מלחמת העולמות: מדוע הליברליזם ינצח את יריביו

מי ישרוד בעימות התרבותי המתרחש בארץ ובעולם – השמרנות היהודית המסורתית או הליברליזם המערבי? ד"ר משה קופל, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן, כתב מאמר רהוט בכתב העת "השילוח", ובו הנגיד דמויות סמליות זו לזו. עולמה של היידי הליברלית עתיד להיכחד, בעוד עולמו של שימען החרדי יוסיף להתקיים ו"לעלות מעלה מעלה". הבעיה היא, שקופל הוא לא הראשון לנבא את קריסת הליברליזם – שניצח בינתיים את כל מספידיו. ינשוף היסטורי מסביר.

Shimen2

(למצולמים אין קשר לכתבה) Credit: Forward

מאמר זה פורסם גם בכתב העת השילוח

בגיליון האחרון של השילוח פורסם מאמר מעניין מפרי עטו של ד"ר משה קופל, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, המנגיד בין השמרנות מן הזן המסורתי ובין התפיסות הפרוגרסיביות לסוגיהן. כדי להפוך את ההשוואה למעניינת וברורה יותר, בחר קופל להמחיש אותה באמצעות שלושה יהודים אמיתיים שפגש במהלך חייו: שימען, חסיד גור מתון מהדור הישן, היידי, האקדמאית הליברלית, ובתה הרדיקלית המטורללת, אמבר. מבחינתו של קופל, שלושת האנשים הללו מייצגים שלושה עולמות תרבותיים שונים, הנתונים בעימות ובמתח מתמיד. שאלתו העיקרית היא, מי מאותם העולמות ישרוד לאורך זמן. איזו דרך חיים תחזיק מעמד בתלאות ובמעקשי ההיסטוריה, ואיזו חברה תגלה עמידות בעולם המשתנה בהתמדה. מסקנתו היא שעולמה הפרוגרסיבי של היידי נתון לדעיכה איטית במקרה הטוב, או למוות אלים על ידי "מרד פנימי" של אמבר וחבריה במקרה הגרוע. עולמו השמרני והמאוזן של שימען, לעומת זאת, ישרוד את כל המכשולים כפי ששרד תמיד.

Related image

שמרנים ונהנים. חסידים ניו יורקרים – למצולמים אין קשר לכתבה. קרדיט: פינטרסט

        מאמרו של קופל כתוב היטב, ויש בו הרבה תובנות מעניינות ומעוררות מחשבה. אולם למרות זאת, הטיעון המרכזי שלו בעייתי מאד.  הבעיה מתחילה בגישתו של הכותב. כיצד מתיימר קופל להוכיח שעולמו של שימען עמיד יותר מעולמה של היידי, שהשטיבעל הגערערי ישרוד גם לאחר שחדר האוכל הכשר של פרינסטון יתפוגג לו לאיטו? הוא עושה זאת בשילוב של טיעונים שפונים להגיונו של הכותב (נראה לי ש…) ובנימוקים מחקריים יותר הלקוחים מעולמות התוכן של הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. כל זה טוב ויפה. אולם כאשר אנחנו מנסים לנבא איזו דרך חיים תשרוד, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להסתכל בתקדימי העבר, בפרספקטיבה היסטורית. וכאשר אנחנו מסתכלים על טענתו של קופל דרך משקפיים היסטוריות, כלומר, מסתכלים על מה שבאמת קרה, ולא רק מה שבעינינו סביר שיקרה, הדברים לובשים צורה שונה לחלוטין.

אם נתבונן, למשל, בהיסטוריה של מאתיים השנים האחרונות, ניווכח בנקל כי נבואות על שקיעת המערב הדקדנטי ניתנו ברצף, כמה פעמים בדור. אותם הוגים אידיאולוגיים שבישרו על שקיעת המערב, השתמשו בנימוקים מאד דומים לאלו של קופל. כמו שימען, גם הגיבורים שלהם היו מחוברים למסורת, להיסטוריה ולעבר המיתי, לתחושת קהילה חמימה ולאותנטיות. כולם ניבאו כי הליברלים, ה"היידי" של כל דור ודור, עומדים בפני שקיעה מפני שהם מפונקים ומנוונים, אנוכיים ושטחיים, שקועים באינדיבידואליזם מפרק ומנותקים מהאותנטיות, ולרוב גם מהדת והמסורת. מי לא אמר את זה? ברוסיה של המאה ה-19, הסלאבופילים הנגידו את הנפש העמוקה של הרוסי, המחובר לאלוהיו, לאדמתו ולמלכו, עם הדקדנס המערבי. הבולשביקים המשיכו את אותה המגמה בשינויים המתבקשים. גם הם ניבאו כי הפועל הסובייטי הגיבור ינצח את הקפיטליסטים החומרניים, המתקוטטים זה עם זה עבור רווח.

בגרמניה, אוסוולד שפנגלר וסופרים רומנטיים אחרים ניבאו אף הם את שקיעת המערב, הוקיעו את הציביליזציה הצרפתית המעודנת והחומרנית, והשוו אותה בלעג עם האותנטיות של האיכרים הגרמנים המחוברים לקהילה הטבעית, לדם ולאדמה. פילוסופים צרפתים פיתחו אידיאולוגיה דומה, רק שכאן התחלפו האיכרים הטבטוניים באבירים פרנקים. ביפן, הוגים רומנטיים דומים התקשו לראות כיצד יצליחו המערביים המפונקים, עם הדמוקרטיה הליברלית שלהם, להתמודד עם נתיניו של הירוהיטו, ששואבים בעומק שאין משלו מהעבר הקיסרי הנצחי, מהקהילה הכפרית ומערכי דת השינטו. אפילו בשנות השישים, ניבא סייד קוטב, מאבות הפונדמנטליזם האסלאמי, כי המערב הוא חברה רקובה, אנוכית ומתפוררת, אם כי היה די פסימי בכל הנוגע ליכולתם של לוחמי הג'יהאד הטהורים להכריעו.

Shimen5

קראו תיגר על הליברליזם המערבי: חיילי הצבא הקיסרי היפני

מצויידים במבט ההיסטורי הזה, אנחנו יכולים לראות ששימען אינו הראשון שמתמודד במלחמת הרעיונות מול היידי. קדמו לו סרגיי הסלאבופיל, סטחאנוב הפועל הסובייטי, פרנסואה המונרכיסט הצרפתי, פריץ האיכר הגרמני האותנטי, טארו, הקצין האמיץ מהצבא היפני הקיסרי, וחסן מהאחים המוסלמים. כל אלו תקפו את היידי בנימוקים דומים מאד לאלו של שימען. כמו שימען, כולם האמינו בעליונותם, ביציבותם, באותנטיות שלהם, מול ניוונו וחוליו של הצד השני. וראו זה פלא: העולם עבר שורה של עימותים ומלחמות קרות וחמות, ועם התפזרותו של האבק, התגלה כי סרגיי, סטחאנוב, פרנסואה, פריץ וטארו נעלמו לבלי שוב, וחסן שקע במלחמות פנימיות אינסופיות. היידי, לעומת כולם, שרירה ועומדת. אז איזו חברה יציבה יותר?

קופל יכול לטעון כנגד הנימוקים ההיסטוריים שהבאתי, ולומר כי בניגוד לסרגיי, פריץ, טארו והיתר, שימען שרד ועמד במבחני ההיסטוריה. בתשובה הזאת יהיו שתי בעיות. ראשית כל, היא נכונה רק באופן חלקי. שימו לב שבין היידי ושימען, שני הטיפוסים האידיאליים של קופל, יש הבדל גילאים משמעותי. שימען הוא אדם מבוגר, מדור שרידי השואה, ואילו היידי (לפי התיאור) היא בת ארבעים פחות או יותר. אם קופל היה מסתכל בבני דורה של היידי בעולמו של שימען, היה מגלה שלא מדובר בעוגן המסורת היציב שהוא מתאר. גם עולמו של שימען משתנה במהירות, ולא תמיד לטובה.

Image result for ‫חסידי גור ירושלים‬‎

עולמו של שימען משתנה במהירות, ולא תמיד לטובה: חסידי גור בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבה. קרדיט: ויי נט.

בדיוק כפי שלהיידי יש בת, אמבר, שמפרקת את עולמה בטרלול של חומרות מסלימות והולכות ("דת פרימיטיבית", במילותיו של קופל), כך גם לשימען יש נכד, זלמן, ששקוע עד צוואר בדת פרימיטיבית משלו, העולם המטורף של תיקונעס הצניעות מבית מדרשה של חסידות גור. עולמו של שימען, עולם של יהודים נבונים, מעשיים ופרגמטיים, שמחוברים למסורתם באופן טבעי ולא קנאי, נמצא בסכנה מפני מטורלליו שלו עצמו בדיוק כמו עולמה של היידי, ובדיוק מאותן הסיבות: כשאתה מחזיק באידיאלים נוקשים בתיאוריה, אבל מקל ביישומם בפועל, יהיה לך קשה לעמוד מול צעירים נלהבים שמתעקשים ליישם את אותם האידיאלים ככתבם וכלשונם. עולמם של החרדים הפרגמטיים מהדור הישן הוא גם, במידה רבה, עולם הולך ונעלם.

גם אם נתעלם מכך, נגלה שהישרדותו המתמשכת של שימען תלויה גם בסיבה מרכזית נוספת, שקופל לא מציין: הוא השתלב בעולמה של היידי. סרגיי וסטחאנוב, פרנסואה, פריץ, חסן וטארו, ניסו, כל אחד בתורו, להתעמת עם עולמה של היידי באופן צבאי, בשדה המלחמה והפוליטיקה הגבוהה. כולם נכשלו, ורובם נעלמו מעל במת ההיסטוריה. שימען, לעומת זאת, חי לפי חוקי המשחק של היידי. קופל מציין בגאווה את דרך החיים האידיאלית מבחינתו: יהודים שחיים בנפרד מהחברה הכללית, בסולידריות קהילתית, מנהלים חיי מסחר ערים, מגלים הוגנות מנומסת כלפי הגויים אך שומרים מהם מרחק בטוח. דרך חיים כזאת אפשרית רק כשהשלטונות מחזיקים בגישה של "חייה ותן לחיות" בהתאם לשיטתה של היידי. כי בעולם שגורמי הכוח בו מתנהלים לפי הנחות היסוד של שימען – דת, מסורת, קהילה – הוא לא יוכל לחיות לו בשגשוג ובביטחון כפי שיהודים חרדים חיים בארצות הברית. סרגיי יגייס אותו לצבא הצארי, ינסה להמיר את דתו, ימרר את חייו בפוגרומים וישית עליו עוני מרוד, סטחאנוב יסגור את בתי הכנסת שלו ויאסור עליו לדבר ביידיש, פרנסואה יטיל עליו גזירות אנטישמיות, ועל חסן ופריץ בכלל אין מה לדבר.

שימען אינו יכול להסתכל על היידי במבט של מנצח: הוא תלוי בה. הוא תלוי במשטרה שלה ובבתי המשפט שלה, שיבטיחו את זכויותיו האישיות, הקהילתיות והדתיות. הוא תלוי בכלכלה המתוחכמת שלה, כדי לתת מסגרת סוציאלית לאברכיו ומסגרת כלכלית למסחר שלו. אם חס וחלילה ילקה בבריאותו, הוא תלוי בבתי החולים שלה. שימען, יהודי שמרני שאינו קנאי, יכול להשתלב בעולם של היידי ואפילו לתרום לו כאיש עסקים, כעורך דין, כרופא. אבל הוא לא מסוגל לקדם אותו או לתחזק אותו לבדו. החברה הליברלית אינה יכולה להתנהל לפי ערכיו. היא דורשת ניצול של ידע וכשרונות ותחלופה מתמדת של אנשים, ועל כן לא יכולה להתנהל על בסיס בדלנות יהודית. היא מחייבת חדשנות מתמדת, ולכן לא תתקיים בחברה שכבולה בחוקים של מסורתיות, שמרנות ויראת כבוד לדורות הקודמים. אלו יכולים לאזן אותה כתבלין, אבל לא להוביל אותה. שימען תלוי בהיידי לשגשוגו ולבטחונו, וכדאי שלעולם לא ישכח זאת.

.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-מרץ 31, 2018, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. זה עוד יותר מזה. באירופה יש מספר מדינות שמנסות לחיות לפי אידיאלים לא-ליברלים. כמו סרגיי ופריץ, לויקטור ההונגרי יש אידיאלים משלו: לאומנות אתנית, שליטה רמה בתקשורת, הטית הבחירות, אנטישמיות. כנ״ל ולדימיר הרוסי המודרני.

    מדינה יכולה לשגשג כלכלית עם האידיאלים האלה, אבל רק עד נקודה מסוימת, כי אם ויקטור או ולדימיר רוצה להשחית את הכלכלה ולהעביר אותה למקורבים, אין מעצורים דמוקרטיים שמונעים ממנו לעשות זאת. כבר היום אפשר לראות דוגמאות של שליטה פוליטית בעולם העסקי בהונגריה, אם כי המצב הוא עדיין טוב בעשרות מונים ממה שקרה במדינות קומוניסטיות או מה שקורה ביוון (תחת גם השמאל וגם הימין) או בחלקים נרחבים מאמריקה הלטינית (כגון שני הצדדים בונצואלה או בברזיל). וברוסיה המצב הרבה פחות טוב: המדינה תלויה במחירי הנפט והגז וממשיכה לפגר כלכלית מאחורי מערב אירופה הדקדנטית וקולטת הפליטים.

    • רציתי לכתוב תגובה שתבחין בין הליברליות לפרוגרסיביות, ובדיוק באת וסיפקת דוגמא נאה.

      בהכללה גסה (זו תגובה בבלוג, כן?), הליברל מחזיק בסט ערכים מסוים שזכויות הפרט עומדות במרכזו, אבל מבין שלא תמיד ניתן או כדאי לשנות את מציאות לפי סט ערכים מוגדר מראש, ומעדיף שינוי הדרגתי ומוסכם על כמה שיותר אנשים על-פני מהפכות ושינוי בן-רגע של מציאות שהתקיימה זמן רב בעבר. הליברל, למרות דאגתו לזכויות הפרט, מכיר בקיומם של מבנים קהילתיים והייררכיים שהתעצבו במשך דורות ואינו שש לחתור תחתם (אבל משתדל להתגונן מהם אם הם מנסים להרחיב את תחום השפעתם). ומעבר לכך, הליברל מכיר בשוני בין קהילות אדם שונות ומבין שכפיית ערכים אוניברסליים על קהילות שאינן מעוניינות בהם זה בדרך כלל רעיון לא-יוצלח. הפרוגרסיבי, לעומת זאת, מנסה להתאים את המציאות באופן פעיל לערכיו, רצוי כמה שיותר מהר, ולעזאזל האנשים שאינם רוצים בשינוי או הנסיבות ההיסטוריות שיצרו את המציאות הקיימת. אפשר גם להתווכח על האם זכויות פרט עדיין עומדות במרכז תפיסת עולמו של הפרוגרסיבי, אבל נניח שכן (כך זה לפחות ברמת ההצהרות). ובנוסף, הפרוגרסיבי נוטה לתפיסה דיכוטומית של העולם, תפיסה שיש בה בעיקר טובים מול רעים, ומי שאינו תומך בתפיסתו הפרוגרסיבית, נמצא בצד הרעים.

      ולמה התגובה שלך מדגימה את הנקודה עליה רציתי לכתוב? כי צריך הרבה דמיון כדי להשוות בין רוסיה של פוטין, זו שבה יריבים פוליטיים או סתם עיתונאים ביקורתיים מחוסלים פיזית או מוטלים עליהם עונשים פליליים, עם הונגריה של אורבן, שבה הממשלה אינה מתה על האיחוד האירופי ועל אליטות בינלאומיות לסוגיהן, אבל עדיין מקיימת בחירות חופשיות, מקיימת פחות או יותר את חופש העיתונות, משתתפת בברית נאט"ו (זו שאמורה להגן על אירופה מפוטין), וגם לא מאוד מושחתת. בדירוג השחיתות של טרנספארנסי אינטרנשנל, הונגריה נמצאת זה שנים סביב המקום ה-55, ליד סלובקיה, קרואטיה ורומניה (ומעל איטליה, ארץ מערבית ודמוקרטית לעילא). רוסיה, לעומת זאת, נמצאת זה שנים סביב המקום ה-130. אה, ומפלגתו של אורבן, שמרנית ולאומנית, דאגה כבר פעמיים לכך שלנשיאות הונגריה ייבחר בן מיעוט אתני (גרמני) – פרנץ מאדל בשנת 2000, ופאל שמיט בשנת 2010.

      הונגריה, להבדיל מרוסיה, היא גם לא מדינה חשובה במיוחד. כמו בבדיחה ישנה שנאמרה במקור על מדינה אחרת, הונגריה היא מדינה בלתי-תלויה כי כמעט שום דבר אינו תלוי בה. הראה לי אדם שמבקר את רוסיה ואת הונגריה בנשימה אחת, ואראה לך פרוגרסיבי. הראה לי אדם שמבין את סכנות המשטר הרוסי, לאזרחיו ולשלום העולם, אך מגרד בפדחתו כשמתחילים לדבר אתו על אורבן הנורא, ואראה לך ליברל.

  2. יהודית כהן

    סוף סוף מישהו שמשרה בי קצת אופטימיות מול גלי הפנאטיות והקיצוניות .

  3. איני מסכים עם שני הצדדים.

  4. אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי

    אתה נוגע בכתבה ובטענות בקצה המזלג וחבל שלא נכנס לפרטים הקטנים והארכת הרבה יותר.

    אמנם שימון תלוי בליברליות של הידי אבל ההרסניות חסרת ההגיון של אמבר מסכנת אותו ממש כפי שהיא מסכנת את הדור של אמבר ואת הסובבים השפויים ובעלי מוסר וערכים הגיוניים.
    הנכד של שימון יתבגר ישכיל ויכנס לתלם, הוא יצאים את עצמו לסביבה שהשתנתה סביבו, עד אז הוא לא ממש גורם נזק. הבת של הידי משאירה הריסות. מבזבזת זמן לכולם ולא יוצרת עולם חדש כפי שהיא מדמינת לעצמה.
    ההשואה של שימון ללסרגיי, פריץ, טארו והיתר לא מדוייקת, שימון לומד לחיות עם הסביבה השונה כמו דג שמלווה כריש. לסרגיי, פריץ, טארו והיתר כפו חברה שבה שכולם חיו על פי החוקים שלהם. שימון גם לא מבקש שכולם יחיו כמוהו וגם לא שכל היהודים יחיו כמוהו, הוא רק רוצה להמשיך לקיים את שמורת הטבע שלו שתהווה "בנק זרעים מקוריים" ליהדות לעתיד

  5. הליברליזם יצטרך להתקדם מול רוח נגדית חזקה. החומר הגנטי שממנו יורכבו אנשי העתיד לא יהיה דומה לחומר הגנטי של אנשי ההווה, מאחר שדתיים מולידים הרבה יותר ילדים ומעבירים את מטענם הגנטי הלאה ביתר הצלחה. תהליך אבולוציוני אנטי ליברלי.

  6. אתה נוגע בכתבה ובטענות בקצה המזלג וחבל שלא נכנס לפרטים הקטנים והארכת יותר.

    אמנם שימון תלוי בליברליות של הידי אבל ההרסניות חסרת ההגיון של אמבר מסכנת אותו ממש כפי שהיא מסכנת את הדור של אמבר ואת הסובבים השפויים ובעלי מוסר וערכים הגיוניים.
    הנכד של שימון יתבגר ישכיל ויכנס לתלם, הוא יתאים את עצמו ודורו לסביבה שהשתנתה סביבו, עד אז הוא לא ממש גורם נזק. הבת של הידי משאירה הריסות, מבזבזת זמן לכולם ולא יוצרת עולם חדש כפי שהיא מדמינת לעצמה.
    ההשואה של שימון ללסרגיי, פריץ, טארו והיתר לא מדוייקת, שימון לומד לחיות עם הסביבה השונה כמו דג שמלווה כריש. סרגיי, פריץ, טארו והיתר כפו חברה שבה שכולם חיו על פי החוקים שלהם. שימון גם לא מבקש שכולם יחיו כמוהו וגם לא שכל היהודים יחיו כמוהו, הוא רק רוצה להמשיך לקיים את שמורת הטבע שלו שתהווה "בנק זרעים מקוריים" ליהדות לעתיד

  7. סרגיי יגייס אותו לצבא הצארי, ינסה להמיר את דתו, ימרר את חייו בפוגרומים וישית עליו עוני מרוד, סטחאנוב יסגור את בתי הכנסת שלו ויאסור עליו לדבר ביידיש, פרנסואה יטיל עליו גזירות אנטישמיות, ועל חסן ופריץ בכלל אין מה לדבר.

    עובדתית שמען עבר את כל זה, והוא עדיין פה. כך שלא נראה שהתאוריה שלך עמידה כ"כ.

  8. תודה על המאמר

    הייתי מפריד בין הארץ לעולם. בעולם החרדים מן הסתם ישרדו – הסגירות שלהם תחזיק מעמד, כי הם תמיד יהיו מיעוט רדוף (גם אם מוגן – יחושו רדופים מנטאלית, כי זה מסייע לשרידה).

    בארץ לעומת זאת, יש שני נתיבים לפניהם –
    האחד כולל התפקרות, שהיא כוח חזק אצלם כיום (בין רבע לשליש מבני העשרים-שלושים אצלם), שעשוי לחזק את החילונים בעתיד;
    השני הוא שמירה על הייחוד (חיצונית לפחות; בפנים יהיה עדיין אחוז מהותי שחי בשני העולמות) והאנטי-ציוניות, ובבוא העת שיתוף פעולה עם המיעוט הערבי, ליצירת מדינה חדשה, לא-ציונית, שתכלול את הרש"פ: מדינת כל אזרחיה אמיתית.

    הדבר שמאפיין את היהדות האורתודוכסית הוא שרידה ומסורת: כך הצליחו לשמור על המבנה אלפיים שנה, עם שינויים מועטים ('שאלות ותשובות' שחוברו בימי הביניים, נחשבים הילכתיים גם היום). זה מבטיח פרגמטיות שפחות קיימת אצל קיצוני-דת (ולאומנות) אחרים, שעדיין מנהלים קרב-מאסף נגד המערב.

    דווקא מספר גבוה של חברי קהילה, הוא דבר שלא מאפשר שרידה, ועל כן צימצום מבחינתם יתחייב – מסביר את החילוניות. כך שיהיה בארץ גם צימצום בעתיד הקרוב, שישאיר חרדים נטו, לצד רוב ערבי.
    אז גם נראה, בסבירות גבוהה, סוף לסיכסוך…

  9. הייתי מרגיש הרבה יותר טוב עם הטיעון הזה לו היו סרגיי, סטחאנוב, פרנסואה, פריץ וטארו מובסים באיזשהו קרב רעיונות, סחף הדרגתי של בני ארצם לעבר השאיפה לשלום ולחופש. אלא שבפועל, "היידי" ניצחה אותם לא בשדה הקרב הרעיוני, אלא בשדה הקרב הממשי – בטח את פריץ וטארו, שבכלל לא בלתי אפשרי לדמיין תרחיש חלופי שבו הצבא שלהם היה קצת יותר חזק וההיסטוריה הייתה נראית אחרת לגמרי. גם סרגיי הובס צבאית, גם אם לא על ידי היידי עצמה, וסטחאנוב נכשל כי הכלכלה שלו לא הייתה חזקה מספיק (מפרנסואה אתעלם לבינתיים כי אני לא מספיק בקיא בתולדותיו). אז גם אם אני (כחילוני) לא לגמרי מתחבר לטענות הפרופסור, אני עדיין מודאג – האם התקדים של ניצחון ליברלי בשתיים־שלוש מלחמות מספיק בשביל להרגיע אותנו מסיכויי שרידותו לעתיד?

    התשובה שלי תהיה שהפרופסור, גם אם לא לשם הוא מכוון, נוגע בנקודה שלדעתי היא החשובה: אותה היידי היא לא באמת המשך של אותו עולם ליברלי שניצח את פריץ, טארו, וכו'. אני בספק אם את אותו מאמר הוא היה יכול לכתוב לג'ורג' מחיל האוויר המלכותי, או לאדי הסוור מנמל בוסטון, או לרינה החלוצה מגדוד העבודה. לאותם אנשים אומנם לא הייתה אמונה בדת אבותיהם, אבל היו אמונות ואידיאולוגיות אחרות ששווה להם להילחם עבורם. וכך הם אכן נלחמו וניצחו. האם האידיאולוגיה המודרנית של היידי תדחוף אותה לאותה עוצמה צבאית וכלכלית שאיפשרו לנ"ל את ניצחונם על פריץ וכו'? נראה לי די סביר שלא.

    כמובן, בניגוד לפרופסור אני לא חושב שאורח חיים חילוני וליברלי הוא לא בר־קיימא, אבל אני כן חושב שהוא צודק כשהוא אומר שאורח החיים החילוני והליברלי המסוים של אותה "היידי", ושהוא כנראה אכן הנפוץ ביותר בעולם החילוני והליברלי כיום, עלול בהחלט להתגלות כלא בר־קיימא.

    • ובכן, ישנה סיבה שבשלה צבאות המערב חזקים יותר, לא מדובר כאן באיזה צירוף מקרים לא תלוי, והסיבה הזו מתמידה יפה עד היום, וכמותה ההפרש היחסי בין עוצמת הצבאות.

    • שי, לא סתם הזכרתי את פרנסואה. המונרכיזם הצרפתי הובס בהדרגה בשדה הקרב הפנימי של הרעיונות בצרפת, ופרשת וישי במלחמת העולם השנייה היתה רק המסמר האחרון בארון הקבורה שלו. גם הקומוניזם לא הובס בשדה הקרב ממש, אלא פשוט לא הצליח להתמודד עם הקפיטליזם מבחינה פוליטית וכלכלית.

  10. כדאי לראות את החלק האחרון דווקא בתגובתו של משה קופל. שמעון לא חייב להיידי כלום, אלא לקודמיה (שהם גם קודמיו במובן מסוים): "הרוח החופשית של החברה האמריקאית היא יותר רוחו של שימען מאשר רוחה של היידי".
    חג שמח 🙂

    • מה זה "קודמיו במובן מסויים"? זה כבר הצגה לא נכונה של ההיסטוריה. האנשים שיצרו, פיתחו וקידמו את החברה האמריקאית, גם הדתיים האדוקים שביניהם, לא פעלו לפי הנחות היסוד של שימען: הם לא הסתגרו אך ורק בקהילה מסויימת וקטנה, ולא השקיעו את מירב זמנם בלימוד חוקים בני אלפיים שנה, והחזיקו בערכים של קדמה, ליברליזם ומדע.

      • מה זה "מסתגר"? זה כבר הצגה לא נכונה של שמעון. תפיסת עולמו אינה מסתגרת, והוא מתפקד בסדר גמור בארה"ב בדור שלפני היידי (שנות החמישים) ואף מעריך את ערכיו. זה שהוא הרגיש שייכות לעם אחר, כלומר לעם ישראל, וזה היה מרכז עולמו וזהותו, לא הפריע לו באמריקה של אז, וגם לא לרוב האמריקאים. חלק מהם אף העריכו את זה.

        זה לא שמעון אלא בנו, יצחק, שבאמת מסתגר ומקצין בארה"ב של שנות הששים והלאה, כלומר בארה"ב של היידי בדורות האחרונים.

        רבים מהאנשים שיצרו, פיתחו וקידמו את החברה האמריקנית השקיעו זמן רב בלימוד ויישום של כתבי קודש בני אלפיים שנה, ובדיוק כך החזיקו בערכים של קדמה, ליברליזם ומדע. חוששני שיש הצגה לא נכונה של ההיסטוריה האמריקאית בתיאור שלך.

  11. בראייתי, כלל איני מבין את מטרת הויכוח. גם אם היה יכול ד"ר קופל להוכיח את התזה שלו ולהראות יתרון יציבותי העומד לזכות עולמו של "שימען", מה היה בכך?

    שהרי היתרון הגדול יותר של הליברליזם הוא יכולתו "להפריט" או "לחלן" את האופן שבו נקבעות הנורמות והנורמות המחייבות. זאת, בניגוד לעולמות דתיים וטוטליטאריים, שבהם נקבעות הנורמות על פי דוגמות הדת או השלטון, הליברליזם מאפשר שוק רעיונות פתוח, שבסופו של דבר יביא לכך שבממוצע, ולאורך זמן, הרעיונות הטובים יותר יהפכו לנורמות ולנורמות מחייבות, ובתורם יפנו את מקומם לרעיונות טובים יותר, ואילו הרעיונות הבינוניים והגרועים יהפכו להיות נחלתם של מתי מעט. זאת, בניגוד לעולמו המאובן של "שימען" שבו רעיונות טובים יותר אינם יכולים להדיר דוגמות הלכתיות (ובמיוחד כך בעולמה של ההלכה היהודית האורתודוכסית), אלא באמצעות כמה טריקים הלכתיים שוליים ואזוטריים שכוחם מועט, ולכן סופו שיינגף מול עצמת הרעיונות הטובים יותר, ועובדה היא שמרביתם של היהודים היום, לרבות יהודים אמוניים, קרי חלק מהדתיים שבהם, והרוב המכריע של היהודים המסורתיים, נוהגים להשתמש בחשמל בימי השבת, עניין שהוא כמובן אסור באופן גורף ומוחלט בעולמו של שימען, מה שמהווה כמובן הפסד מוחלט לעולם זה.

    מסיבה זו לעולם אתמה על העמדה הבסיסית השמרנית שעניינה התנגדות לשינויים בשם השמרנות, גרידא, וללא צורך לבחון את טיב השינוי לגופו. נכון, לעתים עצם הבחינה עלולה להביא לנזק מסוים, לתקופה מוגבלת, אולם גיבוש נורמות חברתיות הוא תהליך איטי באופן יחסי, ואיטיות זאת היא שמקילה על פרטי החברה לבחון היטב את טיבו של השינוי ותוצאותיו, ולאורך זמן הדבר מביא לכך שהרעיונות המטיבים יותר עם הפרטים ועם החברה בכללותה יתמידו וישתרשו. ומה לגבי אותם השינויים שגורמים בינתיים נזק עד שהם נדחים מעל פניה של החברה, דוגמת עולמה של "אמבר"? ובכן, בתקופת הבחינה, עינינו הרואות, אותם חבורות רדיקליים פרועות אינן מסוגלות להשפיע השפה ממשית על החברה או להסב לה נזק משמעותי. חבריה של אמבר למשל, מסוגלים בינתיים בעיקר להביא לגילויים מתונים של מורת רוח, דוגמת אלו שמביע בעל הבלוג הזה עצמו, כאשר אמבר וחבריה מצליחים להשיג איזה הישג שולי בחיי סטודנטים באיזה קמפוס, או מצליחים להשיג את השעייתו של אחד המרצים. נו, כבר עברנו את פרעה… אם זה לא טוב, זה לא יתמיד.

    ואם כך, מה לי אם בעוד שנות דור או שניים, פניה של החברה המהווה את עולמי הליברלי ישתנו לעומת עולמו המוכר לי היום? מה בכך אם לא אוכל לשמר את עולמי המוכר? כל עוד הליברליזם יאפשר שוק פתוח של רעיונות, כמעט מובטח שהעתיד, גם אם יהיה שונה, יבטיח חברה טובה יותר, ובלבד כמובן, שישמרו את עקרונות היסוד של הליברליזם, וזאת בדרך של הבאה לדיון החברה את אותם הרעיונות שיאפשרו גם בעתיד שוק פתוח של רעיונות מפי כולם, ויפסלו מראש את אותם הרעיונות שיש בהם כדי להגביל את שוק הרעיונות הזה, למשל רעיונות גזעניים וכיוצא באלו. ודוק: אין דין פסילה מראש של עצם הבאת רעיונות נאציים לדיון, כמשל, כדין התנגדות נקודתית לרעיון מסוים, כגון התנגדותי שלי לרעיון של מוסלמים, נוצרים ויהודים מסוימים, לבסס נורמות חברתיות על דוגמות דתיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: