גשר בחווה: מהי מתינות, ומדוע נכשלה הרשימה הערבית המשותפת?

ג'ורג' קנאן, מגדולי האסטרטגים של ארצות הברית במאה העשרים, המשיל פעם את המדינאות לטיפול בחווה, ובכך הגדיר באופן אלגנטי וקולע את אופיה של הפרגמטיות הפוליטית. האם מתינות זהה לאובדן ערכים, ואם לא – מה היא למעשה? ינשוף פוליטי-מדיני על החווה של קנאן, תעתוע העקרונות המוצקים וכשלונה של הרשימה הערבית המשותפת.

באחת מהרצאותיו הפומביות, הסביר האסטרטג האמריקאי הגדול ג'ורג' קנאן מהו האתגר האמיתי של המדינאות. כחוואי, אמר לתלמידיו, הוא נוהג לחזור למשק שלו מדי שבת לאחר שבוע של עבודה מאומצת בממשל, דיפלומטיה ומחקר. באופן תיאורטי, סוף השבוע אמור להיות מוקדש למנוחה אבל בפועל הדברים שונים לחלוטין:

הנה גשר מתמוטט. רק התחלת לתקן אותו, ואחד השכנים בא להתלונן על משוכה שלא טיפלת בה מחצית המייל משם, בצדה השני של החווה. באותו הרגע מגיעה הבת שלך, ואומרת שמישהו שכח לסגור את השער במרעה החזירות, והן כבר בחוץ. בדרך למרעה, אתה רואה את אחד הכלבים לועס בעונג את החתלתול של הילדים. בעודך קובר את החתלתול, אתה מבחין פתאום שחלק גדול מגג האסם עף ברוח, ויש לתקנו באופן מיידי. מישהו צועק מהמקלחת שהמשאבה חדלה לעבוד, ואין מים בבית. ממש באותה השנייה, מגיעה משאית עם חמש טונות של אבנים עבור השביל. ואז, כאשר אתה חוכך בינך ובינך באיזה מן המשברים עליך להקדים ולטפל, מגיע הילד של החוואי השכן עם חיוך מעצבן (למעשה גיחוך לעגני), וכשאתה שואל אותו מה נשמע הוא אומר שהשור השתחרר ואוכל מערוגת התותים.

ג'ורג' קנאן

 

לא היה אדם שייצג את המתינות ויישוב הדעת של הדיפלומט יותר מג'ורג' קנאן: האיש שגבר על מחרחרי המלחמה בארצות הברית, ושכנע כי במלחמה הקרה אין צורך לכתוש את העולם הקומוניסטי בפצצות אטום, אלא רק לבלום אותו. ובו זמנית, אותו קנאן לא היסס לנפץ את אשליותיהם של שוחרי השלום ואנשי השמאל, כאשר אמר כי אי אפשר "לשכנע" את הסובייטים לחיות בשלום עם המערב באמצעות טיעונים הגיוניים, אלא רק דרך הפעלת כוח מדודה, חכמה ונחושה. אין פלא שהאסטרטג הזה, שהתנגד בחריפות הן לפשרות הרסניות עם ברית המועצות והן להרפתקאות מסוכנות כמו מלחמת וייטנאם, הרגיש לפעמים כי הוא מותקף מכל הצדדים. המתינות שלו עוררה את חמתם של אנשי השמאל הרדיקלי, שעקבו אחריו בהפגנות זעם לכל המקומות שאליהם הלך, וגם את אלו של ניצים רבים, שראו בו רכרוכי במקרה הטוב וסוכן קומוניסטי במקרה הרע.

המקרה של קנאן מבהיר לנו, כאלף עדים, מה היא משמעותה של מתינות. אדם מתון אינו בהכרח אדם חסר מטרה, אותם הגלמים ה"פרגמטיים" שמתנהלים מיום ליום בלי יעד ובלי כיוון, אך ורק על מנת לשרוד (ההוגה הקתולי צ'סטרטון הלעיג על הלה בלשונו המושחזת, ראו כאן בינשוף). החוואי הרי מעוניין בתיקון הגשר. יתכן שיש לו גם חלום, לשתול בכל החווה עצי שזיף מרהיבים ביופיים, או לפתח זן חדש של צבעוני. אבל אם יעסוק בכך מתוך התעלמות מתנאי הקרקע, מזג האוויר ושלל הצרות המתרחשות בחווה מדי יום ביומו, ייחשב כמטורף.

אם נעבור מהמשל לנמשל, גם לקנאן עצמו היתה מטרה ארוכת טווח. כמו שאר קובעי המדיניות בארצות הברית, גם הוא שאף למוטט את הגוש הסובייטי, לפרק את ברית המועצות ולשחרר את העמים במזרח אירופה משלטון הברזל שלה. הוא האמין בלבב שלם בנצחון הקפיטליזם הדמוקרטי לא פחות מאלו שנחשבו כ"ניצים", ובסוף חייו הארוכים אף זכה לחזות בקריסתו של מסך הברזל. אולם הוא הכיר בכך שהדרך להגיע לשם רצופה לא רק במעקשים, אלא גם באינספור הפתעות לא צפויות. וכאשר אתה נתקל בהפתעות, אתה לא יכול לכבול את עצמך לעקרונות נוקשים ודוגמות אידיאולוגיות. המדינאי צריך ללכת בכיוון הכללי, לזרום עם הרוח בדרכים עקלקלות, להגיב למשברים תוך הפעלת שיקול דעת ולעשות כמיטב יכולתו כדי להגיע – לאחר כל הפשרות הדרושות – ליעד קרוב ככל האפשר למטרה הסופית.

מעלתה של המתינות, בסופו של דבר, היא היכולת להתמודד עם העובדה שהעולם אינו צפוי. אנשי עקרונות ופרינציפים למיניהם, אידיאולוגים וגם לא מעט אינטלקטואלים, רוצים לעצב את העולם לפי תבנית סדורה ותוכנית סדורה. זהו הכשל המובנה בנאורות, שהמיט אסונות אינספור על העולם מהמהפכה הצרפתית ועד למהפכה הבולשביקית. כשהמציאות לא מסתדרת לפי התוכנית, הטהרנים מתעלמים, מדחיקים או מנסים לכפות עליה את מיטת הסדום של התיאוריה. ואלו שכבולים יתר על המידה בשיקולי כבוד, טינות משומרות או רגשי נקמה, מוסיפים לעצמם משקל עודף לרגליים. מכאן אני מגיע לפרשה מעניינת שהתרחשה לאחרונה: סירובה של הרשימה המשותפת לחתום על הסכם עודפים עם מרצ.

למי שלא עקב, בימים האחרונים ניסו אי אלו אנשים במחנה השמאל-מרכז ליזום עסקה סיבובית שתועיל למחנה כולו. כרגע, יש במחנה הממליצים הפוטנציאליים של יצחק הרצוג שתי מפלגות ללא הסכם עודפים: יש עתיד, מחמת שלומיאליות שלא תיאמן, והרשימה הערבית המשותפת, בשל חוסר היכולת המסורתי שלה לשתף פעולה עם מפלגות אחרות. ישבו כמה מהאסטרטגים במחנה הציוני, והגו פיתרון. מרצ תבטל את הסכם העודפים שלה עם מפלגת העבודה, ותחתום במקום עם הרשימה המאוחדת. המחנה הציוני יחתום עם יש עתיד, וכך לא תישאר בגוש מפלגה ללא הסכם עודפים. המהלך הזה, לפי החישוב של אותם אנשים, עשוי להוסיף למחנה מנדט, שניים או אפילו שלוש. העסקה הסיבובית הזאת נראתה הגיונית לרוב הנוגעים בדבר. מרצ הסכימה, מסיבות פרקטיות ואידיאולוגיות כאחד, וגם ברשימה המשותפת העניינים נראו בהתחלה מבטיחים. ראש הרשימה, איימן עודה ושותפיו מחד"ש, כמו גם אחמד טיבי וחלק מאנשי התנועה האסלאמית, תמכו במהלך. התומכים היו אופטימיים, במיוחד משום שועד ראשי הרשויות הערביות וועדת הפיוס (שתיווכה להקמת הרשימה) תמכו אף הם. התמיכה בציבור הערבי, ככל הנראה, היתה אף היא משמעותית. הרי לפי סקרים, שמונים אחוז מהערבים מעוניינים (בניגוד לראשי הרשימה המשותפת) להיכנס לקואליצית מרכז-שמאל, אז וודאי שיתמכו בהסכם עודפים עם מפלגה כמו מרצ.

תמך ביוזמה. יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה.

 

אם נסתמך על המידע המוגבל שהופיע בתקשורת, ועל שיחות אישיות שערכתי עם כמה מהמעורבים, ההתנגדות למהלך הגיעה מחלק מאנשי התנועה האסלאמית, אולם בעיקר מכיוונה של מפלגת בל"ד. היו שהתנגדו לשתף פעולה עם מפלגה ציונית כמרצ, הן מסיבות עקרוניות והן משום שתמכה במבצע צוק איתן בימיו הראשונים. בנוסף לכך, היה גם את החשש שקיצונים לאומנים, שרוצים ממילא להחרים את הבחירות, יתחזקו בהחלטתם עקב הסכם העודפים, והמהלך להוציא כמה שיותר ערבים לקלפיות ייפגע. בכל מקרה, המתנגדים הונעו מסיבות טהרניות, או מחשש מאותם אלו המחזיקים בעמדות טהרניות. רמי יונס, מן המאוסים שבלאומנים הבלדיסטים, כתב כדלהלן באתר שיחה מקומית:

זהבה גלאון נמנעה מלהפגין נגד המלחמה כי היא לא רצתה להיות נוכחת בהפגנות שאומרים בהן "כולנו מוחמד דייף" כי לזהבה יש בעיה עם "מחבלים". בעצם, רגע, לא עם כולם. לא שמעתי אותה מתנגדת באותה נחרצות לבלונדינים כחולי עיניים המורידים פצצות של טונות על משפחות. על מנהיגי הרשימה המשותפת לזכור זאת – מי שלא באמת עשה את כל שיכל כדי למנוע מילדים פלסטינים למות, בחיים לא יוכל להיות שותף למאבקנו, ולא ראוי לקבל אף קול פלסטיני.

על כך הגיב אחד מקוראי האתר:

כתבת ש"מי לא באמת עשה את כל שיכל כדי למנוע מילדים פלטינים למות, בחיים לא יוכל להיות שותף למאבקנו ולא ראוי לקבל אף קול פלסטיני", אבל האם אתה, בטהרנות שלך, לא נופל בדיוק לאותה הגדרה? מי שרוצה למנוע מילדים פלסטינים למות צריך לעשות כל שביכולתו כדי לשנות את המציאות. מי שרוצה שוויון אמיתי לכל בני הארץ הזו צריך ללמוד להשיג את מטרתו באמצעים פוליטיים. כדי להשיג את המטרות צריך כוח פוליטי, צריך לקשור קשרים עם שותפים שהם לא מושלמים וצריך לעשות פשרות. […] אם הימין ינצח על חודו של מנדט או שניים ויצא לעוד מלחמה בעזה, האם תוכל בלב שלם לומר שעשית כל שיכולת כדי למנוע מילדים פלסטינים למות? או אתה מעדיף להישאר צודק בעיני עצמך ולעולם לא לשתף פעולה עם אף ציוני ולהשאיר את המצב כמו שהוא?

הטהרנות של לאומנים קיצוניים ושאר בעלי פרינציפים, יהודים, ערבים ואחרים, מונעת מהם לראות את ה"חווה" כפי שהיא באמת, על שלל משבריה והשינויים הבלתי צפויים שהיא עוברת. במקום מציאות כאוטית, הם רואים שורה של עקרונות סדורים, עמודי אשליה ותעתוע, שלא משתנים – יהיה אשר יהיה. אשליה עצמית כזאת, כפי שכתב פעם ג'ורג' אורוול, אינה ברת תיקון באמצעות מפגש עם טיעונים הגיוניים. היא מתנפצת רק בהתקלות עם מציאות קשיחה – לרוב בשדה הקרב. כאן אין לנו שדה קרב אמיתי אלא פוליטי, אבל אי אפשר שלא לציין שהתפיסה של דמויי רמי יונס היא שהנחתה את המנהיגות הפלסטינית ב-1948 והובילה ישירות לנכבה.

פוליטיקה, מעצם הגדרתה, היא שיתוף פעולה ובריתות, קבועות ואד-הוק, עם השונים ממך. כפי שכתבתי בעבר, שיתוף פעולה עם המיינסטרים הערבי חיוני להצלחת השמאל, בבחירות הללו ולאחריהן, והוא תנאי בל יעבור לשחרורה של מדינת ישראל משלטונו הנצחי של הימין. מפלגות השמאל הציוני חייבות לעשות כל מאמץ להכשיר את הקרקע לשיתוף פעולה פוליטי וקוליאציוני עם מפלגות ערביות, אם לא בבחירות הללו אז באלו שלאחריהן. אבל לשם כך, הגורמים המתונים ברשימה המאוחדת, פוליטיקאים פרגמטיים יחסית כמו איימן עודה או אחמד טיבי, חייבים לגבור על השדים הטהרניים שלהם עצמם. במבחן הנוכחי, הם נכשלו. מעודד לראות שהם ניסו להיאבק, אם כי אחדים מהם הפכו לאפולוגטיים לאחר מעשה. דוחים במיוחד היו כל אותם הפעילים היהודים בבל"ד, שאת שמותיהם לא אזכיר כאן, שהריעו לטהרנות הלאומנית הערבית וחיזקו אותה.

בסופו של דבר, המהלך נכשל. איימן עודה אמר בזמנו שהאיחוד הערבי אינו איחוד מתבדל, ופניו להשתלב בפוליטיקה הישראלית ולהשפיע עליה. כרגע, הסירוב לחתום על הסכם עודפים עם מרצ מוכיח את ההיפך הגמור. ובכל זאת, הכישלון במבחן הנוכחי אינו סוף פסוק. התמיכה שהיתה להסכם העודפים ברשימה המאוחדת מעודדת, והעדר הסכם העודפים, בפני עצמו, משמעותי פחות מבחינה אלקטורלית מאשר נהוג לחשוב. החשש הוא שכפי שהרשימה המשותפת לא עמדה במבחן הזה, היא לא תעמוד במבחנים הבאים בהמשך הדרך. החשוב מביניהם הוא ללא ספק ההחלטה האם להמליץ על יצחק הרצוג לנשיא לאחר הבחירות. דבר אחד ברור: לטווח ארוך, כדי שתהיה שותפות יהודית-ערבית אמיתית, הרשימה המשותפת מוכרחה לנטרל את הלאומנים הקיצוניים שבתוכה. בל"ד, במיוחד, חייבת לעבור שינוי מהותי או להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מרץ 8, 2015, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 28 תגובות.

  1. כנראה שלעולם ישאר ההבדל בין היהודים למוסלמים בפתרון של בעיות. היהודים פרגמטים וממשיכים הלאה בעוד המוסלמים ממוקדי מטרה ולא גמישים. כול תבנית הסיכסוך המוסלמי יהודי בארץ ישראל היא בדיוק על דבר הזה. מהשביתה הגדולה בשנות השלושים עד היום. אנחנו נמשיך ונתקדם הלאה והם ישארו עם המסורת והכבוד. זאת דרכו של עולם. הפוליטיקאים הערבים כבר איחרו את הרכבת. הרכבת מזמן יצאה מהתחנה ורוב הפוליטיקאים הללו חושבים שהם מייצגים את הציבור שלהם אבל הם לא וחבל. הציבור הערבי מעורב עד קצות האצבעות כולו בעשייה של ישראל. בכל תחום של מסחר תעשיה רפואה ועוד ועוד. והם הפוליטיקאים נמצאים בקטר וסעודיה במקום פה. חבל…

    • לא הייתי מכליל, אילן. יש פוליטיקאים פרגמטים ופוליטיקאים קיצוניים גם פה וגם שם.

      • דני. אולי לא הגדרתי את עצמי מספיק. בכל מקום שאני הולך. חנויות, תחנות דלק מוסכים יש נותני שירות ערבים. לפעמים נראה שהם יותר מ- 20% מהאוכלוסיה הכללית וגם יש הרבה מאוד בנות ערביות עובדות. הם מתערים בצורה טובה מאוד ולא יוותרו על כל הטוב הזה בגלל דברים של כמה שחושבים שהם מנהיגים שלהם. הם לפעמים אולי מעקמים את האף ששומעים את ההימנון אבל ממשיכים הלאה. ביחוד שהם רואים את מצב הערבים בארצות סמוכות וגם היום בהשוואה למדינות אירופה היום. טוב להם והם לא יהפכו את דלי החלב בגלל אמירות לאומיות של פולטיקאים כמו חנין זועבי. כמנהג האיזור צריך הרבה סבלנות וזמן ויהיה טוב יותר בעוד דור אחד או שתיים למרות שגם היום טוב.

  2. צודק. אני מניח שכמה מהגורמים הקיצוניים יותר בבל"ד הרגישו שהם כבר הלכו צעד אחד רחוק מדי עם הפרגמטיזם בכך שהם התאחדו עם חד"ש, והסכם עם מר"צ זה כבר יותר מדי. לדעתי זו גם טעות מצד עודה להכריז שהוא רוצה להיות יו"ר האופוזיציה, כי הוא משוכנע שהמחנה הציוני ילך לממשלת אחדות עם הליכוד. טקטית, זה גול עצמי, אבל כנראה שהדברים האלה לוקחים זמן.

    • כן, מן הסתם זה ייקח זמן. לדעתי הערבים אכלו הרבה צפרדעים מהשמאל הציוני בעבר, וברור מדוע הם חשדנים – אפילו פוליטיקאים מתונים יותר כמו עודה.

  3. אפשר ובעייתו של קנאן הייתה שהוא טיפל במשק שלו רק בסופי שבוע במקום טיפול מקיף 6 ימים בשבוע… ועל כן כל הבעיות הדרושות טיפול בפרק זמן קצר…-:)
    באופן אישי תמיד נכשלתי מלהבין פוליטיקאים כדוגמת חנין זועבי ולראותה פשוט מצער אותי. פעמים רבות תחושתי הייתה במגעים שונים עם ערבים מקומיים חברים ועסקיים שהפוליטיקאים שלהם אינם מייצגים אותם ממש. ובכל זאת הם נבחרים. אני מניח שלחנין זועבי תמיד יהיה קהל שיעמוד מאחורי ההסתה שלה והצעקנות, כפי שלמרבה הבושה יש לברוך מרזל (והייתי כולל גם אלי ישי) קהל תומכים קבוע שמוביל לבחירתו לכנסת. המעניין הוא שזועבי הינה חילונית מוצהרת.
    אני מסכים לחלוטין שיש תהליכים מסויימים שרק בזמן ופעולות קטנות שונות ( מי אמר זן) יעלו תוצאות בזמן הארוך. יחד עם זאת יש לזכור שתי נקודות מעניינות בעיני:
    במערב ובעיקר בארהב נכשלו לחלוטין בקריאת והבנה המדינה הסובייטית. מי זוכר כיום שהיה מקצוע כזה ״סובייטולוג״ וחוגי לימוד בנחשבים באוניברסטאות ..? היכן כיום מצויים אלפי הספרים שהרכיבו תתי ספריות שלמות בתחום ה ״סןבייטולוגיה״…? הם חסרי ערך לחלוטין כיום.
    בדומה לכך שלל האסטרטגים העוקבים אחר העולם הערבי. אני מאמין שרק מיעוט לא מזהיר הצליח להבין את התהליכים העוברים כיום על העולם הערבי ( שערביי ישראל הם שבריר שלו) וספק רב אם למישהו ישנה יכולת לצפות את העתיד להתרחש בשנים הקרובות.
    אני נוטה לקוות ולהאמין שבטווח הארוך שת׳י החברות מתבגרות. הן היהודית והן הערבית.

    • הי אלון,

      צדוק בנוגע לקנאן והמשק. הוא ראה בעבודה החקלאית בסופי שבוע מין תרפיה שכזאת.

      דפוסי הצבעה של אנשים הם דבר מורכב. רוב הציבור הערבי רוצה מדיניות מתונה ומשלבת יותר (ולראייה, שמונים אחוז מהערבים רוצים שהרשימה המאוחדת תשתלב בקואליצית מרכז-שמאל), אבל בכל זאת רוצים גם ייצוג ערבי חזק ועצמאי. הנציגים, כמקובל בפוליטיקה הערבית, פוחדים לנכר את הקולות הקיצוניים וה"פטריוטיים" יותר, כי הם יותר רעשנים ופעילים לעומת הרוב השקט. כך נוצר הפרדוקס: הציבור מצביע להנהגה יותר מיליטנטית ממנו, משום שהוא מעוניין בייצוג ערבי עצמאי, אבל בגלל שהוא שקט ופסיבי מסוגל להשפיע על ההנהגה פחות מאשר זועביס למיניהם.

      • ובשולי הדברים, לא הייתי אומר שהמחקר על ברית המועצות במלחמה הקרה היה או הינו חסר ערך לחלוטין. קנאן, אם נזכיר רק שם אחד, סיפק תובנות אסטרטגיות שהופכות אותו לאחד מההוגים הפוליטיים החשובים ביותר במאה העשרים.

  4. איך אני אגיד את זה, אין שום קשר בין השמאל לבין הרשימה המשותפת.

    פרט לפאסדה החדש"ית, הרשימה המשותפת קרובה לאידאולוגיה של ברוך מרזל מאשר לזו של השמאל הציוני כמו מרצ

    • ברוך מרזל? זו הגזמה פרועה. אני מצפה לראות תימוכין לטענה הזו.
      בכל מקרה, בין אם בקואליציה ובין אם באופוזיציה השמאל הציוני יצטרך לשתף פעולה עם המפלגה הערבית המאוחדת אם הוא רוצה להיות יותר מקוריוז.

      גם הם יצטרכו לשתף פעולה ואם הם יערימו בעיות אני לא הולך לעשות להם הנחה. הפנקס פתוח והיד רושמת וביום הבחירות אני אעשה את החשבון (במערכת הבחירות הזו לא אצביע להם, ככל הנראה, אלא אם תומכי מרצ יצליחו לעצבן אותי מספיק).

      • אז זהו – גם המפלגה הערבית המאוחדת לא תהיה מקוריוז אם היא לא תשכיל לשתף פעולה עם השמאל הציוני. דרך אגב – יצחק הרצוג רמז כמה פעמים שהוא יהיה מוכן לשתף איתם פעולה.

      • כמו שכתבתי – הפנקס יהיה פתוח.

    • הדס, זו קצת הגזמה לדעתי. בוודאי שאי אפשר לומר את זה על חד"ש ועל תע"ל.

  5. לאלון, הערה לגבי אמירתך "ובכל זאת הם נבחרים" – במגרש הביתי חנין זועבי זכתה לתמיכה מצומצמת ביותר, כאשר התמודדה על ראשות עיריית נצרת בבחירות האחרונות (לפי זכרוני, לא יותר מ-10%).

  6. היי דודי, אני מודה כי איני יודע את שיעורי התמיכה להם זוכה חנין זועבי בפועל. אני מסתכל רק על השורה התחתונה, ובה זועבי היא לצערי פוליטיקאית בולטת בייצוג הערבי בפרלמנט ומכל מקום נראה כי היא זוכה לפחות לשני מנדטים בקביעות (שביחס למספר ערביי ישראל הוא אחוז משמעותי מכלל המצביעים הערביים).

    היי עמוס- בהשוואה לברוך מרזל אין הכוונה להשוואה אידיאולוגית. בעיני מדובר בקבוצות שוליים של אנרכיסטים אנטי דמוקרטיים , מסוכנים כל אחד בדרכו שלו, המנצלים את הכלים הדמוקרטיים בשביל להרוס את הדמוקרטיה. אם תרצה, בהשוואה גסה מאוד, למאבקי הרחוב בין המפלגה הנאצית בגרמניה טרום 1933 ולבין המפלגה הקומוניסטית. לכאורה אידאולוגיות יריבות ושונאות זו לזו. כהערת אגב לא קשורה, מעניין שהמפלגה הקומוניסטית הגרמנית ראתה (בהוראת מוסקבה) בסוציאל דמוקרטים כיריב עיקרי ובכך סייע לימין הקיצוני הגרמני בבחירות. וראה סירוב חנין זועבי לכל שתפ עם מפלגות סוציאלית דמוקרטיות ישראליות העשוי לסייע ולו במעט בבעיה הגדולה ביותר של גוש שמאל והיא מנדטים, והמררה אותה שופכת זועבי עליהם אותן מפלגות סוציאל דמוקרטית ( ולו רק מרצ…).
    אגב עוד לעניין חנין זועבי, , דעתי היא שעל אף האמירות המוצהרות שלה בדבר עקרונות ליברליים, מדינת כל אזרחיה , שוויון וכיוב, כל אלו אינם אלא כסות לקבוצות שמטרתם אך להרוס את הדמוקרטיה והמדינה הישראלית ולהוביל למצב שדומה לכל דבר למעט מדינה דמוקרטית ליברלית.

    • ולא ברור לי על מה האמירה הזו מתבססת. זועבי היא ממש לא כוס התה שלי אבל לא ידוע לי במה מתבטאת האנטי-דמוקרטיות שלה. או על מה מתבסס ייחוס המניעים הנסתרים וכל זה. אני רוצה לדעת איפה זה ניכר במעשיה או בהתבטאויותיה. השיח הישראלי רווי בחשדות ודעות קדומות. אני לא יודע על מה מתבססות האמירות כאילו בל"ד היא לא דמוקרטית או מקבילה לקיצוניים מימין. אולי בכך שיש מי שרוצה ליצור מעין סימטריה. הגורמים הקיצונים ממש בקרב ערביי ישראל מחרימים את הבחירות, אגב.

      לגבי מנדטים – בל"ד הסכימה לצעד שרלוונטי מבחינת מנדטים – האיחוד בין המפלגות. היא סרבה לצעד שמשמעותו שולית ובלתי-צפויה. אולי אחרי הבחירות אפשר יהיה לדון על מה היה אילו.

      לגבי ביקורת – לבל"ד יש מחלוקת עם מרצ סביב התמיכה של מרצ במבצעים צבאיים. גם לי יש, אגב, ביקורת דומה על מרצ. לכן המררה.

      אני בעד שלא נפליג בהשוואות, ובמיוחד לא לגרמניה של אז (ע"ע גודווין…). בל"ד היא מפלגה שיש לי איתה מחלוקת ושיש לי איתה בעיות ואני לא תומך בה. ההחלטה שהיא התעקשה עליה כאן היא מטופשת – אבל היא לא חשובה במיוחד. היא ככל הנראה לא תשנה. אם שאר המפלגות במפלגה המאוחדת ינסו להשיג שיתופי פעולה ובל"ד תמשיך לתקוע מקלות בגלגלים נראה איך המפלגה המאוחדת מתמודדת עם זה.

      • בל"ד היא מפלגה ימנית קיצונית בגלל הטהרנות הלאומנות שלה. היא רואה את החזון הלאומי של הקבוצה שלה כחזות הכל, ולא מוכנה לשום שיתופי פעולה ופשרות עם קבוצות לא ערביות, לבד מיהודים בודדים שמצטרפים אליה ללא תנאי ומקבלים את כל עמדותיה. זו הסכנה האמיתית שבמפלגה הזאת, ולא הפרובוקציות הזולות של זועבי.

      • כעקרון זו לא ממש סכנה, כי זה בעיקר פוגע באפקטיביות של המפלגה. עכשיו כחלק ממפלגה מאוחדת זו בעיה עבור גורמים פרגמטיים יותר במפלגה. השאלה הגדולה היא איך תהיה ההתמודדות עם הבעיה הזו.

  7. מסכים עם דני. ניסח זאת היטב. בל״ד היא מפלגה ימנית קיצונית בין היתר עקב הטהרנות הלאומנית שלה.

    בעיני מעניינת העובדה (נדמה לי שדני נגע בה לא פעם) שמצביעים יהודים התופסים עצמם כליברלים יפסלו בשאט נפש מפלגות לאומניות קיצוניות יהודיות ויקבלו ( בין בעצימת עיניים או בקבלה מלאה) לאומנות ערבית בוטה. לעניין סימוכין, הרי אין זה המקום בעיני שכן מעריך את הבלוג כמוקד נדיר ויפה של מאמרים בנושאים היסטוריים יחד עם דיונים קשורים בכך, ופחות מוקד לויכוחים פוליטיים שבעיני הם עקרים. ובכל זאת, סימוכין מופיעים בשלל התבטאויות של חנין זועבי. רשמית חכ זועבי בעד מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, אך לגבי אותה מדינת ישראל השקפתה הבסיסית היא שציונות היא גזענות ( שיטוט מהיר ברשת יוביל לדבריה), שלמדינת ישראל בצורתה הנוכחית אין זכות קיום, שבעצם מדובר באוסף קולוניאליסטים במסווה של הגדרה עצמית וכי החמאס הינו בין היתר מייצג טבעי של העם הפלסטיני. פיגועים בבולגריה כנגד יהודים הם ״מובנים״ עקב הכיבוש ופועל יוצא שלו ובכלל זה רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן וכיוב. בפועל ככל שמעמיקים יותר זועבי נוטשת הגדרות אוניברסליות ומציגה עצמה כפטריוטית פלסטינית המבקשת לממש שאיפות לאומיות. בכך לכאורה אין בעיה, אך הנה מהר מאוד ננטשים העמדות בעד שתי מדינות זו לצד זו ועולה המטרה של מדינה אחת דו לאומית (בניגוד חריף להצהרות פורמליות בדבר רצון לשתי מדינות החיות בשלום זו לצד זו). להשקפתי ( וכמובן כל אחד יכול לחלוק עליה) צריך מידה עצומה של נאיביות על מנת להאמין שאותה מדינה אותה מבקשת זועבי תהיה כל דבר מלבד אסון מדמם, ולגבי היהודים סוף החלום הציוני וסוף לקהילה יהודית וישראלית בארץ ישראל. בעיני זועבי ליהודים אין זכות בעצם להגדרה עצמית כמדינה ( עמדה מוכרת מתוחכמת וישנה של עזמי בשארה) ומכך והלאה כל אחד יכול לגזור את המתאים לו. וראה ראיון עימה וסיפא שלו.
    http://mekomit.co.il/החברה-הישראלית-לא-אוהבת-את-האמת-ראיון/

    ראה גם החלטת בית המשפט העליון בעניין זועבי אם כי קשה לי לקבל מדוע אישר העליון לברוך מרזל ( ומפלגתו) להתמוד לכנסת.

    • בפועל אתה כמובן צודק. אני חושב שזועבי לא תומכת ברצח אזרחים ובאמת מאמינה שיהיה שוויון במדינה שהיא רוצה להקים. בפועל – התוצאה תהיה מלחמת אזרחים מדממת.

  8. תודה על המאמר.

    בעניין קינאן – לא בטוח כמה הוא 'אסטרטג' – לא עסק במלחמה, אלא היה יועץ בכיר לשר החוץ שאחרי המלחמה, ג'ורג' מרשל (שעבר לשם אחרי שהיה רמטכ"ל ושר הגנה – כמעט המסלול של קולין פאואל), ואח"כ שירת שגריר למוסקבה וליוגוסלביה, ואח"כ חוקר במוסדות פרטיים שונים (לרוב שמרניים, מן הסתם).

    גם לא ברור (מהערך בויקי – http://en.wikipedia.org/wiki/George_F._Kennan) אם היה שמרן בדלן שלא רצה שאמריקה תתערב בעולם, או שואף שלום… קל להסתיר בדלנות מאחורי שאיפות כאלה.

    הגיע לגיל 101… שווה.

  9. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/681/288.html

    מעט מהדברים האלו על ביבי, נידונו פה בעבר. מוצגים בלשון פשוטה לעמך, אבל מדויקים.

    • נו בטח, העיתונאי יודע הכל – '…מי שמכיר את סדרי לשכת רה"מ (שמשום מה לא מנדבת מידע בעניין) יודע שנתניהו עובד מבוקר עד לילה, לתוך הלילה,'.

      איזה מזל שהוא מדברר את הלישכה, שבה עובדים אנשים כה צנועים וענווים, שאינם יודעים לפרסם את עצמם.

      מזכיר לי את הבלוגר (אורי כץ ב'שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה') שטען שאין שום בעיה כלכלית, והביא דוגמאות מאלפות וגרפים צבעוניים – מוטעים להפליא ומגמתיים.

      אז כן, יחצ"נים לא חסרים. אבל אם באמת תרצה לבדוק את המצב, כדאי לקרוא עיתונים שאינם 'ישראל היום' ו'מעריב'. כדאי גם לברר כמה עולה דירה היום, וכמה לפני 6 שנים (עזוב, לא כדאי), וכן כמה עולה סל קניות בסופר.

  10. תודה לאוריהיפו, לא הכרתי את הכתבות הנ"ל.

  11. אני רואה במשפט הבא סיכום של הפוסט: "המדינאי צריך…לעשות כמיטב יכולתו כדי להגיע – לאחר כל הפשרות הדרושות – ליעד קרוב ככל האפשר למטרה הסופית."

    כלומר, המטרה מקדשת את האמצעים? זאת אמירה לגיטימית, אך מדינאי שיפעל ברוח זו, עשוי להדרדר במורד מדרון חלקלק, לא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: