לשבור את החרם: מה היתה הטעות האמיתית של כחול לבן?

בחרם על הרשימה המשותפת, שיחקה כחול לבן לידיים של נתניהו והזינה את המטריקס המחוכם שמונע ממנה לעלות לשלטון. במקום זאת, ראוי להציע אלטרנטיבה לדרך של הימין והשמאל גם יחד: הקפדה על קווי יסוד ציוניים, בטחוניים ודמוקרטיים, נכונות לדבר עם מפלגות לכל רוחב המפה הפוליטית והתנגדות לחרמות מכל סוג. ינשוף פוליטי-מדיני מסביר.

במהלך הבחירות, ההאשמה הנפוצה ביותר נגד יו"ר כחול לבן, בני גנץ, היתה שהוא בובה תכולת עיניים על חוט. מעין למלם מגמגם, שנמשך ומתופלל בידי גורמים חזקים ממנו. הטעויות הלשוניות והמשפטים המשונים שפלט מדי פעם חיזקו כמובן את הרושם הזה, וכך גם ההתנהלות האנמית, העייפה והמהוססת של כחול לבן בכללותה. מעבר לתומכיו של נתניהו, שהנגידו כמובן את ההתנהלות הזאת לכריזמה, לנחישות ולהחלטיות של מנהיגם, היו גם רבים מתומכי כחול-לבן וגוש המרכז שמאל שתהו על התנהלות המועמד "שלהם". מדוע רוב הנאומים של גנץ, למשל, נשמעו כאילו שחיברה אותם ועדה? בניגוד לליכוד, לש"ס ולרשימה המשותפת, שזיהו את ציבור המתלבטים הרלוונטי עבורם והתמקדו בו ביעילות, כחול לבן התרכזה בעיקר במשחק בונקר: לא לעשות טעויות, ולא להרגיז אף אחד. הרושם שנוצר היה שהם יותר מעוניינים בהפלת נתניהו, אבל פחות בהצבת אלטרנטיבה ממשית לשלטונו.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, העדר הכריזמה של גנץ עצמו הוא רק חלק מהבעיה. אפילו אם נסכים שמנהיג אנרגטי יותר, כמו גבי אשכנזי, היה נותן למפלגה יותר ברק וצבע, הכלב קבור באסטרטגיה לקויה ולא בכישורי המשחק והנאום של "חברי הקוקפיט". יהיו תוצאות המשחק הקואליציוני אשר יהיו, כחול לבן נכשלה כמפלגת מרכז בכך שלא הציבה אלנטרנטיבה פוליטית לדרכם של הימין והשמאל כאחד.

בכך, אין בכוונתי לרמוז שכחול-לבן היתה צריכה ללכת שמאלה, לכיוון מרצ, כפי שעשתה מפלגת העבודה. בעיני רוב מוחלט מהציבור הישראלי דרכו של השמאל ("תהליך השלום", "אוסלו", "דרך רבין") נכשלה כישלון חרוץ, שנחתם ונסגר באינתיפאדה השנייה ובמטחי הטילים מעזה. אולם גם הניסיון להידמות לימין בעייתי לא פחות. אם כחול לבן מסכימים, פחות או יותר, עם בנימין נתניהו בכל דבר, למה לא לבחור במקור? התשובה המקובלת, "שחיתות", אפקטיבית כמובן, אבל עד גבול מסויים. בפועל, כחול לבן נגררה אחרי נתניהו למספר טעויות הרסניות, בראש ובראשונה החרם המוחלט על הרשימה המשותפת. וזה חבל, משום שדווקא בנושאים אלו המרכז הישראלי יכול לצאת לדרך עצמאית משלו.

במשך שנים, נתניהו ותומכיו ביצרו קונצנזוס שעם הפוליטיקאים הערבים לא מדברים, לא יושבים בקואליציה ולא נסמכים על קולותיהם (העובדה שנתניהו נסמך על קולותיהם כמה פעמים וגם שיתף איתם פעולה לא מעלה ולא מורידה. מה שמותר ליופיטר אסור לשור). כחול לבן נגררה אחרי ה"קונצנזוס" המזוייף הזה, למרות שחלק גדול מבוחריה דווקא תומכים בשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות. התוצאה ברורה לכל מי שיודע חשבון פשוט. בעוד שלנתניהו זמינים כל שותפיו הטבעיים, לרבות כהניסטים, ובעוד הוא מתעקש להביא את כל "בלוק הימין" לקואליציה, ממחנה השמאל-מרכז נגרעים 13-15 מנדטים שפשוט אי אפשר להיעזר בהם. ללא שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת המרכז לא יכול לעלות לשלטון – נקודה. בשום מצב. בשום תרחיש. בשום קונסטלציה. באמצעות מסע תעמולה ודה-לגיטימציה מחוכם, הימין טען את הקוביות, היטה את הקלפים והינדס את המשחק כך שינצח תמיד. המצב הזה פוגע אפילו בשאיפותיה של כחול-לבן לעמוד בראש ממשלת אחדות חילונית, או לשתף פעולה עם הליכוד בתום עידן נתניהו. מדוע שהליכוד יוותר לך, וישתף איתך פעולה, כשהוא יודע שאין לך, למעשה, אופציות אחרות מלבד שיתוף פעולה איתו?

בני גנץ ואנשיו מודעים לכך היטב, אך מעולם לא היה להם את האומץ הדרוש לגלות מנהיגות, לשבור את המטריקס שיצר הימין ולנתץ את הקיר שמפריד בינם לבין השלטון. אמנם, לאחר הבחירות האחרונות, גנץ עשה כמה צעדים חיוביים: הוא נפגש עם ראשי הרשימה המשותפת (להוציא בל"ד), ביקש את המלצותיהם והגיע איתם לסיכומים סבירים בתחום השוויון האזרחי לציבור הערבי בישראל. היה בכך צדק רב, מפני שסקרים מוכיחים כי רוב בוחרי כחול-לבן תומכים בשותפות כלשהי עם המפלגות הערביות. אולם, עם התקרב מועד הבחירות האחרונות, שעה גנץ ככל הנראה לעצת אנשי האגף הימני ברשימה, או לחילופין אסטרטג או סוקר כלשהו, והצהיר קבל עם ועדה שלא יכניס את אנשי המשותפת לממשלתו וגם לא יסתמך על קולותיהם מבחוץ. נתניהו, בצדק גמור, מיהר להסביר לציבור את משמעות הדבר. אם אין לגנץ ממשלה בלי טיבי, משמעות הדבר שאין לו שום סיכוי לעלות לשלטון.

אני מודע היטב לנימוקים שעולים חדשות לבקרים, מדוע אסור לעשות עסקים עם המפלגות הערביות. אחדים מהם מסתמכים על הרעיון הגזעני להפליא של "רוב יהודי", כאילו לאזרחותם של הערבים אין שום משמעות בפועל וקולותיהם לא נחשבים. מתנגדים אחרים מצביעים, בצדק, על עמדותיהם המיליטנטיות והתנהלותם הבעייתית (ובמקרה של בל"ד – המרתיחה) של חלק מחברי הרשימה המשותפת. מסיבה זו, המרכז לא יכול ולא צריך להתייחס לפוליטיקאים של המשותפת כ"אחים אובדים". אבל הוא כן צריך להתנגד לחרם הבלתי מותנה עליהם, לסירוב המוחלט לדבר איתם.

לציבור הישראלי נמאס מהמשבר הפוליטי המתמשך, שמוביל אותו, שוב ושוב, למערכות בחירות מיותרות ויקרות. המבוי הסתום נגרם לא רק בגלל התעקשותו של ביבי להחזיק בכל מחיר במוסרות השלטון, אלא גם בגלל תרבות החרמות שהתפתחה במערכת הפוליטית הישראלית. בכנסת הנוכחית, קשה למצוא מישהו שלא מחרים מישהו אחר: יהדות התורה וש"ס מחרימות את ליברמן ואת יאיר לפיד. ליברמן מחרים את החרדים, את החלק ה"משיחי" בימינה ואת הרשימה המשותפת. הליכוד מחרים, כמובן, את השמאל והערבים, ודורש להכניס לקואליציה את כל ה"בלוק" שלו, שחלקים ממנו מוחרמים בידי כחול לבן. כחול לבן מחרימה גם היא את הרשימה המשותפת. עד לאחרונה, לפחות, החרימו הפוליטיקאים הערבים כמעט את כל המערכת הפוליטית הציונית. התוצאה המצטברת של כל החרמות הללו היא שכמעט אין אפשרות מתמטית להקים קואליציה כלשהי. קרי, תרבות החרמות היא שורש הרע של הפוליטיקה הישראלית.

כדי לבדל את עצמה כמפלגת מרכז, כחול לבן היתה צריכה להכריז שהיא, בניגוד ליריבותיה, לא מחרימה אף מפלגה, אולם תעמוד על קווי יסוד של ציונות, ביטחון, דמוקרטיה ומלחמה בשחיתות. הליכוד מוזמן לקואליציה, אבל לא עם מנהיג שהוגשו נגד שלושה כתבי אישום. החרדים מוזמנים אף הם, אם יסכימו לוותר על חוקים מרגיזים של כפייה דתית ולהשלים עם שינוי (מסויים, מתון) של הסטטוס-קוו לכיוון החילוני. אפילו ימינה מוזמנת, אם תסכים להתפשר על המצע הקיצוני שלה. באותה מידה, יש לנהל משא ומתן ענייני גם עם הרשימה המשותפת, או לפחות חלק ממרכיביה. אם יסכימו לשבת בממשלה עם קווי יסוד ציוניים ובטחוניים (או לתמוך בה מבחוץ) תמורה לויתורים בתחום האזרחי והמדיני – מה טוב. אם לא, גם בסדר. אופציה רצינית להתפשר ולהשפיע תיצור לחץ על חברי הכנסת של המשותפת מהציבור שלהם עצמם, שכבר כך תומך בכניסה לקואליציה, היינו – תספק תמריץ משמעותי להתמתנות. התהום הרגשית והפוליטית תצריך, כמובן, מהלכים הדרגתיים וזהירים. שיתוף הפעולה הנוכחי לחקיקת חוק שיאסור על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, בפועל קואליציית אד-הוק של ליברמן, כחול לבן, העבודה-מרצ והרשימה המשותפת, הוא התחלה טובה.

במילים אחרות, המרכז חייב להכריז בקול צלול וברור: אין אצלנו חרמות. כל הישראלים – יהודים וערבים, חילוניים, דתיים וחרדים, ימין ושמאל, כשרים בעינינו. אנחנו מוכנים לדבר עם כולם, לשאת ולתת, ובמידה מסויימת גם להתפשר, כל עוד אלו יסכימו לקווי היסוד הציוניים, הלאומיים והדמוקרטיים שלנו. עם מצע כזה של פיוס שאין בו התבטלות, המרכז הישראלי יוכל להציע אלטרנטיבה לתרבות השנאה וההתססה הקיימת. כחול לבן זקוקה לחזון כזה בכדי לעלות לשלטון. החברה הישראלית זקוקה לו הרבה יותר.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-מרץ 7, 2020, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 51 תגובות.

  1. אדוני ההיסטוריון,
    לפי דבריך המגדיר העיקרי של מפלגת מרכז הוא הקמת קואליציה עם מפלגה תומכת טרור (ההבדל בין עודה לייזבק הוא תחכום וזהירות אבל אין הבדל באידיאולוגיה). ההצעות שלך כבר נוסו והובילו מ56 ל7. בהצלחה.

    • הן לא נוסו מעולם, מלבד על ידי רבין. ובכל מקרה, תעשה את המתמטיקה בעצמך. בלי המשותפת אין ממשלה. ודרך אגב, יש הבדל עצום באידיאולוגיה בין חבריה.

    • עדו סוקולובסקי

      היועץ של בנט הוא נתן נתנזון מהמחתרת היהודית, סמוטריץ' נתפס לפני ההתנתקות עם מאות ליטרים של דלק. איילת שקד פירסמה מאמר של אורי אליצור שהתיר את דמם של נשים וילדים בין הפלסטינים.
      אני לא רואה במה המשותפת תומכת טרור יותר מהימין הדתי. ועוד לא דיברנו על בן גביר ופייגלין

      • בנט וסמוטריץ' נתפסו על חם:

      • לחזור על שקר כמה פעמים, לא יהפוך אותו לאמת. סמורטיץ' מעולם לא נתפס עם גלונים של דלק ומעולם לא הואשם בכך. פייק של הפייק.

        https://mobile.twitter.com/hezkish1/status/1225183638293307395

        בתור אחד שקרא הרבה מאוד מאמרים של אורי אליצור, לא זכור לי שום דבר כזה. מוזמן לשים קישור. אני מוכן לשים כסף שזה או הוצאה מההקשר או רדיקליזציה של הטקסט.

      • הו לא. זה מה שהוא כתב ואיילת שקד פרסמה.

      • עכשיו ראיתי ונזכרתי. המאמר של אורי אליצור לא "קרא" להרוג נשים וילדים. הוא יצא כנגד החלוקה בין לוחמים וחפים מפשע, בטח כשהם מעורבבים. הוא טען שאנחנו במלחמה בין שני עמים ולא בין מחבלים לצה'ל. ובמלחמה כמו במלחמה, וכמו שכל אומה, גם הכי מערבית ומוסרית, התנהגה ככה גם אנחנו צריכים.
        אפשר לחלוק על זה, אבל להגיד שהוא קרא לרצח נשים וילדים סתם? סתם כי הם אוייבים וסתם כי הם לא קשורים? אין הוצאת דברים מהקשרם יותר מזה. ממש השוואה לסמיר קונטאר שרוצץ את הגולגולת של עינת הרן בת ה4 עם הקת של הרובה שלו והוא גיבור וקדוש. או הצלף הגיבור שכיוון בכוונת הטלסקופית והוריד את שלהבת פס בת כמה החודשים ואפשר להמשיך…

        העיקר להראות שהימין הם טרוריסטים כמו המחבלים הפלסטינאים ותומכיהם מאזרחי ישראל בכנסת…

      • רק רגע, מה ההבדל בין לרצוח ילדה בת 4 באופן ידני, לבין לשרוף אלפי ילדות בנות
        ארבע בהפצצות שטיח מכוונות שנועדו להרוג אזרחים? תוכל להסביר לי?
        Danny Orbach, PhD
        Senior lecturer in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

      • דני,
        אתה מתאמץ מאד למצוא סימטריה ולצורך כך דורס את המציאות ברגל גסה. המחתרת היתה אירוע יוצא דופן שגונה על ידי רוב הציבור היהודי ואילו 100 שנות טרור ערבי זכו לאהדת הציבור הערבי (בבני ברק לא חילקו סוכריות). היכן ראית הפצצות שטיח? האם כוונתך למטחי הקטיושות והקסאמים? גם אילו היתה סימטריה כזו אין בה כדי להצדיק שיתוף פעולה עם אויב כדי לפגוע ביריב. הרשימה המשותפת מייצגת את האויב. הרשה לי להציע מבחן פשוט. הרשימה המשותפת תודיע עם הקמת הקואליציה על תמיכה בגיוס לשרות אזרחי (כבר לא לאומי לכבודם) ולמשטרה (הם הרי רוצים להילחם ברציחות המרובות אצלם)

      • בהפצצות שטיח התכוונתי למאמר של אורי אליצור. הרי הוא קורא במפורש לרצח
        משפחות. נתניהו שיבח גם את מאיר הר ציון, שרצח בדם קר נערים בדואים. האהדה
        בציבור אינה רלוונטית כרגע, מפני שאנחנו לא מדברים על כל הציבור אלא על אנשים
        שהיו שותפים בפשע.

        המשותפת לא מייצגת שום ״אויב״. היא מייצגת עשרים אחוז מאזרחי ישראל, ביניהם
        רופאים, אחיות, מהנדסים, שופטים ועובדי מדינה אחרים שמשרתים בתפקידם בנאמנות
        ואף מצילים חיים של יהודים מדי יום. הרשימה מתנגדת לפגיעה באזרחים ולאלימות,
        וקוראת לערביי ישראל שלא להפר את החוק. ולידיעתך, הם דורשים את איסוף הנשק
        הבלתי חוקי ונוכחות משטרתית מוגברת ביישובים שלהם.

        באשר לגיוס – כשנגיע למשא ומתן ענייני עם הרשימה על קווי יסוד, כבר עשינו את
        שלנו.

      • דני,
        מצופה מהיסטוריון מקצועי להקפיד בעובדות. 15 ח"כים זה בדיוק 12.5%. 60% סטייה זה כלום כשמתווכחים על ערכים. לפי השיטה החשבונאית שלך ביבי מייצג 80%

      • נו באמת. כמעט שבעים אחוזים מהערבים הגיעו להצביע. תשעים אחוזים מהם –
        למשותפת. אי אפשר לייצר מגזר יותר מזה.

      • דני,
        החשבונאות שלך מפתיעה. אחוז ההצבעה קרוב מאד לזה של המגזר היהודי. 10% ערבים שלא הצביעו למשותפת מתקזזים עם היהודים שהצביעו עבורה. אין שום מניפולציה חשבונאית שתקרב אותך (או את העיתונאים שמחזיקים בעמדות כמו שלך) ל20%. הייצוג הערבי כיום הוא בהתאם למשקלם באוכלוסיה

    • וחוץ מזה, אין הבדל? סמיר קונטאר (שהיזבק היללה) רוצץ ראשים של תינוקות. כמות הילדים והנשים שרצחו המחבלים שהרשימה תומכת צריכה לזכות אותם במשפט על פשעים נגד האנושות. אבל מה זה מול כמה מעשים מינוריים של המחתרת היהודית…

      • לפוצץ אוטובוס מלא בנערות פלסטיניות זה ״מעשה מינורי״?

      • לא הצלחתי להגיב לך דני, אבל קשה לי להאמין שזה מה שאתה חושב. "המחתרת", לא הייתה מחתרת, אלא אוסף של קבוצות לא באמת קשורות (ראה בספר של חגי סגל) ולא כל מישנעצר שם שותף לזה. נכון, מעשה נתעב ביותר, אבל שלא יצא לפועל ולא חזר על עצמו בכלל מאותו קבוצה (נכון הייתה מחתרת בת עין, אבל אין שום קשר רעיוני ביניהם). להשוות בין כמה מעשים חד"פ לפני 30 שנה, לתפיסת טרור שיטתית ואכזרית ביותר במשך עשרות שנים?? להשוות בין תמיכה בארגוני טרור ובמחבלים פעילים (לאחרונה התפרסם שעודה המתון רואה בנאסראללה ובחיזבאללה דוגמה ומופת…), לבין מישהו שלפני 30 ניסה לבצע פיגוע ומאז התנער מדרכו (לדוגמא חגי סגל)?
        אז כן, יש הבדל גדול, ומי שלא רואה את זה אז יש לו בעיה בראייה המוסרית. אחרי העמדה הזו, אפשר לדון האם בכל זאת ולמרות זאת שווה לשבת עם המשותפת. אבל להשוות?!

      • מאד קל להמעיט בערך של מעשי טרור כשהם לא מכוונים אליך. זה, למעשה, בדיוק מה
        שעושים חברי המשותפת. אבל אם נחזור לנשוא המרכזי, מבחינתי המבחן הוא פשוט: האם
        הם שומרים על החוק? כן. האם הם קוראים לערביי ישראל להשתתף בפעולות אלימות? גם
        כאן התשובה היא לא. בהינתן שתי הנחות היסוד האלה, אני מוכן לשבת ולדבר איתם,
        ולראות האם אפשר להגיע לשיתוף פעולה קואליציוני. פוליטיקה, במהותה, היא שיתוף
        פעולה בין שונים.
        Danny Orbach, PhD
        Senior lecturer in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

      • עדו סוקולובסקי

        השאלה היא האם זה בסדר להלל טרוריסטים. אם זה לא בסדר אז לא משנה אם אתה מגלה 'הבנה' למעשהו של אחד או של מאה. אם זה בסדר להבין לליבו של אחד אז למה לא להבין לליבם של מאה.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    המאמר האחרון שלך שאני קורא. הפכת שופר תעמולן שמאל קטן ופשוט.
    חבל לבזבז זמן עליך אין מה להשכיל. פרופוגנדה של יחסי ציבור. החתת זמן נטו

  3. אז בואו נניח שגנץ יפנה למשותפת, מנקודה זו ואילך נפתחות כמה אפשרויות: הראשונה בה אנשי הרשימה המשותפת שומעים בנימוס אתה הצעותיו של גנץ לשיתוף פעולה או לתמיכה בממשלה צרה בראשותו,] שוקלים את ההצעות ומחליטים לסרב. השניה, בה מעלים אנשי המשותפת דרישות שכחול לבן אינה יכולה לקבל כמו תביעה להכיר במיעוט הערבי כלאום או לותר על חוק השבות וכדומה, והמו"מ אינו מניב דבר. השלישית, שבה אכן כחול לבן והרשימה מגיעות להסכמות וחברי הכנסת הערבים תומכים בממשלת מיעוט אבל אז נפתח סבב חדש של לחימה בין ישראל לחמאס. נקל לשער מה תהיה תגובת הרשימה המשותפת לנוכח "פשעי המלחמה של צה"ל" ביצוע פשעי מלחמה כנגד העם הפלסטיני" וכל הארסנל הידוע. והתוצאה המתבקשת תהיה כמובן ביטול של ההסכמות שהושגו בין כחול לבן למשותפת ואז, בהצבעת אי האמון הראשונה לאחר המבצע ממשלת כחול לבן נופלת. והמסקנה מכל זה היא אחת אם יקרה הנס והרשימה המשותפת תיאות לשתף פעולה עם הציונים שיתוף הפעולה הזה יהיהנשען על כרעי תרנגולת נכה.

  4. הבעייה היא כמובן באילו קווי יסוד המשותפת תסכים להכנס לממשלה?
    אם נסתמך על פרסומים לגבי הדרישות של המשותפת, אז תנאי הסף הם ביטול חוק קמיניץ וחוק הלאום, ביטול העדפת יוצאי צבא, וחתירה על שתי מדינות על בסיס קווי 67.

    אפשר להבין את גנץ שמסתכל על רשימת הדרישות, על הקואליציה האפשרית שלו, ומעדיף לומר "מי רוצה אותכם בכלל?"

    בקיצור, גם המשותפת לא טומנת ידה בצלחת, ומנסה למנף את ההישג האלקטורלי, ויכול להיות שבניסיון לתפוס שתי ציפורים, תשאר עם ידיים ריקות.

    • חלק מהדרישות הללו לפחות הגיוניות, ומן הסתם על כל דרישה אפשר להתמקח.

      • נראה שבאמת מתחילים להתמקח.

        אבל אם אתה רוצה למכור בית ב 2 מיליון שקל, ומישהו מציע לך מיליון, אתה לא מתמקח איתו – כי יש עלות להתמקחות.

      • תעזוב בית, שהוא נכס עם ערך יחסית ידוע לפי מכירות דומות באותו אזור. לך להתמקחות על עבודת ייעוץ או על קניה בשוק ואתה תראה הפרשים מאוד גדולים בין ההצעות וזה נורמלי. זה אותו דבר בפוליטיקה: הכוח היחסי של השחקנים (ליברמן, גנץ, המשותפת, וגורמי מיעוט כמו הנדל ובל״ד) לא מאוד ברור וה-BATNA הוא מאוד רע לכל המשתתפים (כלומר רוב לגוש ביבי), ועל כן דרישות מאוד שונות מצדדים שונים הן הגיוניות. ואף על פי שהמשותפת הציגה דרישות מרחיקות לכת, היא בכל זאת רק הציגה דרישות ריאליסטיות, ללא סעיפים כגון ביטול חוק השבות והכרה מלאה בזכות השיבה.

  5. הניתוח שלך משעשע בעקר בגלל הסמיכות שלו למאמר על כשלי מחשבה – אפקט העיגון והטיית האישור.
    ניתן לומר שראית שזו הדרך היחידה להקים ממשלה ולכן אתה מנסה בכל דרך להצדיק אותה.
    הדיבורים על רוב יהודי הם איש קש, מדובר על רוב ציוני, הנסיון להפוך את הרצון לשמור על אופי המדינה כגזענות לא מחזק את הטיעון שלך.
    בהרבה מפלגות ציוניות רצים מועמדים ערבים, גם בליכוד וגם בכחול לבן יש מועמד ערבי שנכנס לכנסת בניגוד למפלגת השמאל היחידה בנמצא.
    כל מפלגות הרשימה ביחד ולחוד עוברות על חוק רישום המפלגות(צירפתי בסוף את לשון החוק)לדעתי הצנועה, למעט תע"ל של טיבי, אולי. כל חבריה מדברים על מדינת כל אזרחיה, ביטול חוק השבות, מצטלמים עם מחבלים משוחררים ובחלק מהמקרים תומכים במעשיהם בפומבי.
    קשה לי להאמין שלא ראית את שלל המאמרים צילומים והכרזות שחברי המשותפת מנפיקים, כולל עודה "המתון" אבל כדי לא להקשות עליך צירפתי קישור לדוגמה מהזמן האחרון
    http://tiny.cc/ojb0kz
    רוב הציבור הציוני מתקשה להשלים עם מפלגות ששוללות את הרעיון הציוני, זה פשוט.

    בקשר להבדלים האידאלוגיים העצומים ביניהם הם אכן קיימים, אבל גם לחוד התמונה לא משתפרת מאוד –
    רע"ם – מפלגה איסלאמית שבזכותה הכנסת התברכה במנסור עבאס שנשוי לשני נשים. מפלגה שרוצה להכיל את חוקי השריאה. מפלגה שמאז דהאמשה("אנו מאמינים באסלאם, אנו מאמינים במשטר הח'ליפות ואיננו תומכים בהפרדת הדת מהפוליטיקה") שומרת על שקט יחסי. האם המפלגה השתנתה מאז? אולי, אבל אני פסימי.
    בל"ד – מפלגה לאומנית בדלנית בעת'יסתית, לא חושב שיש טעם להרחיב עליה.
    חד"ש – מעבר לשלל התבטאיות בעייתיות יש בעיה נוספת הם – קומונסטים. אני מתקשה לכתוב משהו על קומונסטים בלי ליפול בחוק גודווין. בקצרה סטאלין, מאו, פול פוט וחביב הקהל צ'א לא טעו, זה אמור לעבוד ככה. כשהם שרים "עולם ישן נחריבה" הם מתכוונים לכל מלה.
    תע"ל – המפלגה של טיבי יועצו של ערפאת, שהוא כנראה המתון בחבורה, טיבי מקפיד להתרחק מהתבטאויות קשות בד"כ אבל גם בעברו יש כמה פנינים http://tiny.cc/xhb0kz , http://tiny.cc/xib0kz.

    אשמח לשמוע דני, איך אתה מצדיק ישיבה בממשלה עם המפלגות הללו ולו רק בארוע התאורתי שהרשימה המשותפת התפרקה ואתה יכול לשבת עם חלקן. את מי אתה מוכן "לבלוע" ומי יותר מדי גם בשבילך?
    איפה אתה מצייר את הגבול?

    *בתשובתך הראשונה ל"חייל זקן" לא דייקת, רבין הקים ממשלה עם מרץ (12) שס (6) וכמובן העבודה (44) חד"ש ומד"ע תמכו מבחוץ אחרי פרישת ש"ס אבל לא נכנסו לממשלה מעולם.

    חוק רישום מפלגה:

    סייגים לרישום מפלגה

    5. לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:

    (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;

    (2) הסתה לגזענות;

    (תיקון מס' 12) תשס"ב-2002

    (2א) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל;

    (3) יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות.

    • עדו סוקולובסקי

      מדהים איך כל אלו שמנפנפים בציונות כדרישת סף לא חושבים פעמיים לפני שהם מונים את החרדים כשותפים טבעיים לקואליציה ציונית.

  6. אני מסכים עם מאמרך.
    שורש הרע התחיל כאשר לפיד אמר, לפני הבחירות ה"נורמליות" הקודמות, כי לא ישב עם ה"זועבי'ס".
    זו הסיבה שגנץ החרה-החזיק אחריו וכמובן לא עזרו שני נציגי הימין (=פקידי נתניהו לשעבר) האוזר והנדל.
    זו גם הסיבה שבמשותפת אומרים שכל זמן שגנץ לא יבקש מהם להצטרף לקואליציה (בניגוד למה שאמר בעבר) הם לא יצטרפו.
    לגנץ ולשותפיו אין ברירה – אם יוותר על המשותפת (לפחות בתמיכה מבחוץ) אין סיכוי שנתניהו לא יצליח ונתניהו יודע זאת היטב.

  7. מוזר לראות את מה שקורה כאן. לא רק את הקלילות בה שיתוף פעולה עם מפלגות אנטי-ציוניות הפך למשהו שמצפים לו (ולא, אל תכניסו לכאן את החרדים. יהדות התורה היא אולי לא-ציונית, אבל לא אנטי-ציונית, בעוד ש"ס ציונית לגמרי). אלא מה שנהיה מהפוליטיקה הישראלית בשנה האחרונה.
    על הפוליטיקה בישראל אפשר לומר הרבה דברים בלתי-מחמיאים, אבל לאורך 71 השנים הראשונות של המדינה היה לה יתרון בולט: היא הייתה פוליטיקה של ריבוי דעות והסכמה. זרמים ותת-זרמים שונים ומגוונים היו מיוצגים בכנסת, וכשנדרשו החלטות, ידעו להסכים אלה עם אלה. טוב, לפחות נציגי הרוב היהודי ידעו להסכים. מה שקרה בשנה האחרונה, מאז בחירות אפריל 2019, הוא תזוזה לפוליטיקה בינארית, בה יש שני מחנות שמתחרים זה בזה אבל מתקשים מאוד להסכים זה עם זה. לא רק שזה רע בפני עצמו — ראו את הקיטוב הפוליטי בארה"ב — זה קרה סביב אישיותו של אדם אחד, בנימין נתניהו. אני לא מחבב אותו, אבל נראה לי שיש למדינת ישראל בעיות חשובות ודחופות יותר שיכולות לעמוד בבסיס המפה הפוליטית שלה.
    אולי עכשיו, בעקבות משבר הקורונה, נחזור להסכמה בין מפלגות יהודיות — בעיקר הליכוד וכח"ל — כבסיס לפוליטיקה הישראלית.

      • כי ישראל הוקמה ומתקיימת כמדינה יהודית.
        אין לי דבר נגד ייצוג פרלמנטרי למפלגות ערביות, אנטי-ציוניות ככל שתהיינה. אבל קואליציה שנשענת על מפלגות שאינן מקבלות את הנחות היסוד של המבנה המדיני של ישראל, וחבריהן תומכים במידה כזאת או אחרת במאבק אלים שגורמי חוץ מנהלים נגד ישראל, זה כבר בעייתי הרבה יותר.

      • המדינה יהודית, אבל מי שלא מרוצה מהמצב הזה ורוצה לשכנע את הציבור לשנות אותו בדרכי שלום, לא צריך להיות מוחרם. דרישותיו כמובן לא חייבות להתקבל. אין שום דבר ביהדותה של המדינה שהופכת את המשותפת לבלתי לגיטימית בקואליציה. זה טאבו שכל תפקידו למנוע מהשמאל מרכז לעלות לשלטון.

      • הטאבו הזה ותיק הרבה יותר מהמושג "שמאל מרכז". הוא ותיק אפילו מהימים בהם נוצרו תנועות מרכז בדיוק כדי לשבור את התיקו בין השמאל לימין, מ"הדרך השלישית" ז"ל ועד כחול לבן שתחיה.
        זו אינה רק שאלה של דרישות עקרוניות אלא של התנהלות פרקטית. קואליציה עם המשותפת תחזיק מעמד עד הפיגוע הראשון שייצא מיו"ש (והוא ייצא) או עד הטיל הראשון שינחת מעזה (והוא ינחת).
        דווקא אם מתגבשת ממשלת חירום רחבה, צירוף המשותפת, כגורם שאינו הכרחי, יכול להיות אפשרי. אפילו חיים רמון כתב על ד"ר טיבי שיצטרף לממשלת חירום. אבל ספק אם זה יקרה.

      • צריך להזמין אותם

      • עכשיו גנץ יקבל את המנדט. לדעתי הוא יתאבד פוליטית אם יעדיף את המשותפת על פני הליכוד, אבל יהיה מעניין.

  8. מן הראוי היה שבני גנץ ושאר חברי הקוקפיט ינהגו בעת הזאת, שהיא מן הקשות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה כפי שנהג מנחם בגין ומפלגתו בימי המשבר שלפני מלחמת ששת הימים. בגין הצטרף לממשלה בראשות המערך שנוא נפשו,ואפילו לא דרש משרת שר כלשהיא – הוא הצטרף לממשלה כשר בלי תיק מתוך חוש אחריות לאומית בשעה של משבר שאז נתפס כקיומי. מצער לחשוב שגנץ ושאר חברי הקוקפיט אינם מסוגלים לנהוג כפי שנהג בגין בעת ההיא.

  9. ומה שקרה למפלגת העבודה יקרה גם לכחול לבן אם הרשימה המשותפת תתמוך בה מבחוץ או שתהיה חלק ממשלה בראשותה.
    מנהיגי מפלגת העבודה החליטו לשתף פעולה עם מר"ץ בבחירות האחרונות ובכך למעשה תקעה את המסמר האחרון בארון הקבורה של השמאל הישראלי .
    מה שקרה בבחירות האחרונות הוא תהליך מתבקש שבו החלק הרדיקלי של מר"ץ לא היה שלם עם הצבעה למפלגה ציונית (מר"ץ אינה מגדירה עצמה כיום ככזו) והצביע לרשימה המשותפת. כל למשל באיזורים מסויימים בתל אביב – לא ביפו – שיעור ההצבעה לרשימה המשותפת היה 5% ויותר . מצד שני חלק מזקני מפא"י נמנעו מלהצביע למפלגתם ההיסטורית כי הרדיקליות של מר"ץ הרתיעה אותם וחלק לא מבוטל מהם ערק לכחול לבן. כך יצא שמחנה השמאל יצא קרח מכאן ומכאן, וזה, קרוב לודאי, יקרה לכחול לבן אם המשותפת תהיה חלק ממשלתה. הגדיל לעשות יו"ר מר"ץ שטרח להצהיר, מיד אחרי התבוסה בבחירות ש"זה צו השעה לשיתוף פעולה יהודי ערבי" כלומר חבירה של מרץ ומה שנותר ממפלגת העבודה עם הרשימה המשותפת מתכון בטוח להתאבדות מרצון של מה שנותר ממחנה השמאל הישראלי
    אני רק תוהה כיצד הפמיניסטיות השואגות של מר"ץ תוכלנה לשבת באותה מפלגה עם חבר כנסת ביגמיסט?

  10. ישראל הולנדר

    אנסה לכתוב בקיצור.
    א. כחול לבן היתה צריכה להשאיר דברים בעירפול מה, אבל הליכוד גרר אותם להתחייבות כלפי הבוחרים שלהם.
    ב. הרשימה המשותפת היא סדין אדום עקב כך שהם מכניסים לממסד הציוני אצבע בעין, לעומת החרדים שהחלו לשתף פעולה עם הממסד היהודי ציוני. (ניתן להיות לא ציוני אבל לא לתמוך בכל דבר נגד המדינה ובמיוחד לקרא לחרמות על הצדינה ועוד מרעין בישין)
    ג. פוסט ציונות זה תחילת הסוף של המדינה היהודית ללא הציונות ומסורת אבות אין לנו כאן שום זכות להתישב.
    ד. כחל"ב היא מפלגה אד הוק שהוקמה כדי להדיח ראש ממשלה, ללא ערכים ללא מסורת ללא מכנה משותף מעבר לאגו אישי של חלק מחבריה , אין לה זכות קיום.

להגיב על חייל זקן לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: