"אל נא תאמר לי שלום": סתיו שפיר, ג'מאל זחאלקה והמלכוד של הרשימה המשותפת

לאחרונה, קצף ג'מאל זחאלקה על סתיו שפיר מעל בימת הכנסת על שאינה אומרת לו שלום במסדרון – הביטוי העליון של חטאי מפלגת העבודה והתנועה הציונית לדורותיה. בתגובה, האשימה אותו שפיר בשיתוף פעולה עם קומבינות מושחתות. הלוואי והיא היתה צודקת. מהן שתי הדרכים שעומדות כעת בפני הרשימה המשותפת, אם היא מעוניינת לצאת מהמלכוד שבו היא נתונה? האם היא באמת חייבת להיות בכיס של השמאל הציוני? ומה יהיה על "הברית עם המזרחים" ועל קסמיה המפתים של המחלקה ללימודי תרבות? ינשוף פוליטי-מדיני על תגרנים, סוחרים ובעלי ברית אסטרטגיים.

shafir

לפעמים, יש אנשים שנעלבים עמוקות כשלא אומרים להם שלום במסדרון. אחת מהנשמות הרגישות הללו הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מהרשימה המשותפת, שהתפרץ על סתיו שפיר מעל בימת הכנסת בעוד מקרה של התקף זעם לא ספונטני במיוחד. חברת הכנסת הצעירה של מפלגת העבודה, שלא אמרה שלום לזחאלקה כיאות וכמקובל, נאלצה לשמוע שהיא "גזענית של התעלמות, גזענית של השתקה", ובו בזמן להאזין למגילה הארוכה והידועה של עוולות הציונות ומפלגת העבודה לדורותיה. זחאלקה נשא את הנאום בתגובה לטענותיה של שפיר, שרה"מ נתניהו הציע קומבינה מלוכלכת לרשימה המשותפת. הוא יעביר 900 מיליון שקלים לרשויות הערביות (שהועברו בפועל כדי למנוע שביתה), בתמורה להיעדרות של חלק מחברי הכנסת הערבים בהצבעה על מתווה הגז. לבסוף, הרשימה המשותפת הצביעה נגד המתווה, ולא ברור על אלו שמועות שפיר הסתמכה. אולי היו דברים בגו, לפחות מבחינת נתניהו: ראש הממשלה הרי נפגש עם חברי הכנסת של המשותפת זמן קצר קודם לכן כדי לדון בהעברת הכספים, ולא מן הנמנע שעסקה כזאת הוצעה בחדרי חדרים. ככל הנראה, אנשי המשותפת סירבו, ונתניהו בכל זאת העביר את הכסף כדי למנוע שביתה ברשויות הערביות.

wwvhe3xb__w470h274q95

סתיו שפיר האשימה את הרשימה המשותפת בשיתוף פעולה עם השחיתות של ממשלת הימין, ונשבעה לחשוף קומבינות מימון מהסוג הזה ולא משנה מאיזה צד הן מגיעות. מכיוון הרשימה המשותפת, מגיעים קולות הולכים וגוברים של תהייה, האם כדאי להתחיל לשתף פעולה עם הימין במקום עם השמאל, לפחות באופן נקודתי, כאשר הדבר תואם לאינטרסים הערביים. עבד אבו שחאדה הזכיר את הרעיון הזה במאמר שהתפרסם בשיחה מקומית. אחרים לא היו גלויים כל כך, אבל הרמזים שמרחפים בחלל האוויר מתחילים להיות עבים כמו פיל. בנאום שלו בכנסת, אמר ח"כ זחאלקה כי הגירוש, הנישול והנכבה התבצעו לא על ידי הימנים שצועקים "מוות לערבים" אלא על ידי השמאלנים ששרים "הבאנו שלום עליכם". הימין, הוסיף, לפחות בנה את ההתנחלויות שלו לצד הכפרים הפלסטינים ולא במקומם, לעומת קיבוצי השומר הצעיר שנבנו על חורבות של כפרים ערביים. כמה נשמות טובות מקרב יהודי בל"ד, כמו למשל המתרגמת אורלי נוי, התיישבו בעמדת הפרשן המוסמך של דברי זחאלקה, והבהירו לקהל הקוראים כי ה"משמעות העמוקה" של דבריו היא לא העדפה לימין, אלא התנגדות לממסד הציוני באשר הוא. למרבה הצער, זה לא מה שזחאלקה אמר. כל מי ששומע את הנאום שלו, מבין מיד את הסאב-טקסט. הימין גרוע פחות מהשמאל מנקודת מבט ערבית, ולפיכך אין לשלול אפשרות של שיתוף פעולה איתו.

אנשים ציניים עלולים לומר שבל"ד היא ממילא מפלגת ימין לאומני ערבי, ולפיכך שיתוף הפעולה שלה עם הימין, בעניין מתווה הגז או בנושאים אחרים, הוא בסופו של דבר מובן מאליו. אבל אני לא רוצה להיות ציני היום. אולי זה יפתיע כמה מהקוראים, אבל אני באופן אישי אברך על שיתוף פעולה בין המפלגות הערביות לימין, אפילו אם הדבר מנוגד לאינטרסים הפוליטיים המיידיים שלי. המיעוט הערבי הופלה וקופח במהלך השנים, גם על ידי ממשלות מפלגת העבודה (פרט לממשלת רבין), ואם נציגיו מסוגלים להשיג עבורו הטבות באמצעות שת"פ עם הימין, אין לאף אחד זכות לומר להם לא. למעשה, שיתוף פעולה כזה אינו בלתי אפשרי מבחינה תיאורטית. נתניהו, שנאלץ להתנהל עם קואליציה צרה של 61 חברי כנסת, ישמח לשיתוף פעולה בצמתים קריטיים, וסביר להניח שיהיה מוכן לשלם עבורו. בראשות הבית היהודי עומד נפתלי בנט, שלמרות עמדותיו הימניות-אמוניות אינו חשוד בשנאת ערבים, ואף תומך בשוויון אזרחי. הוא בוודאי יהיה מוכן לתת תקציבים ויתר הטבות לציבור הערבי, תמורת מחיר הולם בסוגיות שחשובות לו. אפשר לתמוך בו בהצבעות מסויימות, למשל, תמורה לפתרון בעייתם של בתי הספר הכנסייתיים, סוגיה כאובה שלא מרבים לדבר עליה בתקשורת היהודית. גם ש"ס הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת לספק סחורה לציבור הערבי תמורת תמיכה פוליטית. המפלגה היחידה שבאמת אינה ברת שיח מנקודת ראות ערבית היא ישראל ביתנו, והיא דווקא נמצאת באופוזיציה.

אפשר לעשות איתו עסקים? נפתלי בנט. קרדיט: מפלגת הבית היהודי

אפשר לעשות איתו עסקים? נפתלי בנט. קרדיט: מפלגת הבית היהודי

באופן אירוני, תגרנות פוליטית שכזאת, שתמצב את הערבים בעמדת מיקוח מול המחנה הציוני מחד וקואליצית הימין מאידך, תשפר את מצבה של הרשימה המשותפת גם מול מפלגת העבודה. אם ירצה יצחק הרצוג את אצבעותיהם של חברי הרשימה המשותפת במאבק על מתווה הגז, למשל, יתכבד וייתן תמורה – למשל, תמיכה במאבק הערבי נגד הריסת בתים בדהמש או בכפרים הבלתי מוכרים. בניגוד למקובל בקרב הרשימה המשותפת ותומכיה, מחדליה (הראויים לכל גינוי) של מפלגת העבודה בעניין זה אינם נובעים מגזענות, אלא פשוט מחוסר תשומת לב. יכולת הקשב של פוליטיקאים היא מוגבלת. אם הציבור הערבי יסחר בתמיכתו ובכוחו הפוליטי, מפלגת העבודה תיאלץ להקשיב לו ולהירתם למאבקיו; לא לשם שמיים, אלא למען האינטרסים שלה עצמה.

הבעיה היא, שהרשימה המשותפת אינה מסוגלת ואינה יכולה לנהל אסטרטגיה של תגרנות פוליטית. הקולות שקוראים לעשות זאת עדיין אינם מסוגלים לדבר מפורשות, ולא בכדי. הפוליטיקאים הערביים, ובמיוחד אנשי בל"ד, עדיין כבולים יותר מדי בדוגמות נאצריסטיות, מיני להגים ולחשים על "זכויות לגיטימיות", "מיעוט ילידי", "התנגדות" ו"מאבק בממסד". גם אם גורמים ברשימה המשותפת יחליטו להתחיל לפתוח את החנות ולעשות עסקים עם הימין, מה הם יוכלו לתת לבנט ונתניהו? האם יתמכו בהעברת כספים לחטיבה להתיישבות? האם יצביעו עבור הממשלה בהצבעות אי אמון, או לפחות יעדרו מהמליאה? האם יתווכו עבור נתניהו בזירה הפלסטינית או בעולם הערבי? האם בעוד מספר שנים, כאשר התהליך יבשיל, יסכימו להצטרף לקואליציה ימנית, או אפילו לתמוך בה מבחוץ? קשה להאמין שהדוגמטיות הפוליטית של המשותפת, על כל הסיעות המרכיבות אותה, תאפשר התגמשות כזאת. שהרי כל מה שהטיח זחאלקה בשמאל הציוני – נכבה, גירוש, נישול – אלו חטאים שהימין תמך בהם בהתלהבות, ואף הוסיף עליהם כהנה וכהנה כאשר עלה לשלטון בעצמו.

index

כי בכל זאת, למרות כל המחלוקת והחשבון ההיסטורי בין הערבים לשמאל, הוא קרוב אליהם אידיאולוגית יותר מאשר הימין; ראשית כל מבחינת המחוייבות לפתרון שתי המדינות, ובמיוחד בשל פרשנותו המקלה יותר לאופיה היהודי של המדינה, פרשנות ליברלית שמשאירה יותר מקום לשוויון אזרחי בין יהודים לערבים. כדי לשתף פעולה עם הימין, המשותפת תיאלץ לבצע שידוד מערכות אידיאולוגי ולוותר על דברים שעד היום נראו כציפור נפשה, במיוחד בכל הנוגע למאבק בכיבוש והזדהות עם העם הפלסטיני. עד היום, זה לא קרה. זחאלקה ויתר אנשי בל"ד אינם קומבינטורים ותגרנים, כפי שהאשימה סתיו שפיר. הלוואי והיו. כרגע, הם דומים יותר לפעילים מייבבים מהמחלקה ללימודי תרבות באחת האוניברסיטאות בקליפורניה.

9780521890595

לפיכך, כל עוד המשותפת לא מסוגלת לגמישות אידיאולוגית בלתי נתפסת מבחינתה, האלטרנטיבה היחידה שלה ליציאה מהבידוד המשתק שבו היא מצויה, היא חידוש הברית האסטרטגית עם השמאל. זה לא יהיה פשוט, משני הצדדים. החשבונות ההיסטוריים, כאמור, תלויים ועומדים, ומריבות פוליטיות קטנות וגדולות מעכירות את האווירה מדי יום. המפתח לפיתרון, גם כאן, נמצא אצל שני הצדדים. מפלגת העבודה חייבת להבין שבלי שיתוף פעולה ארוך טווח עם הפוליטיקאים הערבים, לעולם לא תצליח לעלות לשלטון. המתמטיקה פשוט לא מאפשרת שום קואליציה שלא כוללת את הרשימה המשותפת, אפילו אם תוצאות הבחירות היו טובות בהרבה מבחינת מפלגת העבודה.

img616999

אבל כדי ששותפות כזאת תוכל להתקיים, מנהיגי הרשימה המשותפת חייבים להפנים שלא שוברים את הכלים כשיש מחלוקות, גם מחלוקות עמוקות. כן, מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית גאה. אין בינינו ובין הרשימה המשותפת הסכמה על הנרטיב ההיסטורי של 1948. אנחנו תומכים במדינה יהודית, ולפיכך לא מוכנים לאפשר את זכות השיבה, גם לא באמצעות איחוד משפחות. אנחנו תומכים במאבק נוקשה ומיליטנטי בטרור, ומכאן תמיכתה של המפלגה בחוק הטרור ובחוקים נגד יידוי אבנים. אבל מצד שני, למפלגת העבודה יש גם הסכמות רבות עם הרשימה המשותפת, יותר מאשר יהיו לה אי פעם עם הימין. הקדנציה הטובה ביותר מבחינת הציבור הערבי היתה בתקופתו של יצחק רבין, הן מבחינת התקדמות עם הפלסטינאים והן מבחינת שוויון אזרחי. אם הרשימה המשותפת באמת רוצה להירתם להפלת שלטון הימין, כפי שאמר איימן עודה, היא לא יכולה להפוך את השמאל הציוני לשק איגרוף, כפי שעושים זחאלקה וחבריו, לתרועות המקהלה הקבועה מהשמאל הרדיקלי, אחדים מפעילי "המאבק המזרחי" ועוד כמה קבוצות קטנות. אפילו איימן עודה, שבאמת מאמין בשיתוף פעולה מהסוג הזה, לא מסוגל להשתחרר מגישת ה"הכל או לא כלום" של הלאומנות הערבית, ונוטה לשבור את הכלים עם השמאל הציוני בכל פעם שמופיעה מחלוקת מהותית. שני הצדדים, הערבים ומפלגת העבודה, חייבים לשבת ביחד ולמפות את נקודות ההסכמה שעליהן אפשר להיאבק ביחד, ואת הדברים שעליהם נסכים לא להסכים.

אז בסופו של דבר, בפני אנשי הרשימה המשותפת עומדות שתי דרכים לצאת מהמלכוד המשתק שבו הם נתונים. או שיהפכו לתגרנים פוליטיים ויתמרנו בין השמאל לימין, או שינסו לחדש את הברית הפוליטית ארוכת הטווח עם השמאל הציוני. שתי הדרכים יצריכו שידוד מערכות, התנערות מדוגמות וויתורים פוליטיים ניכרים. מעל הכל, שתיהן מחייבות להשתחרר מקסמם ומהשפעתם של אותם פעילים יהודים, שרואים את הרשימה המשותפת ככלי "להיאבק בממסד הציוני כולו" כדי "למזרח את המדינה" או להשיג שלל מטרות אחרות מהרפרטואר של המחלקה ללימודי תרבות. הבחירה נמצאת בידי הרשימה המשותפת. למרבה הצער סביר להניח שכמו ישראלים רבים אחרים, הם פשוט יחליטו שלא להחליט.

 

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-ספטמבר 13, 2015, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.

  1. הקישור תחת "שהתפרסם בשיחה מקומית" לא מוביל לשם.

  2. דני
    ניתוח מבריק כיף לקרוא

  3. אני רק שאלה. האם התייחסות לרשימה המשותפת כמקשה אחת לא מוגזמת קצת? אם איני טועה יש להם חופש הצבעה די נרחב וממילא, בכל יום נתון הם יכולים להתפצל חזרה ל3 רשימות, בפועל אם לא באופן רשמי.

    • נכון, אתה צודק. הרשימה המשותפת בשום אופן אינה מקשה אחת, ויש בה פלגים שונים. במידה רבה זה נכון גם למפלגות אחרות. אבל כרגע היא מתנהלת בזירה הפוליטית כגוף אחד, וההנהגה שלה צריכה לקבוע מדיניות. למדיניות הכללית הזאת התייחסתי.

  4. הרשימה המאוחדת יכולה ללכת בעקבות הרשימה המאוחדת שהקים יצחק גרינבוים,מנהיג יהודי פולין לפני מלחמת העולם השנייה.הוא הוביל לבחירות בפולין רשימה מאוחדת של כל המיעוטים הלאומיים בםולין כולל היהודים.הרשימה קיבלה 10% בפרלמנט הםולני והיתה לה השפעה גדולה על מהלכי ממשלת פולין.
    היא לא כרתה ברית עם השמאל או הימין הפולני אלא עסקה בשיפור מצב המיעוטים בפולין באמצעות קבלת הטבות מהמדינה תמורת הצבעות בפרלמנט.

  5. כשהוקמה הרשימה המשותפת, הציפייה של רבים הייתה שהיא תהפוך לסוג של ש"ס ערבית: מפלגה סקטוריאלית חסרת מחויבות אידאולוגית שמעוניינת רק בהקצאת משאבים למגזר שלה. מאז הבחירות, נראה שאיימן אודה גזר על המפלגה סוג של משמעת אופוזיציונית. אבל זה כנראה לא מתאים לאג"ף היותר מיליטנטי של בל"ד, שדוגל בהתעמתות תמידית עם המפלגות הציוניות. הנאום הזה היה במידה רבה הוצאת תסכול. נצטרך להמתין לראות מה יהיו פניה של המפלגה בעתיד.

    מאידך, זה מזכיר גם את הקושי של מפלגת העבודה ליצור ברית עם המפלגות הערביות. אנשי שמאל רבים אוהבים לנחור בבוז בכל פעם שהרצוג או מישהו אחר עושה עוד צעד לכיוון המרכז, אבל המקרה הזה מראה עד כמה מבחינה אלקטורלית אין לו ממש אלטרנטיבה, בינתיים.

    • העובדה שאין אף ח"כ ערבי ישראלי במפלגה אחרת (חוץ מ-מרצ), מעידה על הבעיה.

      העבודה היתה צריכה לשריין מקום – הם כרגע רבע מהאוכלוסיה. עד שזה לא יעשה, אין מה לבוא בטענות למשותפת.

      כמובן שהנאראטיב שלהם ישאר צמוד לנקבה וסיפורי הגירוש. זה כבר מיתוס. אבל הם הרבה יותר פרגמטיים מכך, וכדאי להם – הקורבניות לא עזרה לאחיהם בגדה להקים מדינה.

      • אבל העבודה שריינה מקום לערבי ישראלי. במקרה הזה ח״כ זוהיר בהלול

      • גם הליכוד שיריין מקום לחכ לא יהודי (איוב קרא הדרוזי)

      • רק אחד. היה צריך יותר. אין ספק שהרשימה המאוחדת היתה רעיון מוצלח. לקח שהשמאל יכול ללמוד.

      • במרצ לא היה שריון: עיסאווי פרג' לא נזקק לשיריון. במפלגת העבודה יש שיריון ל"בן מיעוטים". בכנסת שעברה ראלב מג'אדלה שוריין במשבצת שנחשבה ריאלית (אך דחוקה) ובסוף לא נכנס. אחריו הייתה נאדיה חילו (על משבצת ששוריינה לנשים). הפעם זוהיר בהלול נכנס במשבצת הזו. אם "הערבים" רוצים יותר, יתכבדו ויתפקדו למפלגה.

        העובדה שהיה צורך להשתמש בשיריון מצביעה על כך שלא היו מספיק תומכים למועמדים הללו ללא שיריון (השווה לנשים בעשיריה הפותחת במפלגת העבודה). שריון אינו פתרון קסם.

        ככלל, מי שמימין לעבודה משריין מקום ל"בן מיעוטים" רק אם הוא דרוזי.

  6. לא יודע מה יש לך נגד מחלקות לימודי תרבות למיניהן. המרצים והסטודנטים שלהן אינם פוליטיקאים, ואינם צריכים לנהוג ככאלה. (זה שהם מציגים לפעמים דרישות פוליטיות אינו הופך אותם לפוליטיקאים.)

    לגבי נאום זחאלקה, מדובר באחת מאותן פצצות סירחון רטוריות שנזרקות מדי פעם לחלל האוויר כדי להרוס כל אפשרות של דיון פוליטי רציני. כן, ממשלת העבודה (מפא"י, אבל מי סופר?) גירשה מספר רב של פלסטינים ב-1948 ומנעה ממספר רב יותר מהם לחזור לבתיהם. (עד כמה המניעה הגלויה הזאת הייתה מוצדקת, זו שאלה לדיון אחר.) כן, החרדים כמעט ואינם משרתים בצה"ל. כן, נוכחות המתנחלים בגדה המערבית מהווה מכשול (לא היחיד) בדרך להסדר שלום. כן, חלק ניכר מעולי בריה"מ לשעבר אינם יהודים, וגם אלה שהם כן יהודים מתנהגים לעתים בצורה שנראית בלתי-יהודית בעליל (חגיגות הסילבסטר וכיו"ב). כן, רבים מבני עדות אשכנז בישראל מתנשאים על בני עדות המזרח. עדיין, כולנו צריכים איכשהו לחיות כאן אחד עם השני, להגיע להסכמות, ומדי פעם גם לכרות בריתות פוליטיות חוצות מגזרים אם אנחנו רוצים להתקדם לאנשהו.
    השאלה היא מי רוצה להתקדם, ולאן. לא ברור האם חברי הרשימה המשותפת מעוניינים בהחלפת שלטון הימין. מה שכן ברור הוא שיהיה להם קשה מאוד, עד בלתי-אפשרי, לתמוך באופן גלוי ועקבי בממשלה ציונית כלשהי. אם כבר שיתוף פעולה פוליטי עם הציבור הערבי בישראל (דבר מבורך לכשעצמו), זה יצטרך לבוא דרך עידוד של מצביעים ערבים להצביע עבודה או מר"צ. לא שיש סיבות לאופטימיות בעניין.

    • ונגיד שכל הערבים יצביעו עבודה האם מצבם ישתפר ?
      על פי דרך התנהגות מפלגת העבודה ( מלבד רבין בחלק מהזמן ) נראה שמצבם לא ישתפר .
      שוויון לא מקבלים במתנה עבור שוויון נאבקים .

      • נכון, מסכים איתך לחלוטין שעל שוויון נאבקים. אבל צריך לדעת איך להיאבק.
        בקונטקסט של מפלגת העבודה, לא מספיק להצביע למפלגה. כמו שהצעתי קודם, צריך
        להתפקד במספרים גדולים, ולהקים חוג ערבי במפלגה שידרג את חברי הכנסת לפי
        פעילותם למען שוויון אזרחי. מי שהרקורד שלו נמוך, לא יקבל את קולות הבלוק
        בפריימריז הבאים. לדעתי, זו הדרך הטובה ביותר לשפר את הרקורד של מפלגת העבודה
        בכללותה בנושא החשוב הזה.

        לא מסכים איתך שסתיו שפיר היא אכזבה. בסך הכל, היא נאבקת למען דברים שחשובים
        לכל האזרחים, לרבות האזרחים הערבים, ולהבנתי תמכה תמיד בשוויון אזרחי. האם היא
        צריכה לפעול יותר בנושא הזה? בהחלט.

  7. הערבים סובלים מהפליה ( גזענות ) מ48 – גירוש, הרס כפרים, תקציבים, חינוך, עבודה, בינוי, יצירת ישות שנקראת נפקד נוכח שהמשמעות היא לקיחת ביתו ורכשו של הנפקד נוכח למרות שהוא אזרח ישראלי,
    הערבים נאבקים על חינוך, מים, חשמל, הפסקת הרס הבתים תקציבים וכו' . אילו ההסכם עם ביבי היה פוטר חלק מבעיותיהם הייתי תומך במתווה – למרות שאני מתנגד לו.
    סתיו שפיר שבנתה את עצמה במאבק בקפיטליזם החזירי טועה ובגדול כאשר היא יוצאת כנגד "ההסכם" בין ביבי לרשימה המאוחדת – האם סתיו שפיר תמכה / תומכת במאבק בערבי לשיפור תנאיו ? האם מפלגת העבודה יכולה/ רוצה לשפר את מצב הערבים בארץ ? בבדיקת הצבעותיהם בכנסת נראה שסתיו שפיר ניצבת לימין וכך היא מוכיחה לעולם שהיא פטריוטית ציונית .
    סתיו שפיר לצערי את אכזבה

  8. כבר מזמן לא 'המחלקה ללימודי תרבות'. בגליון הנפל של 'הארץ' ש'שחט פרות קדושות', היה מאמר אחד ראוי לקריאה, שניתח את 'המזרחים החדשים'. המדובר בפלג ציני מאוד וגזעני שעוסק בעיקר בקידום עצמי. ככל שהרשימה המשותפת תתרחק מהשפעתם הרעה של אלו, כן ייטב.

  9. מתנצל מראש על הנטפוק, אבל…
    אתה כותב "כי בכל זאת, למרות כל המחלוקת והחשבון ההיסטורי בין הערבים לשמאל, הוא קרוב אליהם אידיאולוגית יותר מאשר הימין".
    דווקא אידאולוגית המפלגות הערביות ברובן דומות יותר לימין הדתי מאשר לשמאל. כלומר, יש את הקומוניסטים, נכון, אבל שאר המפלגות הערביות קרובות לשמאל לא בשאלות אידאולוגיות בכלל, אלא בגלל הנסיבות הנוכחיות.

    א' ב' ו-ג' הם לאומנים ששונאים זה את זה. אם אני שמאל, אני מקבל שמגיעות זכויות ל- א' ב' ו-ג' למרות היותם לאומנים (למרות שאני לא מסכים עם הלאומנות שלהם). אם הם חסרי זכויות, הם עשויים למצוא בי שותף למאבקם, אבל זו שותפות לא אידאולוגית שמצריכה את כל הצדדים לסתום את האף. אני מוצא את הלאומנות שלהם מטרידה, והם סולדים מהעובדה שאני תומך גם בזכויות של מי שהם שונאים.

    דווקא הסלידה של זחלקה מהשמאל נראית לי הגיונית. כמה הוא רחוק ממירי רגב, מבחינה אידאולוגית?

  10. לדעתי אתה טועה.
    המפלגות הערביות מתחלקות ל3 קבוצות.
    שמאל מרכז ודתיים.
    בדיוק כשם שאני מתנגד בחריפות למפלגות הדתיות ( יהודיות ) – מעמד האישה + עבודת אלילים כך אני מתנגד למפלגה הערבית הדתית.
    מכל סיבה שהיא לא הייתי מצביע עבור מפלגה דתית אבל באיחוד המפלגות הערביות אני בדילמה האם להעניש את השמאל-מרכז "הערבי" או לבלוע את הצפרדע הדתית ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: