האישה שלנו ב"טהראן": עולמן המופלא של טעויות הריגול

הסדרה "טהראן" היא אחת ההפקות היפות ביותר של השנה: עלילה מותחת, משחק מצויין, ובימוי מיומן וקצבי. עם זאת, שירותי הביון המוצגים בה מבצעים פשלות מסמרות שיער, שהיו אמורות לגלגל את ראש המוסד בזפת ונוצות ולשלוח אותו למשפט צבאי. אבל האם הפשלות הללו פוגעות באמינות של הסדרה? התשובה מורכבת, במיוחד אם מתבוננים בטעויות היסטוריות של שירותי ביון אמיתיים.

זהירות – ספוילרים החל מהפסקה השלישית

אדי צ'פמן, פושע אנגלי קטן שידוע יותר בכינויו "זיגזג", היה אחד מהיצורים המוזרים יותר בתולדות הריגול של מלחמת העולם השנייה. הוא נלכד בידי הגרמנים באיי התעלה, והתנדב לשמש כסוכן עבור הביון הצבאי הגרמני ("אבוור"). בחסותו של המפעיל שלו, שטפן פון גרונינג, עבר צ'פמן אימונים בחבלה, אלחוט, הצפנה ותחומים שימושיים אחרים, והוצנח בבריטניה, רק כדי להתנדב לשמש כסוכן כפול עבור ה-MI5 של הוד מלכותו. במהלך המלחמה, נע ונד צ'פמן בין נמלים אירופיים, הצהיר נאמנות לשירותי הביון של כל הצדדים, ונהנה מפינוקים, דירות פאר ופילגשים בעריה החשובות של היבשת. כשקוראים את הסוכן זיגזג, ספרו הנפלא של בן מקנטייר המגולל את מעללי צ'פמן, אי אפשר שלא לגחך ברחמים על תמימותם של מפעיליו הגרמנים. אלו, שחשבו שהם מחדירים סוכן-על לאנגליה, לא ידעו שהביון הבריטי קורא את כל תשדורותיהם, וכבר עצר או הכפיל את כל סוכניהם בממלכה המאוחדת. אבל חוסר האונים של האבוור, שמובן אולי לאור הנסיבות שלא היו תלויות בו (אחרי הכל, אף רשות גרמנית לא ידעה שצופן האניגמה הבלתי חדיר פוענח בידי הבריטים) חצה לפעמים את הגבולות לטמטום שבאמת אין לו הסבר. לפני אחת מטיסותיו של "זיגזג" לאנגליה, ציידו אותו מפעיליו הגרמנים בכמות נדיבה של כסף בריטי, ורק שכחו דבר אחד קטן: הסרטים על חבילות הכסף הציגו בגאווה את הסמל הרשמי של הרייכסבנק הנאצי. אם היה מדובר בסוכן אמיתי, סביר להניח שהיה נלכד מיד עם נחיתתו.

הסיפור של צ'פמן, כמו סיפורים אחרים ממלחמת העולם השנייה, מראה כי שירותי ביון אמיתיים מפשלים במציאות באופן שהיה נחשב לבלתי אמין לחלוטין לו הוצג ברומן או בספר ריגול. חשבתי על התופעה המוזרה הזאת בעודי צופה בטהראן, סדרת הריגול החדשה של כאן 11. שירותי הביון השונים שם, האיראנים ועוד יותר מכך הישראלים, כושלים במידה כזאת שנראית בלתי אמינה, אלא אם מכירים את ההיסטוריה האמיתית של הריגול.

טעויות שלא ייאמנו – הסוכן זיגזג

מכאן ואילך, נתייחס לעלילה של טהראן בשלמותה, כפי שהיא משתקפת מהפרק האחרון אחורה. הפוסט יכלול ספויילרים לכל פרקי הסדרה – ראו הוזהרתם

הסדרה טהראן היא בראש ובראשונה סיפור מתעתע על סוכנים כפולים ומשולשים. ראש המוסד, מאיר גורב (מנשה נוי) מפעיל את אחת מהלוחמות המבריקות ביותר שלו, יעל קדוש (לירז צ'רכי הנפלאה), בכדי לגייס מקורות בכירים בצמרת האיראנית כחלק ממאמץ כלל-ישראלי לסכל את תוכנית הגרעין של הרפובליקה האסלאמית. קדוש מתאימה במיוחד למשימה: היא נולדה וגדלה באיראן, ואפילו למדה בבית ספר מוסלמי עד גיל 15. כלומר, היא שולטת בשפה ובתרבות באופן מלא, ומכירה את המדינה מפני ומפנים.

במהלך החדירה שלה למעלה, יעל לוכדת בחכתה דג שמן במיוחד: ראש המודיעין של משמרות המהפכה, גנרל מוחמדי. אולם במקום לגייס אותו, יעל מתאהבת בו, והדג בולע את הדייג. ראש המוסד גורב חושב שמוחמדי הוא בכיר המקורות שלו, סוכן כפול שאין ערוך לו בצמרת האיראנית, בדומה לאשרף מרואן ("המלאך") לפני מלחמת יום כיפור. בפועל, מוחמדי הוא מה שנקרא בז'רגון המקצועי סוכן משולש, היינו סוכן כפול מזוייף שנאמן לאיראן ומטעה את ישראל. הוא משכנע את יעל לחצות את הקווים, וביחד הם פועלים כסוכנים פרובוקטורים. קרי, הם מפתים את הרמס"ד להתקרב עד כדי פסע להשמדת מתקני הגרעין האיראניים, רק כדי לסכל את התוכנית ברגע האחרון, להשמיד את הטייסת הישראלית התוקפת ו"להוריד את הציונים על ברכיהם לפני כל העולם".

על הרקע הזה חודרת לאיראן הסוכנת הישראלית תמר רביניאן (ניב סולטן), האקרית מחשבים ביישנית ומסוגרת שזו לה משימתה הראשונה: לחדור למחשבי הנ"מ האיראני ולנטרל אותם לפני ההתקפה. רביניאן, דוברת פרסית אף היא, לא יודעת כמובן שהמפעילה שלה, יעל קדוש, עובדת עבור הצד האיראני. בטהראן היא מתחברת לסוכן איראני בכיר אחר של המוסד, מפעיל התיירות העשיר מסעוד טבריזי (נאביד נגהבאן), הידוע בכינויו "העיט". גנרל פארז כאמלי (שון טאוב), ראש מדור מודיעין מסכל במשמרות המהפכה ופקודו של מוחמדי, אינו מודע למזימה המורכבת של הבוס שלו, שרוצה לאפשר לתמר להתקרב למטרה כמה שיותר. לכן, הוא מפעיל את כל יכולותיו כדי לתפוס את "סוכנת המוסד" ומשתפי הפעולה האיראנים שלה. בדרך, המוסד חוטף את אשתו של כאמלי בכדי לנטרל אותו, תמר מתחברת עם ההאקר האיראני מילאד (שרווין אלאנבי) שחי בקומונה של מתנגדי משטר, וכל הצדדים מנסים לרמות זה את זה. בסופו של דבר, מוחמדי יוצא מנצח, ואכן "מוריד את הציונים על ברכיהם", אך במחיר כבד. כמאלי, שאינו מודע לתוכנית, מחסל את יעל קדוש, הסוכנת הבכירה ביותר של איראן בישראל, אובדן אסטרטגי משמעותי בהרבה מהפלת כמה מטוסים ישראלים בשמי הרפובליקה האסלאמית.

האקרית ביישנית ומסוגרת. ניב סולטן כתמר רביניאן ב"טהראן". יח"צ כאן 11

מי שצופה בסדרה טהראן אפילו בעין ביקורתית למחצה, נדהם מחוסר המקצועיות של המוסד ואנשיו, שהיוצרים מייחסים להם רשלנות פושעת אם לא טמטום ממש. שרשרת הכשלים מתחילה בגיוס הלוחמים. תמר רביניאן היא האקרית ואשת מחשבים מבריקה, אולם היא בעליל לא מתאימה לשמש כאשת שטח. ראשית כל, אף אחד לא טרח להעניק לה הכשרה בסיסית בתרבות האיראנית, ולהסביר לה שמחוות תמימות בעיניה נחשבות לגסות באיראן, ועלולות לסבך אותה עם שוטרים. חרף כל מעלותיה, היא לא מצליחה אפילו לשכנע את מילאד שלא לקחת אותה להפגנות ולמסיבות סמים, פעילויות מסוכנות שעלולות לחשוף אותה. המוסד אפילו לא מודע לכך שיש לתמר דודה מוסלמית בטהראן, פרצה בטחונית ממדרגה ראשונה, כי הרי זו יכולה לזהות אותה ברחוב. לא רצוי גם לשלוח לאיראן חיילת לשעבר שזכתה בפרס מראש אמ"ן, אירוע פומבי למחצה שייתכן ודלף לאוזניהם של מרגלים זרים. בכדי להוסיף קצף על ביזיון, המוסד מצייד את תמר בסיפור כיסוי חלש לכל הדעות: היא מתחזה לעובדת בחברת החשמל, ז'ילה גורבניפאר, בלי לדעת אפילו שזו נקלעה לשערוריה של הטרדה מינית. מספיק שאחד ממכריה של ז'ילה היה מזהה את תמר, בכדי שכל התוכנית תיכשל.

כל מנגנון ביטחון סביר בארגון ביון היה לפחות חושד גם ביעל קדוש, שלא מסתירה שהיא חשה מנוכרת, אומללה ובודדה בישראל, ובוודאי לא שולח אותה לאיראן לנהל את תמר ללא כל פיקוח חיצוני. בכלל, נראה שיעל מפעילה את ה"סוכן" שלה, גנרל מוחמדי, כסוג של עסק פרטי, עבירה חמורה על הטריידקראפט ("תורת הריגול"). לפי הכללים, נהוג שלפחות שניים-שלושה אנשים מעורבים בהפעלתו של סוכן, ולו מרחוק, בכדי שלא יהפוך את היוצרות ויפעיל את מפעילו.

כל מנגנון מודיעין רציני היה חושד בה – לירז צ'רכי כיעל קדוש ב"טהראן". קרדיט: יח"צ כאן 11, imdb.com

הטעויות והכשלים של תמר רביניאן ובכיר הסוכנים של המוסד באיראן, מסעוד טבריזי, חוצות כבר את הגבול לרמת הביזאר. במהלך המשימה, משתמשת תמר במכשיר סלולרי אישי (מן הסתם בלתי מוצפן) ומדברת הן עם אבא שלה (!) והן עם המפקדת יעל בעברית. לא רק שמנגנוני ביטחון הפנים האיראניים יכולים להאזין לשיחות כאלו, במיוחד בזמן מצוד, אפילו עוברי אורח עלולים לזהות את צליל השפה העברית. לוחמים ששומרים על טריידקראפט ישתמשו בסלולרי כמה שפחות, וגם אז, רק בפרסית ותוך שימוש במילות צופן, ובוודאי שלא יתקשרו לישראל כדי לשאול מה שלום אבא. טבריזי, שאמור להיות סוכן מנוסה, מעורר רחמים אפילו יותר. הוא נוסע למשימה מבצעית במכונית עסקית שמתנוסס עליה לוגו "עיט" ענק של חברת הנסיעות שלו. כן, הכינוי שלו במוסד הוא "העיט" – עוד עבירה מטופשת על הטריידקראפט, שהרי כינוי של סוכן צריך להיות אקראי ולא לרמוז על זהותו. ברחובות ומתקנים אסטרטגיים ששורצים במצלמות אבטחה, השימוש במכונית עם לוגו החברה אינו סיכון אלא התאבדות, מכל הסיבות הללו, בעולם האמיתי היה צריך לגלגל את הרמס"ד גורב בתוך גרב ולהעיף אותו הישר ללשכת האבטלה, אם לא למשפט צבאי מזורז.

שירות הביון האיראני מוצג כערמומי ומקצועי יותר, אבל אין לתת לניצחון שלו לסמא את עינינו. גם גנרל מוחמדי, עם כל הצלחותיו, חוטא בטעויות מסמרות שיער. האיראנים כושלים מעל הכל בחוסר תיאום בין רשויות המודיעין השונות שלהם, בעיקר בין המשטרה ובין משמרות המהפכה (במציאות, יש לומר, החקירה היתה אמורה להתנהל דווקא בידי מיניסטריון המודיעין האיראני, אבל ניחא). קומונה של מתנגדי משטר שסוחרים בה בסמים אמורה להיות יעד קלאסי למעקב משטרתי והפעלת סוכנים כפולים, ובכל זאת, אין שם אפילו אדם אחד שידווח למשמרות המהפכה על זרה חשודה. במקום לשתף את פראז כמאלי בתוכניתו, אפילו באופן חלקי, מוחמדי נותן לו לפעול נגד תמר ולסכן את המשימה, מאפשר לאשתו של כמאלי להיחטף ואז – בצעד תמוה במיוחד – בועט אותו החוצה ונותן לו להפוך להרפתקן עצמאי ומשולח רסן. אם כבר מפטרים את כמאלי, אז למה לא לעוצרו או לפחות לשים אחריו מעקב, כדי שלא יפעל עצמאית ויסכן את התוכנית הגדולה? התוצאה טרגית מבחינת האיראנים: כמאלי הורג בטעות את יעל קדוש, הנכס האסטרטגי העיקרי שלהם ב"ישות הציונית".

נשאלת השאלה, האם הכשלים המחפירים בטריידקראפט פוגעים באמינות הסדרה, כפי שהניחו כמה מהמבקרים? אולי, אבל לא בהכרח. הסדרה היתה הרבה פחות אמינה אם שירותי הביון היו מתנהלים באופן מושלם, בעוד שההיסטוריה האמיתית של הריגול רצופה כשלים כאלו וגרועים מהם. בתחילת הפוסט הזכרנו את פרשת הסוכן זיגזג, אבל אפשר להוסיף עליה רבות אחרות. "עסק הביש" במצרים בתחילת שנות החמישים, מעשה ידיו להתפאר של אמ"ן בראשות בנימין ג'יבלי, היה גרוטסקי לא פחות ממה שראינו ב"טהראן". לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, נהג השגריר הבריטי בטורקיה, אדם שהיה אמון על סודות קריטיים שקשורים לפלישה לנורמנדי, לנגן בפסנתר בסלון שלו מדי יום ביומו, בעוד אחד המשרתים – שעבד עבור המודיעין הגרמני – מצלם מסמכים סודיים בחדר הסמוך. באותה מלחמה, נאבקו האבוור ושירות הביון של הס"ס זה בזה, עד כדי חבלה במבצעים אחד של השני. האבוור "בלע" דוחות מטופשים של סוכנים כפולים בריטים, סובייטים וסתם נוכלים, שאפילו בדיקה בסיסית באנציקלופדיה היתה יכולה להפריך. חוסר תיאום בין שירותי ביון, שנבע ממאבקים בירוקרטים, קנאה וגאווה מטופשת, הוביל ישירות לכישלונות המודיעיניים של ארה"ב בפרל הרבור וב-11 בספטמבר.

גרוטסטקי לא פחות ממה שראינו בטהראן – מערכון על "עסק הביש" ב"היהודים באים"

המציאות, כפי שאנחנו רואים, הזויה לפעמים יותר מכל דמיון. עם זאת, צירוף של כל הכשלים הללו ביחד אכן פוגע משמעותית באמינות הסדרה. שירותי ביון מתפקדים (פרט לדוגמא החריגה של המודיעין הגרמני במלחמת העולם השנייה ולאחריה) בדרך כלל לא חוטאים בכשלים רבים כל כך לאורך זמן. בעוד שהתוכנית האיראנית הגדולה – שבמרכזה שימוש במוחמדי כסוכן משולש ופרובוקטור – מדהימה בפשטות ובתחכום שלה, ואפשר להאמין שהמוסד יבלע פיתיון כזה, השילוב שלה עם רצף הכשלים על הקרקע קצת מוגזם. מותר לנו לקוות ולהאמין שבמציאות שירותי הביון הישראליים מקצועיים יותר.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-יולי 31, 2020, ב-הינשוף הספרותי, ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 41 תגובות.

  1. נראה לי, מבלי שיש לי התמחות כלשהי בתחום, שהסיום של המאמר שלך הוא בבחינת Wishful thinking.
    מכל מקום, נהניתי מהסדרה (שבה לא החמצתי אפילו פרק אחד).

  2. מבלי להבין דבר בתחום, נהניתי מהסדרה ולא החמצתי אפילו פרק אחד.
    נראה לי שהסיום של המאמר הוא בחינת Wishful thinking.

  3. מאמר מרתק אבל יש לך טעויות שנובעות מחוסר עדכון. לדוגמא, השיחות שהם עושים מאוד הגיוניות. רואים שהשיחות מתחבאות בתוך אפליקציה אחרת שמבצעת את השיחות. קל מאוד לפתח אפליקציה שנראית תמימה ומאפשרת תמסורת שיחות מוצפנת ברמה גבוה מעל ip כך שאי אפשר להאזין להם. בדרך כלל משתמשים בשרתים שנמצאים במדינות צד שלישי וכך אי אפשר לנתר את השיחה. הדגמה לחלק מהטכניקות האלה היתה בוירוס סטוקסנט התוקף.
    דווקא האיתור של כמאלי באינסטנבול היה לא אמין.
    שים לב שברוב המקרים שהם מדברים בשיחות כאלה מדובר במקומות מאובטחים.

    • אבל תמר משתמשת בסלולרי האישי שלה, לא כן? אחרת מדוע יש לה על מכשיר מבצעי, שיכול ליפול בידי האויב, את המספר של אבא שלה? מבין בהחלט את מה שאמרת, אבל אתה אף פעם לא יודע אלו יכולות יש אצל הצד השני. שים לב שגם הגרמנים לא האמינו שמישהו יכול לפענח את האניגמה. לכן אני משער שבסיטואציות מבצעיות מנסים לדבר כמה שפחות. דבר נוסף: כשאתה מדבר בעברית ברחוב בטהראן או במתקן מאובטח, מישהו שעובר ליד יכול לשמוע אותך. וכאן אפילו ההצפנה המשוכללת ביותר לא תעבוד.

      ולבסוף: להתקשר לאבא שלך באמצע מבצע ולדבר איתו בעברית מאמצע טהראן?

      למה לדעתך האיתור של כמאלי לא היה אמין? שים לב שהוא הודח ולכן אולי היתה לו פחות גישה לאמצעי אבטחה טכנולוגיים.

  4. לא נעים לומר. הסידרה נהדרת מבחינת הפקה, בימוי ומשחק, אבל אין להם מושג ירוק בענייני מודיעין ובטח לא בהפעלת מקורות. לא ישלחו "לוחם" לארץ יעד כשמישהו שאינו ישראלי אמור "לסייע" לו ו-או להכיר במה הוא עוסק. ניתן לחשוב על עוד שלוש שיטות לחדור, לבצע וצאת מבלי להחליף זהות עם עובדת בשדה התעופה שבעלה "אוהב אותה ולכן לא ילשין שהיא החליפה זהות עם הסוכנת הישראלית" – בחייתאק. 🙂

  5. פאקים באמינות שבלטו בכל פרק כמו פיל ורוד. אחלה מאמר!
    בלי קשר – בן מקנטייר פשוט מספר סיפורים אדיר

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הדודה המוסלמית לא יכלה לזהות אותה, היא לא הכירה אותה. כל השאר – נהדר.

    • זה נכון אובייקטיבית, אבל המוסד לא יכול לדעת את זה. הפאק הוא שבכלל לא בדקו את עניין הדודה.

      • לא צריך לעקוב באופן קבוע. מספיק לנתר תנועות חריגות כמו הזמנת כרטיסי טיסה ליעדים מפוקפקים, ודאי כשמדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של סוכנים שפעילים במדינת אויב.

      • קודם כל זו רק סידרה , פרי דימיון. לא צריך וגם לא ידעו או לא יאפשרו לפרסם את כל הטכניקות המיוחדות של עולם הריגול ושל המוסד בפרט.
        הרבה דברים לא הגיוניים בסידרה: החל מסמינים חיצוניים של אישה מחופשת לגבר עם ציפורניים ארוכות, הגהה פרסית לא נכונה גם למי שגדל מחוץ לאיראן וחזר ועד אישור להפעלת סוכן שרוף או אי אימות נתונים מהחמל בארץ ( למשל תמר הייתה צריכה לגשת לארון תקשורת מסוים עפי המקור של יעל אבל איפה היה האקר הישראלי שיאמת את הדברים מרחוק שזה השרת הנכון . האם מסתמכים על המקור בכזו קלות דעת?!) . בסהכ סידרה יפה , הצליחו למשוך את לב העולם ולגרוף מיליוני צפיות ..

      • לא רוצה להגיב באריכות כדי לא לעזור לאויבנו. אבל אין שום קשר בין זה למציאות.

        רק אציין:
        – אין דבר כזה לדבר עברית או אנגלית במדינת יעד. אין.דבר.כזה.
        – מסתבר שיש 3 אנשים בכל המוסד – רמסד, קדוש, תמר, וההוא בחמל שאחראי על ״מחשבים״. רמסד גם מחלטר כשצריך להרגיע נשות אויבים.
        – אין דבר כזה להגיד ״תמר״ או ״קדוש״ או כל שם אמיתי כזה או אחר. רק שמות קוד.
        – איזה מן דבר אדיוטי זה שתמר, לוחמת, מפעילה איזה בחור שהיא פגשה בדארקאנט? נשמע למשהו הגיוני שעל זה בונים את כל תקיפת הוא האיראני?

      • קצת מפריעה לי הנימה של ״לא לעזור לאויבינו״. אנחנו לא מגוייסים למילואים כאן אלא מנתחים סדרה על רקע היסטורי. מידע מסווג כמובן אסור לחשוף בשום מקרה, אבל אנחנו ממש לא שם.

        לעניין עצמו, את חלק מהדברים כתבתי. עברית באיראן זה אכן מטופש. בוודאי שאפשר לדבר אנגלית במדינת יעד, תלוי איך זה משתלב בסיפור הכיסוי שלך. בסדרה מן הסתם מראים מספר מוגבל יחסית של אנשים. אפילו בסדרה לא בנו את כל תוכנית התקיפה על מילאד. היו כמה ערוצי פעןלה אחרים, לרבןת פעןלה קרקעית. כולם נכשלו כי לאיראנים היתה חפרפרת בפנים.

    • לא רק הדודה. גם זה שנותנים לאבא שלה לצאת לבד לאסטנבול בלי להבין לאיזה צורך זה נעשה (מה שמובלי לחטיפתו) זו פשלה שלא תיאמן.

      • טוב, זה לא שהוא טרח לספר להם, ומשער שלא עוקבים בקביעות אחרי בני משפחה של סוכנים אלא אם יש צורך ספציפי.

      • לא צריך לעקוב באופן קבוע. מספיק לנתר תנועות חריגות כמו הזמנת כרטיסי טיסה ליעדים מפוקפקים, ודאי כשמדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של סוכנים שפעילים במדינת אויב.

  7. תודה על הסקירה. על חלק מהטעויות עליתי בעצמי, אבל לא על כל מה שתיארת.
    אתה בטוח לגבי הדרגות והתפקידים של מוחמדי וכמאלי? לפי הרושם שנוצר כמאלי מכיר לא רע את המבנה של צה"ל, יודע לפחות קצת עברית, וכשאשתו נחטפת ברור לו ולה שהישראלים עשו את זה (ולא האמריקאים, למשל). אז אם הייתי צריך לשער מה התפקיד שלו, הייתי הולך על רמ"ד ישראל במערך המודיעין של משמרות המהפכה (או המשרד לענייני מודיעין, אבל הסדרה מדברת במפורש על המשמרות).
    לגבי מוחמדי, ברור שהוא המפקד של כמאלי, אבל לא נראה לי שיש רמזים לגבי תפקידו המדויק.

    • נאמר במפורש שכמאלי הוא ראש אגף חקירות פנים במשמרות המהפכה, כלומר ממונה על בטחון פנים וסיכול ריגול. בוודאי שמישהו כזה אמור להכיר היטב את קהילת המודיעין הישראלית. אף פעם לא אומרים מה התפקיד של מוחמדי, אבל מכיוון שהוא הממונה הישיר עליו, שיערתי שהוא האחראי על אגף מודיעין. במציאות כמובן זה היה אמור להיות משרד המודיעין.

    • אוקיי, פספסתי כנראה את הגדרת התפקיד של כמאלי. אבל אז מוזר שהוא זה שחוקר את הנוסעים הישראלים שנקלעו לשדה התעופה של טהרן עקב התקלה במטוס. הרי לא הייתה שום סיבה לחשוד שהם מרגלים.

      • דווקא הגיוני. כממונה על ביטחון פנים הוא יכול להתעניין בחקירה שגרתית של ישראלים שנקלעו למדינה, כדי לוודא שאין שם משהו בעייתי או חריג. שים לב שבזמן החקירה הוא כבר ידע על התקרית בשירותים, וזו אכן סיבה לדאגה.

  8. גודל האכזבה כגודל הציפייה,לפני שהסידרה שודרה עשו יחץ ויותר מידי ראש לטעמי שלא מצדיקות את מה שנראה על המסך,אז נכון הסדרה הנופים יפים השחקנים מעניינים אבל לא מעבר כל פרק בסדרה טעויות של טירונים טעויות נוראיות בכתיבה שאני לא מבין מה חשבו שאנשים לא ישימו לב סדרה נחמדה ולא מעבר בטח לא פאודה כמו שאמרו

  9. שלום
    כתבתי אתמול תגובה ארוכה והצלחתי גם לאבד אותה לחלל האינטרנטי.
    גם אני השתמשתי בביטוי של משה – "גודל האכזבה כגודל הציפיה".
    אבל עוד נקודה לדני:
    אני מאד נהנה לקרוא את הכתבות שלך.
    באיזה שהוא מקום קצת התאכזבתי מהפתיח שלך על "טהרן": "…אחת ההפקות היפות ביותר של השנה: עלילה מותחת, משחק מצויין, ובימוי מיומן וקצבי. עם זאת, שירותי הביון המוצגים בה מבצעים פשלות מסמרות שיער, שהיו אמורות לגלגל את ראש המוסד בזפת ונוצות ולשלוח אותו למשפט צבאי" – אני לא מצליח לראות איך הולכים זה אם זה – לעניות דעתי הסדרה פשוט מעליבה את האינטיליגנציה של הצופים ואין בינה לבין סרטי ריגול טובים דבר וחצי דבר.
    אגב, גם פאודה רחוקה מלהיות סדרת מופת בעיני.
    רוצים המלצה מסוגה אחרת: StateLess – תהנו ותחשבו מה אנחנו עושים…

    • הסיבה, לדעתי פשוטה: גם במציאות שירותי ביון עושים פשלות מסמרות שיער.

      • היי דני,בתגובתי אני לא מייחס חשיבות רבה לטעויות של המוסד אז ברור שבסופו של דבר גם הם בני אדם והם טועים,אני דיברתי יותר על טעויות בכתיבה של העלילה,לצורך העניין בפרק הראשון כשהייתה נחיתת חירום בטהרן קורה מטוס בכל זאת,הישראלי נלקחים לחקירה,הבחורה לא מרגישה טוב לוקחים אותה לשירותים,קודם לכן תמר נכנסת לשירותים להחליף בגדים עם הבחורה האיראנית ופה זה גורם לגיחוך,תמר יוצאת מתא השירותים מכוסה כולה מכך רגל ועד ראש בבגדים לא רואים שיער ומרכיבה משקפי שמש ובכל זאת אותה בחורה שהורדה מהמטוס מסתובבת ואומת לה היית המפקדת שלי בבסיס ממש זיהתה אותה מתחת לכל המסכה או כשתמר הלכה במקום הבחורה האיראנית כעובדת בחברת החשמל.מה חשבו שאנשיםשעובדים איתה לא יזהו אותה כי היא שמה תחבושת על האף? אני אישית חושב שזה משפיל את האינטליגנציה של האנשים אבל אשמח לשמוע את דעתך תודה.

      • דווקא זה, משום מה, קצת פחות הפריע לי. במיוחד לא החלק הראשון. אנשים מזהים
        אנשים אחרים המוכרים להם (לפעמים!) בכל מיני צורות, אבל הרבה פעמים לא מזהים
        או טועים, בעיקר אם שינו פריטי לבוש קריטיים. למעשה חלק גדול מתורת ההתחפשות
        עובדת על זה.
        Danny Orbach, PhD
        Senior lecturer in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

    • אני מאמין שהיוצרים האמינו שלשום צופה אין מידע ברגיול 😅😅😅
      נ.ב אחלה סדרה.
      חוץ מהקטע שבטלפון הציבורי התננוססו (אפילו בגאווה) סימני הדגל של יוון 😅

  10. כנראה שבמציאות המוסד עושה בית ספר למודיעין המסכל האירני.

  11. מדוע הסקת שקדוש עובדת עבור האיראנים?
    אני הבנתי שכאשר הפנתיה את אקדחה לתמר רביניאן ופקדה עליה לא להזהיר את המטוסים זה היה מכיוון שהיא לא היה מעוניינת להודות בכך שהמקור שלה דפק אותה. אגו ותו לא. כיצד הבנת אחרת?

  12. אני מאמין שהיוצרים האמינו שלשום צופה אין מידע ברגיול 😅😅😅
    נ.ב אחלה סדרה.
    חוץ מהקטע שבטלפון הציבורי התננוססו (אפילו בגאווה) סימני הדגל של יוון 😅.

  13. סדרה מעולה ומאוד נהניתי
    הכשל הכי גדול לטעמי הוא בתכנון העקרוני של המבצע. לא שולחים מטוסים לשמיים תוך כדי שמנסים להשתלט על המכ"ם
    תכנון יותר שפוי היה מפעיל מבצע ראשון להשתלטות על המכ"ם, בודק את יעילות הפתרון ע"י החדרת כטב"ם לטיסת ניסוי ורק אז שולח את המטוסים.
    לשלוח את המטוסים כשאנחנו "אוטוטו משתלטים על המכ"ם", זה תכנית שאף אחד לא היה מאשר

  14. בפרק הראשון של הסדרה, פארז השמאלי מבקש את התמליל של השיחות וצילומים של המצלמה שנמצאת בשירותי הנשים כדי לאתר את המרגלת הישראלית.
    אז יש מצלמות בשירותי נשים באיראן?

  1. פינגבק: האישה שלנו ב טהראן : עולמן המופלא של טעויות הריגול — הינשוּף | «Mon site officiel / My official website

להגיב על גדי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: