הכלבים שלא נבחו: מדוע מודיעין נכשל?

ב"כתם הכסף", סיפורו הידוע של ארתור קונאן דויל, אומר שרלוק הולמס לחוקר משטרה כי עליו לשים לב ל"תקרית המוזרה עם הכלבים בלילה". כאשר אומר הקצין כי הכלבים לא עשו דבר בלילה, מפתיע אותו שרלוק. היעדר פעולה מצדם, הוא הוא התקרית המוזרה. התובנה של הולמס, שעוד נרחיב עליה, משמשת את חוקר המודיעין רוברט ג'רוויס כמפתח לפתרון אחד מהכשלים המודיעיניים הידועים לשמצה במאה העשרים: הערכת ה-CIA שאפשרה לנשיא בוש לצאת למלחמת עיראק השנייה.

ב"כתם הכסף", סיפורו הידוע של ארתור קונאן דויל, אומר הבלש שרלוק הולמס לחוקר משטרה כי עליו לשים לב ל"תקרית המוזרה עם הכלבים בלילה". כאשר אומר הקצין כי הכלבים לא עשו כלום בלילה, מפתיע אותו שרלוק. היעדר פעולה מצדם, הוא הוא התקרית המוזרה. התובנה של הולמס, שעוד נרחיב עליה, משמשת את חוקר המודיעין רוברט ג'רוויס כמפתח לפתרון אחד מהכשלים המודיעיניים הידועים לשמצה במאה העשרים: הערכת ה-CIA שאפשרה לנשיא בוש לצאת למלחמת עיראק השנייה.

מדוע מודיעין נכשל (Why Intelligence Fails), ספרו הקלאסי של ג'רוויס, חוקר פינות מוצללות ומחדלים מביכים בהיסטוריה של המודיעין, ומנסה להבין את סיבות העומק שמזינות אותם. כשלונות מודיעיניים, אחרי הכל, אורבים כצל מאחורי כמה מהאסונות הגדולים ביותר במאה העשרים. המודיעין האמריקאי כשל מלהתריע על פרל הרבור, אמ"ן נרדם לפני מלחמת יום הכיפורים, ורוב שירותי המודיעין לא הצליחו לחזות אירועי מפתח מונומנטליים כמו נפילת ברית המועצות. ג'רוויס מתמקד בשני אירועים: כישלון המודיעין האמריקאי לחזות את המהפכה האיראנית ב-1978, וההערכה המוטעית כאילו לסדאם יש כלי נשק להשמדה המונית, הערכה שעמדה ביסוד החלטתו של הנשיא בוש לפלוש לעיראק בשנת 2003.

תוצאת תמונה עבור ‪Robert Jervis‬‏
רוברט ג'רוויס

אחדים, פוטרים את המודיעין כאיצטגנינות שרטלנית, ואומרים שלעולם לא יוכל להצליח. אחרים מציעים שיטות מדעיות יותר, בעודם מתנגחים עם אלו שרואים את המודיעין כאומנות. יש התולים את האשמה בעיוורון, טפשות או יהירות של הקברניטים, וכמובן דוחפים להקים ועדות חקירה כדי למצוא אשמים ולערוף ראשים. ידוע במיוחד הציטוט המצמרר הבא, שצף ועולה תמיד בהקשר של הכישלון המודיעיני במלחמת יום כיפור:

וְ֠הַצֹּפֶ֠ה כִּי־יִרְאֶ֨ה אֶת־הַחֶ֜רֶב בָּאָ֗ה וְלֹֽא־תָקַ֤ע בַּשּׁוֹפָר֙ וְהָעָ֣ם לֹֽא־נִזְהָ֔ר וַתָּב֣וֹא חֶ֔רֶב וַתִּקַּ֥ח מֵהֶ֖ם נָ֑פֶשׁ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ נִלְקָ֔ח וְדָמ֖וֹ מִיַּֽד־הַצֹּפֶ֥ה אֶדְרֹֽשׁ׃

יחזקאל מ"ג 33

ג'רוויס מתרחק ככל שאפשר מגישת ועדת החקירה, ובמקום זה בוחר את מבטו של ההיסטוריון, ביקורתי ואמפתי בעת ובעונה אחת. הוא מעדיף לבחון כשלים מבניים מאשר לחפש אשמים, ומגיע, לעיתים קרובות, למסקנות לא פופולריות. ברוחו של ספר קלאסי אחר, האויבים של המודיעין מאת ריצ'רד בטס, הוא קובע כי כשלי מודיעין הם, בסופו של דבר, בלתי נמנעים.

רפורמות ארגוניות, למשל, יפחיתו את הסיכוי לכשלים מסויימים, אולם יגבירו את הסיכוי לכשלים אחרים. לפעמים, שירותי מודיעין מגיעים למסקנות לא נכונות, אולם תוך בחינה מיטבית של הראיות שנמצאות בידיהם. כך, למשל, המודיעין האמריקאי שיער כי השאה האיראני ירסק את ההפגנות נגדו אם המצב ייצא מכלל שליטה, מתוך ניתוח מעמיק של התנהגות השאה במקרים דומים בעבר. אולם המעריכים לא ידעו כי השאה היה חולה, לא יציב, ומודאג כי דיכוי צבאי חמור של ההפגנות יפגע במטרתו העליונה באותו הזמן – העברה חלקה של השלטון לבנו. במקרים אחרים, שירותי מודיעין מגיעים למסקנה הנכונה באקראי, תוך ניתוח מוטעה של הראיות. גם אם שירותי המודיעין מגיעים למסקנה מדוייקת, אין שום ערובה שמקבלי ההחלטות ישנו את דעתם, במיוחד אם הדו"ח המודיעיני מורכב, מלא ניואנסים ונמנע מאמירות נחרצות ומכלילות, ועוד יותר מכך – אם הוא עומד בניגוד למה שמקבלי ההחלטות רצו לעשות מלכתחילה. שיפורים בעבודת המודיעין (לדוגמאות: ראו בהמשך) עשויים להעלות את איכות התוצר באופן מדוד ומתון ולהפחית את מספר הכשלים, אבל לא למנוע אותם לחלוטין, אפילו לא את הגדולים והחמורים שבהם.

ה-CIA האמין שהשאה יפעל אם ההפגנות יצאו מכלל שליטה. שני מפגינים חמושים באיראן.

המקרה המעניין ביותר שבוחן ג'רוויס, הוא אחת מההערכות המוטעות הידועות לשמצה בהיסטוריה של ה-CIA. לפני מלחמת עיראק השנייה, כידוע, קבעה סוכנות הביון המרכזית כי לסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית, ובכך נתנה לנשיא ג'ורג' ו. בוש את התירוץ האולטימטיבי לפלוש לעיראק. מכיוון שהפלישה התגלתה כאסון נורא, האשימו מבקרים רבים את ה-CIA ברשלנות, יהירות ובורות. גם לממשל, כמובן, היה נוח להיתלות בכישלון המודיעיני. העיתונאי טים ויינר, מחבר הספר מורשת של אפר ומהמבקרים הנחרצים ביותר של סוכנות הביון המרכזית, ניתח בפרוטרוט את הכשלים של ה-CIA באותה פרשה, והאשים את האנליסטים שלו בכניעה ללחץ פוליטי, קונפורמיזם, בחירת ראיות בפינטציה וסילוף חסר בושה של החומר המודיעיני.

לשיטתו של ג'רוויס, היה אמנם לחץ פוליטי מממשל בוש לפסוק שלעיראק יש נשק להשמדה המונית, אולם ההשפעה של הלחץ הזה היתה מינימלית. אחרי הכל, הן ה-CIA והן קהילת המודיעין האמריקאית סירבו בתוקף להסכים לשתי טענות חשובות אחרות של הממשל. מעריכי המודיעין דחו בתוקף את הלחץ של סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני, ושללו את הטענה כאילו לסדאם חוסיין היה קשר כלשהו לאל קאעדה או לפיגועי 11 בספטמבר. בדיוק להיפך: סדאם תיעב את אל קאעדה וראה בה איום חמור לשלטונו. הם גם העריכו, שוב בניגוד לדעתו הנזעמת של צ'ייני, כי אין סיכוי משמעותי שסדאם יעביר כלי נשק לא קונבצניואנליים לטרוריסטים. כמו כן, ה-CIA כלל לא התלהב מהפלישה לעיראק, והערכותיו בנוגע לסיכויי ההצלחה שלה היו מאד פסימיות.

קביעתו המדהימה ביותר של ג'רוויס, היא שהטעות הגדולה של ה-CIA, ההערכה כאילו לסדאם יש כלי נשק לא קונבנציונליים, היתה סוג של קונצנזוס עולמי באותה התקופה. מסתבר שכמעט כל שירותי המודיעין החשובים – כולל של מדינות שהתנגדו נחרצות לפלישה האמריקאית לעיראק – הסכימו כי לסדאם יש נשק להשמדה המונית, או שהוא מפתח נשק כזה. היו שהאשימו את ה-CIA בחוסר ידע ובהבנה בתרבות הערבית, והיה בכך משהו. מספר דוברי הערבית והמומחים לעיראק בסוכנות הביון המרכזית היה נמוך באופן מעורר רחמים. אולם גם שירותי מודיעין ערביים, שבוודאי אי אפשר להאשימם בחוסר היכרות עם השפה והתרבות, הסכימו באותו הזמן עם ההערכה של ה-CIA. ההערכה היתה גם הגיונית לאור ההיסטוריה וחומר הראיות. סדאם השתמש בנשק כימי בעבר נגד הכורדים, בטבח חלבג'ה המפורסם, וניסה לפתח נשק לא קונבצניואנלי מספר פעמים בעבר. כמו כן, הוא השקיע מאמצים רבים בהסתרה, הונאה ומשחקי חתול ועכבר עם פקחי האו"ם. מדוע שיעשה זאת, אם הוא לא מסתיר משהו? לאור ההנחה הזאת, מעריכי ה-CIA פירשו כל פיסת ראיה שעלתה בפניהם, כמו ייבוא של צינורות אלומיניום או תוכנות מיפוי, כהוכחה לתוכנית נסתרת לפיתוח נשק להשמדה המונית.

אחד מצינורות האלומיניום שניקנו על ידי ממשלת עיראק בשנת 2001. המודיעין האמריקאי האמין כי הם נועדו לשמש בייצור של נשק להשמדה המונית

אבל ההסבר של ג'רוויס לכישלון של ה-CIA, ויתר שירותי הביון, הרבה יותר מעניין מהסנגוריה שלו עליהם. אנשי מודיעין, הוא אומר, רואים את עצמם כיצורים רציונליים, ונוטים להניח שמקבלי החלטות יריבים הם רציונליים כמותם. קשה להם להתמודד עם התנהגות מטורפת ובלתי רציונלית, פשוט מפני שלא ניתן לצפות אותה. מי היה יכול לדעת שסדאם הטעה את פקחי האו"ם, ופיזר רמזים אינסוף כאילו יש לו נשק להשמדה המונית, רק בכדי להרתיע את איראן? זו התמונה שהצטיירה מחקירותיו של סדאם לפני תלייתו. ההתנהגות של ממשלת עיראק, שהתעלמה מסכנת הפלישה האמריקאית, לא היתה רק בלתי רציונלית, אלא התאבדותית ממש. סטלין ידע שהגרמנים לא הכינו את צבאם לחורף, ואין להם אפילו אספקה נורמלית של בגדים חמים. מי יעז להילחם בכפור של רוסיה בלא ביגוד מתאים? היטלר, כמסתבר, היה שחצן מספיק כדי לעשות בדיוק את זה, ובכך הימם את יריביו הסובייטים.

לפעמים, היריב לא מטורף, אלא רק נראה כזה בגלל אי הבנה הדדית. האמריקאים, למשל, לא האמינו שיפן תעז לתקוף אותם בפרל הרבור, מפני שהדבר נראה להם התאבדותי. היפנים, לעומת זאת, האמינו, מתוך הבנה מוטעית של הפוליטיקה האמריקאית, כי ארצות הברית תיסוג מהמלחמה ברגע שתספוג מהלומה קשה מספיק. צעד שנראה למעריכי המודיעין האמריקאיים כהתאבדותי, ולכן בלתי סביר, נראה בעיני הקברניטים היפנים כהימור מסוכן מחד, אך הגיוני והכרחי מאידך. מאד מסוכן להשליך על היריב את תפיסת העולם, הערכים והאינטרסים שלך עצמך. ההיסטוריון הצבאי ד"ר יגיל הנקין, נוהג להביא בהקשר זה את הציטוט המפורסם של סרג'יו קונסטנצנה מהסרט "גבעת חלפון אינה עונה", ש"למצרים אין אינטרס להגיע לכאן בחום הזה." אבל השאלה האמיתית היא, האם גם המצרים חושבים שאין להם אינטרס לבוא לכאן בחום הזה. כדי להבין את זה, צריך הבנה תרבותית עמוקה, הקשבה ואמפתיה לעולם הערכים והתרבות של היריב, שנדירה בעולם הפוליטי בכלל ובעולם המודיעיני בפרט.

תוצאת תמונה עבור סרג'יו קונסטנזה
השאלה האמיתית היא מה חושבים המצרים. סרג'יו מ"גבעת חלפון אינה עונה" בזמן ביקור המח"ט

מה ה-CIA היה יכול לעשות בכל זאת כדי להימנע מהכשל המודיעיני? הוא היה צריך להסיק מסקנות לא רק מהראיות שהיו בידיו, אלא גם מהראיות שלא היו בידיו. כאן, חוזר ג'רוויס ל"כתם הכסף" של ארתור קונאן דויל. בלש המשטרה חיפש ראיות בזירה, בניסיון נואש לחקור את הפשע, ובעיקר ניסה לברר מה קרה באותו הלילה. רק שרלוק הולמס היה יצירתי מספיק כדי לבדוק גם מה לא קרה באותו הלילה. המקרה המוזר באמת, הוא אמר, מסתכם בכך שהכלבים לא נבחו. לפיכך, הפושע לא היה אדם זר, אלא בן בית.

מתוך ניתוח הראיות במקרה של עיראק, משער ג'רוויס שה-CIA היה יכול לנקוט בגישה דומה. קהיליית המודיעין האמריקאית כולה השקיעה מאמצים אדירים כדי למצוא ראיות פוזיטיביות לנשק להשמדה המונית, כולל הפעלה של מקורות עיראקיים בכירים שהיו קרובים מאד לסדאם חוסיין. אבל כל מאמץ האיסוף הזה, בדומה למאמצים מקבילים של שירותי מודיעין עמיתים, הסתיים באפס עגול. איש לא הצליח לאסוף אפילו ראיה פוזיטיבית אחת לקיומו של נשק להשמדה המונית. היעדר ממצאים אינו כמובן הוכחה להיעדר בפועל, אולם מעריכי המודיעין היו צריכים לשאול את עצמם, כיצד מאמצים כבירים כל כך אינם מעלים דבר, ולפחות להעלות אפשרות רצינית כי הנחות היסוד שלהם מוטעות. מעל הכל, הם היו צריכים לומר ביושר למדינאים כי ההערכה שיש נשק להשמדה המונית בעיראק מתבססת רק על היקשים (סדאם ניסה לפתח נשק כזה בעבר, ועכשיו הוא נוקט במאמצי הסתרה) ולא על ראיות מוצקות. החטא של קברניטי המודיעין לא היה במסקנה שהגיעו אליה, אלא בנחרצות שלה.

ובכל זאת, מסקנתו של ג'רוויס עגומה. גם אם שירותי המודיעין היו נותנים למקבלי ההחלטות דו"ח לא נחרץ ומשתמע לכאן ולכאן, סביר מאד שאלו היו מתעלמים ממנו. טוני בלייר כתב בזכרונותיו בהקשר זה כי הפלישה לעיראק היתה מתרחשת בכל מקרה, עם נשק להשמדה המונית או בלעדיו. כפי שג'רוויס עצמו כותב, ייתכן שאם המודיעין לא היה כושל, בוש ובלייר לא היו מצליחים לגייס תמיכה מספיקה לפלישה, אולם זו היא השערה בעלמא. דבר אחד בטוח: שירותי המודיעין הם, כשמם כן הם, כלי עזר. ההחלטה הסופית היא של המנהיגים בלבד, ועליהם גם האחריות, הן להצלחות והן לכשלונות.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-מאי 27, 2019, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 29 תגובות.

  1. כשיודעים את היסודות, אז אין סודות

    הכל שגוי:
    1. פרל-הארבור: אדמירל פורסטל סיפר לאחר מלה"ע השניה שהמעגן היה מלכודת-דבש ליפנים.
    2. מיה"כ נצפתה וכומתה לעין כל מראש.
    3. המהפכה האיראנית ב-1978 היתה פעולה של בז'ז'ינסקי, כמו גם הטאליבן באפגניסטאן במקביל
    – בסיוע פאתוות מאל-אזהר ומדריכי-קומנדו מצרים.
    4. בריה"מ החלה להתמוטט כשסטיב ג'ובס הציג את המקינטוש בשנת 1985 במוסקווה.
    מייד החלו גלסנוסט ופרסטרויקה.
    נפלה חומת ברלין, נגמרה מלחמת המפרץ מיסודו של סדאם, הוא הובס צבאית שנתיים מאוחר יותר.
    הרוסים אומרים שבריה"מ גמרה את הסוס עוד ביוני 1941 ע"ע פרישת רומניה בשנת 1955 לערך,
    מרידות 1956, 1968 ו-1981.
    5. מלחמת המפרץ השניה, נשק להשמדה המונית: רובם המכריע של 5,500 טנקים ו-4,500 הוויצרים
    משנת 1990 עדיין היו בשירות עירקי
    ואחרים נבנו בעירק (T-72). כמו גם מפעלי בכטל שמכר רמספלד והמאגרים בפלוג'ה.
    מסקנה: העקרון המשותף שאני מוצא במקרים לעיל הוא שאומרים דבר אחד ומתכוונים לאחר,
    קרי הסחה תקשורתית לצורך מבצעי.

    • תודה על התגובה. רק חבל שאף אחד מהדברים לא נכון, ומדובר על תיאוריות קונספירציה חסרות כל ביסוס היסטורי. כמעט בכל כשל מודיעיני, המידע היה שם מראש, פשוט לא העריכו אותו נכון.

  2. "הוא היה צריך להסיק מסקנות לא רק מהראיות שהיו בידיו, אלא גם מהראיות שלא היו בידיו. כאן"
    נו, אם הם רק היו מקשיבים לדונלד רמספלד הם היו יודעים שיש דברים שהם לא יודעים שהם לא יודעים וששם נטוע הקושי.

  3. כמדומנ שהאימרה של קונן דוייל בפי שרלוק מיוחסת ל"כלבם של בני בסקרוויל" שם ההתייחסות לכלב הייתה בהתאם. לנושא זיהוי סיבות הכישלון,כאן הייתי מאמץ את הגדרתו הנוספת של שרלוק ,לפיה שאחרי שלילת כל האפשרויות (לכשל המודיעין) המוכחות, מה שנשאר,גם אם אינו הגיוני, הוא האמת. ולענייננו לאינטרסים יש אינרציה, והיא זו שתישאר

    • הבעיה היא שבמציאות, לרוב, קשה לשלול את כל ההסברים לחלוטין.

    • דני , לא הבנתי את המשפט יתכן שאם המודיעין לא היה כושל לא היו מצליחים לקבל תמיכה בפלישה ..התמיכה בפלישה התאפשרה בזכות כשל המודיעין? מה לא הבנתי ?

      • זו טענה של ג׳רוויס. המודיעין הרי פסק שלעיראק יש נשק להשמדה המונית או שהיא
        מפתחת כזה. הטענה הזאת, שהיתה לא נכונה (לכן הכשל) סייעה מאד לבוש ובלייר
        להתגבר על התנגדות בממשלותיהם ומפלגותיהם וגם בקונגרס ובפרלמנט.

      • בוודאי. החלטה מדינית שגויה התקבלה, בין היתר, בעקבות מודיעין כושל. גם אם בוש רצה לתקוף ממילא (וזה היה המצב, כפי שהודה בעצמו), היה לו קשה להתגבר על ההתנגדות הפנימית ללא המודיעין השגוי שהגיע מה-CIA.

  4. תודה על סקירה ממש חשובה!!
    עמי סלנט
    עורך ראשי
    http://www.historicalmoments2.com/

  5. "מאד מסוכן להשליך על היריב את תפיסת העולם, הערכים והאינטרסים שלך עצמך."

    מעניין שלא הזכרת את הנושא לגבי יחסי ישראל עם מדינות ערב והפלסטינים. וכן בהתיחסות האירופאים לאינטגרציה של המהגרים האפריקאים והפליטים המוסלמים.

    לגבי הנשק להשמדה המונית של עירק, ברור שזה היה סתם תרוץ ולולי טענת הנשק הזו היו מוצאים סיבה אחרת. המודיעין לא כשל כמו שהתכופף וענה מה שבקשו ממנו לענות. הרי להרבה מדינות היה נשק כימי קודם לכן ולא קראו לו בדרמתיות נשק להשמדה המונית ולא עשו סיפור מזה כל זמן שלא השתמשו בו בצורה נרחבת.

    מאמצי הסתרה די דומים לכלבים שלא נבחו, אפשר להניח ולהסיק מזה מסקנות

    • אבל הוא לא ענה מה שביקשו ממנו לענות. קראת את הפוסט?

      • לדעתי הפיתרון להערכה מודיעינית היא 2 דוחות, דו"ח אחד של מעריך המפרט כייצד הגיע למסקנה למשל במקרה של סדאם כי יש ברשותו נשק להשמדה המונית, ודוח נוסף של עמדת מעריך אחר השולל ומנמק מדוע אין ברשותו נשק זה. ועל מקבל ההחלטות להכריע בעניין….. מנסיוני למשל שאני קורא כתבה כלכלית באינטרנט על כדאיות ההשקעה בחברה מסוימת עמדת כותב המאמר ניראת לי הגיונית ומשכנעת, אולם שאני קורא את התגובות לכתבה ששוללות את מסקנת הכתב ומעלות טעונים נגדים זה מביא אותי לחשוב שנית ולבחון את עמדתי מחדש

      • יש יתרונות בפתרון "אפכא מסתברא" שכזה, אבל יש בו גם בעיות. הבעיה החמורה ביותר: ברגע שיש "פרקליט השטן" מקצועי נוטים להקשיב לו, לתייק את דבריו ולהתעלם ממנו. אולי עדיף, כפי שמציע המחבר שסקרתי, להתקין מערכת דמויית אקדמיה של Peer review, שקבוצות שונות של מומחים יעריכו זה את דבריו של זה.

  6. יש איזה טווח ביניים בין הטענה שמודיעין הוא "איצטגנינות שרלטנית שלעולם לא יוכל להצליח", לבין הציפייה שיצליח תמיד במדויק, וההתייחסות לכל מקרה שלא דייק כאל כישלון מחפיר. למשל שיידע ב-100% מתי תמרון צבאי מעבר לגבול הוא רק תמרון ומתי הוא הכנה ממשית לפלישה. אם יידע זאת ב-90%, עדיין יטעה לא מעט, וגם לטעות בכיוון המחמיר (בואו נניח שיש הכנה רצינית לפלישה גם אם אנחנו לא בטוחים) יש מחיר, כמו גיוס מילואים במקרה שלנו.

    הדברים עוד יותר בולטים כאשר מדובר במודיעין המנסה לחזות דברים שעוד לא קרו, כמו במקרה היפני – הניסיון לחזות כיצד יגיבו האמריקנים לפרל הרבור. תחזית כזו לעולם תהיה הסתברותית.

    לעתים העובדה שמניחים התנהגות רציונלית מהצד השני גורמת לכך שבסופו של דבר המדיניות שהמודיעין (השגוי) הוביל אליה איננה אסון. לדעתי במידת מה זה נכון למלחמת יום הכיפורים. הקונספציה הידועה לא היתה איזו הזייה. הניחו שכל עוד מצרים לא שיקמה את חיל האוויר ברמה מספקת, דינה יהיה הפסד בשדה הקרב והיא לא תצא למלחמה כוללת. זו היתה טעות, אבל כיוון שבסיסה היתה הנחה נכונה הטעות הזו לא הובילה לחורבן המדינה – אם כי גבתה מחיר כבד. המצרים אמנם יצאו למלחמה כוללת שלא היה להם סיכוי רב לנצח בה (בשדה הקרב, במובן הקלאסי) אלא רק להשיג הישג מוגבל – וכך קרה, למרות הכשל המודיעיני. גם לכשל הפוך, של הקפצת כוחות המילואים בכל שלושה חודשים מחשש פלישה, היה מחיר.

  7. לגבי עירק, בסרט תיעודי שנעשה עם המדען העיראקי שבעיקר על עדותו התבסס ה CIA התברר שהוא נחקר בשיתוף המודיעין הגרמני וה-CIA ובמהלך החקריה הוא הבין שאם הוא לא ישתף פעולה ויתן להם מה שהם רוצים כנראה יבוטל מעמד הפליט שלו והוא יוחזר לארץ המוצא וברור מה יקרה לו שם.
    אגב האמריקאים היו מודעים למידע שהשיגה אינדונזיה מחקירות של פעילי אל קעאידה על פיגוע במגדלי התאומים הם הטילו ספק במידע כי הוא כמובן הושג באמצעות עינויים.
    אז הנשק להשמדה המונית ומלחמת יום הכיפורים ביו שקודם קבעו דעה ואח"כ פיתחו סביבה תיאוריה שתאושש אותה.
    וניתן להזכיר עוד הערכה מודיענית ישראלית שגויה סבירות נמוכה לירי טילים מעירק על ישראל.

    • שלום נפתלי. אתה מתכוון בוודאי למקור שידוע במחקר כ-Curveball. למעשה, ממסמכי ה-CIA אנחנו יודעים שהאמריקאים לא היו מעורבים ככלל בחקירה שלו, ושהגרמנים שמרו אותו בקנאות לעצמם (מה שמתאים לדפוסי ההתנהלות ההיסטוריים של ה-BND מול -CIA). הנקודה היא, שהמודיעין האמריקאי כן עמד מול לחץ הבית הלבן בשני נושאים חשובים אחרים. הוא קבע, בניגוד לעמדת הבית הלבן, שלא היה קשר בין עיראק לאל קאעדה, וגם העריך שסיכויי ההצלחה של מטרות הפלישה לעיראק נמוכים.

  8. אכן ניתוח מלומד, אך מתעלם מהעניין המרכזי. את ההיסטוריה אמנם כותבים ההיסטוריונים, אבל למיטב זכרוני הסיפור שונה לגמרי. תקנו אותי אם אני טועה.
    מה שהאמריקאים עשו בעירק היה לעצור רודן. במקרה הזה סדאם חוסיין.
    הטריגר היה, כמובן, הפלישה העירקית לכווית, קודם לפלישה היתה התרברבות מילולית ואיומי כיבוש של הרודן. כשזה הגיע למעשה, ולא לפני שהזהירו ונתנו חצי שנה לרודן לרדת מהעץ, התערבו האמריקאים ושיחררו את כווית. קשה לי למצוא התחייסות לזה במאמר. וזה טיפה בעייתי, כשהמאמר אינו מתייחס לסיבה הראשית.
    ניואנסים וטרמינולוגיה: פלישה. לא ידעתי שהאמריקאים פלשו לעירק. אם כבר פלישה לעירק, היום היא מדינת חסות של אירן, כלומר האיראנים, מסתבר, פלשו לעירק.

    • הפלישה לכוויית הייתה באוגוסט 1990, ומלחמת המפרץ הראשונה שנועדה לגרש משם את סדאם הייתה כמה חודשים מאוחר יותר. אז החליט בוש האב, לא בלי טעם, שמוטב להותיר את סדאם מוחלש על כס שלוטונו מלהתערב בפוליטיקה הפנים-עיראקית.
      הפלישה האמריקאית לעיראק, שהיא מלחמת המפרץ השנייה, הייתה ב-2003, ונועדה במפורש לסלק את סדאם מהשלטון. אחרי שזה נעשה, הייתה לבוש הבן הזדמנות מצוינת להבין כמה אביו צדק 12 שנה קודם.

      • ואתה יודע מה אירוני? דיק צ'ייני עצמו אמר בשנות התשעים שזה יהיה טירוף מוחלט להפיל את סדאם, וחזה במדויק את האסון שהוא וחבריו גרמו מספר שנים מאוחר יותר.

    • אתה מבלבל בין שתי מלחמות המפרץ.

  9. אני לא חושב שה-CIA כשל בהערכותיו לגבי עיראק אלא פשוט נכנע ללחצים מהממשל כדי לספק להם תירוץ לפלישה. כל הסיפור היה מצג שווא בריוני ואימפריאליסטי.

    • זה לא נכון, אדם. אם היית צודק, אז ה-CIA היה נכנע גם להערכה החשובה יותר של הממשל: שעיראק היתה מאחורי פיגועי 11 בספטמבר. ובכל זאת, ה-CIA התעקש שלא היה שום קשר בין אל קאעדה לסדאם חוסיין.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאמר מעניין ומעורר מחשבה שהזכיר לי סיטואציה שאולי קצת מערערת על המסקנות של ג'רוויס. אני מתכוון לויכוח שהתחולל בשנת 2004 בין ראש אמ"ן דאז אהרון זאבי פרקש לחלק מחברי וועדת חוץ וביטחון של הכנסת. האלוף פרקש פסל על הסף את החשש של חלק מחברי הוועדה שייתכן וסוריה מנסה לפתח נשק גרעיני. הטענה שלו נשענה כמובן על הנחה מאוד סבירה ומתקבלת על הדעת, לישראל יש כיסוי מודיעיני מצוין בסוריה והכיסוי הזה לא העלה ראיה לכך שיש תוכנית גרעין סורית.

    • וכמובן אנחנו יודעים שסוריה ניסתה לפתח. אבל אלו היו מאמצים בשלבים מוקדמים מאד. סביר להניח שאם סוריה היתה מתקדמת, הכיסוי המודיעיני של ישראל כן היה עולה על זה (כפי שעלה על זה, בסופו של דבר).

  11. לא קראתי את המאמר כולו ורק את הפסוק ביחזקאל וכבר נתקעתי: ביחזקאל, בפרק מ"ג אין פסוק 33. הפרק מגיע רק עד פסוק 27.
    מצאתי את הציטוט המלא בפרק לג פסוק ו'.
    עכשיו אוכל לקרוא את הפרק כולו…

  12. אחרי שקראתי את כל המאמר הגעתי למסקנה היחידה (לדעתי) והיא שבוש (הבן) כל כך רצה להפיל את סדאם, בגלל מה שהוא ראה כהשפלה של אביו, שהוא "המציא" את הנשק להשמדה המונית וסיבך את ארה"ב באחת המלחמות הגרועות ביותר אליה יצאה ארה"ב.
    אגב, בדרך סיבך דיק צ'ייני את המרגלת שהיתה להם, ואלרי פליים.
    כל הטעויות נעשו במלחמה הזו: פיזור הצבא והמשטרה (מה שגרם, בין השאר, לביזת המוזיאון לעתיקות בבגדד), החלשת עירק, כך שהפכה ממחסום לאירן (כפי שהיתה קודם) לשותפה זוטרה של אירן ולעוד ועוד
    טעויות, שכולנו, כולל ארה"ב, משלמים מחיר יקר בגינן.

להגיב על Naftali Guttman לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: