בשנת 1938, בחר המגזין היוקרתי TIME באדולף היטלר, הפיהרר של הרייך הגרמני, כאיש השנה שלו. כיצד העריך המגזין את עלייתה של המפלגה הנאצית, ומה היה סוד קסמה בעיניו? אלו מהנבואות של העורכים התגשמו, ואלו התגלו כמופרכות? הינשוף ממשיך ומפרסם את התרגום של אריאל קרלינסקי וגל כבירי למאמר ההיסטורי, שמראה את הנחשול הנאצי שהכה באירופה כפי שנתפס בזמן אמת.

לחץ כאן לחלק הראשון של המאמר ולדברי ההקדמה. למקור באנגלית, הקש כאן.

הקריירה הפוליטית של היטלר החלה ב-1919, כשהפך לחבר מס' 7 במפלגת הפועלים הגרמנית הזעירה. לאחר שגילה את כוח אמנות הדיבור שלו, הפך במהירות למנהיג המפלגה, שינה את שמה למפלגת הפועלים הגרמנית הנציונל-סוציאליסטית, וכתב את המצע האנטישמי, האנטי-דמוקרטי והאוטוריטרי שלה. האסיפה הגדולה הראשונה של המפלגה התכנסה במינכן בפברואר 1920. המנהיג התכוון להשתתף בנסיון מונרכיסטי לתפוס את השלטון כעבור חודש; אך איחר ולא הספיק לקחת חלק בפוטש הכושל הזה. נסיון נציונל-סוציאליסטי כושל אף יותר – הפוטש המפורסם במרתף הבירה של 1923 – סיפק למפלגה מרטירים והכניס את היטלר לכלא. מאסרו במבצר לנדסברג העניק לו פנאי לכתוב את הכרך הראשון של "מיין קאמף", המהווה עתה חלק אינטגרלי מכל מדף ספרים גרמני.

המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הוצאה מחוץ לחוק באזורים רבים בגרמניה, אך מספר חבריה רק הלך וגדל. הגידול הושג בזכות השיטות הישנות והמוכחות של טאמאני הול: חלוקת מספר רב של טובות הנאה קטנות יחד עם טרור סוער ופרופגנדה פטריוטית מחרידה. זו טיפחה בשיטתיות את תדמיתו של היטלר כפיהרר מיסטי, נזירי וכריזמטי.

רק ב-1929 זכה הנציונל-סוציאליזם לראשונה בבחירות, כאשר קיבל רוב מוחלט בעיר קובורג. להישג משמעותי בבחירות אזוריות זכתה המפלגה הנאצית לראשונה במדינת תורינגיה. אולם כבר החל משנת 1928 הוסיפה לצבור כוח אלקטורלי כמעט ללא הרף. בבחירות ברייכסטאג של 1928 זכתה ב- 809,000 קולות בקלפיות. שנתיים לאחר מכן, 6,401,016 גרמנים הצביעו למועמדים נציונל-סוציאליסטים, וב-1932, סך הקולות עמד על 13,732,779. למרות שעדיין לא זכו ברוב, ההצבעה היתה, בכל זאת, הוכחה מרשימה לכוחם של היטלר ותנועתו.

הגורם שהביא לעלייתה של התנועה הדמגוגית, הנבערת והנואשת הזאת היה טבוע בלידתה של הרפובליקה הגרמנית ובכמיהתם של חלקים גדולים של העם הגרמני, הלא-בשל פוליטית, למנהיגות חזקה ודומיננטית. הדמוקרטיה בגרמניה נוצרה ברחמה של תבוסה צבאית. הייתה זו הרפובליקה שחתמה (שלא מרצונה) על חוזה ורסאי המשפיל, ומעולם לא הצליחה למחות את כתם החרפה הזה בתודעתם של הגרמנים.

אין זה סוד כי האומה הגרמנית אוהבת מדים, מצעדים ומערכים צבאיים, ונוטה להיכנע בקלות לסמכות. גיבורו האישי של הפיהרר היטלר הוא פרידריך הגדול. ההערצה הזו מגיעה, ללא ספק, מתעוזתו הצבאית הגדולה ושלטונו האוטוקרטי של פרידריך, ולא בשל אהבתו לתרבות צרפתית ושנאתו לגסות הרוח הפרוסית. אך בניגוד לפרידריך המלוטש, הפיהרר היטלר, שמעולם לא קרא יותר מדי ספרים, הזמין אך מעט מוחות גדולים לחצרו. היטלר בוודאי לא היה מסכים עם טענתו של פרידריך ש"נמאס לו לשלוט בעבדים".

רפובליקת ויימאר, שהיתה מעורערת גם בימים כתיקונם, התמוטטה תחת המשקל של השפל הגדול של 1929-1934, בו נסק מספר המובטלים הגרמנים לשבעה מיליון, יחד עם סחף חסר תקדים של פשיטות רגל וכשלונות כלכליים. כאשר נקרא היטלר לשלטון כקאנצלר של הרייך השלישי ב-30 בינואר, 1933, ע"י הנשיא הקשיש והסנילי פאול פון הינדנבורג, החל להפוך את הרייך לפני ולפנים. בעיית האבטלה נפתרה ע"י: 1) תוכנית עבודות ציבוריות מרחיקת לכת; 2) תוכנית חימוש-מחדש אינטנסיבית, שכללה צבא קבע עצום; 3) עבודה כפויה בשירות המדינה (חזית העבודה הגרמנית); 4) כליאתם של אויבים פוליטים וכן נושאי משרה יהודים, קומוניסטים וסוציאליסטים במחנות ריכוז.

מרבית הגרמנים קיבלו במחיאות כפיים ובהתרגשות רבה את מה שאדולף היטלר ושות' עשו לגרמניה בפחות משש שנים. הפיהרר חילץ את המדינה מתחושת התבוסתנות שפשתה בה לאחר המלחמה. תחת דגל צלב הקרס, גרמניה אוחדה. הדיקטטורה של היטלר לא הייתה דומה לדיקטטורה רגילה, אלא שפעה באנרגיה גבוהה ונהנתה מתכנון מצוין. יתכן כי מרקסיסטים אדוקים ילעגו למרכיב ה"סוציאליסטי" בנציונל-סוציאליזם, אך בכל זאת, לתנועה הנאצית היה בסיס תמיכה גדול בקרב ההמונים. 1,500 מיילים של כבישים מפוארים, תוכניות למכוניות זולות והטבות בסיסיות לעובדים, לצד תוכניות גרנדיוזיות לבנייתן מחדש של ערים גרמניות גרמו לגרמנים להתנפח מגאווה. הגרמנים, אמנם, אכלו תחליפי מזון ולבשו בגדים זולים, אך הם אכן אכלו. מה שהיטלר ושות' עשו לעם הגרמני בתקופה ההיא הכה נשים וגברים מתורבתים בתדהמה. זכויות וחירויות אזרחיות נעלמו. ההתנגדות למשטר הנאצי הפכה שקולה להתאבדות או גרוע מכך. זמנם של חופש הביטוי וההתאגדות עבר. שמם הטוב של מוסדות לימוד גרמנים, מפוארים-לשעבר, נעלם. החינוך צומצם ללא יותר מדקלום סיסמאות נציונל-סוציאליסטיות.

הקצב הואץ. 700,000 היהודים של גרמניה עונו, ובתיהם ורכושם נשדדו. נשללה מהם הזכות להתפרנס והם סולקו מהרחובות. כעת הם מוחזקים עבור "כופר", תרגיל גנגסטרי ישן נושן. אך לא רק היהודים סבלו. את גרמניה יצא זרם קבוע וגדל של פליטים, יהודים וגויים, ליברלים ושמרנים, קתולים ופרוטסטנטים, שלא יכלו לסבול יותר את המשטר הנאצי. עמוד השער של "טיים", שהציג את נגן העוגב אדולף היטלר מנגן את המנון השנאה שלו בקתדרלה מחוללת בזמן שהקורבנות נתלים מגלגל עינויים מול שדרת הפיקוד הנאצית, צוירה ע"י הברון רודולף-קארל פון ריפר, קתולי שקץ בגרמניה. בינתיים הפכה גרמניה לאומה של לובשי מדים הצועדים בסך לצלילי המנגינה של היטלר, מדינה בה ילדים בני עשר לומדים איך להשליך רימונים ובה נשים נתפסות כמכונות ילודה. עם זאת, הבדיחה האכזרית ביותר של היטלר ושות' היתה על חשבונם של אותם קפיטליסטים גרמנים ובעלי עסקים קטנים שגיבו בעבר את הנציונל-סוציאליזם כאמצעי להצלת המבנה הכלכלי הבורגני של גרמניה מהרדיקליזם. ה"אני מאמין" הנאצי, לפיו האינדיבידואל שייך למדינה, תקף גם לעסקים. חלק מהעסקים הוחרמו על הסף, ועל אחרים הוטל מס הון. על הרווחים הוטל פיקוח קפדני. ניתן לאמוד את מידת השליטה וההתערבות הגוברת של הממשלה בעסקים מכך ש-80% מכלל הבניה ו-50% מכלל ההזמנות התעשייתיות בגרמניה בשנה שעברה, מקורן בממשלה. המשטר הנאצי השתלט על אחוזות גדולות, ובמקרים רבים אף ביצע קולקטיביזציה של החקלאות, צעדים הדומים ביסודם לאלו של הקומוניזם הרוסי.

כאשר השתלטה גרמניה על אוסטריה, היא נטלה על עצמה להאכיל ולטפל בשבעה מיליון קרובים עניים. כאשר סיפחה 3,500,000 סודטים, היו אף יותר פיות נוספים להאכיל. עם סיומה של שנת 1938, התרבו הסימנים לכך שהכלכלה הנאצית של שער חליפין קבוע, סחר חליפין, הורדת רמת החיים ואוטרקיות החלה להיסדק. לא היו חסרים גם סימנים כי גרמנים רבים סלדו מאכזריות הממשלה, אך פחדו למחות על כך. כאשר התקשה לספק די לחם בכדי להאכיל את נתיניו,  סיפק הפיהרר היטלר לגרמנים קרקס מסיח-דעת אחר. העיתונות, שנשלטה על ידי הנאצים בניצוחו של שר התעמולה פאול יוזף גבלס, צווחה עלבונות כלפי אויבים אמיתיים ומדומיינים. קצבה של הדיקטטורה הגרמנית הואץ כאשר במפעלים יצרו יותר ויותר תותחים, ורק מעט יותר חמאה.

בחמש שנים תחת שלטונו של איש השנה של 1938, גרמניה המאורגנת כצבא הפכה את עצמה לאחת המעצמות הצבאיות החזקות בעולם. הצי הבריטי מוסיף לשלוט בים. מרבית אנשי הצבא מעריכים כי הצבא הצרפתי עודו בודד בפסגה. השאלה הגדולה ביותר היא העוצמה האווירית, שמשתנה מיום ליום, אך ישנה כמעט תמימות דעים כי לגרמניה יש עליונות במטוסי קרב. למרות מחסור בקצינים מאומנים ובחומרי גלם, הצבא הגרמני הפך למכונה אדירה, אותה אפשר כנראה לנצח רק באמצעות שיתוף פעולה בין מספר צבאות יריבים. כעדות לעוצמת אומתו, הפיהרר היטלר יכול להתבונן בשנה האחרונה. מלבד ביקורים של אינספור מדינאים גדולים (מר צ'מברלין, לדוגמא, פקד את גרמניה שלוש פעמים), הוא חילה את פניהם של שלושה מלכים (גוסטב משוודיה, כריסטיאן מדנמרק, ו-ויטוריו עמנואל מאיטליה) ואירח ביקור של שניים (בוריס מבולגריה וקרול מרומניה – וזאת מבלי למנות ברשימה את העוצר ההונגרי, הורתי).

בינתיים, 1,133 רחובות וכיכרות בקירוב, ביניהם כיכר העירייה בוינה, נושאים עתה את שמו של אדולף היטלר. הוא נשא 96 נאומים ציבוריים, נכח ב-11 הופעות אופרה (הרבה מתחת לנורמה), ניצח שני אויבים (בנש וקורט פון שושניג, הקאנצלר האחרון של אוסטריה), מכר 900,000 עותקים של "מיין קאמף" בגרמניה לצד מכירותיו הגדולות באיטליה וספרד שבשליטת המורדים. ההפסד היחיד שלו נכון לעכשיו היה בתחום הראייה: הוא נאלץ להתחיל להרכיב משקפיים לעבודה. בשבוע שעבר, אירח הר היטלר 7,000 פועלים שבונים כעת את לשכת הקנצלר הענקית בברלין למסיבת חג המולד. הוא אמר להם כי "העשור הבא יראה למדינות שמחזיקות בפטנט על הדמוקרטיה היכן ניתן למצוא תרבות אמיתית."

אך מדינות אחרות הצטרפו בשמחה וששון למירוץ החימוש, ובקרב אנשי צבא השאלה היא: "האם היטלר יילחם כשיתברר לו, מעל לכל צל של ספק, שהוא מפסיד במירוץ הזה?" הדינמיקה של דיקטטורה היא כזאת שמעטים שחקרו את הפשיזם ומנהיגיו יכולים לדמיין את אדולף היטלר חסר התשוקה המינית, חסר המנוחה וה"שולף מהמותן" מגיע לגיל העמידה נינוח ושלו בבקתת ההרים שלו בברכטסגאדן בעת שהאומה הגרמנית המרוצה שותה בירה ושרה שירי עם. אין כל הבטחה כי האומות ש"אין להן" ילכו לישון כאשר ישיגו את מה שהן רוצות כעת מאלו ש"יש להן". למי שצפה באירועי סוף השנה, נראה יותר מסביר כי איש השנה של 1938 יהפוך את 1939 לשנה חשובה אף יותר.