הבית של פיסטוק: חשיבותן האמיתית של פרשות נתניהו

לאחרונה, התוודתה הגברת הראשונה של ישראל שקשה לה ללכת ברחוב, מרוב גלי ההערצה הספונטניים של פשוטי העם שהיא נתקלת בהם מכל עבר. מה מחבר בין השיחה ההזויה, עמוסת הגסויות וההתנשאות, בין שרה נתניהו לרעייתו של ראש עיריית שדרות, לסיפורי גלידת הפיסטוק ולהתנהלותו ההרסנית של בנימין נתניהו בארצות הברית? ינשוף פוליטי-מדיני על הניתוק ומחירו.

 

לאחרונה, נחשפנו לתמליל שיחה שנערכה בעיצומו של מבצע צוק איתן בין שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, לזוגתו של ראש עיריית שדרות לשעבר. הגברת הראשונה, כך מסתבר, שמעה כי אלי מויאל העז לבקר את תפקודו של בעלה בפומבי, וזעמה בער בה. בשיחה, היא שפכה על זוגתו של מויאל מטר עכור של מררות, נאצות וקללות, בגסות ששמה בצל את תקרית השוקולד המפורסמת. התוכן של השיחה חשוב פחות מהגישה המסתתרת מאחורי הדברים, למשל בציטוט הבא:

בן אדם לקח על הכתפיים שלו את כל מדינת ישראל, הוא שולח את החיילים לקרב, הוא מתנהג בחוכמה פוליטית נדירה, מדבר עם המנהיגים כל הזמן! הניסיון שלו, החוכמה שלו, ההשכלה שלו, של בנימין נתניהו!! השכלה רחבה, תארים באוניברסיטה, הוא גם קורא ספרים, מבין בכלכלה, בביטחון, במדיניות, הוא מבין בלדבר עם מנהיגי העולם!! איפה האיש שלך, הרי הוא לא מגיע לקרסוליים של האיש שלי, מה, אלי מויאל דיבר פעם עם מנהיגי העולם?! הוא עשה פעם משהו בחיים שלו??

אפשר לומר הרבה דברים על השיחה הזאת; למשל, על ההתנשאות כלפי תושבי הפריפריה ("הוא עשה משהו בחיים שלו? אתה לא מגיע לקרסוליים שלו"), או על הנטייה הידועה של דיקטטורים בשאיפה ובני ביתם לייחס כל ביקורת כלפי המנהיג למזימה מרושעת כנגדו. חשוב יותר, לדעתי, להתמקד במשמעות שמעבר לרכילות, בנטיות שמחברות בחוטים את פירורי הפיסטוק השונים של פרשות נתניהו להתנהלות המדינית והפוליטית שלו כראש ממשלת ישראל. מפרשיות קטנות, אומרים לנו תומכיו של נתניהו, אפשר להתעלם, כאילו היו כאב ראש טורדני. אבל אם כאב הראש הוא סימן לחולי חמור יותר, התעלמות ממנו עלולה להוביל לתוצאות הרסניות, עד כדי סיכון חיי החולה. בתור התחלה, שימו לב כיצד שרה נתניהו מעריכה את הפופולריות שלה עצמה:

איזה הערצה יש אלי, כשרואים אותי. אני לא יכולה ללכת ברחוב, מאות אנשים באים אלי, כולם מוסרים לבעלי אהבה, אומרים לי שהוא ראש ממשלה ענק. ואני הולכת למשפחות השכולות, אני מסתכלת להם בעיניים, אני עושה דברים, והעם אוהב אותי, רק עכשיו חזרתי מעצרת המונית בבית כנסת, וכולם חיבקו אותי ואת ראש הממשלה!! זה פשוט בושה, אני חייבת להגיד, אני שומעת את הקולות האלה, אין אחד בעולם שיילך ויגיד אלי מויאל צודק, אף אחד!! הרי יש גבול לחוצפה.

לא יכולים ללכת ברחוב מרוב הערצה – שרה ובנימין נתניהו

 

בדיוק כמו זוג האחיות חובבות השוקולד מהטיסה המפורסמת, שרה נתניהו מתנהלת לפי הקוד הידוע של "מגיע לי". מעבר לכך, הפסקה שלעיל מצביעה על ניתוק מוחלט מהחברה הישראלית, של זוג מלכותי שיושב בארמון, מוקף בחבר חנפים ובטוח שכולם מעריצים אותו ("מישהו בעם היה רוצה משהו אחר חוץ מביבי?") הניתוק הזה, הבעייה החמורה ביותר כאן לטעמי, נשקף מאינספור עדויות של עובדים לשעבר בלשכת ראש הממשלה, החל באומללים שזכו לטעום מנחת זרועה של שרה בקדנציה הראשונה, ועד לאב הבית מני נפתלי כיום. היועצים והפקידים המתפרסים שמקיפים את נתניהו ורעייתו מבודדים אותם מהציבור בפועל, מספקים כל גחמה שלהם (אפילו כשמדובר בהתנהלות לא חוקית וחמיסת כספי ציבור), ובכך מעודדים התנהגות משולחת רסן מתוך התעלמות מוחלטת מכללי סבירות ומנהל תקין.

להתנהלות הזאת, שבזמנים כתיקונם היתה יכולה להיחשב כאמור לכאב ראש קל בלבד, יש גם השלכות בלתי מבוטלות על ענייני המדינה. רק ניתוק מוחלט מהציבור יכול להסביר את התגובה המרושלת והמזלזלת של ראש הממשלה לדו"ח קטלני על מדיניות הדיור שלו, את הסירוב שלו לפרסם מצע, להתראיין או להתעמת מול יריבו העיקרי יצחק הרצוג. רק כך אפשר להסביר כיצד העזה שרה, שמתעבת בכל ליבה את נפתלי בנט, לאסור עליו לטוס לארצות הברית במטוסו של ראש הממשלה, דבר שיאלץ אותו לטוס במטוס נפרד ולבזבז כספי ציבור, לא באשמתו כמובן. ומנקודת מבטה של שרה, מדוע לא? הרי היא ובעלה הם האנשים הנפלאים ביותר בעולם, מנהיגים דגולים מרבבה; כולם מעריצים אותם ואוהבים אותם עד כלות, המדינה זה הם. ואם כך, הרי שגם ענייניה האישיים של שרה נתניהו (הסכסוך עם בנט, או הקמפיין האווילי נגד מני נפתלי שכפתה על הצוות המקצועי של הליכוד), הופכים מניה וביה לעניינים ציבוריים. אם לוקחים בחשבון שרעיית ראש הממשלה מעורבת גם במינויים מדיניים רגישיים ועורכת "אודישנים" לפקידים בכירים – אזי הערבוב בין הפרטי לציבורי, בין האישי לבין הפוליטי, הופך כבר לבעיה של ממש.

אין כניסה לבנט – נתניהו עולה למטוס

 

האחריות, כמובן, אינה של שרה, אלא של בנימין נתניהו. כל כוחה, הרי, נובע מתפקידו הציבורי של בעלה. הצרה האמיתית היא שההתנהגות הזאת, המונעת מהערצה עצמית, בידוד וניתוק מהסביבה, מאפיינת גם את התנהלותו המדינית של ראש הממשלה בזירה הבינלאומית. קחו, למשל, את סיפור הנאום בארצות הברית. מבקריו של נתניהו במרכז ובשמאל טוענים, לעיתים קרובות, שראש הממשלה מוכן להרוס את יחסיה של ישראל עם הטובה בידידותיה בשירות מסע הבחירות שלו. לאחרונה, התחזק הרושם הזה בשל סירובו התמוה של נתניהו לפגוש קבוצה של מנהיגים דמוקרטים אחרי הנאום. יש גם המצביעים על השפעתו של שלדון אדלסון, פטרונו הפיננסי של נתניהו והסנדק של המפלגה הרפובליקאית, על החלטותיו. בכל ההאשמות הללו יש יותר משמץ של אמת, אבל הן לא ממצות את העניין בכללותו.

יתכן בהחלט שבנימין נתניהו מאמין באמת ובתמים שהתנהלותו בארצות הברית משרתת את האינטרסים העליונים של מדינת ישראל. הרי גישת "המדינה זה אני", שמאפיינת הן את ראש הממשלה והן את אשתו, גורמת לו, מזה שנים, לערבב בין אינטרסים ציבוריים לאינטרסים אישיים. הבחירות, כפי שלמדנו, אינן אלא שורה של מזימות של אויבי מדינת ישראל וסוכניהם בבית פנימה לקעקע את עתיד העם היהודי באמצעות הפלת האדם היחיד שיכול לשמור עליו (נחשו מי). מעבר לזה, בנימין נתניהו, חבר יועציו ועוזריו שואבים את הידע שלהם על המערכת הפוליטית האמריקאית מהחבורה הרפובליקאית המקיפה אותם, המורכבת בעיקר מיועצים ולחשנים מאנשי אדלסון. לפיכך, ביבי מאמין שהמפלגה הדמוקרטית אינה אלא חזון חולף; שהרפובליקאים יעלו בקרוב לשלטון בארצות הברית; שנאום אחד שלו, הנערץ והדגול באדם, יוכל לשנות עמדות של חברי קונגרס הנקבעות ממילא בחדרי חדרים מבעד למנגנון סבוך של אינטרסים פוליטיים. רק ניתוק כזה אפשר לבנימין נתניהו להתערב בגסות בבחירות האמריקאיות הקודמות, ולהסתכן בזעמם של הדמוקרטים. רק ניתוק כזה אפשר לו, בו בזמן, למנות כשגריר בארצות הברית אדם כמו רון דרמר, שמזוהה עם המפלגה הרפובליקאית. אין זה פלא, כמובן, שאותו דרמר היה הארכיטקט של נאום נתניהו בקונגרס – בעיניו האינטרסים של ישראל זהים לאלו של המפלגה הרפובליקאית, ולעזאזל התוצאות. בכך, הופכים נתניהו ודרמר את ישראל לעניין רפובליקאי בלבד, במקום לסוגיה דו-מפלגתית שאינה שנויה במחלוקת. מכאן צפירות האזעקה שעלו גם מהכיוון השמרני, החל מפרשני רשת פוקס ניוז וכלה באייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה (אם כי לאחרונה חזר בו, בלב כבד, ויישר קו עם לשכת ראש הממשלה).

מזוהה לחלוטין עם המפלגה הרפובליקאית – שגריר ישראל בארצות הברית רון דרמר

 

התנהלותו של נתניהו בעניין זה מזכירה את הקבצן המפורסם מהסיפורים הירושלמיים של אברם סורמלו, שדורש חמישים שקלים מתושב המזמין אותו לארוחת צהריים, רק תמורת הזכות לאכול איתו וליהנות מחברתו. כמו אותו קבצן ירושלמי, ישראל סמוכה על שולחנה של ארצות הברית. אפילו כיפת ברזל מומנה על ידי האמריקאים, וביתר שאת במהלך המלחמה האחרונה. רק לא מזמן ביקשה ישראל עוד כסף, בעודה מבזה ומשפילה את הבית הלבן וחלק גדול מהקונגרס, וממאיסה את עצמה על חלקים נרחבים מהאליטה הפוליטית של ארצות הברית, כולל גורמים הנחשבים כידידיה. לא ניתן להסביר את ההתנהלות הזאת בשום תירוץ – מלבד ציניות מוחלטת או ניתוק מוחלט מהמציאות. שתי התכונות הללו משתקפות בפרשות נתניהו השונות, החל מהנסיונות העקביים לחמוס כספי ציבור בשביל גלידה, אלכוהול ויתר פינוקים, עבור בשיחה ההזויה עם בת זוגו של ראש עיריית שדרות וכלה בהתנהלות המדינית הבינלאומית של ראש הממשלה. וככל שחבר החנפנים, היועצים וכתבי החצר יסגור יותר על ראש הממשלה, ככל שיחשוב שהוא אהוב ונערץ יותר, כך ילך הניתוק הזה ויחמיר. הדרך היחידה לאוורר את ההנהגה הישראלית מהלך הרוח הזה היא להראות לבנימין נתניהו את הדרך החוצה, בבחירות הקרובות ממש. לא בעניין של ימין או של שמאל מדובר, אלא בניתוח חירום שנועד לעצור את השעטה העיוורת למחוזות של ניתוק, הזייה וסכנה חמורה לעתידה של מדינת ישראל.

 

 

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מרץ 1, 2015, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.

  1. מטריד ועצוב, אבל הנה העניין. ראש הממשלה הזה ולהקתו (ובני ביתו על התנהלות ה"בעייתית" במילים עדינות) נבחר כבר פעם שלישית. הכל כבר פורסם לפני. לא נעשו דברים אחרת מכהונותו קודמות וגם הן היו שידור חוזר של ימי 96-99. בקיצור העם ידע במי בחר ועשה זאת (ביושר וצער אודה שבפעם השנייה הוא קיבל גם את קולי. בשלישית כבר חזרתי שמאלה). עם שכזה, בנימין נתניהו ולהקתו מגיעים לו.

  2. היי דני, תוך כדי שקראתי את הפוסט עלתה לי השאלה: האם העיסוק בשרה נתניהו ובאישיותה הכביכול בעייתית (הרב המוחלט של המתלוננים עליה בציבור לא פגש אותה מעולם) הוא מהותי. בעיני העיסוק באשת ראש הממשלה מהווה מטרה נוחה לקמפיין נגדו אך מסיט את הדיון למקומות תפלים. מה גם שלדעתי הסטה של הדיון לכיוון הזה משרתת את נתניהו שלא מעוניין לתת דין וחשבון על נושאים מדיניים וחברתיים.
    חוץ מזה הבלוג שלך ממש טוב בעיני ואני מאוד נהנה לעיין בו – ישר כוח.

    • בהנחה שתמליל השיחה מדוייק הדיון בשרה הוא רלוונטי. השיחה מצביעה על היך רוח והתנהלות ש, כפי שדני תיאר, משפיעה גם על ראש ממשלתנו הדגול.

      הבעיה היא שהדיון על ההתנהלות הוא הדיון הכמעט יחיד שמתקיים תחת שיבוא כתוסף לדיון המהותי. אין דיון אמיתי על המדיניות מול איראן וארה"ב. אין דיון אמיתי על תוכנית ב' מול הפלסטינאים. אין הצגה של מצע כלכלי אלטרנטיבי וקונסטרוקטיבי. ואם יש- הוא פשוט לא שולט בכותרות. אלו הופכות להיות בחירות על "כן ביבי" או " לא ביבי" וזה רע משלושה טעמים.

      קודם כל, כי גם אם ביבי יימס לתוך שלולית גלידת פיסטוק מחר בבוקר הבעיות שלנו עדיין יתקיימו ויהיה קשה לפטור אותן. אובמה נעול על הסכם עם איראן, אבו-מאזן נעול על גבולות 67 ללא ויתור על זכות השיבה, והקהילה הבינלאומית נעולה על מסלול התנגשות עם ישראל. מגמות כלכליות עולמיות עשויות להיות הרסניות לחוזה החברתי הישראליובו זמנית צריכים למצוא דרך להיות הרבה יותר תחרותיים ממה שאנו היום (שיהיה קשה בלי לפרום את החוזה). אלו סוגיות רציניות שדורשות דיון רציני.

      שנית, כי הסירוב להציג אלטרנטיבה, ולספוג ביקורת עליה, משחק לידי ביבי. יש ציבור רחב למדי שלא קונה בשוק הרעיוני של השמאל ושהצבעתו קריטית לכל החלפת שלטון. אם אין דיון, כל מה שהציבור הזה שומע הוא "ביטחון וזקפה לאומית" מביבי מול "זכויות אדם וצדק חברתי" מהשמאל. והוא בוחר בזקיפות לאומית. אם ביבי לא מספק את הסחורה- הוא יבחר בנט או ליברמן.

      שלישית, כי ההחלטות שכל ראש ממשלה יצתרך לקבל ידרשו קונצנזוס ציבורי וקונצנזוס כזה יכול להתפתח רק אם יש דיון רציני וגלוי מעל לשולחן.

      • אומרים את זה המון, אבל אני לא חושב שהעובדות תומכות בטענה שהדיון על ביבי, שרה והתבטאויותיה הוא הדיון העיקרי או היחיד בתקשורת. לא מזמן, למשל, התפרסם דו"ח הדיור, נושא מהותי וחשוב לכל הדיעות, וכשלי נתניהו בתחום הזה עלו לדיון ציבורי נרחב. גם הנאום בקונגרס והשלכותיו נסקר בהרחבה בתקשורת. בנוגע לאלטרנטיבה של האופוזיציה, המחנה הציוני הציג גם תוכנית מדינית וגם תוכנית כלכלית, ושתי אלו זכו להתייחסות לא מעטה. אם כבר הליכוד הוא מי שמסרב בעקביות להציג את עמדותיו.

  3. יכול להיות שביבי מתנתק מהמציאות. הקדמת הבחירות והמחשבה הפרנואידית שלפיד וליצמן קושרים יחד קשר נגדו הייתה דוגמה לכך. יכול להיות שהייתי מעדיף לראות את סער או יעלון בנעליו.

    אבל האם ההתנתקות מהמציאות של ביבי מגיעה לדרגת החומרה של ההתנתקות מהמציאות הקבועה של השמאל שחושב שמסירת הגולן הייתה מונעת את דעא"ש או שירושלים בידי הפלסטינים תהיה מופת של דו קיום או שיוקר המילקי זה סכנה קיומית גדולה מאירן. לדעתי רחוק מזה.

    • לגבי סיפורי שרה, בתור היסטוריון אני מציע שתכתוב ספר על איך הקלפטומניה של פולה בן גוריון מצדיקה הערכה מחודשת של כהונת בעלה. כנראה שתגלה שהיא לא. כנ"ל כאן.

      • נו באמת, אין לך סיפור גם על סוניה פרס?
        העובדות הפשוטות הן ששום ראש ממשלה לא דחף את אישתו לפריים כמו נתניהו, ולכן האשמה כולה עליו.
        אם כבר להשוות אז ללאה רבין, רק שבמקרה שלה יצחק לקח אחריות והתפטר.
        צריך דמיון פרוע במיוחד כדי לדמיין את נתניהו מתפטר בגלל אישתו או בגלל כל דבר אחר.

      • תמיד וללא יוצא מן הכלל המנהיגות היא בעלת אמצעים כלכלים עדיפים וחייה חיי מותרות. יש להניח שלא מעט בנות זוג סובלות מהעובדה שבעליהן מנצלים את המעמד לבלות עם צעירות מהן, כל המקורבים יודעים על כך ולכן הן מראות לאלו שסובבים אותם מיהו הבוס. על פי רוב פשוט מתחשק להן להנות מהחיים הפרטיים שלהן ולהנות מהכסף והכוח, הרי חיים פעם אחת ואם הן יכולות, מדוע לא? זו חלק מההטבה של מנהיגות. חיי ההוללות של מנהיגים בדרך כלל נשמרים מחוץ לזרקורים, לכתבי עתונים ידוע למי יש ילד מחוץ לנשואים ומי מחזיק שורת מאהבות והם מקסימום מנצלים את ההתחיבות שלא לפרסם את המידע כדי לשמור על קשרים טובים לצורכי ליקוט מידע אמין. לנסות להאשים את שרה נתניהו שהיא מעורבת בהחלטות נועד להצדיק חיטוט ברכילות זולה. לא מכבד הסטוריון להסחף לרכילות אלא אם כן הוא באמת חושב שיש לזה קשר לביצועי המנהיגות.
        לגבי סוניה פרס, היה ידוע שהמשבר שחל בינה לבין בעלה היה בשל יחסים בין שמעון לדליה איציק. בכל זאת העתונים נמנעו מלפרסם את הנושא הטפל הזה. יצחק רבין לא התפטר בשל חשבון הדולרים של אשתו זה היה רק תרוץ שצריך להיות נאיבי להאמין בו.

      • אבל אני חושב שיש לזה קשר לביצועי המנהיגות. קרא את הפוסט.

  4. דני המאמר מעניין ונכון בעיני. אני בהחלט מסכים איתך שהניתוק של נתניהו מהמציאות בישראל בהחלט פוגע במדינה ובחברה בהרבה רבדים.

    מצד שני אני תוהה האם מנהיג מנותק הוא בהכרח מנהיג כושל? אני חושב שלאורח ההיסטוריה היו מנהיגים שהניתוק שלהם מהעם לא מנע מהם להנהיג ביד רמה ולהוביל מהלכים חשובים ונכונים. נראה לי שדנג שיאופינג והו צ'י מין אלו דוגמאות הולמות (ואולי גם וינסטון צ'רצ'יל שהיה אריסטוקרט ושמרן). מעניין אותי לשמוע את דעתך בתור היסטוריון שבוודאי מבין בנושא יותר ממני.

    • לא נראה לי שצ'רצ'יל היה מנותק מהעם שלו, למרות שהיה אריסטוקרט ושמרן. למה לדעתך הו צ'י מין היה מנהיג טוב? ויש לך מידע על מידת הניתוק או חוסר הניתוק של דנג שיאו-פינג? מודה שאף פעם לא שמעתי על התפקוד שלו בהקשר הזה.

  5. העלית (כרגיל) נקודה חשובה: האם זהו כאב ראש בלבד או סימפטום למחלה רצינית הרבה יותר.
    על אף שאיני מתומכיו של נתניהו ובאופן אישי אני סבור שנתניהו מדרדר את ישראל, אני סבור שיש כאן מספר נקודות שיש לגעת בהן כאשר דנים בו ברצינות וכאשר התייחסת לנתניהו ולממשל ישראלי מקומי נגעת בהן רק בעקיפין או בכלל לא.
    אני חושש שהביקורת התקשורתית העצומה על נתניהו במשך כל השנים פספסה את העיקר ולא הבינה אותו כלל. האיש הואשם הרבה פעמים כמעין איש שיווק זול, מעין סוחר רהיטים שטחי המצליח לאח את עיני הציבור פעם אחר פעם כמעין משווק טיטולים. ביקורת מעין זו הושמעה על ידי אנשים ועיתונאים רבים. לדעתי העניין הפוך ומזלזל באיש. מדובר באיש מוכשר ביותר, בעל יכולת אינטלקטואלית מרשימה, השכלה מקיפה (פורמלית ולא פורמלית), ושמינקות ספג ידע ועסק בדיונים פוליטיים ועניינים רעיוניים. בתור אדם שחי ועושה עסקים בארהב אני באמת סבור שלו היה נולד בארהב ונשאר לחיות שם הוא היה מגיע לתפקידים בכירים מאוד בפוליטיקה האמריקנית, קרוב לוודאי במפלגה הרפובליקנית. אני חושב שמזלזלים באיש ( ומכאן גם נוסעת תחושת הרדיפה שלו). מה מעליב אותי בתור אזרח ישראלי הוא דווקא ההימנעות של נתניהו מלחשוף לעומק את דעותיו והימנעות מראיונות עומק. נטייתו לדבר לציבור כאל ילד מוגבל בשכלו ( מסתבר שזה עובד…).
    מי שעוקב אחריו מגלה דווקא עקביות ברורה וקוהרנטיות רעיונית. למן הופעותיו כאיש צעיר וכל נאומיו . לאיש משנה ברורה. הוא גדל על ברכי אביו ויש לקרוא דברי אביו כדי להבין אותו.
    סכנת נתניהו היא מעבר לניתוק. היא לחוסר יכולתו לקבל החלטות. לזלזול העצום שלו בציבור ( לעניין ניתוק- האיש ממליץ לאזרחי ישראל לא להתייחס לבעיית דיור היות ואיראן בפתח, בעוד הוא מחזיק בנדלן רב והוצאותיו משולמות על ידי משלם המסים הישראלי). לכך שבאופן טבעי הוא איש קואליציית מפדל ( בית יהודי) וחרדים, שהיא ריכוז של כל הכוחות ההרסניים ביותר לדעתי בחברה הישראלית/יהודית. הבית היהודי אינה בנט או איילת שקד החביבים לכאורה . היא אורית סטרוק ואורי אריאל, וכל אותם אנשים שגם אם באותות ומופתים היו מראים להם שהסכם מדיני הוא טוב לישראל הם לא היו מוותרים על שליטה בפלשתינים וזאת מנימוקים דתיים. היא ריכוז של אנשים שרצונם המוצהר הוא אזרוח 2 מיליון פלשתינים, וקונפליקט תמידי של מדינה קטנה ( ישראל) עם מעצמות חזקות ממנה. אזרחי ישראל נוטים לשכוח או להתעלם שהמשטר בישראל אינו כמו בארהב, אלא משטר פרלמנטרי . לא מצביעים ל ״ נתניהו״ או ל ״ בנט״ . אלא מצביעים לרשימת ליכוד של ציפי חוטובלי ( אזרוח 2 מיליון פלשתינים ) , דני דנון, ומירי רגב. ומצביעים לאורית סטרוק וניסן סלומייאנסקי. נתניהו הוא מרכז טבעי של הקבוצות הללו והיותו שמרן קיצוני הנמנע מהחלטות ומהיות קבוצות אלו תחתיו דינמיות מאוד, הוא מוביל לשינוי קבוע באופי מדינת ישראל שהוא בעיני הרסני מאוד. תנועה לכיוון לאומני, לכיוון של הסתגרות ולמודל המאפיין מדינות אחרות, כפי שכתבת יפה במאמרים קודמים.
    נושא לדיון נוסף הוא מדוע לא צומח בישראל מנהיג לעומתי לנתניהו בקליבר שלו ( השכלה ורקע).

    בעניין אחר אשמח לדעתך ( לי יש כמובן את שלי) להתנהלות ישראל מול איראן, והאם האופציה לחיות בהרתעה גרעינית הדדית היא טובה בעיניך.

  6. תודה על המאמר.

    אגב בעניין הסוראמללו – ר' הקטע ביוטיוב שבן בן אמוץ מספר עליו –

    קצת שונה מאשר אצלך: הקבצן הוא שדרש תשלום…

  7. שלום דני ותודה רבה על המאמר הנהדר!

    האם ניתן לייחס את עליית קרנה של שרה ומעלליה לקמפיין הנשיאותי סטייל קלינטון שביבי הריץ ב96? אם אינני טועה, למעט אופירה נבון, שרה נתניהו ניסתה הכי הרבה לייבא לפה את מוסד הגברת הראשונה מארה"ב (ואויתו החשיפה התקשורתית). האם יש בזה משהו לדעתך? האם זה גורם/הגורם להתרכזות בה?

    מחשבה נוספת בהקשר לבחירות 96 עברה לי בראש בנושא היות מוכנותו של הרצוג למושכות השלטון. אם ננסה לכמת את הרקוד של הרצוג אל מול הרקורד של ביבי ב96, נגלה שהרצוג התנסה במזכירות הממשלה (אמנם לא סר המפרי ב"כן אדוני ראש הממשלה" אבל עדיין תפקיד מכובד) + תיק הרווחה לעומת ביבי שהיה ציר בוושינגטון והשגריר באו"ם. נראה שהרצוג יותר מוכן ממה שביבי היה ב96, אז נשאלת השאלה האם מה שביבי הביא אז אלו רק הכריזמה הקלינטונית והקמפיין הנשיאותי שלו. ניתן לראות דימיון בין בחירות 96 לבחירות 92 לנשיאות ארה"ב (ביבי וקלינטון בתפקיד הצעיר הכריזמטי ופרס ובוש האב בתפקיד הזקן הממסדי) ונקודות דמיון בין המרוץ הצמוד דאז (50.5 אחוז לביבי ו49.5 אחוז לפרס באישיות + 34 מנדטים לעבודה לעומת 32 לליכוד)
    למה שקורה עכשיו (המחנ"צ 4 מנדטים יותר והרצוג סוגר את פער הפופולריות למרות שזה כבר לא רלוונטי)

    אני תוהה, האם באמת היתרון היחסי של ביבי זה רק כריזמה?!?! האם אנחנו כבר 9 שנים בוחרים בו רק בגלל זה??! ואם כן אז זה מוזר לי כיצד מבקריו של הרצוג יורדים עליו בצורה כזו אם כל מה שיש לנתניהו להציע זו כריזמה דועכת?

    שוב תודה על המאמר!

    • ואנקדוטה לסיום, אם כבר מנתחים את נשות ראשי הממשלה/נשיאים:

      מהיכרותי עם אנשים במערך הביטחון, זכורים לי הסיפורים מימי רבין/פרס על סוניה שהייתה מכינה באדיקות ארוחות בוקר למאבטחים וקונה מתנות לילדים שלהם לעומת לאה שהייתה שולחת אותם לעשות פיפי מעבר לרחוב. מעניין מה היה קורה אם מראש היינו מקימים את מוסד ה"גברת הראשונה".

    • תודה על הפרגון, איתי!

      לעצם העניין. אני חושב שכמו הרבה מאד מוסדות, אופנות ומנהגים אמריקאיים, מה שיובא לכאן זו רק הקליפה הריקה, בלי המסורות, המנהגים, הבלמים והאיזונים שקשורים לתפקידים הללו בארה"ב. אני חושב שכך קרה גם עם מוסד ה"גברת הראשונה". שרה רוצה לקחת את כל הכבוד וההטבות (ומעבר, הרבה מעבר) אבל לא האחריות שגלומה בתפקיד בגרסתו האמריקאית.

      בנוגע לנתניהו – מסכים איתך. אני חושב שהוא סוג של קוסם מארץ עוץ, רמאי ולהטוטן, שנראה כראש ממשלה טבעי בעיקר מכוח האינרציה. שנייה לאחר שהוא יעוף מהמשרד, אף אחד לא יבין למה הוא היה שם אי פעם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: