שוברת הקרח: איך פורצים נתיבי ניצחון לשמאל בישראל

למה גוש הימין תמיד גדול יותר מגוש השמאל? יש האומרים שמדובר בצו הבוחר, שהולך והופך לימני יותר ויותר, או במגמות דמוגרפיות. ואולי מדובר, יותר מכל, בחומות ומגבלות דמיוניות שאנחנו קובעים לעצמנו? בעוד מנהיגי הימין משייטים באוקיאנוס פתוח ומלא אפשרויות, השמאל מנווט בים קפוא ורוחש קרחונים. ינשוף פוליטי-מדיני על כללי המשחק המפוקפקים, שנותנים לימין יתרון לא הוגן במערכת הבחירות, ועל הצורך לנתץ אותם לרסיסים. כדי לנצח, אנחנו לא זקוקים לספינה שתנווט בין הקרחונים, אלא לשוברת קרח.  

The Soviet icebreaker 50 Years of Victory - photos courtesy of Adventure Life

בימים האחרונים, אנחנו עדים להתעוררות מפתיעה של מפלגת העבודה. בפעם המי יודע כמה, מפלגתו של הרצוג קמה מאשפתות בתחילת מערכת בחירות, וממצב חסר תקווה עולה בסקרים לסטטוס של מתמודדת רצינית על ההנהגה. אולם אפילו התוצאות של הסקרים האחרונים, בהם גובר המחנה הציוני (האיחוד של מפלגת העבודה והתנועה של ציפי לבני) על הליכוד בראשות נתניהו, אינם יכולים להשכיח את העובדה שהמנדטים הנוספים אינם מגיעים ברובם מגוש הימין, אלא בעיקר ממפלגות אחיות בגוש השמאל מרכז. "אין חשיבות לשאלה מי המפלגה הגדולה ביותר," אומרים פרשנים ומשקיפים ביקורתיים, "אלא רק לגושים". בסופו של דבר, הם מבהירים, הסיעות השונות ימליצו לנשיא על מועמד להרכבת הממשלה, ומי שיוכל למצוא 61 אצבעות כדי לתמוך בו, יגיע לכורסת עור הצבי ברחוב בלפור. מי שלא, יסיים כמו ציפי לבני על 28 המנדטים שלה, שהתפוגגו כחלום ליל סתיו ברגע שלא הצליחה להשיג רוב.

המנדטים התפוגגו כחלום ליל סתיו – ציפי לבני

 

בטענות הללו יש הרבה אמת, אם כי הן לא מדוייקות לחלוטין. יש חשיבות לשאלה מי הוא ראש המפלגה הגדולה ביותר, והחשיבות הזאת עולה ככל שהפער בינו לבין המתחרה שלו גדול יותר. הניצחון במספר המנדטים מעניק למועמד מומנטום פסיכולוגי ותקשורתי, מתחילים לדבר עליו כמועמד מוביל לראשות ממשלה, גל אנרגיה שעשוי לשכנע סיעות מתנדנדות להעניק לו את חתימותיהן. אבל אליבא דכולי עלמא, היתרון המספרי הגדול של גוש הימין מציב את השמאל בפני אתגר אכזרי במערכת הבחירות הזאת, לא פחות מאשר במערכות הבחירות הקודמות. פוליטיקאים, פעילים ומעצבי דעת קהל מציעים דרכים שונות ומגוונות להתגבר על הבעיה, מיני תכסיסים שיעבירו כביכול מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל. יש שחושבים שבטחוניסט דמוי מופז יעשה את העבודה, אחרים מצביעים על החיבור עם לבני ה"רביזיוניסטית" (מה שזה לא יהיה) ויש גם כאלו שמתעקשים שרק בנייה מאפס של התשתית החברתית של השמאל, דרך ארוכה ומפרכת שתימשך שנים רבות, תוכל להשיב לו את הנכסים שאיבד ולהחזיר אותו ברבות השנים לשלטון. רוב הפרשנויות הללו, שבכולן יש גרעין גדול של אמת, מקבלות כנתון את גבולות הגזרה שאנחנו נמצאים בהם – אותו "גוש שמאל-מרכז" מיתולוגי שרק איתו, כביכול, ניתן להרכיב ממשלה.

מעטים מנסים לחשוב מחוץ לקופסה, להתבונן לצדדים ולגלות שאנשי השמאל והמרכז נמצאים בכלא רעיוני, מיטת סדום אידיאולוגית שמציבה אותם בתנאים בלתי אפשריים. כשקברניט פוליטי מהימין הישראלי רוצה להרכיב קואליציה, הוא משייט לו בים הפתוח ובוחר נתיב ושותפים כאוות נפשו. מפלגות הימין, גם הימין הקיצוני, באות כולן בחשבון. גם אם אורי אריאל יפרוש מהבית היהודי ויקים מפלגת מתנחלים רדיקלית, נתניהו לא יהסס לנהל איתו משא ומתן קואליציוני. חרדים? הרי הם שותפים טבעיים. ואם אפשר להכניס את מפלגות המרכז ואפילו את העבודה כמלבין אסלות, אז מה טוב. הימין הליכודי, שמשייט באוקיאנוס של אפשרויות, מחובר עם העורף הפוליטי הטבעי שלו. הגוש שלו גדול יותר לא רק בשל תוצאות הבחירות, אלא בשל מנעד האפשרויות הרחב יותר. משום שיש לימין יותר אופציות "לגיטימיות" לקואליציה, גוש הימין גדול יותר בהגדרה.

יצחק "בוז'י" הרצוג וציפי לבני, כמו כל מועמד אחר מהשמאל-מרכז, משייטים לעומת זאת בים קפוא ורוחש קרחונים. התנועה שלהם, בניגוד לזו של הימין, מוגבלת בידי שאריות טהרנות שמאלנית וכללי משחק "פטריוטיים" שנקבעו בידי… לא ברור מי. בעיני רבים מבוחרי השמאל, וחלק מהפוליטיקאים שלו, ברית עם החרדים היא בל תראה ובל תישמע, למרות שלימין כמובן מותר לכרות ברית כזאת. גרוע מזאת: המפלגות הערביות נחשבות מאז ומתמיד לפסולות חיתון. כך, בניגוד לימין, השמאל-מרכז מנותק מהפריפריה הפוליטית שלו. משום שרבים מבוחרי הגוש הפוטנציאליים מצביעים למפלגות הערביות, ואלו אף פעם לא נכללות בחישוב, הרי שגוש השמאל נמצא בפיגור מתמיד של 10 עד 11 מנדטים. כדי לנצח את גוש הימין הוא צריך להדביק אותו בפער אדיר, דבר מסובך גם בתנאים פוליטיים טובים בהרבה מאלו שלנו.

כשר לקואליציה ימנית – אורי אריאל

 

הכללים הללו, שמכתיבים חוסר שיתוף פעולה עם החרדים ועם הערבים, אינם גזירת גורל. נהוג לומר שאי אפשר לשתף פעולה עם המפלגות הערביות משום שהן "אינן ציוניות". אבל גם יהדות התורה אינה ציונית, ולא זכור לי שמישהו בימין היסס לשתף איתה פעולה. גם המיתוס על ה"חרדים שאוכלים את הכספים של המדינה" הוא מוגזם בפראות. מגזרים מקומבנים אחרים, ביניהם אצולת המתנחלים, מיליציות המיסוי, הבנקאים ועוד לוקחים הרבה, הרבה יותר. קואליציה עם החרדים תצריך ויתורים, אבל כך גם קואליציה עם כל אחד אחר.

לכן, כדי לנצל את המומנטום החיובי ולהוביל את המחנה לניצחון בבחירות, חייבים לשנות באופן יסודי את כללי המשחק; למעשה, להתעלם מהם לחלוטין. בסרט "שומרי הסף", סיפר עמי איילון שכשהגיע לראשות השב"כ, ביקש מראשי המחלקות לבחון מחדש, מהיסוד, את כל הנהלים והנוהגים של הארגון. יכול להיות, אמר, שכשנבחן בקפידה כל נוהל נגיע למסקנה שיש לשמר אותו, אבל דבר אחד אני לא רוצה לשמוע: "צריך להמשיך באותה הדרך כי ככה עשינו תמיד." אם נבחן בקפידה את ה"כללים הקואליציונים" שנשמרו שנים רבות, נגלה שברובם יש יותר אינרציה מאשר היגיון.

פירוש הדבר אינו שלאחר הבחירות הבאות, אפשר להכניס מפלגות ערביות וחרדיות לקואליציה של שמאל-מרכז ללא קושי. ישנם פערים אידיאולוגיים, חלקם מורכבים ומסובכים, ויתכן בהחלט שחיבור מסוג זה לא יצלח. המועמד להרכבת הממשלה צריך להודיע בפשטות ובבירור שכל המפלגות, לבד מאלו שאנחנו מעוניינים להחליף בשלטון (הליכוד והבית היהודי), כשרות למשא ומתן קואליציוני. המרווח שלנו לא צריך להיות "מליברמן ועד מרצ", כפי שאמר יצחק הרצוג – אלו בדיוק חומות הקרח שכולאות את השמאל בתנאים שמקשים עליו לנצח. המרווח שלנו צריך להיות "מליברמן ועד טיבי, מלפיד ועד ליצמן", לא כשותפים לקואליציה אחת (הדבר כנראה אינו אפשרי), אלא כאופציות. אנחנו נדבר עם כולם, ונבדוק האם ניתן להגיע להסכמות שישרתו את המטרות האסטרטגיות שלנו. לא ילך עם אחמד טיבי? אולי נסגור עסקה עם איווט ליברמן. לא יילך עם ליברמן? נחבור לאריה דרעי ויעקב ליצמן. מרווח התמרון הזה יסייע במו"מ עתידי להרכבת קואליציה, ייתן למועמד גמישות גדולה יותר ומנופי לחץ, וישדר לערבים ולחרדים תחושה שהם לא מיעוטים מודרים אלא שותפים שווים במשחק – יריבים או בעלי ברית, בהתאם למצב ולסיטואציה.

לנהל איתו מו"מ כמו עם כל אחד אחר – אחמד טיבי

 

כדי לנצח בבחירות, להחליף את נתניהו ולחלץ את מדינת ישראל מידי הימין הקיצוני, לא די באסטרטגיה פוליטית שתסייע לנווט את הספינה שלנו בין הקרחונים. לא ספינה רגילה אנחנו צריכים, אלא שוברת קרח. רק כשנהפוך את ים הקרחונים לאוקייאנוס, ונפתח בפנינו את כל האפשרויות הקיימות, נוכל להתמודד ראש בראש מול הימין על הנהגת המדינה.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-דצמבר 13, 2014, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 63 תגובות.

  1. מאמר מדהים. ואני אומר זאת כימני. מזל שהשמאל טיפש וזה ככל הנראה לא יתרחש.

  2. תודה על הפוסט דני . תקצר כאן היריעה מסיבוכים בלתי נתפסים . אתה צודק בהחלט , שהשמאל צריך לפתוח מרחב תימרון , והאנלוגיה של שוברת קרח , די הולמת ותופסת , אלא מאיי ?

    הגישה שלך טכנית מדי , בעלמא נטענת , ערטילאית , עוסקת בחישובי קיצין טכניים של מעשי מרכבה מנדטוריים . חסר האלמנט הפרופגנדי , חסרה ההתחברות המהותית , הסוציופסיכולוגית .

    כבר הגדרתי פעם פה , מה ההבדל בין הימין לבין השמאל ( ההבדל העיוני , בעידן האולטרא מודרני ) :

    בעוד הימין רואה באדם אמצעי לתכליות גדולות ( דת , אדמה , קדושה , אלוהים , מימסד , מדינה וכו….. ) השמאל רואה באדם , את התכלית גופא .

    אלא מאיי : האדם הוא מטבעו יצור תיאולוגי , הוא מחובר לתכליות גדולות מאורגנות , לדברים גדולים ממנו . השמאל לא מתמודד עם כך , הוא צריך לפרוט גם על נימים של :

    גאווה לאומית , פטריוטיות , כולנו בסירה אחת , ושאר כאילו ……הוא נתפס כדואג לאנושות , יותר מלאנשים , יותר לאנשי העולם , מאשר לאנשיו שלו , או ענייי עירו שלו .

    אני בדיוק קורא על מחקר של פרופ' מאוניברסיטת מרילנד ( רצ"ב לינק ) , על הזהות או הפרופיל הפסיכולוגי של מתגייסי דעא"ש , והוא עומד על האלמנט של :

    צורך בהשתייכות לדברים גדולים , מאורגנים , תכליות גדולות , במצבי משבר , כגורם מהותי ביותר בהתגייסות לדעא"ש . כדאי לקרוא , להלן :

    http://www.e-ir.info/2014/10/28/psychology-not-theology-overcoming-isis-secret-appeal/

    תודה

    • שלום אל רום.
      ידוע לי מראש שלא נסכים בהמשך לדיון שערכנו קצת כאן ואצל תמריץ בקשר
      ל[ האדם הוא מטבעו יצור תיאולוגי] אבל דבריך זועקים לי להגיב 🙂
      ולהציג מבט שונה.
      אני מניח שאם הסיפר המכונן מספר לאדם שהוא קטן ולא חלק ממשהו גדול יהיה לו …
      "צורך בהשתייכות לדברים גדולים , מאורגנים , תכליות גדולות , במצבי משבר , כגורם מהותי ביותר …."

      הנה מסטר זן שמנסה את כוחו בהסבר ….

      • תודה על התגובה גיא . אכן זוכר אותך מתמריץ . ושם אכן הסברתי לך :

        זהו מעגל שוטה , מכיוון שאותו מאסטר זן , שואל עצמו אם אלוהים קיים , משמע – הוא עצמו יצור תיאולוגי בעצם הנחת השאלה .

        אם אתה מגיע למסקנה שאין תכלית וארגון , או שאלוהים לא קיים , משמע : אתה הרי יצור תיאולוגי , מכיוון שהדחף לכך , הינו עצמו : תיאולוגי ( תיאולוגי , לא במובן של דת / אלוהים בהכרח , אלא בראיה נרחבת , אנתרופולוגית , זו העוסקת במרכיבים הבוערים באישיות האדם , זו העוסקת בשאיפה שלו , או הכמיהה תדיר להויה מטא פיסית ) .

        ובכלל גיא , ממתי אתה קובע מהו הדבר , על פי מה שהאדם מצהיר שהוא ? הדבר הוא מה שהוא , לא מה שהאדם מצהיר עליו שהוא . אבל תקצר היריעה מפסיכונליזה מעמיקה , לא היו לי משאבים לראות הסרט אפילו , אבל עוד אטרח בהמשך . תודה

      • אלרום , המראיינת שאלה את המסטר לגבי אלוהים ולא הוא את עצמו.
        מבחינתו אין [הויה מטא פיסית] במובן של דברים שהם מעל לעולם הגשמי.
        בתמצית אני מבין את התפיסה כתסיפה פאנתיאסטית (אלוהים והטבע הם אחד) רק בלי אלוהים,
        הוא לא נוצר ואין אלוהים יוצר . היקום למעשה צומח מכוח פנימי שנקרא אולי "דאו".

        לגבי הדואליות המערבית שהוא מדבר עליה – פיזי מול מטא-פיזי או משהו שיש באדם מול משהו שהוא חסר ובוער בו יטען המסטר שהם כמו קטבים הנמצאים על הכדור שהוא בעצם אחד.
        המביט מקוטב אחד לשני יראה בו ניגוד . המסטר יטען שהאדם אכן במעגל והוא שואף למשהו שאכן נמצא בתוכו ולא מחוצה לא.

        בכל מקרה גם תודה , זה תמיד נחמד ואני מתנצל על חריגה מנושא הפוסט.

      • גיא , המראיינת אכן שאלה , והוא ענה אם שמת לב שהוא מכיר במשהו או בישות גדולה ומאורגנת , או תכל"ס בארגון גדול ומעבר ל……. , אלא שהוא לא התעקש על הכותר או התואר : אלוהים , או אלוהים כיוצר . אבל עדיין , משהו מעבר !!

        כל התפיסה של זן ובודהיזם , נועדה לגאול האדם , מאומללות תיאולוגית . אלא שמשמעות התיאולוגיה, אינה תיאולוגיה במובן הפרופר , אלא : פתלוגיה .

        פתלוגיה משמעה לעיניננו : טבעו של האדם , לא להבין את הדבר , אלא לשאוף להגשים ולהביע ולתפוס בכללי : את מה שהמוח שלו מייצר באופן אוטונומי ופתלוגי . מה שהמוח תופס באופן פתלוגי ואוטונומי , הוא למעשה : תיאולוגיה .

        כך : אדם יכול למשל לחשוד שאשתו בוגדת בו , סתם להרהר בדבר ,בלי שיש לו שמץ של ראיה לדבר . המוח שלו מייצר את החשד באופן אוטונומי , ולמעשה מאמלל את חיו הדבר . זהו טבע האדם !! האדם נושא עיניו לרקיע השמיים , ורואה השמש נעה בגלגל השמים , ומגיע למסקנה שהיא : אכן נעה , ומרכז היקום והעולם מכאן פה על כדור הארץ . אין לזה שום קשר למציאות , זוהי פתלוגיה מושלמת !!

        ואכן , נזירים דנן , בודהיסטים , נדרשים לתהליכים מאוד מורכבים , קשים , מאורגנים , בשביל לצאת מזה . מדוע : כי זה נגד טבע האדם , טבע האדם להיות : תיאולוגי , ותיאולוגי , משמע : פתלוגי .תודה

      • היי , שוב אל רום ותודה לדני שמאפשר לי להפריע לדיון ולתגובות המעניינות.
        אז רק לעניין שאלתך : "ממתי אתה קובע מהו הדבר , על פי מה שהאדם מצהיר שהוא ? "

        אז זה לא אני התחלתי אלא פרוטגורס בסביבות 450 לפנה"ס. –> "האדם הוא מידת כל הדברים".
        וגם ….
        http://tinyurl.com/p2fcddm

        בכל מקרה לפני שתצעק רלטביזים — הוא אינו בהכרח מדרון מוסרי חלקלק … יש תרבויות שחיות בריק כבר 2500 שנה.

        וכמובן שקצרה היריעה.

      • גיא , לא הצלחתי להבין , מה רצית מחיי האומללים . אני צעקתי רלטיביזם ? איפה ? מה זה קשור למידות ?

        תעזוב גיא !! אתה יודע מה , בכל זאת אטרח :

        אפרופו בחירות , לכנסת ה – 19 :

        חצי מליון איש צעקו " העם רוצה צדק חברתי " נו ….התכוונו לזה ? איך ? יאיר לפיד הבורגני פלוס , גרף הקופה , שלי יחימוביץ הייתה צריכה לקבל את כל הקולות הצפים הללו . קיבלה רק 2 פרמיום , על כל הדווין , על כל המחאה . למה לא התכוונו ? תחשוב, אתה הרי כלכלן , וככה עוד שתתי ליבי לכך , שאתה מנסה להתרומם בסולם המעלות הרוחניות ( מנסה ככה : nice try ) . תחשוב ……

        יאיר לפיד , זעק : איפה הכסף ? איפה הכסף ? כשהוא נכנס לפוליטיקה , הוא הבין היטב איפה הכסף . אין שם שום קופה , שאתה נכנס , ומתחיל לחלק . סיפור מהתחת . אבל :

        המוח שלו , באופן אוטונומי , היה מקובע על עמדות , מנותקות לגמרי מן המציאות . הרי אין ולא היה לו ניסיון בגרוש , הבנה בגרוש , על שום כלום . אבל :

        המוח שלו מטבעו פתלוגי ( כמו כולנו ) והוא מייצר באופן אוטונומי עמדה , לגבי משהו , שאנו לא מבינים בו , לא מכירים אותו , והעמדה הזו , חסרת אחיזה במציאות . זה תמצית הענין , זוהי תמצית הטרגדיה , זוהי תמצית האומללות .

        הטורים של לפיד בעיתון , היו נראים היום אחרת לגמרי , זה בטוח !!

        תראה פה את דני אורבך ומגיבים : להפריד הדת מן המדינה . אי אפשר להפריד הדת מן המדינה !! הדת לא מחוברת למדינה , וגם לא מנותקת מן המדינה . המדינה כוננה על אתוס דתי , אז מה תעשה ? תפריד את האתוס שהמדינה קמה עליו , מן המדינה ? יש בזה שמץ של הסתברות ? כמובן , אפשר להפוך היוצרות עם כל דבר , אפשר גם לקבל לקהל ישראל את אל בגדדי , ושיהיה השר לעיניני הרחבת ההתנחלויות , אפשר בתיאוריה !! נניח חוק הדגל והסמל , הנה סעיף 1 (ב ) מגדיר את סמל המדינה , והוא הרי למעשה דתי באופיו ( מנורה ) . חוק השבות מגדיר שכל יהודי זכאי לעלות ארצה ולקבל בלי התנאות אזרחות, אז בוא נניח לגבי השאלה : מיהו יהודי , את זה תקבע ערכאה אזרחית ? רק ערכאה דתית יכולה !! וכך גם החוק קובע למעשה !!

        אז מה תעשה ? תבטל את סמל המדינה ? תבטל ההמנון ? לא תתן ליהודים לעלות ? תתן לפקיד אזרחי לקבוע מיהו יהודי ? אבל :

        המוח פתלוגי , ממחזר עמדה , מייצר עמדה , בלי להיות מחובר , בלי להבין בדבר . אגב , זוהי אחת הסיבות המרכזיות לנפילות של פוליטיקאים והשחתות בכלל . זה טבע האדם , לכן ( בין היתר ) האדם יצור תיאולוגי .גם הבודהיזם שאתה מנפנף בו , או הריק , הסברתי לך כבר : הוא תוצאה של ניסיון להבין את האומללות הטבועה בנפש האדם ובפועלו . ואם כך , הדחף עצמו מעיד על תיאולגיה צרופה .

        תודה

      • ואגב גיא , מתגובותי אתה למד , כמה זה למעשה , עיקר הדיון , מהות המהות של הדברים . ואם כך , מה גורם לך לחשוב שאתה מפריע לדיון או סוטה מן הנושא ? בגלל שהעינינים ברומו של עולם ? רוחניים מדי ? תאמין לי , בסוף זה מה שחורץ גורלות : טבע האדם . טיפשותו . תודה

      • חחח 🙂 טוב , טוב , אני מסכים.
        הצחקת אותי לידי הסכמה.

        הנה מה שאמרו חכמים

        “Life is a terminal disease, and it is sexually transmitted.”

        John Cleese

      • אל רום , מחשבות אחרונות ומבטיח שאעזבך לנפשך ….
        בשביל לתרומם בסולם המעלות הרוחניות על האדם להניח מראש שהוא בתחתית הסולם.
        אם הוא רוצה להעלות את עצמו בסולם זה עליו לפצל את עצמו ל[אני עליון] שמעלה את ה[אני התחתון].
        כמובן שהוא יכול לעשות זאת כפי שהוא יכול ל[תפוס את עצמו בידיים] או ל[התאפס על עצמו] …

        יש תרבויות שמניחות שייצרו רע מנעוריו
        וישנן כאלה המניחות שיש בו element of irreducible rascality
        שהוא דבר טוב שגורם לו לדאוג לעצמו והוא מהות האנושיות.

        תודה.

  3. אני מזדהה עם רוח הדברים של אל רום, אם כי חולק על כמה מקביעותיו המהותיות.
    דני, אתה ללא ספק מתאר תופעה שהיא בבחינת בעייה אמיתית. אבל התיאור הזה חלקי מאוד ולכן לא מספיק משכנע. דיברת על המימד המספרי של מניין האצבעות בכנסת. נגעת מעט מאוד בפן המהותי (בעניין אי-הציוניות של הערבים ושל החרדים).
    נראה לי שעיקר הבעייה איננה בבררנות ילדותית מסוג לא נאה לי ולא יאה לי לשבת עם א' או עם ב'- בעצם עם אף אחד מהם. זה גם קיים, כמובן. בימים האחרונים ממש התגאתה זהבה גלאון בסיכולה אפשרות של יחדה חלופית בכנסת הנוכחית (שכנראה הייתה קלושה ממילא) על ידי סירוב עיקש לשבת עם ליברמן, פסילה מוחלטת של ישראל ביתנו. אבל זה כאמור לא עיקר הבעייה.
    ככלל, בצורה פשטנית ובלתי מדוייקת אפשר לומר שהשמאל-מרכז הישראלי עומד על שתי רגליים: דמוקרטיה (ולאמיתו של דבר, גרסה כזו או אחרת של ליברליזם) ולאומיות נאורה [שים לב, אל רום, יש כאן בהחלט התחברות למשהו גדול יותר מהפרט הבודד, אבל בצורה אחרת- אולי מורכבת ולכן עמומה יותר]. השותפות הפוטנציאליות שעומדות על הפרק מציבה למפלגות האלה בעייה אמיתית וקשה. ישיבה איתן כרוכה בהתנגשות חזיתית עם ערכי הליבה של אותן מפלגות.
    כך, למשל, ישיבה עם יהדות התורה כרוכה בהמשך ההפלייה הבלתי חוקתית בעליל בעניין הגיוס לצה"ל ובהמשך תקצוב מוסדות שאינם מלמדים מקצועות ליבה, אינם עונים על דרישות המינימום של כל מדינה מתקדמת ומגדלים צבא חיילים אלקטורלי נבער הולך וגדל לאותה מפלגה. מפלגה ששוויון, זכויות אדם ואזרח, שלטון החוק ועליונות המשפט חשובים לה באמת מתקשה לשבת עם יהדות התורה. עניין הגיוס, למשל, באמת מציב את המפלגות האלה בפני בחירה בלתי אפשרית כמעט. שריריו המסותתים ובלוריתו ספוגת הג'ל של לפיד ודאי לא הפריעו לו במערכת הבחירות, כמו גם יכולותיו התקשורתיות ופשטנות אמירותיו, אבל הם לבדם לא הביאו לו 19 מנדטים. הוא נישא על סנטימנט אמיתי של מיאוס ממפלגות השמאל הותיקות, שאפילו הויתורים שכן עשו בעניינים אלה היו מופרזים וחתרו תחת ההיגיון הפנימי שלו.
    בדומה לכך, אני מסכים איתך שאין מניעה עקרונית לישיבה עם מפלגות ערביות [אגב, התיוג של מפלגה כערבית לא אומר שהיא בהכרח מייצגת את הציבור הערבי יותר ממפלג אחרת- הן בפועל כעניין של הצבעה והן מבחינת הדאגה לענייניו של הציבור]. להיפך, הדבר רצוי. אך כאן יש לך בעייה אמיתית של ישיבה עם מי שהפכו את העניין המדיני ועל שלילת דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לדגל העיקרי שלהן. אפילו חד"ש, לכאורה מפלגה קומוניסטית, היא ברובה מפלגה שמייצגת היום לאומנות ערבית, לעתים קיצונית. עם ליברמן אפשר, כנראה, לשבת בממשלה גם בלי להסכים על חילופי שטחים או על חוקי נאמנות פופוליסטים. איך יושבים עם טיבי בממשלה שלא מקבלת את "זכות" השיבה או מדינה דו לאומית?

    • אם תשים לב נדב , דני תהה , למה חרדים לא ציוניים , כן !! וערבים לא ציוניים , לא !! קרא שוב את תגובתי , שים לב ביחוד לתיבה : תיאולוגיה ….. האדם הינו יצור תיאולוגי מטבעו !! ותבין אכן למה – חרדים כן , ערבים לא . התיאור הזה של השתייכות לתכליות גדולות יותר ומאורגנות , צריך גם להביע חיבור רגשי ומהותי , וכאשר עסקינן ב – גאווה לאומית, גאולה , משיח , רצף היסטורי מיתי וכו… ההתחברות הרגשית מנטלית , הינה מהותית !! ליברליזם , וביחוד במצבי משבר , יתקשה מאוד לעשות זאת , תיאולוגיה ( במובנים המופשטים ) תעשה זאת לאין ערוך טוב יותר !!

      מדינת ישראל , ואזרחיה אסור לשכוח , עוברים משבר משמעותי ביותר , אנו חזק בתוך סינדרום שאני מכנה : סינדרום פוסט אוסלו . ותיקצר היריעה מלתארו על כרעיו , קרביו , ובני מעיו . תודה

    • נדב,

      אתה צודק בנוגע לדברים של זהבה גלאון, אם כי לשמחתי לא כולם במרצ חושבים כך. לאחרונה אמר אילן גילאון, שכוחו רב במפלגה, שישיבה עם ליברמן באה בחשבון כל עוד יישמרו לפחות שניים משלושת עקרונותיה של מרצ (התקדמות בנושא המדיני, מדיניות כלכלית חברתית יותר והתקדמות להפרדת דת ממדינה).

      בנוגע לתכני המהות – בכוונה לא עסקתי בכך בהרחבה בפוסט הזה. כל מה שאני אומר כאן הוא שאין פסולי-חיתון, צריך לדון עם כולם על הצטרפות לקואליציה ולראות עם מי אפשר להשיג את הפשרה הנוחה ביותר. כאשר כל שותף פוטנציאלי ידע שהוא לא לבד בעולם, ויש שותפים פוטנציאליים אחרים, הדבר יקל מאד על המו"מ איתו.

      מכיוון שהעלית חלק מהנושאים המהותיים שקשורים לערבים ולחרדים, הייתי רוצה להתייחס גם אליהם. בהקשר לחרדים, אני לא מייחס חשיבות גדולה לגיוס אברכים. יש עתיד ניסתה לעשות את זה בממשלה נטולת חרדים, והתוצאה היתה פארסה. צה"ל צריך להיות צבא קטן וחכם יותר, והדבר האחרון שהוא צריך זה כמות גדולה של מתגייסים חסרי מוטיבציה שיצטרפו לשותי הקפה במשרדים, ובאותה ההזדמנות יגדילו עשרות מונים את מפלס הכפייה הדתית בצבא. עידוד יציאה לעבודה הוא חשוב בהרבה. הדרך להשיג פשרה עם יהדות התורה, לדעתי, היא עידוד המגמה הקיימת של יציאת חרדים לעבודה והתגייסות חרדים, תחת הדגל של "מי שלא מתאים לישיבה שיעשה משהו אחר". אפשר לתת הרבה מאד תמריצים ולעודד מגמות חיוביות גם בלי להתנגח ישירות, ובחינה זהירה של התבטאויות של חברי כנסת כמו משה גפני תראה לך שגם בעולם החרדי ההתנגדות לכך אינה מוחלטת. אני לא אומר שזה יהיה קל, אבל לדעתי שווה לנסות.

      באשר לערבים, בוודאי שלא ניתן לצרף אותם אם יתעקשו על זכות השיבה כתנאי לישיבה בקואליציה. להערכתי, אחמד טיבי (לדוגמא) הוא פוליטיקאי משופשף מספיק כדי לא להתעקש על תנאי בלתי אפשרי. כמו עם החרדים, אני בעד להזמין אותם למו"מ. אם יתעקשו על זכות השיבה לא יצורפו מן הסתם. אפילו אם זה לא יצליח, עצם ההזמנה של המפלגות הערביות למו"מ עשויה ליצור דינמיקה חדשה ביחסי יהודים-ערבים בישראל. דרך אגב, לדעתי האישית, דווקא משום שאנשי המפלגות הערביות ידעו שהאופציה השנייה היא קואליציה עם ליברמן, זה עשוי להמריץ אותם לויתורים ולגמישות רבה יותר במו"מ.

      • כאמור, אתה צודק בכך שלא צריכים להיות פסולי חיתון (למעט מקרים קיצוניים וחריגים ביותר).
        הטענה שלי הייתה רק שחתונות כאלה בעייתיות יותר לשמאל בגלל אופיים של בני הזוג בכוח. כאמור, זה לא המקום להיכנס למחלוקות ספציפיות. בעניין הגיוס, למשל, לא מתאים כאן לדון על גודלו ועל אופיו של הצבא. הטענה היא רק שכל עוד נמשך המצב הקיים של גיוס חובה, שהוא בעצם פגיעה קשה ביותר בחירות הפרט, דמוקרט לא יוכל להסכים להפליה כה בוטה בין דם לדם ללא כל צידוק חוקתי או מוסרי לכך. לא פלא שאפילו בית המשפט העליון, שעשה לאורך השנים כל מאמץ להתרחק מהנושא הלוהט, נאלץ בסופו של דבר להצהיר בצורה ברורה שמדובר בהסדרים בלתי חוקתיים (לאמור חסרי תוקף משפטי).
        אם כן, ודאי שאין לפסול את החרדים (לדוגמה), וצריך לנהל איתם משא ומתן. הטענה היא רק שחיבור של מפלגות השמאל-מרכז איתן עלול להיות קשה כשאול בגלל סיבות מהותיות ולא בגלל בררנות יתר או סנוביות חסרת פשר.

      • נדב, אני מסכים איתך שדמוקרט לא יכול להסכים עם המצב הנוכחי, שבו יש אפליה בין דם לדם. אבל יש גם סדר עדיפויות: דמוקרט לא יכול להסכים גם להמשך הכיבוש, כפי שציוני לא יוכל להסכים להפיכתה של ישראל למדינה דו לאומית בפועל. השאלה היא מה מהשניים הללו חשוב יותר. קשה לי לראות קייס שדווקא גיוס חרדים במצב הנוכחי חשוב יותר מיתר הנושאים שעומדים על הפרק, לא רק הנושא המדיני אלא גם יוקר המחייה. מה שכן אפשר לעשות עם החרדים, זה לעבוד עם העיקרון הבסיסי ש"מי שרוצה ללמוד תורה יוכל", ותוך קבלתו בכוח לעבוד על פתרונות יצירתיים ומוסכמים לשילוב מקסימום חרדים בצבא ובשוק העבודה. לדעתי, כל עוד לא הולכים על התנגשויות אידיאולוגיות אלא על פתרונות מעשיים, זה לא בשמיים.

  4. אני לא פוסל ישיבה עם המפלגות הערביות, הבעיה היא שהם פוסלות זאת.
    בבחירות הקודמות נשאל דב חנין האם תשב חד״ש בממשלה בראשות העבודה וענה שהם ייתמכו מבחוץ.

    נדמה לי שלמפלגות הערביות יותר קשה לשבת בממשלה ציונית מאשר למפלגה ציונית אפשרות לשבת עם מפלגה ערבית.

    • רע"ם, לעומת זאת, לא פסלה ישיבה בקואליציה בימי אהוד ברק. אני לא אומר שבהכרח הם ישבו או יסכימו לשבת. אני אומר שצריך להזמין אותן למשא ומתן בדיוק כמו כל מפלגה אחרת. עצם הידיעה שהאלטרנטיבה היא קואליציה עם ליברמן, תמריץ בסבירות גבוהה את המפלגות הערביות להתפשר באופן שיאפשר ישיבה בקואליציה כזאת. ואפילו אם דברים לא יצליחו, יש ערך גדול במסר שהערבים לא מודרים ומוזמנים לדון על הצטרפות כמו כל אחד אחר.

  5. אני אומנם מסכים שגוש השמאל צריך להתרחב ולקחת בחשבון גם את המפלגות החרדיות והערביות, אבל נראה לי שבעוד שהציבור יסכים לבלוע את החרדים, הכנסת מפלגות ערביות לקואליציה תתפש כצעד פסול. לדעתי, ברגע שהרצוג וליבני יתחילו לדבר על כך שהם מוכנים לקבל את הפלגות הערביות הם יאבדו בוחרים, בעיקר את הבוחרים שמכנים עצמם מרכז (שהם בעצם ימין).

    • מיכאל, לא צריך להדגיש את זה לפני הבחירות, אבל חשוב להתנהג כך לאחר הבחירות. לפני הבחירות, אם הייתי נשאל במפורש, הייתי אומר באופן עמום שהמפלגה תנהל מו"מ עם כולם תחת עקרונות היסוד של ציונות, מתינות מדינית וצדק חברתי. לדעתי זה לא יפריע לאלקטורט אם הדברים ינוסחו כך.

  6. המאמר מעניין, אבל מפלגת העבודה מעולם לא פסלה ישיבה בקואליציה עם המפלגות החרדיות, נהפוך הוא – היו מספיק מקרים שבהן היא זחלה אל אותן מפלגות על ארבע, ואותן מפלגות התעקשו לא לספק את הסחורה. מהתרגיל המסריח של פרס, דרך הישיבה על הגדר בממשלת רבין השניה ועד להתנהגותה של ש"ס בממשלת ברק, הבעיה לא היתה במפלגת העבודה אלא במפלגות החרדוית שהחסם הפסיכולוגי מלשבת בקואלציית שמאל חזק לא פחות (ואולי אפילו יותר) מזה של יתר חברי הקואליציה לשבת איתם. שים לב שבשני המקרים האחרונים אפילו מר"צ היתה מוכנה לבלוע את הצפרדע של נשימת אותו אוויר עם שרי ש"ס ליד שולחן הממשלה*. אני חושד שיותר מכל דבר אחר, ההתנהגות הזאת של המפלגות החרדיות יוצרת כלפיהן אנטי במחנה השמאל. מצד שני, יכול להיות – ואני אומר זאת בזהירות מופלגת – שדברים השתנו. דיווחי חדשות מישיבות האופוזיציה זמן קצר לפני הקדמת הבחירות הראו את זהבה גלאון יושבת ליד דרעי כאילו הם החברים הכי טובים בעולם. בדיעבד, החיבור הזה יכול להתברר בתור ההישג ההיסטורי הכי גדול שביבי הוביל אליו…

    * לקראת סופה של ממשלת ברק יוסי שריד נשבר ולא היה מוכן להכנע לחרדים מתוקף תפקידו כשר החינוך, אבל זה באמת היה אחרי שאלי ישי עבר כל גבול. האיש התנהג לאורך כל הקדנציה שלו בממשלת ברק בתור חבר אופוזיציה, ולאור ההתנהגות הפוליטית הבזויה שלו – גם מאז הממשלה ההיא – אני לא אכחיש שעושה לי טוב לשמוע שבזמן האחרון עוברים עליו ימים קשים.

    • רז, כפי שהדגשת בצדק, החסמים כאן הם בעיקר פסיכולוגיים – גם במקרה החרדי וגם במקרה הערבי. ויש כאן גם בעיה במישור המהותי. כל ישיבה עם שותף שאינו טבעי, משמעותו ויתור על מטרה חשובה. לא תוכל לשבת עם החרדים ולכונן נישואים אזרחיים או הפרדת דת ממדינה או גיוס אברכים בכפייה, כי אלו סמלים. מה שכן תוכל לעשות הוא להגיע איתם להסכמות פרטניות על עידוד יציאת חרדים לעבודה. בזמן האחרון, כפי שאמרת, יש שינוי בצד שלהם. לא מדובר רק בדרעי: משה גפני אמר לאחרונה שהוא מעדיף את הרצוג על נתניהו. אבל הדבר מצריך גם שינוי מהצד שלנו: להימנע בכל מחיר מהתנגשות עם החרדים על "פרינציפים" או מרטוריקה אנטי-דתית.

  7. הבעיה עם המפלגות הערביות היא לא שהן לא ציוניות אלה שהן אנטי ציוניות. אלה מפלגות ששואפות להשמדת מדינת ישראל והקמה של מדינה אחרת על חורבותיה. ברור שאף מפלגה ציונית לא תשב איתן והן מצידן לא יסכימו לשבת בשום ממשלה ישראלית.
    לא ברור לי איך לא קמה עד היום אף מפלגה ערבית שמתנגדת לקו הזה. מפלגה שמודיע שתהיה מוכנה לשבת בכל ממשלה ישראלית בתנאי שזאת תשפר את מצבם של ערביי ישראל. רק מפלגה כזאת תוכל לעשות שינוי אמיתי. לפי כל הסקרים לפחות חצי מערביי ישראל רוצים להשתלב במדינה אבל כנראה שזה החצי שלא בא להצביע…

  8. ברור לי שהדעה שלי שןנה קצת אבל-

    לגבי החרדים- הם תמיד יעדיפו להיות חלק מממשלה ימנית (כי הימין נתפס אצלם יותר מקורב לדת, ואילו השמאל החילוני הם "אוכלי שפנים וחזירים"). זה לא ימנע מהם להצטרף לממשלת שמאל, אבל הם לא יהיה אלה שיגרמו לממשלת שמאל לקום על חשבון ממשלת ימין. גם אצל ממשלת רבין השנייה וגם אצל ברק- היתה תוצאה ברורה של ממשלת שמאל שהם נכנסו אליה- אבל הם לעולם לא יסכימו להיות הסיבה להקמת ממשלת שמאל.

    לגבי הערבים- מאחר ומתקיימים מגעים להקמת רשימה מאוחדת- אפשר להניח שהיא תהייה קיצונית יותר, ומדב חנין כבר לא נשמע בכנסת הבאה…

    אבל- אם המצב היה כפי שהוא היום- אני מניח שיש הבדלים בין חד"ש- שרואה את עצמה כמפלגה ערבית-יהודית שפועלת לדו קיום, ואיתה בהחלט אפשר לנהל מגעים, לבל"ד ורע"מ שרואות בעצמן חלק מהעם הפלסטינאי, ובהגדרה הן עוינות למדינת ישראל- אני פשוט לא ראוה אותן נכנסות לממשלה, ובטח שלא נשארות בה כשחמא"ס פעם הבאה יירה עלינו טילים….

  9. כיום למעלה מרבע מתלמידי כיתות א' לומדים בחינוך החרדי – ללא מתמטיקה, אזרחות, או אנגלית, ללא שום ערכים דמוקרטיים, הזדהות םע המדינה, או יכולת להשתלב בשוק העבודה. מה הם כן מקבלים – חינוך לקסנופוביה, מיזוגניה, וציות עיוור לרבנים.
    בקרוב מאוד הם כבר יהיו שליש. כבר היום רוב מוחלט של תלמידי היסודי היהודים אינם בזרם הממלכתי (הרוב הוא חרדים + ממ"ד שגם אינו בדיוק אמון על ערכי הדמוקרטיה או על א-פוליטיות).
    אם החרדים לא יחוייבו בלמודי ליבה בהקדם (ו"ביחוייבו" אני מתכוון שהדבר ייאכף בפועל), אז לכל הפחות הדמוקרטיה גמורה, ואולי המדינה בכלל.
    אין שום סיכוי שהחרדים יסכימו לאיכפת לימודי ליבה עליהם, ולכן ממשלה אחראית שאכפת לה מהמשך קיום המדינה (פשוטו כמשמעו) צריכה להיות ממשלה ללא חרדים שעושה את הצעד הרדיקלי של לכפות עליהם לימודי חול. זה המינימום ההכרחי.
    אז עם כל הכבוד לדעתי החסם עם החרדים אינו פסיכולוגי אלא מהותי. לצערי לא ניכר שמפלגת העבודה (ואף לא מרצ) מבינות את חומרת המצב ומוכנות להתמודד עם הנתונים. יותר קל להמשיך בהכחשה אבל ככל שהזמן עובר הסיכוי בכלל להצליח להרכיב ממשלה בלי חרדים קטן, בגלל השינוי הדמוגרפי, וכך אנחנו נכנסים למעגל קסמים מסוכן והרסני. לכן אם תהיה עוד הזדמנות אסור לפספס אותה בממשלה עם חרדים או ממשלה בלי חרדים בעלת סדר עדיפויות עקום (חוקי גיוס מגוכחים או שעון הקיץ אלה נושאים תפילים. לימודי ליבה הם בנפשנו!)

    • הנה- הממשלה הקודמת היתה ממשלה בלי חרדים. האם היא הצליחה לכפות לימודי ליבה? כפייה כזאת היא בלתי אפשרית כמעט. במקרה הגרוע ביותר, הם יצהירו שהם לומדים ליבה ובפועל ילמדו גמרא. ומה תעשה? תשלח פקח לכל בית ספר חרדי למשך כל שעות היממה.

      מבחינתי, סיום הכיבוש והסרת הסכנה ל"ישראטין" דו לאומית הוא סכנה אקוטית בהרבה לביטחון המדינה מגידול הציבור החרדי. כשציבור גדל, הוא מתגוון, והחברה החרדית לא תצליח לשמור את הגיבוש האידיאולוגי שלה כאשר תגדל מעבר לסף מסויים.

  10. הציבור הזה גדל ומתחנך ללא לימודי ליבה, מעבר לפגיעה האנושה בזכויות האדם של הילדים האלה, שגדלים בבורות, ללא עתיד כלכלי וללא היכרות עם העולם, יש פה גם סכנה אסטרטגית למדינה. על סמך מה האופטימיות שלך. מנין הם ילמדו פתאום מתמטיקה ואנגלית? איך ישתלבו בשוק העבודה? האם גם בשוק העבודה, כמו בצבא, נתחיל לראות משרדים ומבנים עם הפרדה מגדרית? כיצד קבוצה זו שמתחנכת על חוסר סובלנות תאפשר המשך נוכחות נשים במרחב הציבורי? חיים חילוניים?
    כן, כמו שאמרתי, הממשלה הנוכחית הייתה כושלת בגלל חוסר סדר עדיפויות.קל מאוד לאכוף לימודי ליבה, אפשר לסגור את מערכת החינוך החרדית כליל ולהעביר את כל התלמיידים לבתי ספר ממלכתיים. לא דמוקרטי? הצחקת אותי, מה שלא דמוקרטי זה מימון ציבורי למערכת פרטית! אין לזה אח ורע בעולם. אין שום דבר לא דמוקרטי בלהגדי שכספי הציבור יילכו למוסודות ציבוריים בלבד. סגור את הברז, הפסק התקצוב ומרבית החינוך החרדי יתמוטט, והתלמידםי יעברו לבתי הספר הממלכתיים. לחלופין אפשר לאכוף לימודי ליבה. לא צריך פקיחים, מספיקים מבחנים עם בודקים חיצוניים פעם בשנה. הילד יודע אנגלית? יודע מתמטיקה ברמת בני גילו? מכיר מושגי יסוד באזרחו. דיינו. הילדים נכשלים במבחנים? הפסקת מימון לאותו בית ספר. אין דבר כזה "אי אפשר" כי הדבר בנפשנו. אין שום עתיד למדינה בה ילדים מתחנכים במערכת חינוך מימי הביניים, בלי ערכי דמוקרטיה ובלי כלי הכי בסיסיים להתנהלות בעולם. אי אפשר לקיים כך חברה וכלכלה של מדינת מערבית במאה ה21.
    וכן, גם היספור עם הפלסטינים הוא סכנה קיומית, אבל שם תמיד עומדת האופציה של נסיגה חד צדדית נוכח הלחץ הבינלאומי. בוודאי שזה פחות טוב מהסכם שלום, אבל זו אפשרות שתעמוד לנו גם בעוד כמה שנים. אני בעד התקדמות בנושא המדיני, אבל בשביל להגיע להסכם שלום צריך הרבה יותר מנדטים לשמאל. בשביל יותר מנדים לשמאל צריך יותר בוחרים. בשביל יותר בוחרים צריך דמוגרפיה בה החרדים לא גדלים כל הזמן על חשבון החילונים. בשביל זה צריך שינוי במערכת החינוך.

    • טל, אי אפשר לכפות דברים גדולים כל כך מלמעלה למטה הר כגיגית. שים לב שהממשלה האחרונה היתה בלי חרדים: הם לא התקרבו לזה אפילו. כנ"ל הממשלה שלפיד האב היה חבר בכיר בה. העיקרון הזה של "רק בלי חרדים" מוביל אותנו בסופו של דבר לממשלות ימין, שהן כמובן יושבות עם החרדים כטוב בעיניהן.

  11. דרור ישראלי

    לא יודע איך לספר לך את זה, אבל מפלגת העבודה כבר ישבה עם החרדים בממשלה מספר פעמים.
    והרעיון שאפשר לשתף את 10 המנדטים של הערבים במקום 20 המנדטים של ליברמן וכחלון הוא לא יותר ממגוחך.
    הסיבה שלימין זה עובד היא שאין שם מפלגות שלא מוכנות לשבת זו עם זו.

    • תודה רבה, דרור, אבל לא חידשת לי. איפה כתבתי שהיא לא ישבה? כתבתי על ההתנגדות שיש לישיבה כזאת בחלקים גדולים של קהל הבוחרים (ראה למשל תגובתו של טל למעלה). באשר לערבים, מן הסתם קשה מאד להושיב אותם עם ליברמן, אבל לא בהכרח עם כחלון. "הסיבה שלימין זה עובד היא שאין שם מפלגות שלא מוכנות לשבת זו עם זו" – נכון, וזו בדיוק הבעיה שאני מנסה להציף.

  12. אף שהטקסט כתוב היטב אני מוכרח לומר שנותרתי תמה,האם אתה מאמין שהמפתח לניצחון של גוש המרכז שמאל (שאני נמנה על החברים בו) טמון בקולות הערבים. לא מתוך גזענות (טוב יהיה אם "גוש"\ קבוצה מצומצמת ואליטיסטית זו תפנה משאבים לגיוס ציבור זה לטובתה) כי אם מתוך הבנה שהאג'נדה של השמאל-מרכז היא טובה יותר לירוחם, לנתיבות לעפולה וכן הלאה והעובדה שאלו מרכזי ימין היא הבעיה. המרכז-שמאל לא הצליח להבהיר זאת לאנשים הללו, שמאמינים משום מה שריבונות על איו"ש וסבסוד חרדים חשובים מרווחתם הכלכלית, החינוכית והביטחונית. בשינוי התפיסה הנ"ל טמון לטעמי המפתח. הערת אגב לגבי הימין, הסיבה שהוא מצליח (ואני לא מציע שגוש המרכז-שמאל יעשה כמוהו) היא שהוא מקיים את הכללים הדמוקרטיים רק כשזה לטובתו.

  13. תודה על המאמר!

    זכור לך אולי מה שכתבתי בזמנו בתגובה למאמרך 'האדום והירוק', על השמאל החדש באירופה –

    '…לכן אולי ההגדרה של 'שמאל' היום שונה משהיתה לפני 40 שנה, כאשר היו 2 צדדים ברורים.'

    אני חושב שזה נכון גם לפוליטיקה המקומית. מה שהיה 'שמאל' בימי מפלגת העבודה-מפא"י, איננו השמאל של היום.

    בוז'י הרצוג היה חבר באחד ממשרדי עורכי הדין העשירים בארץ. הוא בא ממשפחת 'אצולה' כמעט; ליבני באה מ'אצולת' הביטחון. שניהם ממש לא צווארון כחול. אפילו פרץ כבר לא… גם רוב חברי ה'עבודה' הם בעלי אמצעים ושוכני-מגדלים.

    מהבחינה הזו דווקא חלק ממפלגות הימין קרובות יותר ל'עם'. כחלון למשל היטיב עם כלל הציבור וחסך לו מאות שקלים בחודש, והכל מהצד הימני של המפה.
    הוא אפילו נמנע (מן הסתם במכוון) להופיע עם חליפה ועניבה, ומקפיד על הצבע הכחול… (הלוגו המזוייף שלו מלפני שבוע, היה כחול כולו).

    כך שהשיוך היום כבר אינו מה שהיה פעם. מנופפים בו באופן דמגוגי, כי זה מעורר תמיד תגובה רגשית, אבל משמעותו שונה מאוד.

    מעבר לכך, אני בדעה שבדומה לטענתו של מיכה פופר בספרו המרתק 'ההולכים שבי אחריו' (על דמות המנהיג בחברה – שהקהל המונהג יוצר אותו לא פחות, אם לא יותר), הפוליטיקאים אינם רק ממנים את עצמם, אלא ממונים ע"י הציבור.

    כך שאם הציבור נעשה 'שמאלי', כמו בבחירות 1992, אז העבודה הופכת ל'מרכז'. אם הוא נעשה 'ימני' כמו ב-2001 (וכן 03'), אזי הליכוד נעשה המפלגה הגדולה.

    כרגע יש לנו כנראה תזוזה מסויימת שמאלה, בעיקר בגלל מחאות חברתיות, ומשום שביבי נתפס כמי שלא הצליח למנוע את הטילים מעזה (ואולי גם בזכות שרה והפיכתה ל'מארי אנטואנט' מקומית).

    מהבחינה הזו, הציבור המקומי אינו מבריק במיוחד, ועובד על אינסטיקטים בסיסיים (כמו האמריקאי, שבחר ברפובליקנים כי הם מספקים לו אמירות 'מבטיחות' ומרגיעות יותר).
    לאור זאת, הפוליטיקאים שיבחרו (ולפיד הוא דוגמא אופיינית – יותר משנדמה), יהיו בהתאם לטעמו – שטחיים ומבטיחי הבטחות.

    אגב גם אם הרצוג יבחר, סיכוי נמוך שמפלגתו תשרוד יותר משנתיים. הזיכרון המקומי התקצר מאוד, וכמו שמעדיפים תרגומים חדשים על פני ישנים, כך יעדיפו הבטחות חדשות…

  14. אני גם בעד וגם מקווה שהערבים ישלבו כוחות ויביאו חולים מהבית להצביע. וכדאי כבר להזמין מקום בככר ציון לנאום הבא של נתניהו.

  15. יוסי מרובקה

    תראה דני, העסק הרבה יותר מורכב, הערבים לא רוצים להיות חלק ממשלה ישראלית/ציוניות, וכן החרדים גדלים על מיתוסי גזיזת הפאות בקיבוצים והכפיה לחלל שבת ולאכול טרף (לא משנה כרגע עד כמה אמת יש בטענות הללו).

    מעבר לכך, אתה גם מתעלם מגזענות עמוקה שהייתה קיימת, וממש לא נעלמה לחלוטין בגופי השמאל כלפי החרדים/ערבים/ספרדים. יש סיבה למה הקבוצות הללו לא אוהבות את ממסד השמאל, וזה לא רק בגלל מיתוסים.

    תראה לצורך המחשת הרעיון את הנושא הבא:
    1. אם תערך הצבעה בין פרופסורים במכון וויצמן, מה תהיה התפלגות המנדטים?
    2. כמה פרופסורים ערבים יש במכון וייצמן?
    3. אותם פרופסורים ערבים מעטים שנמצאים, מי היו חברים הסגל שנלחמו כדי להביא אותם?

    אני משאיר את זה כשאלות פתוחות, למרות שלגבי אחד להערבתי מרץ תזכה בראשות הממשלה, כששתי מפלגות השמאל האחרות (העבודה וחד"ש) מקבלות פחות או יותר אותו הדבר, ומגיעות למקומות 2 ו3.

    אין לי מיידע לגבי 2, אבל זה מעט מאוד, כמדומני שזה פחות מאשר בטכניון ובעיברית.

    לא זו אף זו,במקרה אחד שני מכיר, דווקא ראש מחלקה דתי היה זה שדחף לקבל פרופסור ערבי.

  16. יוסי מרובקה

    שאלה לא קשורה.

    בעבר מנהיגים יצאו למלחמות במקרים של משברים כלכלים כדי לפתור אותם. יש הטוענים אפילו שלהיטלר לא היה מנוס מלהתחיל את מלחמת העולם השניה בשל המצב הכלכלי.

    האם בעולם הכלכלה הגלובלית זה עדיין המצב? אם לא, למה?
    אם כן, האם זה אומר שפוטין עשוי לפצוח בעוד מסעות כיבושים, לאור הקשים הכלכלים של רוסיה?

    • יש כמה מקרים מתועדים של מלחמות שניתן לפרש אותן כך, אם כי אחד ממחקרי הרוחב
      שקראתי הראה שהמצב בדרך כלל נוטה להיות הפוך: מנהיגים נוטים להתחיל במלחמות
      כשהם חושבים שהכלכלה שלהם מספיק חזקה כדי לנצח, ולא להיפך. יש גם פרשנות
      ביניים, כמו למשל הפרשנות של המורה שלי, פרופ' ניל פרגוסון, להתנהגות הצד
      הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הגרמנים חשבו שמצבם הכלכלי והצבאי לא משהו, אבל
      בעתיד הוא עשוי להידרדר עוד יותר. ומשום שמלחמה (לדעת הממסד הצבאי) היתה בלתי
      נמנעת בסופו של דבר, עדיף להתחיל בה עכשיו לפני שהמצב יהיה גרוע יותר. המודל
      הזה גם מאד מתאים להתנהגות של יפן בזמן מלחמת העולם השנייה.

      בקשר לפוטין, יש מצב שהוא יעשה את זה כדי להחזיק בשלטון – אם כי הוא תמיד נראה
      לי שפוי מדי כדי להמר הימור מטורף מהסוג הזה. מקווה מאד שאני טועה.

      • Thanks for the answer
        Yosi

      • צריך גם לציין שבגרמניה היתה יותר אוכלוסיה ופחות מטראז' לאדם, מבשאר מדינות מרכז אירופה, וכמו היפאנים בעלי גאוות-העל, גם להם היתה קשה המחשבה של תלות מוחלטת בייבוא: חששו לעורם ללא הרף, ועל כן נעשו קיצוניים (המוטו המרכזי של היטלר, היעיל ביותר אולי, היה 'אם לא נשמיד אותם, נושמד בעצמינו').

        היה צריך 2 מלחמות עולם כדי ששני העמים האלה יבינו שכדאי 'לכבול' את מקורות הייבוא אליהם דרך עליונות טכנולוגית והשקעות.

    • יוסי מרבוקה ,

      היטלר כשלעצמו , יצא למלחמה מטורפת , בשביל לממש פנטזיה , וכל השאר , לחלוטין מישני ותפל לדבר העיקרי . ההתאבדות שלו בבונקר , או כל הדרך לכך , וההבנה שלו הלא מודעת, שזה בלתי נמנע וצפוי , מעידה שממילא לא יכול היה הוא לחיות במציאות , וההתאבדות גופא , הייתה למעשה גם סוג של מימוש של פנטזיה .אלא , שצירוף מקרים , סינכרן את הטירוף שלו , עם הטירוף או המצב הטירופי של העם הגרמני .

      מאז כיבוש כווית על ידי סדאם חוסיין , והקואליציה הגלובלית מקיר לקיר , אין צפי או אפשרות ממשית , שמנהיג מדינה באו"ם , יכבוש מדינה שלמה , על כרעיה , קרביה , ובני מעיה ( מדגיש , שלמה , ריבונית , חברה באו"ם , להבדיל מסכסוך טריטוריאלי ) .

      גם לפוטין יש פנטזיה : השבת העטרה ליושנה . האגו הלאומי , אוכל לו הראש . כבר בטביעת הצוללת : קורסק , והסירוב שלו הראשוני , לקבל עזרה מן המערב , העידו על כך . היום אלף אלפי מונים , מטוסים שלו , עורכים סיורים מוגברים וגיחות נוכחות מתגרות , בכל האזורים המימשקיים למערב אירופה . עדי מסעות כיבושים : הוא לא יגיע !!

      בסך הכל , העולם הרבה יותר בטוח ומאורגן מבחינות רבות . מסעות כיבושים של מדינות מאורגנות , כבר לא ייתכנו . אלא : שאין עדיין הסדרים לסכסוכים ישנים נושנים , וזה קוץ בגרון . לא רק ברמה הקונקרטית , משמע , תכל"ס לפתור סכסוך וזהו , אלא : שברמה המושגית , לא ברור איך פותרים סכסוכים טריטוריאלים ( חוץ מעיקרון הפשרה כמובן ) . הוראות אמנת מונטוידיאו ( רצ"ב לינק ) , מעניקים לתפיסה הסובייקטיבית של מדינה , המון כוח משפטי . וזוהי בעיה ( לא למדינת ישראל דווקא ) .

      אגב, יש צפי או היתכנות לסכסוכים קשים ואפילו גלובליים , אבל מסעות כיבושים : קשה מאוד לצפות כדבר הזה .

      הנה הלינק לאמנה :

      http://avalon.law.yale.edu/20th_century/intam03.asp

      תודה

  17. לדני (ואחרים), התפרסם מאמר מעניין בפוריין אפירס מאת נסים טאלב וגרגורי טרברטון. ממליץ לחפש ולקרוא. אני לא יכול לפרסם לינק כי זה בתשלום אך ניתן לקרוא מאמר מלא אחד בחודש באתר שלהם בחינם.
    זה לא לגמרי קשור לנושא של הפוסט אבל מאוד רלוונטי ומעניין למה שקורה באזור ובארץ.

  18. "למה גוש הימין תמיד גדול יותר מגוש השמאל בישראל?"
    לא יודע מה זה "תמיד", אבל היום גוש הימין מונה 43 מנדטים, והשמאל מרכז שמפוזר על יותר מדי מפלגות מונה 48.
    בשום סקר שראיתי לבחירות הבאות הימין לא מתחזק באופן משמעותי. הוא יכול להרכיב קואליציות עם מפלגות שמאל מרכז, או מפלגות חרדיות, או מפלגות חברתיות. גם העבודה יכולה, לפי כל הסקרים.

    אבל להגיד שהוא גדול יותר? רק אם סופרים את לבני ולפיד בתור ימין.

    • יש כאן שתי בעיות. האם אתה סופר גם את החרדים בגוש הימין? ושנית – אתה מתעלם מהעובדה שהערבים, לפי הנוהג הקיים, נחשבים כ"מנדטים מתים" עבור השמאל. אף אחד מאז רבין לא השתמש בהם אפילו כגוש חוסם. שתי הבעיות האקוטיות הללו עלולות למנוע מהשמאל להקים קואליציה גם במצב של שוויון בין הגושים, וגם אם נחשיב את כחלון בגוש האנטי-נתניהו (דבר לא בטוח לחלוטין).

      • ובכל מקרה, דבר אחד בטוח – בלי שיתוף פעולה או עם החרדים, או עם ליברמן או עם הערבים, קשה לי לראות את הרצוג מקים קואליציה.

      • רוב חברי הכנסת הערבים רואים את עצמם פלסטנאים יותר מאשר ישראלים והם אפילו שיציעו להם לא ישבו לעולם, מבחינה אידאולוגית בממשלה ציונית ישראלית. ככה זה מה לעשות. ולכן בכל חישוב לא נכון לקחת אותם בחשבון לגבי קואליציה עם כול הצער בדבר.

      • אני חושב שאתה טועה בגדול כאן. אבל בכל מקרה- צריך לנסות לנהל מו"מ
        קואליציוני. אם לא ננהל איך נדע? עצם ניהול המו"מ, דרך אגב, יבהיר לציבור
        הערבי שאולי יש כאן פער עמדות, אבל הם לא מודרים באופן עקרוני. בוודאי שאם
        יהיה מו"מ כזה, המפלגות הערביות לא ירשו לעצמם להעלות את ביבי באמצעות אי
        תמיכה בגוש חוסם.

      • "בוודאי שאם יהיה מו"מ כזה, המפלגות הערביות לא ירשו לעצמם להעלות את ביבי באמצעות אי
        תמיכה בגוש חוסם."
        דני, אתה עושה פה רציונאליזציה לצד השני, קצת כמו שהשמאל (שמעון פרס למשל) עשה לפני אוסלו ולפני האינתיפאדה השנייה ולפני ההתנתקות ("הם רק יכולים להרוויח…" "הם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד…" וכיו"ב). ממך אני מצפה לקצת יותר אפילו שאתה שמאלני. ראה תגובתי הראשונה שהתפרסמה למעלה לפני שנות דור (כשבוע): "מזל שהשמאל טיפש…".

      • בניגוד למיתוס הרווח בקרב ישראל, גם ערבים מתנהגים לפעמים באופן רציונלי
        (ולפעמים לא). הדרך היחידה לבדוק את זה היא לנסות, לא?

      • מסכים באופן חלקי, הביקורת שלי היא על הניסוח שלך בעיקר. אתה לא יכול להניח שהם "בוודאי".
        רשמתי חלקי כי אם אתה טוען שמפלגה דתית מוסלמית ושני מפלגות לאומניות-פאשיסטיות הם לגיטימיות אבל הימין (הקיצוני) לא, אתה מכרסם בלגיטימיות שלך עצמך בקרב הציבור היהודי.

  19. האם היה בתולדות המדינה מקרה אחד שבו השמאל יכול היה להקים ממשלה ונמנע מכך כי לא רצה להסתמך על הערבים או החרדים? למיטב זכרוני לא. הבעיה של השמאל שפשוט הפסיד ברוב מערכות הבחירות, ושהחרדים לא יתמכו בו כי הם אולטרה ימניים.

    • ציפי לבני בכישלון האחרון שלה?

      • אתה מדבר על המצב אחרי הבחירות? החרדים העדיפו נתניהו. אתה מדבר על המצב אחרי התפטרות אולמרט? החרדים העדיפו בחירות ואז נתניהו…
        בקיצור כל עוד הדבר תלוי בחרדים, הם תמיד יתמרנו בין הגושים כדי להגדיל כושר המיקוח ואז יבחרו בימין.

      • זה בדיוק העניין. אנחנו בשמאל צריכים לחשוב איך משנים את המציאות הזאת, איך מעצבים את הזירה באופן שנוח יותר לנו.

  20. הי דני,
    אין לי בדיוק היכן לכתוב לך את זה, ואני מעדיף איזו סוג של פורום מאשר אימייל אישי. אם אתה מוצא מקום טוב יותר בפורום שלך להעביר אליו את השאלה שלי, זה יהיה מצוין.

    בתור מישהו שעוסק בחקר יפן, מה דעתך על ההדממה (לא דממה, אלא הדממה) של הביקור של ראש ממשלת יפן בישראל?
    מה לדעתך זה אומר על התקשורת בישראל?
    איך לדעתך יגיבו לזה ביפן?
    מההכרות שיש לי עם כמה יפנים פה בבוסטון, זה לא יתקבל ברוח טובה. למרות שהם אדיבים בצורה קיצונית כלפי חוץ, לרובם יש יכולת פנקסנות מרשימה של "איך בדיוק בדיוק התנהגת כלפי, כך אני אתנהג גם אליך". אבל בהחלט יתכן ונפלתי על מדגם לא מייצג.

    • אני חושב שלא היתה הדממה. זה הופיע בתקשורת – אני אישית ראיתי כמה וכמה
      אזכורים. הוא יודע שהוא הגיע לישראל בתקופת בחירות ומתיחות בטחונית שגונבות את
      תשומת הלב. לדעתי הביקור ישפט בזכות התועלת העסקית שבו.

  21. בעיה נוספת שלא נתת עליה את הדעת קשורה לא לעם מי אפשר לבנות קואליציה, אלא לשלב מוקדם יותר, עוד לפני בחירות: למה הימין כובש (מקווה שעכשיו אפשר לומר בלשון עבר: כבש) את לב העם והשמאל נדחה או הודח מלב העם? והרי בעבר (עד 1977) לא כך היה הדבר!
    וזאת למרות חטאי הימין כלפי העם בהווה, ולמרות חטאי השמאל (מפא״י) בעבר כלפי חלקים ניכרים מהעם.
    התשובה לשאלה, מאוד דומה לתשובה שנתת במאמרך: הימין יודע לכבוש לבבות ולדבר בשפת העם, בעוד השמאל אינו יודע לדבר בשפת העם!
    ומהי אותה ״שפת העם״?
    כידוע, העם במדינה ברובו דתי. ודתי זה לאו דוקא מי שמהלך עם כיפה לראשו ושומר על קלה כבחמורה, ממש ממש לא!
    דתי לעניין זה, הוא אדם שנותן כבוד לדת, מכבד את סמלי הדת ואת ערכי הדת, גם אם אינו שומר בעצמו את מצוות הדת!
    השמאל לא השכיל לאמץ לחיקו את השפה הנותנת כבוד לדת.
    השמאל אינו מכיר את שפת המסורת שרוב העם בישראל הינו כזה גם אם הסקרים לא יצביעו על כך, זה ככה במציאות.
    השמאל צריך לצאת מהקונכיה ומהגטו של שימוש בשפת הערכים האוניברסליים, ולאמץ לשיח שלו את שפת העם.
    דוגמא למה שאמרתי:
    לפני כשנה נתקלתי באתר מאבק סוציאליסטי במידע על כנס שייערך בתל אביב על כלכלה ועל חוליי החברה במדינה.
    מיד עם קריאתי את המודעה החלטתי בלבי להשתתף בכנס במלואו.
    אבל אחרי שקראתי את כל המודעה, נתמלאתי כעס ועלבון.
    למה?
    כי הכנס ייערך ביום שישי, גולש אל תוך השבת, ויומו השני הוא משבת בבוקר ועד לאחר צאת השבת ברצף.
    זו דוגמא לחוסר כבוד למסורת.
    א. הכנס הינו בענייני חולין, והשבת היא קודש.
    ב. התחושה של מכבדי השבת היא שהשמאל ״לא מכיר״ בקדושת השבת.
    כשהבעתי את מחאתי על כך בדף הפייסבוק של הכנס, שבגלל זה לא אוכל להשתתף, גם כי זה מעליב אותי שלא מתייחסים לשבת כיום מיוחד, ושאלתי למה הם גורמים לשומרי שבת ומסורת להיות מודרים מכנסי שמאל, נעניתי ״שהם מכבדים את רצוני (כך במקור!) לשמור את השבת, אבל אוכל להשתתף בפאנלים שייערכו ביום שישי ובמוצ״ש״, ושהסיבה לכך היא כי אנשים לא עובדים ביום שבת ונוח יותר ככה.
    ממש תודה!
    אני לא אבוא לכנס שלא יודע לכבד את הערכים שלי ואת יום השבת (בשעה שאין סיבה שזה לא אפשרי!)
    זו רק דוגמא לשפה הזרה שהשמאל מדבר בה וששומרי מסורת יירתעו ממנה.
    הימין לא היה עושה את זה ככה!
    השמאל צריך לעשות רביזיה יסודית ביחסו למסורת וגם לתרבות של מחצית המדינה (התרבות המזרחית, אשר רובם כיום הם מצביעי ימין)
    למרות זאת מאוד אני רוצה שהימין ששכח מה זה להיות אנושי ילך כבר הביתה והשמאל ידחק אותו, אבל השמאל צריך וחייב בחשבון נפש מעמיק!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: