פרדוקס אדי הדלק: איך צומח הטרור הג'יהאדיסטי

האם אפשר לזהות את תהליכי ההקצנה של מחבלי הג'יהאד העולמי? ינשוף צבאי-אסטרטגי תוהה מדוע כשלה מערכת הניטור המתוחכמת באוניברסיטה שבה למדה תשפין מאליק, המחבלת שביצעה ביחד עם בעלה את הטבח במרכז לבעלי מוגבלויות בסאן ברנרדינו, קליפורניה. אולם הבעיה חורגת מכישלון מודיעיני: פרדוקס אדי הדלק מסביר כיצד מלבות הרשויות הפקיסטניות את האש שמלחכת את מפתן דלתן.

Automobile_exhaust_gas

לפני מספר ימים, בוצע בארצות הברית פיגוע נתעב במיוחד על ידי זוג מחבלים, סייד פארוק ותשפין מאליק, שפתחו בירי במרכז לבעלי מוגבלויות בסאן ברנרדינו, קליפורניה. השניים, זוג נשוי, שייכים לז'אנר "המחבלים הפרינלסרים" שצובר פופולריות בימינו, וכמוהו ניתן לראות בשפע גם בקרב הדוקרים הפלסטיניים בגל האלימות האחרון בישראל. לפני שיצאה לפעולה, כתבה מאליק שהפיגוע התבצע לכבוד "המדינה האסלאמית", אך אין ראיות שהיא ובעלה היו חברים אי פעם בתשתית טרור כלשהי או קיבלו הוראות מדאע"ש. ממילא, המדינה האסלאמית מעודדת אפילו את מפקדיה בשטח, לא כל שכן מחבלים בארצות ניכר, לתקוף בהתאם להזדמנות בלי לבקש הוראות. החקירה נמצאת בראשיתה, אולם בינתיים נראה שפארוק ומאליק הושפעו, מעל הכל, מהתעמולה של דאע"ש ברשתות החברתיות.

שוטרים באתר הפיגוע, סאן ברנרדינו

שוטרים באתר הפיגוע, סאן ברנרדינו

כל פיגוע כזה מוביל אחריו דיון בתהליך ההקצנה של מחבלים מסוגם של מאליק ופארוק. מדוע, מבין מיליוני מוסלמים שלווים, ביניהם דתיים אדוקים רבים, בוחרים אנשים מסויימים, ולא אחרים, לבצע פיגועי טרור? בחוגים שמאליים, שאמונים על מסורת החומרנות המרקסיסטית וסבון הרחצה הפוסט-קולוניאלי, נהוג להאשים את העוני, אי הצדק, האבטלה, הייאוש, האימפריאליזם המערבי או כולם גם יחד. לפעמים זה גם נכון, במיוחד כאשר מדובר במעגל התמיכה הרחב יותר של ארגוני טרור. אולם חלק גדול מהמחבלים, המתנדבים הצבאיים ומארגני הפיגועים של הג'יהאד העולמי מגיעים דווקא ממשפחות של מעמד בינוני וצווארון לבן. במקרים מסויימים, כמו המחבל הניגרי המפורסם שהסתיר מטען חבלה בתחתוניו, מדובר בבנים למשפחות עשירות ממש, ואפילו חילוניות. רבים מהם פועלים כנגד רצון המשפחה, ומתוך מרד בה, וחלקם היו חילונים או דתיים מתונים, ועברו לקיצוניות ג'יהאדיסטית בשלב מסויים של חייהם. משקיפים רבים ניסו להבין את תהליך ההקצנה הזה, ברמות שונות של הצלחה (אחד המאמרים הטובים יותר בז'אנר, שהתפרסם ברולינג סטון ומומלץ מאד לקריאה, חקר לעומק את ההמרה הג'יהאדיסטית של האחים המחבלים מפיגוע המרתון בבוסטון). פיענוח חידת ההקצנה אינה רק עניין אקדמי, אלא משימה בעלת חשיבות מכרעת לממשלות, רשויות ושירותי מודיעין. ידיעת הסיבות והתסמינים להקצנה יוכלו לסייע במניעה, ואם אינה אפשרית, לפחות במעקב, איתור ומאסר של המחבלים לפני שהם עורקים לדאע"ש או מבצעם את זממם במדינות אחרות.

רבים מהמחבלים מגיעים ממשפחות מהמעמד הבינוני, אבל לא כולם. אבו מוסעב אל-זרקאווי, למשל, התחיל את דרכו כבריון רחוב קטן.

רבים מהמחבלים מגיעים ממשפחות מהמעמד הבינוני, אבל לא כולם. אבו מוסעב אל-זרקאווי, למשל, התחיל את דרכו כבריון רחוב קטן.

בהקשר הזה, תשפין מאליק, צעירה פקיסטנית שבילתה חלק גדול מחייה בערב הסעודית, היא מקרה מעניין במיוחד. ממאמר שהתפרסם לא מזמן בניו יורק טיימס, עולה כי המוסד שהיא למדה בו, אוניברסיטת בהאא אודין זכרייא בעיר מולטאן שבדרום פקיסטן, היה אתר ניסוי לקמפיין ממשלתי למאבק בקיצוניות האסלאמית. ב-2007, השנה שבה תשפין התחילה את לימודיה, פקיסטן הזדעזעה משורה של פיגועי טרור אכזריים של הטליבאן, ואזור מולטאן נחשב לחממה של קבוצות קיצוניות. לעיר עצמה דווקא יש עבר סופי, זרם מיסטי של האסלאם שנחשב כתועבה בעיני הג'יהאדיסטים, ופקיסטנים רבים טוענים שהאידיאולוגיה הג'יהאדיסטית הגיעה לאזור כתוצאה של השפעה של אסלאם ווהאבי רדיקלי מערב הסעודית. הקיצוניות האסלאמית חלחלה לאוכלוסיה של מולטאן לא רק דרך הכספים שזרמו למסגדים ולמוסדות החינוך שבנו נדבנים סעודים, אלא גם באמצעות נשאים אחרים – פקיסטנים שעבדו זמן ארוך בערב הסעודית וחזרו למולדתם.

הוריה של תשפין מאליק היו שייכים לקבוצה האחרונה. באוניברסיטה תשפין נודעה כתלמידה מצטיינת, אך אדוקה מאד בדתה. אביה החרים את האסלאם הסופי המקומי של מולטאן, סירב ללכת למסיבות וחתונות, ושמר בקנאות על כללי האסלאם הוהאבי. במהלך לימודיה באוניברסיטה, תשפין כיסתה את עצמה תמיד בניקאב, כיסוי הפנים הנהוג בערב הסעודית, ונמנעה מחברתם של סטודנטים גברים.

ht_tashfeen_malik_float_jc_151204_12x5_1600

המחבלת תשפין מאליק

לא ברור אם תשפין קיבלה על עצמה אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית כבר בתקופת לימודיה בפקיסטן, לפני שהיגרה לארצות הברית. אם התשובה חיובית, הרי שמדובר בכישלון מפואר של מערכת ניטור מתוחכמת שהוקמה באוניברסיטה בשנה האחרונה ללימודיה. ראשי האוניברסיטה במולטאן, שפחדו מקיצוניות אסלאמית, שיתפו פעולה עם שירותי הביטחון באיתור תאים ג'יהאדיסטיים, ואף התקינו מצלמות במעונות הסטודנטים כדי לזהות מגייסים לארגוני הטרור. תשפין אף פעם לא נחשדה בדבר, משום שהיתה שקטה ושמרה את דיעותיה בעיקר לעצמה. בכלל, מערכות ניטור מהסוג הזאת נוטות לזהות בעיקר סטודנטים רעשניים שלא בהכרח "נושכים", ולפספס טיפוסים שקטים ומופנים שדוגרים על עמדות קיצוניות להחריד בפרופיל נמוך. כך, פספסו מערכות הניטור המשופשפות של אוניברסיטאות אמריקאיות את הסטודנטים שביצעו מעשי טבח במספר קמפוסים, חרף סימני אזהרה רבים, וגם השב"כ לא הבחין ביגאל עמיר, שהיה פחות רועש מפעילי ימין קיצוני מוכרים יותר.

מערכת הניטור נכשלה - אוניברסיטת בהאא א-דין זכריא במולטאן

מערכת הניטור נכשלה – אוניברסיטת בהאא אודין זכרייא במולטאן

יעילותה של מערכת "ניטור הקיצוניות" באוניברסיטת מולטאן, ומערכות דומות לה, מוטלת לפיכך בספק. אולם לצד זאת, קיימת בעיה אחרת, שמשקיפים נוטים להתעלם ממנה בדרך כלל, ונכנה אותה כאן "פרדוקס אדי הדלק". קהילות דתיות שמרניות בעולם המוסלמי נוטות במקרים רבים להסתייג מטרור, במיוחד כשהוא לא מכוון נגד אויב ספציפי של הקהילה, לא כל שכן כשהוא פוגע בקהילה עצמה – תופעה נפוצה יותר ויותר בימינו. אולם במקביל, כפי שכתב כבר עמנואל סיוון בספרו הקלאסי קנאי האסלאם, הקהילה השמרנית גם מפיצה, מדעת או שלא מדעת, את אדי הדלק שמבעירים את מנועי הטרור המכוון נגדה.

המקרה של אוניברסיטת בהא א-דין זכרייה במולטאן הוא טיפוסי במידה רבה. הוא לא יכול להסביר את ההקצנה של תשפין מאליק, משום שהתרחש לאחר שסיימה את לימודיה, אבל הוא דוגמא מצויינת ל"פרדוקס אדי הדלק". בשנת 2013, האשימו סטודנטים אסלאמיסטים באוניברסיטה מרצה לאנגלית בשם ג'ונאייד חאפז ש"העליב את הנביא מוחמד" בפוסט שכתב בפייסבוק. חאפז היה חבר בקבוצה סגורה, "הליברלים כביכול של פקיסטן", ושם סיפר ככל הנראה בדיחות על נשותיו של הנביא. כמו שקורה לא מעט בפרשות מסוג הזה, ציד המכשפות מלמטה השתלב עם דיכוי מלמעלה. המשטרה עצרה את חאפז על יסוד סעיף 295-C לחוק העונשין הפקיסטני, שאוסר על חילול השם והעלבת הנביא. העונש המקסימלי הוא מוות. עורך הדין הראשון של חאפז פרש בשל איומי מוות מצד קיצונים אסלאמיים. המשפטן האמיץ שהסכים למלא את מקומו, עו"ד רשיד רחמן, החליט להתעלם מהאיומים. כבר בשימוע הראשון, הזהיר התובע ללא בושה ש"רחמן עלול לא לחיות עד השימוע הבא" – והשופט התעלם מהאיום המפורש, שהפך למציאות: שני רוצחים ירו ברחמן בתוך משרדו, לאור יום. הרצח עדיין לא פוענח. נכון לעכשיו, פרופ' חאפז מיוצג בידי פרקליט שלישי, אמיץ לא פחות, שקיצונים כבר הספיקו לירות מחוץ לביתו.

רדיפה מלמטה, דיכוי מלמעלה - עצומה לשחרורו של פרופ' ג'ונאייד חאפז

רדיפה מלמטה, דיכוי מלמעלה – עצומה לשחרורו של פרופ' ג'ונאייד חאפז

הרשויות הפקיסטניות, ואוניברסיטת בהאא אודין זכרייא שמשתפת איתן פעולה, מעבירות מסר כפול לאנשים מסוגה של תשפין מאליק. מצד אחד, הן משקיעות משאבים עצומים כדי לאתר תאי טרור ולסכל הטפה קיצונית של ארגונים כמו דאע"ש והטליבאן, ומצד שני – באמצעות רדיפה של אנשים כמו פרופ' חאפז – הן מעודדות חלק מהנחות היסוד של ארגוני הטרור הללו, בצורה מרוככת ומוגבלת. אחרי הכל, אם מותר להוציא להורג אנשים שאשמים בחילול השם, מדוע לא להרחיב את ההגדרה הזאת לכלל המוסלמים שחלוקים עליך מבחינה דתית, לא כל שכן לכופרים אמריקאיים ואירופיים? לפי נתוני הסקרים, רק מיעוט קטן של פקיסטנים תומך באופן פעיל בדאע"ש, ורוב האוכלוסיה מתנגדת לפיגועי טרור חסרי הבחנה, במיוחד לאחר שורה של פיגועים אכזריים בפקיסטן עצמה. אולם רבים מדי מחריגים מכך מחללי שם שמיים, שנתפסים בעיניהם כפושעים, ואפילו את אלו שמגנים עליהם בבתי המשפט, והרשויות מלבות את האש שמגיעה מלמטה. בדרך כלל, הקנאות הדתית הממסדית נשארת במהדורה המוגבלת שלה. רוב האנשים אינם הרפתקנים, וגם יודעים לסייג סייגים ולבצע הבחנות בין בודדים שנראים בעיניהם מתועבים במיוחד, לבין שאר העולם. אולם באווירה של אדי דלק, תמיד יהיו אנשים שבליבם ידלק ניצוץ שיפעיל תגובת שרשרת גרעינית – אלו שיקחו את העיקרון רחוק יותר ויכוונו את חרב האלימות והטרור לכל מי שאינו הם, כולל הציבור שבתוכו צמחו.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-דצמבר 8, 2015, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 34 תגובות.

  1. פוסט פוקח עיניים. תודה רבה.

  2. ראשית, ניטפוק לשוני (אך חשוב): המגזין נקרא רולינג סטון, לא רולינג סטונס.

    לגופו של עניין, נדמה לי שמדינות איסלאמיות, שמגדירות את עצמן לפי הדת, כמו פקיסטן או סעודיה, נמצאות במלכוד. מצד אחד, קנאות איסלאמית היא נשמת אפן וההצדקה לקיומן, ובוודאי שהן לא יכולות להעניש מישהו רק בגלל שהוא אדוק מדי. מצד שני, הן נמצאות בפחד מתמיד שמא הקנאות תופנה כלפיהן, במיוחד לאור התלות האסטרטגית שלהן במשטרים "כופרים", בעיקר ארה"ב. אחת התוצאות של זה היא שהן מנסות לפלוט את "אדי הדלק" החוצה, לכיוון המערב. ומי שבסופו של דבר "מסניף" אותם הן הקהילות המוסלמיות במדינות המערב. וזו הבעיה הגדולה של הממשלות המערביות, ובפרט של שירותי הביון.

    • תודה על הניטפוק. אתקן. החוש המוזיקלי שלי הטעה אותי…

      ההערה גם מעניינת. היא בוודאי נכונה לסעודיה לפני הרפורמות ב-2004, שהטילו פיקוח מסויים על מערך סיוע החוץ הדתי. יש לציין שבסעודיה מערכת הנדבנות הזאת, שהעבירה כספים לכל גן החיות במדינות אירופה, אסיה ודרום מזרח אסיה, מסובכת להפליא, וגם לאנשים שמנהלים אותה קשה לשלוט ולפקח עליה.

      באשר לפקיסטן, נראה לי שהיא כוונה אדי הדלק יותר לעבר הודו – והם התפוצצו לה בפרצוף. גם שיתוף הפעולה עם סעודיה, שאחראי לחלק גדול מההקצנה, נבע לדעתי מניסיון לגייס בעלי ברית למאבק נגד הודו. אם זה נכון, אי אפשר להעריך את הנזק שנגרם לפקיסטן, לטווח קצר, בינוני וארוך, עקב המאבק המטופש בקשמיר. שאר האדים מכוונים פנימה ולא החוצה כדי להרגיע את הקהל הקיצוני, במיוחד "חוקי חילול השם" (blasphemy laws) שעליהם דיברתי במאמר.

    • אי-אפשר להאשים מישהו שהוא אדוק מדי, אבל כן אפשר להאשים אדם שהוא דתי מאד בעיני עצמו, אבל בעצם מפרש לא נכון את הדת, ולכן כמוהו ככופר.

      ישנם מטיפים דתיים, כולל כאלה שהם קיצוניים למדי בעצמם, המכנים את דאע"ש "חוואריג'" כשמה של כת קנאית פורשת מימי הביניים המוקדמים, ורואים בהם אנשים שהוציאו עצמם מגדר האיסלאם.

  3. הטענה מעניינת, אבל לא ברור לי ההיגיון שמאחוריה. הרי המוטו של כל המחבלים באשר הם הוא "אללה אכבר", כלומר הם כולם באים לכאורה להגן על כבודו המושפל של האל, גם מבלי שאנו מזהים לזה הצדקה קונקרטית כלשהי. אז איך השפלה פומבית שכזאת (על פי השקפתם) אמורה בדיוק לעצור אותם?

    • לאיזו השפלה פומבית אתה מתכוון?

    • הסיבה שהמרצה הועמד בשלה למשפט – הבדיחות על נשותיו של מוחמד וכו'. הרי בעיני המוסלמי זה חילול הקודש. לכן נראה שכל עניין המשפט הוא בעיניהם פורמליסטיקה מיותרת שנועדה להגן על אדם בן מוות שפגע בכבוד הנביא.

      • בדיוק. והממשלה – שכן מאמינה בצורה מסויימת של שלטון החוק – מערערת את עצם
        הלגיטימיות שלה בכישלון להגן כמו שצריך על ההליך המשפטי ועל עורכי הדין.

        Danny Orbach, PhD
        Postdoctoral fellow, The Program for US-Japan Relations, Harvard University
        Senior lecturer for general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        15 Everett Street, Apartment 8
        Cambridge MA USA 02138
        1-857-2227948
        dannyorbach@gmail.com

      • אבל הבעיה היא לא המשפט הספציפי הזה. השאלה המהותית היא האם מותר להעליב את הנביא, האם אפשר לומר שהאל שלהם לא הגדול ביותר. כל עוד המוסלמים חושבים שהאל שלהם הכי גדול שום בית משפט לא יעזור, כי הם ירגישו חובה להתנקם בצורה כזאת או אחרת במי שאומר אחרת, גם אם זה לא יהיה ישירות באנשי מערכת המשפט.

  4. השאלה היא האם הרשויות במדינות אסלאם מעודדות את ההמונים להוציא את זעמם על אנשים ספציפיים שמוגדרים ככופרים, או נגררות אחרי ההמונים כדי לתת להם לשחרר את הקיטור.
    אני לא חושב שלשאלה הזאת יש תשובה חד-משמעית. מצד אחד, גם אנשי שררה יושבים בתוך עמם וחולקים אתו כל מיני תפיסות (למשל, שחילול שם האל או הנביא זה פשע חמור), ומצד שני, הפניית זעם ציבורי כלפי אויב חיצוני או מיעוט/פרט חתרני היא טריק פוליטי שעובד לא רע.
    כך שממילא לא ברור מה אפשר לעשות עם כל זה. חוקי חילול השם אינם עומדים להתבטל בקרוב בשום מדינה מוסלמית, והם קיימים כמעט בכולן.
    גבול משמעותי עובר כנראה בין פגיעה באנשים ספציפיים (בין אם היא מוצדקת בעינינו או לא) ובין פגיעה באנשים אקראיים שלא הואשמו במשהו שהם עצמם אמרו או עשו. הטרור המודרני מכוון בעיקר נגד אנשים אקראיים. מכאן גורם הפחד שלו (שכמובן מועצם ע"י תקשורת ההמונים), ומכאן גם העוצמה המיוחסת לו ע"י הטרוריסטים בפועל או בכוח.
    מבחינה מעשית, גם עם זה אי-אפשר לעשות הרבה. בדיקות רקע לאנשים המבקשים לרכוש נשק יכולות להועיל — למשל, אילו ניתן היה לאסור רכישת נשק ע"י אנשים שחיו זמן משמעותי במדינה שיש בה נוכחות מובהקת של גורמי טרור, ובאותה הזדמנות, להכניס אנשים כאלה, המבקשים לרכוש נשק, תחת מעקב. דרך אגב, די בטוח שהגבלות כאלה היו מונעים רכישת נשק גם ע"י יוצאי ישראל בארצות המערב. לא שזה נורא.

  5. אני לא כל כל הבנתי את הטיעון שהממשלות הללו מעודדות קיצוניות איסלאמית על ידי אכיפת חוקים. זה הרי כמו להגיד שהשלטון הישראלי תומך בערכים לא ליברלים בזאת שהוא אוכף את חוק הכשרות ואת חוק הדגל ועוד חוקים לא ליברלים כמותם.

    אשמח להסבר נוסף כדי שאוכל להבין את המאמר. תודה.

  6. תודה על המאמר.

    נראה אגב שהחוקים בפקיסטן קצת יותר 'מערביים' מאלה שבערב הסעודית – שם הם חוקי שריעה (סקילה, גדיעה, עריפה).

    הסיכוי היחידי של אותו מרצה להישאר בחיים, הוא לקבל רשות לצאת לגלות (תחת איום מתמיד, כמו שעל ראשו של רושדי, שהיום קצת יותר עלה לפני השטח).

    צריך באמת לברר מהו מקור חוסר-הביטחון המוסלמי הכבד, שמביא לאיומים על כל מי שמדבר סרה בנביא, נשותיו, ילדיו, דודניו והקוראן בכלל… סוג של שוביניזם כבד שמעיד על דבר אחד – חולשה (כמו החרדים שתמיד מוצאים 'מיסיונרים' בכל מיני מקומות, או מאשימים בכך את מי שנראה להם מאיים).

    • זה לא "חוסר ביטחון" – זאת התרבות. הדבר הכי חשוב למוסלמי זה הכבוד. כשפוגעים בתחושת הכבוד שלו הוא ירצח גם את בת משפחתו. ועל אחת כמה וכמה אם פוגעים באל שלו, בנביא וכו'. התפיסה הזאת קיימת באסלאם מאז ראשיתו, למעלה מאלף שנה, וכנראה שאי אפשר לשנות אותה.

      • הכללות גורפות על אלף שנה זה אולי הדבר הכי פחות מדויק והכי פחות מועיל שאפשר
        לעשות.

      • כבוד על רקע משפחתי הוא עניין אישי הרבה יותר מהנביא.

        התגובה הקטלנית על עלבון לנביא, לא משותפת לכלל המוסלמים (וכדאי להזכיר את הספר של הפקיסטנית ההיא, שדרשה להפריד בין המנטאליות האיסלאמית לזו הערבית), אלא למיעוט קיצוני.

        כך שיש להניח שאותם קיצונים חשים מותקפים, ומגיבים בקיצוניות שחושפת אי-ביטחון עצמי.

      • החוק נגד עלבון לנביא חוקק בפקיסטן רק בשנת 1986 (העונש שנקבע בחוק הוא מוות או מאסר עולם). אבל מעניין לבדוק מה קרה לאנשים שהעליבו את הנביא לפני שנחקק החוק הזה, והאם התנקמו בהם באופן פרטי. הטענה שמדובר במיעוט קיצוני בעייתית בעיניי – אם הנוקמים את עלבון הנביא נחשבו לחלק מהחברה ולא נענשו, סביר להניח שהמיעוט הזה משקף את ערכי הכלל.

        ברור שיש הבדל במנטליות בין הערבים למוסלמים שאינם ערבים. אבל מן הסתם כאשר אומצה הדת
        המוסלמית אצל האסיאתים הם אימצו גם הרבה מהתרבות הערבית, כמובן בהתאמות מקומיות.

        לגבי השאלה של ביטחון עצמי יש לדעתי שתי אפשרויות. או שמי שקורא "אללה אכבר" פועל בשם הג'יהאד במטרה להרחיב את גבולות עולם האסלאם, או שהוא פועל ממניעים של נקמה על מה שהוא תופס כהשפלה. אני לא מבין איך נכנס לכאן "ביטחון עצמי" – אדם שפועל מנקמה פועל להשבה של איזו תחושת צדק פנימית שאבדה לו.

    • ואגב דת – ממליץ לראות את הסרט התיעודי החדש שעלה בשבת האחרונה, The Spymasters, מעין גירסה אמריקאית ל'שומרי הסף', שבו מרואיינים כל ראשי ה-CIA שעוד בחיים.

      יש ברשת – http://vidbull.com/wkid9aae2l1a.html (אם יורשה; אם לא – אפשר למחוק)

      בין השאר, ליאו פאנטה מדבר בתחילת הסרט על אמונתו הקתולית (כהיספאני), ה-ROSARY (מחרוזת תפילה) שהוא מחזיק תמיד בכיסו, ותפילת 'הייל מרי' שהוא ממלמל לעיתים קרובות. רואה עצמו איש דתי ומנסה לכוון לרצון האל… (ומרמז שמוסריותו כראש ה-CIA שחורץ גורלות, חייבת משהו לאותה אמונה).

      כזו יציאה של איש ממשל בכיר, עדיין לא שמעתי.

    • 'ביטחון עצמי' חייב להסביר את הקנאות; פסיכולוגיה הפוכה: ככל שהמאמין קנאי יותר, כך הוא מסתיר יותר ספקות.

      כי מאמין אמיתי אינו קנאי – לא מאלץ את עצמו לעבור מבחנים להוכיח את אמונתו. מאמין שאינו בטוח, ירצה תמיד להיות בקו החזית – להדגים את נאמנותו.

      • אני לא בטוח שהתובנה הפסיכולוגית הזאת נכונה תמיד. היא קצת מזכירה לי פתגמים
        כמו "כלב נובח לא נושך" – משהו שכולם אומרים אבל אין לו הוכחות של ממש.

        Danny Orbach, PhD
        Postdoctoral fellow, The Program for US-Japan Relations, Harvard University
        Senior lecturer for general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        15 Everett Street, Apartment 8
        Cambridge MA USA 02138
        1-857-2227948
        dannyorbach@gmail.com

      • בעוצמת הלהט, כמובן שלא ניתן להבחין בין מי שפועל מתוך שיכנוע אמיתי לבין מי שנאבק בספקות – שניהם 'שיעים', כמו שנאמר בסלנג הישן.

        ועדיין, הקנאות במקורה היא מניע שנועד לסלק ספקות – מה שאומר שהספקות מעוררים חשש, מה שאומר שהחשש *קיים*.

        תמיד צריך לחפש אחר המשתמע, ה-implications. עיקרון מרכזי בתורת ה'היסטריה היישומית' שלי.

      • זה אגב מזכיר מהפכנות – שתמיד חייבת שיהיה לה אויב. בלי אויב – אין מהפיכה, ולא ניתן לתרץ התנהגות מוקצנת. זה נאמר במפורש ע"י כמה מנהיגי מהפיכות בעבר הלא-רחוק.

        האיסלאם הקיצוני חייב שיהיה לו יריב שיצדיק את קיומו, ולכן הוא מסתער על כל מי שמעז לגחך על עקרונותיו, גם אם אין לכך משמעות אמיתית. בלי מאבק המהפיכה תגווע.

  7. דני, קודם כל תודה על המאמר. מעניין ומעורר מחשבה כרגיל 🙂

    אולי זו דוגמא לתופעה כללית, שהממשל מנסה לשלוט ב"רמת האידיאולוגיה" של האנשים. לצורך קיום השלטון נדרשת אחדות מגובה באידואולוגיה מסויימת. אבל אם יותר מדי אנשים ייקחו את האידואולוגיה לקיצוניות, זו כבר סכנה לממשל עצמו. אז מנסים "לשחק" על הגבול – לא ללבות את האש אבל לא לתת לה לכבות. ישראל בשנים האחרונות היא עוד דוגמא לתופעה דומה. זה כמובן בהנחה שהממשל מספיק חזק. לא יודע אם זה המקרה בפקיסטן, אם לממשל יש בכלל ברירה במקרה של פרופ' חאפז.

    ועוד הערה קטנה: "באוניברסיטה תשפין נודעה כתלמידה מצטיינת, אך אדוקה מאד בדתה". ה-"אך" מפריע לי באופן אישי. יש כאן מעין הנחה של ניגוד בין הצטיינות בלימודים לבין אדיקות דתית. לא בטוח לשזה התכוונת.

  8. ההקבלה לישראל נראית לי כל כך בלתי נמנעת, שאני מתפלא שאף אחד לא הזכיר אותה עד עכשיו, וכן, אני תוהה אם אתה, דני, לא קרצת לישראל כאשר כתבת על פקיסטן…

    והאנלוגיה, בקצרה: הממשל בישראל הוא לא קיצוני ובטח לא רוצח ערבים סתם כך, מתוך שנאה, אבל האוירה שהוא משרה – אדי הדלק, בטרמינולוגיה שלך – היא כזו שמאפשרת לאנשים אשר המבנה הנפשי שלהם ונסיבות חייהם מתאים לכך לעשות מעשים נפשעים מתוך האמונה שהם משרתים בכך את האינטרס הציבורי.

    • נראה לי שדני קרץ גם קרץ אבל תאוריית "אדי הדלק" לא רק מתאימה לישראל אלא לרוב החברות האנושיות בעולם. מה שמשתנה זה רק המינון ואם אתה חושב ש"אדי דלק" מגיעים רק מימין אני ממליץ לקרוא את הכתבה שדני קישר אליה ב"רולינג סטון". קראתי את כולה והיא מתארת מציאות מאוד מטרידה באחד המעוזים הכי ליברלים בארה"ב ובעולם כולו שדני בטח מכיר טוב יותר – קיימברידג' במסצ'וסטס.

    • למרבה מזלינו, היהודים לא מתרגזים כשמשפילים אותם… התרגלנו. לכן אין חשש מתגובה קיצונית כאן –

      חוץ מהמשיחיסטים כמובן, שמתכננים בית מקדש שלישי + מלך שיומלך (מעניין מי הוא יהיה…).
      http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2758611
      ובינתיים גם מקבלים כסף ממשרד החינוך.

      • ראינו אותך בטלוויזיה… בהמשך יהיה קישור לתוכנית ('לונדון את קירשנבאום', ערוץ 10, 13.12.15)

        אגב הבחורה שדיברה אחריך היא אחת מקבוצת ה'מזרחנים החדשים', שקישרתי לכתבה עליהם ב'הארץ' לפני חודשיים. יש כישרון.

      • כן, אליזבט צורקוב מרשימה ביותר.

    • זה תופעה נפוצה ביותר, כשהאופוזיציה מאמינה באותה אידיאולוגיה של הממסד – רק באופן קיצוני יותר. הממסד, שמבין את הנזק בדרכה הקיצונית של האופוזיציה, מהסס לדכא אותה, הן כדי לשמור על שלום בית והן משיקולים של סימפטיה לאלו שטועים אך מניעיהם טהורים. ביפן של לפני מלחמת העולם השנייה, דרך אגב, התהליך הזה התרחש בצורה קיצונית ביותר.

  9. א. התופעה בה הממשל מאמין באידיאולוגיה של האופוזיציה המיליטנטית, אם כי בצורה מרוככת יותר, קיימת בדרך כלשהי בכל המדינות המוסלמיות: סעודיה, פקיסטן, מצרים ועוד. לכן הממשלים מתקשים להילחם בתהליך האיסלמיזציה / רדיקליזציה שעובר כיום על העולם המוסלמי. בספר בן החמאס ובספרים נוספים ששכחתי את שמם, אף נטען שהפרשנות הנכונה של האיסלם היא המיליטנטית / הג'יהדיסטית. כל המוסלמים שאינם תומכים באיסלם זה אמורים לחוש בושה ואשמה. אולי בדומה לחרדים המתייחסים לדתים הלאומים כחפיפניקים ולא כאל מאמינים בפרשנות אחרת של היהדות. הדבר מקנה לג'יהדיסטים עמדת כוח בממשלים של המדינות המוסלמיות, בחברה ובקרב תורמים פוטנציאליים.

    ב. אפשר למצוא את הקשר בין קנאות לחוסר ביטחון לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הציביליזציה. קיים פער אדיר בין המציאות לבין ההבטחה של האיסלם למאמיניו שישתלטו על כדור הארץ, ותפיסתו ההיררכית שהמוסלמים במעמד נעלה על בני הדתות האחרות. מצבם האומלל של המוסלמים בעולם ונחיתותם, אפילו בהשוואה לבני המזרח הרחוק שהשתחררו מהקולוניאליזם המערבי בערך באותה תקופה, יכול להניע אותם או לזנוח את דתם ככוזבת או להילחם בכל אמצעי בכדי להביס את הכופרים באיסלם. מניסיון עמנו בתנועות משיחיות כמו השבתאות ומניסיון כתות אפוקליפטיות שנבואותיהן לא התממשו, סביר שרוב האנשים לא יצליחו להודות שהאמינו בחזון שווא. הם ימשיכו באותו כיוון אך בעוצמה נואשת יותר ויותר.

    ג. באשר לשאלת זיהוי הטרורוריסטים הפוטנציאליים נראה לי, לצערי, שיש להתייחס לכל מוסלמי כאל נשא של חיידק טורף מסוכן הנמצא במצב רדום. יהיה צורך בבדיקות תקופתיות של כל מוסלמי בכדי לוודא שלא עבר ממצב של נשא למצב של חולה בפועל המסוכן לעצמו ולסביבתו.

    • אני עוד אתייחס לסיפא של הדברים, אבל שתי הערות בינתיים:

      1. מסוכן מאד להחליט מבחוץ לעבור דת מה "הדרך הנכונה" לפי הטקסטים. דת לא
      פועלת רק לפי מסורות טקסטואליות, אלא גם לפי מנהגים, מסורת עממית ואלף ואחת
      מסורות פרשניות. השיטה הפרוטסטנטית הזאת, לקחת את הטקסטים העתיקים ולנסות
      לפענח מהם איזושהי מהות, היא דרך מאד גרועה להבין תהליכים במזרח התיכון. דרך
      אגב, הטקסטים היהודיים העתיקים מכילים תוכן לא פחות בעייתי מאשר הטקסטים
      המוסלמים, אם כי האכזריות שלהם מוגבלת אך ורק לארץ ישראל. תבדקי מה הם דיני
      הרמב"ם, למשל, לגבי היחס לגויים.

      2. אני כמובן מתנגד בחריפות למה שכתבת על המוסלמים כ"נשאי" איזשהו חיידק. רוב
      מוחלט של המוסלמים בעולם לא מעורבים בטרור ולא תומכים בו. הרבה מהם תומכים
      כמובן בהפרת זכויות אדם בצורות אחרות, אבל מה לעשות – לא כל העולם שותף
      לתפיסות שהתקבעו אחרי מלחמת העולם השנייה בעולם המערבי. מעבר לזה, רוב
      הקורבנות של הטרור האסלאמי הם מוסלמים, וגם – רוב הלוחמים האמיצים ביותר כנגדו
      הם מוסלמים (למשל אנשי הפשמרגה הכורדית).

      Danny Orbach, PhD
      Postdoctoral fellow, The Program for US-Japan Relations, Harvard University
      Senior lecturer for general history and East Asian studies, the Hebrew
      University of Jerusalem
      15 Everett Street, Apartment 8
      Cambridge MA USA 02138
      1-857-2227948
      dannyorbach@gmail.com

  10. לדני אורבך,

    איני טוענת שהטקסטים הדתיים המוסלמיים גרועים במהותם יותר מטקסטים דתיים יהודיים או נוצריים. מה גם שהידע שלי בדתות קלוש ואני מאמינה שבטקסטים המונותאיסטים ניתן למצוא כל מה שרק מחפשים.
    התייחסתי לעובדה שמוסלמים רבים נוטים להאמין, ולו בסתר ליבם, שהגרסה הג'יהדיסטית של האיסלם היא הגרסה הנכונה ו'האמיתית', אפילו אם אינם תומכים בה. ראה ההתבטלות העצמית ורגשי הנחיתות של ספרדים מסורתיים ודתים לאומיים רבים לפני החרדים האשכנזים, המחזיקים כביכול בוורסיה האמיתית וחסרת הפשרות של היהדות. ומכאן להערכתי שרשרת מתמשכת של כשלונות במאבקיהם מול החרדים האשכנזים.

    אני טוענת שהציוויליזציה המוסלמית נמצאת בעידן בו הטקסטיים הדתיים שלה מובילים אותה, ואת כל מי שסובב אותה, למלחמות הרסניות.

    היהודים עסקו במלחמת אחים אכזרית בין פרושים / צדוקים / מתיוונים כאשר מרדו בשלטון הרומאי. מאז, הם פחות או יותר למדו את הלקח ונרגעו.
    הנוצרים יזמו את מסעות הצלב בהם נרצחו מיליוני נוצרים, מוסלמים ויהודים , ומאוחר יותר מלחמות דת באירופה כאשר קתולים טבחו בהגנוטים, ואח'כ כאשר פרוטסנטים וקתולים נלחמו זה בזה. מלחמות הדת הנוצריות התמשכו מאות שנים והסתכמו במאות מיליוני קורבנות, שברובם הגדול היו נוצרים. אח'כ הם עברו תהליך חילון. הפרידו דת ממדינה ופחות או יותר נרגעו.

    נראה שעכשיו זה תורם של המוסלמים לרצוח המונים בשם דתם. ברור שרוב הנרצחים עד היום הם מוסלמים ורק בשוליים נוצרים, יזידים, יהודים וכו'. ואם מותר לי להתנבא – ירצחו כנראה עוד עשרות אם לא מאות מיליוני מוסלמים במלחמות סונים בשיעים, וסונים מאמינים "אמיתיים' בסונים 'הכופרים', ובדרך גם לא מוסלמים רבים, לפני שהגל הנוכחי יעבור.

    הבעייה היא שהאידיאולוגיה הדאעשית הג'יהדיסטית משלהבת המוני צעירים מוסלמים מכל מדינות העולם. שפע בלתי נדלה של מתנדבים מוסלמים הנוהרים להשתתף במלחמת האיסלם בכופרים מכל הסוגים, לקידום החזון האוטופי של שלטון האיסלם בעולם. אפילו חמור מכך, העובדה שכרבע עד שליש מהמוסלמים בעולם מדווחים במשאלי דעת קהל שהם תומכים עקרונית בחזון זה.

    ברור לי שהביטוי 'נשאי חיידק טורף רדום' הוא מקומם ומזעזע. להצדקתי אומר שאין בכך שלילת האנושיות של הנשאים, אלא הצבעה על סכנה פוטנציאלית. לא מצאתי אנלוגיה אחרת להתמודד עם התופעה של המוני צעירים, כולל בני המעמד הבינוני במדינות מערביות, שגדלו במשפחות מוסלמיות מתונות, והופכים לתומכים נלהבים באידיאולגיה הג'יהדיסטית. הם תומכים בהשלטת חוקי השריעה גם במדינות המערב וגם על לא מוסלמים. רבים אפילו מוכנים לסכן את חייהם, ליסוע לסוריה או ללוב ולהתנדב לדעאש ו/או להשתמש בכלי נשק לביצוע רצח המוני בכופרים.

  11. הבהרה נוספת: דתות בעיני הן רק מקרה פרטי של תנועות משיחיות, המנסות לקדם חזונות אוטופיסטיים. חזונות המשלהבים המונים בתקופה מסוימת בהיסטוריה. שהגשמתם מצדיקה את השימוש בכל האמצעים כולל טבח המוני.

    התנועה הקומוניסטית, במחצית הראשונה של המאה ה 20 , היא דוגמא לתנועה משיחית חילונית. החזון האוטופי שלה משך המוני בני אדם, והצדיק את רציחתם של עשרות מיליוני אנשים. גם במקרה הקומוניסטי ניתן היה לזהות את הגרעין הקשה של מקדמי החזון כנשאי מגפה מסוכנת: יהודים משכילים ממזרח אירופה שעזבו את הדת ונכזבו בשאיפתם להתקבל כשווים בארצותיהם, בני המעמד הגבוה באוניברסיטאות היוקרה של אנגליה ועוד.

    אם תרצה, גם בציונות בכלל ובחזון המזרח התיכון החדש והסכמי אוסלו בפרט – ניתן לזהות אלמנטיים משיחיים אוטופיסטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: