סוד כוחו של היטלר: טור אורח מאת אריאל קרלינסקי וגל כבירי

בשנת 1938, בחר המגזין היוקרתי TIME באדולף היטלר, הפיהרר של הרייך הגרמני, כאיש השנה שלו. כיצד העריך המגזין את עלייתה של המפלגה הנאצית, ומה היה סוד קסמה בעיניו? אלו מהנבואות של העורכים התגשמו, ואלו התגלו כמופרכות? הינשוף ממשיך ומפרסם את התרגום של אריאל קרלינסקי וגל כבירי למאמר ההיסטורי, שמראה את הנחשול הנאצי שהכה באירופה כפי שנתפס בזמן אמת.

לחץ כאן לחלק הראשון של המאמר ולדברי ההקדמה. למקור באנגלית, הקש כאן.

הקריירה הפוליטית של היטלר החלה ב-1919, כשהפך לחבר מס' 7 במפלגת הפועלים הגרמנית הזעירה. לאחר שגילה את כוח אמנות הדיבור שלו, הפך במהירות למנהיג המפלגה, שינה את שמה למפלגת הפועלים הגרמנית הנציונל-סוציאליסטית, וכתב את המצע האנטישמי, האנטי-דמוקרטי והאוטוריטרי שלה. האסיפה הגדולה הראשונה של המפלגה התכנסה במינכן בפברואר 1920. המנהיג התכוון להשתתף בנסיון מונרכיסטי לתפוס את השלטון כעבור חודש; אך איחר ולא הספיק לקחת חלק בפוטש הכושל הזה. נסיון נציונל-סוציאליסטי כושל אף יותר – הפוטש המפורסם במרתף הבירה של 1923 – סיפק למפלגה מרטירים והכניס את היטלר לכלא. מאסרו במבצר לנדסברג העניק לו פנאי לכתוב את הכרך הראשון של "מיין קאמף", המהווה עתה חלק אינטגרלי מכל מדף ספרים גרמני.

המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הוצאה מחוץ לחוק באזורים רבים בגרמניה, אך מספר חבריה רק הלך וגדל. הגידול הושג בזכות השיטות הישנות והמוכחות של טאמאני הול: חלוקת מספר רב של טובות הנאה קטנות יחד עם טרור סוער ופרופגנדה פטריוטית מחרידה. זו טיפחה בשיטתיות את תדמיתו של היטלר כפיהרר מיסטי, נזירי וכריזמטי.

טמאני הול, ארגון פוליטי בניו יורק (כאן בתמונה) היה קבלן קולות מרכזי של המפלגה הדמוקרטית במשך רוב המאה ה-19 וחלקים גדולים מהמאה ה-20. ברבות הימום, הפך שמו סמל לפוליטיקה מסואבת של שחיתות, דילים וטובות הנאה מפוקפקות.

רק ב-1929 זכה הנציונל-סוציאליזם לראשונה בבחירות, כאשר קיבל רוב מוחלט בעיר קובורג. להישג משמעותי בבחירות אזוריות זכתה המפלגה הנאצית לראשונה במדינת תורינגיה. אולם כבר החל משנת 1928 הוסיפה לצבור כוח אלקטורלי כמעט ללא הרף. בבחירות ברייכסטאג של 1928 זכתה ב- 809,000 קולות בקלפיות. שנתיים לאחר מכן, 6,401,016 גרמנים הצביעו למועמדים נציונל-סוציאליסטים, וב-1932, סך הקולות עמד על 13,732,779. למרות שעדיין לא זכו ברוב, ההצבעה היתה, בכל זאת, הוכחה מרשימה לכוחם של היטלר ותנועתו.

הגורם שהביא לעלייתה של התנועה הדמגוגית, הנבערת והנואשת הזאת היה טבוע בלידתה של הרפובליקה הגרמנית ובכמיהתם של חלקים גדולים של העם הגרמני, הלא-בשל פוליטית, למנהיגות חזקה ודומיננטית. הדמוקרטיה בגרמניה נוצרה ברחמה של תבוסה צבאית. הייתה זו הרפובליקה שחתמה (שלא מרצונה) על חוזה ורסאי המשפיל, ומעולם לא הצליחה למחות את כתם החרפה הזה בתודעתם של הגרמנים.

אין זה סוד כי האומה הגרמנית אוהבת מדים, מצעדים ומערכים צבאיים, ונוטה להיכנע בקלות לסמכות. גיבורו האישי של הפיהרר היטלר הוא פרידריך הגדול. ההערצה הזו מגיעה, ללא ספק, מתעוזתו הצבאית הגדולה ושלטונו האוטוקרטי של פרידריך, ולא בשל אהבתו לתרבות צרפתית ושנאתו לגסות הרוח הפרוסית. אך בניגוד לפרידריך המלוטש, הפיהרר היטלר, שמעולם לא קרא יותר מדי ספרים, הזמין אך מעט מוחות גדולים לחצרו. היטלר בוודאי לא היה מסכים עם טענתו של פרידריך ש"נמאס לו לשלוט בעבדים".

"הלאה השחיתות! בחרו נאציונל-סוציאליסטים" – כרזת בחירות של היטלר מתקופת ויימאר

רפובליקת ויימאר, שהיתה מעורערת גם בימים כתיקונם, התמוטטה תחת המשקל של השפל הגדול של 1929-1934, בו נסק מספר המובטלים הגרמנים לשבעה מיליון, יחד עם סחף חסר תקדים של פשיטות רגל וכשלונות כלכליים. כאשר נקרא היטלר לשלטון כקאנצלר של הרייך השלישי ב-30 בינואר, 1933, ע"י הנשיא הקשיש והסנילי פאול פון הינדנבורג, החל להפוך את הרייך לפני ולפנים. בעיית האבטלה נפתרה ע"י: 1) תוכנית עבודות ציבוריות מרחיקת לכת; 2) תוכנית חימוש-מחדש אינטנסיבית, שכללה צבא קבע עצום; 3) עבודה כפויה בשירות המדינה (חזית העבודה הגרמנית); 4) כליאתם של אויבים פוליטים וכן נושאי משרה יהודים, קומוניסטים וסוציאליסטים במחנות ריכוז.

מרבית הגרמנים קיבלו במחיאות כפיים ובהתרגשות רבה את מה שאדולף היטלר ושות' עשו לגרמניה בפחות משש שנים. הפיהרר חילץ את המדינה מתחושת התבוסתנות שפשתה בה לאחר המלחמה. תחת דגל צלב הקרס, גרמניה אוחדה. הדיקטטורה של היטלר לא הייתה דומה לדיקטטורה רגילה, אלא שפעה באנרגיה גבוהה ונהנתה מתכנון מצוין. יתכן כי מרקסיסטים אדוקים ילעגו למרכיב ה"סוציאליסטי" בנציונל-סוציאליזם, אך בכל זאת, לתנועה הנאצית היה בסיס תמיכה גדול בקרב ההמונים. 1,500 מיילים של כבישים מפוארים, תוכניות למכוניות זולות והטבות בסיסיות לעובדים, לצד תוכניות גרנדיוזיות לבנייתן מחדש של ערים גרמניות גרמו לגרמנים להתנפח מגאווה. הגרמנים, אמנם, אכלו תחליפי מזון ולבשו בגדים זולים, אך הם אכן אכלו. מה שהיטלר ושות' עשו לעם הגרמני בתקופה ההיא הכה נשים וגברים מתורבתים בתדהמה. זכויות וחירויות אזרחיות נעלמו. ההתנגדות למשטר הנאצי הפכה שקולה להתאבדות או גרוע מכך. זמנם של חופש הביטוי וההתאגדות עבר. שמם הטוב של מוסדות לימוד גרמנים, מפוארים-לשעבר, נעלם. החינוך צומצם ללא יותר מדקלום סיסמאות נציונל-סוציאליסטיות.

הקצב הואץ. 700,000 היהודים של גרמניה עונו, ובתיהם ורכושם נשדדו. נשללה מהם הזכות להתפרנס והם סולקו מהרחובות. כעת הם מוחזקים עבור "כופר", תרגיל גנגסטרי ישן נושן. אך לא רק היהודים סבלו. את גרמניה יצא זרם קבוע וגדל של פליטים, יהודים וגויים, ליברלים ושמרנים, קתולים ופרוטסטנטים, שלא יכלו לסבול יותר את המשטר הנאצי. עמוד השער של "טיים", שהציג את נגן העוגב אדולף היטלר מנגן את המנון השנאה שלו בקתדרלה מחוללת בזמן שהקורבנות נתלים מגלגל עינויים מול שדרת הפיקוד הנאצית, צוירה ע"י הברון רודולף-קארל פון ריפר, קתולי שקץ בגרמניה. בינתיים הפכה גרמניה לאומה של לובשי מדים הצועדים בסך לצלילי המנגינה של היטלר, מדינה בה ילדים בני עשר לומדים איך להשליך רימונים ובה נשים נתפסות כמכונות ילודה. עם זאת, הבדיחה האכזרית ביותר של היטלר ושות' היתה על חשבונם של אותם קפיטליסטים גרמנים ובעלי עסקים קטנים שגיבו בעבר את הנציונל-סוציאליזם כאמצעי להצלת המבנה הכלכלי הבורגני של גרמניה מהרדיקליזם. ה"אני מאמין" הנאצי, לפיו האינדיבידואל שייך למדינה, תקף גם לעסקים. חלק מהעסקים הוחרמו על הסף, ועל אחרים הוטל מס הון. על הרווחים הוטל פיקוח קפדני. ניתן לאמוד את מידת השליטה וההתערבות הגוברת של הממשלה בעסקים מכך ש-80% מכלל הבניה ו-50% מכלל ההזמנות התעשייתיות בגרמניה בשנה שעברה, מקורן בממשלה. המשטר הנאצי השתלט על אחוזות גדולות, ובמקרים רבים אף ביצע קולקטיביזציה של החקלאות, צעדים הדומים ביסודם לאלו של הקומוניזם הרוסי.

היטלר מנגן את המנון השנאה: קריקטורה אנטי-נאצית של רודולף-קארל פון ריפר

כאשר השתלטה גרמניה על אוסטריה, היא נטלה על עצמה להאכיל ולטפל בשבעה מיליון קרובים עניים. כאשר סיפחה 3,500,000 סודטים, היו אף יותר פיות נוספים להאכיל. עם סיומה של שנת 1938, התרבו הסימנים לכך שהכלכלה הנאצית של שער חליפין קבוע, סחר חליפין, הורדת רמת החיים ואוטרקיות החלה להיסדק. לא היו חסרים גם סימנים כי גרמנים רבים סלדו מאכזריות הממשלה, אך פחדו למחות על כך. כאשר התקשה לספק די לחם בכדי להאכיל את נתיניו,  סיפק הפיהרר היטלר לגרמנים קרקס מסיח-דעת אחר. העיתונות, שנשלטה על ידי הנאצים בניצוחו של שר התעמולה פאול יוזף גבלס, צווחה עלבונות כלפי אויבים אמיתיים ומדומיינים. קצבה של הדיקטטורה הגרמנית הואץ כאשר במפעלים יצרו יותר ויותר תותחים, ורק מעט יותר חמאה.

בחמש שנים תחת שלטונו של איש השנה של 1938, גרמניה המאורגנת כצבא הפכה את עצמה לאחת המעצמות הצבאיות החזקות בעולם. הצי הבריטי מוסיף לשלוט בים. מרבית אנשי הצבא מעריכים כי הצבא הצרפתי עודו בודד בפסגה. השאלה הגדולה ביותר היא העוצמה האווירית, שמשתנה מיום ליום, אך ישנה כמעט תמימות דעים כי לגרמניה יש עליונות במטוסי קרב. למרות מחסור בקצינים מאומנים ובחומרי גלם, הצבא הגרמני הפך למכונה אדירה, אותה אפשר כנראה לנצח רק באמצעות שיתוף פעולה בין מספר צבאות יריבים. כעדות לעוצמת אומתו, הפיהרר היטלר יכול להתבונן בשנה האחרונה. מלבד ביקורים של אינספור מדינאים גדולים (מר צ'מברלין, לדוגמא, פקד את גרמניה שלוש פעמים), הוא חילה את פניהם של שלושה מלכים (גוסטב משוודיה, כריסטיאן מדנמרק, ו-ויטוריו עמנואל מאיטליה) ואירח ביקור של שניים (בוריס מבולגריה וקרול מרומניה – וזאת מבלי למנות ברשימה את העוצר ההונגרי, הורתי).

היטלר זוכה ביוקרה בינלאומית, כאן במפגש עם ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין

בינתיים, 1,133 רחובות וכיכרות בקירוב, ביניהם כיכר העירייה בוינה, נושאים עתה את שמו של אדולף היטלר. הוא נשא 96 נאומים ציבוריים, נכח ב-11 הופעות אופרה (הרבה מתחת לנורמה), ניצח שני אויבים (בנש וקורט פון שושניג, הקאנצלר האחרון של אוסטריה), מכר 900,000 עותקים של "מיין קאמף" בגרמניה לצד מכירותיו הגדולות באיטליה וספרד שבשליטת המורדים. ההפסד היחיד שלו נכון לעכשיו היה בתחום הראייה: הוא נאלץ להתחיל להרכיב משקפיים לעבודה. בשבוע שעבר, אירח הר היטלר 7,000 פועלים שבונים כעת את לשכת הקנצלר הענקית בברלין למסיבת חג המולד. הוא אמר להם כי "העשור הבא יראה למדינות שמחזיקות בפטנט על הדמוקרטיה היכן ניתן למצוא תרבות אמיתית."

אך מדינות אחרות הצטרפו בשמחה וששון למירוץ החימוש, ובקרב אנשי צבא השאלה היא: "האם היטלר יילחם כשיתברר לו, מעל לכל צל של ספק, שהוא מפסיד במירוץ הזה?" הדינמיקה של דיקטטורה היא כזאת שמעטים שחקרו את הפשיזם ומנהיגיו יכולים לדמיין את אדולף היטלר חסר התשוקה המינית, חסר המנוחה וה"שולף מהמותן" מגיע לגיל העמידה נינוח ושלו בבקתת ההרים שלו בברכטסגאדן בעת שהאומה הגרמנית המרוצה שותה בירה ושרה שירי עם. אין כל הבטחה כי האומות ש"אין להן" ילכו לישון כאשר ישיגו את מה שהן רוצות כעת מאלו ש"יש להן". למי שצפה באירועי סוף השנה, נראה יותר מסביר כי איש השנה של 1938 יהפוך את 1939 לשנה חשובה אף יותר.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-מאי 30, 2020, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 20 תגובות.

  1. איש השנה של הטיים 1939 היה ג'וזף סטלין, יהיה המשך לחוויה המרתקת?

  2. "מאסרו במבצר לנדסברג העניק לו פנאי לכתוב את הכרך הראשון של "מיין קאמף", המהווה עתה חלק אינטגרלי מכל מדף ספרים גרמני."
    עתה? חלק אינטגרלי מכל מדף ספרים גרמני?
    אני מניח שהכוונה היתה לשנים 1933-45, ולא להיום.

  3. "טאמאני הול" היה של המפלגה הדמוקרטית (כפי שכתוב במאמר) אבל אחר כך (בשנים 1860-1936) התחלפו שתי המפלגות בשיטותיהן והמפלגה הדמוקרטית הפכה מי שהיא היום – דמוקרטית, שעה שהמפלגה הרפובליקאית הפכה מי שהיא היום – מפלגתו של טראמפ. מי היה מאמין?

    • ההסטוריה וגם העת הנוכחית של הפוליטיקה הקטנה בארה"ב לא מאירה פנים לאף אחד מן המפלגות, טאמאני הול אולי לא קיים מאז שנות השישים בערך, אבל אף אחת מהמפלגות לא טמנה את ידה בצלחת השחיתות וטובות ההנאה – ולפי מיטב ידיעתי עד היום טוענים שחלק גדול מהאפקטיביות הפוליטית של אובמה הושג בזכות טבילת האש שלו בפוליטיקה המלוכלכת של שיקגו.

      • אם יורשה לי להוסיף על דבריו של אריאל, נשמר דיאלוג משעשע מאד בין אובמה לגנרל סטנלי מקקריסטל, מפקד כוחות ארה״ב באפגניסטן דאז. האחרון הציג בפני הנשיא את המבנה המורכב בין הסיעות הלוחמות באפגניסטן והקשרים ביניהן, והדבר הראשון שאובמה אמר היה שזה מזכיר לו את המבנה של הפוליטיקה בשיקגו.

  4. פנטסטי! תודה רבה על החומר המעניין והחשוב הזה!

  5. מצער שכותבי המאמר באותה שנה, לא עיינו בספרו של ראושנינג (הראשון שלו, שיצא בגרמנית ב-38'). היה מספק להם תובנות נוספות…

    (אגב מחבר המחקר מ-83' שטען שראושנינג בדה את עדותו, היה חבר מכון מחקר גרמני שעסק בהכחשת השואה; כמובן שזה לא הפריע לקרשאו לפסול את עדותו של ראושנינג…).

    • כי עדותו של ראושנינג אכן לא היתה נכונה בקטעים רבים מאד, בלי קשר לזהותו של החוקר הגרמני שחשף זאת. Danny Orbach, PhD Senior lecturer in general history and East Asian studies, the Hebrew University of Jerusalem 972-527244538 dannyorbach@gmail.com

      • ובאחרים דייקה היטב, כמו שניתן לראות מהספר הסובייטי The Hitler Book, שהוא עדות שני שומרי ראשו שנגבתה ב-1945, וכללה שיחות פנימיות שהם שמעו.

        כמו כן, אם ראושנינג מדייק, הפונקציונליסטים מפסידים, וזו כבר סיבה מצויינת לפסול אותו מבחינתם…

      • למה הכל אצלך קונספירציות? יש מקור היסטורי שמשקר ולא מדייק בנקודות רבות. אין פירוש הדבר שהוא לא קולע פעם או פעמיים. ראושנינג היה ונשאר טיפוס מפוקפק מאד, גם אחרי המלחמה. אם היית קורא מילה גרמנית, היית יכול לקרוא את הביוגרפיה החדשה שלו ולהיווכח. אבל אתה תקוע במחקר ישן ולא מעודכן באנגלית משנות החמישים.

      • דני, אצלי אין שום קונספירציות. אבל יש לי חשדנות כבדה בחלק מאנשי מדעי הרוח, מאחר ויש להם אינטרס חזק יותר לשמר את מעמדם והפרסטיז'ה שלהם, מאשר לשנות את דעתם.

        כי מרגע שהם נתפסים לאסכולה מסויימת (ולא משנה אם היא תקפה) הם מפתחים לעיתים יכולת חסינות מפני דעות נגדיות. כאשר זה קורה, האסכולה הופכת לאידיאולוגיה, כי הרעיון חשוב יותר מהעדויות, ועדות נגדית מסוכנת לשלמות הרעיון ועל כן נפסלת על הסף. זה קיים בתחומים רבים… וזו רק בעיה אחת מבעיות מדעי הרוח (ר' ספרם של עוז ותמר אלמוג).

        איזו ביוגרפיה חדשה? ניתן לצטט את דיוויד רדלס כתומך, את תיאודור שידר (היסטוריון משנות החמישים) ואת טרבור-רופר.

        כמו כן עדויות של הקונסול האמריקאי בברלין (מסרסמית' ואחד מסגניו שמסר עדות בנירנברג) על דעות ששמע מנאצים בשנים 1933-34, מחזקים את הדברים האלה. מעניין שעליו עדיין לא יצא מחקר.

      • ואו, יובל, כל כך מיושן. יש עשורים של מחקר מאז. כוונתי לביוגרפיה של ראושנינג מאת אלברכט הגמן שיצאה, כמובן, רק בגרמנית. אי אפשר אפילו לדבר על ראושנינג בלי להשתמש בה כמקור מרכזי. אבל לשם כך צריך לדעת את השפה.

      • שלושה עשורים וספר אחד… הביוגרפיה הראשונה מאז זו של השוויצי.

        המחבר שהזכרת (Hagemann) הוא 'מורה בית ספר מאז 1985' (Gymnasiallehrer – מסתבר שאני יכול לתרגם מגרמנית…), שכתב כמה ספרים על דרום אפריקה והנשיא מאנדלה, בעיקר.

        מצאתי רק ביקורת מקצועית אחת עליו, שלא ניתן לגשת אליה ללא מנוי אקדמי.

        בלי לבדוק את מחקרו, לא אוכל לומר אם הטיעון שלו משכנע. אפילו אם ראושנינג השיג את המידע שלו מיד שניה, הרי שהוא הודגם כאותנטי.

        מבחינתי, זה היה מבוא חיוני לתפישה הנאצית (ולא רק בציטוטי היטלר, אלא גם דארה שלמשל) שהסביר דברים רבים, שאינם מוזכרים בחלק מהספרים הסטנדרטיים.

        אי אפשר? ובכן הביוגרפיה הזו הופיעה ב-2018, כך שספרו המקיף של אולריך על היטלר הופיע מבלי שהיא תוזכר בו, וכך גם עם ספריו האחרונים של לונגריך, מהד' 'מיין קאמפף' המדעית ועוד. כך שאת ההצהרה הזו נצטרך למתן, גם הפעם, במציאות הצוננת…

      • בקיצור, תלמד גרמנית, לפני שאתה מדבר על דברים שאין לך מושג ירוק בהם. יש עולם מחקר שלם שאין לך חצי גישה אליו.

      • אל דאגה דני, עוד אגיע לשם (ולו בעזרת אמצעים אלקט'). מהיכן הפסימיות, או שמא החשש?…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: