מדוע פוחדים מזרים ברחוב? בין גזענות, קיצורי דרך ושיפוט מהיר

כשאנחנו שופטים בני אדם באופן אוטומטי לפי המראה החיצוני שלהם, רבים נוטים לייחס זאת לגזענות. בפועל, שיפוט כזה מצביע על תופעה אנושית חשובה לא פחות ואולי אף יותר – יוריסטיקה: קיצורי דרך מחשבתיים שמאפשרים לנו להתמודד עם שטף מידע בסיטואציות מורכבות. ינשוף פוליטי מדיני על פרופיילינג, יחס מפלה ברחוב והדרכים הנכונות להתמודד איתם.

Credit: HayDmitriy, Depositphotos.com

ערן צדקיהו, מורה דרך ירושלמי, מומחה לגיאופוליטיקה וחוקר מוערך, תיאר לא מזמן תרחיש מעניין, שמוכיח לדבריו, עד כמה כולנו גזענים בחיי היומיום. פעם אחת הלך בשכונת בית הכרם, וראה מכונית יוקרה שממנה נשמעה מוזיקה קולנית. הנהג היה, ככל הנראה, מיוצאי אתיופיה. המחשבה הראשונה שעלתה בראשו של צדקיהו היא שאותו בחור גנב את המכונית. התרחיש השני קיצוני אפילו יותר. צדקיהו ישב עם ידידה בחוף הים, ופתאום שמו לב שהמכשירים הסלולריים שלהם נעלמו. מיד לאחר מכן, ראו מבקש מקלט זוחל על החוף, מחפש בבירור דבר-מה לגנוב מהציוד של המתרחצים. הם תפסו אותו, דרשו ממנו להסכים לחיפוש, ולא מצאו עליו דבר. לבסוף הבינו שמישהו אחר, ולא הוא, גנב להם את המכשירים – ואולי היו אלו מתרחצים "לבנים" שראו דקות ספורות קודם לכן.

מקובל להסביר תרחישים כאלו כסוג של "גזענות לא מודעת" שמנגעת כל אדם ואדם, בוודאי כאלו ששייכים לקבוצות פריבילגיות כביכול. אני מודע לכך שבימים אלו, "גזענות" משמשת כמילת קסם שמסבירה כל תופעה שלילית, ולעיתים גם כהאשמת מחץ שמשתיקה יריבים פוליטיים. עם זאת, התבוננות מעמיקה יותר בתרחישים מלמדת שאף אחד מהם אינו קשור לגזענות במובן המקובל של המילה. אין צורך להתעמק יותר מדי בתרחישים של צדקיהו בכדי להבין שבשני המקרים, אלו שחשד בהם הצדיקו את החשד לפחות באופן חלקי: אחד עם מוזיקה קולנית שהפריעה לסביבה והשני עם גניבה בפועל ממש. אין פירוש הדבר שאי אפשר ללמוד על עצמנו מהתרחישים הללו. בפועל, הם מצביעים על תופעה אנושית חשובה לא פחות ואולי אף יותר מגזענות. לתופעה הזאת קוראים יוריסטיקה.

דניאל כהנמן ועמוס טברסקי דנו בכך לעומק בכמה ממאמריהם המפורסמים ביותר. בעבר כתבתי על משנתם כאן בינשוף, בהקשר של "אפקט העיגון" וכשלי מודיעין. לפי כהנמן וטברסקי, לבני אדם יש יכולת מוגבלת של ניתוח מידע, ובלתי אפשרי מבחינתם לנתח לעומק כל סיטואציה העומדת בפניהם, במיוחד אם זו דורשת תגובה מהירה או מיידית. לפיכך, הם משתמשים בכללי אצבע או "יוריסטיקות", מעין קיצורי דרך המאפשרים להם להגיע להחלטה מהירה גם ללא ניתוח מעמיק של המצב. היוריסטיקות מאפיינות את כולנו, ואין דרך להימנע מהן. למשל, אם ישאלו אותנו "בעוד כמה ימים" יתרחש אירוע מסויים, רובנו ניתן הערכה מוקדמת יותר מאשר במצב שבו ישאלו אותנו "בעוד כמה שבועות" הוא יתרחש. אם יאמרו לנו שפרנק הוא אדם מופנם, ואז יבקשו מאיתנו לנחש האם הוא חוואי או ספרן, ניטה לנחש שהוא ספרן, גם אם יש באוכלוסיה הרבה יותר חוואים מספרנים. זאת מפני שמקצוע הספרן נקשר בתודעה לאופי מופנם יותר מאשר מקצוע החוואי. ניסויים העלו כי גם אנשים שלמדו על יוריסטיקות, לרבות אנשי אקדמיה או חוקרי מודיעין מנוסים, מושפעים מהן ועשויים להיכשל בהן לא פחות מבני אדם רגילים. בלי יוריסטיקות, לא נוכל להתמודד עם סיטואציות יומיומיות ובוודאי לא להגיב להן בזמן, והתודעה שלנו תקרוס מעומס יתר.

חקר את תופעת היוריסטיקות, ביחד עם עמוס טברסקי. בתמונה: דניאל כהנמן מקבל עיטור מהנשיא אובמה. Credit: Renaschild, depositphotos.com

בתרחישים של צדקיהו מופיעה יוריסטיקה אחת ספציפית שידועה כ"פרופיילינג". כוונתי לא לפרופיילינג של ממשלות, משטרות ויתר מוסדות, אלא לכזה שאנשים פרטיים עורכים בכל רגע בחייהם. כשאת נתקלת ברחוב באנשים שאת לא מכירה, במיוחד אם התנהגותם חריגה או כשמדובר באזורים חשוכים ומבודדים, מיד תשאלי את עצמך האם הם מסוכנים ויש להתרחק מהם, או שהם בטוחים ואפשר להסתובב לידם בלי חשש. ההחלטה חייבת להתקבל מיד, ולכן מתבצעת באמצעות יוריסטיקות. כשאנחנו רואים בן אדם שאיננו מכירים, וטרם דיברנו איתו, המידע הזמין עבורנו הוא מוגבל ביותר: מראה, לבוש, מגדר, התנהגות מוחצנת ושיוך אתני מופגן (אם יש כזה). מפני שבמקרים הללו, אנחנו צריכים לקבל החלטה מיידית שתשפיע על הביטחון שלנו, התודעה שלנו תשאל מן הסתם האם הנתונים הללו מלמדים על סכנה או שמא על העדרה. נשים, למשל, מעורבות בפשע אלים הרבה פחות מגברים, ולכן, כשאנחנו רואים אישה לא מוכרת, השיפוט היוריסטי בדרך כלל ירגיע אותנו. אותו הדבר בנוגע לצעירים ומבוגרים. פחות אנשים יפחדו מגבר בא בימים (או מילד) מאשר מצעיר חזק, ובמיוחד מחבורה של צעירים.

דברים מסתבכים כשהיוריסטיקה הופכת להיות אתנית. בשיא האינתיפאדה השנייה, למשל, רק מיעוט זעיר מהפלסטינים שהסתובבו ברחובותיה של ישראל היו מפגעים. עם זאת, כמעט כל פיגועי ההתאבדות בוצעו בידי פלסטינים. לכן, יהודים נטו באופן טבעי לחשוש מזרים בעלי מראה פלסטיני מובהק יותר מאשר מתיירים יפנים או מיהודים אחרים. באותה מידה, בארצות הברית, גברים שחורים מעורבים בפשע אלים יותר מנשים שחורות, או מגברים סינים, לבנים והודים. לכן אישה תיטה לאחוז בארנק שלה חזק יותר כאשר יהיה איתה במעלית גבר שחור לא מוכר, בהשוואה לזרים אחרים. יכול להיות בהחלט, ואפילו סביר, שאותו גבר שחור הוא אדם מקסים ושומר חוק שלא פגע באיש מעודו, אבל מי שנמצאת איתו במעלית לא יכולה לדעת את זה, ובוודאי לא בטווח הזמן הקצר. מכיוון שהיוריסטיקה היא שיטה לשיפוט מיידי, היא פועלת באמצעות סטטיסטיקות (יותר נכון – תדמית פופולרית של סטטיסטיקות) ולא באמצעות בחינה מעמיקה של האדם שעומד מולך. השיפוט היוריסטי יתחזק כמובן, אם האדם שאתה נתקל בו מתנהג בקולניות, אלימות או בדפוסים המזוהים עם פשע – בדיוק כמו בתרחישים של ערן צדקיהו.

חשוב לציין כאן, שיוריסטיקה אינה שקולה לגזענות. גזענות, לפחות לפי הפירוש המסורתי שלה ובטרם הורחבה עד אין קץ בידי חסידי הפוליטיקלי-קורקט, היא אמונה שבני גזע אחד נחותים מבני גזע אחר, או אפלייה של אדם בשל מוצאו. יוריסטיקה, לעומת זאת, היא קיצור דרך שמתבסס על תרחישים סבירים יותר או פחות. מי שתפחד מגבר שחור צעיר שאינה מכירה, תעשה זאת לא בגלל צבע עורו, אלא מפני שהיא סבורה שאלו מעורבים באלימות באופן ממוצע יותר מאשר אחרים. לעוברת אורח הדואגת לבטחונה, אין זה משנה כרגע האם הם מעורבים באלימות בגלל עוני, אפליית עבר, גורמים היסטוריים ארוכי טווח או אפילו אפלייה מבנית. היוריסטיקה שלה אינה גזענית, בגלל שלא תפחד באותה מידה מאישה שחורה או מקשיש שחור. כלומר, המשתנה כאן אינו הגזע אלא הסכנה כפי שהיא נתפסת באותו הרגע.

יוריסטיקות מול גבר זר במעלית – תמונת אילוסטרציה. Credit: IgorVetushko, depositphotos.com

אין ספק שהיוריסטיקות הללו גרמו וגורמות לסבל רב לגברים שחורים, לעוברי אורח פלסטינים ולבני מיעוטים אחרים. השאלה הגדולה היא, כיצד מתמודדים, מקלים או אפילו ממגרים אותן. גישה אחת גורסת כי גזענות היא רוע שנמצא בכל אחד מאיתנו, לא ניתן לסלק אותו לחלוטין (בטח לא אם אתה גבר לבן או פריבילג אחר), והמיטב שביכולתנו לעשות הוא להתוודות ולהתנצל עליה השכם והערב. התפיסה הזאת, שכמובן מרחיבה את המושג גזענות והופכת אותו לרוע תיאולוגי – מקביל לחטא הקדמון הנוצרי – התבטאה לאחרונה אפילו בספר שמסביר להורים כיצד לגדל תינוקות אנטי גזעניים. למרבה הצער, יש מספר בעיות קשות עם התפיסה הזאת. ראשית כל, מפני שהיא מניחה ש"שפה מכוננת מציאות" היא מתמקדת ללא הרף במטרות הקשורות לשפה ולתדמית במקום בגורמי העומק שמניעים את המציאות. אם אדם מבטא פחד מגברים שחורים זרים ברחוב, יאמרו לו להיזהר בדיבורו פן יבולע לו, להדחיק את המחשבות שלו ולהשתמש בז'רגון "תקין פוליטית" שמתעדכן ומסתבך מדי יום ביומו. אם יש פחות מדי שחורים בדירקטוריון של חברה, יוסיפו כמה באמצעות חוקי אפלייה מתקנת כדי שהסטטיסטיקה תסתדר. ואם כל זה לא עוזר – ואנחנו רואים שאפילו לשיטתם של תומכי BLM מצבם של השחורים רע ומר גם במקומות שנשלטים עשרות שנים בידי דמוקרטים ופרוגרסיבים – אז נפיל כמה פסלים של “גזענים” כדי שהמציאות תיראה טוב יותר. הדגש על התנהגות חיצונית ודיבור מוביל לחברה רודפת, שמתמקדת באורגיה בלתי נגמרת של וידויים, טיהורים, פיטורים, תקינות פוליטית וטוהר אידיאולוגי מחניק, ללא חופש דיבור, יצירה או מחשבה. במקרים רבים מדי, המלחמה כנגד היוריסטיקה תוביל להתעלמות מפשע או מהתנהגות שפוגעת בבני אדם בפועל. למשל, יש המתנגדים להחמרת החוקים נגד הטרדה מינית ברחוב, כי לדעתם חלק גדול מדי של התלונות יהיו נגד מטרידים שחורים.

הדרך השנייה היא לא לנסות להילחם ביוריסטיקה עצמה, אלא במציאות שמזינה ויוצרת אותה. אם גברים שחורים מעורבים באופן ממוצע בפשע הרבה יותר מאשר גברים מקבוצות אתניות אחרות, זו המציאות שצריכה להשתנות בכדי שהיוריסטיקה תדעך בהדרגה. ביטול הסגרגציה וחוקי האפלייה הרשמיים היה צעד הכרחי אך לא מספיק. למשל, רצוי לשנות את חוקי מימון החינוך בארצות הברית, כך שרשויות מקומיות מרוששות יקבלו עזרה מגורמים מדינתיים או פדרליים ויוכלו להעצים גם ילדים ממשפחות עניות. אפשר, למשל, להשקיע מאמצים בחינוך לתכנון משפחה שיפחית את מספר הילדים שייפלטו למעגל הפשע ברחובות. ולבסוף, לעבוד על שינוי תרבותי שיעודד לימודים, השכלה והצלחה בקבוצה עצמה. שינוי כזה איטי ומפרך, אך גם לא מושך כותרות. הרבה יותר קל וסקסי להאשים אנשים בפריבילגיות וגזענות או להפיל את פסלו של "גזען" קדום בכיכר העיר.    

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-יולי 18, 2020, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 52 תגובות.

  1. היתה לי פעם מרצה שחורה לאנתרופולוגיה שסיפרה שכשהיא נכנסת לחנות, תמיד נצמד אליה השומר כדי לוודא שהיא לא גונבת מהחנות כי היא שחורה.. המדהים הוא שהשומר בדרך כלל הוא שחור בעצמו…
    אני חושב שההבדל בין מה שציינת לגזענות היא שייר סטירה היא החלטה אינטואיטיבית בעוד שגזענות (לפחות החלק המגונה בעיניי) היא מחשבה בקור רוח. אם אני מראיין לעבודה שחור ולבן, ואני מחליט שהשחור בטח יגנוב מהקופה, זה גזענות כי ישבתי וחשבתי וראיינתי את שניהם ורק בגלל הגזע החלטתי שהשחור גרוע מהשני..

  2. michal.croll@gmail.com

    תודה.

  3. השאלה היא מה היא הדעה הקדומה שלפיה אדם מאמין בהיוריסטיקה מסוימת. והדעה הקדומה הזאת באה לפעמים לא מהמציאות אלא מסיפורים שאנשים מאמינים בהם – כמו למשל בדוגמה שהבאת בפודקאסט על משפט דרייפוס.

    שתי דוגמאות יותר עדכניות:

    1. הבדלי שיעורי הפשע בין לבנים ושחורים בארה״ב לא מאוד גבוהים. בשיעור הרצח יש אכן הבדל מאוד גדול, אבל רצח הוא בעיקר בין מכרים, למשל מלחמות בין כנופיות. מהאדם הממוצע ברחוב מפחדים משוד או מאלימות שגרתית. בזה היחס בין פושעים שחורים ללבנים, יחסית לחלקם באוכלוסיה, הוא 2 ל-1 (https://www.bjs.gov/content/pub/pdf/cv18.pdf, טבלה 12) – יותר בפשע קבוצתי, פחות בפשע יחיד (בפשע יחיד היחס הוא 1.6 לפי נתונים מלפני כמה שנים). והיחס בין היספנים ללבנים הוא 1 ל-1, ועדיין יש פחד מפשיעה היספנית – למשל, בניו יורק הרבה אנשים נזהרים משכונות היספניות עם שיעורי פשע לא גבוהים, כגון וושינגטון הייטס ואינווד. אז יש סטריאוטיפ של פשע שחור, ואם תשאל את רוב האמריקאים הם ינחשו שהיחס גבוה בהרבה מ-2 ל-1, וכשצריך להצדיק את הסטריאוטיפ הם יתסכלו על איפה היחס הכי גבוה ולא איפה הוא הכי נמוך.

    2. אנטישמיות באירופה באה מכמה כיוונים: נאו-נאצים ושאר ימין קיצוני, שמאל קיצוני לבן (כגון מלנשון בצרפת), ומוסלמים. הקבוצה שמבצעת את הכי הרבה התקריות האלימות האנטישמיות היא נאו-נאצים, ולמשל שר הפנים הימני של גרמניה מצטט סטטיסטיקות משטרתיות לפיהן 90% מהתקריות האנטישמיות בגרמניה הן ממניעי ימין קיצוני. אבל יש אמונה שלמה בציבור שאנטישמיות זה נישט פון אונזערע ולכן דווקא מאשימים את המוסלמים, ולמשל גרמנים ארים חושבים שמסוכן להיות יהודי בנויקעלן השמאלנית והמלאה במוסלמים אבל לא במרצאן הימנית והמלאה בנאו-נאצים. צרפת, אותו דבר: האפודים הצהובים היו אנטישמים ושונאי מהגרים מהימין הקיצוני וקצת מהשמאל הקיצוני הלבן וההפגנה שראיתי בשכונה מלאה בשחורים וערבים היתה לבנה לגמרי. אבל משהם נתפסו בוידאו מאיימים של יהודי צרפתי ידוע, רבים (בעיקר בימין המתון) התחילו לקרוא להם איסלמיסטים, שזה בערך כמו לקרוא להיטלר קומוניסט.

    • תודה על התגובה, אלון. אני חושב שהנתונים שאתה מביא בסעיף מס' 1 מורכבים מדי בכדי שיכללו בשיפוט יוריסטי שהוא מטבעו מהיר ושוקל סיכונים באופן חפוז. כשאני יודע שקבוצה מסויימת מעורבת במעשי רצח בשיעור אדיר, לא פרופורציונלי, זה לא כל כך מעניין אותי אם הרצח הוא בין מכרים, במלחמת כנופיות או אקראי. לא הייתי רוצה להסתובב ברחוב חשוך לצד אדם שמסוגל לרצוח ולא מעניין אותי את מי. והגם הנתונים על שוד שאתה מביא מצביעים על פער משמעותי מאד.

      • אבל השאלה החשובה היא „מה הסיכון מאדם נתון שאני פוגש ברחוב״. נניח שההבדל בין לבן לשחור מעלה את זה פי שלוש. אם זה עולה מ־0.000001 ל־0.000003, זה לא ממש משנה. יש גורמים הרבה יותר משמעותיים.

    • אני חושב שעל זה בדיוק דני דיבר כשהוא דיבר על "תדמית פופולרית של סטטיסטיקות"- לא תמיד משנה הנתון הסטטיסטי האמיתי, אלא דווקא הדימוי הסטטיסטי שלו.

      אפשר לדבר על גזענות כשמדברים על מי מטמיע את הדימוי הסטטיסטי.

    • המספרים לא מסתדרים עם גורם המוות המוביל אצל צעירים שחורים (ירי), או שביחס למספרם באוכלוסיה, הם מועדים לפשיעה פי 5 יותר מלבנים:
      https://www.statista.com/statistics/251877/murder-victims-in-the-us-by-race-ethnicity-and-gender/

      אגב רוב הנפגעים בשיקאגו ממלחמות הכנופיות הם עוברי אורח (שחורים) ולא-חמושים; האם זה נותן לך חשק רב יותר לבקר בשכונות האלה? האם זה משנה אם קורבן ירי שחור נהרג משחור אחר או מלבן?

      גם היספאנים אינם רוב באמריקה אלא שליש, ויחס 1:1 אומר שהפשיעה אצלם גדולה פי 3 מאצל לבנים

  4. אלון, צריך להוסיף לזה שאתה כולל בין הלבנים בסטטיסטיקה גם אנשים שאחשוש בנוכחותם בלילה, כאלו שהם מטורפים חסרי בית, לא חסרים לבנים בכנופיות לבנות ואם ההופעה והלבוש שלו יהיו מאיימים לא חשוב לי איזה צבע הוא הוא ירתיע אותי אבל אצלך בחישוב הוא נכלל בין הלבנים. ההשואה שלך בין הלבנים והשחורים אינה נכונה כי אני נרתעת מהאיום שהוא מהווה והצבע הוא אחד מהגורמים. לא היית קורא לי גזענית אם הוא היה שוודי בלונדיני עם עיניים כחולות בלי שיניים בבגדים קרועים עם בקבוק משקה ביד ולא התרחץ שבוע.
    התאורים שאתה מביא בסעיף 2 אינם הגיונים מבולבלים ולא משכנעים. נשמע שמרוב רצון להתחמק מאסלמופוביה אתה פשוט מטעה ומשקר לעצמך

  5. עדו סוקולובסקי

    הטענה שלך היא שהמניע להתנהגות איננו גזענות אלא הסכנה. אבל מה אם אין באמת סכנה וכל תחושת הסכנה מבוססת על סטריאוטיפ גזעני? מה אם אין באמת מכשפות וסתם מעלילים על זקנות בודדות שהן עושות עין הרע? מה אם מספרים על יהודים שהם מערבבים דם של נוצרים במצות כשאנחנו יודעים שכללי הכשרות אוסרים על זה במפורש?

  6. כדאי לציין שהמקור לכך הוא ביולוגי, כמו כמעט כל תכונה אחרת

    זיהוי פרצופים של בני גזע מסויים, יהיה מיטבי עם בני גזעם ולא עם אחרים. מה שאומר שהם יראו בגזע אחר ערב-רב בלתי מובדל (לכן שחורים אומרים בסרטים ללבנים – 'we're not all related'). לכן לסינים יש קושי לזהות כוכבי קולנוע לבנים…

    בני זוג לרוב נמשכים לדומים אליהם בגובה, צבע שיער ועוד. כמובן שיש יחסים בין גזעיים, אבל הם נדירים. הרוב ימצא תחושה חזקה יותר למי שדומה לו פיזית.

    אפילו אייקונים כהים, יראו פחות נעימים ללבנים (מעניין לברר אם גם לשחורים…)
    https://www.mako.co.il/news-digital/2020_q3/Article-9444689a0515371026.htm

    • זו חשיבה די רדקוצית .

      • זו מהותו של המדע, שהוא מתמצת דברים למינימום. זו הדרך להבנה… דרכים אחרות אינן מספקות תוצאות מוחשיות.

        אגב רדוקציה – יש לי תיאור מתומצת של הגישה ההיוריסטית (מתוך דיון דומה, על עניין האימוג'ים הכהים והאופן שבו נתפשו כשליליים)

        * אנחנו מסיקים על סמך תבניות קיימות

        כהנמן וטברסקי הראו שהמוח עובד על היוריסטיקות (שהיא עוד שיטת קיצור אחת מני רבים שהמוח מנצל, 'מהירה ומלוכלכת' כמו שאומרים, אבל אפקטיבית מאחר והמוח תמיד שואף לחסוך במשאבים) שמצמצמת את אי-הוודאות למינימום, על חשבון הבנה רחבה של המצב.

        כלומר אנחנו מבינים מצבים כפי שהם *עבורינו* כיחידים (או כקבוצה קטנה ושבטית), ולא כמיכלול (מושג כמו 'גזענות' שמאפיין גזעים). ולכן תמיד נחשוב כך, בלי קשר למציאות.

      • אבל זו גם טיפה הבעיה .איפה הסוף ? אפשר להשתמש גם בדרכים אחרות בלי להיות מדעניסט. או סוג כזה או אחר של מטריאליסט אתאיסתי. לגבי פרנקפרוט …ציטטת איזשהו פרופ' שגם ככה כנראה באה מאסכולה האנליטית ושם את הדעות שלו עליהם . עוד פעם אני לא מרקיסט אבל זיזיק תהיה דוגמא יותר טובה ועדכנית .

  7. גם אתה הפכת לעוד -Anti sjw ?

  8. אתה מבצע קפיצה לוגית לא מוצדקת מהפעלת היוריסטיקות – שכפי שציינת סביר להפעילן כאשר בלתי אפשרי לנתח לעומק כל סיטואציה העומדת בפנינו, במיוחד אם זו דורשת תגובה מהירה או מיידית – לנקיטת גישה גזענית או מפלה בנסיבות אחרות. גם אם אני, בשר ודם, אתקשה שלא להאשים את מבקש המקלט בעת מצוקה ולחץ של אובדן ארנק, עדיין מצופה ממני שלא להאשים אותו (כחבר בקבוצה) בהפצת וירוס הקורונה, כשאני שוכן לבטח בביתי ומהגג מול המחשב.
    האבחנה שאתה עושה בפיסקה האחרונה בין הצורך בשינוי "עמוק" בהתייחס לאוכלוסיות חלשות לבין התייחסות שטחית (ביטוי שלי) של "פוליטיקלי קורקט" אינה במקום. עדיין יש צורך להוקיע התנהגות והתבטאות גזענית ומפלה כלא-לגיטימית – גם אם כולנו לוקים בה במקרים בהם היוריסטיקות הן בלתי נמנעות.

    • איפה הצדקתי האשמת מבקשי מקלט בהפצת וירוס הקורונה? התייחסתי למקרים מאד
      ספציפיים, שבהם כאמור אין לנו מידע מספיק.
      Danny Orbach, PhD
      Senior lecturer in general history and East Asian studies, the Hebrew
      University of Jerusalem
      972-527244538
      dannyorbach@gmail.com

    • לא, אין צורך להוקיע *כל* התנהגות והתבטאות גזענית ומפלה כלא-לגיטימית, כי אם תעשה את זה, לא יהיה לדבר סוף.
      השימוש ביוריסטיקות הכרחי בכל מיני תחומים, כולל התייחסות לגזענות. הוא כולל, למשל, הבנה שהיכולת לנפק גינוי מוסרי — או, ליתר דיוק, גינוי מוסרי שמישהו ייקח ברצינות — היא משאב, שכמו רוב המשאבים בעולמנו, הוא מתכלה ומוגבל. לכן, מוטב למקד את הגינוי במקרים שבהם ההתנהגות הגזענית גורמת נזק גדול מספיק, ובהם יש סיכוי סביר שהגינוי ישנה משהו.

  9. ציינתי את ההאשמה הבדויה בהפצת וירוס כדוגמה לגזענות ואפליה שאינה יכולה להיות מוצדקת ע"י היוריסטיקות. התגובות ה"אוטומטיות" המוסברות ע"י ההיוריסטיקות מהוות חלק קטן מאוד מהבעות הגזענות והאפליה.

  10. ״ נשים, למשל, מעורבות בפשע אלים הרבה פחות מגברים, ולכן, כשאנחנו רואים אישה לא מוכרת, השיפוט היוריסטי בדרך כלל ירגיע אותנו.״

    יש איזושהי הוכחה שיש קשר בין הסטטיסטיקה בפועל ליוריסטיקה? למשל, איזשהו תיעוד לניסוי שבו סיפרו לאנשים שנשים בממוצע מעורבות ביותר פשע אלים והצליחו להפוך את היוריסטיקה?

    לדעתי זה די ברור שאין קשר לסטטיסטיקה אלא לנרטיב, אתה אומר את זה בעצמך פה:

    ״למשל, רק מיעוט זעיר מהפלסטינים שהסתובבו ברחובותיה של ישראל היו מפגעים. עם זאת, כמעט כל פיגועי ההתאבדות בוצעו בידי פלסטינים.״

    זה כשל סטטיסטי, ואם יוריסטיקה באמת הייתה מבוססת על ידע סטטיסטי אז לא הייתה הבעיה הזאת.

    אם המטרה היא להילחם בגזענות היוריסטית הזאת, אפשר תיאורטית באותה המידה להילחם בנרטיב במקום במציאות.

    • אומר זאת כך: היוריסטיקה מושפעת מהנראטיב, אבל לזה יש לפעמים יסוד גם במציאות.

      • אוקי, גם לפעמים פוגעים בול והגבר השחור הוא גם באמת פושע.
        אם היוריסטיקה מושפעת מהנרטיב והיסוד במציאות יכול להיות קיים או שלא, והנרטיב גזעני, אז היוריסטיקה גזענית.

      • אוקי, גם לפעמים פוגעים בול והגבר השחור הוא גם באמת פושע.
        אם היוריסטיקה מושפעת מהנרטיב והיסוד במציאות יכול להיות קיים או שלא, והנרטיב גזעני, אז היוריסטיקה גזענית.

      • אם יש יסוד במציאות, מדוע זה גזעני?

      • כשאתה אומר שלנרטיב יש יסוד במציאות, אתה אומר גם שלפעמים אין לו. כלומר אין באמת קשר בין ״המציאות״ ליוריסטיקה אלא רק לנרטיב שיש למפעיל היוריסטיקה בראש. אם לאנשים יש נרטיב גזעני בראש והם פועלים על פיו באמצעות יוריסטיקות, אז יוצאת יוריסטיקה גזענית.
        החלק היחיד שבו אני לא מסכים איתך הוא שלב הפתרונות. הרי למעשה אין באמת ניתוח סטטיסטי שנכנס לתוך יוריסטיקה, יש רק ״שחור == מסוכן״ והקשר למציאות מקרי בלבד.
        למעשה, אם SJW שלא מכיר אותך היה קורא את המאמר ועוצר לפני החלק שבו אתה מדבר על פתרונות לבעיה, הוא היה מסיק שאתה מנסה להוכיח את הטענה שבאנשים יש ״גזענות לא מודעת״ ושמיעוטים שונים סובלים ממנה.

      • אני אומר שקודם כל צריך לבדוק אם יש או אין קשר למציאות ואז לפעול בהתאם.

      • אני מסכים במובן שצריך לטפל בגורמי העומק אם יש כאלו, אבל לא במובן שזה מחליף מלחמה בנרטיב עצמו (ולא ״מלחמה ביוריסטיקה״ כמו שכתבת, אלא בנרטיב).

      • רק בתנאי שהנראטיב מנותק מהמציאות.

      • אבל מה זה מנותק או לא מנותק מהמציאות?
        זה נכון שאפשר לטעון שבארה״ב, יש פרמטרים שבהם שחורים בממוצע אלימים יותר מלבנים. אבל הפרמטרים האלה לא רלוונטיים לנרטיב ששחור == מסוכן במובן של להחזיק את הארנק חזק או לעבור לצד השני של הרחוב ולכן הנרטיב מנותק מהמציאות.

        שלא לדבר על נזקים אחרים שמתקיימים אם לא נלחמים אקטיבית בנרטיבים מזיקים – יש אנשים שנחלמים מהכיוון ההפוך כדי לחזק את הנרטיב המזיק, ונגרם נזק אם אין pushback. אני גם לא רואה מה הבעיה, דרך אגב, בללמד ילדים להכיר בזה שיש אנשים מרקעים שונים אבל שלא צריך להניח לגביהם הנחות (בלינק ששמת ליגיל הנקין). זה נשמע ממש כמו עמדת מרכז-שמאל (בניגוד לעמדה מדומיינת של שמאל קיצוני שמלנין בעור זה הבניה חברתית או משהו כזה).

      • בוודאי שזה רלוונטי! ככל שגברים שחורים צעירים מעורבים בפשע משמעותית יותר מאחרים, היוריסטיקה של לתפוס את הארנק או לתפוס מרחק *בהעדר מידע אחר* על אותו אדם היא גם הגיונית וגם בלתי נמנעת, אפילו אם היא פוגענית. במקרה הזה, הנראטיב לא ישתנה כל עוד לא תשתנה המציאות שמאחוריו.

      • אז אני טוען שלא, המציאות כפי שהיא היום לא מצדיקה את היוריסטיקה הזאת. אם הייתה סטטיסטיקה שחמישים אחוז מהגברים השחורים בארה״ב מעורבים בגניבות ארנקים נגד זרים, אז זה אולי היה נכון, אבל היתרון שאתה מקבל היום מיוריסטיקה כזאת הוא מזערי עד כדי לא קיים. יוריסטיקה יותר טובה (קצת, גם בצורה מזערית) היא למשל להחזיק את האנק כל פעם שנכנס גבר למעלית, גם אם אתה גבר, אבל כמובן שאין גבר בעולם שעושה את זה.

      • אתה יכול לחשוב ככה, אבל לדעתי – זה שקול ללהטיח את הראש בקיר. כל עוד אנשים יחששו לבטחונם הם ינהגו בהתאם.

      • אני לא חושב שזה להטיח את הראש בקיר, משתי סיבות. ראשית, כאמור, אנשים חוששים לביטחונם בצורה לא רציונלית ובלי קשר הדוק למציאות הסטטיסטית. דרך יותר מהירה מלתקן את כל העיוותים הגזעיים היא להילחם על הנרטיב והמסרים שאנשים שומעים, ואם אתה חושב שזה ראש בקיר אז מה זה להילחם בעיוותים היסטוריים בקנה מידה לאומי?
        שנית, מהסיבה הבאה – על מנת לתמוך בטיעון שלך, קישרת למשל לתמונה בפייסבוק של דף לא מזיק שמלמד הורים או ילדים (אני באמת לא בדיוק מבין) מסר נחמד, שלא מרגיש לי שונה מידי ממה שהיה ברחוב סומסום כשאני הייתי קטן יותר. בשביל מה לנגח את המסר הזה? איך זה מועיל למטרה שאתה מנסה להשיג? כאמור, תיקון העיוותים במציאות הוא חשוב, אפשר להסכים עליו בנפרד מהנושא הנדון פה ולהילחם עליו ביחד.

  1. פינגבק: מדוע פוחדים מזרים ברחוב? בין גזענות, קיצורי דרך ושיפוט מהיר — הינשוּף | Mon site officiel / My official website

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: