הירואיות או טפשות? מרד וורשה בנאצים ותעתוע "אין ברירה"

המלך הפולני העתיק, זיגיסמונד השלישי, השקיף על הריסות העיר העתיקה של וורשה ממרומי העמוד. בקרבת מקום ניצב קברו של החייל האלמוני, שעוד עמד משום מה על מקומו. באותו יום של ראשית ספטמבר, 1944, יצאו מהריסות העיר העתיקה מאות לוחמי ארמיה קראיובה (צבא המולדת), המחתרת הצבאית של פולין. כעת, אפילו הם הבינו שהקרב נגמר. דקות ספורות לאחר מכן, נכנסו חיילי הס"ס פנימה, טובחים או חוטפים כל מי שנקרה על דרכם. טנק עבר על קבר החייל האלמוני, טוחן אותו לאבק. האם היה המרד הירואי, מטופש, או גם וגם? מערכת השיקולים המורכבת שהובילה לפרוץ מרד וורשה יכולה ללמד אותנו הרבה מאד על קבלת החלטות בתנאי לחץ. ינשוף היסטורי על התעתוע המסוכן של תחושת "אין ברירה".

Warsaw_1944

המלך הפולני העתיק, זיגיסמונד השלישי, השקיף על הריסות העיר העתיקה של וורשה ממרומי העמוד. בקרבת מקום ניצב קברו של החייל האלמוני, שעוד עמד משום מה על מקומו, סביבו עיי חורבות וגוויות מרקיבות. באותו יום של ראשית ספטמבר, 1944, יצאו מהריסות העיר העתיקה מאות לוחמי ארמייה קראיובה (צבא המולדת), המחתרת הצבאית של פולין. כעת, אפילו הם הבינו שהקרב נגמר. מפקד המרד, גנרל תדיאוש קומורובסקי, שנודע בכינויו הקרבי "בור" (יער), העיף מבט אחרון על האבנים המנותצות. "שש מאות שנים של היסטוריה הפכו לעיי חורבות", אמר.

דקות ספורות לאחר מכן, נכנסו יחידות הס"ס לעיר העתיקה. האזרחים שנותרו בה נטבחו או נשלחו למחנות ריכוז. טנק עבר על קבר החייל האלמוני, טוחן אותו לאבק. פסלו של המלך זיגיסמונד השלישי הופל באמצעות רימון יד.

Warsaw - Sigismund

עמוד זיגיסמונד המנופץ, לאחר נפילת העיר העתיקה

ארמיה קראיובה המשיכה להילחם עוד שבועות ספורים, אבל חורבן העיר העתיקה היה בפועל סופה של אחת ההתקוממויות הטראגיות ביותר שנערכו נגד השלטון הנאצי. מרד וורשה, שפרץ ב-1 לאוגוסט 1944 הביא לשיא עבודה מחתרתית של שנים. בניגוד למרד גטו וורשה, הידוע ממנו, שפרץ ודוכא כשנה קודם לכן, לא היה זה ניסיון נואש של נידונים למוות לעבור מן העולם בכבוד, אלא ביטוי לאסטרטגיה פוליטית-לאומית. מאז 1939, בנתה ארמיה קראיובה מדינה חשאית, עם צבא, שירותי מודיעין וביטחון, בתי משפט, בתי ספר, בתי חולים ואוניברסיטאות, וכל זה באופן לא חוקי תחת אחד המשטרים האכזריים ביותר במאה ה-20. המושל הכללי של פולין, הנס פרנק, ראה פעם מודעה של עמיתו בפראג, שהכריז על תלייה של 17 סטודנטים צ'כים. "אם הייתי מפרסם מודעה על כל 17 פולנים שתליתי", התרברב פרנק, "כל היערות בפולין היו לא היו מספיקים". כל אחת מפעולותיה של המדינה הפולנית החשאית – מערכת המשפט שלה, מערכת החינוך שלה, הצבא שלה, עצם קיומה, היה עילה להוצאה מיידית להורג של העבריין וכל משפחתו וסביבתו הקרובה. למעשה, כדי לטבוח פולנים לא היה צריך שום תירוץ או סיבה.

במצב עניינים כזה, ידעו מנהיגי המחתרת היטב שאין סיבה וטעם למרוד בגרמנים בעודם נמצאים בשיא כוחם. התגובה, כולם ידעו, תהיה הרס מוחלט של וורשה וטבח אזרחיה, ולמה להקריב דם פולני לחינם ? מנהיגי ארמייה קראיובה וראשי הממשלה הגולה הסכימו על אסטרטגיה שניתן לכנותה "אסטרטגיית ההשהייה", שוריאנט כזה או אחר שלה היה מקובל על מחתרות אנטי-נאציות רבות אחרות באירופה. הרעיון היה לחכות מתחת לפני השטח כל עוד הנאצים חזקים, לבנות יכולות, לאמן חיילים, לשמר את הזהות והתרבות הלאומית, ומדי פעם גם להציק לכובשים במבצעי חבלה והתנקשות קטנים. אבל כשבעלות הברית יתקרבו לגבולות המדינה הכבושה, אז, ורק אז, יש לפתוח במרד כללי, לנתק לוורמאכט ולס"ס את קווי האספקה, להשתלט על עיר הבירה ולקבל את הצבאות המשחררים כ"אורחים". האסטרטגיה הזאת פעלה בהצלחה בפריז ובנאפולי. לעומת זאת, היא נכשלה בסלובקיה. בפולין היא היתה חשובה במיוחד, בגלל שאחת ה"משחררות" היתה אמורה להיות ברית המועצות. המשטר הסטליניסטי היה אויבה בנפש של פולין. ב-1939, סטלין כרת ברית עם היטלר, כבש בתיאום איתו חלקים גדולים מפולין וביצע מעשי טבח מזוויעים באזרחיה. כעת, האויב הנאצי המשותף איחד לרגע בין שתי המדינות, אבל הפולנים לא בטחו בסובייטים. אם יקבלו את הצבא האדום לשטחם, הם חייבים לעשות זאת כבעלי הבית. זו היתה האסטרטגיה שעמדה מאחורי מרד וורשה.

Warsaw - Bor

גנרל הרוזן תידיאוש "בור" קומורובסקי – מפקד ארמיה קראיובה

האסטרטגיה הזאת היא שעמדה גם בבסיס היחס המסוייג משהו שגילתה ארמיה קראיובה למרד היהודים בגטו וורשה באביב 1943. מפקד הארמיה דאז ראה את המרד כעומד בניגוד לאסטרטגיית ההשהייה ולא רצה להיגרר ללחימה כוללת בשלב מוקדם מדי (ליהודים, כמובן, לא היה זמן לחכות – הם עמדו להישלח כולם לתאי הגזים בטרבלינקה). הוא גם חשש לתת נשק לאי"ל, המחתרת היהודית בעלת האופי השמאלי-קומוניסטי. מי יודע אם הנשק הזה לא יגיע איכשהו לסובייטים, תהה, או יופנה יום אחד נגד המדינה הפולנית. בסופו של דבר, ארמיה קראיובה כן נתנה נשק לאיי"ל, והרבה יותר מכך לאצ"י, המחתרת היהודית הימנית-ציונית. היא אף סייעה למרד באמצעות פעולות רתק כנגד כוחות גרמניים לאורך חומות הגטו, אך סרבה להשקיע בו את חלק הארי של כוחה ומשאביה.

במקביל, ארמיה קראיובה החלה להתנקש באנשי ס"ס וגסטפו אכזריים במיוחד, לרבות מפקד משטרת וורשה הידוע לשמצה, גנרל פרנץ קוצ'רה, והקימה ארגון מיוחד שהציל יהודים ניצודים ודאג להם לבתי מבטחים ומסמכים מזוייפים. אבל כל הפעולות הללו לא היו אלא הסחות דעות למה שארמיה קראיובה ראתה כמטרתה העיקרית, המטרה שאליה הקדישה את כל מחשבותיה, מאמציה ומעייניה- המרד שישחרר את פולין בדקה התשעים ויבטיח את עצמאותה וכבודה בעיני האומות כמדינה שנלחמה לנאצים ויכלה להם.

לפי התרחיש האופטימי ביותר של ארמיה קראיובה והממשלה הפולנית בגולה, יהיו אלו הבריטים והאמריקאים שיצליחו להגיע לפולין ראשונים. החלום הורוד הזה התבסס על תוכניתו השאפתנית של וינסטון צ'רצ'יל לפלוש ל"מבצר אירופה" הנאצי דרך הבלקנים וכך להקדים את הסובייטים בשחרור חלקים ניכרים ממזרח אירופה. כשהבריטים והאמריקאים יגיעו להונגריה, יפתחו הפולנים במרד כללי בכל המדינה ויחברו במהירות למשחרירהם. ראש ממשלת פולין הגולה, גנרל ולדיסלב שיקורסקי, היה בטוח שיחסיו המצויינים עם מנהיגי בעלות הברית יבטיחו את שיתוף הפעולה הזה. לא מדובר היה ברעיון מופרך. שיקורסקי היה סלבריטי, דמות מכובדת ונערצת בלונדון ובוושינגטון, עם גישה ישירה לצ'רצ'יל ולרוזוולט. פולין היתה בעלת הברית הראשונה של מעצמות המערב, ולשיקורסקי היה יסוד לקוות שעמיתיו בוייטהול ובבית הלבן יצליחו להשיג הסדר כלשהו גם בינו לבין ברית המועצות, במידה ודברים ישתבשו והצבא האדום דווקא יהיה זה שיגיע לפולין ראשון. כלומר, התוכנית היתה מבוססת על שלושה אדנים: פלישה של בעלות הברית לבלקנים, מעמדו האישי של רה"מ שיקורסקי במחנה בעלות הברית, ולמצער, יכולת להגיע להסדר כלשהו עם ברית המועצות.

Warsaw -Wladyslaw_Sikorski_2

סמך על יוקרתו האישית – גנרל ולדיסלב שיקורסקי, ראש ממשלת פולין הגולה

אלא שבקיץ 1944, מועד השחרור המיוחל, חלק מהאדנים הללו קרסו, ואחרים התערערו קשות. ביולי 1943, שיקורסקי נהרג בתאונת מטוס מעל גילברטר. יורשו, מנהיג "מפלגת האיכרים" סטניסלב מיקולאיצ'יק, היה מצוי יותר בענייני כלכלת הכפר הפולני מאשר בפוליטיקה בינלאומית, ולא נהנה ממעמד איתן כשל קודמו בהנהגת בעלות הברית. רוסיה הסובייטית היתה זו שעמדה לשחרר את פולין, והיחסים איתה קרסו עוד בשלהי כהונתו של שיקורסקי. שתי המדינות לא הצליחו להגיע להסכמה על שורה של מחלוקות. בעיקר, הפולנים לא הסכימו לוותר לסטלין על השטחים שגזל מהם ב-1939 בשיתוף פעולה עם היטלר, ובמיוחד לא על לבוב (כיום בשטח אוקראינה), מרכז תרבותי פולני חשוב ביותר. הם גם סרבו להצעתו של סטלין לקבל ״פיצוי״ טריטוריאלי על חשבון גרמניה בפרוסיה המערבית. בתגובה, ניתק סטלין את היחסים עם הממשלה הגולה. כאשר הצבא האדום שחרר את אזור לובלין, הוא התקין שם ממשלת בובות קומוניסטית בראשותה של אחת, ואנדה ואסילייבה. התעמולה הסובייטית הכריזה על ממשלת לובלין כממשלה הלגיטימית היחידה, וכינתה את ארמיה קראיובה "צבא בלתי חוקי".

זה היה המצב שעמד מול מקבלי ההחלטות הפולנים באוגוסט 1944, כאשר יחידות הצבא האדום בראשותו של מרשל רוקוסובסקי התקרבו במהירות לוורשה. בממשלה הגולה התגלעה מחלוקת קשה. הרמטכ"ל, שפיקד לא רק על ארמיה קראיובה אלא גם על "צבא אנדרס", הכוחות הפולנים שנלחמו באיטליה, התנגד בתוקף למרד כללי בגרמנים. הוא סבר שאין לסמוך על הסובייטים, וחשד שיתנו לפולנים להקיז את דמם לשווא. הוא המליץ לראש הממשלה לבטל את תוכנית המרד, לתת לסובייטים לכבוש את פולין ולהשאיר את ארמיה קראיובה במחתרת, היינו – לשמור את האפשרות להילחם גם בכיבוש הסובייטי אם הדבר יהיה הכרחי. רה"מ מיקולאיצ'יק, לעומת זאת, היה אופטימי ממנו. הוא סבר שיצליח להגיע להסכם עם הסובייטים במהלך המרד, לאחר שהפולנים יוכיחו את כוחם. בוורשה, מיקואליצ'יק זכה לתמיכתו של מפקד ארמיה קראיובה, גנרל קומורובסקי ("בור"). זה החליט להכריז על התקוממות כללית באזורי הכפר, כדי לנתק את קווי האספקה של הוורמאכט ולסייע לכוחות הסובייטיים המתקדמים.

Warsaw Mikolajczyk

גילה אופטימיות – ראש ממשלת פולין סטניסלאב מיקולאיצ'יק

אלא שההתקוממות באזורי הכפר ("מבצע סופה") היתה כישלון מחפיר, לא רק בשל הקושי שבהתמודדות מול הוורמאכט אלא גם בגלל ההתנהגות הסובייטית. הצבא האדום שיתף פעולה עם הכוחות הפולניים באופן ראשוני, בחלק מהמקומות, אולם מיד לאחר מכן פירק אותם מנשקם וסירב לתת להם לנוע כדי לסייע זה לזה, או להגיע לוורשה. בבירה, עמד גנרל קומורובסקי במצב קשה יותר מאשר תכנן. הקלף האחרון שלו היה מרד כללי בוורשה, אבל חלק גדול מהנשק והעתודות שלו נשרפו ב"מבצע סופה". ראש הממשלה הסמיך אותו לפתוח במרד בוורשה, כך שהאחריות הכבדה היתה בעיקר בידיו.

ב-1 באוגוסט, החליט "בור" לתת את הפקודה למרוד, למרות שהיה מודע היטב לקשיים ולסיכונים. השיקולים שלו היו כבדי משקל. המרד המתוכנן בוורשה היה שיאה של אסטרטגיית ההשהייה, שתוכננה בזהירות על ידי ארמייה קראיובה במשך שנים. אם לא ימרדו, הפולנים יפסידו את ההזדמנות האחרונה לשחרר את עצמם בעצמם. הם יהפכו בוודאות גמורה לגרורה סובייטית, אם לא למדינה כבושה, ולאין יוליכו את החרפה? האם כל הקורבנות שהוקרבו בחמש שנים של עבודה מחתרתית היו לשווא ולחינם? ומעבר לכך, טען בור, ברגע שיתחיל הקרב על וורשה יפנו הגרמנים את האוכלוסיה האזרחית למחנות ריכוז, והעיר תיחרב לחלוטין בחילופי האש בינם לבין הרוסים. ואם ייסוגו, סביר שהגרמנים יטחנו את וורשה לאבק, כפי שעשו כבר במקומות אחרים.

Warsaw - boy scouts

בני נוער מהצופים הפולנים – נלחמו בארמיה קראיובה במסגרת "הגדודים האפורים"

לכך נוספו שיקולים אחרים, קצרי טווח. בסוף יולי 1944 פקד המושל הנאצי של וורשה, ד"ר לודוויג פישר, לגייס 100,000 עובדי כפייה פולנים כדי להכין חפירות וביצורים לקראת הקרב עם הרוסים. האוכלוסיה, שציפתה למרד בעתיד הקרוב ביותר, התעלמה מהפקודה. היה חשש שהגרמנים יבצעו מצוד נרחב בעיר, שיגרום למרד ספונטני וחלש יותר, או, לחילופין, לחיסולה הסופי של ארמיה קראיובה. מבחינתו של בור, זה היה "או עכשיו או אף פעם". כשקיבל דיווח מודיעין שהרוסים פלשו לפראגה, אחד הפרברים המזרחיים של וורשה, היה זה מבחינתו הקש האחרון. הוא הוציא את הפקודה למרוד. כשראש המודיעין שלו חזר אחרי מספר שעות ואמר לו שהדיווח שגוי, היה זה מאוחר מדי. השליחים כבר יצאו לדרכם.

ההתחלה של המרד היתה מבטיחה. הכוחות הפולניים הכו את הגרמנים מכה קשה בימים הראשונים. למרות שרוצחי הס"ס טבחו בעשרות אלפי אזרחים, ירו למוות בכל גבר, אישה או ילד שניקרו על דרכם, ארמיה קראיובה הצליחה לכבוש את בית הדואר, מחנות צבא, מתקני נשק, את העיר העתיקה ואת המגדל הגבוה ביותר בוורשה. ללוחמי הארמיה הצטרפו שבויי מלחמה בריטים, אירים, סובייטים, בני מיעוטים פולניים כגרוזינים וטורקים מוסלמים, ואפילו גרמנים אנטי-נאצים בודדים. כבר ביום הראשון, שחררה יחידה מיוחדת של הארמיה את היהודים במחנה הריכוז גיישובקה, והגברים הכשירים מביניהם הצטרפו מיד ללחימה בעיר העתיקה ("המפקד, הנריק לדרמן מדווח. הפלוגה היהודית שלך עומדת לרשותך", שחזר אחד החיילים את ההתגייסות היהודית מיד לאחר השחרור). בשטחים המשוחררים, הקימה ארמיה קראיובה מנהל מסודר, בתי חולים ומרפאות, ואפילו מחנות שבויים. ללחימה הצטרפו גם המחתרת הקומוניסטית הקטנה יותר (ארמיה לודובה) והמחתרת האנטישמית מהימין הקיצוני ("הכוחות המזויינים הלאומיים").

Warsaw_Uprising_-_Small_PASTa_-_Flamethrower

לוחם פולני עם להביור – מרד וורשה

אולם בעוד הגרמנים מביאים תגבורות, העזרה מבחוץ בוששה להגיע. בדיוק כפי שחשש הרמטכ"ל הפולני בלונדון, הסובייטים עמדו מהצד, נותנים ללוחמי ההתנגדות הפולנים להקיז את דמם. ראש הממשלה מיקולאיצ'יק טס למוסקבה, שם דרש ממנו סטלין "להגיע לסיכומים" עם ממשלת הבובות הפולנית בלובלין, כלומר להתפטר ולתת להם את השלטון. בצר לו, הציע מיקואלצ'יק לסטלין ויתורים ניכרים – שיתוף הקומוניסטים בשלטון וויתור על רוב השטחים הפולניים שכבשה ברית המועצות. אולם בוורשה, גנרל בור דחה בזעם את "הסכם הכניעה". הפולנים לא מקיזים את הדם שלהם, הבריק ללונדון, כדי להחליף כיבוש גרמני בכיבוש רוסי.

האמריקאים, שרצו לפייס את הסובייטים, נטשו את הפולנים לגורלם. בלונדון, צ'רצ'יל – אולי המדינאי הפרו-פולני ביותר במחנה בעלות הברית – המשיך ללחוץ לסייע לארמיה וכפה על הפקידות הבריטית הסרבנית לשלוח סיוע אווירי. המטוסים הבריטים המשיכו להביא לוורשה סיוע בכל מהלך המרד, אולם הסובייטים סרבו להתיר להם לנחות בשדות תעופה באוקראינה. במקום זאת, הם היו חייבים לטוס מאיטליה, נתיב ארוך ומסוכן, וללא ליווי מטוסי קרב. הם ספגו אבדות איומות, והסיוע שהביאו לא הצליח להחיות את המרד. אבל אפילו בריטניה לא היתה מוכנה לסכן את האינטרסים החיוניים שלה, ואת היחסים עם ברית המועצות, כדי לסייע לארמיה קראיובה. בדיעבד, הוקיעו פולנים רבים את ה"בגידה הבריטית". אולם בפועל, הגישה של לונדון – אהדה כנה, סיוע מוגבל במידת היכולת, אך חוסר רצון לסכן אינטרסים קריטיים גם לנוכח התנגדות הירואית של בעל ברית – לא היתה שונה במיוחד מההתנהגות של ארמיה קראיובה עצמה במהלך מרד גטו וורשה.

Warschauer Aufstand, deutsche Soldaten

חיילים גרמנים בקרב על כיכר התיאטרון – מרד וורשה

התוצאות של מרד וורשה היו מחרידות. רבבות פולנים נרצחו, נשרפו, נספו חיים במיתות משונות על ידי הנאצים ושכירי החרב הבלארוסים שלהם. כעיר, וורשה הפסיקה להתקיים, והיטלר הורה לס"ס לפוצץ את כל הבניינים שנותרו בה. "המרד הזה היה ברכה עבורינו," התפאר הימלר, "עכשיו נוכל להשמיד את המרכז האינטלקטואלי של פולין, העיר שחסמה במשך 700 שנה את דרכנו למזרח." וורשה השתקמה לאחר המלחמה, תחת שלטון ממשלת הבובות הקומוניסטית, אך מעולם לא חזרה להיות מה שהיתה. הבירה היפה והאלגנטית פינתה את מקומה לשיכוני פועלים קומוניסטיים. לאחר המלחמה, שמרה פולין באופן נומינלי על עצמאותה, אולם הפכה לגרורה של ברית המועצות. ממשלת מיקולאיצ'יק איבדה את ההכרה הבינלאומית מיד לאחר המלחמה, והפכה לארגון גולים חסר חשיבות.

האם בנסיבות אלו היה המרד מוצדק, אפילו בשיקולים של אותה התקופה? גנרל ולדיסלב אנדרס, גיבור מונטה-קסינו ודמות מוערכת מאד במחנה בעלות הברית, כתב בראשית ספטמבר, ממש עם נפילת העיר העתיקה, מכתב פרטי, ובו ביכה את פרוץ ההתקוממות והאשים האשמות קשות מאד את מחולליה. הם היו אמורים לדעת מראש מה יקרה:

הוכיתי בתדהמה מוחלטת מפרוץ המרד בוורשה. אני רואה את זה כאסון הגדול ביותר במצב הנוכחי שלנו. לא היה לו סיכוי, ולו הקלוש ביותר, להצלחה, והוא חשף את כל חלקי ארצנו שבכיבוש גרמני לפעולות תגמול חדשות ומזוויעות… אף אדם שאינו רמאי או עיוור לא היה יכול להשלות את עצמו, ולו קצת, שהדברים לא יתרחשו כך בדיוק. היינו – לא רק שהסובייטים לא יעזרו לוורשה האהובה וההירואית שלנו, אלא שהם יצפו בעונג מהצד בעוד עמנו מקיז את טיפת דמו האחרונה… למרד הזה לא היה שום טעם. הוא אפילו פשע.

017-Gen.-Władysław-Anders-wśród-Młodszych-Ochotniczek-1024x709

הוקיע את ההחלטה לפתוח במרד – גנרל אנדרס

גנרל בור, לעומתו, האמין באמת ש"אין לו ברירה". שנים הוא עבד לרגע הזה, ההזדמנות לא תחזור, וורשה היתה נחרבת ממילא, ומי יודע? אולי בכל זאת הסובייטים יתרצו וישתפו פעולה? ואולי באמת "לא היתה ברירה", אבל רק אם מקבלים את הנחת היסוד של בור – שכבוד לאומי הוא אינטרס עליון, בדיוק כמו שמירה על חיים ורכוש?

תהיה התשובה אשר תהיה, מרד וורשה מלמד מספר לקחים חשובים. ראשית כל, הוא מראה עד כמה מסוכן לקחת הימורים בהתבסס על ההנחה שדברים יסתדרו לפי התרחיש הטוב ביותר. מה יקרה אם משהו ישתבש? אם אין תשובה על השאלה הזאת, צריך לחשוב על ההימור פעמיים. שנית, כשפוליטיקאי או גנרל אומר ש"אין ברירה", לפעמים זה מוצדק, אבל במקרים אחרים, המשמעות היא ש"אין ברירה" כל עוד מקבלים הנחות יסוד מסויימות. כשהנחות היסוד משתנות, מגלים לפעמים שאולי דווקא יש ברירה. שלישית, יחסים בינלאומיים הם קריטיים – פולין נפלה כי היתה מבודדת – אולם אסור לתמרן את עצמנו למצב שבו אין לנו מה להציע, ואנחנו תלויים בטוב ליבם של אחרים. בפוליטיקה ובמלחמה, גם כשיש אהדה, סימפטיה ואפילו הערצה, כל אחד קרוב בסופו של דבר לעצמו.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-ספטמבר 12, 2017, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. תני גולדשטיין

    יפה מאוד דני. מרתק! אני מת על הבלוג שלך!
    הערה מרכזית אחת: קודם כל, המשטר הנאצי לא היה "אחד המשטרים הכי אכזריים במאה ה-20", אלא המשטר הכי אכזרי בהיסטוריה. למה זה חשוב? כי ההנחה המובלעת של ה"אחד ה" היא ההנחה שהמשטר הנאצי לא עוד יותר גרוע מהמשטר הסובייטי. זאת הנחה שב-1939 היה לה על מה להתבסס – למעשה, הסובייטים רצחו עד 1939 הרבה יותר אנשים מהנאצים – אבל זאת הייתה הנחה שגויה, וזאת הייתה בדיוק הטעות שגרמה למרד הזה. גרוע מזה – זאת הייתה הנחה לא רק של הפולנים, אלא גם ובעיקר של הימין הבריטי והצרפתי עד תחילת 1940. וההנחה הזאת בדיוק הייתה הטעות שאיפשרה להיטלר להגיע להישגים כל כך גדולים בחלקים הראשונים של המלחמה ומנעה מבעלות הברית למחוץ אותו כבר ב-1939.
    למעשה, הסכם מולוטוב-ריבונטרוב, שהיה הסכם זמני בין שני יריבים ושני הצדדים ידעו שהוא יופר, נחתם אחרי שסטאלין הבין שבריטניה, צרפת ופולין לא יתנו לו למחוץ את גרמניה ולהשתלט על מזרח אירופה כמו שהוא רצה וכמו שהוא עשה בסוף אחרי 50 מיליון הרוגים ונרצחים. הוא נחתם אחרי שהבריטים והצרפתים נכנעו להיטלר בהסכם מינכן, אחרי כיבוש צ'כוסלובקיה שצבא פולין השתתף בו בצד של הנאצים, ואחרי שראש ממשלת פולין דחה הצעה של סטאלין באביב 1939 לפרוש כוחות בפולין כדי למנוע פלישה גרמנית. כל זה לא קרה בגלל שצ'מברליין ודלאריה והטרימווויראט של יורשי פילסודסקי ששלטו בפולין היו סתם פחדנים או פציפיסטים או טיפשים גמורים, אלא בגלל שהם חשבו שהיטלר פחות גרוע מסטאלין, הנאצים פחות גרועים מהקומוניסטים ועדיף לתת להיטלר להשתולל מאשר לסטאלין. הם חשבו שעם היטלר הם יגיעו למודוס-ויונדי שבו הוא ישלוט במזרח ומרכז אירופה אבל יוותר על המערב, ושעם סטאלין אי אפשר להגיע למודוס-ויונדי כזה. שתי ההנחות שלהם התגלו כטעויות טראגיות: עם היטלר אי אפשר היה להגיע למודוס ויונדי, ועם סטאלין כן. הטעות שלהם המשיכה גם אחרי שהנאצים פלשו לפולין והוכרזה מלחמת העולם, כי בפועל הם נתנו לנאצים למחוץ את פולין, המלחמה הייתה בחודשים הראשונים "מלחמה דמיונית" שלא קרה בה כלום חוץ מהפצצות קטנות, והכוח הראשון שבעלות הברית שלחו להילחם בהיטלר, לנורבגיה, נועד בכלל להילחם בסטאלין בפינלנד, אבל בסוף הוא הותקף על ידי היטלר ולא על ידי סטאלין, וככה, בעצם, בריטניה וצרפת נגררו למלחמה. ושתי ההנחות של צ'מברליין, דאלארייה והטרימוויראט הפולני נולדו מתוך האידיאולוגיה האנטי-קומוניסטית הקנאית שלהם. הם חשבו אידיאולוגית, לא חשבו פרגמטית, לא ניתחו את האישיות של המנהיגים, לא הבינו שסטאלין הוא פסיכופט מושחת וחסר מצפון שמוכן לשמור על שקט בשביל להמשיך לרמוס את האימפריה שלו, והיטלר איש של מלחמות שהאופי והמשטר שלו לא יכולים להתקיים בלי מלחמה. תחשוב כמה רצח ומוות היו נחסכים אם הם היו מבינים את כל זה – כולל רצח שיטתי של שליש מהעם שלנו ורוב המשפחה שלי.
    ולמה זה חשוב להבין את זה היום, בין השאר? כי אנחנו נמצאים בתוך מתקפה של תעמולה הזויה של הממשלה שלנו, שחלק נכבד ממנה זה שכתוב של ההיסטוריה בצורה שמקדמת את האינטרס האישי של משפחת נתניהו והאינטרס הפוליטי של הליכוד. אחד הנדבכים של התעמולה הזאת זה כרסום שיטתי של הזיכרון של הדמוניות של היטלר והמשטר הנאצי. הנאצים רצחו יהודים רק אחרי שהמופתי הציע, הנאצים זה בעבר, האנטישמים של היום זה BDS, התעמולה הנאצית לא הייתה נכונה על כל היהודים, אבל על חלק מהם כן, למשל על ג'ורג' סורוס, וכו'. עוד נדבך חשוב של התעמולה הזאת, שהתחיל הרבה לפני ביבי, זה "פולחן צ'מברליין": כל מי שחותם על הסכם שלום עם אויבים הוא "צ'מברליין", כל האויבים של ישראל והמערב הם נאצים, כל סכסוך צריך לפתור בכוח, וכל אויב שלא מוחצים אותו כשהוא קטן ימחץ אותך בסוף כשיגדל. לכן כל מי שמנסה להבין את המניעים של צ'מברליין ואת מקור הטעות שלו מוקע בתור "צ'מברליין" בעצמו, ולכן זה לא משנה שצ'מברליין ניסה להסתדר עם הפסיכופט הלא-נכון, כל דיאלוג עם פסיכופט שמאיים עליך הוא בגידה וכניעה. הנדבך השלישי הוא פולחן האנטי-שמאלנות: שמאל, בהגדרה, זה רע וימין בהגדרה זה טוב; הנאצים אולי לא היו שמאל אבל הם בטח לא היו ימין, וממילא לא היו כאלה נוראים כמו שעושים מהם, וצ'מברליין בכלל היה סמולני מניאק. איך איש הימין הזה, מהפלג הימני של המפלגה השמרנית, שנכנע להיטלר ולא הצליח לשתף פעולה עם סטאלין מתוך אידיאולוגיה ימנית קנאית, הופך פתאום לסמולני? ברור, הוא צ'מברליין, הוא נכנע לאויב וחתם על הסכם מינכן, אז בוודאי שהוא סמולני.

  2. כרגיל, תודה על התגובה המפורטת והמרתקת.

    קודם כל, חשוב לדעתי להסכים על הנחת יסוד בסיסית. כשאנחנו מדברים על היסטוריה, בוודאי כהיסטוריונים, אין שום רלוונטיות לתעמולה של ביבי, לממים של הימין החדש ולפליטות הפה של יאיר. העבר לא משתנה בגלל שהימין משווה את הנאצים ל-BDS, או בגלל שביבי מזכיר את הסכם מינכן בכל הזדמנות אפשרית. האופי היחסי של המשטר הנאצי והמשטר הסובייטי גם לא משתנה בגלל שצ'מברליין עשה טעות ב-1938. הדבר היחיד שמשנה זה מה שהיה בעבר, וכהיסטוריונים (זה נכון לדעתי גם למי שמתעניין בהיסטוריה) צריך להתמקד אך ורק בו. עד כמה האמת נוחה או לא נוחה לאנשים מסויימים, זו כבר שאלה אחרת. וכמחנה פוליטי, אנחנו צריכים להסתכל למציאות בעיניים ולא להתמכר למיתוסים מנחמים ונפוצים רק כי למדנו אותם בבית הספר.

    ואחד המיתוסים הללו, הוא בדיוק מה שכתבת: שהמשטר הנאצי היה משטר דמוני אחיד ומונוליטי בלי שום מקבילה בהיסטוריה. וזה נכון (אולי) רק בהקשר הספציפי של השמדת היהודים, ייחוד מובהק של המשטר הנאצי, ואחד מקווי המדיניות היחידים שכל הגורמים במשטר התיישרו מאחוריהם. אבל זה התחיל בפועל רק ב-1941, כלומר בארבע השנים האחרונות של המשטר. לפני 1941, ובנושאים שאינם יהודיים עד 1943 ואפילו 1944, המשטר הנאצי היה אמנם אכזרי ומפלצתי, אבל הוא לא היה המשטר האכזרי ביותר בסביבה.

    עד 1939, המשטר הסובייטי היה אכזרי יותר מהמשטר הנאצי בלי שום תחרות בכלל, בכל הגזרות ובכל החזיתות, אפילו אם לוקחים בחשבון את היחס הנאצי ליהודים. טימוטי סניידר מביא את המספרים בספרו, ואני לא זוכר אותם בשליפה, אבל אאל"ט, אותה כמות אנשים שהמשטר הנאצי הרג מ-1933 עד 1938, נהרגו בחודש אחד בברית המועצות, בוודאי באותו רעב מתוכנן, שמתקרב להשמדת עם, שסטלין ועוזריו ביצעו באוקראינה בין 1929 ל-1932, או בגל הטיהורים הגדול של 1937. לכן, סניידר טוען שעד 1939, המשטר הנאצי היה אכזרי הרבה פחות מהמשטר הסובייטי. מ-1939 עד 1941 – המשטרים היו אכזריים פחות או יותר באותה רמה, ורק מ-1941, המשטר הנאצי נוסק ברמת האכזריות, המפלצתיות והבהמיות שלו מעבר לכל משטר אחר, גם למשטר הסובייטי.

    מעבר לכך, כשכתבתי שהמשטר הנאצי היה אחד מהאכזריים ביותר בהיסטוריה, התכוונתי באופן ספציפי לשלטון הנאצי בפולין. בספרו המצויין על האימפריה הנאצית, שתורגם גם לעברית, מארק מאצובר מראה כיצד הנאצים השליטו משטר די שונה בכל אחת מהארצות שכבשו. המשטר בדנמרק היה יכול להיחשב בקלות כמשטר קולוניאלי אירופי טיפוסי, אפילו נוטה לצד הנאור של הסקאלה. המשטר בצרפת או בהולנד היה דומה למשטרים הקולוניאליים האכזריים יותר, אם כי לא האכזריים ביותר (אכזרי פחות מהמשטר הבלגי בקונגו, לדוגמא). לעומת זאת, המשטר בפולין חרג באכזריות, בבהמיות ובשרירותיות שלו מהסקאלה המוכרת באותה תקופה, והתחרה רק במשטרים הסובייטיים והמאואיסטיים. ואילו המשטר, אם אפשר לקרוא לזה כך, שהנאצים השליטו בשטחי ברה"מ שכבשו היה רצחנות טהורה שחורגת מכל סטנדרט. המטרה היתה בסך הכל לתאר את התנאים שארמייה קראיובה פעלה בתוכם, ולא לקבוע אמירה כללית בנוגע ל*כל* האימפריה הנאצית, ולו מפני שהיא שלטה במקומות שונים לפי כללים וסטנדרטים שונים לחלוטין. חשוב לציין שההבדלים הללו היו הרבה יותר מטושטשים בנושא היהודי, כי מחורף 1942 מדיניות הג'נוסייד הופכת למדיניות הכללית של הרייך, אם כי גם כאן בדנמרק המשטר היסס מלגעת ביהודים, ובמקומות אחרים לא חשב פעמיים.

    • לכל מי שמנסה להשוות בין הקומוניזם לנאציזם (וגם סניידר חוטא בכך לעיתים, לפי פרופ' גבריאל רוזנפלד), אני ממליץ לקרוא את הפרק מתוך 'נוטות החסד', שבו קומיסאר סובייטי שבוי מתווכח (בסטאלינגרד המושלגת) עם גרמני נאצי אופייני. ההבדלים חשובים.

      • מסוכן לקרוא רק מחקרים באתר יד ושם, כי יש להם קו אידיאולוגי ברור והם מייצגים
        רק צד אחד של הסיפור. אם תקרא את נורמן דייויס, למשל, אולי ההיסטוריון הידוע
        ביותר של פולין המודרנית, תראה שהוא מפריך הרבה מאד מהטיעונים הנ״ל עם עובדות
        קשות: ארמיה קראיובה הצילה יהודים באופן מאורגן הרבה יותר ממחתרות אחרות
        באירופה, במהלך מרד וורשה יחידת קומנדו של הארמיה שחררה יהודים באופן מסודר,
        היו בארמייה לוחמים יהודים, אנטישמיות היתה כמובן אבל לא כמו שנהוג לטעון,
        למחתרת הפולנית היו מתנקשים שחיסלו מלשינים ומסגירי יהודים ועוד.

      • נורמן דיוויס – זו הפתעה… דווקא שמעתי עליו בעיקר דברים לא טובים, כמו גם תביעה שלו נגד אוניב' סטאנפורד אחרי שזו סירבה להאריך את כהונתו, כתוצאה מביקורת עליו מצד חוקרת השואה לוסי דוידוביץ'…
        אזכיר שוב – החוקרים הם בחלקם פולנים לא-יהודים, ולא כולם הופיעו ב'קובץ מחקרים'.

  3. תודה על המאמר

    בשנים האחרונות קראתי כמה מאמרים מתורגמים בנושא, בכתבי העת 'קובץ מחקרים' של יד ושם, ו'דפים' (אוניב' חיפה), מטעם חוקרים פולנים ויהודים (ז'ביקובסקי, ליביונקה, גארבובסקי, קאסוב, ג'ושוע צימרמן ועוד) . המסקנות שלהם די חד-משמעיות (וזה מפתיע): הפולנים לא רצו לסייע ליהודים וראו בהם אשמים – לרבות בהשמדתם-שלהם; האנטישמיות היתה כמעט 'גנטית' ורווחה בכל מקום (בעיקר מ-42'), אפילו אצל הקומוניסטים הפולנים; מרבית הצעדים שננקטו לטובת היהודים היו בלחץ הממשלה הגולה ולא באו ביוזמת המחתרת, שניסתה *לרוב* לסכל יוזמות כאלה ואף 'לצנזר' ידיעות ונאומים מלונדון שהושמעו לטובת היהודים; האדישות לגורל היהודים היתה גורפת, וסיכויי השרידה של אלה מהם שנמלטו מהגטאות (והמחנות) היו *נמוכים יותר* (1 מ-4 בממוצע), מאשר אילו היו במחנות עבודה של הגרמנים, כתוצאה מרדיפה כמעט שיטתית של המשטרה הכחולה הפולנית, ומיליציות ימניות (היו עשרות מיליציות מחתרתיות בפולין, מכל קצווי הסקאלה הפוליטית; חלקן טבחו אלה באלה ואחרות עבדו עם הגרמנים ואף נסוגו עימם ב-45'; השליטה של הא.ק. בשטח היתה מאוד חלקית, וחלקים מפולין היו בכאוס מתמיד).
    כך שסיכויי היהודים לשרוד, לא עלו כתוצאה מקיומה של המחתרת הפולנית 'צבא העם', מלבד מקרים בודדים, כשם שסיכויי הפולנים לעצמאות או יתרון כלשהו מול הסובייטים, לא עלו בדבר דרכה.

    הדבר מטיל צל כבד על הפולנים, ומחליש עד מלעיג כל מאמץ התנגדותי שלהם (בוא נאמר שהפאטתיות שלהם אכן מתאשרת עובדתית…), כי מבחינתם המוסר היה פולני בלבד; ליהודים לא היה בו מקום וסבלם לא נחשב. רובם נתפשו כקומוניסטים (תעמולה נאצית ידועה, אבל עם שורשים עמוקים יותר בפולין: כבר מ-1918 מעמד היהודים הונמך בפולין והיחס אליהם הוקצן) ועל כן 'בוגדנים'. כמובן שזה היה לא יותר מתירוץ קלוש. פולנים בודדים בעלי מוסר נאבקו בכך, אבל היו כמו עצים בודדים בסערה.

    חלק מהמיתוס של הסיוע היהודי לקומוניסטים שרד עד היום אצל כמה היסטוריונים פולנים, ואפילו ליביונקה שהזכרתי לעיל, מביא סיפור אגדתי על יהודי שהוצנח ע"י מטוס סובייטי לגטו ווארשה בדצ' 41', כדבר אמיתי… (בהמשך הוא מסייג סיפורים דומים כלא אמיתיים).
    היתה אגב סיבה ברורה להעדפת היהודים את הצד הסובייטי – כי האנטישמיות שם נאסרה (רשמית כמובן; בפועל היתה תמיד) ועל כן רק שם ניתן להם להשתתף בחיים האזרחיים (בכיבוש הסובייטי של 39' עד 41', ואחרי 44'). הודגם שמס' היהודים שהוגלו לבריה"מ באותן שנות כיבוש היה גבוה יותר ממס' הפולנים, יחסית לחלקם באוכלוסיה, כך שהם לא היו חביבי המשטר, אבל זה כמובן רק חיזק את השינאה הפולנית הקיימת.

    אגב הצד הגרמני – זו היתה שעתו הגדולה של הימלר… שפעל לפי הוראות ספציפיות של היטלר: שום יוזמה מהשטח לא היתה כאן… (ואני מסופק אם היתה מהותית במזרח; לא יותר ממקרי הקלה מהשטח). הוא נעזר ב'מומחה' הלוחמה הפרטיזנית שלו (שכנראה אחראי על צימצום אוכלוסיית בלארוס למחצית), באך-צלבסקי ואיתו שני מומחי 'טיהור' ידועים לשימצה, קמינסקי (שבוי רוסי לשעבר) וד"ר אוסקר דירלוואנגר, אולי אייקון הסאדיזם של ה.ס.ס.; אגב המפקד המקומי שלו בווארשה, היינץ ריינפארת מה-SIPO, התצליח לחמוק ממשפט אחרי המלחמה ונעשה ראש-עיר ואף חבר פרלמנט במדינה המקומית שלו בגרמניה המערבית… אחד מגדולי פושעי המלחמה שחיו בצמרת; ולא היחיד שבהם.

    יש אגב סרט פולני מהשנה שעברה על המרד הזה, ראשון מודרני מזה שנים, 'העיר 44' – http://www.imdb.com/title/tt3765326/

    ממליץ לתקן את 'ארמיה קריובה' ל'צבא העם' או 'א.ק.'; + לציין את שם הרמטכ"ל הפולני בממשלה הגולה.

    + גם רוזוולט היה קשוב לפולנים, והורה לחיל האויר האמריקאי לסייע בהצנחת המזון *בהתנדבות*, או במלים אחרות, כל מה שלא עשה לטובת הפצצת אושוויץ (שהמסלול אליה היה קצר יותר מאשר לווארשה). מיידוף טוען שזה נעשה כדי לרצות את המיעוט הפולני באמריקה (44' היתה שנת בחירות – הכהונה ה-4 שלו, שגם עבורה הוכנס תיקון בחוקה). מיתרונות קיומה של מדינה.

    • ועוד שני תיקונים: היוזמות להצלת יהודים הגיעו לרוב מהשטח, א״ק וז׳גוטה, או אזרחים פרטיים, והממשלה רק סייעה. כלומר הפוך ממה שטענת. המחתרת בשום אופן לא ניסתה לסכל, אם כי היה מאבק על משאבים. הרבה מאד מהדברים שכתבת מקורם בתעמולה סובייטית אנטי-פולנית שהתגלגלה לספרות המחקר. ולבסוף, ארמייה קראיובה זה ״צבא המולדת״ (באנגלית מתורגם ל-Home Army(. צבא העם (ארמיה לודובה) זה שמה של המחתרת הקומוניסטית הקטנה יותר.

      • היוזמה אכן היתה מקומית, אבל היתה דחיפה ובעיקר כספים, מהממשלה הגולה (שכללה 2 נציגים יהודים).
        ליביונקה מציין שראש ה'קבוצה' היהודית בדלגאטורה (ביינקובסקי). התנגד לחימוש היהודים והיה איטי להפליא בהעברת מידע מהז'גוטה לממשלה (או בכלל בניסח תוכנית פעולה ועזרה).

        באביב 44' קרה דבר מרתק יותר – חלק מאנשי הזגוטה נחשדו ע"י מח' 'המודיעין הנגדי' של הדלגאטורה בנטיות קומוניסטיות, ועל כן חוסלו בחלקם… מה שסגר את הגולל על 'הקבוצה היהודית' הזו.

        אגב הסיוע של הא.ק. למרד גטו וארשה ב-43' – ליביונקה מעריך שחלק מה'חיילים' הפולנים פשוט סירבו להגיע לפעולות המתוכננות (הודגם שנעשה שימוש ב-2 מקלעים מתוך 6 זמינים, במקרה אחד) ועל כן הפעולות שלהם היו מינימאליות ולא השפיעו (השווה את זה להתנגדות הפעילה שהורה ראש הא.ק. בדצ' 42', נגד מאמצע היישוב מחדש של הגרמנים במחוז זאמושץ').

      • במלחמת העולם השנייה, ובוודאי בתנאי מחתרת, המציאות היתה תמיד מבולגנת והיו בה אורות וצללים. לא שמעתי באף אחד מהמקורות שקראתי שהז׳גוטה חוסלה, ובדיוק להיפך: בזמן מרד וורשה ארמיה קראיובה הצילה יהודים בעצמה באופן מאורגן, וראה פרשת גיישובקה.

        ההתנגדות לחימוש אי״ל במרד גטו וורשה נבע מהאופן הקומוניסטי של הקבוצה, דבר הגיוני להפליא בהתחשב בעימות בין פולין לברית המועצות. עובדה שאת אצ״י הרוויזיוניסטי חימשו יותר, וגם אי״ל קיבל בסוף. פעולות הרתק על חומות הגטו היו אכן עם אפקטיביות מוגבלת, אבל מארק מאצובר מציין שאלו היו בפועל הפעולות הקרביות הראשונות ברמת חולייה של ארמיה קראיובה. אז מן הסתם לא היה להם יכולת להרים משהו אפקטיבי יותר אלא אם היו פותחים במרד כללי, טירוף בתנאים של אביב 1943. מארק אדלמן, סגן מפקד המרד, גם הוא טען שהסיוע של איי קיי היה חשוב ומשמעותי.

        ההתנכלות האישית של לוסי דוידוביץ׳ לנורמן דייויס היא אחת הפרשות האקדמיות המכוערות ביותר בעשורים האחרונים, פשוט מפני שהפריך את הדברים שכתבה. קרא את ספרו rising 1944. הוא משתמש במגוון עצום של מקורות ראשוניים, חלקם הגדול כאלו שהוא עצמו חשף, ומביא מידע מרתק ועשיר על איי קיי והנסיונות המתמידים שלה לשלב ולסייע ליהודים. הוא כותב גם על צדדים אפלים יותר ועל אנטישמיות, אבל בניגוד לגישה של יד ושם, שם אותה בפרופורציה היסטורית נכונה.

      • מי שהעמידו למשפט, רדפו, עצרו ועינו את ותיקי הז׳גוטה, דרך אגב, היו לא אחרים מאשר הסטליניסטים ומשתפי הפעולה הקומוניסטים שלהם בסוף שנות הארבעים. וקצת לפני זה, העמידו למשפט את חברי יחידת הביטחון של ארמייה קראיובה באשמת שווא של רצח יהודים. צריך להתייחס בחשדנות ובביקורתיות לכל המחקרים שמבוססים על חומר סובייטי או פולני-קומוניסטי, שזה רוב המחקר עד 1991 פשוט כי הארכיונים שם לא נחשפו. רוב השקרים על AK מגיעים משם והתגלגלו לספרות המחקר, לרבות זו שנכתבה בישראל.

      • והמחזה המכוער של פולנים קומוניסטים יהודים בשירות הביטחון, שרדפו ועינו קתולים מהז׳גוטה שחרפו את נפשם להצלת יהודים בשואה, הוא ללא ספק אחד מהמחזות המכוערים ביותר בתולדות העם שלנו. מה שלא הפריע ללא אחר מאשר יאקוב ברמן, ראש המשטרה החשאית הסטליניסטי באותה תקופה, לדבר בחוצפה שאין כמותה על ה״אנטישמיות הפולנית״.

      • אתה מבין שזה נשמע גם כמו תעמולה פולנית מודרנית… הקונספירציה היהודית-קומוניסטית נגד הפולנים.
        אפילו ליביונקה מזכיר את ה'קשר' בין המודיעין הסובייטי לגטו ווארשה כאפשרות, והוא אחד החוקרים המאוזנים שישנם.

        אכן היו יהודים שנכנסו למנגנוני הביטחון הקומוניסטיים, שסגרו חשבונות עם פולנים שסייעו לגרמנים או שחיסלו יהודים – דבר מובן לאור הדברים שגילו (ועדיין לפולין ובריה"מ היתה בעיית פרטיזנים אוקראינים למשך כמה שנים אחרי המלחמה); אבל מדובר במיעוט זעיר, אחרת מס' הפולנים שהיו סובלים מידיהם היה נמדד במאות אלפים.
        באותה מידה, אחרי אחרי גל משפטים ראשוני ב-46'-48', מרבית הפולנים שלא הואשמו, שוחררו; וחלק מהנידונים, גם אחרי תקופה קצרה.

        אני לא רואה סיבה להגן על הא.ק. שבחלקו הגדול היה אנטישמי ואנטי יהודי, כי הוא היה במידה רבה ייצוג של האוכלוסיה הפולנית
        גם בשנות השמונים היתה שם אנטישמית גבוהה מהממוצע באירופה (אולי רק פחות מהונגריה). בעשורים האחרונים יש שיפור דרמטי – אבל ר' כאן https://youtu.be/eNoBTKR6nHI?t=9s – ניצן הורוביץ מראיין עיתונאי פולני ידוע, שמספר על המחשבה האנטישמית הקבועה בפולין, שטוענת בין השאר שיש בפולין '2-3 מליון יהודים' נסתרים…

        לא ברור לי מדוע המקורות שלך אינם כוללים את אלה שהזכרתי. אתה די משחק לידי התועמלנים.

      • קראתי חלק גדול מהחוקרים שהזכרת, למשל את הספר של צימרמן על המחתרת הפולנית והיהודים . גם את הדברים שלהם הצגת באופן מוגזם בפראות. בפועל, צימרמן מאד מאוזן. הוא מתאר אנטישמיות באיי קיי, אבל גם פעולות מאורגנות לעזרה ליהודים בקנה מידה ענק וחסר תקדים. לא היתה מחתרת באירופה שהצילה יהודים באופן מאורגן ובהיקף גבוה כמו איי קיי. מה היה הגמול? יהודים קומוניסטים, שאכן היו מיעוט קטן בציבור היהודי אבל הכתימו את המוניטין שלו, העמידו לדין את מציליהם ממש (כן, היו משפטים של הז׳גוטה) במשפטי ראווה סטליניסטיים. מי שמצטט חומר וראיות מהמשפטים האלה, שיבושם לו. זה אמין פחות או יותר כמו ציטוט חומר ממשפטי הראווה של 1937.

      • ״סגרו חשבונות עם פולנים שסייעו לגרמנים״ – לא ברור לי איך אתה מצטט את התעמולה הסטליניסטית הדוחה הזאת. במשטר של ברמן, ביירוט, מינץ ושאר הכנופייה, הועמדו לדין ולעיתים קרובות נרצחו בדיוק אלו שנלחמו בנאצים, וגם אלו שהצילו יהודים. אותם מחברי הז׳גוטה שהיה להם יותר מזל נעלמו מן העין או פשוט קיבלו טיפ ונמלטו מהמדינה (כמו זופיה קוזאק).

  4. מלוא הערכתי למאמר מרתק ביותר !!! אחד המאמרים הטובים ביותר בהיסטוריה שקראתי בשנים האחרונות !!

    עמי סלנט
    http://www.historicalmoments2.com/

  5. שאלה טכנית קטנה: אתה כותב "המטוסים הבריטים המשיכו להביא לוורשה סיוע בכל מהלך המרד, אולם הסובייטים סרבו להתיר להם לנחות בשדות תעופה באוקראינה. במקום זאת, הם היו חייבים לטוס מאיטליה, נתיב ארוך ומסוכן, וללא ליווי מטוסי קרב.". לא ברור לי מזה איך המטוסים הבריטיים היו אמורים להגיע אם הרוסים כן היו משתפים פעולה: איך הם (המטוסים הבריטיים) היו אמורים להגיע לאוקראינה, אם לא בנתיב ארוך ומסוכן עלשהו?

  6. פוסט מרתק וחשוב!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: