עולם שביר? התמוססות בינלאומית ומשברים גלובליים

תומס פרידמן, עיתונאי בניו יורק טיימס, טוען שהעולם שלנו הפך לא רק ליותר שטוח אלא גם ליותר שביר. זאת, לדעתו, בגלל שילוב קטלני של קישוריות ושחיקה של מנגנוני בלימה מסורתיים. מצד אחד, העולם מחובר יותר מאי פעם, ומצד שני, בשנים האחרונות נשחקו ה"חוצצים" המסורתיים שתפקידם לנהל ולווסת את הזרימה הגלובלית, כמו גם להתמודד עם משברים בריאותיים ואקלימיים. כך, נגיף קטן שראשיתו בחיות בר בסין, התפשט במהירות ובלא בקרה בכל העולם. כפיתרון, מציע פרידמן לשוב לגישה של שיתוף פעולה רב-צדדי בינלאומי. דא עקא, שהפרשן הבכיר מתעלם מכך שדווקא הגישה הליברלית של רב צדדיות, נורמות גלובליות ומוסדות רב-לאומיים תרמה להחרפת הבעיות שהוא מלין עליהן. ינשוף פוליטי-מדיני מסביר.

Credit: Lightsource, depositphotos.com

השבוע הזדמנתי לכנס וירטואלי של המכון למחקרי ביטחון לאומי. בין היתר, דיברו בו מספר שרי חוץ זרים, פרשנים ומומחים מארצות הברית, רוסיה ואיחוד האמירויות, וגם הרמטכ"ל אביב כוכבי, שנשא נאום חשוב על החוק הבינלאומי בתנאים של מלחמה אורבנית א-סימטרית. אחד מהדוברים היה הפרשן הנודע של הניו יורק טיימס, תומס פרידמן, שהעלה מספר תובנות מעניינות במיוחד. פרידמן, שבעבר נמתחה עליו ביקורת על תחזיות ורודות, אופטימיות שלא לומר נאיביות בנוגע לאביב הערבי ואירועים אחרים, נודע בתיאוריות ה"עולם השטוח" שלו. לשיטתו, התפתחות התקשורת הדיגיטלית, האינטרנט, אמצעי התחבורה והקשרים העסקיים הבינלאומיים הפכו את העולם למקושר ונגיש מאי פעם. לחיבוריות הזאת, כמובן, ישנם כיסי התנגדות, מאחזים מסורתיים שאותם נהג לכנות "עצי זית", שלא ממהרים לפנות את מקומם לעולם החדש. אירועי המאה ה-21, עליית הטרור האסלאמי, הלאומנות והבדלנות במקומות רבים בעולם, הוכיחה לנו ש"עצי הזית" הללו חזקים ועקשניים בהרבה מאשר חשבנו.

בנאום שלו השנה, ניסה פרידמן לעדכן את התיאוריה שלו. העולם, כך טען, אינו רק שטוח, אלא גם שביר. זאת מפני שלצד הקישוריות ההולכת ומסתעפת בין אזורים שונים, אנחנו הולכים ומאבדים את ה"חוצצים" (buffers), אותם גורמים שבעבר מיתנו, הקלו וניהלו את התמורות המהירות והגנו על החברה העולמית בפני נזקים וסיבוכים אפשריים. דבר זה, טוען פרידמן, נכון הן לעולם הטבע, הן לחברה האנושית והן לממשק ביניהם. בסין, למשל, השמידה הממשלה אזורי טבע רבים בגלל תוכניות פיתוח בולמוסיות. הקבלנים הרגו קודם את כל טורפי העל, דבר שהוביל להתרבות בלתי מבוקרת של חיות כגון עטלפים וחולדות. אלו נדחקו לעבר חיות המשק, בין אם באזורים מיושבים ובין אם בשווקים רטובים. מכאן, מעבר של וירוסי קורונה עבר מעולם הבר לעולם המבוית, ומחיות לבני אדם. מגיפות כמובן התפשטו במהירות בעולם גם לפני עידן הקישוריות המודרני, אבל כיום, הרשת המסועפת של הטיסות הבינלאומיות פיזרה את הוירוסים לכל קצוות תבל במהירות אדירה. בין דצמבר 2019 למרץ 2020, למשל, היו 3200 טיסות ישירות בין סין לארצות הברית, כולל 50 טיסות מוו-חאן עצמה. "אנחנו הורדנו את החוצצים, ופתאום וירוס קטן מתפשט במהירות לכל העולם." פרידמן ממשיך ומדבר על הסרת ה"חוצצים הטבעיים", כגון מנגרובות, יערות גשם וקרח בקטבים שממתנים סופות ושינויי אקלים. לפיכך, הוא טוען, חשוב להכיר בסכנות של הקישוריות המוגברת, ולהשיב חלק מהחוצצים שהסרנו, אלו שבולמים חוסר יציבות במקום אחד מלהתפשט במהירות לכל המקומות האחרים.

עם זאת, ככל שהדבר נוגע לפתרונות, ההצעות של פרידמן בעייתיות למדי. הוא אומר בצדק שבכדי להתמודד עם אירועים גלובליים כמו מגיפת הקורונה ושינוי האקלים יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי, ומקווה שממשל ביידן החדש ינטוש את הגישה הבילטרלית של טראמפ ויחזור לגישה רב צדדית: הסכמים בינלאומיים, עבודה משותפת עם בעלי ברית ונורמות בינלאומיות. דא עקא, שפרידמן מתעלם מהעובדה שהגישה הבינלאומית, הרב צדדית, דווקא מאטה את התגובה של מדינות למשברים מקומיים ובינלאומיים, וגרוע מכך, היא זו שהסירה חלק מהחוצצים שהוא מדבר עליהם.

ראשית כל, מאז מלחמת העולם השנייה, הנורמות, החוקים, ההסכמים והגופים הבינלאומיים הולכים והופכים לסבוכים, בירוקרטיים ואיטיים יותר ויותר, ועם התעצמותם, אף מגבילים את חופש הפעולה של ממשלים מקומיים. אין כוונתי דווקא לפגיעה בריבונות של מדינות (אם כי גם זו בעיה שראוי לתת עליה את הדעת), אלא לתהליכי התייעצות ולעומס חוקים שבהכרח מאטים את תהליך קבלת ההחלטות. כמו שכתב נורתקוט פרקינסון בספרו הקלאסי (והמצחיק עד דמעות) על פעולתה של בירוקרטיה, תהליך קבלת ההחלטות נפגם ככל שיושבים יותר אנשים בחדר. האיחוד האירופי במשבר הקורונה הוא דוגמא טובה. ההתעקשות של אנגלה מרקל ועמיתיה על "פעולה מתואמת" ו"חלוקה שוויונית" של החיסונים באיחוד האירופי גרמה במידה רבה למצב העגום של מבצע החיסונים ביבשת, מפני שהיא הקשתה על מדינות לנקוט בפעולות מהירות בכדי לשפר את מצבן. הדבקות של צרפת בתהליכים בירוקרטיים, כללים אתיים סבוכים ופרשנות נוקשה של אמנות בינלאומיות למיניהן דורשת הליך בירוקרטי מסובך לכל מתחסן, והמצב בהתאם.

הבעיה הזאת נכונה גם לבעיות בינלאומיות שפרידמן לא דיבר עליהן. ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי מוכיחה שכל ניסיון לפתור את הבעיות בין ישראל לשכנותיה באמצעות החוק הבינלאומי, האו"ם, קוורטטים וועידות רב צדדיות למיניהן נחל כישלון חרוץ, וכך גם הדבקות בעקרונות ותקדימים בינלאומיים, שהפחיתו את מרחב התמרון של הצדדים. לעומת זאת, ראינו שההסכמים שדווקא כן עובדים הם עסקות דו-צדדיות מהירות בין מדינות, בין אם ישירות ובין אם בחסותו של מתווך עוצמתי אחד (כמו ארצות הברית), מהסכם קמפ-דייויד עם מצרים ועד הסכמי אברהם. ישנו חשש שחזרה למדיניות רב-צדדית ודבקות בכל מיני נורמות בינלאומיות שעבר זמנן, יפגעו אנושות בגל הנורמליזציה בין ישראל לשכנותיה שהחל במזרח התיכון. ישנו גם חשש שמנגנוני מו"מ רב צדדים איטיים ומסורבלים, כמו גם עקרונות בינלאומיים שמונעים פתרונות יצירתיים (כמו שינוי גבולות וחילופי שטחים), עשויים להקשות על פתרון סכסוכים מקומיים במקומות אחרים בעולם ואולי אף לתרום להתלקחות בינלאומית מהירה שתצא משליטה.  

הסכמי אברהם כהישג של דיפלומטיה דו צדדית עם תיווך של מעצמה: הפאנל "מדברים נורמליזציה" בהשתתפות שרי החוץ של ישראל, בחריין ואיחוד האמירויות

גרוע מכך, הגישה הרב-צדדית שפרידמן דוגל בה הסירה "חוצצים" גם בסוגיה אחרת שמשום מה לא נתן עליה את דעתו: בעיית ההגירה הבינלאומית. כדי להדגים את הבעיה, אני רוצה להסב את תשומת לבכם למקרה שהתרחש בשוודיה בשנת 2017. מחבל פלסטיני, שהיה גם מהגר לא חוקי, פגע בבית כנסת בעיר גותנבורג. בגלל פשע השנאה הזה, סירב בית המשפט לגרש אותו לעזה, מתוך "חשש" שישראל תפגע בזכויותיו (ולמקרה דומה ראה גם כאן). אמנת הפליטים, על שלל סעיפיה ופרשנויותיה המשפטיות הסבוכות, מאטה את היכולת של מדינות אירופה לבלום חדירה מסוככנת לגבולותיהן, כולל של גורמים פליליים וגורמי טרור, שלא לדבר על סתם טרמפיסטים שרוצים להנות ממדינת הרווחה משיקולים כלכליים. האמנות למיניהן, הגבולות הפתוחים וההגדרה המקלה של המושג "פליט" מסירה את קיר הריבונות של מדינת הלאום, אולי החוצץ המרכזי שעיכב זרימה של גורמים מסוכנים, ביניהם טרוריסטים ופושעים, בעורקים הסואנים של העולם, שמר על הזהות הייחודית של המדינות השונות ועל תחושת השליטה של אזרחיהן על העולם הסובב אותן. תחושת איבוד הזהות, בתורה, שחררה אנרגיות של פופוליזם, שנאת זרים וימין קיצוני, שממוססות (ביחד עם האסלאם הקיצוני שחדר ליבשת) את הדבק שמחזיק את המדינות האירופיות כישויות פוליטיות קוהרנטיות. הדעיכה של כוח המדינה, החוצץ המרכזי בעולם מקושר יותר ויותר, לא רק פוגעת בעצם ההיגיון של המשטר הדמוקרטי (ריבונות העם), אלא עלולה ליצור תגובת נגד של ניתוק, שבתורו יקשה על מדינות לשתף פעולה מול אתגרי העתיד.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-ינואר 30, 2021, ב-ללא קטגוריה ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 13 תגובות.

  1. ניתוח מצויין, קצר ומדויק. ניתן להוסיף דוגמא נוספת בדמות המהומות בהולנד ובלגיה עקב הנסיונות להטיל סגרים

  2. אתגרים גלובליים פשוט מחייבים שיתוף פעולה גלובלי. אין פיתרון של ממש ברמת המדינה למשבר האקלים או לחור באוזון – דוגמה לבעייה שנפתרה בשיתוף פעולה יחסית יעיל. פתרונות מקומיים (למשל השקעה בהגנה משיטפונות) יהיו יקרים הרבה יותר ואפקטיביים הרבה פחות מפתרונות מתואמים. קשה, מסובך, אבל מחויב המציאות.

    • אני מסכים איתך שיש אתגרים גלובליים שדורשים שיתוף פעולה גלובלי – אבל בוודאי תסכים איתי שיש לא מעט אתגרים מקומיים ואזוריים שדורשים פתרון מהיר וממוקד ברמה המקומית והאזורית, יצירתיות וגמישות שחסרות במוסדות בינלאומיים ובאמנות בינלאומיות. מלבד זאת, כפי שהדגשתי למגיבים אחרים, שיתוף פעולה אינו מקביל למרות.

  3. אמנות בינלאומיות הן מסובכות? אבל זה שיש לך מאה אוספי חוקים שונים (אחד מול כל מדינה שונה) זה לא מסובך יותר? השווה להסכמי הסגרה. מלכה לייפר מצאה מקלט בישראל במשך 12 שנים כעבריינית נמלטת.

    • נכון, יש תועלת רבה בשיתוף פעולה בינלאומי ואני לא מתנגד לו. הבעיה הוא כששיתוף הפעולה פוגע בריבונות של מדינות ועמים על עצמם, ומעכב תהליכים שאחרת יכולים להיות מהירים בהרבה. נכון, יש את הדוגמא של מלכה לייפר, אבל מנגד יש את הדוגמא של הדשדוש האירופי במשבר הקורונה, כמו גם משא ומתנים לשלום שמתנהלים באופן רב צדדי, מדשדשים שנים רבות ולא משיגים שום דבר. ההבדל בין אמנות בינלאומיות ובין חוקים ספציפיים של מדינות, הוא כמו ההבדל בין תכנון מרכזי לפתרונות מקומיים. הסיבוך והמורכבות של החיים האנושיים יוצרים אינסוף וריאנטים לבעיות, והסיכוי של מתכננים מרכזיים ברמה הגלובלית, חכמים ככל שיהיו, לחבר רגולציה נכונה לבעיות הללו ברמה העולמית הוא נמוך ביותר. ברמה המקומית, יש סיכוי יותר טוב לפתור בעיות באופן יעיל, מהיר וממוקד. כמו כן, הרבה יותר קשה לשנות אמנות בינלאומיות מאשר חקיקה מקומית, ולכן הן נוטות להיות אנכרוניסטיות. אמנת הפליטים היא דוגמא טובה: אליבא דכולי עלמא, נכנסים באמצעותה הרבה מאד אנשים שלא התאימו לקטגוריית "פליט" שהעלו בדעתם מתכנני האמנה, וכמו שראינו בשוודיה, לא ניתן לגרש אפילו מחבלים, רוצחים ואנשים "מתוך חשש לחייהם", וכך הדיסאינטגרציה של חברות אירופיות הולכת ומתגברת.

      • אמנת הפליטים מחייבת לא להעביר פליט לארץ שבו נשקפת לו סכנה. מה שמוזר כאן הוא הפירוש היצירתי של בית המשפט השוודי (אלא אם כן הוא יודע שצפוי לבחור מאסר בישראל לפני שייכנס חזרה לעזה. לא קראתי את הפרטים). ואולי (ספקולציה פראית) יש כאן פירוש יצירתי דווקא במאמץ להשאיר אותו במדינה (ואז נוח להיתלות דווקא באמנת הפליטים).

        באופן כללי לאמנות בינלאומיות יש במקרים רבים יותר כובד ושיניים מאשר לכל מיני הסכמים מקומיים. האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני לא מנעה לחלוטין את הפצתו אבל קשורה בתהליך כללי של הורדת תפוצתו. לא ברור לי איך אוסף אמנות מקומיות היו עובדות טוב יותר. דווקא בגלל גמישותן.

        הסכם פריז אינו הצלחה מאוד גדולה אבל גם אינו כישלון. ושוב, אם לא הייתה מסגרת בינלאומית שבה כל המדינות מסכימות לפגוע בכלכלתן, לא היו מצליחים להתקדם.

        הסכמי שלום דו צדדיים בין ישראל לפלסטינים או בין הקפריסאים היו מאוד מוצלחים. תודה על ההצעה.

    • הבעיה באומנות מהסוג הזה, היא המטען הרדיקלי שנוסף להן באופן הדרגתי על ידי פרשנות משפטית, שכמעט תמיד הולכת לכיוון אחד: עוד פליטים, וקושי הולך וגדל לגרש אותם. כך גם המושג "נשקפת להם סכנה" הולך ומתרחב, כפי שראינו בדוגמא של בית המשפט השוודי. ודרך אגב, אם למשל נשקפת לפעיל אל קאעדה סכנה בסעודיה, למה שזה ימנע אותי מלשלוח אותו לשם?

      באשר להסכמים דו צדדיים – שים לב שגם בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלה ההסכמים היחידים שעובדים ועבדו: הסכם קמפ-דייויד, הסכם השלום עם ירדן, וכן הסכמי אברהם וגל הנורמליזציה החדש. כל עוד היתה התעקשות על משא ומתן רב צדדי, לא היו תוצאות. אף פעם

  4. אז מה כן עושים?

    • אני חושב שצריך לשמור על שיתוף הפעולה הגלובלי ולחזק אותו, כמו שמציע טום פרידמן, אבל צריך לוודא ששיתוף פעולה לא יהפוך למרות ותכנון מרכזי של גופים בינלאומיים. בגדול, צריך להדגיש את הריבונות הלאומית ואת היוזמה המקומית לבעיות מקומיות ואזוריות. כל זאת בכדי להוסיף גמישות ומהירות תגובה למערכת .

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לא שכנעת אותי לחלוטין (אבל גם תומס פרידמן לא ממש הצליח). אני מסכים איתך שלעודף הביורוקרטיה והסיבוכיות בעולם יש תרומה לחוסר היכולת שלנו להתמודד, אבל בשורה התחתונה המשבר האקולוגי שאנחנו דוהרים אליו (וגם הקורונה) הם משברים שנגרמו עקב כלכלת שוק בלתי מרוסנת ואורח חיים לא בר קיימא שמזין את כלכלת השוק הגלובלית הנ"ל. הפיתרון אמנם ידרוש שת"פ בינ"ל, אבל בלי לשנות את אורח החיים שלנו מהיסוד כל הסכם בין מדינות העולם, לא משנה כמה מוצלח, פשוט ייכשל.

    • ראשית כל, אני מסכים איתך ועם פרידמן שיש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי בכדי לפתור את הבעיות הללו. אבל שיתוף פעולה – אינו מרות של ארגונים בינלאומיים עם תכנון מרכזי שנקבע בידי כל מיני ועדות וגופים בירוקרטיים מסתעפים והולכים. בנוגע לשינוי באורח החיים שכביכול אינו בר קיימא, אלו שינויים גורפים אתה מציע, ואיך לדעתך אפשר לכפות אותם ללא דיקטטורה טוטליטרית עולמית? אפרופו כלכלת שוק, הרקורד הסביבתי של משטרים קומוניסטיים ואפילו סוציאליסטיים, אינו מזהיר, בלשון המעטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: