ברבור נגיפי: איך מגיפת הקורונה תשנה את החברה האנושית?

מה יהיה אם מגיפת הקורונה תימשך ללא סוף, בגלים חוזרים ונשנים של וריאנטים, סגרים ואיומים בקריסה של מערכת הבריאות? במקרה כזה, יתכן שהמשטר הדמוקרטי שלנו יאלץ להשתנות או לוותר על חלק מעקרונותיו המקודשים, המובנים מאליהם כביכול. האם נהדק את הסגרים ונתקרב יותר ויותר לסין הטוטליטרית? או שמא נפגע בריבונות האדם על גופו, באתיקה הרפואית או בסולידריות החברתית? בניגוד למה שאנחנו חושבים, הנחות היסוד של החברה שלנו הן די חדשות, ובשום אופן לא נצחיות או מובנות מאליהן. השאלה היחידה היא על מה נהיה מוכנים לוותר.

תמונת אילוסטרציה. למצולמת אין קשר לכתבה. Credit: Andrew Lozovyi, depositphotos.com

מגיפת הקורונה שהכתה בנו בראשית 2020 היא, לכל הדעות, "ברבור שחור": אסון אסטרטגי מהותי שאיש לא היה יכול לצפות בהסתמך על ניסיון העבר. בהקשר זה כדאי לשאול לא רק כיצד להתמודד איתה, אלא גם האם ואיך היא עלולה לשנות אותנו ואת החברה שלנו לטווח הארוך.

לאנשים, ועוד יותר מכך, לחברות אנושיות, קשה להבין שהם עומדים בפני שינוי משמעות ומהותי באורח חייהם. יותר מכך, כפי שכל היסטוריון יוכל לספר לכם, רובם מתקשים גם להבין את השינוי כאשר הוא מתרחש. אנשים שחיו בתקופות שנחשבות היום "נקודות מפנה" כמו נפילת האימפריה הרומית, המהפכה התעשייתית או אפילו עידן המלחמה הטוטלית, לא תפסו בדרך כלל שהם חיים בצמתי מפנה היסטוריים, ולרוב הבחינו בכך זמן רב לאחר שהשינוי כבר התרחש. זאת מפני שבני אדם מבכרים בדרך כלל את ההמשכיות. גם אנחנו, כבני אדם יחידים, משתנים פיזית ונפשית כל הזמן. אבל כשאנחנו מסתכלים במראה, אנו נוטים לראות את מי שהיינו, עד לרגע שבו השינוי כבר משמעותי עד כדי כך שאי אפשר להתעלם ממנו.

אנחנו הישראלים, ביחד עם יתר תושבי הדמוקרטיות התעשייתיות, נוטים להניח שיסודות החברה והחיים שלנו – דמוקרטיה פרלמנטרית, מידה מסויימת של סולידריות חברתית, מונופול המדינה על אלימות פוליטית, שלטון החוק, ושימוש בשיטה המדעית כדי להתמודד עם בעיות רפואיות, למשל – כל אלה מובנים מאליהם, זאת אף על פי שהם המצאות חדשות יחסית, חלקן ממאה השנים האחרונות ממש. הם נוצרו בגלל תנאים היסטוריים, ועלולים להשתנות ולהתחלף בשל תנאים היסטוריים. ואני לא מכוון כאן לאלו שעבורם סגירת ערוץ 1 או התיקים של ביבי הם "סוף הדמוקרטיה", אלא למקרה שבו השיטה הדמוקרטית כפי שאנחנו מכירים אותה היום תצבור מספר גדל והולך של חריקות וסתירות עם המציאות, עד שתיראה פחות ופחות מתאימה ורלוונטית לרוב בני האדם.

בואו ניכנס, ברשותכם, לניסוי מחשבתי. נניח – וזו לא הנחה בטוחה בכלל – שדווקא התרחישים הפסימיים בנוגע לקורונה יתממשו; שכל החיסונים שנמצאים בשימוש כיום, והתרופות שבפיתוח, יסייעו אמנם באופן דרמטי להפחתת נזקה של המגיפה, אבל זו תמשיך ותפתח וריאנטים ותנגע אותנו בגלים חוזרים ונשנים של התפרצות. זאת במקביל למיליוני סרבני חיסונים בכל העולם שיסרבו לטיפולים החדשים, וישמשו כר הדבקה ומוטציה פורה לכל וריאנט חדש. בתרחיש כזה, כל אחת מהמדינות הדמוקרטיות תאלץ לעמוד מול הברירה של עומס אדיר על מערכת הבריאות, עד קריסה ממש, וסגרים שימוטטו את הכלכלה. חשוב לציין גם שכמו כל כלי חירום, יעילותם של סגרים הולכת ופוחתת ככל שמשתמשים בהם יותר. זאת מפני שסגר תלוי לשם הצלחתו במידה רבה של ציות וולנטרי. יכולת האכיפה של המדינה היא לעולם מוגבלת, ואי אפשר להעמיד שוטר או פקח בכל עסק ובכל פינת רחוב. כפי שלמדנו מהפארסה של חוקי היובש בארצות הברית, חברה אנושית שלא מקבלת גזירות ממשלתיות מסויימות לומדת במהירות להערים על אכיפה, בוודאי כשהמשטרה מוגבלת בכללים של משטר דמוקרטי. סגרים כאלו עלולים להיות הרסניים מכל היבט שהוא. מספיק אזרחים ממושמעים יצייתו להם בכדי שייגרם נזק כלכלי, ומספיק לא ממושמעים יפרו אותם בכדי שלא תהיה להם תועלת אפידמיולוגית. השמיכה הקצרה של "סגר עם יעילות הולכת ופוחתת או קטסטרופה בריאותית" תאיים על החברות הדמוקרטיות בקריסה מכל הכיוונים.

להישאר בסגר, אבל עד מתי? תמונת אילוסטרציה. Credit: TheVisualsYouNeed, depositphotos.com

במצב כזה, נראה שלא יהיה מנוס למשטרים הדמוקרטיים, לרבות זה שלנו, מויתור חלקי לפחות על חלק מהנחות היסוד שנתפסות בעיניהם כרגע כמקודשות. יתכן שהויתור הזה יהיה זמני, עד שיסתיים המשבר. במלחמת האזרחים האמריקאית ובשתי מלחמות העולם, למשל, אימצו מדינות דמוקרטיות למהדרין כמו ארצות הברית, אנגליה וצרפת, חוקים דיקטטוריים ונהלי כלכלה מתוכננת שלא היו מתקבלים בשום מצב אחר. אולם גם שם, חלק מאותם חוקים, כמו סמכויות נרחבות של הממשל האמריקאי בענייני כלכלה וביטחון, נותרו על כנם גם לאחר המשבר. וכשהמשברים תכופים וחוזרים על עצמם, השינוי הזמני יכול להפוך לקבוע.

אופציה ראשונה: ויתור על חופש התנועה והכלכלה

אופציה אחת היא לנסות לפתור את המשבר באמצעות הידוק הסגרים מעבר למה שהיה נהוג עד כה. בתרחיש כזה, שמזכיר את מדיניותה של סין כיום, הממשלה תשתמש בכל יכולתה הצבאית והבטחונית כדי לאכוף סגר אפידמיולוגי על אפה ועל חמתה של האוכלוסיה. בישראל, למשל, יגויסו לא רק משטרה ופקחים אלא גם שב"כ, צבא ואולי כוחות חדשים שיוקמו למטרה זו. ככל שנכונותו של הציבור לציית לסגרים תפחת, האכיפה תהפוך להיות טוטליטרית יותר ויותר, ובשלב מסויים תתרחב לאלימות פיזית כלפי מפרים. אם המשבר יתמשך לשנים, החירום כמובן יהפוך לאט לאט לשגרה. פתרון כזה בעייתי מבחינה כלכלית, כמובן, ולא ייתכן אלא במדינה עם כיסים עמוקים מאד, כמו סין. בכל מקרה שהוא, תרחיש כזה יאלץ את המדינות הדמוקרטיות לשחוק יותר ויותר, ולבסוף לוותר כליל, על חירויות יסוד כמו חופש התנועה וחופש העיסוק. אלו יהפכו להיות מותנות ברצונה הטוב של הממשלה, בכל פעם שזו תכריז על מצב חירום.

אופציה שנייה: ויתור על זהירות ואתיקה רפואית-מדעית

בשלב שאנחנו נמצאים בו כרגע, ובהסתמך על דעת המומחים והנתונים שזורמים אלינו מכל רחבי העולם, אנחנו יכולים לומר בוודאות שהחיסונים נגד קורונה בטוחים ויעילים, וסביר שכך הדבר יהיה גם עם תרופות שיפותחו בעתיד. הבעיה היא שהוירוס פשוט מקדים אותנו במירוץ. השיטה המדעית במאה ה-21 קיבלה על עצמה כל כך הרבה מגבלות של זהירות ואתיקה, עד שהפכה לאיטית ומסורבלת. אנחנו נמנעים, למשל, ממתן טיפולים וחיסונים שיכולים לבלום את הגל כעת, עד שנגיע לסבירות גבוהה מאד (ולא, למשל, גבוהה סתם) שהם בטוחים ויעילים לחלוטין, עד שנשתכנע שתופעות הלוואי, נדירות ככל שיהיו, מסוכנות פחות מסכנתה של המחלה. יש לזהירות הזאת סיבות טובות מאד, כמובן. כפי שנהוג לומר בצבא, אלו כללים שנכתבו בדם. אולם למרבה הצער, לוירוס יש כללים משלו וקצב משלו. ככל שהמשבר ימשיך, והנזק לכלכלה ולחברה יאמיר, כך יגברו הקולות שיקראו לשינוי בשיטה המדעית עצמה: מהירות על חשבון ודאות, ובמיוחד – ויתור על כללי האתיקה הרפואית שנקבעו לאחר מלחמת העולם השנייה. תחשבו, למשל, כמה מהר היה אפשר לפתח את החיסון של פייזר, אם היו משלמים לאנשים בכדי להידבק בכוונה. אמנם חלק מהמתנדבים היו עלולים לשלם בחייהם, אולם כמה אנשים היו ניצלים וכמה מיליארדים נחסכים? כרגע הפיתוי הזה נראה קלוש, אבל אם ניגרר לעוד שנים רבות של וריאנטים, סגרים וקורונה, תהיו בטוחים שהוא יצבור תאוצה כאחת מהדרכים לחתוך את הקשר הגורדי.

אופציה שלישית: פגיעה בריבונות האדם על גופו

בתרחיש של התמשכות המשבר, אופציה שלישית היא "לרדת" בכוח על סרבני החיסונים, שמעמיסים על מערכת הבריאות ונותנים לקורונה זמן ומרחב להשתכפל. הטענה הרווחת, שמהווה משום מה קונצנזוס מוחלט, כאילו "ריבונות האדם על גופו" כוללת את הזכות שלא להתחסן, היא למעשה חדשה למדי. במדינות דמוקרטיות למהדרין, כולל ישראל, היו פעם חוקי חיסון חובה שכללו אפילו סנקציה של מאסר. כמובן שאם יבחרו את הפיתרון הזה, מידת הכוח שהמדינה תיאלץ להפעיל נגד סרבני החיסונים תגבר ביחס ישר להתנגדותם, עד כדי כפיית הזריקה בפועל. גם האופציה הזאת תיראה הזויה לרובינו המוחלט, אם לא לכולנו, אבל תלך ותיראה הגיונית יותר ויותר ככל שהמשבר יתמשך וסופו יתרחק אל מעבר לאופק.

אופציה רביעית: ויתור על סולידריות חברתית

הבעיה העיקרית עם גלי הקורונה, לפחות כפי שהם משתקפים בשיח הציבורי, היא העומס שהם יוצרים על מערכת הבריאות. בהקשר הזה, עד כמה שכואב ואירוני לומר, חולים קשים בעייתיים הרבה יותר מנפטרים. העומס על המערכת, שעלול להתרחב אקספוננטיאלית, בולע כל תוספת תקציבית שמוסיפים אליה, והוא הנימוק החזק ביותר לסגרים. הקורונה, אם כן, הופכת טיפול רפואי למשאב במחסור אקוטי. אבל הכלכלה המודרנית מכירה דרך יעילה ובטוחה להתמודד עם הקצאת משאבים במחסור: העלאת המחיר. ברגע שהמחיר עולה ביחד עם הביקוש וביחס הפוך להיצע, המחסור פוחת. המשמעות, היא כמובן, מחרידה: אנשים יגססו וימותו מחוץ לבתי החולים (כפי שדרך אגב התרחש בלא מעט גלי מגיפות היסטוריים). אופציה נוספת, סבירה יותר, היא להעלות את המחיר אך ורק לסרבני החיסונים, בין אם באמצעות תשלום בכניסה לבית החולים, או העלאה מונעת, דרמטית, של מס הבריאות ופרמיות הביטוח. בכל מקרה שהוא, נצטרך לנטוש את עיקרון הסולידריות החברתית, שמבטיחה טיפול רפואי טוב לכל – אחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר של החברה הדמוקרטית שלנו. ה"פיתרון" הזה מזכיר לי את אחת מהפסקאות המחרידות יותר ב"דבר" של אלבר קאמי, המתאר כיצד, בתחילת המגיפה, המשפחות השתדלו ללוות את החולים ולקבור אותם באופן מכובד, עד, שלאט לאט, הסולידריות התפרקה לחלוטין, אנשים מתו לבד, הקברים היחידים הפכו לקברי אחים, ובסופו של דבר סתם חפרו בורות וכיסו את המתים בסיד.

על משהו צריך לוותר, אבל על מה? ובאיזו דרך נבחר? Credit: Alphaspirit, depositphotos.com

אני בטוח שרבים מכם יזדעזעו מהמאמר הזה, וכבר צופה שבתגובות יוכיחו כמה מהמגיבים של הבלוג הזה, באותות ובמופתים, שאי אפשר, פשוט אי אפשר, לוותר על עיקרון כזה או אחר; שהדמוקרטיה לא תאפשר הגבלות דרקוניות ונצחיות על חופש התנועה; שריבונות האדם על גופו מקודשת; שהאתיקה המדעית-רפואית נכתבה בדם, ומה פתאום שנהיה כמו הרופאים הנאצים; ושהסולידריות החברתית היא אבן היסוד של המדינה, ואיך אפשר לתת לבני אדם לגסוס מחוץ לבתי החולים. אבל אם יש משהו שההיסטוריה מוכיחה היא שמצבי חירום, בעיקר מתמשכים, גורמים לדברים ש"לא יעלו על הדעת" לעלות על הדעת באופן הדרגתי, ולעיתים אפילו די מהיר. הנקודה היא שבמצב של משבר קורונה מתמשך, סביר מאד להניח שהאנושות הדמוקרטית תאלץ לוותר לפחות על אחד מעקרונותיה המקודשים, אם לא על כמה מהם או על כולם.

ומה יהיה, ישאלו כמה מכם, אם משבר הקורונה דווקא יסתיים בקרוב? אולי החיסונים המעודכנים יצמצמו בהדרגה את מגרש המשחקים העולמי לוריאנטים? לחילופין, יתכן שהתרופות היעילות המפותחות עכשיו, שמכוונות לסימפטומים ולא לוירוס, ינצחו את כל הוריאנטים גם יחד. במקרה כזה, אולי התחזית המוצגת כאן בכלל לא תתגשם, והסדר העולמי ישוב על כנו. מצד שני, יתכן גם שהעקרונות שלנו יאלצו לעמוד באתגר של משברים רפואיים, בטחוניים ואקולוגיים נוספים: מלחמת עולם בין ארצות הברית וסין, קריסה כלכלית עולמית, ומעל הכל – משבר האקלים שאת תוצאותיו הזוועתיות אנחנו כבר רואים, ונמשיך לראות בשנים הבאות.

אנא, אל תקחו את עקרונות היסוד של החברה שלנו כמובנים מאליהם או נצחיים. הם לא. ואם ניקלע למצב שבו נאלץ לוותר על כמה מהם, כדאי שנתחיל לדבר על התיעדוף שלנו כבר מעכשיו.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אוגוסט 14, 2021, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 48 תגובות.

  1. חיסונים לילדים הם חובה בצרפת, ומקרון הגיב לאלימות האפודים הצהובים ב-2019, שגם אז היו מתנגדי חיסונים, בהקשחת חובת החיסונים, ללא שום התנגדות פוליטית רצינית. היום יש קצת יותר התנגדות, בעיקר מכל מיני גופים שעושים דווקא למקרון אבל בשקט תומכים בחיסונים וסתם רוצים או הטבות לא מאוד חשובות או קוצי-מוצי פוליטי. בסופו של דבר, ציבור הבוחרים מאמין במבחן התוצאה (וכך למשל בסקרים בישראל התמיכה בביבי עלתה עם היציאה מהגלים וירדה עם הכניסה לגל השני והשלישי).

    השינויים הכי גדולים בתפיסה הפוליטית המערבית הם דברים שהתחילו דווקא כבר קודם, למשל הביטוי state capacity, או התובנה שלמפגינים יש בערך אפס כוח במצב הפוליטי של המאה ה-21 והמדינה יכולה למסמס תנועות מחאה (תובנה שמקורה בהונג קונג אבל גם נכונה בדמוקרטיות).

  2. שים לב, ש"השפעת" נעלמה, במקום צריך חלופה,""קורונה ", איך יתעשרו?
    שלא יהיה ספק התחסנתי .
    בחיים לא לקחתי חיסון לשפעת ולא חליתי. מהחיסון השני כמעט הלכתי.
    המידע שיש לא מהימן. קוראים מהפרומפטר מה שכתוב .
    המחוסנים גם מדביקים וגם יכולים להידבק.
    אז מה מועיל החיסון? גם היום אחרי עשרות שנים וחיסונם,יש עדין פוליו, שחפת, ואפילו מקרים בודדים של צרעת שלא נדע.
    היום זה דלתא מחר X Y Z .
    מלומדים רבים עדין לא הבינו את המנגנון. ואין שקיפות לציבור.
    לדעתי עשו לעולם במתוזמן מהפכה תעשייתית ובמקביל סליחה חוק הברירה הטבעית, אין אוכל, המים נעלמים עקב שינויי אקלים.
    סגר לא מונע! כל היבוא שמגיע לעולם כולל מזון כלי חשמל ואחרים מגיע גם ארצה ואנחנו לא יודעים מי טיפל ומה עבר בדרך.
    שיטת ההפחדה עבדה גם בפרה היסטוריה, שילמו למנהיג להחזיר את השמש מליקוי.
    המנהיגים ידעו שהשמש תחזור 🙂
    ושטיפת המוח במקום לעזור רק דוחפת את הציבור להפסיק להקשיב לחדשות בטלוויזיה.
    הכל מתחיל ומסתיים בכסף. מהפכה תעשייתית היו צריכים לעשות לפני 20 שנה ולא עשו.
    עצוב שכך מתנהל העולם.
    אנחנו סך הכל אורחים על הפלנטה ולכל אחד יש תאריך תפוגה עם או בלי חיסון.
    רק בריאות כל השאר בונוס.

  3. מאמר מעולה, אני מסכים עם התובנות שלך לאחר שהגענו עד הלום עם קשקשני זכויות הפרט על חשבון זכויות הציבור. לגבי תיעדוף הצעדים, בשלב הזה הייתי רוצה לראות אכיפה הדוקה על מסכות ובידוד, הסעות (בתשלום מלא ואף יותר) של חוזרי חו"ל היישר למכלאות בידוד, בתשלום מלא גם כן (שכוללות שמירה ואכיפה קפדנית), ומניעה מהסתובבות במרחב הציבורי הסגור (עבודה, לימודים, חנויות, אירועים, טיסות, מסעדות) של כל נמנעי החיסון. ומה שעוד חשוב – לנסות לתאם עם שאר המדינות צעדים דומים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      עושה רושם שמחוסנים מדבקים גם הם, אם כך מה התועלת בהרחקת לא מחוסנים ממקומות ציבוריים. בנוסף, זה אומר שגם מחוסנים יכולים לשמש כר לוריאנטים נוספים. הלא מחוסנים מסכנים את עצמם ומעמיסים על מערכת הבריאות אבל הם כרגע לא הסיבה להימשכות המגפה

      • הנתונים מראים בבירור שמחוסנים מדבקים ומדביקים *הרבה* פחות מלא מחוסנים, ובוודאי מחוסנים שקיבלו את הבוסטר השלישי. בנוסף, החולים הקשים, ולא המאומתים, זה מה שמעיק על המערכת ועלול להביא אותה לקריסה.

  4. בינתיים נראה שהעולם ממשיך לתפקד. הבורסות מתפקדות, החברות, התעשיה, הכנסיות, הספורט. המשחקים האולימפים של החורף בביג'ינג יתקיימו כסידרם. יש מדינות שהשתלטו יפה על המגפה בעיקר מאחר והתושבים משתפים פעולה. בהונג קונג אותה הזכרת כולם משתמשים במסכות אין כמעט קורונה והחיים נורמלים לחלוטין. אולי לא נורמלי שצריך לחזור מחו"ל ל 2-3 שבועות של מלון לסגר, אבל בחיי היום יום הכל שגרתי. יתכן והישראלים והאמריקאים לא יצייתו לחוקים עד שיהיו מתים ברחובות, ועד שחברת החשמל תפסיק לתפקד אבל כנראה שקודם לכן נכנס למשטר. בסופו של דבר ימצא לזה פתרון

  5. מרתק, נהניתי לקרוא.

  6. שני משפטים של עבדים נרצעים לדת הדמוקרטיה בכל מחיר,לא חשוב כמה שזה יעלה לציבור: "שריבונות האדם על גופו מקודשת" "שהסולידריות החברתית היא אבן היסוד של המדינה". יכולה להיות סתירה גדולה יותר בין שתי אמונות דתיות אלו ? מה רמת "הסולידריות החברתית" של למעלה ממיליון אזרחים שיכולים להתחסן ולא התחסנו ובוודאי מאמינים בשטות שריבונות האדם על גופו היא מקודשת ?

    • בוודאי, הנחות היסוד הללו נמצאות במתח זו עם זו, אבל במצב שאינו מצב חירום הן יכולות לחיות ביחד. במצב חירום רפואי המתח בין ריבונות האדם על גופו לסולידריות מתערער. בדיוק, דרך אגב, כמו עיקרון ה״ערבות ההדדית״ בקיבוצים של פעם, לפיו חברים פדו חבר שהסתבך. הנחת היסוד היתה שהחברים מגלים אחריות בסיסית. אז כל עוד היה צריך לעזור למישהו שבזבז קצת כסף בתל אביב או חווה מחלה, זה היה בסדר. ברגע שחברי קיבוץ התחילו לפתוח מפעלים, הפסידו בענק והשליכו את החובות על שאר החברים, עיקרון הערבות ההדדית הפך ללא מעשי.

  7. מה לעזאזל קורה פה ? מישהו חייב להסביר לי . הגענו למצב אקוטי שכזה שבעתיו נפורר את כל זכויות הפרט בדמוקרטיה? ואולי בעוד שנתיים כל המתחסנים יחוו מחלות קשות אוטואימוניות . ואולי אם אף אחד בעולם לא היה מתחסן הקורונה הייתה נעלמת מעצמה אחרי תקופה ובזכות החיסונים, הסגרים, הניכור החברתי אנחנו נחווה אותה לעתיד רחוק ושחור. לא האמנתי שהחברה שלנו כלכך עדרית

    • אולי ואולי ואולי. אבל מה שיש לנו זה נתונים מדעיים, ואלו לא תומכים בקשקושים של מתנגדי החיסונים, לרבןת התיאוריה על המחלה האוטו-אימונית. החיסונים יעילים, בטוחים והם הדרך היחידה להדביר את המגיפה.

    • שלום ראם. הגענו עד לפה בגלל אנשים כמוך. לפי מדע האפדמיולוגיה התחסנות של 70 % בוריאנטים הקודמים ו90% בוריאנט הדלתא, תביא לחסינות עדר וסיום משבר הקורונה, שכמו כל משבר, הולך ומסתבך ככל שהוא נמשך.

    • עדו סוקולובסקי

      בימים כתיקונם אף אחד לא יכול להגיד לי אם להדליק או לא אור בחלון הבית שלי. זה הבית שלי ואני משלם את חשבון החשמל ואם אני רוצה שהאור ידלוק בחלון שלי כל הלילה זו זכותי. בזמן מלחמה אפשר לחייב אותי לכבות את האור ו/או להדביק נייר כהה על הזגוגיות כדי שמטוסי האויב לא יוכלו למצוא את המטרות שלהם יותר בקלות.
      זכויות הפרט נובעות מההנחה שהפרט אינו מהווה איום על המדינה. בתקופת מגיפה או מלחמה ההנחה הזאת אינה נכונה תמיד.

  8. צודק במאת האחוזים!
    יש צורך מיידי לישם את חוק בריאות העם 1940 ולחייב חיסונים.
    מי שמסרב יכול לוותר על אזרחותו ולהגר מכאן!

  9. כל מגיפה רצינית שינתה את המין האנושי בצורה מהותית. הכוונה בשינוי סוציאולוגי.
    מגיפת הדבר באירופה של המאה הארבע עשרה חיסלה את מלחמת מאה השנים, גרמה להווצרות ועליית מעמד הביניים והחלה את תנועת זכויות האדם. ללא המגיפה, קשה לראות את הרנסנס קורה.
    מגיפת יוסטיניאנוס איפשרה את עליית האיסלם, רק דור אחד אחריה.
    גם מגיפת הקורונה משנה אותנו. רק בעוד מאה שנים נוכל לדעת בדיוק מה קורה כרגע, אבל אנחנו בתוך שינוי ענק ואין לנו מושג לאן הוא לוקח אותנו.

  10. אני לא ממכחישי הקורונה או ממתנגדי החיסונים, אבל צריך לזכור שלפי הנתונים הרשמיים עד היום, במשך כשנה וחצי של קורונה, נפטרו כששת אלפים וחמש מאות בני אדם, כלומר, פחות מפרומיל מכלל האוכלוסייה! רובם אנשים זקנים שהיו צפויים למות השנה מסיבה כלשהיא. ואם מעריכים תמותה עודפת, כלומר, תמותה מעבר לצפוי ללא קורונה, המספר הוא כנראה בערך אלפיים, כלומר, רבע פרומיל. אמנם כל אדם הוא עולם מלא וכל המציל נפש אחת וכו', אבל פגיעה כל כך קיצונית בזכויות הפרט בגלל תופעה שממיתה אחד מכל ארבעת אלפים אנשים??

    • צבי, הבעיה בקורונה אינה התמותה, למרות שמחקרים הראו שיש הרבה מאד תמותה עודפת. הבעיה היא עומס שעלול להקריס את מערכת הבריאות.

      • אם אכן זו הבעיה, הבחירה היא אם לתגבר את מערכת הבריאות ולספוג קורבנות, או להשקיע את המשאבים באכיפה, בהגבלת האוכלוסיה, ובכפיית חיסונים ישירה או עקיפה (כמו תו ירוק למשל).
        לשתי הגישות יש מחיר כספי, נפשי, ובחיי אדם באופן ישיר או עקיף.
        אם יחליטו לבחור לתגבר את המערכת ולהכיל את הנגיף, נוכל לשמור על חופש הפרט שהכרנו עד מרץ 2020.

    • לא יודע מנין לך מה המתים ״האמיתיים״ מקורונה, אבל נניח הצדק עמך וזה ״רק״ 2000 מתים, הרי ברור לך שזה ״רק״ 2000 מתים מכיוון שננקטו צעדים קיצוניים שמנעו קריסה של מערכת הבריאות?
      אלמלא היו סגרים וקל וחומר- אלמלא היה החיסון, היינו עומדים על הרבה יותר מתים- ולא רק מקורונה מכיוון שהמערכת הרפואית לא היתה מסוגלת לטפל בחולים אחרים

    • עדו סוקולובסקי

      הבעיה היא לא עם המתים. אם 6400 איש היו עוצמים עיניים ומתים בשלווה לא היה עומס על בתי החולים, מקסימום על חברה קדישא. הבעיה היא שאותם מתים ועוד אלפים רבים אחרים שהחלימו (פחות או יותר) גדשו את בתי החולים, יצרו עומס בלתי נסבל על המערכת ובכך גרמו לנזק למדינה כולה. כי ברגע שבו יש עומס על מערכת הרפואה גם מי שיש לו סתם חום לא ילך לרופא, לא יקבל את הכדור שיבריא אותו, המצב שלו ידרדר והוא לא ילך לעבודה. אם זה ילד חולה הוא יישאר בבית ואז מבוגר כלשהו יצטרך לעזוב הכל ולהשגיח עליו.עובדים אחרים יצטרכו להשגיח על ההורים הזקנים ששוחררו מבית החולים כי אין מקום וגם הם לא יגיעו לעבודה. במדינה מודרנית כל הדברים האלו כרוכים אחד בשני ועומס יתר על מערכת הרפואה משפיע על כל השרשרת. כך שגם אם מוכנים לסבול אלפי מתים מקורונה זה לא באמת מספיק. צריך, כמו שאמר דני, להחליט אם נותנים להם לגסוס מחוץ לבתי החולים או לא.

  11. מאמר "פותח ראש". ההחלטה על החיסון השלישי היתה צעד ראשון בביצוע "קיצורי דרך". למעשה עד כה, החיסונים קיבלו "אישור חרום" (מ FDA) שרק בחודש האחרון קיבלו אישור קבוע (פייזר, מודרנה).

  12. יש למנוע מסרבני חיסונים ללא סיבה בריאותית מוצדקת כניסה למקומות בהם נמצאים אנשים מחוסנים וסיכון בריאותם. לא יכנסו לאוטובוס,מונית,חנות,מסעדה,מופעים,חתונות ושמחות אחרות,בתי כנסת,מסגדים,כנסיות,מטוסים,מקומות עבודה סגורים,בקיצור,כמו שאמי המנוחה היתה אומרת: אם לא יכנס דרך הראש,יכנס דרך הרגליים…
    בדרך זאת אני מקווה שלפחות חצי מיליון איש נוספים יתחסנו.

  13. סגרים כמו של ניו זילנד, הרבה פחות חופש התנועה בין מדינות.

  14. השאלה היא, ביחס להצעה של בנימין בנקר, איך מבחינים בין מחוסן למי שאינו מחוסן.
    זו הבעיה והמקנה שאין פתרון אלא בכפיית חיסון, גם על מי שמתנגד.
    השאלה היא מה יעשו בתי המשפט.

  15. השאלה היא, ביחס להצעה של בנימין בנקר, איך מבחינים בין מחוסן למי שאינו מחוסן.
    זו הבעיה והמסקנה שאין פתרון אלא בכפיית חיסון, גם על מי שמתנגד.
    השאלה היא מה יעשו בתי המשפט.

  16. רגע, יכול להיות שהשוודים צדקו?
    הם אומנם ספגו קצת יותר מתים (1438 למיליון נפש, נכון לעכשיו — פי שניים מאתנו, אבל פחות מכמה וכמה מדינות באירופה). אבל הם השתמשו בהגבלות במשורה, לא ערערו על הנחות היסוד של החיים שלפני מארס 2020, מצב החיסונים אצלם סביר למדי, והגל הנוכחי בקושי נראה בגרפים. אולי עדיף להכיל את המגיפה במקום לנסות לנצח אותה?

  17. מגפה עולמית איננה ברבור שחור. נסים טאלב, שהמציא את תופעת הברבור השחור, היה קורא לזה "ברבור אפור" בגלל שזו בהללט תופעה שביולוגים דיברו כל הזמן על האפשרות של מגיפה עולמית, מקבלי ההחלטות פשוט התעלמו מהאפשרות הזו.

  18. Covid is here to stay
    Only a few weeks ago, the pandemic felt like it was slowly coming to an end for many Americans. Now, a flood of new cases fueled by the highly contagious Delta variant has forced the country to face a disheartening truth: The coronavirus is not going away anytime soon.

    מהניו יורק טיימס מהיום (17 באוגוסט 2021)

  19. הברירה המוצבת בפנינו היא להתחסן ולהסיר את הסיכון למחלה קשה כמעט לחלוטין, או לא להתחסן ולקבל את הסיכון.
    אין סיבה שהחלטתו המודעת של אדם לא להתחסן ולסכן את עצמו תבוא על חשבון אחרים. לכן, אם אדם בחר במודע ובאופן חופשי לא להתחסן – אפשר להניח לו לקצור את פירות הסכנה אותה בחר לקבל, ולאסור עליו כניסה לבתי החולים הציבוריים.
    למי שלא התחסן מבחירה לא יכולה להיות תלונה במקרה כזה, שהרי הוצבה בפניו אפשרות להתחסן בחינם ולמנוע את הסיכון. בנוסף, העומס על מערכת הבריאות יופחת משמעותית, שכן רוב החולים הקשים אינם מחוסנים (לפחות על פי פרסום מהבוקר).
    ובנוגע לקושיית הסיגריות שבוודאי עולה לאור ההצעה הפרובוקטיבית הנ"ל – ראשית, בחיסון אין עניין של התמכרות. שנית, סרטן ריאות טרם הוביל למצב חירום רפואי בסדר הגודל של זה הנוכחי. שלישית, המדינה עושה המון כדי שלמעשנים יכאב בכיס. היא לא עושה דבר מלבד 'הסברה' כדי שסרבני מחוסנים יתחסנו (לא עישנתי מעולם).

  20. תודה דני על מאמר מרתק ומעורר מחשבה. האתגר עם דמוקרטיה, שהיא לבטח אינה שיטת שלטון מושלמת, אך בסופו של דבר היא הטובה ביותר, וצריך להיות זהירים לא לערער אותה יותר מידי. כמו הרבה אתגרים שאנו מתמודדים איתם בעת האחרונה, לתחושתי משילות טובה יותר, ואכיפה של החוק, תאפשר קיום בטוח ושלו לרובנו, ותאפשר לדמוקרטיה לשגשג.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: