המקרה המוזר של תומס קוצ'אל: חייל הצ'יקמוק וגיוס החובה

אם אי פעם היתה הצדקה למונח "חייל צ'יקמוק", הרי שתומס קוצ'אל, שהתגייס לצבא ארצות הברית בסתיו 1966, הוא האיש. סיפורו המוזר, קומדיה מרהיבה של טעויות צבאיות מגושמות ומגוחכות, עשויה להעלות מספר תהיות גם אצל קוראים ישראליים. כמה כספים אנחנו מבזבזים על ה"קוצ'אלים" שלנו, ועל מערכת גיוס החובה שמעלה אותם על מדי זית? ינשוף צבאי-אסטרטגי על בולענים בירוקרטיים, בזבוז צבאי וחייל משונה אחד.

הורד

אם אי פעם היתה הצדקה למונח "חייל צ'יקמוק", הרי שתומס קוצ'אל, שהתגייס לצבא ארצות הברית בסתיו 1966, נופל אליה בדיוק של טיל מונחה לייזר. הצעיר האמריקאי הנ"ל, פקיד בנק במקצועו, לא היה בדיוק הטיפוס שצבאות מחפשים. למעשה, הוא ניסה לעשות הכל כדי להימנע מגיוס לחזית במלחמת וייטנאם, אבל בניגוד למשתמטים אידיאולוגיים יותר, לא חיפש דרכים לריב עם המערכת אלא לעבוד מסביבה. המקרה המוזר שלו עשוי ללמד אותנו לקח חשוב על הבעייתיות של גיוס החובה, לא רק בארצות הברית אלא גם בישראל.

קוצ'אל התגייס לצבא, כאמור, באוקטובר 1966, ויועד לפלוגת לוגיסטיקה, שהיתה אחראית לסידורי הסקה בחזית. לאחר טירונות מזורזת וחופשה קצרה בביתו, הוא התבקש להתייצב במחנה הקליטה פורט מיד במרילנד, ובאופן ספציפי בחדרו של סמל המיון. לסמל הוא הגיע באיחור, וכשננזף טען להגנתו כי איחר לקום מהמיטה. מכאן, התחילה קומדיה נהדרת של טעויות. סמל המיון, ככל הנראה, שכח לתת לקוצ'אל את הטופס המתאים, שהיה אמור להבהיר לו היכן עליו ללכת. הוא לא טרח לברר. בכל מקרה, החייל האמיץ לא התייצב למתחם היחידה אליה התבקש להגיע באותו הבסיס. מפקד יחידת ההסקה, שקיבל הודעה שקוצ'אל אמור להגיע אליו, שלח צוות חיפוש שליקט כמה "מאחרים בנשף" אחרים, אבל עקבותיו של קוצ'אל לא נודעו. בהתחלה הוא עבר למגורים של נבחרת הכדורגל, ולאחר שסולק משם בידי האחראי, השתלט על חדר בבניין מגורים נטוש ואכל בקביעות ב"חדר האוכל הכללי" (שכדי להיכנס אליו לא נדרשה תעודה). לאחר מכן עבר לחדר בבניין אחר ("כי חש בדידות"), ואפילו הלך בקביעות לקבל את משכורתו הצבאית במשרד השלם. איש במשרד השלם לא טרח לוודא מי החייל שאוכל על חשבון המדינה בלי למלא תפקיד כלשהו. לפעמים, הלך לגוב האריות – המשרד של סמל המיון – כדי לקבל טופס תור לרופא הצבאי. אף אחד לא עצר אותו שם.

חדר אוכל בצבא ארצות הברית - למצולמים אין קשר לכתבה

חדר אוכל בצבא ארצות הברית – למצולמים אין קשר לכתבה

רק כעבור חודשיים, בדצמבר, הוכרז קוצ'אל כ"נפקד", בעודו שוהה מתחת לאף של המשטרה הצבאית בבסיס עצמו. ובכל זאת, הפז"מ דופק, ורשויות צבא אחרות החליטו באותו הזמן ממש לקדם אותו מטוראי לטר"ש, פרס על שירותו המסור והנאמן. האפסנאות גם טרחה לנפק לו בגדים חמים לחורף. בינואר הוא סוף סוף הוכרז כ"עריק", אבל גם ההכרזה הזאת לא לוותה בשום פעולה ממשית. רק חודש לאחר מכן, בפברואר, החליטה המפקדה לספק רשימה של עריקים לכל חדרי האוכל ומשרדי השירות, וקוצ'אל נעצר בתור לתשלום משכורת צבאית. הוא התבקש לדווח לסמל המחלקה, שהפנה אותו למשרד מפקד החטיבה. קוצ'אל הלך למשרד, וכאשר ראה ש"התור ארוך מדי" פשוט עזב בלי להודיע ונעלם מהרדאר.

בינתיים, הקונגרס האמריקאי נכנס לסיפור. חבר הקונגרס של קוצ'אל, כמסתבר, קיבל תלונה מהוריו, שדאגו לשלומו בבסיס הצבאי הענק והמסובך. הוא פנה לרשויות הצבא, אולם אלו שוב לא הצליחו לאתר את קוצ'אל. רק ביוני, כאשר העיתונות התחילה לעקוב אחרי הסיפור, החליט החייל הנעדר להסגיר את עצמו סוף סוף למשטרה הצבאית, בעצת חבר הקונגרס שלו. הוא הועמד למשפט צבאי בעון עריקות, ולמרבה הגיחוך זוכה בשל בעיה טכנית כלשהי. "זו הזנחת התפקיד החמורה ביותר שראיתי מעודי," כתב נשיא בית המשפט בפסק הדין, "חוסר האחריות הגדול ביותר." ואז פנה לנאשם בעצה מעשית: "אני ממליץ לך להתבגר קצת." קוצ'אל נשלח ל"אימון מתקדם", ובילה את יתר הקריירה הצבאית המזהירה שלו בתור פקיד.

images

משרד צבאי אמריקאי – למצולמים אין קשר לכתבה

כפי שידוע לכולם, מסוכן להסיק חוקים וכללים מתוך אנקדוטות, אבל באותו התקופה – קוצ'אל ממש לא היה החייל היחיד שנעלם מהרדאר של המערכת הצבאית. הנזק שנגרם בשל הבלגן שאפשר העדרויות כאלו לא היה אנקדוטלי בלבד. למעשה, לפי ההיסטוריון הצבאי ויליאם דונלי (שכתב לאחרונה על הסיפור של קוצ'אל ב-Journal of Military History), תוכנית שאפתנית לשיפור כוח האדם, שהתיימרה "לעבור תוך שנתיים למערכת ניהול משאבי צבא מודרנית, עדכנית ומשולבת בהתאם להתפתחויות מדעיות בניהול משאבים ותפעול ותוך התחשבות בעקרונות היעילות, העלות והתועלת", נכשלה בשל הכאוס המוחלט ששרר בשינוע חיילים, קצינים וקבלנים צבאיים ממקום למקום.

לפי ויליאם דונלי, חלק מהבלגן שאפשר את הסיפור של קוצ'אל נגרם בשל החלטתו של צבא ארה"ב לעבור למערכת גיוס חובה בזמן מלחמת וייטנאם. מי מבינינו ששירת בצה"ל, צבא החובה שלנו, לא ראה מסביבו קוצ'אלים למכביר? אני לא מדבר על חיילים שנעדרו בהכרח מהשירות, אלא על ג'ובניקים חסרי מוטיבציה מסוג אלו שהוצגו בסרט "אפס ביחסי אנוש". חיילים כבויי מבע שממלאים תפקידים מיותרים, בין אם מדובר באחראי דיגול, משק ממטרות, שומר על מכונות צילום או משק"ית נייר וגריסה. כשהחיילים הללו ממלאים את תפקידם, הם סתם צורכים משאבים צבאיים ומסרבלים את המערכת. שימו לב לחוק שקבע נורת'קופ פרקינסון, אחד מהוגי הניהול המבריקים ביותר במאה העשרים (עוד על משנתו החכמה והמשעשעת להפליא, בפוסט קודם): "בירוקרטים יוצרים עבודה זה לזה".  ריבוי פקידים מיותרים יוצר מחלקות שאין צורך בהן, נהלים תמוהים, וצורך להגיה, לערוך ולהתייחס למאות מסמכים שנוצרים מכלום ומסתיימים בכלום. התסבוכת הבירוקרטית הזאת – היא ולא אחרת – יצרה את הבלגן שקוצ'אל שגשג בו במשך חודשים ארוכים. כלומר, החייל המיותר שהצליח להתחמק מהמערכת לא היה הבעיה העיקרית – אלא דווקא המוני החיילים המיותרים שעבדו יומיום במשרדיהם ויצרו את המערכת הכאוטית שאפשרה לפארסה להתרחש מלכתחילה.

אני לא טוען, כמובן, שלגיוס חובה אין יתרונות. במדינה מפולגת כמו ישראל, למשל, יש לו חשיבות כזירה לאינטגרציה חברתית בין קבוצות שונות באוכלוסיה. אבל כמו כל דבר, לגיוס חובה יש תג מחיר כבד בדמות בירוקרטיזציה, חוסר יעילות ובזבוז כספים. כמה משאבים מושקעים בלכידת כל מיני קוצ'אלים שמתחמקים משירות, בחינתם בועדות כאלו או אחרות או הזנתם בבתי כלא צבאיים? חשוב מזה: כמה משאבים משקיעה המערכת בהמוני חיילים מיותרים, שרבים מהם מקבלים לא רק משכורת צבאית (מצומצמת) אלא גם תשלומי משפחות והטבות צבאיות אחרות? כמובן שאם יפרוץ לחיינו "השוויון בנטל" והצבא יתחיל לגייס חרדים, המשאבים שיידרשו לסיפוק צרכיהם הדתיים והתרבותיים המיוחדים יהיו גדולים אפילו יותר, ככל הנראה גדולים בהרבה מהתרומה של רוב החיילים החדשים הללו.

בקו

בקו"ם – למצולמים אין קשר לכתבה

בתנאים מסויימים, צבא מקצועי עשוי להעניק משכורות גבוהות במקצת ממשכורות השוק, ואז אנשים איכותיים יתחרו על הזכות לשרת בו ויבלו את מיטב זמנם בעבודה ולא בקריאת עיתונים ושתיית קפה במשרד הרס"ר. לצבא מקצועי, כמובן, יש גם חסרונות לא מעטים. אבל כל פעם שעולה הרעיון, ובכירי צה"ל נקראים להגיב עליו, הם לא טורחים להתייחס לטיעונים ברצינות ורק מספרים לנו כמה נהדר הוא מודל "צבא העם". אני מודע, דרך אגב, לכך שהצבא מנסה לחסוך – ובזבוזים לא מעטים אכן הופחתו. אבל איש לא חושב לשנות את המבנה הבסיסי שגורר אחריו כיסים עמוקים של חוסר יעילות. גם אם לא נעבור לצבא מקצועי מלא מחר בבוקר, כדאי לשקול את האפשרות, ולבדוק עד כמה היא עשויה לחסוך לנו בהתחשב בעלויות ובבזבוז המסיבי של צה"ל כפי שהוא כיום. הקוצ'אלים לא רוצים להיות בצבא. אולי כדאי להפסיק להכריח אותם.

נ.ב. הכלכלן אורי כץ כתב שתי רשומות מעניינות בזכות הצבא המקצועי, שיכולות לשמש חומר גלם חשוב לדיון שמתנהל בתגובות לפוסט הזה. ראו כאן   וכאן. אני חושב שהנקודה המעניינת ביותר בהצעות של אורי, היא דרך מעשית לעבור בהדרגה לצבא מקצועי יותר בלי מהפכות מיותרות ובלי לפגוע בביטחון המדינה.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-מאי 17, 2015, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 47 תגובות.

  1. מסכים עם כל מילה. לאחר השירות הצבאי שלי גם אני הגעתי לאותה מסקנה. לשמחתי ככל שהזמן עובר יותר ויותר אנשים מבינים שהחסרונות של גיוס החובה כיום עולים על היתרונות. לצערי, פוליטיקאים פופוליסטים דוחפים כל הזמן לכיוון ההפוך (ע"ע כתב מסויים לשעבר בעיתון הצבאי {המיותר לכשעצמו] "במחנה").

  2. דווקא עולות טענות רציניות מאוד, כגון חוסר היעילות בגיוס חובה מקצועי במדינה קטנה בעל צרכים ביטחוניים רבים. הנושא נחקר (אוכל להביא סימוכין) ודווקא ישראל מוזכרת בו בתור הדוגמה הקיצונית לחוסר יעילות במעבר לגיוס ביטחוני. מחזור הגיוס הנדרש כל כך גדול (גם בהינתן הפחתת המשרתים), כ67% מהשנתון של גברים יהודים בגיל 18 כך שעקומת הביקוש והיכולת לגייס נוער איכותי למערכים השונים תדרוש תשלום גבוה מאוד שישקף חוסר יעילות.
    הפתרון הוא הרחבת גיוס החובה הדיפרנציאלי, הענקת משכורות לחיילי חובה, קיצור משך השירות והרחבת מסלול של צבא קבע למספר שנים מועט ביחידות הלוחמות. אגב בועדות שפר, בן בסט וברודט כולן מצביעות על הכיוון הנ"ל.

    • זו אופציה. לא חייבים לעבור מיד (או בכלל) לצבא מקצועי לחלוטין. אפשר, כפי שהציע אורי כץ במאמר שקישרתי אליו לעיל, להעלות את המשכורת של חיילי החובה ולאפשר לצה"ל לבחור את מי לגייס, כך שיגיוייסו החיילים האיכותיים יותר קודם.

  3. גם צבא מקצועי יישאר מערכת גדולה עם הרבה פקידים, נהלים ושאר פרקינסונים.

  4. אני חושב שדווקא אצלנו צבא מקצועי הוא הפתרון שצריך ללכת אליו. גם מהטעם הזה וגם כי זה יחסל את כל טענות ה"שוויון בנטל". לא יהיה צריך הסדר מיוחד לאף אוכלוסיה. מי שיתגייס – יתוגמל על זה.

  5. שירות לאומי

  6. דני, הטענה שלך כאן לוקה בפשטנות, מה שמתבטא בין השאר בהשוואה המוזרה בין הבלאגן הבירוקרטי של צבא ארה"ב לבין המודל הישראלי של צבא עם, שני דברים לא בהכרח דומים. אפשר להרחיב את זה יותר, אבל אני אנסה לכוון לנקודה אחרת. אתה כותב: "צבא מקצועי עשוי להעניק משכורות גבוהות במקצת ממשכורות השוק, ואז אנשים איכותיים יתחרו על הזכות לשרת בו ויבלו את מיטב זמנם בעבודה ולא בקריאת עיתונים ושתיית קפה במשרד הרס"ר". לי עולות שתי שאלות:
    א. האם אתה באמת מגדיר אדם שיתגיס לשירות צבאי תמורת משכורת גבוהה במקצת ממשכורות השוק (משכורות השוק לפי איזה מקצוע? שכר מינימום? שכר מהנדסי תוכנה?) כאדם איכותי?
    ב. האם מה שיבטיח את העניין שהוא יעבוד ולא יתבטל יהיה העובדה שהוא יהיה מועסק ולא מגוייס? לא נתקלת במקרים של מועסקים שמתבטלים? או לחליפין, במגוייסים חרוצים ביותר?

    נ.ב. בשירותי הצבאי, שאותו עברתי בעיקר במפקדות (לא ממש עורפיות, אבל גם לא ממש "נבחרות"), לא זכור לי שנתקלתי באותם עדרי החיילים המיותרים וחסרי התפקיד שמדמיינים פקידי האוצר. נתקלתי בהחלט בחיילים חסרי מוטיבציה (שזו בעיה אחרת לגמרי), אבל בגדול כולם היו נחוצים לתפקיד שאליו היו משובצים. אני לא זוכר שנתקלתי במקרים בוטים של כוח אדם מיותר, ולרוב המערכת שפגשתי התנהלה באווירה של צורך וחוסר בכוח אדם.

    • כפי שהוסבר בפוסט הקודם: יכול להיות בסיס שבו חיילים נופלים מהרגליים ולא רואים בית שבועות. זה לא אומר שהבסיס כולו נחוץ בכלל.

    • אבשלום, אני נתקלתי דווקא בהרבה מאד בטלנים וחיילים מיותרים, חלקם מקבלי שכר גבוה. ואני חושב שלרבים אחרים היתה את אותה החוויה בצה"ל. למעשה, אתה בוגר צה"ל הראשון שפגשתי אי פעם שטוען שלא נתקל בתופעה. זה לא אומר שלא היה אצלנו חוסר בכוח אדם: היה חוסר איפה שצריך, ועודף איפה שלא צריך. זה בדיוק הסימפטום המרכזי של חוסר יעילות.

      עיקרון בסיסי בכלכלה הוא שאנשים מגיבים לתמריצים. אם אתה מציע שכר גבוה יותר מאשר אותו אדם יקבל במשרות שוק רגילות באותה רמת השכלה, סביר שתקבל אנשים מוכשרים ואיכותיים יותר. אם גם יהיה אפשר לפטר אותם בקלות יחסית, והם יפחדו לאבד את השכר הגבוה שיוצא, מן הסתם יעבדו יותר טוב.

  7. גיוס חובה הונהג בארה"ב גם במלחמות העולם ובקוריאה, זה לא היה חידוש של מלחמת ויטנאם. הן בקוריאה והן בוייטנאם הגיוס היה "סלקטיבי" בהגדרתו הפורמלית, וסכ"ה גויס מספר דומה של אנשים באופן כפוי.

    (נתונים על מספר מגויסי החובה – http://www.sss.gov/induct.htm )

    לצבא המקצועי של ימינו יש בעיות קשות למשוך אנשים, לא די לשלם קצת מעל הממוצע. בארה"ב יש למשל בעיה של חדירת כנופיות לצבא.

    כל זה לא אומר שאין מקום לבחון את מודל הגיוס לצה"ל, שנבנה בזמנים אחרים ולמטרות אחרות – כאשר ישראל היתה באמת זקוקה לכל אדם כשיר לעצם הישרדותה, מול מדינות שכנות גדולות פי כמה וכמה ועוינות כולן. כיום יחסי הכוחות ואפילו היחסים הדמוגרפיים שונים לחלוטין והמצב המדיני שונה (אם גם בלתי-יציב). גם חשיבות המאסה האנושית, המוני הלוחמים הפשוטים בחי"ר ובשריון, פחתה.

    הצעה אפשרית היא לקצר דרסטית את משך השירות, משלוש שנים לשנה או שנה וחצי כפי שהיה מקובל בצבאות מערביים בתקופת המלחמה הקרה.

    • אוסיף עוד טיעון נגד גיוס החובה, מלבד הבזבוז שבגיוס חיילים לתפקידים חסרי תכלית בעורף, ישנה גם בעיה של צעירים רכים ולא מתאימים שנקלעים לתפקידים קרביים. חייל כזה, בשעת מבחן, יכול להתעלות על עצמו אבל עלול גם שלא לתפקד, ובכך להביא הרבה יותר נזק מתועלת. (צר לי לומר, אבל גלעד שליט הוא דוגמה לאדם שלא היה צריך לשרת בתפקיד קרבי).

      לאורך ההיסטוריה של צבאות החובה המודרניים, מאז קרב ואלמי ועד ימינו, פותחו שיטות אפקטיביות להפוך מגויסי חובה ללוחמים יעילים, גם כאשר התאמתם הראשונית אינה רבה. אבל השיטות האלה גובות מחיר כבד בפני עצמן, ונראה שאינן מתאימות לרוח התקופה.

      • לגבי גלעד שליט אני חייב לומר שאני די מופתע מכמות האנשים שיש להם דעה נחרצת בעניין.
        הוא העה בתוך טנק שספג פגיעה ישירה ונפצע. שני חיילים שיצאו מהטנק נהרגו, חייל נוסף שנשאר בטנק לא נלקח בשבי כי השובים הסתפקו באחד. איך כולם יודעים בדיוק מה מצבו של חייל שנמצא בתוך טנק אחרי שפצצת rpg פגעה בו והאם הוא מסוגל או לא להילחם בכלל?
        כמו במלחמת יום כיפור: אם החיילים נפלו בשבי זה כי הם פחדנים. עובדה, בששת הימים דווקא ניצחנו.

      • לא להאשים את גלעד שליט זה עניין אחד. אני באופן כללי נמנע מלשפוט אנשים כשאין לי את המידע המקצועי הדרוש. לתת לו צל"ש (!) זה עניין אחר לגמרי.

      • לא ארחיב כי זו לא הנקודה המרכזית. ראה למשל את התחקיר של בן כספית. רק אעיר שאנשי הצוות לא נפגעו מהטיל, וגם הטנק ומערכותיו נותרו כשירים.

      • לא, אי אפשר היום להצליף בחיילים נוסח פרידריך הגדול, וטוב שכך. יש במדינת ישראל מספיק אנשים שמתאימים לשירות קרבי. צריך למשוך ולגייס אותם, ולא לנסות להשקיע משאבים בהתאמה כפוייה של מי שלא מתאים או מי שלא רוצה להיות שם.

      • לא ידעתי שקיבל צל"ש….

        זה כנראה על שהחזיק מעמד בשבי כ"כ הרבה שנים (בהנחה שלא גילה להם סודות).

  8. כרגיל, כתוב יפה ומהנה.
    אבל כמו כמה מאלה שכתבו לפני, גם אני חושב שעצם המעבר מצבא חובה לצבא מתנדבים לא יפתור, לכשעצמו, תופעות כמו החייל קוצ'אל ואת המוני אוכלי החינם שלא עושים דברים מועילים.
    לראיה אפשר להסתכל על מערכות אזרחיות שמבוססות על עובדים מקבלי שכר (שכמובן אינם מגוייסים בכפיה): משרדי הממשלה, ההסתדרות, המשטרה, רשויות מקומיות, וכן, אולי, ארגונים פרטיים גדולים.
    התופעות שפרקינסון ופיטר תיארו כוונו מלכתחילה לארגונים כאלה, ולאו דוקא לצבא חובה.
    גם בצבא חובה, אפשר להחליט להעלות את הרף, ואז יגוייסו יותר אנשים שרמתם האישית והמוטיבציה שלהם יותר גבוהות.
    אני בספק אם ישראל יכולה לעבור למודל של צבא מנתדבים, אבל זה נושא לדיון אחר.

    • אבל בארגונים הללו יש גורמים נוספים שמדכאים את התמריצים לעבוד ולהצטיין, למשל קביעות או איגוד מקצועי שאוסר על המעסיקים לפטר עובדים לא יעילים. בבית משפט כלשהו, למשל, נתקלתי בפקיד עזר מופרע בעליל, שלא מבצע את עבודתו באופן המינימלי ביותר, ובכל זאת אסור לפטר אותו כי יש לו קשרים בהסתדרות. בצבא מקצועי, מן הסתם, יהיה קל מאד לפטר אנשים (בצבא הרי אסור להקים איגודים מקצועיים). אם המשכורות יהיו גבוהות, והיכולת לפטר, לפחות בתום החוזה, תהיה גבוהה גם כן, אז יהיה תמריץ לאנשים לעבוד ולהצטיין.

    • ואז פתאום יש מלחמה (סליחה: מבצע) וצריכים לגייס מילואים.

      או שצריכים להחזיק באופן קבוע כמות עודפת של חיילים (בשכר גבוה) שלא יעשו כלום (סליחה: יתאמנו. בפשיטות על כפרים תמימים בגדה) כדי שיהיו מספיק חיילים לזמן מבצע.

  9. בצלאל טביב

    סיפור אמיתי – אני גויסתי בשנות התשעים כשהייתי בן 18 לחיל השריון להיות נהג טנק, לאחר שעברתי מסלול הלכתי למפקדים ואמרתי שאני לא מעוניין להיות נהג טנק ושאני מתפטר שימצאו לי תפקיד אחר. לא הסכימו אמרו לי פה זה צבא אתה תעשה מה שאנחנו אומרים לך. מאז כול שבוע היה מתקלקל בטנק או הנע או מנוע (למי שמבין בטנקים זה לא ממש קשה לביצוע).
    אחרי חמישה הנעים ושני מנועים נתקע הטנק בבור בוץ בנבי-מוסא בצורה שהיה צורך להביא D9 כדי להוציא אותו, מספר ימים אחר כך נהרסו לצהל שני טנקים בתאונת דרכים – נזק של מאות אלפי דולרים. כשהעמידו אותי לדין טענתי שאני סובל מבעיה שגורמת לי לא להבדיל בין ימין לשמאל. הגזר דין – שלילת רישיון לטנק!
    שאלו אותי מה אני רוצה להיות עכשיו שאין לי רישיון טנק- עניתי בדיוק מה שרציתי פעם קודמת.
    בקיצור אחרי נזק של מאות אלפי שקלים לצבא העבירו אותי לאן שרציתי.

    הבעיה האמיתית בצבא היא שיש הרבה אנשים כמוני, אנשים שלא מעוניינים לשרת בתפקיד שהוצבו ומעוניינים לעזוב אלא שלא כמו בשוק הפרטי בו אפשר להתפטר (או להיות מפוטר) בצבא אי אפשר לכן הדרך היחידה להשיג את מה שרוצים היא לגרום נזק לצבא עד שבסוף הצבא מחליט שלא משתלם לו להמשיך והוא מוותר.
    הנזק מהשיטה או לא רק כלכלי אלא גם ערכי ומוסרי בעצם כבר בגיל צעיר אתה לומד שהכוח עובד, אם אתה רוצה שיתחשבו בדעתך תהיה אלים, תגרום נזק, תשתולל ואז תקבל מה שאתה רוצה.

  10. אני גם מכיר מקרה כזה – חייל, בתפקיד תכנותי כלשהו רצה לעבור תפקיד (או יותר נכון המערכת רצתה להעביר אותו לתפקיד בו לא רצה).
    הוא פשוט הפסיק לעבוד, עד שהחזירו אותו לתפקיד הקודם, למרות לחץ לא קטן מהמערכת.
    אחרי שהחזירו אותו הוא היה דווקא מוערך, ואפילו נשאר לקבע.

  11. הבעיה עם המודל של צבא מתנדבים-שכירים מקצועי בהקשר ישראלי הוא שהאוכלוסייה קטנה מדי ומערבית מדי, מדינת הרווחה מפותחת מדי, והאתגרים רבים מדי מכדי שמספר האנשים שיהיו מוכנים להרוג וליהרג תמורת תשלום יתמלא מתנאי שכר נדיבים. הדבר נכון גם לצבא ארה"ב דרך אגב- ברגע שמי שהתגייס גם נדרש ללחימה בתנאים קשים (עיראק ואפגניסטן) מצבת כוח האדם הזמין לצבא ארה"ב צנחה בצורה מחרידה והוא נאלץ להקל בדרישות לגיוס ו/או להפוך את הצבא למסלול התאזרחות למהגרים היספאנים.

    מצד שני, ברור שגיוס חובה לכ-ו-ל-ם מספק יותר מדי מגוייסים למשימות שהצבא באמת צריך לבצע (כלומר להרוג וליהרג. כל השאר אפשר לשכור עובדים בשוק האזרחי).

    מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להוריד מהבזבוז על המערכת שגיוס חובה יוצר?
    א. קודם כל, לבטל גיוס חובה לנשים. היות שממילא מספר הנשים המסוגלות ומעוניינות למלא תפקידים שרק מגוייס יכול לבצע (שוב, להרוג וליהרג בתנאי לחץ פיזי כבד) קטן, ומספרן של אלו המסוגלות שניתנת להן האפשרות לעשות זאת קטן אף יותר,

    כמובן, מי שמתנדבת ובעלת הכישורים לבצע תפקידים משמעותיים (קארקל, טיס, הדרכה) צריכה לשרת. אבל אין טעם לדחוף תשע נשים למשרד פקידות כדי לשלות מדריכה קרבית אחת.

    זה לא פותר את כל בעיות מודל צבא העם אבל זה מוריד משמעותית מהעומס על המערכת מבלי לפגוע משמעותית בהיקף הגיוס הזמין ללחימה ויש לכך גם יתרונות אחרים.

    אם בכל זאת הולכים על צבא מתנדבים שכירים נוסח ארה"ב אז דרושים כמה צעדים כדי להבטיח רמה גבוהה ומספרים מספקים של משרתים:
    א. להתנות את הזכות להצביע ולהיבחר, קבלת ביטוח לאומי, דמי אבטלה, קצבת ילדים וכו' בהתנדבות לשירות צבאי ובתפקוד סביר בזמן השירות. בנוסף, היות שהדברים הללו פחות רלוונטים לבני העשירון העליון, יש להגדיר גם דרגת מס גבוהה יותר למי שלא מתנדב לשירות. הצבא יכול, כמובן לבחור שלא לקבל לשירות מי שחסר את הכישורים או המוטיבציה הדרושים לו, או מי שעודף לדרישות המערכת ומי שיידחה על ידי הצבא לא יפגעו זכויותיו- אבל…

    ב. כמובן, זה לא פותר בעיות של השתמטות אפורה הידוע גם כפרופיל 21, או במודל המוצע מי שפשוט מציג את עצמו כתת-רמה במבחני המיון. היות שאין לצבא אינטרסט לגייס אנשים שמוכנים לעשות את עצמם לא כשירים לשירות אז אין טעם לנסות להתחקות אחריהם- אבל יש טעם בלהפוך את רקורד המיון של אדם לצבא לזמין הן למעסיקים פוטנציאלים והן לציבור הרחב, כולל חברות ביטוח.

    ד. כנ"ל לגבי מי שדואג להתחלות או לפשל כדי להיות מפוטר מתפקידו בצבא או מהצבא בכלל. תיק השירות, כולל הערכות לגבי מוטיבציה והתחלות צריך להיות פתוח לציבור.

    • אני מתנגד נחרצות, בכל מודל שהוא, להתנות ביטוח לאומי, זכות בחירה או כל זכות
      בסיסית אחרת בשירות צבאי, לא כל שכן ברמת התפקוד בשירות הזה. מעבר לעובדה
      שבפועל יהיה מדובר במנגנון שידיר את הערבים מהדמוקרטיה הישראלית כמעט לחלוטין,
      הרי שיווצר לך בהדרגה מעמד של אזרחים חסרי זכויות, מתכון לאסונות, למרידות
      ולהתקוממויות מכל הסוגים. גם אין למערכת כזאת תקדים בשום דמוקרטיה אחרת שאני
      מכיר.

      יש דרך ביניים אחרת, טובה בהרבה. אם אנחנו רוצים לעבור בהדרגה ובזהירות מצבא
      חובה לצבא מקצועי, כדאי לעיין בהצעה של אורי כץ שקישרתי אליה בנ.ב. בסוף הפוסט
      (קישור ראשון). להגדיל בהדרגה את המשכורות של משרתי החובה, ולתת לרשויות הצבא
      סמכות שלא לגייס אנשים לפי בחירה. כך, לצבא עצמו יהיה תמריץ לפטור מגיוס קודם
      כל את אלו שנחוצים פחות. גם לא יהיה כאן אלמנט של אפלייה מגדרית, משום שהמערכת
      החדשה תגייס קודם כל את המוכשרים יותר, גברים ונשים כאחד.

      דרך אגב, בנוגע לגיוס נשים, יש לציין שביחידות רבות, כמו מודיעין על כל סוגיו,
      תכנות וטכנולוגיה, אין שום הבדל שהוא ברמת התפקוד המגדרי.

      • אני מסכים לגמרי שיש לאפשר לצבא לא לגייס אנשים עפ"י בחירה. יש כאן אלמנט פסיכולוגי נוסף, כמו בסיפור הידוע על צביעת הגדר של מארק טווין. העובדה שצה"ל יוכל לא לגייס אותי דווקא תתרום לרצון שלי להתגייס. ותחרות משפרת את האיכות, בדיוק ההפך ממה שקורה היום.

      • מסכים, וחבל שלא מיישמים כאן עקרונות כלכליים בסיסיים כל כך.

      • מגדר: ראשית אין כל כך הרבה תפקידים מודיעיניים וטכנולוגיים ושנית אין גם צורך לגייס בני 18 כדי לבצע את התפקידים הללו. אין שום סיבה לא לגייס אותם בשוק הפרטי. הם יבצעו את התפקיד במידה טובה בדיוק באותה צורה ואולי יותר. ניתן אולי לטעון שהשירות הצבאי מספק פלטפורמה לקידום כישורים בקרב צעירים חדשנות טכנולוגית לאחר השירות- אבל ניתן להגיע לאותו אפקט בדרכים אחרות, יצרניות לא פחות.

        אופציית "גברים בחלל": נכון, אין מדינה אחרת בה זה מתקיים כרגע (זה התקיים בפועל בתקופה שטרם מלחמת העולם הראשונה, גם אם לא בצורה רשמית). אבל גם אין שום מדינה בעלת יחס כה בעייתי בין אוכלוסייה קטנה ואיומים בטחוניים מגוונים וקיומיים. לא הייתי מציע מודל כזה לארה"ב כי אין שם צורך בו כדי לגייס מספר מספיק של אנשים לתפקידים הדרושים.

        האם יש בו חוסר צדק או האם הוא מדיר אוכלוסיות מכוונה? לא. מי שזהותו או האידיאולגיה שלו לא מאפשרת לו להתייצב לשירות בגוף ממלכתי שמגן על האינטרסטים הנקבעים על ידי הרשות המחוקקת הנבחרת לא צריך להיות זכאי ליטול חלק בקביעותיה בלי קשר לזהותו האתנית או הסוגיות הפרטיקולריות בישראל.

        אני נוטה להאמין שבמידה שיהיה תג מחיר ברור להשתמטות, דווקא תגלה שמיעוט ניכר בקרב ערביי ישראל המוסלמים יתייצבו לשירות, ושמספרם יגדל משנה לשנה ומדור לדור. זה לא מסלול להדרה, זה מסלול להשתלבות.

        לא הצעתי שתפקוד בצבא, או במבדקים אליו, צריך להוות עילה לאפליה בזכות להצביע- אבל הוא כן צריך להיות נגיש חברתית ומקצועית ולהוות גורם לגיטימי לשכירה ולקידום.

        האם אופציית הביניים תביא לתוצאה הרצוייה? מבחינת זה שהצבא ינסה לגייס רק את מי שהוא צריך אז כן. וזה כבר קורה בפועל גם ללא העלאת השכר- הצבא לא מנסה לרדוף אחרי המשתמטים האפורים.

        אם הצבא גם יוכל לבחור מי לגייס ומי לא ללא צורך בהוצאת פרופיל 21 התוצאה תהיה שהתחושה בקרב המגוייסים תהיה מרירה עוד יותר משהיא כרגע. הרי מה נראה לך שיקרה?

        מי שלא מחוייב מבחינה ערכית לשירות פשוט ינסה לשדר חוסר מוטיבציה או בעיות רפואיות. הרף, הן האובייקטיבי והן הפסיכולוגי, שיצטרך לעבור כדי להיפסל לשירות יהיה הרבה יותר נמוך מכפי שהוא היום. בלי להתייחס לפילוח הסקטוריאלי או המגדרי של המשתמטים ואלו שהצבא בוחר לא לגייס, התוצאה תהיה שמספר הולך וקטן של אנשים ישאו בעול שאינו רצוי במיוחד עבורם בעוד שמספר הולך וגדל ינקטו בהשתמטות אפורה.

        ללא פיצוי, שאינו יכול להימדד רק במשכורת (הרי ברור לך שהצבא לעולם לא ישלם למתכנת אותו דבר שהיה יכול להשיג באזרחות, נכון?), אלא גם בכבוד, מעמד חברתי המוטיבציה לשירות תלך ותקטן ומספר האנשים הזמינים למילטי אפקטיבי של תפקידי הליבה של צה"ל ילך ויקטן.

        וזאת מבלי להתייחס לסכנה שביצירת תרבות וזהות צבאית הומוגנית ועויינת לחברה האזרחית המשטמטת בקרב מי שכן משרת.

      • יונתן,

        אין צורך שאכביר דברים על הנידוי הבינלאומי של ישראל שיתחיל בשנייה שתוכנית
        כמו זו שלך, בפועל – שלילת אזרחות מהרוב המוחלט של ערביי ישראל, ולא משנה איך
        תסביר את זה. מדובר למעשה באפרטהייד מתוחכם, וכך זה יתפס. טיעונים לייחודיות
        ישראלית לא יתקבלו, כפי שמעולם לא מתקבלים טיעונים מהסוג הזה. מי שמשרת מקבל
        ממילא הטבות מהטבות שונות, כך שתמריץ קיים, ואחוז המשרתים מקרב הערבים והחרדים
        עולה בהדרגה. דווקא שלילת אזרחות גורפת, שתיתפס כהתקפה נוסח כהנא על הקולקטיב
        כולו (ושוב, לא משנה באלו הסברים מלומדים תנמק אותה) תאיין את תופעת המשרתים.
        אנשים מוכנים להתפשר במצבים אפורים – ולא כשהם מרגישים שהזהות והקולקטיב שלהם
        נמצאים בהתקפה.

        אני רוצה להדגיש גם ששלילת אזרחות מערבים או מכל קבוצה אחרת היא מבחינתי
        "קאזוס בלי" שמצדיק את שבירת כל הכלים הדמוקרטיים במדינה, בלי שום קשר לתגובה
        הבינלאומית. מה שהייתי עושה מיד, אם תוכנית כזאת היתה מיושמת, זה לסרב להתגייס
        למילואים מתוך מודעות לסנקציות, מתוך סולידריות עם הציבור הערבי. אני משער שגם
        אחרים ינהגו ככה. וזו רק ההתחלה.

        בנוגע לאספקט הכלכלי של תוכנית מדורגת, הרי שגיוס נבון לפי צרכי הצבא לא בהכרח
        ייצור את האפקטים השליליים שתיארת – אם ילווה בהעלאת שכר הדרגתית.

  12. אין מדובר בשלילת אזרחות מערבים או כל קבוצת שיוך אחרת אלא בשלילת אזרחות מ"לא משרתים" בלי קשר להיותם ערבים או יהודים. למעשה, היות שרוב הלא משרתים כיום הם יהודים (רבע מהגברים היהודים משתמטים בגיוס, עוד חמישה-עשרה אחוז נושרים אחר כך) , מרבית ה"נפגעים" יהיו יהודים ולא ערבים. זו קבוצת התנהגות, לא קבוצת שיוך. זה ההפך המוחלט מכהנא שדרש שלילת אזרחות מאנשים על בסיס מוצא ולא על בסיס התנהגות.

    קיומו של מיעוט ערבי, או חרדי, גדול במדינה לא צריך להיות מוקש ליישום מדיניות המטווחת צורת התנהגות הנפוצה יותר בקרבו. באותה מידה אתה יכול לאמר שחוק שי דרומי, או חוק המטיל עונש כבד יותר על נהיגה לא זהירה, או על אלימות במשפחה, או מאבק לאיסוף נשק לא חוקי הם גם לא לגיטימיים. הרי כל אלו ייתפסו או יוצגו על ידי חלק גדול ממנהיגי הקולקטיב כהתקפה על הקולקטיב. http://www.haaretz.co.il/misc/1.1332913

    אומר יותר מכך. הבה נבצע ניסוי מחשבתי ונתאר שאין במדינה מיעוט ערבי. או מיעוט חרדי. או כל קולקטיב מגובש המחזיק בזהות אנטי-ממסדית תקיפה. האם במצב כזה התניית זכויות במילוי חובות ייתפש בעינך כיותר לגיטימי?

    נראה לי שאם תהיה כנה תודה שאכן במצב כזה לא תהיה לך תגובה אטאביסטית נגד מודל כזה. ואם זה המצב- אין סיבה שקיום קולקטיב אנטי ממסדי תאלץ את הרוב להימנע מחקיקה נייטראלית המיועדת לטובת הכלל.

    באשר לתוצאה הצפוייה: סורי, אני לא רואה שמודל ה"זכויות ללא חובות" מביא לתוצאות הרצויות מבחינת השתלבות. אני כן רואה שהוא יוצר מצב לא הוגן ולא צודק בעליל שבה שני קבוצות מיעוט גדולות וסרח עודף של משטמטים אפורים מקבוצות הרוב תופסים טרמפ על הרוב הערכי.

    יש אכן גדילה קטנה במספר המשרתים, אך אני חושש שבהינתן סט התמריצים הקיים מצד המדינה למי שלא משרת (מדינת רווחה והזרמת תקציבים ייעודיים לחרדים)

    לדעתי התוצאה הצפויה מכך שייצוג בכנסת וקבלת תקציבים מהמדינה יהיו מותנים בנכונות אמיתית לשרת תביא למצב שבו כוחם של הנכונים לשרת בקרב הקהילות האנטי ממסדיות (והממסדיות) יגדל, מכיוון שהם יהיו אלו שיוכלו ליצג את קהילותיהם במוסדות החליטים על העברת תקציבים, ושההתנהגות הטרמפיסטית של מי שנהנים מהשירות של אחרים מבלי שישלמו מחיר על השטמטותם תהפוך לפחות כדאית.

    ואם לא? אז הם לא יהיו מיוצגים, לא יקבלו תקציבים, ולא יוכלו לכלכל את הגידול הדמוגרפי שלהם.

    זה win-win.

    וזה לא רעיון מבית המדרש של בנט והימין. זה מגיע מהשמאל הלאומי http://www.shelly.org.il/files/smolleumi_0.pdf.

    אני נוטה לחשוב שרוב הציבור לא יחוש סולידריות אם מי שמשתמטים משירות, גם אם הם ערבים. היות ו, כפי שציינת, ממילא יש לצבא עודף מגוייסים לא נראה לי שאיום בחרם מתגייסים של המיעוט שחש סולידריות מוטעית עם השתמטות מבוססת זהות.

    באשר לתוצאות הבינלאומיות הצפויות- אני מצטער, אבל יש נקודה שבה זה חדל מלהיות טיעון תקף. מדובר בעניין פנימי שאינו מפלה על בסיס מוצא ואין שום הצדקה להתערבות בינלאומית.

  13. נראה שהאתר חוסם קישורים- אז שולח בלי.

    אין מדובר בשלילת אזרחות מערבים או כל קבוצת שיוך אחרת אלא בשלילת אזרחות מ"לא משרתים" בלי קשר להיותם ערבים או יהודים. למעשה, היות שרוב הלא משרתים כיום הם יהודים (רבע מהגברים היהודים משתמטים בגיוס, עוד חמישה-עשרה אחוז נושרים אחר כך) , מרבית ה"נפגעים" יהיו יהודים ולא ערבים. זו קבוצת התנהגות, לא קבוצת שיוך. זה ההפך המוחלט מכהנא שדרש שלילת אזרחות מאנשים על בסיס מוצא ולא על בסיס התנהגות.

    קיומו של מיעוט ערבי, או חרדי, גדול במדינה לא צריך להיות מוקש ליישום מדיניות המטווחת צורת התנהגות הנפוצה יותר בקרבו. באותה מידה אתה יכול לאמר שחוק שי דרומי, או חוק המטיל עונש כבד יותר על נהיגה לא זהירה, או על אלימות במשפחה, או מאבק לאיסוף נשק לא חוקי הם גם לא לגיטימיים. הרי כל אלו ייתפסו או יוצגו על ידי חלק גדול ממנהיגי הקולקטיב כהתקפה על הקולקטיב.

    אומר יותר מכך. הבה נבצע ניסוי מחשבתי ונתאר שאין במדינה מיעוט ערבי. או מיעוט חרדי. או כל קולקטיב מגובש המחזיק בזהות אנטי-ממסדית תקיפה. האם במצב כזה התניית זכויות במילוי חובות ייתפש בעינך כיותר לגיטימי?

    נראה לי שאם תהיה כנה תודה שאכן במצב כזה לא תהיה לך תגובה אטאביסטית נגד מודל כזה. ואם זה המצב- אין סיבה שקיום קולקטיב אנטי ממסדי תאלץ את הרוב להימנע מחקיקה נייטראלית המיועדת לטובת הכלל.

    באשר לתוצאה הצפוייה: סורי, אני לא רואה שמודל ה"זכויות ללא חובות" מביא לתוצאות הרצויות מבחינת השתלבות. אני כן רואה שהוא יוצר מצב לא הוגן ולא צודק בעליל שבה שני קבוצות מיעוט גדולות וסרח עודף של משטמטים אפורים מקבוצות הרוב תופסים טרמפ על הרוב הערכי.

    יש אכן גדילה קטנה במספר המשרתים, אך אני חושש שבהינתן סט התמריצים הקיים מצד המדינה למי שלא משרת (מדינת רווחה והזרמת תקציבים ייעודיים לחרדים)

    לדעתי התוצאה הצפויה מכך שייצוג בכנסת וקבלת תקציבים מהמדינה יהיו מותנים בנכונות אמיתית לשרת תביא למצב שבו כוחם של הנכונים לשרת בקרב הקהילות האנטי ממסדיות (והממסדיות) יגדל, מכיוון שהם יהיו אלו שיוכלו ליצג את קהילותיהם במוסדות החליטים על העברת תקציבים, ושההתנהגות הטרמפיסטית של מי שנהנים מהשירות של אחרים מבלי שישלמו מחיר על השטמטותם תהפוך לפחות כדאית.

    ואם לא? אז הם לא יהיו מיוצגים, לא יקבלו תקציבים, ולא יוכלו לכלכל את הגידול הדמוגרפי שלהם.

    זה win-win.

    וזה לא רעיון מבית המדרש של בנט והימין. זה מגיע מהשמאל הלאומי

    אני נוטה לחשוב שרוב הציבור לא יחוש סולידריות אם מי שמשתמטים משירות, גם אם הם ערבים. היות ו, כפי שציינת, ממילא יש לצבא עודף מגוייסים לא נראה לי שאיום בחרם מתגייסים של המיעוט שחש סולידריות מוטעית עם השתמטות מבוססת זהות.

    באשר לתוצאות הבינלאומיות הצפויות- אני מצטער, אבל יש נקודה שבה זה חדל מלהיות טיעון תקף. מדובר בעניין פנימי שאינו מפלה על בסיס מוצא ואין שום הצדקה להתערבות בינלאומית.

    • לא רק איום בחרם מתגייסים, יונתן. כמו שאמר יצחק הרצוג, שאף אחד לא יחלום
      אפילו להעז להרים יד על המיעוט הערבי. אם מישהו יעז לעשות זאת, וממש לא מעניין
      אותי הנימוק, *כל* האמצעים הלא אלימים יהיו כשרים במאבק בממשלה כזאת, כולל
      הפרת חוק מכל סוג, סירוב לשלם מיסים, וכמובן – גיוס חרם בינלאומי, שכידוע לך
      יהיה. ואם אתה חושב שתוכל לשלול אזרחות אפילו מערבי אחד בלי חרם כולל כזה, אתה
      פשוט חי באשליות. אולי יהיו כאלה שיתמכו בתוכנית הכהניסטית שלך, והיא אכן
      שילוב של כהניזם ושנאת חרדים מבחינת האפקט שלה בפועל, הרי שכאשר הדרכון שלו לא
      יעבוד בחופשה הבאה באירופה והבית שלו יהפוף לאזור קרבות במלחמת האזרחים עם
      המיעוט הערבי שתגיע, הוא יחשוב פעם נוספת.

      כשאני אומר, דרך אגב, *כל* האמצעים הלא אלימים, אני מדבר על עצמי. הציבור
      הערבי מן הסתם יתקומם באופן אלים נגד שלילת זכויותיו והרעבתו. אין לגנות
      התקוממות אלימה כזאת. אני אישית אתמוך בה. היא כמובן תיאלץ אותך להפעיל אמצעי
      דיכוי חמורים יותר ולהפוך את האזורים הערביים לאזור כיבוש צבאי. נראה איזה
      ערבי ישרת בצבא הקלגסים שלך, כי סורי – הוא יהפוך לצבא קלגסים – כשהוא יעסוק
      באופן פעיל בהחלת משטר צבאי על בני משפחתו.

      וכל זה תגרום בגלל איזו אובססיה אידיאולוגית לא ברורה שאין לה שום צורך מעשי
      שהוא.

      • נ.ב. קודם כל, תיתן לי להיעלב על ההשוואה הכהאניסטית. זו לא השקפת עולמי ואפילו לא קרוב ואין המטרה, ההצדקה האידיאולוגית, או התוצאה המצופה של מה שאני מציע דומה באיזושהי צורה לכהנא. נראה לי שצריכה להיות לך יושרה אינטילקטואלית מספקת כדי להכיר בכך ולהתמודד עם טיעוני האמיתיים ולא אם אנשי קש מומצאים.

        שנית, רצון להחיל חוקי גיוס שוויוניים על כלל אזרחי ישראל, כולל חרדים וערבים, אינו נובע משנאת חרדים וערבים, כפי שרצון לגייס יהודים חילוניים אינו נובע משנאת חילונים.

        שלישית, המעמד המוגן שאתה מעניק למיעוט הערבי (והחרדי) אינו ראוי. הם זכאים לאותן זכויות בפני החוק כמו האזרחים היהודים. לא לזכויות יתר- ופטור מגיוס חובה על בסיס מוצא הוא בהחלט זכות כזו שאין לו אח ורע בשום דמוקרטיה אחרת. בוודאי שהם אינם ראויים לזכות וטו על דרכים לעידוד גיוס ועיצובו בקרב הציבור הכללי מכיוון שגיוס בכלל אינו מקובל עליהם. מדוע אתה מתנגד למודל בטענה שאין לא מקבילה בעולם אך דורש שכל מיני פרות קדושות ייחודיות הקיימות במודל הישראלי הנוכחי (פטור לחרדים וערבים מול גיוס חובה לנשים) יישמרו?

        רביעית , אף אחד לא מדבר על "הרמת יד" על המיעוט הערבי. אדרבא, מי שמעוניין או מוכן למלא חובות אזרחיות יקבל יד מושטת לברכה ומי שלא, לא "תורם עליו יד" אלא פשוט לא תושט אליו היד המתקצבת של המדינה.

        חמישית, אין לי שום "אובססיה אידיאולוגית" מלבד למימוש עיקרון השוויון בפני החוק. כשעקרון זה אינו נשמר התוצאות לטווח הארוך עגומות. לו היה ניתן להתחמק מהצורך בצבא מבוסס גיוס, ולו סלקטיבי, על ידי מעבר לצבא מתנדבים-שכירים הייתי שמח להימנע מהסוגייה הזו (אם כי עדיין היינו צריכים לשמר על אפשרות לגיוס המוני למקרה של שינוי בנסיבות האזוריות. ארה"ב עדיין עושה זאת)

        שישית, אני חושש שהרצון להימנע מהסתירה הפנימית שבין ערכים דמוקרטים וליברלים לבין חוסר הצדק הבוטה שבמתן פטור משירות צבאי לחרדים וערבים גורם לך *לרצות* בכך שפתרון כזה אכן יענה על הצרכים הבטחוניים של ישראל.

        לצערי, איני חושב שזה המצב. מעטים בני ה-18 ש*ירצו* להתגייס לתפקידים קרביים, גם תמורת תשלום גבוה במקום לחיות חיים חברתיים רגילים ולהתקדם בקארריה אזרחית (קיום מאגר מילואים, דרך אגב, הוא הסיבה העיקרית להחלת מודל גיוס חובה). אם 5% ממצבת כוח האדם של צבא ארה"ב, וכ10% מתפקידי הלחימה, הם זרים המשרתים תמורת קבלת אזרחות http://www.spiegel.de/international/world/fighting-for-a-new-homeland-us-army-lures-foreigners-with-promise-of-citizenship-a-512384.html, וזה במדינה בה מצבת כוחות היבשה מהווה מ-0.2% מהאוכלוסיה, קשה לי להאמין שישראל תוכל למשוך מספיק אנשים לתפקידים קרביים באמצעות משאבים כספיים מוגבלים בהרבה מאלו העומדים לרשות ארה"ב.

        שביעית, הגדרת המודל המוצא כ"הרעבת" האוכלוסיה הערבית (או החרדית) הוא דמגוגיה. אף אדם שמקבל כרגע קצבה יחדל מלקבל אותה. אבל מי שמגיע לגיל 18 והופך להיות אזרח בוגר ידע שבמידה שהוא אינו מספק למדינה רשת ביטחון, גם המדינה לא תספק לו אותה רשת. ההחלטה תתקבל בנקודת זמן בחיים בו אין לאדם נתמכים או צורך באותה רשת ביטחון והוא יוכל להחליט אם הוא מעדיף לחיות את חייו ללא אותה רשת ביטחון (ובמידה והוא בעל הכנסה גבוהה תוך שהוא משלם מכיסו יותר לתחזוק אותה רשת) או לתת את חלקו למדינה שתתמוך בו לאחר מכן. לאחר שיקבל את ההחלטה יוכל לתכנן את חייו בהתאם. מה יותר צודק מכך?

        זה הבסיס לכל חוזה חברתי.ואתה הוא זה שחייב בנטל ההוכחה מדוע לפרט או קולקטיב כלשהו יש זכות להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות לגבי מלחמה ושלום, וליהנות מרשת הביטחון וההגנה הבטחונית שמעניקה המדינה, מבלי שהם חייבים באותן חובות או תורמים למדינה בצורה שווה.

        נ.ב. דרך אגב, אלטרנטיבה לכך שהצבא יבחור את מי הוא מעוניין לגייס (ועל ידי כך פהגדלת ההשתמטות האפורה) היא הגרלה כפי שהיה נהוג בארה"ב טרם שנות ה-70.

        להגרלה, עם זאת, יש חיסרון בכך שהצבא לא יקבל את האנשים המתאימים ביותר לתפקידים אותם הוא צריך לאייש (כוח פיזי ואומץ לתפקידי לחימה, כישורים טכנולוגיים לתחום מצומצם של תפקידים) ועדיין ייאלץ "להמציא" תפקידים לחיילים שלא מתאימים לאף תפקיד חיוני.

        וכמובן, עדיין יהיו פרטים וקולקטיבים שידרשו פטור. כך שהשאלה הערכית לגבי זכויות שוות ללא חובות תישאר בעינה.

    • וכל התניית זכויות במילוי חובות זה רעיון פשיסטי ומחריד בעיני, גם אם לא היה
      אף ערבי או חרדי במדינה.

      • אז בוא באמת נוציא אותם לרגע מהמשוואה ותסביר לי מדוע הרעיון של זכויות המותנות בחובות נראה לך כה מחריד במקום מובן מאליו.

        כרגע, דרך אגב, החוק מאפשר מאסר ממושך למי שנמנע מגיוס, שלילת זכויות ברורה. הבעיה שזה אמצעי הרתעה שאינו ישים או בעל תוקף מוסרי כשמסה קריטית של אנשים כבר קיבלו גושפנקה להשתמטות. התוצאה: אות ריקה המחללת את תקפות שלטון החוק.

  14. תודה על המאמר

    היתה אגב כתבה מרתקת ב'הארץ' לפני שבוע, שכללה ציטוט מדברי קצין בכיר שלא הזדהה, על השיטות של הפיקוד בצה"ל להשגת תקציבים לדברים שאינם חיוניים, תחת מסווה של דברים חיוניים ו'ביטחוניים'. זה כ"כ קל, שזה מפתה.
    http://www.themarker.com/news/1.2635220
    וגם http://www.themarker.com/news/1.2636174

    זה מזכיר לי כתבה אחרת מתחילת השנה, שטענה שעד *שליש* מכל התפוקה החקלאית לשווקים בארץ (פירות וירקות בעיקר), נזרקת או נפגמת, בדרך מהמגדל עד לצרכן, בגלל שינוע בעייתי, איכסון לקוי ועוד בעיות.

    מעורר מחשבה כמה מהמשאבים המושקעים בכל פן של החיים שלנו – חינוך, ביטחון, שילטון מקומי (במיוחד), נזרק לפח או מוצא על דברים שוליים, וכמה בפועל ממנו משמש לדברים שאליו יועד.

    אני מעריך שבדמוקרטיות המערביות, לפחות 20 אחוזים מהמשאבים שמוצאים, לא מממומשים. יתכן שהמס' גבוה יותר.

    אם נגיע לניצולת מלאה, נוכל למנוע קיצוצים שונים ואולי עוני בכלל. אבל לזה נגיע רק אם נמחשב באופן מלא את כל התהליך.

    יש לי תחושה שביום שבו מחשבים ו-AI ישלטו על כל השירותים הציבוריים, נגלה שנוכל בקלות להקצות משאבים לכל פרוייקט 'לאומי' (כמו פיתוח החלל), בלי שום הפסד של איכות חיים או איכות שירות. כי זה פשוט יעשה ביעילות מוחלטת, בלי לבזבז אף משאב…

    • אגב דני – תתעניין לדעת שחיים רוזן, שכתב דוקטורט על האליטות השמרניות בגרמניה וחלקן בקשר נגד היטלר, פירסם ספר בשנה שעברה – http://secure.yadvashem.org/store/heb/product.asp?productid=541
      לפי אותה עבודה שהזכרת ב'ואלקירי'.

      הספר מרשים ומקיף, ומספק לצד הספר שלך מבט מעניין על הקושרים והרקע החברתי שלהם. מצטט הרבה מהביוגרפיה של ריטר על גרדלר (מסתבר שהוא ביקר בארץ ב-39'). יהיה כדאי אולי לפרסם ביקורת.

      • באמת, זה יצא בסוף? הייתי לקטור מטעם הוצאת יד ושם, ובזמנו מאד לא אהבתי את
        עבודת הדוקטורט. עם זאת, הסיכום שקישרת אליו נראה הרבה יותר סביר, ואולי הוא
        באמת שיפר את הטקסט (נתתי לא מעט הערות לפני כמה שנים, מקווה שהוא יישם לפחות
        את חלקן). בכל מקרה, וודאי שאקרא ואכתוב ביקורת.

      • הוא הרבה יותר מקיף מאשר הדוקטורט.

        לדעתי זה התבקש שיצא מזה ספר. ב'יד ושם' הוציאו לא מעט מהדוקטורטים (של שרה בנדר למשל) שנעשו בהדרכת באואר וגוטמן: כמעט מסלול ודאי.

        אגב אם הספר שלך עוד נמכר, ממליץ לך לחשוב על מהדורה 2. יש לי רשימת תיקונים + רעיונות.

      • הלוואי. גם לי יש רשימה של תיקונים. למעשה יצאה כבר מהדורה שנייה עם כמה
        תיקונים. הסיכויים למהדורה שלישית לצערי קטנים. אבל שלח לי בשביל הגירסה
        האנגלית (השונה מאד, דרך אגב).

  15. רק תזכורת כלכלית קצרה לכך שבמובן הכלכלי האמיתי, גיוס חובה לא חוסך כסף, הוא רק מעביר את הנטל בין קבוצות בתוך המשק:
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2104021

  16. אגב 'צ'יקמוק' – אולי בא מ'שוקו-מוקו' (צ'וקומוקו). קיים גם כפועל 'צ'יקמק'; מצ'וקמק (רוזנטל ב'מילון הסלנג' שלו מזכיר 2 הטיות, אבל לא יודע מה המקור).

  17. צבא מקצועי זה סבבה והכל, אבל בלי גיוס חובה ונורמה חברתית, איך תשכנע את האנשים המוכשרים ביותר ("העשירון עליון" מבחינת כישרון) להתגייס ליחידות הקרביות המובחרות/המודיעין/המחשוב? אלו האנשים שבונים את היתרון האיכותי של צה"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: