רכז מידע: למה קשה לנו להיות "עצמאיים" ו"ביקורתיים"?

בנושאים מסובכים ומורכבים כמו מדע, חיסונים וכדומה, אי אפשר להיות "עצמאי" ו"ביקורתי" בלי ללמוד את התחום במשך שנים. רוב האנשים חייבים לבחור למי להאמין, האם לרוב המוחלט של המדענים והרופאים, או ל"דיסידנטים" שתהילתם נובעת מהתנגדות ל"ממסד" או ל"משטר". גל ההתנגדות לחיסונים, שמאיים להטביע את כולנו, הוא המחיר שאנחנו משלמים על האנטי-ממסדיות וחוסר האמון האנדמי ב"משטר" באשר הוא.

Credit: Andrey Popov, depositphotos.com

חמדני שוטר זוטר

רכז מידע למען המשטר

ברק כהן, רכז מידע

בשמיים הסוערים של מתנגדי החיסונים עלה בימים האחרונים כוכב חדש, פלוני אלון מזרחי, שמוכר בברנז'ה כפעיל ימין קיצוני שהפך את עורו והתגייס לשמאל הרדיקלי. לאחרונה, כשהתבקש להסביר "מדוע הוא מנג'ס בנושא הקורונה והחיסונים", נתן את ההסבר המאלף הבא. אני רוצה להתעכב עליו, מפני שהוא דוגמא לתופעה רחבה ומעניינת בהרבה:

כשאני נתקל בסיפור רשמי, קונצנזואלי, מחייב, אני מתמלא התקוממות וזעם. אני מיד מחפש את השולל, הסיבוב, ההונאה, השקר הנוח. ככה אני וככה אני בנוי… תמיד, תמיד בחיים, יש ערך עצום להבאה לדיון של הפרספקטיבה המודרת והמוכחשת, זו שמתעלמים ממנה בשם הרצון בסיפור אחד ואחיד – סיפור שתמיד מקדם אך ורק – תמיד, אך ורק – את האינטרסים של ממסד פוליטי מסויים. תמיד, אך ורק.

שימו לב מי האויב של מתנגדי החיסונים: תמיד מדובר בממסד כלשהו. ה"משטר", "התעשייה", ה"ביג פארמה", הרופאים הבכירים והמושחתים שמקבלים כסף מחברות ענק כמו פייזר, ארגונים חובקי עולם שכל מטרתם לרמות אתכם, לשדוד את כספכם, להזריק לכם חומרים ותכשירים נסיוניים, בעוד המדענים והפוליטיקאים נקנים בכסף וטובות הנאה. הגישה הפופולרית הזאת, שהסרט מטריקס היה ביטוי אומנותי נאמן שלה, מניחה תמיד, במילים של משחק מחשב שנכתב פעם על ה-CIA, ש"כל מה שאתם יודעים זה שקר". בניגוד למרקסיזם הישן, לא מדובר כאן ממש במאבק מעמדי, אלא בעיקר במאבק של ה"ממסד" או "המשטר", המייצג תמיד רוע, חמדנות ואטימות, לבין המתנגדים לו, המתברכים בידע יקר ערך שנציגי המשטר תמיד מנסים להשתיק.

מתנגדי החיסונים מנסים להציג את עצמם כאנשים ביקורתיים ובעלי מחשבה עצמאית שמסרבים "ללכת עם העדר". בפועל, העולם המודרני מציף אותנו בשטח של מידע בתחומים רבים ושונים. כדי להיות "שיפוטי", "ביקורתי" ובעל "מחשבה עצמאית" בכל אחד מהם, צריך, מה לעשות, ללמוד את התחומים הללו. אני לא מדבר על דיוני מדיניות ("מה צריך לעשות") שמושפעים בראש ובראשונה מהעדפות וערכים, אלא על שאלות של אמת מדעית. בכדי להביע עמדה עצמאית, שיפוטית וביקורתית בתחומי אפידמיולוגיה וחיסונים, למשל, יש צורך בלימודים של שנים רבות. בלוגר מדעי מוביל ניסח את הבעיה במילים הבאות:

מדהים, אני יודע. אבל זו האמת: למרות שאני אינטליגנטי, משכיל, רגיש וספונטני, ולמרות שאפילו ביליתי לא מעט בלימודים אקדמיים, קראתי עם השנים אלפי מחקרים בעיון ואפילו יצא לי לכתוב עבור מדע גדול בקטנה ועבור הזרוע לחינוך מדעי במכון ויצמן, הידע שלי בתחום לא משתווה לידע של מישהו שלמד כמה שנים אינטנסיביות רפואה ואחרי כן הקדיש עוד מספר שנים להתמחות באימונולוגיה. מישהו שבניגוד אלי יכול להסתכל על גרף או מחקר בתחום ומייד לראות את הקונטקסט, להבין מה הגיוני ומה לא ואיפה יש טעות או אולי הצגה מגמתית או שגויה של דברים. מישהו שלמד כמויות עתק של חומר, טכניקות מעבדה, מנגנונים חיסוניים. מישהו ששולט בהיסטוריה ובהווה של הפיתוח והשימוש בחיסונים, בבעיות ובפתרונות, בבדיקות הסרולוגיות ובחקירות האפידמיולוגיות. בקיצור – מישהו שהוא אימונולוג.

לא לי ולא למגיבים ששלחו לי את החומרים אין את הכלים לנתח ולהעריך חומר כזה באמת. זו הסיבה בגללה תגובות לפוסט הזה עם ״הוכחות וראיות״ לכך שחיסונים לא עובדים או מזיקים פי 1,000 יותר ממה שטוענים וכו׳ הן חסרות תוחלת. יש לכם הוכחה שכזו? בוער בדמכם להוכיח לעולם את טעותו? מעולה. גם אני וגם אתם יודעים בדיוק מה צריך לעשות: לגשת איתה לאימונולוג, ביולוג, או כל איש אקדמיה אחר ויחד לפרסם מאמר פורץ דרך.

רוב האנשים לא יכולים להבין נושאים מדעיים מורכבים בעצמם. תמונת אילוסטרציה. Credit: Jan Pietruszka, depositphotos.com

חובבים רציניים, שמתעניינים וקוראים בתחום, יכולים לפחות להבין את הדברים שכותבים המומחים השונים, ולראות מתי יש קונצנזוס בתחום ומתי מתגלעים חילוקי דעות אמיתיים. רוב מוחלט של בני האדם אינם כאלה. אין להם לא את הידע, לא את הסבלנות ולא את הזמן הדרוש. אלו שחושבים שהם יכולים להיות ביקורתיים ו"בעלי מחשבה עצמאית", בדרך כלל הולכים במסלול קבוע: הם רואים כמה סרטוני יו טיוב, קוראים כמה בלוגים (דבר שמושפע כמובן ממילות החיפוש שהם מזינים, מהפידים שלהם ברשתות החברתיות ומהאלגוריתם שהם משתמשים בו), ובסופו של דבר מגיעים לדמות כריזמטית כלשהי שלה הם פשוט בוחרים להאמין. אף פעם לא הצלחתי לשמוע ממתנגדי חיסונים הסבר מספק, מדוע אסור להאמין לממסד המדעי והרפואי, למועצת המומחים של ה-FDA ולמשרד הבריאות, אבל כן אפשר להאמין לכל מיני ראשים מדברים ביו טיוב, שמומחיותם אינה ברורה, לקליפים עם גזרי עיתונים, או לנוכלים מדופלמים כמו אנדרו וייקפילד וחבורתו. בסופו של דבר, עבור כל מי שאינו מומחה, מדובר בשאלה במי לבטוח: האם בקונצנזוס המדעי של משרדי הבריאות, ועדות המומחים והמדענים המובילים, או במיעוט של דיסידנטים.

מגמת האנטי-ממסדיות, שהופכת דיסידנטים מהסוג הזה לגיבורים, מקורה בלקחים שהתגבשו אט אט בדעת הקהל המשכילה במערב במהלך המאה העשרים. חוקר המודיעין יו וילפורד כותב כי עד למלחמת וייטנאם, פחות או יותר, רוב האמריקאים נטו להאמין לממשלה שלהם, ולכן לא התנגדו כשהמחוקקים העניקו כוח מופרז לארגונים חשאיים כמו ה-CIA. שורה של שערוריות, ממלחמת וייטנאם עצמה, עבור במעקב לא חוקי אחרי אמריקאים ועד מבצעי ביון הזויים נוסח "ארטישוק" (ניסוי לשליטה מנטלית בבני אדם), לימדו שכבה הולכת וגדלה של אזרחים במערב שעל הממשלה אין לסמוך. אין ספק שגם בעשורים הבאים, ממשלים אמריקאיים שונים נתנו סיבות טובות לאזרחים שלא להאמין להם, והנטייה הזאת לחוסר אמון אנדמי ב"ממסד" הלכה והתפשטה גם בעקבות המלחמה הכושלת בטרור מימי ממשל בוש והלאה. מחאות "תרבות הנגד" של שנות השישים, ששוכפלו שוב ושוב במערב, העלו מצג של התנגדות בלתי מתפשרת ל"משטר", דבר שהתאפשר כמובן בשל התנאים הנוחים ומרחב הפעולה שהדמוקרטיות המערביות מציעות לאזרחיהן. הניאו מרקסיסטים באקדמיה ובשמאל הרדיקלי, מתודלקים ברעיונות של "אסכולת פרנקפורט" ודומותיה, הצטרפו כמובן בשמחה רבה למגמה הזאת, ופיתחו רעיונות של התנגדות מתמדת לממסד, ל"משטר", לשטיפת המוח הקפיטליסטית ול"חרושת התרבות". לפעמים היה מדובר בהתנגדות כמצב נפשי מתמיד, אבל רוב האנשים אינם יכולים להסתפק בכך. הם זקוקים למישהו שיוכלו להאמין לו. במקום לבטוח במדען, בשר הבריאות ומנכ"ל משרדו, ברופא ובועדת המומחים, הם בטחו במקורות חלופיים, לעיתים קרובות דמויות ניו אייג', רפואה אלטרנטיבית וקונספירטורים למיניהם.

נחזור לאלון מזרחי, ספסימן טיפוסי לשכבה שלמה של מתנגדי חיסונים בארץ:  

כשאני נתקל בסיפור רשמי, קונצנזואלי, מחייב, אני מתמלא התקוממות וזעם. אני מיד מחפש את השולל, הסיבוב, ההונאה, השקר הנוח. ככה אני וככה אני בנוי.

מי שקורא בזהירות את הטקסט הזה רואה שאין בו שום עצמאות מחשבתית או ביקורתיות. התגובה של מזרחי היא אוטומטית ורגשית. הוא מתעב את הממסד ופונה מיד לאלטרנטיבה. אין לו ברירה: "ככה אני וככה אני בנוי."

יש ערך עצום להבאה לדיון של הפרספקטיבה המודרת והמוכחשת, זו שמתעלמים ממנה בשם הרצון בסיפור אחד ואחיד – סיפור שתמיד מקדם אך ורק – תמיד, אך ורק – את האינטרסים של ממסד פוליטי מסויים. תמיד, אך ורק.

גם כאן, אין באמת בחירה. זה לא שמזרחי בוחן בזהירות את עמדת הממסד ועמדת מתנגדיו, וממילא אין לו את הכלים לעשות זאת. הוא פשוט מניח מראש שהממסד משקר בכדי לקדם אינטרס כלשהו (שימו לב למילים "תמיד" ו"אך ורק"), ונותן אמון מיידי ובלתי מוגבל ב"אלטרנטיבה המודרת והמוכחשת", כמובן זו של מתנגדי החיסונים.

לבעיה שהצגתי אין פיתרון קל. בסופו של דבר, לרובנו אין יכולת לשפוט באופן עצמאי וביקורתי ברוב מוחלט של הנושאים, ואנחנו חייבים לתת אמון במישהו. אם שערוריות כמו מבצע ארטישוק היו המחיר של אמון בלתי מוגבל בממסד, אזי גל התנגדות החיסונים, שמאיים להטביע אותנו תחת המגיפה, הוא המחיר שאנחנו משלמים על האמון באלו שמתיימרים להתנגד לממסד. כפי שאנחנו רואים היום, המחיר הזה כבד מנשוא.

אז מה אני מציע? כנקודת פתיחה, אני חושב שעלינו להכיר במוגבלות שלנו: אנחנו חייבים להאמין במקורות מידע מוסמכים לפחות כנקודת פתיחה, ולהבין בצניעות שלא כל דבר נוכל לבדוק בעצמנו. כברירת מחדל, אפשר לאמץ את העיקרון המשפטי הידוע כ"חזקת תקינות המנהל". כהנחת יסוד, לכו עם הקונצנזוס המדעי ועמדת הגופים המוסמכים. רוב האנשים שעובדים ב"ממסד" הם בני אדם כמוני וכמוך, ואינם מושחתים חסרי מצפון. השיטה המדעית מאפשרת ערעור על הקונצנזוס על גבי העיתונות המדעית, באמצעות שיטות מסויימות של הפרכה. דיסידנטים שמנסים לערער על ההסכמה הזאת באמצעות קליפים ביו טיוב דווקא, יש לחשוד בהם. כדי להפך את ברירת המחדל הזאת, ולבחור בדיסידנטים על פני הקונצנזוס, צריך סיבה טובה מאד. מאד מאד. כמה מאמרים שקראתם בבלוגים או קליפים שצפיתם בהם ביו טיוב אינם סיבה כזאת.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אוגוסט 21, 2021, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 29 תגובות.

  1. אולי שווה להוסיף שהמדע המודרני מתקשה לענות לצורך של אנשים בוודאות, שאותה ידעו לספק הדתות והאידיאולוגית הגדולות. ההיאחזות התחושה של ״יודעי האמת״ מספקת חוויה סובייקטיבית של וודאות ש״אנחנו בצד הנכון״.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאמר חשוב. רצוי שיופיע גם בעתונות הכתובה ובפייסבוק.

  3. לפעמים,גם מי שנמצא במיעוט יחסית למרבית הקהילה המדעית, יכול להיות צודק כשמדובר בנושא שהוא רחוק מלהיות מדע מדויק, כמו למשל ההתחממות הגלובלית והאנרגיה הירוקה. ממליץ בחום לצפות בסרט הדוקומנטרי שהפיק מייקל מור,בימאי דוקו מפורסם,איש שמאל מובהק,שנקרא: planet of the humans. בסרט זה,הוא ובימאי הסרט באו במטרה לשבח את חסידי האנרגיה הירוקה ומצאו עצמם בעקבות חקר העובדות וראיונות עם אנשי מדע שחושבים אחרת מהמקובל, מפשיטים את הירוקים והאנרגיה הירוקה עירום ועריה. דוגמה מייצגת: קיימים מקורות אנרגיה נקייה שמכונים "ביומסה",כמו למשל מיליוני עצים ירוקים שנכרתים,מעובדים לכפיסי עץ, שמזינים תחנות כוח שמייצרות "חשמל נקי" עם "דלק נקי", שיוצר מכריתת יערות ירוקים ענקיים. מצוין בסרט שאין שום כדאיות כלכלית לייצור אנרגיה בצורה מגוחכת כזאת, שמלווה בסובסידיות ענקיות לבעלי תחנות הכוח האלה, שהם כמובן טיקונים קפיטליסטים שמתעשרים מהאווילות של "הירוקים".
    סרט חובה להבנת הכשלים של ייצור תאי שמש ותחנות רוח לייצור חשמל והנזקים הסביבתיים שהם גורמים במהלך ייצורם ובתום חייהם, ללא מתן פתרון אמתי לייצור אנרגיה חלופית למקורות כמו פחם, נפט וגז.
    אגב בסרט נאמר שאם יכרתו את כל העצים בארה"ב, זה יספיק לייצור אנרגיה על פי הדרישות של היום ליום אחד…

  4. אף כי יש הרבה נכון בדבריך, וכרגיל אתה כותב יפה, אני חושב שלקחת את זה קצת רחוק מדי.
    ראשית, בחברה דמוקרטית לכל אחד יש קול אחד, וזה נכון בכל נושא. אמנם במשטר שלנו לא מובנה משאל העם, אבל אם יה משאל כזה ברור שהיו משתתפים בו לא רק מומחים אלא כל האזרחים. אם משל עם בנושא חיסונים נראה מופרך, תחשוב על משאל עם בנושא הסכם שלום עם סוריה. ישנם אנשים שהקדישו את חייהם המקצועיים לנושא – הסטוריונים, גיאוגרפים, אנשי צבא ומדינאים, אבל בסופו של דבר כולם יכריעו במידה שווה, כולל מוכר החמוצים משוק מחנה יהודה. ואם זה נראה בעייתי, אז נזכור, אולי, שדמוקרטיה היא שיטת משטר שהיא הכי גרועה חוץ מהאחרות.
    נקודה שניה, לשלוח את בעלי הפלוגתא שלך ללמוד את הנושא לפני שהם מבקרים אותו, זה בעצם לסתום להם את הפה. זה מזכיר לי שבויכוח תיאולוגי החרדי אומר "אתה מדבר על דברים שאתה לא מבין בהם. לך תלמד כמה שנים בישיבה ואז נחזור לדבר על הנושא", שזה בעצם מאמץ להחזיר בתשובה.
    ברור שאדם שלא למד אימונולוגיה אינו יודע עליה כמו אימונולוג מקצועי, וגם ברור שחלק גדול מהויכוחים שמתנהלים בנושא מתנהל על ידי אנשים שלא מבינים בו כלום. אבל יש לפחות כמה מאות, אם לא אלפי, נושאים כאלה, ואם זכות הדיבור תהיה רק למי שמומחה בהם, התוצאה תהיה שרק מתי מעט מומחים ידונו ויחליטו בכל נושא שהוא. אולי זה מה שאתה רוצה, שלטון הפילוסופים?
    מה שכן היינו רוצים זה היכולת לדון בדברים בצורה ביקורתית ומושכלת. לא כולם מסוגלים לכך, וכבר ראיתי מצבים שבהם אנשים שהוחזקו מומחים לתחומם התקשו לדון בו בצורה ביקורתית (למשל, משום שרוב האנשים לא יודעים סטטיסטיקה ולא יודעים איך לקרוא ולנתח נתונים). אבל האלטרנטיבה היא בעיני יותר גרועה – שרק המומחים יחליטו ובעצם ינהלו לנו את החיים, כי אנחנו הרי לא מומחים.

  5. ל tsvigil :
    האמירה שלך,"שילטון הפילוסופים",או האמירה "שילטון החכמים"(בד"כ בעיני עצמם), מזכירה לי ראיון מאלף בעיתון "הארץ" שקיים לפני כ 20 שנה, ארי שביט עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס,השופט משה לנדוי ז"ל,ראיון שמתאים ככפפה ליד למציאות העגומה שאהרון ברק ומשובטיו לדעה בעליון הובילו את האיזון בין שלשת הרשויות במדינה. כמה שהוא היטב לצפות בדייקנות מדהימה את הקורה היום.
    ציטוט מהמאמר:
    "יש אצל ברק תכונה שאיננה נראית לי. יש בו איזה עקשנות. כאשר הוא רואה לנגד עיניו מטרה שבעיניו היא נכונה וראויה, הוא חייב להשיג אותה יהיה אשר יהיה. אני חושב שהנשיא ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות השלטון שלנו. לא להשליט את המשפט, אלא להשליט ערכים מוסריים מסוימים כפי שהם נראים לו. זאת כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל. שאלה: האם ניכרת אצלו נטייה לרכז עוד ועוד כוח במערכת שבראשה הוא עומד ? תשובה: כן, כוח שלטוני וזה בעיני לא נכון. זה מוליך למבוי סתום, כי בית המשפט נכנס למים עמוקים מידי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות. הדבר מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים ומסוכן לבית המשפט מפני שכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האימון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות. כאשר בית המשפט מייצג דעה מסוימת, פרוגרסיבית ככול שתהיה, הוא מקומם חלק ניכר של הציבור שמתחיל לתקוף אותו בצורה גסה. אבל לצערי הרב אני חייב לומר שבית המשפט תורם להיווצרות המצב הזה בכך שהוא נכנס לתחום שאינו תחומו. בכך שהוא לוקח על עצמו להכריע בעניינים של אמונה ודעות שהמקום להכריע בהם הוא הכנסת". שאלה: האם בית המשפט איבד את הענווה שלו ? תשובה: בוודאי. הוא מגלה התנשאות ויומרנות. אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים. אבל בעיני המגמה הזאת איננה נכונה. קודם כל משום שהשופטים מקבלים על עצמם תפקיד שהם לא מסוגלים למלא, שהם לא הוכשרו למלא אותו. כי הם הוכשרו לשפוט, לא לשלוט. אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט".

    • האמת שאני נוטה יותר לתמוך באהרן ברק ובאקטיביזם השיפוטי שלו. אבל לא כל כך רואה איך זה קשור לנושא של הפוסט הנוכחי או למה שאני כתבתי.

      • אז אסביר לך. אתה דיברת על הניסיון הנואל לתת לקבוצה קטנה של אנשים להחליט בשביל כולם. זה בדיוק מה שקרה עם כנופיית שילטון החוק מבג"ץ והפרקליטות בראשות היועץ המשפטי לממשלה,החל מהיועץ העלוב זמיר.
        היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יצחק זמיר, קבע בפסקנות כי על פי ועדת אגרנט, המילה האחרונה היא של היועמ"ש והממשלה צריכה לקפוץ לדום ולבטל את דעתה מפני דעתו.
        ציטוט מדו"ח ועדת אגרנט, שהגדירה בשנת 1962 את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה והתנהלות הממשלה מול המלצות אלו וכך קבעה: "אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה, כי בדרך-כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של "היועץ המשפטי לממשלה", ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית-המשפט העליון, כאל חוות-דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול-דעתה שלה…" ואיך פרש זאת נשיא העליון בדימוס אהרון ברק, תוך גיבוי ליצחק זמיר בפסק דינו בפרשת השר פנחסי: "היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת…ופירושו שלו מחייב אותה פנימה…השקפה זאת יונקת חיותה מהמסורת החוקתית שלנו, מסורת זאת גובשה בדו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (1962).
        איך לומר ? דברי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יצחק זמיר ודברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק אינם האמת הצרופה, אפילו לא למצער "אמת לשעתה" וכל הבסיס להפיכת היועץ המשפטי לממשלה לשליט המדינה והפיכת נבחרי העם,ראש הממשלה ושריה למריונטות בשליטתו, מבוסס על הטעיית הציבור ואי אמירת אמת של הבכיר בפרקליטות לשעבר והבכיר בין שופטי העליון לשעבר.

      • אני איתך. החברים כאן נוטים לשכוח שהממשלה אמורה להיות כפופה לחוקים שמחוקקת הכנסת, ושהרבה פעמים הדיבורים על "כנופיית שלטון החוק" הוא כיסוי או לשחיתות או לעצלנות של הממשלה שלא טורחת לשנות את החוק.

  6. הניאו מרקסיסטים באקדמיה ובשמאל הרדיקלי, מתודלקים ברעיונות של "אסכולת פרנקפורט" ודומותיה,BRUH ….עוד פעם קונספרציית של "המרקסיזם התרבותי" ….

  7. למען הסר ספק התחסנתי בשני חיסונים. לאחר טסט שנעשה במרכז רפואי ל"חומר" שלא ראיתי מאיזה פלקון לקחו את החומר אם בכלל.
    מעולם לא לקחתי חיסון לשפעת ולא חליתי בשפעת ממש. צננת קלה בלבד. מדוע???

    תגובה לחיסון ראשון הייתה סבירה ונמשכה כ-3 שבועות. מהחיסון השני עד היום מפברואר אני לא אני. עם שיפור .
    עבדתי במרכז רפואי 45 שנה,
    בילדות חליתי באדמת, בצבא קבלתי חיסון לאדמת, וב1979 חטפתי אדמת שפגעה באלפים והשאירה אותי ועוד רבים עם נכות לחיים אחרי אנצפליטיס.
    עד היום רמת הנוגדנים שלי 1:400.
    אבולה חוזרת ,גם צרעת (הנסון) חוזרת שלא נדע ולא מדברת על פוליו שחפת ואחרים.
    שנה שנתיים לפני ה"קורונה" הייתה דלקת ריאות בתפוצת נאטו, גם שנה אחרי , היו עשרות מאושפזים ולא עשו מזה צ'ימס, ואני שואלת מדוע.
    כאשר המטופלים הראשונים ב"קורונה "יצאו מאקמו הם סיפרו על תופעות שהיו לרבים כמוני אחרי האדמת ב – 1979 . אמנזיה, אבדן זיכרון כמו שמות ילדים מקום המגורים ועוד, פטכיות, כתמי מוות, אנמיה ועוד.
    הדבר הראשון שעשיתי כאדם אחראי הוא לפנות למטפלים בי כדי לשאול -אולי מה שהיה לנו ב-1979 לא היה אדמת למרות הסימנים הדומים, ויש תיעוד במשרד הבריאות אולי זו "קורונה" שמוכרת מ- 1960 לא שווה בדיקה? תשובה לא קבלתי עד היום.
    הרבה תהיות יש בעיקר ש"קוברים" מידע ל-30 שנה.
    תחילה דברו על זן חדש ל"קורונה" דלתא , עכשיו יש כבר 12 זנים חדשים? למי להאמין?
    כאשר לא היו טלפונים וטלוויזיה היה קל יותר להסתיר מידע. היום אנחנו בעולם אחר.
    רב הנסתר על הגלוי.
    השקיפות חסרה. והעדר טיפול בעולם השלישי מוסיפה על התחושה של האי אמון.
    מי שיש לו – יחוסן ומי שאין לו ……………..
    מדוע לא חיסנו מיד את כל האוכלוסייה והחליטו דווקא לתת לגיל השלישי שלרובו מחלות רקע ב"תרוץ" חייבים לשמור על אמא ואבא. מה עם הורים צעירים עליהם לא צריך לשמור?
    שיטת ההפחדה תמיד עובדת. ובטח שטיפת המוח שאתה חווה שמקריאים לך מהפרומפטר מה כתוב כי זה מה שנדרש.
    בקשתי בדיקה סרולוגית ונענתי" תשובת הנוגדנים לא אמינה, הנוגדנים משתנים כל הזמן" .

    מה שמכעיס אותי שהסתובבתי גם בסגר עם הכלבה בכל ה"גיפה", עם כסא ממונע. אספתי הכל מרצפת הרחובות ולא חליתי. חליתי ממש לאחר החיסון השני בעיקר.
    אישית חוששת יותר מהקורקינטים שטסים נגד הכיוון ומכוניות שלא יעלו עלי.

    כל זמן שמגיעים משלוחים מחו"ל כולל אוכל מוצרי חשמל רכבים ועוד שאיש לא יודע מי טיפל בהם בדרך והיכן עברו , זה בסדר?
    הרוב מגיע מעולם שלישי שלא מחוסן ???
    ויש לי עוד הרבה שאלות ותהיות ולא אמרתי שאין סוג כל שהוא של שפעת אבל במקום כל שהוא אין שקיפות..
    אישית חושבת שהיה צריך לעשות מהפכה תעשייתית, זה התבקש אבל
    לא חוק הברירה הטבעית לצערי.
    חסר מזון לאוכלוסייה בעולם.
    עוד מעט גם לא יהיו מים.
    נגד אמא טבע אין מה לעשות לצערי.
    ואני מהאופטימיים.
    רק בריאות

    • מה ההכשרה האפידמיולוגית, המדעית ו רפואית שמאפשרת לך לערער על עמדות הקונצנזוס המדעי בנושא הזה? ואת יכולה לעשות בדיקה סרולוגית מתי שתרצי. אני עשיתי.

      • אם מנהל בכיר אימונולוג אומר לי שזה חסר טעם לבצע בדיקת נוגדנים והוא לא היחיד, אין סיבה לקחת דגימה. והאמן לי שבקשתי. כמות הנוגדנים משתנה. והכי מתסכל שגם מי שחוסן עשוי לחלות וגם להדביק.
        יש רב הנסתר על האמת לצערי. העובדות בשטח מדברות. בתקווה לשינוי המגמה בלי 13 וריאנטים חדשים. רק בריאות.

      • יש לך המלצות פומביות של משרד הבריאות, והן הקובעות. לא משהו שמישהו אמר.

      • ושוב: לפי כל הנתונים מי שחוסן חולה ומדביק הרבה הרבה פחות. פי כמה פחןת.

        בתאריך יום א׳, 22 באוג׳ 2021 ב-18:42 מאת Danny Orbach :

        > יש לך המלצות פומביות של משרד הבריאות, והן הקובעות. לא משהו שמישהו אמר. > > בתאריך יום א׳, 22 באוג׳ 2021 ב-18:39 מאת הינשוּף <

      • תודה למענה, אני סומכת על מי שמטפלים בי במרכז רפואי גדול.
        ההדבקה של המחוסנים פעם שניה לא פחות קשה מאחרת, תלוי בגיל מחלות רקע והרבה מזל.
        התחסנתי פעמיים. מה שעברתי דווח למי שצריך כי זה מה שחשוב.
        את גופתי תרמתי למדע, אולי יחכימו..
        ישנם פרטים אישיים שאני לא יכולה לפרט כאן. מי שצריך לדעת יודע. הגינות ויושרה הכי חשובה.
        נקווה לטוב
        רק בריאות

      • אבל זה לא נכון! מבין המחוסנים מספר הנדבקים קטן בהרבה, מבין החולים הקשים עוד יותר, ומחןסנים טריים כמעט לא חולים קשה. אלו הנתונים. אלו העובדות. אמת מדעית חקוקה בסלע.

      • האם ביקרת פיזית במחלקות קורונה בכמה מרכזים רפואיים, לא תוצאות של משרד הבריאות?
        או בחדרי מיון, שם הדברים נראים מעט שונה.
        ולא אוסיף. רק בריאות ושנה טובה יותר.

      • לי אין שום סמכות ויכולת להבין את המתרחש במחלקות רפואיות, וגם לך לא. זה לא עניין של התרשמות אימפרסיוניסטית אלא של נתונים ושל סטטיסטיקה. Danny Orbach, PhD Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew University of Jerusalem 972-527244538 dannyorbach@gmail.com

    • לא בדקתי את כל הפרטים של תגובתך הארוכה, אבל מחלת הנסן היא מחלה חיידקית עם טיפול יעיל אך ללא חיסון ולכן לא רלוונטית לדיון. לאבולה, לעומת זאת, יש עכשיו כבר חיסון ולכן ההתפרצות האחרונה כבר הרבה פחות מפחידה (ליתר דיוק: כבר בהתפרצות הקודמת בזאיר היו חיסונים זמינים. אבל צדדים שונים בסכסוך תקפו את עובדי הבריאות והפריעו לטיפולים יעילים וחיסונים יעילים).

      • הנסן= צרעת. לא עלינו שינו את השם במכוון. לא הייתי בזעיר, הייתי בדרום אפריקה ,בוצואנה
        וזימבבואה. לא בדקתי את נושא החיסונים הזמינים. חזרתי בשלום.
        רק בריאות.

  8. היי דני.
    למרות שאני מסכים איתך, ואתה כותב מנומק ומצטיין, באיזשהו מקום התעייפתי מהדיון הזה. כאילו, מה הטעם? לך תשכנע חברי כת שהם טועים.. אני חושב שהיום במדינת ישראל כבר אין כמעט מתלבטים, יש את מי שהתחסן, ויש את מי שלא יתחסן אלא אם כן יחסנו אותו בכפייה (מה שכמובן ישכנע אותו בצידקת, הקונספירציות שלו עוד יותר.. מצד שני, ככה לפחות הוא לא יהיה מסוכן)

  9. להביא מתנגד לחיסונים אדם שהיה "ימין קיצון ועבר לשמאל קיצון" ולצטט אותו – אינני חושבת שהוא דוגמא לרוב מתנגדי החיסונים. אכן רבים מהם מזכירים "מימסד", "אינטרסנטים שמחוברים אולי לפייזר או מודרנה", וכו'. אבל רוב המתנגדים ששמעתי לאחרונה טענו לחוסר אימון בחיסון "בגלל שעשו אותו כל כך מהר ובשיטה לא רגילה", בשונה מחיסונים אחרים. ואני מודה להורי שלא רבו עם אחות בית הספר כשנתנו לי את החיסון נגד שיתוק ילדים.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני מסכימה עם המבנה העיקרי של הטיעון – בנושאים באמת מסובכים, ויש הרבה נושאים כאלו בעניין המודרני, אף אישה שלא למדה את הנושא לא יכוהל לשפוט ולהחליט בעצמה, בצורה ביקורתית, כל מה שאפשר זה לבחור לאילו מומחים להאמין.

    אני מסכימה גם בנוגע לנטייה הכללית. בעבר החברה הייתה שמרנית יותר ויותר תומכת במוסדות. מרד באופן כללי נחשב לדבר רע, וציות נחשב לטוב. בעולם המודרני זה התהפך. מרד ונונקונםורציזם נחשבים לטובים ואמון במוסדות נחשב לרע. ובגלל שבנינו לא מעט מוסדות טובים, זה יוצר בעיות.
    אבל, אני לא מסכימה לגבי הסיבה. אנשים האמינו במוסדות גם כשהמוסדות היו גרועים להפליא. למשל, כשהייתה מלוכה ואצילים. וההסברים בנוגע לשערוריות בארה"ב לא מספיקים כדי להצדיק את הצייטגייסט האנטי מוסדי. בימים עברו אציל יכול היה להרוג את הטבח שלו, ככה סתם, ואז להיות מוזכה בבית המשפט על ידי עמיתיו. המוסדות בימינו הרבה יותר אמינים מאלו של פעם.

    הסנטימנט האנטי מוסדי הוא הרבה יורת מתגובה הגיונית לכשלונות מוסדיים. הוא חלק מהתרבות של ימינו. כזו שמבוססת על הנראטיב של המדען הבודד שהולך נגד כולם ומנצח, דווקא בתקופה בה רוב מוחלט של המדע מבוסס על שיתופי פעולה. אפשר לראות אותו בסרטים כמו "אווטר" ובתרבות הפופולרית ובשירים ובספרים.
    והאנטי ממסדיות הזאת היא דבר הדורש הסבר מעמיק יותר. ואני תוהה לגביו כבר כמה זמן. אולם לצערי, אין לי תשובה.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נראה לי שיש כשל בפוסט… הבעיה עם מתנגדי החיסונים היא לא שהם לא שהידע הוירולוגי שלהם לא מספק אלא שההסבר האלטרנטיבי שלהם לא מספק. תיתכן עמדה שוללת חיסונים שתהיה משכנעת גם בלי ידע מעמיק בתחום.

    למשל, אם הייתי מתנגד משטר ברוסיה הסובייטית והיו מציעים לי לקבל זריקת חיסון שקיים קונצנזוס בין המומחים שכדאי שאקבל אותה, עדיין הייתי חושש. לא כי יש לי ידע מעמיק בוירולוגיה אלא כי יש לי מושג בסיס מה עמדת הממסד ברוסיה לגבי מתנגדי משטר.

    הסיבה שאני אישית חולק על מתנגדי החיסונים היא שאני לא מקבל את ההסבר האלטרנטיבי שלהם כפשוטו אלא שיש לי הסבר אלטרנטיבי לקיום ההסבר האלטרנטיבי שלהם (בגדול חושב שרובם נמצאים בהלם ילדותי מזה שהעולם לא תמיד הוגן ועדיין לא סגורים על מה מתפקד בעולם ומה לא).

  12. בגדול אני מסכים איתך, אבל דווקא בקורונה היא דוגמא לליקוי מאורות – ה CDC אמר שלא צריך להגביל טיסות מסין, ואחר כך שמסיכות לא עוזרות, ואחר כך שכן עוזרות וכן הלאה.
    זאת בניגוד לעשרות בלוגרים שאמרו שהקורונה מסוכנת, וצריך להגביל טיסות וכו'.

    קשה לדעת למי להאמין.

    • כי אנחנו במגיפה חדשה, ומן הסתם הידע מתעדכן תוך כדי תנועה

      • מסכים. אני נמצא כרגע במערב אירופה ונראה (מרושם אישי) ש'ההלם הילדותי' שהזכרתי קודם די חזק אנשים מ'מדינות מסודרות' שבפעם הראשונה נתקלים בבלבול מצד הרשויות. לא רק מתנגדי חיסונים אגב. הרבה אנשים פה מתלוננים בתמיהה על האבסורד שבשינוי תכוף של המדיניות ולא מבינים למה לא פשוא מחליטים פעם אחת ומראש על המדיניות הנכונה. משבר האמון נובע בחלקו מאמון מוגזם ביכולות המערכת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: