הנושא קצת סבוך . לא אוכל לסבך אותך יתר על המידה , אבל , תוכל להגיע להסמכה של נהגי אוטובוס , כמאבטחים ( ורק מי שמוסמך לכך כדין ) וזה נותן להם הרשאת חיפוש בעיקרון . אפנה אותך להסמכה , בילקוט הפרסומים ( רשומה של הוראות מינהל ) ושם בעמוד 3889 , תחת הכותר :

      "הסמכה
      לפי חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור , התשס"ה – 2005 "
      הנה הלינק כאמור לילקוט הפרסומים :

      http://www.nevo.co.il/law_html/Law10/yalkut-5544.pdf

      תוכל לקרוא על ההסמכה תכל"ס החוק ( חקיקה ראשית מה שנקרא ) , אבל זה סבוך מאוד , אבל בגלובל , הנה הלינק :

      http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/999_469.doc

      תודה

  11. כרגע יש לנו מה שנראה כמו תחילתה של אינתיפאדה שלישית. מעריך שזה יחמיר.

    כמו עם השניה, זה ישמח מאוד את אנשי הימין כאן ואת החמאס. happy days.

  12. טוב דני , יונתן ושאר המגיבים , תגובות שלי פה בשיהוי , ולא עולות , אז התמונה לא ממש מלאה ( גם כך סבוכה מאוד ) , אז צר לי , נחכה שיעלה …… וכדאי שתבדוק מה קורה עם זה דני . תודה

  13. טוב , אני קראתי המאמר , וגם אם יש בו תבונה כללית עקרונית , עדיין :

    כמובן צריך להבין , שבטווחים מידיים וקצרים , צריך לפתור את בעיית האלימות . בעיית האלימות הלאומית לפחות , לא קשורה בעיקרון לבעיות הארוכות טווח של " שותפות הוגנת " . שהרי , ברור כשמש : נאמנותם לאחיהם הפלסטינאים , גדולה ומשמעותית , מזו למדינת ישראל ( למצער גדולה ,במקרים הטובים יותר ) . מבחינתם זוהי סתירה מובנית , או קשר דיאלקטי מובהק , וגם מבחינת ישראל כך הדבר ( ראה למשל , דוקטרינת הפרופיליזציה בביטחון , מי יוותר עליה ? ) .

    ואגב , שלטון צבאי בפועל , יכול לפתור הבעיה ברמה המיידית במזרח ירושליים לפחות ( בכוח יש כבר בכל שטחי המדינה , אני מדבר על פיתרון טקטי מבצעי ) . תודה

  14. אהבתי את המאמר. וראוי לציין ששנים מעשרת קורבנות השבועות האחרונים היו שוטרים ערבים שהגנו בגופם על אזרחים יהודים וערבים. רק מה? שניהם, כמו מציתי "תקרית הכאפיה" באבו-סנאן\ וכמו סלמאן מצאלחה הם דרוזים.

    כך שאם כוונתך הייתה להראות שיש פוליטיקאים ערבים ישראלים שמעוניינים בשיטור אפקטיבי ומוכנים לגבות את השוטרים הראית את ההפך. זה שיח של זהויות, לא של זכויות.

    מה שכן זה מטומטם שאין כיתוב בערבית על הניידות.

    • אחמד טיבי, ורבים אחרים, אמרו במשך שנים שהם מעוניינים בשיטור אפקטיבי, והעמדה שלהם בנושא אינה שונה מזו של מצאלחה. מעבר לזה, מצאלחה לא רואה בעצמו דרוזי לפי דעתי. למעשה, אני קורא אותו מדי שבוע ולא ידעתי שהוא דרוזי עד שאמרת לי (ובדקתי בויקיפדיה).

      • אחמד טיבי, ורבים אחרים מעולם לא גיבו את המשטרה כשזו פעלה נגד פשיעה תוך מגזרית ונתקלה בהתפרעויות, ולא, כפר כנא זה לא המקרה הראשון ובדרך כלל זה לא נגמר בירי.

        מצאלחה הוא הערבי הלאומני הראשון שקראתי שמרמז שאולי צריך גם לגבות את השוטרים במקרים כאלו. ייתכן שאין קשר בין המוצא של מצאלחה (שאכן הגדיר את עצמו בנקודות שונות בהתפתחות כאינטלקטואל שמאל חילוני כפלסטיני, פאן ערבי או חילוני משולל זהות לאומית) לדבריו. אולי. אבל אם בוחנים את עמדותיהם של אוסף הכותבים הערבים לאומנים של הארץ בשנים האחרונות מוצאים שיש קשר בין מוצא לדעה ביחס לסוגיות כמו סוריה. נוצרים נוטים לתמוך באסד, מעוז הלאומנות הערבית ה"חילונית" ומאשימים את המערב בנסיון לפורר את סוריה ומוסלמים נוטים להאשים את המערב באחזקת אסד בשלטון.

        תרשה לי לחשוד שלעובדה שמרבית בני משפחתו של מצאלחה שירתו בצה"ל, שקרובים שונים שלו משרתים במשטרה ושבחוג מקורביו מתייחסים לתקרית באבו-סנאן בצורה שונה מאצל, נגיד, זוהיר בהלול, יש קשר לנימה שלו. לא שאני חושב שאין מוסלמים לאומנים שעשויים לחשוב אותו דבר- אבל מקורביהם ומסגרת הייחוס שלהם יתיחסו אליהם בחומרה רבה בהרבה אם יאמרו מה שמצאלחה אמר, אפילו בצורה הדו משמעית מעט בה הציג את הדברים.

        כמובן, ייתכן שאני טועה- אם באמת ייראו יותר סימנים שפוליטיקאים ופובלציסטים ערבים מוסלמים לאומנים אכן קוראים לגיבוי המשטרה ולפרודוקטיביות ואחריות דו כיוונית בשינוי יחסי מדינה-ערבים אהיה הרבה יותר אופטימי לגבי התוצאות של אכיפה קשוחה במכזר.

        אבל בכל מקרה עדיף להיות מוכן לתרחיש הגרוע של היעלמות גיבוי לשוטרים בסימן הראשון של התפרעויות נגדם ושימוש בכח על ידם. אתה מוכן?

  15. ל- נדב | נובמבר 19, 2014 בשעה 2:35 pm

    נדב , עושה רושם , שהדברים שלך קצת מעידים על מבוכה ובלבול מסוים . תרשה לי לנסות לעשות קצת סדר :

    יש להבחין ככלל , בין המצב דה יורו , לבין דה פקטו , בכל הנוגע לזכויות אדם . ברור שדה יורו : מדינת ישראל הינה מדינה מאוד מפותחת , בתי המשפט והחקיקה , בעיקרון מעידים על תפיסות ליברליות והומניות משוכללות ומעודנות מאוד . בפועל , המצב יותר מורכב , הרבה יותר מורכב , הואיל ואין כפי תגובתך , ראיה של : שחור / לבן , אפס/ אחד , מדינה איננה לגמרי אפרטהייד , או נאורה לגמרי . בפועל ישנו מצב של יצירת נקודות איזון שונות ומשונות ומשתנות . הרוב בגלל צרכים ביטחוניים לאומיים .
    אני יכול להבטיח לך למשל : ערבי , אשר יופלה בכניסה למקום ציבורי , נניח מועדון לילה , בגין היותו ערבי , והוא יבקש יומו בבית משפט , ויוכיח זאת בפועל , יקבל את התרופה שלו , והמעוול יקנס . אבל : לגבי עינינים ביטחוניים , בידוקים שונים , קבלה לעבודה שיש בה רגישות בטחונית , המצב שונה , ואפילו שונה מאוד . מצב לא פשוט כלל ועיקר לא .

    הענין הוא , שזוהי בעיה למעשה , שהיא אוניברסאלית למרבה התימהון . טבע העמים , טבעו של המין האנושי , מסיבות שלא אוכל לעמוד עליהן כאן , ליחס משמעות עצומה לביטחון לאומי , משמעות דיספרופורציונלית , ביחס נניח : לפשיעה , חולי חברתי , תאונות דרכים וכו….. במדינת ישראל , נהרגים בשנה קרוב ל – 400 איש בתאונות דרכים , ודוק : אין מצב כמעט , שביטחונית , כדבר הזה הוא פרופורציונלי . אתה הרי יכול להיווכח בעצמך , שאין קשר בין התוצאות הקשות של : פשיעה , חולי סוציאלי , תאונות וכו… לבין ההשקעה בהן , והכל ביחס להשקעות בטחוניות .

    בכל העולם זה כך : שירותי ביון פועלים בכל מדינה , במחשכים , בנסתרים , עושים כמעט ככל העולה על רוחם , ואילו : כאשר זה מגיע למשל לפשיעה : מערכות אכיפת חוק או שפיטה , עובדות יותר קשה לפעמים , למנוע מאדם חף מפשע להיכנס לכלא , מאשר להכניס עבריין לכלא . אבל כאשר מדובר בביטחון לאומי , הכללים לרוב משתנים לגמרי וניתנת יד כמעט חופשית לשחקנים בזירה ( אם כי הסנטימנט קצת התהפך בשנים האחרונות , אבל עדיין רחוק מאוד ) ותקצר כאן היריעה למשל עם פרשת ה – NSA לאחרונה בארה"ב !! מעין " פרה קדושה " ששורדת ומניבה ושורדת ומניבה .

    ואגב , צריך להפריד בין הפליה שהיא פועל יוצא של מדיניות מכוונת משפיץ הפירמידה , והיא אקטיבית בעיקרון , לבין מצב מבני , אפליה פאסיבית , כאשר מצב דברים נתון , יותר נקודות הזדמנות או זינוק שונות לסקטורים שונים באוכלוסיה , אין הראשון , כזה האחרון , וייתכן שילוב בין שניהם .
    תודה

  16. אולי מישהו יביע את דעתו על חוק הלאום? אני לא מבין מה מאחורי העיסוק בנושא הזה שנראה לי מיותר.

    • בהקשר הזה, נחשו מי אמר ש"מטופש להגדיר אופי לאומי מסויים של מדינה בחוקה שלה"?

      1. זהבה גלאון
      2. נשיאת הקרן החדשה
      3. ח"כ דב חנין
      4. זאב ז'בוטינסקי

      נראה לי שבסיעת הליכוד יופתעו מאד מהתשובה.

    • זה בדיוק כפי שאתה טוען , מיותר לחלוטין , זה סתם ספין פוליטי תדמיתי , ותו לאיו !! אז פשוט אין טעם ……תודה

    • אני חושש שאתם ממעיטים מחשיבות המהלך, שהוא אחד מהעקרוניים ומהמסוכנים שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה. מדובר בניסיון לשנות את חוקתה של מדינת ישראל כך שיתבצע שינוי מרחיק לכת במהותה ובדמותה. זהו שיאו החוקתי של זרם גדל והולך המבקש להחליף את הלאומיות היהודית הנאורה, שגרסאות שונות שלה היו מקובלות על כל אבות הציונות- וצדק הפעם השר לפיד- בלאומנות יהודית חשוכה עם מאפיינים דתיים, פאשיסטיים וגזעניים.
      ראו, למשל, מאמרה החביב של פרופ' תמיר:
      http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2493381. אם כי אני שב ואומר שבמקרה זה הסכנה הגדולה באמת היא התוכן ולא עצם הפירוט (המזיק כשלעצמו).

      • מסכים לחלוטין, ומאד מקווה שלפיד לא יתקפל. מציפי לבני אני כבר לא מצפה לכלום.

      • נדב ,

        איזה מהלך מסוכן ? איזה חוקה ? המהלך הזה , פשוט מצהיר , וסתם ביתר שאת , על מה שכבר קיים !! על מצב דברים שהוא ממילא קיים !!

        חוק יסוד כבוד האדם וחירותו , מצהיר על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית . וחוק יסודות המשפט , הרי מחייב ( קונסטרוקטיבית ) שופטים לקבל השראה ממורשת ישראל בצומת הכרעה ( רצ"ב לינקים ) . לגבי המשטר ואופיו , דבר זה לא יכול להשתנות ולא משתנה : מדינה בה שורר שלטון חוק , משמע : משטר דמוקרטי , וכולם כפופים לאורחות השיטה !!

        מדינת ישראל הוקמה על האתוס של " מדינת היהודים " משמע : בית לאומי טריטוריאלי לעם היהודי , משמע : לאנשים שדתם יהודית . אם כך , האם ייתכן שזו מדינת היהודים , מבלי שיש בה שמץ של : " מדינה יהודית " .

        אני מניח שאתה כתבת בטעות : " בניסיון לשנות חוקתה ……" .

        הנה לינקים , שנות השמונים תשעים תגיע לסעיף 1 , בחוק יסודות המשפט , וסעיף 1א בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו :

        הנה , סעיף 1 , בחוק יסודות המשפט :

        http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/184_001.htm

        והנה , 1א לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו

        http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/055_007.doc

        תודה

  17. תגובה שלי פה לנדב שוב בשיהוי דני . טוב אתה טוען שזה לא בשליטה שלך . מאוד מוזר !! נקווה שתעלה בקרוב , ואנסה לדחוף לאט לאט כולל לינקים . תודה

  18. מעלה תגובה שוב , בגין שיהוי , בלי לינקים ( כל לינק אעלה בתגובה נפרדת , יש לי חשד שאיכשהוא קשור ללינקים , ולא כאן המקום לפרט מחמת הסיבוך ) :

    נדב ,

    איזה מהלך מסוכן ? איזה חוקה ? המהלך הזה , פשוט מצהיר , וסתם ביתר שאת , על מה שכבר קיים !! על מצב דברים שהוא ממילא קיים !!

    חוק יסוד כבוד האדם וחירותו , מצהיר על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית . וחוק יסודות המשפט , הרי מחייב ( קונסטרוקטיבית ) שופטים לקבל השראה ממורשת ישראל בצומת הכרעה ( רצ"ב לינקים ) . לגבי המשטר ואופיו , דבר זה לא יכול להשתנות ולא משתנה : מדינה בה שורר שלטון חוק , משמע : משטר דמוקרטי , וכולם כפופים לאורחות השיטה !!

    מדינת ישראל הוקמה על האתוס של " מדינת היהודים " משמע : בית לאומי טריטוריאלי לעם היהודי , משמע : לאנשים שדתם יהודית . אם כך , האם ייתכן שזו מדינת היהודים , מבלי שיש בה שמץ של : " מדינה יהודית " .

    אני מניח שאתה כתבת בטעות : " בניסיון לשנות חוקתה ……" .

    הנה לינקים בתגובות הבאות , שנות השמונים תשעים תגיע לסעיף 1 , בחוק יסודות המשפט , וסעיף 1א בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו :

    • צר לי שאינך מבין את מה שעומד על הפרק. בקיצור נמרץ:
      1. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אם תרצה, גם מדינת הלאום של העם היהודי. אין על כך עוררין (בציבור היהודי, באקדמיה, בקהילה המשפטית, גם בקרב ממשלות המערב). נוסף על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, היית יכול לציין סעיף זהה בחופש העיסוק (ובשניהם גם סעיף שמפנה להכרזת העצמאות), את חוק-יסוד: הכנסת ועוד.
      2. יתר על כן, לאורך עשרות שנים בית המשפט העליון שב והדגיש כי יהדותה של המדינה היא הטעם לקיומה וכי זהו נתון יסוד חוקתי. ניתן אף להוסיף ולומר שבקרב מלומדי המשפט החוקתי יש מחלוקת עיונית האם לכנסת סמכות מכוננת ראשונית או שמא סמכות מתקנת בלבד (amending power). אם לכנסת סמכות מתקנת בלבד, יטענו בצדק, הרי שאין היא ממילא יכולה לשנות את עיקריה הנורמטיביים של הכרזת העצמאות.
      3. מה שהאלקינאים רוצים הוא בדיוק להוביל אותנו למשבר חוקתי מן הסוג הזה. או שיצליחו להפוך את ישראל להרבה פחות דמוקרטית (אם בכלל יישאר ממנה משהו) או שייאלצו את בית המשפט העליון להבהיר שגם לחוק היסוד הזה אין תוקף משפטי (או לפרש אותו בצורה שמעקרת אותו לחלוטין), וכך לצבור עוד כוח, לשבור את שלטון החוק ולערער את הדמוקרטיה בשני צעדים במקום באחד. אגב, המתקפה הגדולה על שלטון החוק ועל הרשות השופטת שמקיימת אותו החלה כבר בכנסת ה-17, וגלים שונים של הסתערות נמשכים כל העת.
      4. לא טעיתי לגבי שינוי החוקה. חוקי היסוד משמשים כחוקתה הזמנית, החסרה והגמישה מדיי של מדינת ישראל. הדרך היחידה שפתוחה בפני נבחרינו להביל שינוי חוקתי אמיתי ופורמלי (להבדיל משחיקה בפועל של ערכים) היא באמצעות כינון חוקי-יסודי חדשים או שינוי הקיימים. זה בדיוק מה שמנסים לעשות האלקינאים ושותפיהם.
      5. הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית היא בדיוק העניין. מכאן אנו למדים שלו הייתה מטרת האלקינאים לשמר את הקיים הם לא היו זקוקים לחוק יסוד חדש. הם היו יכולים להתלהם בעזרת הקיים… מטרתם היא לשבור את זהותה של המדינה כיהודית-דמוקרטית ולהפוך אותה ליהודית-לאומנית-סמכותנית (ובכיסופי רבים מהם גם דתית). מטריד מאוד שגם קוראים משכילים לא מבינים את עוצמת הסכנה.
      6. תודה לאל ולאבות המייסדים, מדינת ישראל היא מדינת לאום נאורה ופתוחה, דמוקרטיה ליברלית. היא לא מדינה דתית ולא מיועדת למי שדתם היא היהדות. זה חלק מהשינוי שרוצים האלקינאים להוביל. צר לי שאתה מתרשם מרעות הרוח שלהם (ושל אנשים כמו אבו-מאזן, כל אחד מסיבותיו).
      7. חוק יסודות המשפט, עם כל הכבוד, אינו רלבנטי כלל. הוא חוק רגיל, שאין רוחו שורה על החוקה הישראלית, והוא כלל לא כלי לפרשנות של חוקי יסוד. הוא גם היה- פחות או יותר- אות מתה בכל הנוגע להשלמת חסר (החלק שאליו אתה מפנה). אבל אחד מהסעיפים בהצעה של אלקין מנסה להחזיר את "מורשת ישראל", אם כי בצורה עמומה למדיי בינתיים, למשפט החוקתי: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.".
      8. ברור שנתניהו ואחרים מקדמים את הצעת חוק-היסוד ההרסנית הזאת משיקולים פוליטיים צרים וציניים. לכך מקדישה התקשורת את מרבית תשומת הלב. אני מנסה להסביר שיש כאן דבר הרבה יותר עמוק והרבה יותר חשוב מספינים פוליטיים ואסור לאפשר לדיון הזה להתנהל על פי חלוקה מפלגתית, שיקולים אלקטורליים וכדומה. בהקשר הזה ממליץ לך לצפות בריאיונות עם ציפי לבני מהיומיים האחרונים. היא נראית נסערת ומוטרדת באמת ומדברת על הדברים בצורה קצת פחות רדודה ופופוליסטית מיאיר לפיד או מיצחק הרצוג שהתראיינו גם הם בנושא.

      • נדב , אז אני לא מבין , לא טעית לגבי חוקה , וגם לא צחקת איתי ? אז מה אתה חושב , שלמדינת ישראל יש חוקה ? כתבת בקיצור נמרץ , מלוא הטנא של אריכות דברים , חסרי אחיזה במציאות !!

        1) תחילה , חוקה הינה מסמך כתוב ומגובש בעל תוקף תחיקתי חוקתי . בישראל אין חוקה , אבל יש עקרונות חוקתיים ,וזה סתם ענין טרמינולוגי , שופטים למשל , משתמשים רבות במינוח : " תכלית אובייקטיבית " במקום עיקרון חוקתי . אז אני לא מבין , מאיפה אתה שואב זאת ? אתה לא מבין בדבר הרי !!

        2) אם אתה גורס שמדינת ישראל הינה יהודית ודמוקרטית , אז מה הבעיה ? זהו אופיה וציביונה מקדמת דנן ? זהו האתוס עליו היא כוננה !! ועוד ננקב מפורשות בחוקים שהבאתי לעי"ל . אז בשביל מה הצעת החוק ?

        3) אני לא כתבתי על משבר , לא כתבתי על אלקנאים , לא מבין ! אלא שהצעת החוק מיותרת לחלוטין .

        4) אף אחד לא יכול לתקוף בדרך הצעת חוק זו , שום משטר דמוקרטי , שום שלטון חוק . עם כל הכבוד , אינך מבין אפילו מושגי יסוד במשטרה של המדינה . מדינת ישראל הינה בעלת משטר דמוקרטי , ושלטון חוק ממילא . משטר אזרחי לחלוטין !! אין אפשרות לשנות זאת . צביונם של חוקים יכול לשאוב מהשראות שונות :

        מעקרונות בינלאומיים : דיני מלחמה , כיבוש , דינים הומניטריים .
        מעקרונות סוציאליסטים : דיני עבודה
        מעקרונות חופש מסחר וקפיטליזם : דיני חוזים

        ואילו מן הדת : דיני אישות , קביעת ימי מנוחה וכו…… אבל :

        בכל מקרה , הלבוש , השלמה ,הינה של חוק אזרחי , הנקלע או מסתנכרן לשיטה , וכולם כפופים לשיטה . ואפילו בית דין רבני , פועל על פי עקרונות אילו , ומציית לבג"ץ , ולמעשי המחוקק . ולא יכול לפעול אחרת !!

        5 ) חוק יסודות המשפט , קובע עיקרון על , או אגד של עקרונות על לענין מסוים של צומת הכרעתית , ואין זה משנה שהוא חוק יסוד אם לאיו . תכל"ס , לענין שפיטה או תהליך הפעלת שיקול דעת שיפוטי , הוא קובע עיקרון או עקרונות על , ולכן הוא מעין חוק יסוד , גם אם לא פורמלית הוא מכונה כך . אין אתה מבין בדבר , אז תעזוב !! מדינה יכול שתהא בעלת חוקה אם לאיו , בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי , אין זה משנה כלל וכלל !! החוקה רק מצהירה , בכתב , באופן תחיקתי , על מצב קיים . אם כי , חשוב להדגיש , לחוקה יש שני אספקטים : אספקט של קביעת עקרונות על לרשויות המדינה , ואספקט שני : מיצוב וכינון יחסי הגומלין בין מוסדות המדינה . לענין הראשון , אין זה משנה כלל אם יש חוקה אם לאיו !! ואמחיש לך הדבר :

        בארה"ב יש חוקה , לתפארת , המגינה על זכויות הפרט . בין זכויות הפרט , הזכות לפרטיות . מה לעשות , ובהרבה מובנים , הגנת הפרטיות בישראל , אפילו משוכללת יותר ומעודנת יותר מאשר בארה"ב . למה ? כי אין חוקה !! אין נוקשות !! יש יותר גמישות מחשבתית !! אבל , העקרונות תלויים ועומדים תדיר , ואין זה משנה אם הם באים אלי ספר אם לאיו !! פסק הדין למשל , של השופט אגרנט , זה המכונה " קול העם " כבר בשנות החמישים , מיצב את חופש הביטוי כזכות על , או זכות חוקתית , בלי שום חוקה !! ואפילו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו , לא מוזכר חופש הביטוי , אבל נקבע שהוא נגזרת שלו , וכך נוהגים הרשויות ובתי המשפט , ואין זה משנה , אם ישנו חופש ביטוי בחוקה כתובה ותקיפה , אם לאיו !! כך נוהגים כאן , וכך ימשיכו לנהוג , ואין קשר להצעת חוק זו . זהו המשטר !! זוהי השיטה !! תודה

  19. הנה לינקים , שנות השמונים תשעים תגיע לסעיף 1 , בחוק יסודות המשפט , וסעיף 1א בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו :

    הנה , סעיף 1 , בחוק יסודות המשפט :

    http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/184_001.htm

  20. והנה , 1א לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו

    http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/055_007.doc

    תודה

  21. אכן , בגין הלינקים דני , טוב , לא אוכל לפרט מחמת סיבוכים מטורפים , אבל אקח זאת בחשבון להבא . תודה

  22. רק הבהרה לתגובותי לעי"ל :

    ברור שעסקינן בכללי בספין פוליטי די מגוחך , אין שום צורך בעיגון חוקי / חוקתי / נראטיבי למה שהצעת החוק מייצגת או מביעה . אבל , אני מוכן לקבל הגרסה , שעוד משהו ייתכן ודחף את נתניהו :

    התהליך המדיני , בו אבו מאזן , סירב בעקשנות להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים או מדינת הלאום היהודי ( לא ניכנס לסיבוך מיותר ) . ייתכן , והעיגון המעין אקטואלי וחם , בדעת הקהל , או המיצוב המחודש של הרעיון , יקנה לו נקודות בדעת הקהל או בסנטימנט הכללי , הכל , במירוץ התעמולה המקביל בציבור , בין המצדדים באבו מאזן והמשך התהליך בכל מחיר , לבין היותר ניצים ומקשים ומכשילים את התהליך . תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: