זאב זאב: פרופסור שטרנהל וזעקות הפשיזם

פרופסור זאב שטרנהל מספק אזהרות על הפשיזם הישראלי המתקרב מדי חודשיים, כמו שעון שוויצרי. אבל מי שרואה את צלליתו הקירחת של מוסוליני בכל רחוב וסימטה, יאבד מהר מאד את הקשב של הציבור וימצא את עצמו מבודד אם וכאשר פשיסטים אמיתיים יעמדו בשער.

mussolini

הויכוח על דפי עיתון הארץ בין ההיסטוריונים זאב שטרנהל ושלמה אבינרי, שניהם מומחים בעלי שם עולמי להיסטוריה של הרעיונות, העלה על ראש שמחתנו את שאלת הפשיזם בישראל. בעוד שטרנהל סבור שישראל נמצאת במסלול המהיר למשטר פשיסטי, אבינרי הגיב בצפירת הרגעה. חרף הגזענות, הלאומנות, שנאת הזרים ו"התהליכים המסוכנים" עליהם הצביעו סגן הרמטכ"ל יאיר גולן ואחרים, החברה עדיין דמוקרטית, וככל הנראה תישאר כזאת. מנגד, הגישה של שטרנהל הזכירה לי את המימרה הידועה, לפיה מומחה לפטישים יראה בכל בעיה מסמר. באותה מידה, מומחה לפשיזם יראה את צלליתו הקירחת של מוסוליני בכל רחוב וסימטה, ואת מצעדי האווזים של פלוגות הסער מעבר לכל פינה.

אכן, שטרנהל מקשר כל רעיון שהוא לא מחבב לפשיזם באמצעות הנימוק הידוע כ"האשמה באמצעות ייחוס". אדמונד ברק, אחד מאלו שחזו נכונה את חזון הבלהות של הנאורות היעקובינית ואת אימי המהפכה הצרפתית, מוצג כאב קדמון של הפשיזם. כמוהו יוהן גוטפריד הרדר – שגישתו היתה פלורליסטית במיוחד יחסית לתקופה, אם כי כהוגה מהמאה ה-19 הוא בהחלט לא עומד בסטנדרטים הנוכחיים של פוליטיקלי-קורקט. שטרנהל שולף את אילן היוחסין, ומנסה למתוח קו פתלתל שמוביל את ברק והרדר ישירות למשטרים הפשיסטיים של המאה העשרים. ברק והרדר סייעו ביצירת מסורת אינטלקטואלית המבקרת את הנאורות האוניברסליסטית. מפני שהפשיזם, שצמח מהמסורת הזאת, הוא גם סוג של ביקורת על הנאורות – הרי שכל מבקרי הנאורות הם פרוטו-פשיסטים.

zeev_sternhell_albin_michel

ממהר מדי למצוא פשיזם – פרופ' זאב שטרנהל

הטיעון הזה, כמובן, אינו אבחנה היסטורית תמימה. הוא מאפשר לשטרנהל להגדיר כפשיסטים את כל אלו שלא שייכים למחנה שלו – ימנים, שמרנים, דתיים וכל מי שמעדיף את הזהות הלאומית הייחודית, ה"שבטית" על האוניברסליזם. דא עקא, שהטיעון של שטרנהל בעייתי מאד מבחינה לוגית. ביקורת הנאורות "הצמיחה" אמנם את הפשיזם, אבל גם הרבה מאד גישות אינטלקטואליות שאינן פשיסטיות. הרי, הפשיזם והנאציזם לא היו צומחים גם ללא המדע המודרני. האם ניתן להאשים את חלוצי המהפכה המדעית בפרוטו-פשיזם? מה גם שהוגי המהפכה הצרפתית החביבים על שטרנהל הצמיחו אף הם לא מעט ראש ולענה. המרקסיזם-לניניזם, הסטליניזם והמאואיזם, רוצחי ההמונים הגדולים ביותר במאה העשרים, שאבו כולם מאותם ההוגים. אבל אליבא דשטרנהל, לא ניתן להתווכח אפילו על הנזק שגרמו אסכולות מסויימות של נאורות אוניברסלית לעולם – כי הרי כל מי שמבקר ברצינות את הנאורות הוא פשיסט. ופשיסטים, כידוע, הם לא בני שיח, אלא סכנה שיש לנטרל.

למרבה הצער, הגישה של שטרנהל אינה רק בעייתית מבחינה אינטלקטואלית, אלא גם מזיקה, במיוחד למחנה השמאל הישראלי ותומכיו. אם כל מי שמבקר את "הנאורות האוניברסליסטית", שם קוד לערכיו של שטרנהל עצמו, הוא פשיסט שיש להיאבק בו – כיצד יוכל השמאל לכרות את הבריתות הפוליטית שיוציאו אותו מהבידוד הנוכחי? אם כל מי שמבכר את הלאומיות והדת על פני האוניברסליזם השטרנהלי הוא פשיסט, כלומר, מקרה אבוד, נגזר על השמאל להתבצר במצודה הולכת ומצטמקת, להסתמך על מעוזיו המידלדלים בבית המשפט ובאקדמיה, ולהסתפק בחמשת המנדטים של מרצ. מי שרוצה להגדיל בהדרגה את בסיס הכוח שלו, חייב לנהל דיאלוג הוגן עם השונים ממנו תוך כבוד לערכיהם ולתרבותם. לשם כך, דרושה ראשית כל אמפתיה. למקרא מאמרו של שטרנהל, עולים בתודעה דבריו של ההוגה השמרני הבריטי גילברט קית צ'סטרטון, ממבקריו השנונים ביותר של הליברליזם האוניברסליסטי:

אהבת האדם של [האינטלקטואלים האוניברסליסטים] טובלת בצינה משונה וטבועה בחותם של אי ממשות. אם תשאל אותם האם הם אוהבים את האנושות, הם ישיבו לך בכנות שאינה מוטלת בספק כי הם אמנם אוהבים אותה. אך אם תשאל אותם בנוגע לאחת משדרותיה של האנושות, תיווכח כי הם שונאים את כולן עד אחת. הם שונאים מלכים, הם שונאים כמרים, הם שונאים חיילים, הם שונאים מלחים. הם אינם נותנים אמון באנשי מדע, הם מוקיעים את המעמד הבינוני, הם נואשו כליל מבני מעמד הפועלים אבל הם מעריצים את האנושות. אלא שהם מדברים בשבחה של האנושות כאילו היתה אומה זרה ואקזוטית.

smiling-g-k-chesterton

חותם של אי ממשות: גילברט קית צ'סטרטון

דברים אלו, בניכוי ההגזמה הרטורית, מתאימים ככפפה ליחס של שטרנהל ודומיו לחברה הישראלית, ובמיוחד לחלקיה השמרניים, הדתיים והלאומיים שלא עברו עדיין את מבחן הנאורות.

אולם למרבה האימה, גישת שטרנהל מסוכנת כל כך דווקא משום שבאמת יש פשיזם בישראל. בשולי הימין נמצאים ארגונים אלימים, מלהב"ה ועד האריות של הצל, וכן רבנים שדוגלים בפשיזם גזעני ומשולח רסן, ואלו שולחים זרועות לספסלים האחוריים של הליכוד, הבית היהודי וחלקים מתרחבים של המיינסטרים הפוליטי. הפשיזם הישראלי הוא עדיין עמדת מיעוט – אפילו בציבור הימני, אבל בתנאים מסויימים הוא עלול להתחזק. שטרנהל, שצועק "זאב זאב" בתדירות של פעם בשבוע ומוקיע כפשיסט כל מי שלא מוצא חן בעיניו, יאבד את הקשב ותשומת הלב של הציבור, דווקא כשפשיסטים אמיתיים יעמדו בשער. ואז, כרגיל, כבר יהיה מאוחר מדי.

 

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אוגוסט 22, 2016, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני, ללא קטגוריה ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. שטרנהל עקבי בנושא. ספרו The anti enlightenment בעצם אומר ש"כל מי שאיננו אתי הוא נגדי" ולא לחינם הביקורת החריפה ביותר בספר מוקדשת לישעיהו ברלין!

  2. למצער שטרנהל אכן מאוהב באנושות
    .
    אך לא מוצא בליבו הבנה ואהבה לבן האנוש.
    והלוואי והיה קורא בצודה הגונה את רוברט קונקווסט. ליברלים מטעם עצמם בשמאל המרכזי במערב תמכו בסטאלין למרות שידעו על מעלליו.
    כך שטרנהל מתגעגע לעוולות כי "עד שהמהפכה תסתיים יש קורבנות" .
    אפשר רק לבכות על אינטלקטואל אמיתי שהלך לאיבוד בסבך רעיונותיו.

  3. כתבת – "בשולי הימין נמצאים ארגונים אלימים, מלהב"ה ועד האריות של הצל, וכן רבנים שדוגלים בפשיזם גזעני ומשולח רסן, ואלו שולחים זרועות לספסלים האחוריים של הליכוד, הבית היהודי וחלקים מתרחבים של המיינסטרים הפוליטי".

    מה זה אם לא פשיזם ישראלי מתקרב?
    מה מבחן ההפרכה שלך – עד כמה צריכים להתרחב עוד "החלקים המתרחבים של המיינסטרים הישראלי" על מנת שתסכים עם שטרנהל?

    אם נזקק את העקרונות בהם תומכים אותם מאורות – גופשטיין, אליאסי, וחובשי הספסלים הלא כל כך אחוריים, ונעמיד את העקרונות לסקר דעת קהל – לאיזו תמיכה הם יזכו בקרב הציבור הישראלי-יהודי? שיעור של 25% ידהים אותך? זה המינימום, לדעתי. בהנחה שאתה מסכים (לצערנו המשותף, אני בטוח) לשיעור הזה, אני חושב שתאלץ גם להסכים עם שטרנהל.

    • זיגי, זה בדיוק העניין. כשמתמודדים עם בעיה, צריך לאמוד את ממדיה האמיתיים. בפועל, מפלגות שאימצו באופן רשמי עמדות דומות לאלו של הצל או של אותם חוגים פשיסטיים לא עברו או שבקושי עברו את אחוז החסימה. הפשיסטים בישראל פועלים לא בתור תנועת המונים אלא בתור קבוצות לחץ, וההשפעה שלהם על אופי המשטר קיימת אבל שולית. שטרנהל מרחיב את המושג פשיזם לכל מי שדוגל בלאומיות או לאומנות פרקיטולרית/שבטית, ובכך מעצים את הבעיה מעבר לכל פרופורציה ובדרך מאבד את רוב הציבור הישראלי.

    • לזיגי,
      הנה ניסיון להפריך:
      מה שיעור התמיכה בארה"ב בדונלד טראמפ? 35%-45% מהמצביעים לפי כמה סקרים. במדינות מסויימות הוא אפילו משיג רוב.
      באוסטריה של סוף שנות ה-90 מפלגת החירות השיגה בין 20%-25% (לפני שנוצרה מודעות לאיסלם הקיצוני אחרי 9/11 וההגירה ההמונית של השנים האחרונות).
      בצרפת של 2002 (לפני המהומות של המוסלמים ב2005) ז'אן מרי לה-פן הגיע למקום השני בבחירות לנשיאות עם כמעט 20% תמיכה.
      אני יכול לחשוב על דוגמאות נוספות ובזמן האחרון אירופה אפילו יותר ימנית מזה.
      ההפרכה היא שאף לא אחת מהמדינות הנ"ל היא פשיסטית או אפילו קרובה להיות כזאת (אלא אם אתה מסתכל מנקודת מבט של רדיקל ואז אין טעם להתווכח איתך).

  4. לזיגי המבחן פשוט מאוד. בכל חברה בהיסטוריה בכל מקום בעולם היו וישנם גזענים. תעשה ממוצע וכל עוד לא הראית שהמצב בארץ הוא מעל הממוצע הטענות על "פאשיזם מתקרב" הם לא יותר מהתלהמות. בשביל לקבוע את ההממוצע צריך לעבוד קשה ולעשות עבודה אמיתית. כי כאן יש תוצאה מספרית אי אפשר פשוט לכתוב מלל. עבודת דוקטורט מלאה ציטטות ואורכה מאוד לא תועיל. אבל ההסטוריונים בימינו מעדיפים להתלהם מאשר לעבוד קשה.

    • ואני אומר – כל עוד אין 'היסטוריה אנליסטית' או 'מידעית', היא תמיד תהיה טרף קל לכל אידיאולוגיה (ובמדעי הרוח, שלא כמו מדעי הטבע, יש נטיה להעריך יותר דעות מיושנות).

  5. תודה על המאמר!

    לא נותר אלא להסכים: ניתוח פוליטי מצד מומחה כמוהו, שאינו מדייק, פוגם בסמכות שלו לנתח בכלל.

    אגב הימין בארץ הולך ונעשה סקטוריאלי, ו'הבית היהודי' היא דוגמא מובהקת. כמו בראיון שנתנה שרת המשפטים לסידרה המצויינת של מואב וורדי על הפערים בין השמאל והימין (בערוץ 10 – http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1205610), כאשר אמרה שהיא באה לממש את האג'נדה של הימין במשרד המשפטים – משהו שלא היה עד כה, מצד מפלגות אחרות (אפילו ש"ס).

    משך שנים המפד"ל החזיקה בעמדות כמו משרד החינוך (השר זבולון האמר), ואיש לא נזעק לברר אם שריה משליטים את השקפת עולמם. זה פשוט לא היה (והאמר היה אחד השרים היותר מתונים ונעימים שהיו).

    כך שהגישה הסקטוריאלית הזו בהחלט מטרידה, ומראה על אידיאולוגיה שחזקה יותר מ-ממלכתיות.

    זה לא פאשיזם, אבל זה באותה שכונה.

    • נכון, רק לשמאל מותר להשליט את השקפת עולמו…
      לטעמי השרה שקד לא עושה מספיק. בדמוקרטיה לנבחרי ציבור יש מנדט מהריבון (האזרחים) להוציא לפועל את ההשקפה שבגינה הם נבחרו.

      • למיטב זכרוני השמאל מעולם לא היה סקטוריאלי (כלומר פועל רק לטובת מצביעיו הספציפיים, שניתן לזהות לפי מוצא אתני, דת, מקום יישוב או השתייכות לארץ עליה).

    • עוד קטע מרתק: http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1205968 דקה 09:25 –

      הלברטל מזכיר ששני שרי המפד"ל ב-67' (ווהרפטיג ושפירא). היו המתנגדים היחידים בהצבעה על כיבוש ירושלים ב-67'. 'איך הגענו מזה לבנט?…'

      שאלה טובה. כנראה שהסקטוריאליזם ניצח.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כבר עכשיו עומדים פשיסטים בשער . הזיהוי של פרופ' שטרנהל נכון . צדק בדבריו .
    הממשלה עצמה נגועה ולא "שוליים " ולא "עשבים שוטים "

  7. שלום דני! כרגיל אני נהנה מאד לקרוא מה שאתה כותב. הפעם יש לי הסכמות אבל גם הסתיגויות.

    אני מסכים שהקריאות של פרופ. שטרנהל 'זאב זאב' (אולי הוא קורא את שמו שלו?) הן לא מדויקות וגם מזיקות, במובן הקלסי שכאשר באמת יופיע זאב לא יאמינו לו (כלומר, לא יזהו שזה באמת זאב). גם אני סבור שעם כל החסרונות של הפולטיקה הישראלית היא לא פשיסטית. לאומנית מאד, כן, אבל לא פשיסטית. אבן הבוחן היא, לדעתי, הדמוקרטיה. הפשיזם, הן במהותו והן בפרקטיקה שלו, אינו דמוקרטי: פשיסטים אינם מגיעים לשלטון בצורה דמוקרטית ואם כן – הם ממשיכים לקיים אותו בידם בדרכים לא דמוקרטיות. הם אינם מכבדים את 'רצון העם' כי הם יודעים יותר טוב מהעם מה נכון, ואם יהיו חלקים בעם שלא יסכימו איתם אז הם יראו להם מאיפה משתין הדג…

    והנה בישראל, אין אף מפלגה בכנסת שחשודה על העדר דמוקרטיה כזו. כלומר: אין אף מפלגה שניסתה לכבוש את השלטון בכוח. אין אף מפלגה שלא תפנה את הכסאות אם תפסיד בבחירות. ביבי כבר פינה את כסאו, ואני מאמין שאף אחד מאיתנו אינו מעלה על דעתו שאם בנט או ליברמן יפסידו בבחירות, הם לא יפנו את כסאותיהם. הם יהיו דמגוגים, בלי ספק, אבל לא יחזיקו בשלטון בכוח.

    אז ממה אני מסתייג בדבריך? אתה טוען שעבור שטרנהל כל 'אנטי נאורות' היא פשיסטית (או פרוטו-פשיסטית), אתה סבור שצריך "לנהל דיאלוג הוגן עם השונים ממנו תוך כבוד לערכיהם ולתרבותם.". כאן אני מסתייג. עם מי לנהל דיאלוג הוגן? עם דתיים חשוכים שמשתטחים על קברי צדיקים ומאמינים שקול באשה ערווה? (אין ספק שאני לא אמפאתי איתם). אולי עם אלה שבטוחים שארץ ישראל שייכת לנו מכוח צו אלוהי? (זה לא רק הצל ולהבה, זה חצי מהכנסת, לפחות). אולי עם אלה שבזים לקוסמופולטיות, לחילוניות, להפרדת הרשויות, שרוצים לעלות על בית המשפט העליון עם דחפור, שרוצים להוציא מהכנסת מי שמתנהג לא יפה לטעמם? כבר לא מדובר בשוליים הסהרוריים של השמאל, מדובר במרכיבים העיקריים של הקואליציה שלנו: שר החינוך, שר הפנים, שרת המשפטים, שר השיכון, וכן הלאה.

    מבחינה הסטורית, אזכיר לך מה שאתה יודע יותר טוב ממני, שהיטלר עלה לשלטון כאשר המפלגות הימניות של גרמניה – שלא היו נאציות – הסכימו לנהל איתו משא ומתן, מתוך המחשבה שככלות הכל גם הוא מייצג חלק נכבד מהעם, ולא ראוי להחרים אותו, ושאם הוא ישב איתם בקואליציה הוא יתמתן, אפשר יהיה לעשות איתו עסקים, וליצור מדיניות משותפת שיהיו בה מרכיבים של קשת הדעות השונות של הימין הגרמני. אז חשבו.

    ועוד דבר קטן: אתה כותב "האם ניתן להאשים את חלוצי המהפכה המדעית בפרוטו-פשיזם?" את זה ממש לא הבנתי . לא הבנתי למה הפשיזם (שהוא אידיאולוגיה מדינית, לא תיאוריה מדעית) היה תלוי במהפכה המדעית. ובכל מקרה, מאחר והמהפכה המדעית כבר ארעה, כל האידיאולוגיות שאנחנו מכירים באו אחריה – דמקורטיה, מרכסיזם, סוצויאליזם, פשיזם. קשה לטעון (לא לוגית ולא אמפירית) שאחת מאידאולוגיות אלה היא באופן מיוחד תוצר של המהפכה המדעית.

    • שלום צבי,

      תודה רבה על המחמאות! מכיוון שאנחנו מסכימים על חלק מהדברים, הבה נתמקד בנקודות המחלוקת. הבאת כדוגמא את הבחירה של היטלר, ואת האיוולת שבשיתוף הפעולה של הימין השמרני איתו. זו דוגמא שמביאים פעמים רבות, רבות מדי. פשוט כי זו דוגמא נדירה מאד. בהרבה מקרים היסטוריים אחרים, דווקא חוסר שיתוף פעולה, טהרנות אידיאולוגית והסתגרות במחנה שלך בגלל אידיאלים כאלו ואחרים גרמו לאסונות לא פחותים. אפילו אם נישאר בדוגמא הגרמנית, ניתן לומר שחוסר יכולתן של המפלגות הגרמניות לשתף פעולה זו עם זו, הן בשמאל (הקומוניסטים והסוציאל-דמוקרטים), הן במרכז-ימין (DVP) והן בימין (DNVP), סייעו להיטלר לשבור את המערכת ולהביס את רסיסיה המבודדים אחד אחד. לדעתי, אסטרטגיה פוליטית יעילה היא כזאת שמפרקת את מחנה היריב ומרכיבה רשת של שיתופי פעולה אד-הוק. למשל: אנחנו לא מסכימים עם בנט בנושאי התנחלויות, אבל אולי כן מסכימים איתו בנושאי חופש העיתונות; לא מסכימים עם החרדים בנושאי דת ומדינה, אבל אולי כן מסכימים איתם בנוגע לאיוולת שבהעלאת אחוז החסימה. אני לא מסכים עם מרצ בנושאי זכויות אדם, אבל יותר מסכים איתה מבחינה מדינית; לא מסכים עם מפלגת העבודה מבחינה כלכלית, אבל כן מבחינת אסטרטגיה ומדיניות חוץ. החוכמה היא לשתף פעולה אד-הוק עם בעלי ברית רבים ככל האפשר בנושאים משותפים, ואחרי זה להיאבק בהם עם בעלי ברית אחרים בנושאים אחרים.

      באשר למהפכה המדעית, היא היתה כמובן אידיאולוגית ולא רק טכנית, והכתיבה ראיה פילוסופית מסויימת של העולם. אי אפשר להבין שום אידיאולוגיה מודרנית, לרבות הפשיזם, בלי הגישה של המהפכה המדעית לקדמה, וכן הרעיונות המדיניים שהיו כרוכים בה. הדוגמא נועדה להבהיר מסר פשוט ומוגבל: רעיונות לא אחראיים בהכרח לכל מה שצומח מהם בדיעבד.

  8. איזה יופי. בהיר ומדויק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: