על קצה הנחשול: דקה לפני הבחירות

הבחירות המרתקות ביותר בעשר השנים האחרונות מתקרבות לסופן הדרמטי. לפי נתוני הסקרים האחרונים, המהפך נראה באופק, ויתכן בהחלט שיצחק הרצוג יחליף את בנימין נתניהו. אולם בפועל, הסיכויים בוגדניים יותר מכפי שהסקרים מראים, וכדי לנצח מחנה המהפך צריך לעבור שני מכשולים עיקריים. מה עושים? ינשוף פוליטי-מדיני מסביר.

מדינת ישראל מתקרבת לבחירות מרתקות ודרמטיות, רוויות בפניות חדות, מעקשים ופיתולים. מי עוד זוכר, שלפני חודש חודשיים כל הפרשנים התייחסו לנתניהו כראש הממשלה הבא, וביטלו את יצחק הרצוג כאלטרנטיבה. כיום, המחנה הציוני הוא המפלגה המובילה בכל הסקרים, בפער של ארבעה מנדטים בממוצע על הליכוד. הנקודה המרכזית היא, שכמעט בכל בחירות ישראליות היו הפתעות דרמטיות של הרגע האחרון, כגון עלייתן הפתאומית של יש עתיד או מפלגת הגמלאים. היום (14.3), העריכה ד"ר מינה צמח בערוץ 2 שהפתעת הבחירות תהיה המחנה הציוני. כלומר, אם נשתמש במילותיה של צמח, אנחנו נמצאים על זנב של גל גדול, שיכול לטלטל את המערכה כולה לכיוונים בלתי צפויים. הערכתה של מינה צמח זוכה לחיזוק מהסטטיסטיקאים של בטל בשישים, בלוג בחירות מתוחכם המשתמש במודל בייסיאני ומתחשב בממוצע הסקרים, שגיאות עבר, בעיות אמינות של סוקרים ספציפיים, הטיות ונטיות של הרגע האחרון. בעבר, התגלתה תחזית בטל בשישים כמדוייקת יחסית בחיזוי מגמות הרגע האחרון, לפעמים יותר ממכוני הסקרים המקצועיים. כיום, גם הבלוג הזה חוזה כי המחנה הציוני נמצא על זנב הנחשול: הליכוד מקבל 20, והמחנה הציוני 25, או, בתרחיש (סביר לדעת הבלוג) שישראל ביתנו לא עוברת את אחוז החסימה – 26.

אין להתבלבל: גם במצב הנוכחי, יהיה קשה ליצחק הרצוג להרכיב קואליציה. כדי לקבל די המלצות אצל הנשיא, יהיה צורך בתמיכתה של כולנו מימין, והרשימה הערבית המאוחדת משמאל. זו לא משימה בלתי אפשרית, משום ששתי המפלגות הללו לא פסלו את הרצוג, אבל היא תהיה קשה מאד. לפי נתוני הסקרים הנוכחיים נוכל להשיג מהפך עדין ושביר בלבד, ונתניהו עדיין יוכל לחטוף ניצחון מציפורני התבוסה.

 

אנחנו יכולים לעמוד בפני מהפך היסטורי. בפעם הראשונה מאז 1999, השמאל עשוי לזכות בשלטון, והפעם בראשות מנהיג הגון ומומחה בגישור ומשא ומתן, ולא אדם מופרע, יהיר ומלא בתסביכים נוסח אהוד ברק. כידוע לכולכם, אני לומד בארצות הברית, וקניתי כרטיס טיסה במיוחד כדי לסייע למהפך בקלפי ולהתנדב במחנה הציוני. עד כדי כך חשובות הבחירות האלו בעיני.

אז מי שמעוניין להחליף את שלטון נתניהו בבחירות הקרובות ולשנות את המסלול של המדינה, חשוב שישים לב לעובדות הבאות. משום שהמשחק הקואליציוני, בבסיסו, הוא לא לטובתנו, ישנם שני תנאים הכרחיים למהפך, וקיים ביניהם מתח מסויים:

  1. יצחק הרצוג חייב לנצח את בנימין נתניהו בפער גדול ככל האפשר. שלושה מנדטים היא תוצאה גבולית מהצד השלילי (סיכוי קטן), ארבעה מנדטים – תוצאה גבולית מהכיוון החיובי (סיכוי סביר), חמישה מנדטים כבר נותנים לנו סיכוי גדול, ומעל חמישה הניצחון כמעט מובטח.
  2. מרצ חייבת לעבור את אחוז החסימה. כלומר – המנדטים הנוספים של המחנה הציוני חייבים להגיע ממפלגות המרכז או (במקרה הטוב ביותר אך הסביר פחות), הימין.

שתי ההנחות הללו אינן מובנות מאליהן, והן דורשות הסבר.

במהלך כל מסע הבחירות, משקיפים רבים מספור אמרו כי אין חשיבות לפער בין המפלגות, או לזהותה של המפלגה הגדולה ביותר, אלא רק לגודל הגוש. אחרים טענו כי המפלגה הגדולה ביותר תנצח. לעיתים קרובות הטענות הללו נגועות באינטרסים פוליטיים. למרצ ולבית היהודי יש מן הסתם אינטרס לטעון כי אין חשיבות לזהותה של המפלגה הגדולה ביותר, כי רק הגוש יכריע. כך יוכלו לשכנע מצביעים "אידיאולוגיים" יותר מהמחנה הציוני והליכוד (בהתאמה) לעבור אליהן. לעומת זאת, למפלגות הגדולות, המחנה הציוני והליכוד, נוח לטעון כי המפלגה הגדולה ביותר תנצח, כדי להעביר כמה שיותר מצביעים אידיאולוגיים (שבשגרה היו מרגישים בנוח במפלגות הקטנות) לחיקן החמים.

אנשי מרצ והבית היהודי צודקים כאשר הם אומרים שבשיטה הפרלמנטרית של ישראל, הנשיא יתן את המנדט להרכבת הממשלה לראש הגוש הגדול ביותר ולא לראש המפלגה הגדולה ביותר. במצב רגיל, זה כנראה נכון. אבל במערכת הבחירות הנוכחית, יש כמה וכמה מפלגות מרכז שלא מחוייבות באופן הרמטי למחנה מסויים, בראש וראשונה מפלגת כולנו של משה כחלון. המפלגות הללו ירצו, מן הסתם, לקפוץ לעגלתו של מי שנראה כמנצח כדי לקבל את הנתח העסיסי ביותר מהאומצה ברגעים הראשונים. לפיכך, אין חשיבות משפטית לזהותה של המפלגה הגדולה ביותר, אבל יש לכך חשיבות פסיכולוגית מכריעה, בתנאי שהפער יהיה משמעותי. פער של מנדט אחד, למשל, לא יועיל, וסיפורה העגום של ציפי לבני בבחירות 2009 יוכיח. אם הרצוג ינצח בפער גדול, הבאאז התקשורתי יכתיר אותו מיד כראש ממשלה, והדינמיקה הפסיכולוגית שתיווצר תשלח את מפלגות המרכז, ואולי גם את המפלגות החרדיות, למשא ומתן עמו.

ובכל זאת, הרצוג יתקשה לקבל את ראשות הממשלה ללא גוש שיתמוך בו. מרצ, כמפלגה היחידה שהתחייבה להמליץ על הרצוג לנשיא בכל מקרה, נטולת תחליף בהקשר הזה. צדק יוסי שריד, שהזהיר את בוחרי מרצ כי קול שהם יתנו להרצוג עלול להחסיר ממנו ארבעה מנדטים, אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה. לפיכך, אני ממליץ לבוחרי ותומכי מרצ להמשיך ולהצביע מרצ. הדבר נכון במיוחד לתומכי המפלגה, יהודים וערבים, שהחליטו לעבור לרשימה המשותפת. איימן עודה יצליח גם בלי התמיכה שלכם. מרצ עלולה להיעלם, ואיתה סיכויי המהפך שלנו. יהיה עצוב מאד אם באמצעות הקול שלכם תכניסו לכנסת את עבדאללה אבו מערוף אבל תנציחו את שלטון נתניהו.

הטיעון הזה, חשוב להדגיש, אינו תקף למפלגות אחרות בגוש, וודאי שלא למפלגות מחוצה לו. ההמלצה של הרשימה המשותפת ויש עתיד על הרצוג, למשל, אינה בטוחה לחלוטין – ולכן הצבעה לאחת מהן תתרום למהפך פחות מאשר הצבעה למחנה הציוני או מרצ. שלושה מנדטים שיעברו מלפיד למחנה הציוני, למשל, יוכלו להבטיח פער אדיר מהליכוד, ולפיכך את המהפך. הצבעה לכולנו טובה אמנם מהצבעה לליכוד או לבית היהודי, אבל בכל זאת מדובר בהצבעה שתוקעת מקל בגלגלים שלנו. אם אתם רוצים לתרום באופן מקסימלי לשינוי הכיוון של המדיניות הישראלית, האופציות היחידות שלכם הן אמת ומרצ. אם אתם במחנה המהפך, שכנעו עוד אדם ועוד אדם, כל בוחר מתלבט שאתם יכולים למצוא. נסו להשיג לנו עוד פתקי אמת ומרצ, ואם אתם לא יכולים למצוא כאלה – גם קול שעובר מהליכוד ליש עתיד, ובמידה פחותה יותר, כולנו, יתרום למטרה המשותפת.

ובעיקר – צאו כולכם להצביע. ונקווה לבשורות טובות ביום שלישי בערב. עוד קצת מאמץ, ואנחנו שם.

 

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מרץ 14, 2015, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 23 תגובות.

  1. תודה על הניתוח המעניין. אצביע מרצ (אבל כך תכננתי לעשות עוד לפני קריאת הפוסט…).

  2. ינשוף חביב,

    פעם היית בלוג מרתק. חבל שהתפתית לעסוק בפוליטיקה מקומית, בראיה צרה ועם הרבה אמוציות שמאלניות. את המנוי שלי אתה הפסדת.

  3. אפשר לשאול אותך מה כל כך רע בנתניהו, שחשוב כל כך להחליף אותו?
    ומה אתה חושב על אפשרות ממשלה משותפת של הליכוד והמחנה הציוני?

    • יואב, אפשר לומר הרבה דברים כאן. חשוב מכל: הביטחון הלאומי של ישראל תלוי בברית עם ארצות הברית. נתניהו קעקע את הברית הזאת, בשירות האינטרסים של הפטרון הכספי שלו שלדון אדלסון. פעם, ישראל היתה מוסכמת על כל הפלגים הפוליטיים בארצות הברית. עכשיו, בגלל שנתניהו הסתכסך עם המפלגה הדמוקרטית, אנחנו הולכים מכות עם חצי מהאליטה הפוליטית שם. המשמעות לביטחון הלאומי שלנו הרסנית: במלחמה האחרונה, האמריקאים מימנו את כיפת ברזל. האמריקאים מספקים לנו גם שכפ"ץ באו"ם. ראש ממשלה שהורס את היחסים עם בעלת הברית החשובה ביותר שלנו בגלל אינטרסים פוליטיים צרים, לא ראוי להיות בתפקידו.

      תוסיף לכך את העובדה ששורה ארוכה של אנשי ביטחון, חלקם ימנים מובהקים (ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט) מסכימים כולם שאופן הניהול של נתניהו שערורייתי. שהוא לא מקשיב לעצות של מומחים, שהוא מנותק ומשותק, לא מסוגל לקבל החלטות בזמן אמת וכשהוא מקבל – מדובר לעיתים קרובות באינטרסים פרטיים. לא מדובר בדעות פוליטיות: רוב אלו שנחשפו מקרוב לשיטות העבודה של נתניהו, ואין להם עניין בהישרדות שלטונו, סבורים שהוא אסון לאומי, קיומי ממש.

      • וכמובן שאני מתנגד לממשלת אחדות של הליכוד והמחנה הציוני. ממשלות אחדות הן ממשלות שיתוק, כי כל אחד מושך בהן לכיוון אחר. הדרך של נתניהו נכשלה והובילה את המדינה לפי פחת. הגיע הזמן לנסות דרך אחרת. שהליכוד ישב קדנציה אחת באופוזיציה.

  4. קראתי בעיון את הפוסט שלך, אבל אני עדיין יצביע יש עתיד.
    אני חושב שהמצב יותר סבוך מהתאור שלך. בלא מעט מצבי עולם, עלולה להיות ממשלת אחדות לאומית, שבמסגרתה הרצוג יקבל תפקיד משני. במצבים כאלה יש עתיד תהיה מחוץ לממשלה. ומהצד השני יכול להיות גם מצבים בהם הרצוג יקים ממשלה ללא יש עתיד ועם החרדים (אולי אפילו עם אלי ישי וללא מרזל), גם מקרים כאלה תומכים בהצבעתי ליש עתיד.
    מצחיק אבל אני חושב שהסיכוי שיש עתיד יתמכו בביבי קטן מהסיכוי שהרצוג יתמוך בביבי…..
    אני חושב שאם אתה נוטה לשמאל כדאי להצביע מרץ ואם אתה נוטה מעט ימינה כדאי יש עתיד.

    • הי גדי,

      יש עתיד היא שותפה מרכזית של הרצוג – ובוודאי שהוא יעדיף אותה על החרדים. זה נוח לו יותר, הוא יצטרך לשלם לה פחות והחרדים מעדיפים את נתניהו. הנקודה היא כזאת: מי שבטוח לא יכניס את יש עתיד לממשלה, הוא נתניהו. הוא יעדיף ממשלה עם בנט והחרדים, ה"שותפים הטבעיים" שלו. ז"ת: אם אתה רוצה ששרי יש עתיד ישתלבו בממשלה בתפקידים בכירים, אתה חייב לחזק את הרצוג. בלי פער ניכר בין הליכוד למחנה הציוני לא יהיה מהפך. הרצוג לא יתמוך בביבי בשום מצב שהוא: המטרה היא להשיג מספיק מנדטים כדי להרכיב את הממשלה הבאה. כבר עכשיו יש פער של ארבעה-חמישה מנדטים בסקרים. עוד כמה קולות למחנה הציוני, והדרך לממשלת מחנה ציוני – יש עתיד סלולה. כדי להקים אותה אתה חייב לשים פתק של אמת בקלפי.

    • בגלל מחשבות כאלה, הליכוד ניצח…

      צר לי, אבל הרגש שוב עשה את שלו בקלפי, והמוח נשאר בבית בקופסה.

      יש עתיד היא בדיחה. עומדים בראשה אנשים בעלי אג'נדה אנטי חברתית.

      מרצ היא בדיחה עצובה עוד יותר, כי היא לא דחפה אג'נדה חברתית, למרות שזה היה כתוב בכל מקום מאז 11'.

      כך שמה שנשאר זה רק הרגש והוא הולך על ביבי. זהו.

      • יוסי מרובקה

        יוסי ואחיו.
        אתה יודע שאני חושב דווקא הפוך.
        שהשכל עם הימין והרגש עם השמאל…

  5. תודה על הפוסט. באופן אישי מסכים מאוד עם דני.
    שתי הערות קטנטנות. איני יודע לגבי היותו של נתניהו אדם ״ מופרע״. הייתי מסתייג מאמירה זו. אני בהחלט סבור שמידותיו הושחתו, האיש התנתק מהאזרחים ולשם שרידותו האישי הכל ״הולך״. הרצוג בעיני עשוי להשיב לישראל את הפנים השפויות והמתונות שלדעתי ככ חסרות לישראל בשנים האחרונות.
    בנוסף, הסיכון האמיתי בנתניהו בעיני הוא היותו סך הווקטורים שתומכים בו ופחות אישיותו . מנהיגי הליכוד בעבר לא היו מוצאים מקומם בליכוד כיום (מרידור, מילוא, אולמרט, מרדכי ציפורי ארי דור ועוד). לליכוד פר סה אין יכולת לגייס עשרות אלפי תומכים ועיקר המשולהבים הגיעו בעצרת הימין האחרונה מימין הדתי. למעשה, עיקר הימין כיום הוא ימין דתי ומכך אני חושש.
    נתניהו עמד אך אתמול על המרפסת כאשר לצדו דניאלה וייס ועל הבמה נואם אלי ישי ששותפו הוא ברוך מרזל. כאזרח ישראלי אני פשוט מתבייש כאזרח ישראלי שזהו סוג של ימין מיין סטרים שראש הממשלה שלי עומד לצדם. איש כברוך מרזל ודעות של אלי ישי היו מוקעים עד לפני עשרים שנה גם על ידי חברי הליכוד. הסיכון בנתניהו הוא חבריו/תומכיו. מציפי חוטובלי (״ מתן אזרחות לפלשתינים תושבי יוש״), דניאלה וייס, סטרוק ומרזל מימין. מדינת ישראל עדיין מתקשה להכיל בתוכה כ 20% ערבים אזרחים והחבר׳ה הללו פועלים להקמת מדינה דו לאומית ( בדיוק אגב כמו חנין זועבי) תוך קבירת תקציבי ענק והצגת מדינת ישראל כמטורללת. מדיניות מוצהרת של ממשלות ישראל ( שמאל וימין) , הצהרות והסכמים מדיניים שכולם מטרתם למצוא פתרון בחלוקת בארץ הפכו על ידי תומכי נתניהו ל״בגידה״ או ״סכנה״ ללא שום דין וחשבון ( האיש הרי לא מתראיין למעט לעודד מנשה…). נתניהו הוא ראש החץ של גוש שפניו הם מירי רגב, חוטובלי, סטרוק וברוך מרזל. בנוסף, לגבי היעלמות ימין והשארות ימין דתי בלבד שמירי רגב כיום מדברת על עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל.. הזהו ליכוד? לא. זה ימין דתי שלא רוצה בחלוקת הערץ מטעמים דתיים ומכסה זאת בנימוקי בטחון .
    אין באמת ימין ושמאל. זו שטות בעיני שמוכרים לאזרחי ישראל. יש פתרונות פוליטיים פרקטיים ועסקיים. האם ישראל נעה לכיוון מדינה דו לאומית תוך הסתגרות ואימוץ סגנון של ארדואן או לא.
    לגבי מרצ עליהם בעיני לעשות חשבון נפש שכן רבים מדעותיהם לא מתאימות לקרקע המציאותוהם מתעקשים להיות דוגמטיים. אין תחלופה של חברי כנסת שם וזהבהגלאון אינה באמת דמות שרבים יכולים ללכת אחריה. בעיני היא סוג של קריקטורה של אשת שמאל שרק מנציחה סטריאוטיפים וסאטירות. אין זכר לקליברים דוגמת שולמית אלוני ואפילו יוסי שריד, regardless אם מסכימים עימם או לאו .

  6. יוסי מרובקה

    דני, אם אתה רוצה לדעת מה קרה בבחירות הללו, אז תסתכל פה http://b.walla.co.il/item/2838803.

    בגדול רמת הגועל שעלתה מטמקא וחבריו הוציא אנשים מהבית בהמוניהם. אם יש מי שאשם בהפסד של השמאל זה לא אחר מאשר נוני מוזס.

    כי בעצם במאבק בין הגושים כמעט לא היה שינוי מהסקרים, אבל היה עוצמת ההשתוללות נגד ביבי גרמה להרבה מצביעי בית יהודי, יחד, וליברמן להצביע ליכוד.

    אם לא הייתם (וסליחה על ההכללה, לא כולם אבל אני מדבר על מחנה השמאל באופן כללי) עובדים בצורה מגיעלה כאילו ביבי אשם בכל דבר רע שקרה אי פעם, והוא מושחת ברמות של קליגולה, היה סיכוי סביר שהייתה קמה ממשלת אחדות לאומית.

    • אז טוב מאד, כי ממשלת אחדות היא אסון

      • יוסי מרובקה

        אבל זה היה הדיל הטוב ביותר שהשמאל יכול היה להשיג, בלי שיקרו ניסים שכמדומני רוב מצביעי השמאל לא ממש מאמינים בהם.

        בלי להתייחס לסקר מקרי זה או אחר, לא היה שום סיכוי ריאלי להקים ממשלת שמאל, היא הייתה חייבת להכיל מרכיבים לא סבירים.

        למרות שאם למחנ"ץ היה אומץ והם היו משכנעים את מרץ ויש עתיד לתמוך בכחלון לראשות הממשלה, זה היה הדיל הטוב ביותר שלהם כנגד ביבי. אבל זה להטוט שמתאים לאהוד ברק, ולא מעשי לחלוטין כשלליכוד יש 30 מנדטים. ואצל הערבים חוץ מחד"ש אין שום סיכוי לצרף אף אחד מהם.

  7. תודה על המאמר. כל הכבוד שחזרת הנה להצביע (זמנית, אני מקוה).

    באשר לשאלה הגדולה מה קרה? ובכן. זה מה שקרה –

    * כמעט כל מצביעי ליברמן, חזרו לליכוד. כנ"ל פורשי 'הבית היהודי'. את זה לא חזו.

    * כחלון קיבל מעט מאותם פורשים, 3-2 מנדטים מ'יש עתיד' ואולי גם מש"ס, אבל סביר שיותר מהעבודה. אותם 5 מנדטים שנעלמו לה, נמצאים אצלו.

    אילו הרצוג היה מחבק אותו… אבל מסופק אם היה משנה – הוא לא היה אהוד על העם: אין לו את הקסם השקרני-ביטחוני של ביבי (או ברק, באותה מידה).

    * בסופו של דבר ההימור של ביבי הצליח – העם מעדיף שקרים והפחדות, על פני כסף בכיס ורווחה כלכלית.

    האם זה מעיד על מנטליות של עולם שלישי? כן. אנחנו כבר שם, ואנחנו בדרך להיות עוד יותר שם.

    • יוסי מרובקה

      האם מעדיף דבר ראשון שאטובוסים לא יתפוצצו לו ברחובות. וזו ממש לא נמטליות של עולם שלישי. זה סתם אנשים שאוהבים את הילדים שלהם בחתיכה אחת.

      ולגבי כסף בכיס, חוץ ממשבר הדיור שהוא באמת ענק, בשאר הדברים המצב של הישראלים משתפר והולך מבחינה כלכלית.
      ישראלים זוכרים שההורים שלהם לא חלמו על טיסה לחול אחרי הצבא, בעוד היום זה נהיה סטנדט.
      ישראלים זוכרים שבעבר הקיום הבסיסי קרי אוכל וביגוד הווה מרכיב מרכזי בהוצאות (כמדוני משהו כמו 45 אחוזים וכיום זה 25 אחוזים).

      אז חוץ מזה שלביבי יש אישה קצת בעייתית, והוא די שחצן, מה כל כך רע לך?

      • יוסי מרובקה

        העם… מה ששלוש שנים בנכר עושות לדיסלקציה שלי…

      • תודה שהזכרת שאתה בניכר. לא חושב שזה רלוונטי לארץ.

        מזון עבורי מהווה יותר מחצי מההוצאות (השאר שכ"ד – שגם לא היה בעבר כה גבוה). לא ברור לפי איזה חישוב זה יוצא פחות.

        באשר לביטחון – אני מודאג יותר מהטרוריסטים הפנימיים – עבריינים, רוכבי-מדרכות ועוד. הסיכוי שלך היום להידרס על המדרכה גדול פי 100 מהסיכוי להיפגע ממחבל.

  8. בחירות מהטובות ביותר שהיו כאן אי-פעם.
    השאלה היא האם לשמאל יש יכולת מנטלית לנתח את התוצאות ולהבין שהפער האלקטורלי כלל אינו פונקציה של מה שביבי עשה לבנט, או מה שבוז'י עשה ללפיד. יש כאן חלקים שלמים בעם שהשמאל עדיין לא סופר ושום דבר בגושים לא באמת זז לכיוון שמאל. כלום. נאדה. ולמה שיזוז? האם מישהו מהפוליטיקאים בשמאל עשה משהו בשביל להתקרב לחלק העם האחר? האם כחלק מהסקת המסקנות בשמאל יש משהו חוץ מעריפת ראשים עצמית?
    אפשר לקטלג סופית את החזיונות השמאלניים בתור סרט מד"ב. הרי אם הם לא מסוגלים לקרוא את העם של עצמם, איך יבינו עם מי הם מסוגלים לנהל מו"מ על משהו?
    ואם הם לא מסוגלים לנצח מנהיג מושחת וחסר הישגים, איך ינצחו במלחמה? למה שמישהו בכלל יסמוך עליהם? הם בדיוק כמו במערכון של שייקה אופיר זצ"ל:
    "מונולוג – אדם אחד מדבר לעצמו
    דיאלוג – שני בני אדם מדברים לעצמם"

    • ואם השמאל היה מנצח, היה ראוי לסמוך עליהם?… לנהל מו"מ?

      אם ביבי ינהל עכשיו מו"מ (עם לחץ מתאים הוא יעשה הכל, ר' שרה) ויתן להם כל מבוקשם – זה יעבור טוב יותר?

      למרבה מזלם של הימין והשמאל, נוח יותר לפלשתינים במצבם הנוכחי. המאבק, התלות באונר"א ותרומות, הרבה יותר קלים להם, מאשר לנהל בפועל מדינה אמיתית.

      לרוע מזלו של העם, הלחיצות של ביבי תבטיח שהטייקונים ישארו על כנם (אלא אם כחלון יעשה נסים).

      • השאלות שהשמאל צריך לשאול את עצמו קשורות לעצמו. שאלות שקשורות לאנשים אחרים, מן הראוי שלשם שינוי השמאל ישאל אותם. ככל שהשמאל יפסיק לנהל דיאלוגים רק עם עצמו, ככה יהיה לו סיכוי גדול יותר לגייס תומכים.
        הבחירות הוכיחו לנו פעם אחר פעם שהישגים וכישלונות במסגרת הקדנציה זה אחד השיקולים הכי פחות חשובים לרוב הבוחרים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: