שואה קלה לעיכול: התובנה של נווה דרומי

בציוץ שהפך לשערורייה רבתי, טענה העיתונאית נווה דרומי שקל לאנשים לעכל את חווית השואה של אנה פרנק יותר מאשר את תאי הגזים ובורות ההריגה. היא צדקה – ואם נחשוב רגע, נראה שההתבטאות שלה מציבה בפנינו מראה לא פשוטה על מגבלות הזיכרון האנושי.

קל לנו יותר לזכור סיפורים מיוחדים, כמו פרשת אוסקר שינדלר. בתמונה: תערוכה מחוץ למפעל הישן של שינדלר בקראקוב. Credit: SnapTPhotography, depositphotos.com

בסרט הלבנוני הקלאסי "מערב ביירות", שמספר על מלחמת האזרחים בארץ הארזים, יש סצינה ידועה שבה גיבורי הסרט, שניהם ילדים, משתתפים בהפגנת זעם לזכר המנהיג הדרוזי כמאל ג'ונבלאט לאחר הרצחו. המפגינים צועקים "ברוח ובדם נפדה אותך, כמאל", והילדים כמובן מצטרפים אליהם בהתלהבות. לאחר זמן, שואל אחד הילדים את השני: "תגיד, מי זה כמאל?" וחברו עונה לו: "לא יודע". למרבה הצער, זו גם הדינמיקה בלינצ'טרנטים לא מעטים שמתרחשים בשיח הישראלי. משפיעי טוויטר כאלה ואחרים זועמים על התבטאות שערורייתית כזו או אחרת של פוליטיקאי, פובליציסט או סלב אחר, מישהו חזק יותר (לרוב עיתונאי) משתף, והפרשה הופכת להתנפלות רבתי, כאשר רוב המתנפלים כלל לא טרחו לקרוא, ובוודאי שלא לנסות להבין, את ההתבטאות המקורית בהקשרה הנכון.

בפוסט האחרון שלי, תיארתי את דינמיקת הלינצ'טרנט הזאת, והקשר שלה לתרבות הביטול של הימין בישראל, במיוחד בכל הנוגע לציד ערבים בתפקידים בכירים והניפוח המפחיד של המושג "תומך טרור". הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כשמדובר בהתבטאויות שקשורות לשואה, העצב הרגיש של החברה הישראלית. נוכחנו בכך, שוב, עם סערת כוס התה שהתעוררה עקב דבריה של הפובליציסטית נווה דרומי. זו, עיתונאית ביביסטית שאף פעם לא הערכתי יותר מדי את תובנותיה, דווקא אמרה לשם שינוי משהו נכון: שקל לאנשים שחיים היום לעכל יותר את סיפור השואה של אנה פרנק, מאשר את המציאות הנפוצה יותר של תאי גזים ובורות ירי. היו שהבינו את ההתבטאות הזאת, בטעות, ככזו שהמעיטה בסבלה של אנה פרנק, כאילו החוויה שלה היתה "קלה יותר". אלו שטויות. דרומי לא דיברה על קורבנות השואה, בין אם מדובר באנה פרנק או באלו שנספו בתאי הגזים, אלא על הקבלה של השואה (בלעז, רצספציה) בקרב אלו שזוכרים אותה כיום. וכך היא עלתה על תובנה חשובה: סיפורי השואה שכולנו מכירים וזוכרים נוטים להיות מקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, לפעמים נדירי המציאות, ומכל מקום רחוקים מאד מחוויותיו של קורבן השואה הטיפוסי.

שימו לב לסיפורי השואה שנחרטו בזיכרון הישראלי, ועוד יותר מכך העולמי. ז'אנר מקובל אחד של שוברי קופות ורבי מכר שואתיים עוסק בחסידי אומות העולם, אותם בודדים שהצילו יהודים תוך כדי חירוף נפשם. בסוגה הזאת ניתן למנות את רשימת שינדלר ואת הסרט החדש (והמוצלח מאד), "אשתו של שומר גן החיות", שניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים. ז'אנר נפוץ נוסף הוא על יהודי שהסתתר בין הגויים. כאן, הדוגמא המפורסמת ביותר היא היומן של אנה פרנק, שלא לחינם פרץ דרך בתודעת זכרון השואה העולמית, אך אפשר להוסיף לו יצירות ידועות אחרות כמו "הפסנתרן". ישנם גם סיפורים על לוחמי התנגדות יהודים כגון מורדי גטו וורשה, או על פרטיזנים יהודים ביערות, אופציה שהיתה כמובן פתוחה רק לצעירים מעטים שהיו להם גם מזל, גם תושיה וגם יכולת להשיג נשק. אפילו סרט כמו "החיים יפים", שכביכול תיאר את גורלה של משפחה יהודית-איטלקית במסלול "שגרתי" יותר של מחנה השמדה, הדגיש את הייחודיות של הגיבור הראשי ובנו באופן שלעיתים גבל בסיפור פנטזיה.

גובל בסיפור פנטזיה: החיים יפים של רוברטו בניני

כמובן, המציאות השגרתית של השואה (איינצגרופן, תאי גזים, מוות המוני ברעב ובהתעללות) נוכחת ברוב הסיפורים הללו, אולם כמעט תמיד היא נמצאת ברקע. ביומנה של אנה פרנק, עדות היסטורית אמיתית שנבחרה כאקזמפלר שואה מבין אלפי עדויות אחרות, ההשמדה היא אפילוג עצוב לסיפור המסתור; ב"חיים יפים", היא בעיקר רקע לסיפור הישועה של גווידו ובנו, והבמאים של רשימת שינדלר הגדילו לעשות, ויצרו סצינה פנטסטית של נס לא סביר בעליל בתאי הגזים עצמם. רשעותו של אמון גת, המפקד הסדיסט של מחנה פלאשוב, נועדה בעיקר ליצור ניגוד לאצילות נפשו של חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר. מדובר בבעיה מבנית, שמונעת מהסיפור העיקרי של השואה להיקלט כראוי בתודעה האנושית. באחד מספריו, חילק פרימו לוי את אסירי מחנה הריכוז לשתי קטגוריות עיקריות. יש את ה"מיוחדים" שמצליחים לשרוד מסיבות שונות (האופורטוניסטים הערמומיים שדואגים לעצמם על חשבון אחרים, אלו עם כוח נפשי עצום שמצליחים לחשוב על העתיד, ואנשים שיודעים לשתף פעולה עם אחרים ולאגם משאבים בכדי להגדיל את סיכוי ההישרדות), ולעומתם – את המוני המוזלמנים האלמוניים, כבויי העיניים, מזי הרעב ומושפלי המבט, שמתים במהירות ומתחלפים באחרים, דומים להם. שימו לב שמבחינה אובייקטיבית, אין שום הבדל אמיתי בין המוזלמן לבין אחד מהאסירים שהצליחו לשרוד. לאלו גם אלו יש שם, משפחה, זכרונות, עבר, נסיבות חיים מגוונות. אולם מי שלא הצליח לשרוד בדרכים מיוחדות, קרי הרוב הגדול, אינו מצליח להתבלט גם בזיכרון והופך, בסופו של דבר, לקורבן אלמוני.

יש להדגיש זאת שוב: רוב מוחלט של היהודים באימפריה הנאצית לא זכו לפגוש חסיד אומות עולם (קל וחומר להיעזר בו), להצטרף לתנועת התנגדות, להסתתר בעליית גג מחוץ לגטו, או אפילו להקים רשת עזרה הדדית במחנה ריכוז. למעשה, גם רוב אלו שניצלו – ניצלו בגלל הגורל העיוור. בכך, ישנו ניגוד מבני ובלתי ניתן לגישור בין השואה עצמה לבין ייצוגיה בספרות, בקולנוע ואפילו בהנצחה.

Frank in May 1942, two months before her family went into hiding
סיפור מרגש, אבל לא טיפוסי: אנה פרנק

לטוב ולרע, לאנשים קל יותר לזכור נראטיבים מרגשים עם ייחודיות, התחלה, אמצע וסוף. בספרו הקלאסי ברבור שחור מספר נסים ניקולס טאלב שבזמן מלחמת האזרחים בלבנון, עסקה העיתונות הלבנונית באופן אובססיבי בסיפורו של ילד איטלקי שנפל לבור, בשעה שמאות ואלפי ילדים נרצחו ליד מערכות העיתונים ממש. אדם אחד שמת – טרגדיה, אבל מיליון איש – סטטיסטיקה. פרשת ה"פיתרון הסופי" הסתיימה רע עבור העם היהודי, רע מאד, אפילו אם לא בתוצאה הרעה האולטימטיבית. אנשים מעדיפים להתמקד בתתי סיפורים עם סוף טוב, כמו סיפורם של ניצולי שינדלר. אפילו סיפורה של אנה פרנק, שמסתיים בסוף עצוב, מרומם את הרוח במידה מסויימת כי הוא מזכיר לנו גם את האצילות של אלו שהסתירו את אנה ומשפחתה. בסיפורו של היהודי הטיפוסי בשואה לא היתה שום אצילות, שום דבר שירומם את הרוח או יותיר לנו קתרזיס, ולכן אנחנו נוטים ללמוד על הסיפורים הטיפוסיים הללו כסוג של סיכום יבש בסיפורי היסטוריה. הספרים, הסרטים ויתר תוצרי התרבות, מעצם טבעם כנראטיבים סגורים שיש בהם היבט מרגש, לעולם ימשכו אותנו לשוליים. קשה לנו כל כך לתפוס את השואה, האירוע הזוועתי ביותר בהיסטוריה האנושית, דווקא בגלל היומיומיות הבנאלית שלה.   

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אוקטובר 23, 2021, ב-ינשוף היסטורי ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 11 תגובות.

  1. אני מסכים ומתנגד, ראשית למה מתנגד, הכינוי של נווה דרומי ביביסטית הוא הקטנה, היא עיתונאית ימין ותומכת בבנימין נתניהו. אתה לא חייב להסכים איתה אבל כהיסטוריון אסור לך לזלזל בה והמונח ביביסטית הוא הקטנה וזילזול.
    כן, השואה בביקור בבית אנה פראנק היא "קלה לעיכול" לא כי השואה קלה אלא כי המקום קל, אין בו לא דם לא תמונות של עמרומים ומזי רעב או ערנות שיני זהב או נעלי ילדים, זה בית ככל הבתים עם מחבא נקי וסטרילי, קל לנו כאשים לקבל זאת ולצקצק ולומר איזו מסכנה.
    אנא פראנק לא כתבה באושביץ או במחנה אחר בו היתה יומן ואנו לא ודעים מה היה לה שם, היא לא ספרה על מנת חלקה בצריפים או על איך שרעבה , לכן קל לנו להזדהות בגלל הנקיות והסטריליות .

    • חשוב לי להדגיש שאני לא מאמין בפוליטיקלי קורקט. עיתונאים שעמדתם הפוליטית נתפרת לפי עמדות של מנהיג ספציפי אינם מוערכים בעיני, מה לעשות.

      • זה גבול דק – להרבה אנשים יש הזדהות ארוכת טווח עם אמירות של מנהיג פוליטי כלשהו. ובעיקר, זה פשוט לא רלוונטי לעניין הכתבה עצמה.

  2. מעניין ממש, מסכימה מאד.

  3. התיאור הזה נכון גם לעיתונאים אנטי ביביסטיים שעמדתם הפוליטית נתפרת כניגוד לעמדותיו של מנהיג ספציפי אבל אותם לא תתאר כך.
    דרך אגב אני חושב שטוב שיש עיתונאים ימניים תומכי נתניהו שידאגו להציג את פועלו כראוי.

    • בוא נאמר כך: קשת העמדות שאינן תואמות לעמדתו של ביבי ברגע זה רחבה יותר ממה שהוא מטיף לו בכל רגע נתון.

      • ישנם כמה עיתונאים שעמדותיהם הן תשליל של עמדותיו של ביבי בכל נושא ונושא.

        היום הבן 7 שאל אותי מה חטאו היהודים שאייכמן רצח אותם (הוא מכיר את אייכמן מסדרת הספרים החרדית הפופלרית "ניצחתי אותך אייכמן")? אמרתי לא יודע. אז הוא שאל אם סבא יודע. עניתי שגם סבא לא יודע. אז הוא שאל מי יודע? אז הצבעתי כלפי מעלה.

        האמת אינני יודע אם גם הוא יודע. לא תמיד יש עונש בגלל חטא. יש בעולם בחירה חופשית ובחירה חופשית כוללת את האפשרות להיות רשע.

  4. אני מבין שקשה לתפוס מלחמה הרס ומוות בצורה הכי אכזרית וטוטאלית את זה כמו שהוא, השואה מבחינתי זה עוד פרק טראגי בהיסטוריה האנושית . אישית הדבר שהיה הכי קרוב מבחינתי לתאר את זה היה הסרט צא וראה הסובייטי אישית יותר טוב מכל משהוליווד אי פעם יכולה להראות אכן לא עושים סרטים כאלה יותר ומבחינתי עוד סרט שואה מדהים.

  5. יש גישה חדשה היום לנושא, ומגוחכת ככל שתהיה היא יושבת על בסיס איתן.
    הבסיס הוא אינדוקטרינציה של מערכת החינוך באמצעות "המסע לפולין", מטס מזדמן מעל שרידי מחנה השמדה כזה או אחר (בפולין, אלא מה?) ונאומי גאוה יהודית למיניהם. ואל נשכח את השנים בהן גדלנו על האדרת המחאה הפעילה של בודדים מול הצאן לטבח.
    הביטוי הפופולרי הוא סממנים לאומניים-דתיים (התעטפות בדגל כאילו הוא טלית, דמיעה משותפת בעידוד המערכת, הצדעות למיניהן באויר וביבשה) והחשוב ביותר הוא תרבות פופולרית קולנועית.
    רשימת שינדלר היה תמים יחסית בגישתו להיסטוריה.
    ממזרים חסרי כבוד כבר ניסה להציע היסטוריה אלטרנטיבית…
    כך שנוה דרומי (אכן ביביסטית חסרת כבוד) יודעת היטב על מה ואל מי היא מדברת.
    יותר מ"שואה קלה לעיכול" יש "שואה אלטרנטיבית".

  6. יש גישה חדשה היום לנושא, ומגוחכת ככל שתהיה היא יושבת על בסיס איתן.
    הבסיס הוא אינדוקטרינציה של מערכת החינוך באמצעות "המסע לפולין", מטס מזדמן מעל שרידי מחנה השמדה כזה או אחר (בפולין, אלא מה?) ונאומי גאוה יהודית למיניהם. ואל נשכח את השנים בהן גדלנו על האדרת המחאה הפעילה של בודדים מול הצאן לטבח.
    הביטוי הפופולרי הוא סממנים לאומניים-דתיים (התעטפות בדגל כאילו הוא טלית, דמיעה משותפת בעידוד המערכת, הצדעות למיניהן באויר וביבשה) והחשוב ביותר הוא תרבות פופולרית קולנועית.
    רשימת שינדלר היה תמים יחסית בגישתו להיסטוריה.
    ממזרים חסרי כבוד כבר ניסה להציע היסטוריה אלטרנטיבית…
    כך שנוה דרומי (אכן ביביסטית חסרת כבוד) יודעת היטב על מה ואל מי היא מדברת.
    יותר מ"שואה קלה לעיכול" יש "שואה אלטרנטיבית".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: