מדריך החומוסיות הקטן – מהדורת כיס

עברתם פעם בכביש, או יצאתם ממקום העבודה, ותקף אתכם חשק עז לחומוס משובח, או למסבחה חמימה ונינוחה? ינשוף קולינרי מארח את עו"ד ארז טיקולסקר, שלוקח אתכם למסע חומוסיות מירושלים, הדרום והמרכז ועד הצפון ויישובי המשולש. אם תמיד תהיתם איפה כדאי לאכול בעכו, כפר קאסם, חיפה, שפרעם ואפילו כפר סבא, זה המדור בשבילכם. בתיאבון!

Credit: Robynmac, depositphotos.com

פעם, כשהייתי מתמחה, שאל אותי המאמן איך בוחרים באיזה בית-משפט להגיש תביעה. בתמימותי הפניתי אל תקנות סדר הדין, אבל הוא גיחך, ואז פסק – בוחרים בית-משפט לפי החומוסיות. פסק וצדק. אז כעבור כשלושים שנה, והרבה מאוד דיונים, ריכזתי עבורכם את רשמיי. אני יודע, אין ויכוחים כוויכוחי חומוס. הרשימה שלי לא תקלע לטעמם של אחרים. לכן היא רק שלי, ושל כמה חברים שאני סומך על דעתם.

תל-אביב – יפו

אל קלחה, סלמה 3

הייתה זו שנה קשה. כן, העניין הזה של הקורונה, נכון, אך כדי לשים דברים בפרופורציה – טוטנהאם לא העפילה לליגת האלופות. אבל הייתה בשנה הזו גם נקודת אור, בוהקת, ממש שמש. אחמד, סמירה – אמא של אחמד, ואסמא – אחותו של אחמד, פתחו את אל קלחה. החומוס הטוב בעיר ומהטובים בארץ, המסבחה הטובה בעיר ועל הפודיום הארצי, טוענת רצינית למדליית זהב, ומנת הדגל, הפאתה, שקשה להבין איך חיינו כל כך הרבה זמן בלעדיה. ואז, כשחשבנו שטובים מכך כבר לא יהיו חיינו, הכניסו אחמד, סמירה ואסמא לתפריט את המקדוס. חצילונים ממולאים באגוזי מלך, שום ועוד, ומונחים בכלי אטום מלא שמן זית. כמה זמן מונחים? המתכונים יגידו שבועיים, אבל אחמד אומר ששבועיים זה "חצי קלאץ'". כמה כן? שנה, אפילו שנתיים. מי יחיה עוד שנתיים יא אחי? טוטנהאם הרי תגמור עלינו קודם.

נאדר הגדול, בן-צבי 35 (תודה לכבוד הרב מאיר סיקרון על ההמלצה)

צנוע, בלי רעש, ללא פרסום. כמו פעם, לפני שכל טבח נהיה "שף", כל ספר "מעצב שיער", כל סנדלר "מכון הנעל" וכל חנות תחתונים "בוטיק התחת". חומוס מצוין (לבקש בלי פפריקה!; יש שם איזו חולשה לטעם של יהודים), צ'יפס טרי, סלט מרענן ושתיה בכלום כסף.

אבו חסן, הדולפין 1; שבטי ישראל 14

כבר לא המסבחה הטובה בעיר, בטח לא בארץ, והחומוס עצמו מעולם לא היה בשורה הראשונה אם לא הגבלתם את עצמכם לגל"ץ כמקור. אבל, עדיין, מסבחה טובה מאוד, כל עוד תקפידו לא לתבל אותה ולהביא את שמן הזית מהבית.

כבר לא המסבחה הכי טובה בארץ, אבל עדיין שווה להגיע: תור משתרך בכניסה לסניף המקורי של אבו חסן ברחוב הדולפין, יפו. קרדיט: Shomroni, wikimedia commons, CC-BY-SA 4.0

ירושלים

ערפאת, שוק הצורפים 49

"הראיס", ככינויו. יש הטוענים כי מדובר במנת החומוס הטובה בארץ, ויש, יש מצב לכל הפחות, שהם צודקים. בלי הרבה טקס בישבן, עם הרבה שמן זית, משחה משובחת ורצון להתחתן עם הצלחת. חומוס ירושלמי כהלכתו – טרי, חמים, חמוץ, טובע בשמן, תענוג.

אבו חסן בגדדי, סמטת באב חוטה בעתיקה

בסמטה קטנה, בנסיעה צפופה, עם סיכוי גבוה למראה שבורה כתוצאה מחיכוך בלתי נמנע בקירות, מסתתרת אחת החומוסיות הטובות בארץ. הכל מוכן מול העיניים, ויש גם באבא גנוש יוצא מהכלל וקבב שאם יש טובים ממנו, טרם נתקלתי בהם.

עכרמאווי, הנביאים 2 (מול שער שכם)

מאז 1952. זה לא צחוק. את המתכון, כך מסופר, הביא עובד שמוצאו בסוריה. הטעם ירושלמי. עשרות שנים שמכינים את אותה מנה, באותו מקום, עם אותם מרכיבים, וכי למה לשנות? אה, אל תוותרו על כדורי הפלאפל.

אבו חסן, סלאח א דין 10/12

סמוך לבית המשפט המחוזי, כמעט מול הפרקליטות. זה אומר שתפגשו שם עורכי-דין. לא נורא. החוויה שווה את זה. אם תגיעו בסביבות 12:00, סיכוי גבוה שתפגשו את המנקה. גומרים – הולכים. חומוס משובח וכדורי פלאפל מן הטובים שיש לאזור, במובן הרחב, להציע.

אבו עלי, סלאח א דין 10/12

כמו אבו חסן, רק מתחתיו וסוגרים יותר מאוחר. זה לא אומר שאתם חייבים לאכול חומוס בשעה מאוחרת, רק שיש לכם את האופציה לכך אם אין ברירה.

Credit: Reutc, Wikimedia Commons, CC-BY-SA 2.5

רמלה

חליל, קהילת דטרויט 6

החומוס סבבה, אבל לכאן מגיעים בשביל המסבחה. הראשונה לעקוף בסיבוב את זו של אבו חסן, וזו שעמדה על הפודיום לבד במשך כמה שנים, עד שאחרים החליטו להתחרות. ועדיין, אין טובות ממנה. יש טובות כמוה. זה המקסימום. חמה, מענגת, מנחמת לאחר הפסדים בבית המשפט בלוד, ומשתתפת בחגיגות שלאחר נצחונות. פעם כתבתי שהטבח שמכין אותה כנראה מאוהב. הוא נשאר מאוהב המון שנים, וזה, תודו, מעורר תקווה ביחס למין האנושי כולו. "שמעתי שכתבת שיצאנו תיקו עם המסבחה של סולטן", אמר לי חליל בשיחה שמעולם לא התקיימה. "תיקו זה טוב", השבתי לו. "תראה את הקבוצה שלי, אתמול קיבלה גול, ואז החמיצה פנדל בדקה 90. הלוואי הייתה יוצאת תיקו". המבט הנעלב נותר בעיניים. "אז תראה את הקבוצה של הילד. כבר הייתה עם תיקו ביד, וקיבלה גול דקה 92". לא השתכנע. "בחייאת, מה אתה רוצה? רוטציה יהיה בסדר?", שאלתי. "בסדר, אבל אני הראשון". רגישים החומוסאים האלה.  

סולטן, הרצל 58

כנרמז קודם, המסבחה. אני לא רוצה להיות נחרץ, כי מדובר באמת בנושא השוכן ברומו של עולם, אז בזהירות המתבקשת, אומר שדרבי המסבחות הרמלאי (ולכן, עם חריגים מעטים, גם הארצי) מול חליל הולך … אני לוקח פה עוד נשימה כי הדברים אינם פשוטים עבורי, להארכה. גם החומוס טוב מאוד, אבל אם מקום בבטנכם למנה אחת – מסבחה.

אבו מאהר, ביאליק 22

לא יודע למה נותנים שמות כמו "ביאליק" לרחובות בשכונות ערביות, אבל שיהיה. בין המאפיות, לפלאפל, לשניצל (איך קשור שניצל לשכונה הזו?), מתחת למנוף שמאיים לקבור את באי הרחוב תחת משאו, נחבאת לה חומוסיית אבו מאהר. ארבעה מטרים רבועים, ואני מגזים כאן משל הייתי מנהל מחלקת הארנונה בעירייה. בלי כיסאות, רק דלפק, חיוך וקופסאות. לוקחים – הולכים, וברכב אוכלים. קשוח. מצוין. חמים (החומוס), קליל, ואפילו ממוזג (הרכב).

סלים, פסטר 49

בלי רעש. בלי צלצולים. בלי מחלקת מדיה וללא משרד פרסום. בפינה, הרחק מן ההמולה, מגישים עבורכם מנת חומוס באמת טובה.

Image
פותחים שולחן בחומוס חליל, רמלה. קרדיט: טוויטר המסעדה.

חיפה

אבו שאקר, המגינים 29

אבו מרון, קיבוץ גלויות 1

בעיר התחתית, טוענת רצינית לכתר בירת האוכל הבאמת שווה של ישראל, שוכן לו מבנה מוזר הטוען לכתר בית המשפט של חיפה. מבקרים בו אנשים, מוזרים לא פחות, עם חולצות לבנות, חליפות מחוייטות, עניבות, ובחלק מן הזמן אף גלימות. די מצחיקות, ניתנת האמת להיאמר. אך תפקידו האמיתי של המבנה המוזר – כך מגלים לאחר מספר ביקורים בו הכוללים עיסוק בסוגיות מרתקות כמו גילוי מסמכים, סילוק על הסף ועיכוב הליכים – הוא לחצוץ בין אבו שאקר (אום שאקר בפי חלק מן המקומיים), לבין אבו מרון (אבו מרון בפי כל המקומיים). וכך, משני צידי המבנה, במרחק כמעט שווה היוצר, פרדון מיי פרנצ', משולש דומה שוקיים, עומדים להם הלנון והמקרטני של החומוס החיפאי. לא נחליט הפעם מי הוא מי. כי אהבתי את שניהם, אלי, כלומר את לנון ואת מקרטני, במידה שווה. המשאוושה באיכות דומה. דחוסה וחמימה כמו שצריך, וטעמה, בשני המקומות, משובח. חומוס הגרגרים, לעומת זאת, נכון יותר החומוס שמתחת לגרגרים, מוגש קצת קריר אצל אבו מרון. ייתכן שזה הקיץ שנחת על העיר, או שזו השעה שבה אוכלים חומוס כמעט רק יהודים ולכן מחזור המכירות נמוך יותר, או שניהם. ייתכן. ועדיין, שלושה דברים אני שונא, היה אומר צ'רצ'יל לו הגיע לביקור בחיפה – בירה חמה וחומוס קר, ואת מכבי סל, כמובן. אסור לשכוח את מכבי סל. נגביה עוף, לא נגביל את עצמנו, ונזכיר כי צפון מזרחית לחיפה, בכפר ראמה, שוכן לו אבו ראמי (ע"ע), הג'ורג' האריסון של החומוס הצפוני. עמוק, מהורהר, חושב, ועושה גם את הסלט האגדי עם החציל שאין שני לו. מה עם רינגו, אתם שואלים? רינגו הוא בכלל איש של פלאפל.

פרג', המגינים 29 (כבוד הרב שושני)

מאז 1933, וזה מכובד. מאוד מכובד. חומוס שלא זוכה לכבוד הראוי לו אצל חלק מן המבקרים, וחבל שכך. נותן תחרות ראויה לכל היתר.

חומוס טחינה, בשר וגרגרים בחומוסיית אבו מארון, חיפה. קרדיט: דף הפייסבוק של המסעדה.

נצרת

אל שייח', אכסאל 2

עימאד, תאופיק זיאד 52

עפיף סאיג, תאופיק זיאד 26

אבו ג'אנם, פאולוס השישי 86

מחלוקת התגלעה בין פוסקיו הגדולים של הדור בשאלה הרת גורל – נצרת, אל שייח', עימאד, עפיף סאיג או אבו ג'אנם? מחסניות מולאו, נצרות נשלפו, כוונות טלסקופיות הותקנו, ועולם החומוס עמד על סף מלחמה אזורית. נקראתי לדגל, או, נכון יותר, קראתי את עצמי לדגל. נפשי היא נפשו של מגשר. איש רודף שלום אנוכי. בקש שלום ורדפהו, זה אני. לא אוכל לשקוט על שמריי כשסכנת קרבות מרחפת. אז שמתי פעמיי אל נצרת, פעמיים. שתי חומוסיות בכל נסיעה. להלן הפסק: הרף! מה המלחמה הזאת לכם? כתתו את חרבותיכם לאתים, ומיד! כי למה, וגם מדוע, וכמו כן על שום מה, לגרוס "או" אם אפשר "וגם"? אנשים של "או" הם אנשים חלשים. תארו לעצמכם שהיו אומרים לבן-גוריון "או יהודית או דמוקרטית". לא דוגמה טובה. אז גם וגם בנסיעה אחת, ואז גם וגם אצל השניים האחרים בנסיעה נוספת. רבע פיתה בכל מנה, ואתם חוזרים לבסיס האם מרחפים כפרפר, עוקצים כדבורה וקלילים כמו דוגמנית מסלול. הבדלים של דקויות – האחד מריר מעט יותר, השני מגלה מתקתקות, האחד מעט גס, וחברו עדין ומשחתי. כולם היו בניי.

טירה

לול, דרך יפו

אבו עומר, א סלאם

לול, ולאחר מכן אבו עומר. אפשר גם בסדר הפוך. הם קלילים, הם מחליקים בגרון, הם מאפשרים לעבוד ללא עייפות. אם לא מעמיסים פיתות, זאת אומרת. ביקשתי מהילד באבו עומר בלי פפריקה. הוא הבין עם פפריקה. נסים, בשולחן ליד, אמר שקודם כל יהודים חייבים ללמוד ערבית וערבים חייבים ללמוד עברית. צודק. היהודי הזה, אני, חייב קודם כל לא להזכיר פפריקה בחומוסיות ערביות. לא בלי ובטח לא עם. כך אקבל בלי. לומדים. סעו לאכול חומוס בטירה. שווה.

ג'לג'וליה

אבו האני, רחוב 160

כרים, לכתוב "מסעדת כרים חומוס פלאפל ג'לג'וליה" בווייז

אכלתי אצל אבו האני. חומוס מצוין ומסבחה שמתחרה בגדולות. אמרו לי – לך לכרים. אני לא חי טוב בסביבה של חוסר ודאות, אז הלכתי לכרים. חומוס מצוין וכדורי פלאפל תענוג. פרשנות צבאית – ג'לג'וליה היא מעצמת חומוס אזורית.

כפר קאסם

אבו אלעבד, רחוב חמזה

כמעט כולם, כולל תושבי המקום, אני חייב לומר, באופן מפתיע, ישלחו אתכם למקומות אחרים. אבל אתם מקשיבים לי, ובצדק. פעם, מספרת האגדה, זה היה מקום ביפו. אולי. היום הוא בכפר קאסם. הוא לא גדול, הוא כן נקי, האנשים בהחלט נחמדים, ומנת החומוס שלהם היא הטובה ביישוב. באחריות.

אין תיאור זמין לתמונה.
המסעדה הטובה ביישוב – חומוס פול אבו אלעבד, כפר קאסם. קרדיט: פייסבוק המסעדה

קלנסווה

עפיף, אל קודס

חומוס טוב מאוד, אבל המסבחה מאפילה עליו. היא באמת טובה מאוד, ונותנת פייט לטובות ביותר. ואם נשאר מקום, או אם אתם באים בקבוצה, השקשוקה, הו השקשוקה. נשאלתי האם היא כצעקתה. ובכן – כצעקתה מאוד.

באקה אלע'רבייה

אבו אלעבד, אל קודס

כוחו בפשטותו, ובקבב הנפלא שחובה עליכם להזמין לצידו. החיוך ילווה אתכם עד הבית.

עכו

סעיד, בשוק

מנה לפנתאון. חומוס בעל טעם ייחודי שניתן לזהות בכל טעימה עיוורת. שווה לעמוד בתור.

סוהילה, סלאח א דין 14

ניתנת לסועד ההרגשה כי המקום המציא את החומוס. הוא לא, אבל, עדיין, רמה גבוהה מאוד שעומדת יפה ברמה הכללית, והגבוהה מאוד אף היא, של הסביבה.

שמסיה, בשוק

מנה נפלאה ששווה את הקושי במציאת מקום ובאיתור חניה. ואל תשכחו את הפלאפל. הוא נהדר.

עיסא, סלאח א דין

איכותי וטרי. שמן זית מצוין. חמצמץ במידה נעימה. טחינתי למי שאוהב כך. לסיכום – טוב מאוד.

אום אלפחם

אלדיעה, אל מדינה 58

חומוס טוב מאוד. פיתות מעולות. געגועים. מקום שתמיד טוב לחזור אליו. מקום עצירה ראשי בנסיעות צפונה. החומוס הטוב באום אלפחם. חומוס משחתי וסמיך. טעים מאוד, מהיר וזול. מקום להיזכר בו כשרעבים. דרך מצויינת להכיר את העיר.

ג'יש

אל ליאלי

מהטופ. חומוס קרמי שטעמו נדיר.

שפרעם

אבו שאדי, ארכיבישוף אל חג'אר

חומוס טוב מאוד ומתקתק. ואני אוסיף – יש מצב שתפגשו שם את זאהי ארמלי. איזה חלוץ!

כפר יאסיף

אבו אדהם, מרכז היישוב, מול הדואר

חומוס גלילי מצוין. מן הטובים באזור, ולכן בכלל.

ראמה

אבו ראמי

מה עושה תל-אביבי שמגיע לאבו ראמי ומתלבט בין המשאוושה לחומוס? מזמין חצי-חצי. ומה עושה אותו תל-אביבי שקיבל המלצה על הסלט, חציל וטחינה והבריז מהשיעור שבו למדו שברים? מזמין סלט, חציל וטחינה ומודה לאלוהים על כך שהבריז. מהטובים שיש. עד כמה? לא נגעתי בפיתות. מזלג. זה כל מה שצריך. החסרונות הם שלאחר ארוחה באבו ראמי, קשה לאכול גם בשראביכ, ולאחר ארוחה בשראביכ, קשה לאכול גם בעזבה, וכדי לאכול בכולן, יש להגיע שלוש פעמים לראמה, וראמה זה רחוק. רחוק, אבל שווה.

באר-שבע

סעיד, קרן היסוד 9

ע"ע סעיד בעכו. אומרים שהמקור זהה. יש מצב. מנה בעלת מרקם קשיח. כמעט יציקתי. עם זאת, מנה שאינה מכבידה על הבטן ואינה גורמת לצניחת עפעפיים. כל עוד תקפידו על מזלג ועל מרחק סביר מהפיתות, זאת אומרת.

כפר-סבא

לול, היוצרים 14

בפרבר המנומנם, בין יצחק שום, ישראל פוגל ואברשה מרצ'ינסקי, מיקום שבינו לבין חומוס לא אמור להיות כל קשר, שוכן סניף של חומוס לול מטירה (ע"ע). אני נגד רשתות, אבל אני גם אדם פרגמטי. לכן, אני מוכן לומר שסניף אחד, בקרבה גיאוגרפית שמאפשרת פיקוח, אינו עונה להגדרת רשת. ואכן, הרמה זהה למקור, מה שאומר שתקבלו כאן חומוס טוב מאוד.

רמת-גן

בהדונס (המקורי), ביאליק 138

מה רמת-גן עכשיו? מה לרמת-גן ולחומוס? ובכן, הגעתם אל פינת החומוס היהודי, והיא פינה קצרה. ממש בדקה שלפני החדשות, רק בלי הדס שטייף. אינני מחובבי החומוס היהודי. מעבר לניכוס התרבותי (כן, אני יודע, יש טענה שהוא מוזכר בתנ"ך, בסדר), יהודים פשוט מכינים חומוס פחות טוב. עניין גנטי, אני מניח, וגם עניין משפחתי, היעדר תוכנית אימונים מסודרת, כמו גם אי השקעה בנוער. לא סתם הובאו פה דימויים כאלה – היחס בין "חומוס יהודי" לחומוס, הוא, לדעתי, כיחס בין "כדורגל ישראלי" לכדורגל. לכן, חומוס יהודי עשוי בהחלט לזכות במכביה, אך המכביה אינה אולימפיאדה. האבינג סד אול דאט, אני פה כדי לשכב על הגדר עבורכם. בראש פתוח, בחך נטול פניות ובנפש חפצה עד כמה שניתן. אז בהדונס, המקורי, לא הסניפים והזכיינים, הוא הזוכה במכביה. המשחה בטמפרוטרת החדר. הגרגרים חמימים. זה טוב. המשחה עדינה. לא גסה. היא אחידה וטחונה היטב. יש שאוהבים כך. יש שאוהבים גס. אחוזי הטחינה ביחס לחומוס נכונים. אני מעריך עד כשליש. אחוזי הלימון, לעומת זאת, לא מורגשים. חסרה חמיצות. אני אוהב חמיצות בחומוס שלי. שמן הזית נקי, כלומר – לא מהסוג העכור, אך כברירת מחדל מוגש בכמות מועטה. רמת-גן המערבית, מתברר, אינה ירושלים המזרחית. המנה מעט קטנה. אני אוכל מנת חומוס עם חצי פיתה גג. נשארתי רעב. אאלץ לעשות מה שעשה אבא של הרשל'ה, או לאכול עוד משהו. לצד המנה הגישו כלי קטן עם עמבה. סטופ כדור הארץ – עמבה, שאני מאוד אוהב, אינה קשורה לחומוס. גם לא לגרסה היהודית של המאכל. עמבה היא דומיננטית. היא משתלטת. מי שאוכל משהו עם עמבה, אוכל למעשה עמבה עם משהו. אני ביקשתי חומוס. אז, נכון, זה הוגש בצד. ירצו – יאכלו, לא ירצו – לא יאכלו, כמאמר דן בן-אמוץ. אבל חומוסאי אמור להיות גם איש חינוך. הצעה להוסיף חומוס לעמבה אינה הצעה חינוכית. שורה תחתונה – בכל יישוב ערבי זו הייתה חומוסיה בסדר. ברמת-גן היא טובה.

הפינה לשיפוטי (טרם נדגמו)

אבו אליאס, עכו

אלעבד אבו חמיד, עכו

אבו סלאמה, זמר

אל שאם חיפה

אבן סינא, אום אלפחם

אבו סאבר עראבה

מאכלי המלכים דיר אל אסד

אל עכאווי, כפר קרע

אבו עלי טמרה

אבו פאוזי כפר יאסיף

עזבה, ראמה

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-יולי 3, 2021, ב-הינשוף הקולינרי ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מסעדת חמודי בעכו במרכז העיר עושה חומוס מעולה

  2. אני מת על החומוס של 206 ליד קרית שאול

  3. זה שאתה קורא וממליץ להגיע למקומות שרק לפני חודש ימים היכו ועשו בהם פוגרומים ,לא לזכותך !!

  4. ערן טרבלסי

    מוסיף עוד מקום שכדאי לדגום – עיסא בטבריה

  5. ומה לגבי החרמת שומרי כשרות?

  6. דני, אנא אל תיראה מופתע ואל תעשה הצגות. לא צוין בשום מקום איזה כשרות יש לחומוסיות, ומן הסתם לאף אחת אין. ויש בישראל הרבה שומרי כשרות, גם אם אתה לא וגם אם אותך זה לא מענין. הבאת חומסיות ערביות בלבד, ובלי כשרות, נראית גזענית לא פחות מהקריאה (ברמז) להחרים ערבים. האם האמירה שיהודים לא יודעים להכין חומוס היא לא גזענות? האם גזענות מצד אחד מותרת?

    • נו באמת. היה משהו בדברים אילו אני (או הכותב האורח) היינו קוראים להחרים
      חומוסיות יהודיות או כשרות. הכותב ציין – וזו זכותו – שרובן אינן לטעמו,
      וקוראים אחרים יכולים להסיק מסקנה אחרת. בעניין זה, אם המגיב לעיל היה אומר
      שאוכל ערבי אינו לטעמו, בוודאי שלא הייתי מאשים אותו בגזענות. אבל הוא קרא
      להחרים עסקים ערבים מסיבות פוליטיות.

      אבל יש כאן משהו שהוא, לדעתי, בעייתי בהרבה. ההנחה כאילו טור שעוסק במסעדות לא
      כשרות פוגע באיזושהי צורה בשומרי הכשרות. מה לעשות שיש בארץ גם אנשים שלא
      שומרים כשרות ומותר להם להמליץ אחד לשני על מסעדות שלטעמם. ובהקשר זה ייתכן
      ואפרסם בעתיד טור שעוסק בבייקון או בשרימפס (בדיוק כפי שאפרסם טור טוב על
      מסעדות כשרות). מי שזה לא רלוונטי עבורו מוזמן לדלג על הטור, ולהיעזר באינספור
      מדריכים אחרים למסעדות כשרות.

  7. אם אין כאן היתממות, יש כאן ודאי חוסר רגישות משווע. ודאי זכותך המלאה לכתוב שאתה לא שומר כשרות, ורוצה להמליץ על מאכלים לא כשרים מכאן ועד להודעה חדשה. אבל כשאתה מדבר על בחירת בתי משפט, ומתיימר להציג את כל המקומות הטובים לחומוס, ולא מביא אף מקום כשר או יהודי, וגם לא מציין מתחילה שכונתך דוקא לכאלו שאינם שומרי כשרות (כשיש כאן בארץ אחוז גדול, אולי אפילו רוב, שכן שומרים), זה בהחלט פוגע (ההתעלמות, לt עצם הדבר שאתה בוחר דברים לא כשרים).

    • קודם כל, זה לא אני אלא כותב אורח (ארז טיקולסקר), ואני לא נוהג להתערב בטקסטים של כותבים אורחים. במקרה הזה אני גם לא רואה שום פסול. די נמאס לי מהשימוש ברגשות דתיים כדי לכפות גישות דתיות על המרחב הציבורי. כל שומר כשרות יודע היטב לאלו מקןמות יש תעודה ולאלו אין, וקל מאד לבדוק את זה. שלא יטיל מגבלות על אחרים שאינם שותפים לאמונתו, או שינסה לנרמל את אמנותו כברירת המחדל שכל סטייה ממנה דורשת נימוק.

  8. אתה חייב לטעום בעזבה בראמה וחומוס המלכים בדיר אל אסד.
    רשימה בלי שני אלה – חסרה.

  9. החומוס של ג’ינג’י קיבוץ עינת האחד והיחיד דחוף להגיע. יש לו תבא מעריצים שמגיע שנים מכל הארץ טעם חלומי ואווירה משגעת.

  10. חומוס עוזי בשער העמק בנתניה מומלץ

    • תודה על ההמלצה! אנסה בעצמי וגם אעביר לארז.

    • וואו, לא אכלתי אצלו איזה 10 שנים. הזכרת לי תקופה אחרת בחיים שלי.
      אחד המדהימים באמת. הבנתי שהוא למד להכין במצרים מכל המקומות, אבל אולי אני טועה.
      שם המון טחינה והחומוס מאוד נוזלי וזה יוצא מדהים. הייתי ממליץ לבקש גם שיוסיף פול למעלה כי זה סוג של מומחיות שלו.
      אני כרגע נמנע מלאכול אצל ערבים מסיבות של ביטחון אישי אבל למי שמוכן לסכן את עצמו ולהגיע ללוד, החומוסיה הטובה באזור לדעתי היא "איברהים" בתחנה המרכזית. מגיע עם פלאפל וצ'יפס בינוניים אבל המסבחה לדעתי טובה משל חליל ברמלה (וחליל נחשב ע"י רבים כטוב בארץ). פעם הייתי טוחן שמה.
      רק כדאי להגיע מוקדם (אבל לא מוקדם מדי, כי אז זה עדיין לא מוכן) כי באיזשהו שלב היא נגמרת ואז יש לו רק חומוס (שהוא טוב, אבל לא הסיבה שאני ממליץ על המקום).

  11. ביולוג ירושלמי

    רשימה מאלפת.
    הלוואי והיה לי את הזמן לנסות אפילו חצי ממנה.
    יש רשימה מקבילה לשווארמות? 🙂

  1. פינגבק: יומיות 08.07.2021: צמצמו את הזהות שלכם – ניימן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: