נגד חופש ההפגנה: מחשבות על המהומות בירושלים

המהומות האחרונות בירושלים מלמדות אותנו שוב שחופש ההפגנה חשוב פחות מהחיים של תושבי ירושלים הנורמליים, אלו שרוצים ללמוד, לעבוד, להתפרנס ולבלות, ולא להשתתף בקטטות פוליטיות. המדינה חייבת לרסק את פושעי השנאה משני הצדדים באגרוף ברזל, ואף לומר בריש גלי: קודם סדר וביטחון, אחר כך "צדק", "כבוד", "זכות ההפגנה" וכל השאר.

Credit: Andrij-Ter, depositphotos.com

יתכן שבעתיד, יש שיזכרו את המהומות שהיו בימים האחרונים בירושלים כ"אינתיפאדת הטיקטוק". הכל מכירים את גורמי העומק שמתסיסים את הרחוב הערבי והרחוב היהודי הירושלמי, והמתח ששורר בין שתי הקבוצות. ההתלקחות הנוכחית התחילה כשילוב של שני גורמים: הוראה תמוהה של המשטרה שאסרה לשבת על המדרגות של שער שכם, מנהג רמדאן ידוע, שגרמה לחיכוכים יומיומיים מסביב לשער, וטרנד שנאה שהחל ברחוב הפלסטיני, להרביץ ליהודים חרדים ולהעלות את הסרטונים לטיקטוק. ברגע שסרטוני הטיקטוק הפכו לאופנה, ואלימות של פלסטינים נגד יהודים דתיים אקראיים הפכה לטרנד, ההידרדרות היתה רק עניין של זמן. בתגובה למהומות, החליט ארגון השנאה הגזעני "להבה" להוסיף גלונים של שמן למדורה, ויצא לשער שכם בתהלוכה. הפורעים היהודים לא הסתירו את מטרותיהם. בקבוצות פייסבוק יעודיות, הם דיברו על הכנת אגרופנים וכלי נשק קרים מאולתרים אחרים. כנופיות של נערי שוליים הרביצו לערבים ברחבי מרכז העיר, בעוד פלסטינים התארגנו בהפגנה משל עצמם, וערכו לינץ' בעוברי אורח שנסעו במזרח העיר.

בין כל הדיווחים על המהומות, בלטה בעיני התבטאות של ראש העיר משה ליאון. בראיון רדיו לרומי נוימרק ועמרי אסנהיים, אמר ליאון כי הוא ביקש בכל תוקף מהמשטרה למנוע את הפגנת השנאה של להבה בשער שכם, אך נענה שהדבר לא אפשרי מבחינה משפטית. התשובה של המשטרה מוזרה ממספר בחינות. ראשית כל, במספר מקרים בעבר, נמנעו הפגנות משיקולי ביטחון, בוודאי הפגנות של פלסטינים. שנית, התכתבויות הואצאפ של המפגינים הצביעו על סכנה קרובה ומיידית לאלימות גזענית. שלישית, הקריאות הקצובות שלהם, "שישרף לכם הכפר", "מוות לערבים וכדומה", הם קריאות שבית המשפט כבר הגדיר בעבר כפליליות. אם המשטרה לא היתה מתעשתת ובולמת את האספסוף של גופשטיין מאה מטרים משער שכם עם פרשים ורימוני הלם, היה ללא ספק מרחץ דמים.

יש כאלו שיסכימו אולי עם המשטרה. חופש ההפגנה, אחרי הכל, נחשב לאחד מיסודות הדמוקרטיה. אולי מפקד מחוז ירושלים נהג נכון כשנתן לנעריו של גופשטיין "להוציא קיטור" ובלם אותם ליד שער שכם? עמדה כזאת מתעלמת מדינמיקת ההתלקחות שההפגנה של להבה ליבתה, ביחד עם האלימות הפלסטינית, ומהסכנה ההולכת וגוברת לשובם של פיגועי היחידים משני הצדדים. אלו שדוגלים בחופש ההפגנה חושבים בדרך כלל על הפעיל, האקטיביסט, שרוצה לזעוק את זעקתו, אפילו אם היא מרגיזה ומקוממת. אני, לעומת זאת, חושב על הירושלמי הנורמלי, הממוצע. זה שלא מתעסק בפוליטיקה, אבל רוצה ללמוד, לעבוד ולפרנס את המשפחה, לבלות, או לחילופין ללכת להתפלל בבית כנסת, כנסיה או מסגד בלי השפלות והפרעות. עבור אלו, המהווים את רוב רובם של תושבי העיר, סדר וביטחון חשובים יותר מכל זכות אדם תיאורטית, ובוודאי שיותר מ"צדק", מ"כבוד" או מזכות ההפגנה. אנשים נוטים לשכוח שעם כל חשיבותן של חרויות האזרח, לרבות חופש הביטוי וחופש ההפגנה, לאף אחת מהן אין משמעות כשאתה חי בעיר בוערת וצריך לחשוב פעמיים לפני שאתה יוצא לרחוב. קודם כל הזכות לחיים ולביטחון – אחר כך כל השאר.

אני לא מזלזל, כמובן, בחופש ההפגנה – רק שם אותו בפרספקטיבה הנכונה. חשוב לי גם להדגיש, שביטחון אינו תירוץ שמאפשר להשתיק אנשים בכל עת. גם בארצות הברית וגם בישראל, למשל, יש נטייה למשטרה לאסור הפגנות שלוות ולא אלימות לחלוטין, רק כי גורם אלים כלשהו מאיים שייפרע מהמפגינים אם יופיעו ברחובותיו. הטיעון הזה שימש בעבר את אלו שרצו לאסור את מצעד הגאווה, למשל. אבל אין להשוות את מצעד הגאווה, הפגנה שלווה ולא אלימה מעצם הגדרתה, להפגנות כמו אלו של "להבה", שכל כולן ומהותן קריאה לאלימות גזענית. הפגנות כאלו יש לעצור עוד לפני שהן מתחילות, בלי להתחשב בכל מיני "חרויות" תיאורטיות. הביטחון של תושבי העיר קודם להן. לגיטימי בעיני שפלסטינים יפגינו בשער שכם נגד התקנות התמוהות של המשטרה (איסור ישיבה על המדרגות), אבל ברגע שהפגנות כאלו גולשות לאלימות – יש לפזר אותן מיד. בירושלים, כל ערעור אלים על הסדר הקיים וכל אלימות אתנית עלולה להביא למרחץ דמים.

ומה חוץ מזה? הדברים מובנים מאליהם, אך חייבים להיאמר שוב ושוב. אלו שמזדהים אידיאולוגית או לפחות "מבינים" פשעי שנאה (בדרך כלל מהצד "שלהם") תמיד מעלים את ההקשר כדי להמעיט בחומרתם. כן, לא נחמד שערבים מכים חרדים ומעלים את הסרטונים לטקטוק, אבל "אתה צריך להבין את ההקשר של דיכוי הפלסטינים במזרח ירושלים". בוודאי פסול לצעוק "מוות לערבים" או להרביץ לעובדי ניקיון פלסטינים במרכז העיר, אבל "אתה חייב להבין שהכבוד היהודי נרמס ויש כאלו שנאלצים להגיב". יש גם שמעלים את טיעון "חוסר הסימטריה": אם ערבים נוהגים באלימות יותר מיהודים, אזי יש לגלות יותר סלחנות לאחרונים.

לכל האפולוגטים הללו של האלימות, מתוחכמים יותר או פחות, צריך לענות בתשובה פשוטה, חד משמעית וברורה. לפשעי שנאה, ערבים שמכים יהודים או יהודים שמכים ערבים, שלא לדבר על לינצ'ים או אלימות רצחנית יותר, אין "הקשר", אין הבנה, אין סליחה ואין מחילה. המדינה חייבת לדכא אלימות כזאת מיד ובאגרוף ברזל. עדיף אלימות מדינתית, קשה ככל שתהיה, מאלימות פרטית שמכה באנשים בלי הבחנה. אם צריך, יש לחוקק עונשי מינימום בכדי להתגבר על הרחמנות של שופטים מסויימים, שמשחררים פורעים אחרי מספר ימים. ארגונים אלימים מטבעם, כמו להבה, יש לאסור מיד, ולנהוג בהם כפי שנהגו בתנועה האסלאמית הצפונית. למשך המהומות, יש לעצור את גופשטיין וכל יתר המנהיגים במעצר מנהלי, ובהקדם האפשרי להעמיד אותם למשפט. בשלב הבא, יש לעבור למעצרים של פעילי הגרעין הקשה, ואת נוער השוליים להעביר לטיפול של רשויות הרווחה.

ארגונים שאולי נוהגים לפעמים באלימות, אך רוב פעילותם אינה אלימה, יש להסס לפני שאוסרים ומפזרים. אולם ארגונים, הפגנות ואירועים שכל מהותם אלימות גזענית – יש לפזר ולשבור ללא היסוס. הסדר, הביטחון והחיים של תושבי ירושלים קודמים ל"חירות" של מתסיסים מקצועיים לשפוך שמן לתוך המדורה.

נ.ב. איך להתגבר על הגב הפוליטי של אנשי להבה – זו שאלה קשה הרבה יותר. צעד אחד לפתרון הוא להשאיר את סמוטריץ' וחבריו מחוץ לממשלה הבאה.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אפריל 24, 2021, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 22 תגובות.

  1. אם היית כותב פוסט דומה על מפגני בלפור כאשר השתוללה מגפה שאף אחד לא ידע עד כמה היא מדבקת, אולי הייתי לוקח אותך ברצינות. להזכירך, הם ניסו בין השאר לפרוץ באופן אלים לבית ראש הממשלה ואיימו עליו ועל בני משפחתו.

    אני מנסה לדמיין את התגובות אם היו מנסים להגביל את הזכות להפגין של גורמי שמאל קיצוני בארץ או בעולם (ע"ע BLM). או שאולי הזכות לבזוז היא זכות אדם אוניברסלית אם אתה מהצד השמאלי של המפה.

    אני מסכים עם חלק מהמסקנות שלך, גם אותי האלימות מימין מגעילה אבל נסה להיות יותר הוגן. ארגוני שנאה גזעניים קיימים גם בשמאל.
    כל אדם הגון חש גועל כאשר "פעילים" פלסטינים שוחררו ממעצר בימים האחרונים ואף נקבע לגבי חלק מהם שהם לא פעלו ממניעים גזעניים. לדוגמא:
    https://www.makorrishon.co.il/opinion/339719/amp/

    מדוע גרפיטי שמרוסס בכפר פלסטיני הוא פעולת טרור וחלק מהפעולות שבוצעו ע"י פלסטינאים הם "מעשי קונדס"? למה חובשי כיפות הם עדיין "מתנחלים" כאשר הם גרים ביפו? ואלה הגדרות של אנשי בטחון ופעילי שמאל.

    • אני, כאמור, בעד להיכנס בכל הכוח בפושעי שנאה פלסטינים ויהודים כאחד. לא תמצא אותי בצד שטוען שמדובר במעשי קונדס. באשר לבלפור, נו באמת. חוץ מהאפיזודה שתיארת, שזכתה בתגובה חמורה מאד, אלו הפגנות שלוות לחלוטין של פנסיונרים.

      • אמנם זה לא הטיעון מעלי, אבל אני רוצה לקשר כי אני מתקשה לראות את התגובה של המשטרה לראש העיר במנותק מהשינוי בתרבות ההפגנות בישראל שההפגנות בבלפור הם חלק ממנה.

        חסימת התגובה המשטרתית והקריאה להכיל את ההפגנה לא התחילה במהומות אתמול. זה נכון לחסימות הכבישים של הנכים, לבקבוקי התבערה של יוצאי אתיופיה ביולי 19', וגם להפגנות בלפור – שם בית המשפט לא מצא לנכון להגביל אותם לצורך האזרח הפשוט (כמו ב93' למשל).

        כלומר העניין הוא לא רק הפגנות אלימות, אלא נטייה של המשטרה (להערכתי מאז השטיפה שהיא קיבלה מפינוי חסימות כבישים על ידי ארגוני הנכים) לא להתעמת עם מפגינים כשאין להם גיבוי ציבורי, תקשורתי או פוליטי לעשות מהלכים שלא נראים טוב.

      • איתן, מסכים איתך לחלוטין. ואכן, הבעיה היא לא רק בפחדנות של מפקדי המשטרה אלא
        גם בהעדר הגיבוי הפוליטי.
        Danny Orbach, PhD
        Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

      • אז נכון שחלק ניכר מהמפגינים הפ פנסיונרים (בעיקר אשכנזים) אבל פעמים רבות נראו אנרכיסטים ופעילי שמאל קיצוני מבצעים מעשי אלימות לא רעים בכלל, כולל התבטאויות מיניות בוטות, התערטלות בפומבי ועוד ועוד. אז לומר ש"אלו הפגנות שלוות לחלוטין של פנסיונרים" זה קצת חוטא לאמת.

      • דני, טענת "הבעיה היא לא רק בפחדנות של מפקדי המשטרה אלא
        גם בהעדר הגיבוי הפוליטי." ואני לא מסכים איתך.
        זה לא פחדנות של מפקדי המשטרה וזה לא חוסר בגיבוי פוליטי.
        המשטרה בניגוד לגופים ביטחוניים אחרים לא כפופה לרשות המבצעת אלא כפופה לחוק.
        שום גיבוי פוליטי לא היה עוזר פה כי מה שאין זה גיבוי משפטי.

      • משפט נתון לפרשנות של הרבה מאד רשויות

    • מפגיני בלפור לא ניסו להכנס באלימות לבית ראש הממשלה. הם עברו ברגל מחסום לרכב ונעצרו (ללא שום התעמתות עם שוטרים) מול המקום שאותו אסרו עליהם לעבור.

      מי שבאו להתנחל בלבבות ביפו נקראים מתנחלים. בין השאר בגלל שהם גם נוטים לדבר על יפו יהודית בלבד.

      • ואיך תגדיר אותם?

        יפו יודן פריי? זה מה שאתה מנסה לקדם?

        גם אשמח לקבל מראה מקום ל"בין השאר בגלל שהם גם נוטים לדבר על יפו יהודית בלבד."
        אני לא מבין "נוטים". אני רוצה ציטוטים גזעניים בבקשה ממה שהותקפו ביפו.

    • למה ביפו הם מתנחלים? א. כי מקורם בהתנחלויות, מבחינת אזור ממנו הגיעו, מאד פשוט. ב. כי בכלל בתחילת ההתיישבות ביפו הסתובבו בנשק שלוף סטייל מתגוררים בשטחים. ג. כי התקיפה( החמורה!!)של רב הישיבה שצולמה, קרתה כשהאדון נכנס לבניין בו עדיין גרה משפחה, כמו רבות אחרות, שהתגוררה בו שנים וכעת בהליכים מול המנהל עדיין, ועמידר. עניין משפטי שטרם הסתיים. קשה לי לראותך נותר אדיש בסיטואציה דומה

      • אנא ספק מקורות.
        האם הוגשה תלונה על הסגת גבול? מה הכוונה נכנסו לבניין? זה לא רשות הציבור? הם גם נכנסו לדירה בנ המשפחה מתגוררת?
        אנא פרט.
        "ב. כי בכלל בתחילת ההתיישבות ביפו הסתובבו בנשק שלוף סטייל מתגוררים בשטחים." – אנא ספק סימוכין לכך. אני ראיתי כל חיי אנשים נושאים נשק בפרהסיה גם ביישובים יהודיים לחלוטין ואפילו בת"א וחיפה.

    • עדו סוקולובסקי

      אף אחד לא ניסה לפרוץ לבית ראש הממשלה, מספיק עם השקר הזה. לעצם העניין, באותו זמן שבו נערכו ההפגנות בבלפור (בנוכחות שוטרים שעשו קופה יפה מדוחות על מסיכות) המגיפה השתוללה בעיקר בערים חרדיות שבהן שמו קצוץ על ההנחיות והתפללו/למדו/הלכו למקווה כרגיל.
      במשך שנה מפגיני ימין חיכו ליצחק רבין ולאה ליד הבית ואמרו להם שיתלו אותם כמו את מוסוליני ואשתו, לא קרה להם כלום. כשנהרג אהוביה סנדק הימין השתולל, השליך אבנים על שוטרים והפך ניידת משטרה. השוטר שהיה במרדף אחרי המכונית שבה ישב סנדק נאלץ לעבור דירה מחשש לחייו. שום דבר קרוב לזה לא היה בבלפור אבל אנשים שהגיעו באוטובוס להפגין הורדו ממנו ונעצרו בחשד ל'התקהלות בלתי חוקית' (באוטובוס כן?) יש הטיה ברורה של כוחות הביטחון ומערכת המשפט לטובת אותם חובשי כיפה שאתה כל כך מתאמץ למצוא להם כף זכות.
      וכן, לעצם העניין – כשערבים תוקפים יהודי צריך למצות איתם את הדין ואתה יודע מה? זה בדיוק מה שקורה.

  2. ניתן גם להתייחס לפיל שבחדר.
    המהומות האחרונות פסלו כל אפשרות לכניסת מפלגות ערביות לקואליציה. התזמון גורם לי לתהות האם יש אג'נדה יותר נרחבת.

  3. שום זכות יסוד אינה מוחלטת. יש גבולות וחריגים. במקרה זה, זה די לגיטימי שלא לאשר הפגנה בניגוד לסדר הציבורי. בצרפת יש להכריז על כל אירוע. המדינה יכולה לאסור את זה. האם זה מזכיר לך שעם המגפה נקטה המדינה בצעדים הרבה יותר סמכותיים?
    אני שואל את עצמי שאלה לא רלוונטית: האם אתה יכול להסביר לי מדוע הימין הישראלי מסרב למסור לפלסטינים את השכונות הערביות שנמצאות מחוץ לגדר הביטחון? זה יועיל כפליים לישראל: ראשית, זה יגדיל את הרוב היהודי בירושלים. שנית, זה יגביר את בטיחות העיר. (בשכונות אלה מתגוררת אוכלוסייה אנטי-ישראלית במיוחד שממהרת לנקוט באלימות).
    אני חייב לומר שאם בצרפת אני אצביע לימין. אני מתקשה להבין את ההיגיון של הימין הישראלי, שנראה אובססיבי לחלוטין לשטחים ולא לביטחון.
    כאדם צרפתי שמעתי גם שוטרים צרפתים אומרים כי המוסלמים היו תוקפניים במיוחד במהלך הרמדאן. האלימות גוברת בתקופה זו.
    שאלה נוספת: האם אתה יודע מדוע משטרת ישראל אינה משתמשת במגנים? למשטרה בכל המדינות יש מגינים במהלך הפרות סדר, אך לא בישראל

    • על השאלה האחרונה קשה לי לענות. אולי בגלל טקטיקה אופנסיבית? באשר לשכונות
      שמעבר לגדר, זה לא פשוט כמו שזה נשמע. השכונות הללו הם חלק מהמרקם של העיר
      במידה רבה, וההרחקה שלהן ממנה תפגע בהן, תפגע בעיר ויכולה ליצור "שמורות טבע"
      של פשע וטרור שיהיו מסוכנות יותר מהמצב הנוכחי.
      Danny Orbach, PhD
      Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew
      University of Jerusalem
      972-527244538
      dannyorbach@gmail.com

  4. קיצונים משני הצדדים?!
    אחרי לילה שמזכיר מקום אחר בזמן אחר – הן מבחינת השנאה המופגנת והן מבחינת התמיכה של המשטרה והשלטון, זה מה שהצלחת לכתוב?
    אתה יודע מה דנטה אמר על מי ששומר נייטרליות בימים שכאלו.

    • אני לא שומר על נייטרליות. הצד שלי תמיד יהיה זה של האזרח הקטן, הנורמטיבי, יהודי או ערבי, שמותקף על ידי בריונים שמאמינים שהם הו כה צודקים. בין אם מדובר ביהודי שעבר לינץ׳ בואדי ג׳וז, או אלו שהותקפו בשיח׳ ג׳ראי וברכבת הקלה, או עוברי האורח ועובדי הניקיון הערבים שהותקפו בידי החלאות של להבה. שם אני הייתי, נוכח ואהיה.

  5. אז אתה בעד מה שטוב ונגד מה שרע. נו שוין
    אני מציע לך להפסיק לנסות לספר סיפור דרמטי של "הקיצונים משני הצדדים" ולהישיר מבט אל המציאות. ובמציאות פשוט מגוחך להתייחס באופן שווה ערך ל*מכות פיזיות שחוטפים יהודים בעיר הבירה שלהם* ובין צעקות או הפגנות, בוטות ככל שיהיו.
    הטעות שלך היא יסודית וקריטית. להתייחס לתגובות של הפלסטינים כמשהו סביר. זה עוד פעם הסיפור הזה של "האינתיפאדה השניה פרצה בגלל ששרון עלה להר הבית". נניח שזה נכון (וזה שקר מוחלט, היא תוכננה היטב על ידי עראפת וחבר מרעיו). באיזה עולם עלייה לרגל למקום מסוים היא סיבה סבירה לאוטובוסים מתפוצצים?! כל אבא מתחיל יודע שהתשובה ל"הוא אמר לי שאני שמן אז הרבצתי לו" היא פשוטה מאוד – "אז מה אם הוא אמר?". הגישה שאתה מציג היא כביכול "שקולה" אבל טומנת בחובה את הפרוגרסיביות במיטבה – עושים הקלות עם אנשים רעים באמת רק כי הם נתפסים כקורבנות שיש לרחם עליהם.

    • רק שלא מדובר רק בהפגנות וצעקות: בימים האחרונים ערבים חטפו מכות רצח מאספסוף יהודי, כולל אבנים, במצבים שהגיעו כמעט ללינץ׳. מדהים איך הביקורת עלי מהימין הקיצוני והשמאל הקיצןני כמעט זהה. ואם אתה חושב שאני מתייחס לאיזושהי אלימות אקראית כנגד אזרחים כסבירה, לא קראת את הפוסט הזה.

  6. תודה על תשובתך. אבל משהו חידות אותי. אתה נועד לחלוקה בין מזרח ירושלים למדינה פלסטינית ומערב ירושלים למען ישראל. עם זאת, אחד הטענות העיקריות של המתנגדים לחלוקה זו הוא דווקא שהרובע היהודי והערבי הוא שלם קשה מאוד להפרדה. מה שיהפוך את החלוקה הזו לבלתי אפשרית. אני חושב למשל על מאמר זה: https://jcpa.org/preface-delusions-division/security-significance-division/
    עם זאת, ממה שקראתי, הרבעים הערביים מחוץ לגדר הביטחון הרבה פחות משולבים עם שאר העיר בגלל הגדר. משטרת ישראל ממעטת להיכנס לאזורים אלה. אז נראה לי שזו יכולה להיות פשרה טובה. תן לפלסטינים שכונות שקל יחסית להפריד משאר העיר. (אין זה אומר שחלוקה זו לא תגרום נזק, אך יש להגיע לפשרה). ישראל תשמור על שכונות ערביות שקשה מדי להפריד ביניהן.
    כמובן, הפלסטינים לא יהיו מאושרים, אבל היי, הם במצב חלש. לכן זה נורמלי שיש להם פחות ממה שהם רוצים.
    (באופן אישי, אני חושב שאחת הסיבות לכך שקשה להגיע להסכם שלום היא שפלסטין אינה דיקטטורית דיה כדי שתוכל להסתדר בלי דעת העם. אם נסתכל על כל מדינות ערב שיש להן שלום הסכמה עם ישראל, כולן דיקטטורות. הסכמי שלום אלה אינם מקובלים על רוב אזרחיהם, אך היי, דיקטטורות יכולות להרשות לעצמן להתעלם מדעות העם.
    מה שגורם לי להישען לעבר ההשערה הזו הוא שאני רואה הרבה אנליסטים ישראלים שאומרים בגלוי שדיקטטורות ערביות הרבה יותר טובות לישראל מאשר דמוקרטיות. ישראל חששה מהאביב הערבי.
    יתר על כן, אנליסטים רבים אינם רוצים בחירות בפלסטין).

  7. ניכר למדי מהתגובות, שהמאמר אינו נראה סימטרי, אתה אמנם מנסה לטעון שאתה נגד הפרת הסדר בכל מקום, אבל משום מה הרושם שנוצר הוא של חוסר סימטריה. למשל, אתה מציין את ארגון להבה, ואת העומד בראשו, כמי שיש לטפל בהם מיידית ביד קשה (אני מסכים עם כל מילה), אבל לא מציין בשום מקום שם של אישיות או ארגון ערביים, שבהם יש לטפל באופן דומה. ובצורה יותר חריפה, העצות המעשיות ממש, מתיחסות רק לצד אחד, ואילו כלפי הצד השני יש אמירות כלליות יותר, שעל כל נסיון ליישמן תוכל לטעון שלא אליו התכונת.
    האמירה שברגע שמתחילה אלימות יש לפזר את הפגנות הערבים בשער שכם, חסרה. לא ברור מה ההגדרה של מתחילה אלימות, ועוד יותר לא ברור מה הפיזור המתבקש. הרי יושבים שם ערבים רבים שאינם מפגינים, אבל משמשים (מרצון או שלא) כמסך מפני פעילות משטרתית. האם לדעתך אפשר לפעול נגדם? הפגנה בדרך כלל קל לעצור, כיון שניתן לפעול נגד כל המשתתפים בה, זה לא דומה ל"הפגנה" או השתוללות של אנשים אלימים בתוך חברה לא אלימה, אבל מסוככת. קשה מאד מאד לטעון כנגד כל יחיד שהוא שייך למסוככים, או שיש לו איזה כונת זדון (ואולי גם הוא נפגע מהמהומות ומייחל לשקט), אבל בסיכום אם אנחנו מתנגדים לענישה קולקטיבית או גזענית (ואני שמשער שכולנו מתנגדים להן), ידי המשטרה כבולות (גם באיזורים יהודיים הן לעתים כבולות, מאה שערים היא דוגמא מצויינת לזה, אבל באיזורים הערביים המצב הרבה יותר גרוע. ובפרט שבתקשורת באופן כללי, יש הרבה שיעשו ככל שבידם להציג פעילות משטרתית כענישה קולקטיבית וגזענית, גם כשבעליל אינן כאלו בעליל, מה שכמעט לא נעשה במאה שערים).

להגיב על רועי גולן לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: