הציקלופ רם המעלה: כיצד השתנתה המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית?

בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית, גינו צייצני טוויטר רבים את ג'ו ביידן על כך שהספיד סנאטור שהיה בעברו חבר הקלו-קלוקס-קלאן ואף כיהן כ"ציקלופ רם מעלה", בוס זוטר בארגון הגזעני. אבל מי היה למעשה רוברט בירד? בפרק הקודם שפרסם כאן בינשוף, תיאר יגיל הנקין את הקריירה של בירד כאבן בוחן לתמורות ביחסי הגזע בארצות הברית. בפוסט הזה, חלקה השני והאחרון של הסדרה, נראה כיצד שימשו דמותו, פועלו וזכרו של בירד את המפלגה הדמוקרטית ואת יריביה, ואת השינוי הקיצוני שחל בשיח הציבורי האמריקאי. מעל הכל עולה השאלה: האם אדם מורכב יכול להשתנות במהלך חייו, ואם כן, כיצד עלינו להכיר בכך?

לחלק הראשון של הסדרה

Credit: Lokki61099, depositphotos.com

האם הסנאטור רוברט בירד, חברו הטוב ופטרונו הפוליטי של נשיא ארצות הברית הנבחר ג'ו ביידן, הפסיק להיות גזען לאחר חקיקת חוקי זכויות האזרח? התשובה מורכבת. בשנות השבעים, בירד עדיין ניהל קרבות מאסף נגד תכניות פדרליות נגד עוני ותכניות פדרליות לאינטגרציה. המפורסמת בהם היא כמובן התכנית להסעת ילדים שחורים לבתי ספר לבנים, תוכנית שהייתה נתונה במחלוקת עזה כבר אז. יחד איתו התנגד לתכנית סנאטור צעיר יותר בשם ג'ו ביידן. שניהם הפכו חברים גם בגלל הזדהות אידיאולוגית, וגם בגלל שלאחר התאונה הקטלנית שבה נהרגו אשתו ובתו של ביידן, שבועות ספורים לאחר בחירתו לסנאט, בירד היה הסנאטור היחיד שקטע את חופשתו ובא להשתתף בטקס האזכרה. שניהם היו אחראיים, בשנים 1976-1977, להגבלות ולנסיונות הגבלה על יכולותיו של השלטון הפדרלי (שבתקופת קרטר גילה פעלתנות רבה בתחום) להכריח בתי ספר לנקוט צעדים אקטיביים כדי לערבב בין תלמידים לבנים ושחורים. למעשה, ביידן במקרה זה היה מרחיק לכת מבירד; בעוד שבירד, אז מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, התמקד בהסעות לבתי ספר, אחד התיקונים של ביידן למעשה היה מבטל את הסעיף בחוק זכויות האזרח שבכלל אפשר לממשל הפדרלי להתערב (האמת שאני תמה למה הרפובליקנים לא הלכו על הראש שלו בעניין הזה, אם כבר). הטיעונים שלהם אז – שהעדר ערבוב גזעי משקף מצב מגורים ולא בהכרח אפליה, שהדרך לשוויון איננה בכפיה פדרלית וכן הלאה – כנראה יכולים להתקבל במפלגה הרפובליקנית היום, אבל לא בדמוקרטית, שמאמצת יותר ויותר את הדוקטרינה לפיה הבדל תוצאות מלמד על אפליה. ביידן, אגב, טען אז וטען גם ב-2019, כשהנושא עלה מולו בפריימריז הדמוקרטיים, כי  לגזענות לא היה קשר לעניין, ובשנות השבעים גם האשים ליברלים מסויימים כי הם תומכים אוטומטית ברעיונות האינטגרציה בהסעות מפני שגזענים כדוגמת ג'ורג' וואלס מתנגדים, גם אם אנשים כמו וואלס צודקים פה ושם וגם אם יש "מנהיגים צעירים שחורים ולבנים" המתנגדים להסעות כפויות. אגב, רוב האמריקאים, שחורים כלבנים, התנגדו אף הם לכפיית הסעות מעורבות והרעיון דעך עם השנים.

בירד גם ניסה להטיל הגבלות על צעדי אנטי-אפליה אחרים כגון החוק למניעת אפליה בדיור ב-1968 [Fair Housing Act], והוביל מאוחר יותר תיקון שהגביל את היכולת לתבוע על אפליה במגורים והטיל את ההוצאות על התובעים (למעט אם ביהמ"ש יחליט שאינם מסוגלים לתבוע), מהלך שכמובן הגביל מאוד את היכולת לתבוע.

עם הזמן השתנתה תדמיתו של בירד וגם התנהגותו. באחת מהגרסאות לסיבת השינוי טען בירד כי הדבר היה בשל מות נכדו בתאונה ב-1982, דבר שהוביל אותו להבין ש"שחורים אוהבים את ילדיהם בדיוק כמו שאני אוהב את שלי". בין אם זו הסיבה או לא (היו לו כמה הסברים לאורך השנים, לא מעטים מהם מערבים את ילדיו ונכדיו), ב-1983 הצביע בעד החוק לקביעת 'יום מרטין לותר קינג', ואמר לעוזריו כי הוא הסנאטור היחיד ש"מוכרח" להצביע בעד החוק, בשל עברו בקלאן. נטען כי אמר לעוזריו שהוא מתחרט על הצבעותיו בעבר. מן הצד השני, היו שטענו שהוא המשיך להתנגד למועמדים שחורים למשרות רמות (קלארנס תומס לשופט עליון, קונדוליזה רייס לשרת החוץ וכן הלאה) יותר מאשר הבדלי המפלגות חייבו, ורמזו שהדבר העיד על המשך הדעות הקדומות (מהצד השני, הספד באתר חדשות אחד הביא את התנגדותו לתומס כהוכחה לשינוי השקפותיו ולפרוגרסיביות שלו). גם העובדה שהוא לפעמים נהג לדבר על השינוי במונחים תועלתניים מאוד (כגון כאשר נשאל ב-1997 על ה-KKK  וענה בעצה לפוליטיקאים, "תקפידו להימנע מהקו-קלוקס-קלאן…ברגע שאתם עושים את הטעות הזו, זה מגביל אתכם בזירה הלאומית") העלתה לפעמים חשדות שהשינוי שלו היה אופורטוניסטי יותר מאידיאולוגי. בכל מקרה, בהדרגה הוא החל לפתח קשרים טובים עם מנהיגים שחורים, כולל בנו של מרטין לותר קינג, ולקראת סוף ימיו זכה לדירוג המקסימלי מטעם ה-NAACP, האגודה החשובה והוותיקה ביותר בתחום זכויות האזרח של השחורים בארה"ב. ב-2009, כשהאגודה לשימור ההיסטוריה השחורה של נפת ג'פרסון בווסט וירג'יניה הוציאה את הספר 'האפריקאים-האמריקאים של נפת ג'פרסון', נבחר בירד לכתוב את ההקדמה לספר.

"תקפידו להימנע מהקלאן" – הסנאטור רוברט בירד

בירד עדיין חולל מהומות גזע פה ושם. ב-2001 טען שיחסי הגזע בארה"ב טובים מאי פעם, ושעוסקים בנושא יותר מדי. זאת אומרת, לא על זה הייתה המהומה (עד לאחרונה, רוב האמריקאים הסכימו על כך וגם רוב השחורים), אלא על הציטוט המוזר הבא: "אמי זקנתי אמרה לי, 'רוברט, לא תוכל להגיע לגן עדן אם אתה שונא מישהו.' אנחנו מקיימים זאת. יש ניגרים לבנים. ראיתי הרבה ניגרים לבנים בזמנו. אני הולך להשתמש במילה הזו. אנחנו צריכים רק לעבוד יחד כדי להפוך את ארצנו לארץ טובה יותר. ואני ככל שאקדים להפסיק לדבר על זה כל כך הרבה, [כן ייטב]".

אני מניח שהעובדה שהמהומה נשארה מהומה זוטא קשורה לזה שאף אחד לא הבין מה לכל הרוחות בירד רצה.

ב-2005 הצליח לעורר עוד סערה קטנה, כאשר נטען שהשווה במרומז, את הרפובליקנים לנאצים, כאשר במהלך התנגדותו לביטול הפיליבסטר אמר "אדם רק צריך להסתכל בהיסטוריה כדי לראות כמה מסוכן להגביל את זכויות המיעוט", טען שביטול הפיליבסטר דומה לכך שהיטלר "הפך את אי-החוקיות לחוקית", וש"בניגוד לגרמניה הנאצית או איטליה של מוסוליני, תמיד היינו אומה של חוקים, לא של אנשים"

העובדה שדבריו בכלל עוררו סערה וזכה לגינוי מצד ארגונים יהודיים (ורפובליקנים שאיך לא, הזכירו לו את חטאי הקלאן הראשונים) מראה כמה הרבה השתנה ב-15 השנים האחרונות. גם בישראל שבה השוואה לנאצים מתרחשת בקצב צריכת גבינת הקוטג', וגם בארה"ב. אגב, עברו שמונה שנים בלבד והדמוקרטים הגבילו את הפיליבסטר בצעד שכאשר התחלף השלטון הרפובליקנים עשו בו שימוש, וב-2019 קרא מנהיג הדמוקרטים בסנאט לביטול הפיליבסטר לגמרי. נאציזציה היא גם עניין של פוזיציה, מסתבר.

היו תחומים שבהם בירד הפך את עורו לגמרי. הוא היה תומך מובהק של מלחמת וייטנאם, אבל הפך מתנגד למלחמת עיראק השניה (2003) מה שגרם לשדרן הימני ראש לימבו להיזכר שוב בקריירת הקלאן של בירד כדי להוקיע את התנגדותו זו.

התנגדות לפיליבסטר, כמו נאציזם, היא עניין של גיאוגרפיה. כאן בתמונה הסנאטור וורן אוסטין במהלך פיליבסטר שנמשך לילה שלם. Credit: Harris and Ewing, public domain picture, wikimedia commons

בתחומים אחרים, הוא הלך וחזר:  ב-1956, אחרי מלחמת סיני, תמך בעמדת אייזנהאואר ושר החוץ שלו מול ישראל, הגם שדעת הקהל בארה"ב אותה עת תמכה בצורה כמעט-גורפת בישראל; אך ב-1967, עוד בטרם מלחמת ששת הימים, פעל לטובת ישראל, ובראיון טלוויזיוני ביולי 1968 הצהיר שישראל מאויימת על ידי שכנותיה, היא אחת מבעלות הברית העיקשות של ארה"ב במזה"ת, ולכן יש למכור לה מטוסי פנטום מתקדמים (הוא גם דחק בנשיא לעשות זאת). אולם בהמשך חזר בירד ונהיה ביקורתי יותר ויותר כלפי ישראל, ואחרי פלישת עיראק לכווית היה הסנאטור היחיד שהתנגד להגדלת הסיוע הבטחוני לישראל (97 תמכו); אפשר  שהדבר היה בגלל עמדתו הבדלנית ההולכת וגוברת יותר מאשר בגלל היהודים; הוא תמך בהתניית הסיוע לישראל ולמצרים בהתקדמות בתהליך המדיני מול הפלסטינים, ובלחץ שמצרים תפעיל על ערפאת. אולם מצד שני בירד תמך תמיכה נמרצת מאוד בסיוע לטורקיה ובשיתוף פעולה איתה, בלי להציב תנאים, בלי לעכב תקציבים או סיוע בגלל הפלישה הטורקית לקפריסין, ובלי הגבלות בגלל סכסוכיה עם יוון. עוד ב-1990 הוביל פיליבסטר בן שלושה ימים להכשלת יוזמה להכרת הסנאט בג'נוסייד הטורקי בארמנים.

בין כה וכה, עם השנים בירד נותר אמנם פרלמנטר חרוץ, אולם פחות יעיל. הוא כבר לא החזיק בכוח שהיה לו בשנות השבעים, אולם זכה לכבוד נרחב במפלגה הדמוקרטית כאחד מותיקי הסנאטורים (הוא בהחלט לא היה הסנאטור היחיד שנותר בכסאו אחרי גיל 90; הסנאטור הרפובליקני סטורם ת'ורמונד מת ב-2003 בגיל 100, בעודו מכהן בתפקידו. אגב, ביידן הספיד גם אותו). ב-2008 תמך באובמה לנשיאות – מהלך שנתפס כהדגמה נוספת לשינוי שעבר מאז נערותו. אובמה הפסיד בווסט וירג'יניה, מדינתו של בירד, למרות תמיכה זו.

כשבירד הלך לעולמו ב-2010 בגיל 92, הוא זכה להספדים נרגשים של כל המי-ומי במפלגה הדמוקרטית, וגם ממנהיג הרוב הרפובליקני הסנאטור מיץ' מקונל ומהסנאטור הרפובליקני לינדזי גראהאם, שכינה אותו אחד "מענקי הסנאט". הניו יורק טיימס כינה אותו "עמוד התיכון של הסנאט", וגם ה-NAACP לא טמן ידו בצלחת. הנשיא אובמה כינה אותו "סמל של הסנאט, מנהיג מפלגה… חבר שלי", סיפר כי בירד אמר לו שהוא "מתחרט" על דברים שעשה בצעירותו – האזכור לקלאן לא מפורש אבל נרמז באופן די ברור – ועל כך ענה אובמה: "לכולנו יש חרטות, סנאטור. לכן אנו מחפשים את חסדו של הא-ל ונהנים ממנו"; רוב הדוברים התייחסו גם לרקע העני שלו ולחריצותו; חלקם רמזו למעשיו הראשונים, וחלקם – כמו הנשיא קלינטון – הלבינו אותם קצת למעלה מן המידה.

הספיד את בירד בהתרגשות ביחד עם ג'ו ביידן – הנשיא ברק אובמה. Credit: Pete Souza, White House, public domain, Wikimedia Commons

היו שהזכירו את עברו הגזעני, ולא בצורה האובמה-אית של 'כמו החוקה, גם הוא ידע להשתנות': היו שקראו לא לשכוח את מעשיו הרעים בתוך ים השבחים; אחר האשים את המספידים בסטנדרט-כפול, וטען שלו היה מדובר ברפובליקני, לעולם לא היה זוכה לסליחה כזו.  אולם באופן כללי, זכה בירד להוקרה ולכבוד, ונתפס כחוזר בתשובה שיכול היה להשתנות. לא פחות מ-55 כבישים, בניינים, בתי ספר ומוסדות שונים נקראו על שמו.

אז מה קרה עכשיו? למה דווקא עכשיו עלה עברו של בירד כאמצעי ניגוח נגד ביידן?

התשובה הראשונה היא שהשאלה מטעה. הוא עלה גם קודם לכן, ואפילו בסוף ימיו. יתרה מזו: כיוון שטראמפ נוטה לספוג אש על קשרים, אמיתיים או לא, לאנשי ימין קיצוני וגזענים, שיטת ההגנה הקבועה – תסתכלו על עצמכם – נפוצה ומעצבנת את מי שסופג אותה. את זאת אפשר לראות למשל בטור זועף בוושינגטון פוסט מ-2 במרץ 2016, אחרי שטראמפ לא גינה כראוי את הגזען הלבן דיוויד דיוק, ובתגובה למתקפה על טראמפ, תומכיו מיהרו להעלות באוב את בירד (ב-2 במרץ הוא דווקא גינה את דיוק גנה היטב, אבל הטור כבר הודפס).

התשובה השניה היא שזו שיטה לפגוע במועמד ביידן, על ידי אמירת 'אתם הדמוקרטים'. זה דומה לנימוק הראשון, וזה כמובן נכון, אבל זה עדיין מעלה את השאלה למה דווקא עכשיו.

ופה, התשובה היא קצת יותר מסובכת מאשר 'כי יש בחירות'. כי ארצות הברית של 2020 איננה של 2010. ב-2010 ניתן היה להספיד מישהו ולומר שזכויותיו האחרונות מגמדות את מעשיו הרעים ואף לשבח אותו שבחים נמרצים. אבל ב-2020, זה כבר לא ככה. אחרי כמה שנים של ניפוץ מצבות, הסרת פסלים ודרישה לטהר את הזיכרון מדמויות היסטוריות על חטאים אמיתיים ומדומיינים, העלאת הקריירה הקלאנית הקצרה של בירד באוב היא אכן מראה יעילה. כי אם, למשל, בעיר דנבר מחליפים שמה של שכונה שנקראה על שם ראש העיר לשעבר כי הנ"ל היה חבר בקו-קלוקס-קלאן למשך שנתיים בשנות העשרים (ולאחר מכן יצא למאבק נגדם); אם כל אנדרטה לאדם ששירת מטרה רעה או סתם לא היה כליל השלמות היא מטרה להתקפה; אם שמו של נשיא שנחשב לאייקון פרוגרסיבי במשך שנים, כמו וודרו ווילסון, נעלם בשל השקפותיו הגזעניות מבית-הספר ליחב"ל באוניברסיטת פרינסטון, שם היה נשיא, עשור בלבד לאחר שהתקפות מימין על מורשתו של ווילסון זכו ללעג ולביטול ("ווילסון המסכן", כתב היסטוריון אמריקאי זוכה פוליצר, "האדם שניסה להציל את העולם מעריצות מוקע עתה כליברל פשיסט על ידי אנשים כמו גלן בק, ג'ונה גולדברג ושמרנים אחרים"); ואם, כפי שנאמר לעיל, תחפושת שנתפסת כגזענית לפני עשרות שנים יכולה להרוס קריירה או לאלץ אדם להתפלש בעפר ולהתחנן להתנצלות, אזי באמת עולה השאלה, רגע, וכשכל זה קורה במפלגה שלך, מה איתך? למה שלביידן תגיע 'מחילה' על העניין הזה? אם החברות בקלאן לתקופה קצרה לפני תשעים שנה היא פשע בלתי נסלח לראש עיר מת מקולורדו, למה הוא נסלח לסנאטור בירד, ולמה חבריו לא משלמים מחיר?

מדוע הוא לא שילם מחיר? הנשיא הנבחר ג'ו ביידן. Credit: David Lienemann, White House, public domain, Wikimedia Commons

יותר מזה, בירד עצמו לא שילם שום מחיר מעשי לא על חברותו בקלאן, ולא על העובדה שהוביל פיליבסטר בן שמונים ומשהו יום (לא לבד!) נגד חוק זכויות האזרח, ושנקט בעמדות לגבי הסדר הציבורי שכיום יכנו את מחזיקם בתואר פשיסט (פרסום מתונות מהן הוביל לאחרונה להתפטרותו של עורך הדעות של הניו-יורק-טיימס). ומילא דרישתו להשכנת סדר נגד מפגינים וסירובו להאשים את החברה והעוני בהתפרעויות: באותו פיליבסטר ידוע לשמצה הצהיר בירד, כפי שציטט אותו לאחרונה בלעג חבר בית הנבחרים מהמפלגה הרפובליקנית, ש"בני אדם לא נוצרו שווים כיום, ולא נוצרו שווים ב-1776. אנשים וגזעים של אנשים נבדלים בהופעתם, דרכיהם, כוחם הפיזי, יכולתם המנטלית, ביצירתיות ובחזון [שלהם]."

ולמרות זאת, בירד נותר בסנאט, הוא לא הפך מנודה בשום שלב, והוא הפך לזקן חברי הסנאט, לסנאטור עם הקריירה הארוכה בהיסטוריה של ארה"ב, וכאמור – ל'סמל' של הסנאט. אם כל חטאי העבר נשמרים, ואם הגישה לעבר היא שהיום אנחנו צודקים וכל מי שסטה מהנורמה של היום הוא גזען ופושע ללא סליחה, ומי שהחזיק בדעות כאלה או שיתף איתו פעולה פסול – למה לבירד ולחברו ביידן מגיעה חנינה?

אם הרעיון של 'שינוי' כבר לא רלוונטי ובמקומו יש ארכיאולוגיית-נקמה שמחפשת עוול ישן כלשהו וקובעת שהעוול מבטל כל זכות שהיא ודורש שלילת הכבוד והמעמד מהמעוול- אז אין נקודת עצירה. מי שנסחף אחרי הזרם של הטיהור-ההיסטורי לא יכול לדרוש שהטיהור לא יגיע אליו. מי שפוסל דמות היסטורית על פשעיה האמיתיים או המדומיינים (או מחמיר וקובע שאדם אחד היה 'כנראה גזען', ליתר ביטחון), לא יכול לצפות שהסטנדרט הזה לא יגיע אליו.

ארכיאולוגיה של נקמה וניתוץ אנדרטאות. בתמונה: האנדרטה לנשיא אנדרו ג'קסון ליד הבית הלבן, שמפגינים ניסו להפיל לאחרונה. Credit: Bill Perry, depositphotos.com

כשלעצמי, אני רחוק מלהזדהות עם הניגוח הזה וכמובן לא עם ניתוץ ההיסטוריה שאיננו אלא נסיון למצב את המנתצים בעמדת מחזיקי המוסר והצדק האמיתי שהיו מקבלים את ההחלטה הנכונה בכל נקודה בהיסטוריה וגם יודעים מהי, וכמובן שכל אחר פחות מהם במעלה. לדעתי, לא היה שום פסול בזה שביידן הספיד את בירד, כשם שלא היה שום פסול בכך שאובמה הספיד את בירד. ויותר מזה: בעיני גם לא חשוב במיוחד ולא משנה הרבה לבדוק האם בירד 'באמת' שינה את דעותיו הקדומות. העובדה הייתה שמעשיו הלכו והשתנו, לטוב ולרע (במקרה של ישראל, לרע; במקרה של הגזענות, לטוב; במקרים אחרים – יש לכאן ולכאן). וכשהמעשים מעידים על העושה, אזי בחינת כליות ולב פחות חשובה. זה לא אומר שכל עברו בהכרח מבוטל, אבל זה כן מזכיר שסופו היה בדברים מסויימים הרבה יותר טוב מתחילתו. זו הייתה צריכה להיות התגובה של ביידן; אבל זו לא הייתה התגובה שלו.

המשנה במסכת בבא מציעא מביאה כמה דוגמאות ל'אונאת דברים'. ביניהן: " היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך". למה? כי שופטים את מי שעומד לפנינו, ואדם יכול לכפר על עוונות ראשונים ואפילו על תקופה ארוכה של עוונות ראשונים. לפני עשור זו הייתה התפיסה, כפי שמעיד ההספד של אובמה. אבל היום, פחות (אני בטוח שמישהו יעלה נאצים כהשוואה, כמו תמיד; אבל כזכור, רוב ההיסטוריה האנושית ורוב העוולות האנושיות לא היו נאציות, וקצת היסטרי לראות כל דבר כמקביל לנאצים או נלמד מהם)

ועל העובדה שזו כבר לא התפיסה היום יכולה להעיד העובדה שכשה'ניוזוויק' יצא להגנתו של ביידן בעניין בירד, הוא עשה זאת על ידי הכותרת שלו, שחילקה לבירד תואר די דומה לטענות הרשתות החברתיות נגד ביידן, אולם מיד ידעה להסיט את האש.: "[וידאו של] ג'ו ביידן מספיד את מגייס ה-KKK רוברט בירד צף מחדש אחרי שטראמפ סירב לגנות אנשי עליונות לבנה". החשוב לענייננו הוא העובדה שהגנת הניוזוויק הייתה 'כן, הסיפור הוא שהוא היה מגייס של ה-KKK אבל תראו, טראמפ!'.

תמיד אפשר להאשים אותו – דונלד טראמפ. Credit: Vectorfarmer, depositphotos.com

במצב הזה, לא פלא הוא שאיגוד הסטודנטים של אוניברסיטת ווסט וירג'יניה כבר יצא בדרישה לשנות את שמו של המרכז למדעי הרפואה ומעבדת מחקר הסרטן באוניברסיטה, הקרויה על שמו של בירד, ועצומה נוספת קראה להוריד את שמו ממרכזים באוניברסיטת מרשאל, כיוון שהיה "חבר מוביל ב-KKK" ש"טען שהשקפותיו הגזעניות השתנו. קולג' בתאני, מכללה פרטית בווסט וירג'יניה, הסיר באמצע 2020 את שמו של בירד מהמרפאה של הקולג', שנקראה על שמו אך לפני שנים ספורות, בטיעון שאזכורו של בירד גורם "פילוג וכאב". אתר העוסק בהשכלה גבוהה ונושא את השם 'גיוון' בישר שהקולג' "יסלק את השם של חבר קו-קלוקס-קלאן לשעבר מבניין". בדיוק כמו הביקורת על ביידן מימין, הצטמצם בירד ל'חבר קו-קלוקס-קלאן' לשעבר.

באופן אירוני להדהים, נשיאת הקולג' ציטטה את ההספד של אובאמה על בירד כשהצהירה הסרת שמו של בירד מהמרפאה "תדגים את יכולתו של קולג' בתאני להשתנות, ללמוד ולהקשיב", ביטוי זהה כמעט למילותיו של אובמה בהלווייתו של בירד, וקבעה שדווקא תכונות אלו שהן מורשתו של בירד "הן המובילות אותנו לסלק סמל של העבר, ולפתוח את לבבותינו ומוחותינו לשוויון, צדק והגינות". כלומר, מה שנתן לבירד את היכולת 'להשתנות, ללמוד ולהקשיב' הוא מה שמוביל את הקולג' למחוק את זכרו – מחיקה שפירושה שאדם לא יכול להשתנות, ללמוד ולהקשיב או שגם שינוי, לימוד והקשבה לא יכפרו לעולם על מה שחשב ועשה לפני שהשתנה, למד והקשיב.

בדומה לכך, מגיבים לא מעטים לסנאטור רפובליקני ששיתף ידיעה על מעשה זה, טענו שנכונות הדמוקרטים להיפטר מ'אחד משלהם' מעידה על יושרה 'שחבל שאין לרפובליקנים' וכיוצא בזה.

מעטים יצאו עתה להגנתו של בירד, ביניהם עוזרו לשעבר שגם חיבר עליו ביוגרפיה. נראה שכל מספידיו ב-2010 ומהלליו העדיפו למלא פיהם מים מול הסרת שמו מהמרפאה והדרישות להסרת  שמו ממקומות נוספים. ). אפילו ביידן עצמו כבר לא היה מוכן לחזור על דבריו מן העבר; כשהוא התמודד למועמדות לנשיאות, ויריביו (וביניהם סגניתו כיום, קמאלה האריס) תקפו אותו על התפארותו ביחסים הטובים עם בירד וסנאטורים אחרים תומכי הפרדה (ומתנגדי הסעות לשחורים לבתי ספר 'לבנים') –ביידן מיהר להתנצל.

ככל שהדרישות למחיקת שמו של בירד באו משמאל, הן לא עוררו מחאה במפלגה הדמוקרטית ולא הובילו את סוכנויות החדשות לבדיקת עובדות ולניפוץ טענות.

ובמצב הזה, ההתקפות על ביידן מהצד הרפובליקני בעניין בירד לא רק מייצגות שיקול קצר מועד של רווח פוליטי: הן גם מראות את גודל השינוי בשיח הפוליטי האמריקאי, בתוך פחות מעשור.  הן גם מציבות מראה מאוד לא מחמיאה בפני הדמוקרטים – ובצדק; כי הן מזכירות שאם יש סטנדרט לרפובליקנים יש גם סטנדרט לדמוקרטים; ואם הדמוקרטים נוקטים בגישה מסויימת כלפי 'אחד משלהם', על מה יש להם להתלונן כשהרפובליקנים נוקטים כלפיהם באותה גישה בדיוק? ומה התירוץ שלהם לכך שהם מפסיקים לנקוט בגישה הזו כשזה משתלם פוליטית?


המתקפה הרפובליקנית עלתה כאן על נקודת תורפה של הפוליטיקה הצדקנית, זו שמטרתה היא הצגת הדובר כנעלה מוסרית על מתנגדיו לא פחות מאשר השגת יעד פוליטי. שיטה קבועה למדי של המאמינים בגישה זו היא נכונות להודאה בטעויות עבר, *בתנאי* שפירוש הדבר שיקבלו את עמדותיהם *כיום*. העניין הוא תמיד להיות צודק מתוך העובדה שכוונותיך צודקות ואתה צודק ולכן טעויותיך בעבר לא רלוונטיות לצדקתך היום. אז מבחינת המאמינים בגישה זו, כן, נכון, לפני כמה שנים כולם היללו את בירד, אבל מה זה משנה? היום אנחנו חושבים אחרת ואנחנו צודקים. ואז הרפובליקנים אומרים להם, 'יודעים מה? אנחנו זורמים איתכם. אתם צודקים בגישה הזו? אז גם ביידן, בבקשה. עכשיו'.

(דבר דומה אירע למשל אחרי ההאשמות בהטרדה מינית כלפי ביידן, האשמות שגרמו לכמה דוברים בולטים של תנועת Metoo, כגון השחקנית אליסיה מילאנו, להיזכר כי יש צורך בהליך הוגן למואשמים. היא לא הרגישה צורך מיוחד להסביר את שינוי העמדות, כי הנקודה היא ש*עכשיו* היא חושבת שיש צורך בהליך הוגן וזו עמדה צודקת.

אם מוותרים על הגישה שהייתה בזמנו המיינסטרים, הגישה שבשמה גם אובמה וגם מק'קונל יכולים היו להספיד את בירד כמי שעשה תשובה ושינה דרכיו, לטובת גישה לפיה חטאי העבר תמיד גוברים על זכויות העבר, אי אפשר באמת להשתנות, והצדק הוא מחיית שמו של מי שעל הכוונת – אז לא רק שאין שום תמריץ להשתנות, אלא שגם אין שום סיבה לעצור רק בגלל שלמועמד המוכתם בחטא הבלתי-נסלח של גזענות ושיתוף פעולה עם מי שגילה דעות ופעולות גזעניות, אי שם לפני הרבה שנים, קוראים ביידן ולא טראמפ. במצב כזה, גם פניית הפרסה של ביידן ב-2020 לעומת 2010לא הייתה אמורה להגן עליו, כביכול. כמובן, בפועל ביידן לא נפגע פוליטית מהאשמות אלו; אבל העובדה שהרעיונות שעומדים מאחורי ההאשמות הפכו בתוך שנים ספורות כמעט נחלת הכלל במפלגה הדמוקרטית ובחלקים נרחבים של הציבור האמריקאי מעידה על גודל השינוי הציבורי – ובעניין זה, לדעתי, לרעה.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-נובמבר 21, 2020, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 9 תגובות.

  1. "ואחרי פלישת סדאם לעיראק" נא לתקן בבקשה.

  2. כמו תמיד, זה תענוג לקרוא את הנקין.

  3. ראשית, שאפו על מאמר מרתק. מעבר לכך, יש שתי נקודות שמצאתי את עצמי חושב עליהן. שתיהן, די מדכאות אותי. אתחיל בנקודה הקלה יותר, והיא הבורות. אני מניח (אם כי מודה שלא ערכתי מחקר בנושא), שחלק מההתנגדות להנצחה של בירד, ולמעשה של הרבה אנשים שנויים במחלוקת, היא בורות. אנשים לא יודעים באמת מיהם האנשים, ורק שומעים עליהם מידע חלקי, למשל שהם היו חברים בקלאן בצעירותם, או שהיו להם עבדים, או משהו בסגנון הזה, וזה מיד מספיק כדי לסווג אותם כרעים. אחת הדוגמאות המקומיות בארץ זה למשל החרם על יצירותיו של ואגנר. לא פעם ולא פעמיים הדהמתי אנשים שתמכו בלהט בחרם כאשר סיפרתי להם שואגנר מעולם לא היה נאצי מהטעם הפשוט שהוא מת בשנות השמונים של המאה ה- 19, מספר שנים לפני הולדתו של היטלר ועשרות שנים לפני הקמת המפלגה הנאצית וכתיבת מיין קאמפ. רבים וטובים מהתומכים בחרם משוכנעים שהמדובר במלחין שהזדהה לחלוטין עם אידאולוגיית הרשע הנאצית, שהיה מעין חבר כבוד במפלגה הנאצית, ושהיא הרעיפה עליו כבוד, יקר והטבות שונות בימי חייו. עם בורות אפשר להתמודד בקלות באופן יחסי. כל מה שצריך זה להפנות למקורות מהימנים ולהראות שהמציאות שונה ממה שדמיינו, או חשבו ושלכל הפחות היא מורכבת. לא בטוח שאנשים ישנו את דעותיהם, אבל לפחות הייתי רוצה להאמין שהדעות יהיו מבוססות על ידע, ולא על בורות. כאן באה הנקודה השניה, שהיא יותר מדכאת. הטהרנים לא מצליחים להבין שאנשים הם יצורים מורכבים. בודדים מאוד הם האנשים שהם רוע צרוף או טוב לב צרוף. לרובינו, אם לא כולנו, יש נקודות זכות לצד נקודות שחורות בעברינו ואפילו בהתנהלותינו היום. יתרה מזאת, רובינו עושים מעשים שנראים לנו היום נורמטיבים לחלוטין, אבל בהחלט יתכן שבעתיד יקבלו משמעות או מטען שונה לחלוטין. אבות האומה האמריקאית שהחזיקו עבדים, לא העלו על בדל דעתם הפרועה שכ- 250 שנים לאחר מלחמת העצמאות האמריקאית, זה יחשב ככתם מוסרי, וימחוק את כל שאר מעשיהם. כדי להמחיש את הנקודה אתאר מצב שבו בעתיד שבו אכילת בשר תחשב כתועבה, ושימחקו את שמם של מנהיגים מתקופתינו, משום שהם אכלו בשר. בסופו של דבר לא כל נקודה שחורה צריכה לפסול הנצחה של אדם, וצריך להעריך את המאזן של פעולותיו. וודרו וילסון לדוגמא, היה גזען, ואין לי שום כוונה להכשיר את הגזענות שלו. אבל יחד עם זה, הוא פעל לקידום זכות ההגדרה העצמית לעמים השונים באירופה, קידום הדמוקרטיה, והנהיג יום עבודה של 8 שעות בחברות הרכבות בארצות הברית. בסופו של דבר, למרות הגזענות שלו, המאזן שלו בהחלט נראה לי חיובי. אז אולי לא בטוח שהייתי נכנס לשדה מוקשים ומחליט היום לקרוא למוסד על שמו, אבל בהחלט נראה לי לא סביר למחוק את שמו ממוסדות שכבר שנים נקראים על שמו, בטח כאשר מדובר בבית הספר לייחסים בי"ל בפרינסטון, שבו הוא היה נשיא, כלומר יש קשר מובהק בין המוסד המנציח לבין וילסון.

    • אני מסכים איתך ברוב הדברים, אבל אני לא חושב שבורות היא הסיבה. לדעתי הסיבה היא תפיסה לפיה אדם נשפט לפי הדבר הגרוע ביותר שעשה, *וגם* שאין דבר כזה פרספקטיבה היסטורית. לפני כמה זמן ניהלתי ויכוח, ובמפורש עלתה בו הטענה שהדרישה להבין אדם על רקע תקופתו היא כלי להצדקת עוולות – מה שברור לנו שפסול היום, היה גם ברור אז ומי שעשה משהו כזה הוא אדם רע וזהו. התפיסה הזו, כפי שכתבתי, היא בעיני בעיקר כלי להאדרה עצמית; אבל זו תפיסה נורא נרחבת, מאמיניה מאמינים בה בכנות, וכל הטיהור של חוטאי-עבר (עם הדוגמה המשעשעת של מלגאי רודס שקוראים למחיקת שמו של רודס מכל מקום, אבל לא חלילה לביטול המלגה שלו, והמון דוגמאות פחות מצחיקות) נובעות מהתפיסה הזו. זה לא 'מחיקת ההיסטוריה' במובן המקובל, אלא מחיקת הרעיון שיש התפתחות בהיסטוריה, לצד אמונה שדווקא היום נגלתה עלינו האמת המאפשרת לשפוט את כולם.

      • אני חושב שיש פה גם טשטוש מסויים, שהוא די טבעי (מה שלא הופך אותו לצודק בהכרח) – בין סלידה מעצם המעשה להוקעה של מי שעשה אותו – ברור לנו היום שעבדות זה רע, ואצל אנשים רבים זה מיד מתקשר לכך שכל מי שאי פעם החזיק עבדים היה רע. עוד משהו – אני חושב שדווקא הגיוני להאמין שאנחנו היום יותר צודקים ומוסריים ממה שהיו פעם, שהעולם מתקדם (אפשר גם לא להסכים עם זה, אבל הדעה עצמה בהחלט לגימיטית, ולא חסרות דוגמאות שימחישו אותה, והיא לא רק האדרה עצמית).
        לגבי וואגנר – הוא הוקע כאנטישמי כבר על ידי בני דורו, והקשר שלו לנאצים היה דרך בני משפחתו. לא שמעתי מעולם טענה שהוא היה נאצי, רק שהוא היה אנטישמי ומקור השראה לנאצים, וזה די נכון כנראה (בניגוד לטענות דומות כלפי ניטשה)

      • הטענה לפיה "אנחנו היום צודקים ומוסריים יותר ממה שהיו פעם" היא כנראה גרסה חילונית של הטיעון הטלאולוגי לקיום האל: כל דבר קיים למען מטרה מסוימת, ומוכרח להיות מי שמניע את הדברים למטרה הזאת. (בגרסה הדתית, האל הוא המניע ועל המטרה אפשר להתווכח; בגרסה החילונית, סט מסוים של עקרונות מוסריים הוא המטרה והמניעים הם בני האדם, אם כי לא ממש ברור למה להם כל זה.)
        בפועל, המצב מורכב הרבה יותר. הצורך של בני האדם בעקרונות מוסריים נובע מכך שהם חיים בקבוצות ושיש להם יכולת קוגניטיבית יוצאת דופן להחליט על מעשיהם ולשנות את סביבתם – מה שאומר שהמגבלות המוטלות על התנהגותם ע"י הסביבה אינן קבועות ואינן יכולות להבטיח את יציבותה והישרדותה של הקבוצה. יתר על כן, גם הקבוצות האנושיות יכולות לשנות את אופיין ועושות את זה כל הזמן (בקצב מואץ מאז המעבר לחקלאות והתיישבות קבע). שינוי אופי הקבוצות מצריך גם שינוי נורמות מוסריות, באופנים שלא תמיד ברורים לנו. האם, למשל, ארגון החברה האנושית על בסיס דמוקרטיה ליברלית, להבדיל מארגון הייררכי שכמותו אפשר למצוא בכל צבא או תאגיד מסחרי, הוא מחויב המציאות בתנאים הקיימים היום? האם הוא יעיל יותר מארגון הייררכי שכזה? ואיך בכלל מגדירים יעילות בהקשר הזה?
        אלה שאלות שאפשר לדון בהן בלי סוף. אבל אם חברה אנושית כלשהי שרדה, על סמך העקרונות המוסריים שלה, במשך זמן רב – נניח, כמה מאות עד כמה אלפי שנים – אפשר לומר בביטחון שהיא הייתה מותאמת למציאות של תקופתה ולהתמודדות עם הבעיות שאתן נדרשה להתמודד. לטעון שהחברה שלנו כיום היא מוסרית יותר מאשר, נאמר, החברה המבוססת על עבדות, זה כמו לטעון שהיונקים מותאמים יותר לחיים על פני כדור הארץ מאשר הדינוזאורים, או שהומו סאפיינס מותאם יותר מהניאנדרתל. טיעונים מסוג זה מחזיקים מים רק אם מניחים שהעולם נע באופן מכוון לעבר מטרה מסוימת, אבל אפשר בקלות להעלות על הדעת תסריט שבו דווקא דגמי החברה או צורות החיים שנכחדו היו גוברים על אלה ששרדו בפועל במציאות שאנו מכירים.

      • הערות מעניינות מאד!

  4. מקורות וכמה הערות לשני חלקי המאמר, לפי סדר הופעתם. מסיבות טכניות אין קישור ישיר, אז:

    [1]הספדי אובמה ובידן לבירד:
    https://obamawhitehouse.archives.gov/realitycheck/the-press-office/remarks-president-and-vice-president-a-memorial-service-senator-robert-c-byrd
    [2] הספורט הלאומי הדמוקרטי לאחרונה:
    https://www.nytimes.com/2015/02/15/magazine/how-one-stupid-tweet-ruined-justine-saccos-life.html, https://www.facebook.com/yagil.henkin/posts/10158979140880476 , https://www.lamag.com/citythinkblog/canceled-racism/, https://www.theverge.com/2018/7/20/17596452/guardians-of-the-galaxy-marvel-james-gunn-fired-pedophile-tweets-mike-cernovich, https://www.insider.com/celebrities-who-wore-blackface-2018-10#during-a-comedy-routine-ted-danson-painted-his-face-to-resemble-an-actor-at-a-minstrel-show-2
    [3]לא היה הקוסם הגדול אלא רק הציקלופ רם המעלה:
    https://www.reuters.com/article/uk-factcheck-biden-clan/false-claim-joe-biden-pictured-with-grand-wizard-of-ku-klux-klan-idUSKBN2103C3, https://apnews.com/article/fact-checking-afs:Content:9545480195?fbclid=IwAR2SEZYoatR9TQqOSan2cvqcQIm2JtaMQEX9Ds1XAXlgQvuQBAgytTytUJo
    [4] ציטוטי בירד באוטוביוגרפיה Robert C. Byrd, "Child of the Appalachian coalfields", Morgantown: West Virginia University Press, 2005, p.54
    המכתב לבילבו:
    רוב המקורות טוענים שהמכתב הוא מדצמבר 1944, אבל בניירותיו של אייזנהאואר (כרך 7, עמ' 672, זמין אונליין למי שיש לו גישה לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס) מופיע אזכור למכתב יחד עם המכתב של בילבו תחת התאריך דצמבר 1945, וכנ"ל במקור הראשון כנראה שפרסם את כל המכתב, הספר Graham Smith, "When Jim Crow Met John Bull: Black American Soldiers in World War II Britain", London: I.B. Tauris, 1988
    [5] הקלאן נחוץ כיום:
    Michael Newton, "White Robes and Burning Crosses: A History of the Ku Klux Klan from 1866", McFarland, 2014, p. 85, 90, 105; David A. Corbin, " The Last Great Senator: Robert C. Byrd's Encounters with Eleven U.S. Presidents", Potomac Books, 2012, p. 30
    [6]
    דמוקרט דרומי אופייני מאוד:
    Fay Botham, " Almighty God Created the Races: Christianity, Interracial Marriage and Americal Law, University of Carolina, 2009, p.221n58. אגב כקוריוז, למרות שבאופן יחסי הרפובליקנים תמכו בחוק זכויות האזרח של 1964 יותר מהדמוקרטים, לפני כמה שנים ניסה חוקר אחד להוכיח שאם מנרמלים גיאוגרפית, בעצם הדמוקרטים תמכו יותר. הכשל הבסיסי היה בעובדה שהוא שכח ש*הייתה* משמעות לכך שהדמוקרטים בדרום היו, ובכן, חלק מהמפלגה הדמוקרטית, ושמתנגדי החוק היו מיעוט משמעותי וקולני במפלגה הדמוקרטית, ושהייתה משמעות לשליטה המפלגתית בדרום. הנרמול היה ניסיון לנטרל משתנה *עם משמעות* כדי להגיע לתוצאה רצויה.
    https://www.theguardian.com/commentisfree/2013/aug/28/republicans-party-of-civil-rights
    [7] מינוי ת'ורגוד מרשל:
    https://www.govtrack.us/congress/votes/90-1967/s176
    Glen L. Starks and F. Erik Brooks, "Thurgood Marshall: A Biography", Greenwood, 2012, p. 68; Wil Haygood, "Showdown: Thurgood Marshall and the Supreme Court Nomination That Changed America", Alfred A. Knopf, 2015, pp. 131, 329-330
    [8] למה החל השינוי:
    https://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2005/06/18/AR2005061801105_pf.html
    [9] מהומות ניוארק, 1967:
    J. Samuel Walker, "Most of 14th Street Is Gone: The Washington, DC Riots of 1968", Oxford University Press, 2018, pp. 88-89, 107
    [10] מועמדותו לבית המשפט העליון:
    Byrd, "Child of the Appalachian coalfields", pp. 306-312; Harry R. Haldeman, "The Haldeman Diaries: Inside the Nixon White House", Berkley Books, 1995, p. 439; John W. Dean, "The Rehnquist Choice: The Untold Story of the Nixon Appointment That Redefined the Supreme Court", Touchstone, 2002, pp. 132-146, https://www.theatlantic.com/magazine/archive/1975/09/the-man-who-runs-the-senate/308168/
    [11] קרבות מאסף נגד תכניות פדרליות:
    https://www.politico.com/magazine/story/2019/05/05/joe-biden-busing-problem-226791, https://www.nytimes.com/1977/06/17/archives/new-jersey-pages-house-votes-to-balk-carter-busing-policy-would.html , https://www.npr.org/2019/06/28/736995314/listen-biden-supported-a-constitutional-amendment-to-end-mandated-busing-in-1975, https://books.google.co.il/books?id=5H5KAQAAMAAJ&pg=PA103
    [12] החוק למניעת אפליה בדיור:
    Nancy A. Denton and Douglas Massey, "American Apartheid: Segregation and the Making of the Underclass", Harvard University Press, 1993, pp. 193, 198
    [13] שחורים אוהבים את ילדיהם בדיוק כמו שאני אוהב את שלי:
    https://www.theguardian.com/world/2010/jun/28/robert-byrd-obituary
    [14] תקפידו להימנע מהקו-קלוקס-קלאן:
    https://www.gq.com/story/senator-robert-byrd-congress; https://www.post-gazette.com/opinion/Op-Ed/2010/07/07/Byrd-s-racist-past-should-not-be-downplayed/stories/201007070270, https://www.wnycstudios.org/podcasts/takeaway/articles/69395-did-robert-byrd-really-change-his-mind-race; https://thegrio.com/2010/06/28/the-evolution-of-robert-byrds-racial-politics/
    [15] האפריקאים אמריקאים של נפת ג'פרסון… עדיין חולל מהומות גזע:
    Jefferson County Black History Preservation Society, "Africans Americans of Jefferson County", Charleston: Arcadia, 2009, p.7; https://www.wsj.com/articles/SB10001424052748703964104575334842397276912
    [16] עוד סערה קטנה:

    https://www.worldjewishcongress.org/en/news/row-over-senator-byrd-s-comparison
    [17] התנגד להגדלת הסיוע… להכשלת יוזמה להכרת הסנאט בג'נוסייד
    https://books.google.co.il/books?id=qAdaJVzbqAkC&pg=PA22548#v=onepage&q&f=false; https://www.jta.org/1990/10/23/archive/senate-votes-to-provide-israel-with-weapons-worth-700-million; https://en.globes.co.il/en/article-562241; https://www.nytimes.com/1990/02/22/world/turkish-killings-echo-across-75-years-to-create-a-din-in-the-senate.html; https://www.nytimes.com/1979/05/23/archives/senate-votes-to-make-50-million-for-turkey-a-grant-sarbanes-leads.html
    [18] הספדים נרגשים של כל המי-ומי:
    https://obamawhitehouse.archives.gov/realitycheck/the-press-office/remarks-president-and-vice-president-a-memorial-service-senator-robert-c-byrd, https://thehill.com/homenews/senate/106995-byrd-memorial-service-begins-to-the-sound-of-fiddles; https://www.register-herald.com/news/robert-c-byrd-memorialized/article_e115b2d8-73d3-5bf4-8add-9b7f6e290dcf.html; https://www.nytimes.com/2010/06/29/us/politics/29byrd.html; https://www.reuters.com/article/us-usa-congress-byrd-reaction/factbox-reaction-to-death-of-u-s-senator-byrd-idUSTRE65R4IW20100628; https://thehill.com/blogs/blog-briefing-room/news/106189-naacp-mourns-byrds-death; https://www.facingsouth.org/2010/06/from-prejudice-to-progress-the-political-evolution-of-sen-robert-byrd.html; https://progressive.org/dispatches/robert-byrd-showed-people-can-change; https://www.nydailynews.com/news/politics/senator-robert-byrd-parliamentary-genius-best-old-school-politicians-article-1.185143 /
    [19] היו שהזכירו את עברו הגזעני:
    https://www.post-gazette.com/opinion/Op-Ed/2010/07/07/Byrd-s-racist-past-should-not-be-downplayed/stories/201007070270; https://www.cbsnews.com/news/robert-byrd-tributes-dont-overlook-dark-period/ https://www.usnews.com/opinion/blogs/peter-roff/2010/06/30/byrds-kkk-history-shows-partisan-double-standard
    [20] שיטת ההגנה הקבועה – תסתכלו על עצמכם:
    https://www.washingtonpost.com/blogs/post-partisan/wp/2016/03/02/at-least-robert-byrd-apologized-whats-your-excuse-david-duke; https://edition.cnn.com/2016/03/03/politics/donald-trump-disavows-david-duke-kkk/index.html/;
    [21] אתם הדמוקרטים:
    https://www.donaldjtrump.com/media/10-years-ago-today-joe-biden-praises-former-kkk-leader-robert-byrd-as-a-mentor/, https://www.timesfreepress.com/news/opinion/columns/story/2019/feb/08/hart-racists-victims-hypocrites/488275/
    [22] ראש העיר לשעבר…היה חבר בקו-קלוקס-קלאן למשך שנתיים:
    https://www.denverpost.com/2020/07/20/denver-stapleton-neighborhood-name-four-finalists; https://www.coloradopolitics.com/denver/former-denver-mayor-stapleton-and-his-involvement-with-the-kkk/article_38d2e3b0-ad77-11e9-bce2-c7d8f1d24435.html
    [23] ווילסון המסכן:
    https://www.post-gazette.com/opinion/Op-Ed/2011/02/01/Was-Woodrow-Wilson-a-fascist/stories/201102010320
    [24] תחפושת שנתפשת כגזענית:
    https://edition.cnn.com/2020/06/23/entertainment/jimmy-kimmel-blackface-apology/index.html, https://www.vulture.com/2020/06/youtuber-shane-dawson-apologizes-for-blackface-racist-jokes.html, https://www.latimes.com/entertainment-arts/story/2020-06-24/jimmy-kimmel-blackface-apology-comedy; https://www.surreynowleader.com/news/fort-langley-principal-apologizes-as-blackface-picture-re-surfaces-13-year-later, https://www.usatoday.com/story/entertainment/celebrities/2020/09/01/david-byrne-apologizes-blackface/5684855002; https://people.com/movies/eiza-gonzalez-apologizes-blackface-telenovela/// . כרגע השיאנים לדעתי הם המוזיקאי דייויד ביירן (לשעבר 'ראשים מדברים') שהתנצל על קליפ מ-1984, והשחקנית אייזה גונזלס שהתנצלה על כך שבגיל 15התצטלמה בפנים מושחרות באיזו טלנובלה מקסיקאית.
    [25] בני אדם לא נוצרו שווים:
    https://www.cbs19.tv/article/news/local/louie-gohmert-democrats-must-change-name-or-be-barred-from-house-due-to-racist-past/501-9fe67711-47e1-4ade-ada3-286fa20b443f
    [26] ארכיאולוגיית-נקמה:
    https://gazette.com/opinion/editorial-our-government-venerates-a-racist/article_55126ff4-b597-11ea-a461-af72e6ebaadc.html; https://twitter.com/ellie_bufkin/status/1270856617165312006; https://issuesinsights.com/2020/06/20/while-were-erasing-confederate-names-lets-remove-robert-byrds-too/
    [27] היה בעל תשובה: משנה בבא מציעא פרק ד' משנה י'.
    [28] ניוזיוויק יצא להגנתו של ביידן:
    https://www.newsweek.com/joe-biden-giving-eulogy-kkk-recruiter-robert-byrd-resurfaces-after-trump-doesnt-condemn-white-1535776. הכתבה עצמה רגועה יותר, אבל בעצם מקבלת את רוב הנחות היסוד של מתנגדי בידן בנושא.
    [29].לא פלא שאיגוד הסטודנטים:
    https://wtop.com/education/2020/06/robert-c-byrds-name-removed-from-a-college-health-center/ ; https://marshallparthenon.com/25512/news/thousands-sign-petitions-to-remove-jenkins-byrd-from-campus-building-names https://twitter.com/JohnCornyn/status/1274687087464394753 ; https://www.wboy.com/news/monongalia/wvus-sga-wants-the-robert-c-byrd-name-removed-health-sciences-center-and-cancer-research-lab/; https://mirrorspectator.com/2020/07/16/time-to-remove-monuments-to-senator-byrd; //
    [30] יושרה שחבל שאין לרפובליקנים:
    https://apnews.com/article/8c9544c81130d8f44ab50dd50eea6ce2; https://diverseeducation.com/article/181508/
    [31] מעטים יצאו עתה להגנתו:
    https://www.wvgazettemail.com/opinion/op_ed_commentaries/david-corbin-keep-robert-byrds-name-on-those-buildings/article_4ee58d5a-a9b0-53f9-b630-385fb60d684c.html; https://www.postandcourier.com/politics/joe-biden-apologizes-for-comments-about-segregationists-during-sc-campaign/article_2885ad80-a03e-11e9-a159-2fd3221d16b6.html
    [32] כגון השחקנית אליסיה מילאנו:
    https://thefederalist.com/2020/04/07/from-kavanaugh-to-biden-alyssa-milanos-thoughts-on-due-process-randomly-changed

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: