שובר גלים: איך נלחמים נכון מאוקראינה ועד גל הטרור

מי שרוצה לרקום אסטרטגיה נכונה, הן למלחמה קונבציונאלית והן למלחמה בטרור, חייב להבין את מהות האיום שעומד מולו, להכין כלים להתמודד עם האיום הזה, ולדאוג שיש לו מספיק משאבים ולוגיסטיקה מתאימה בכדי להפעילם כיאות. ינשוף צבאי-אסטרטגי עם תובנות, מאוקראינה ועד המלחמה של ישראל בטרור.

Credit: Zacarias Damata, depositphotos.com

פיליפס אובראיין הוא היסטוריון נודע של מלחמת העולם השנייה. בספרו, שעוסק בסיבות לניצחון בעלות הברית במלחמה, הוא שם דגש רב על הלוגיסטיקה, הכלכלה, התעשייה ומערכת התקשורת המצויינת של ארצות הברית, בריטניה והמדינות שנלחמו לצידן, וטוען שאלו היו הגורמים שהכריעו באמת את מאבק האיתנים מול הנאציזם. מאותן סיבות, אובראיין היה מהפרשנים הבודדים שחזו מראש את הכישלון הרוסי בראשית המלחמה מול אוקראינה. כאשר רוב עמיתיו הסתנוורו מהנשק החדיש, המודרניזציה הסוחפת והתרגילים המסחררים של הצבא הרוסי, הוא הבין שהשחיתות, הריקבון, והלוגיסטיקה הגרועה של הצבא הזה יקשו עליו לממש את יתרונותיו. בכך, הוא טוען, דומה הצבא הרוסי של היום לצבא הצרפתי ערב מלחמת העולם השנייה. הצרפתים דאז התכוננו למלחמה מול גרמניה, בדיוק כפי שהרוסים התכוננו במשך שנים לפלישה לאוקראינה. היה להם, לצרפתים, את אחד מהטנקים החדישים של התקופה, דוקטרינה מפורטת וסד"כ מרשים. כל אלו לא הועילו, מפני שהצבא לא תפקד בשעת מבחן. גם אני, דרך אגב, הייתי בפוזיציה דומה לזו של אובראיין. כבר בימים הראשונים למלחמה, נאלצתי להתווכח באולפני טלוויזיה עם כל מיני אלופים, תתי אלופים ואלופי משנה במילואים, שנשבעו שהצבא הרוסי ינצח תוך כמה ימים. ואיך אפשר להאשים אותם? בביקורים שלהם במוסקבה הם ראו כלי נשק חדישים, תוכניות מודרניזציה ותרגילים מהונדסים היטב, אבל לא את מערכת התמיכה הרקובה והמיושנת שמאחוריהם.

מומחים אחרים, כמו כריסטופר אודוהרטי, ביקרו את התזה של אובראיין, וטענו כי יש הבדל מהותי בין אוקראינה וצרפת, שני מקרי המבחן שלו. הצבא הצרפתי נכשל, הם טוענים, כי דבק באופן עיוור בדוקטרינה מיושנת, ואילו הרוסים מעדו דווקא כי לא יישמו את הדוקטרינה הצבאית שלהם ובמקום זה "אלתרו" את הפלישה לאוקראינה באופן ששיחק ליתרונות הטקטיים של אויביהם. למשל, במקום לנוע בצוותי קרב גדודיים משוריינים בחיפוי ארטילריה ורגלים, הם שלחו שריון ללא רגלים, צנחנים ללא שריון ומרכיבי כוח שבורים אחרים, שהיוו טרף קל לחוליות הנ"ט האוקראיניות המהירות. בכל מקרה, גם לפי אובראיין וגם לפי אודוהרטי, הלקח מהמלחמה ברור כשמש: כשמנסים להעריך את יכולתו של צבא להילחם מול אויב, צריך להסתכל לא רק על מספר החיילים, סדר הכוחות, כלי הנשק החדישים והדוקטרינה, אלא על היכולת של מפקדי הצבא לממש את כל אלו בפועל. אין שום ערך לטנקים ומטוסים חדישים, אם צי המשאיות שאמור להביא להם את הדלק והחימוש אינו מתפקד כיאות, מכשירי תקשורת חדישים אינם מועילים בדבר אם מתקשים להתקינם ומשתמשים במקום זאת בתקשורת לא מוצפנת, צוותי קרב גדודיים אימתניים בתיאוריה יתפזרו כחול ברוח בלי מערכת מתאימה של לוגיסטיקה, פיקוד ושליטה, והתוכנית הטובה ביותר תעבוד רק "עד שיתנו לך אגרוף באף". בלי מפקדים גמישים מספיק כדי להתאים את עצמם לנסיבות קיימות, כל צבא עלול להיקלע לתת-תפקוד מול אויב נועז, גמיש ונחוש.

אויב נועז, גמיש ונחוש – צוות מארב אוקראיני משמיד טנק רוסי ליד קייב

מעל הכל, הצבא הרוסי נכשל כי לא ידע לאיזו מערכה הוא נכנס. הוא הכין את כוחותיו ל"מבצע שחרור" מהיר בסיוע אוכלוסיה תומכת, ונתקל במקום זאת באומה נחושה שגילתה נכונות להילחם על כל מטר בכדי לשמור על עצמאותה. המסקנה מהאמור לעיל הנה כדלהלן: כל מי שרוצה להתמודד עם איום צבאי, צריך לוודא שהוא:

  1. יודע באיזה איום מדובר, או בפני איזו מלחמה הוא עומד
  2. מעריך באופן ריאליסטי אלו כלים דרושים בכדי להתמודד עם האיום, או לנהל את המלחמה
  3. דואג שיש לו יכולת ממשית, למשל מערכת לוגיסטית, הדרושה בכדי להפעיל את הכלים האלה באופן מספק מול האיום המדובר

אין כמובן שום סיבה להשוות בין מלחמת החמס והשוד של רוסיה באוקראינה למלחמתה הצודקת של ישראל בטרור. מעבר לממד המוסרי, התיאוריה הצבאית מבדילה גם בין מלחמת התקפה למלחמת הגנה. אבל מבחינה אנליטית, גם אנחנו לא נוכל להתמודד עם וריאנט הטרור החדש שמכה בנו בלי להבין את מהות האיום, הכלים הדרושים בכדי להתמודד איתו ואת היכולת שלנו להקצות לכך משאבים ביעילות. ראשית כל, אנשים נוטים להניח הנחות שגויות בנוגע לסוג המלחמה שאנחנו נמצאים בה. כפי שכתבתי בפייסבוק לא מזמן, יהא לכם כלל בנוגע למלחמה בטרור: האנשים שצורחים הכי חזק, הם בדרך אלו שיודעים הכי פחות מה אפשר וניתן לעשות. הבזויים מביניהם, כמו שר הבט"פ לשעבר אמיר אוחנה, פשוט מאשימים את יריביהם הפוליטיים, פסגות מדיניות בנגב שהם עצמם היו מהללים לו נתניהו היה בשלטון, או את שק החבטות הרגיל, רע"מ (שבפועל לא התנגדה לשום צעד בטחוני ואפילו התחננה למבצעי איסוף נשק בחברה הערבית). אחרים מציעים לערוף ראשים, להחליף בעלי תפקידים או פתרונות חסרי תועלת אחרים.

האמת היא, שאין פתרון קסם למלחמה בטרור, וכל צעד שכן ניתן לעשות יראה תוצאות רק כעבור זמן. כל ממשלות ישראל מאז 1948 התמודדו עם גלי טרור, ואף אחת מהן לא הצליחה להתמודד עמם באופן מושלם. ראשית כל, אסור לבלבל בין האיומים השונים העומדים בפנינו ברמדאן 2022, ויש להכין כלים בכדי להתמודד עם כל אחד מהם בנפרד. תגבור כוחות מג"ב ומשטרה בערים המעורבות ובצירים מרכזיים, למשל, יעזור בכדי להתמודד עם מהומות המוניות, אם יהיו, אבל לא לסכל פיגועים מאורגנים. חדירה מודיעינית לרשתות חמאס, ג'יהאד ודאעש למיניהן עשויה להיות יעילה נגד פיגועים מאורגנים, אבל פחות נגד פיגועי בודדים. לאלו, דרושים אלגוריתמים של בינה מלאכותית, דומים לאלו שהשב"כ השתמש בהם באינתיפאדת הבודדים האחרונה, שיוכלו לנטר במהירות וביעילות איומים שמופיעים ברשתות החברתיות. לעומת זאת, יחידות תגובה מהירה על אופנועים, שהממשלה הנוכחית הקימה, יעילות להתמודדות עם כל סוגי הפיגועים ברגע שהתרחשו, אך לא בהכרח תמנענה את יציאתם לפועל. המשאבים שישנם מוגבלים (אפילו לאחר שראש הממשלה הקצה תקציב נוסף), ותגבור כוחות בכדי להתמודד עם איום מסויים עשוי לבוא על חשבון התמודדות עם איומים אחרים. למשל, מבצע נרחב לאיסוף נשק בלתי חוקי בחברה הערבית, חשוב ככל שיהיה, עלול לבוא על חשבון התארגנות למניעת מהומות בערים המעורבות. כוחות שנערכים לאופנסיבה נגד הטרור והפשיעה לא בהכרח יהיו מוכנים גם להגנה.

פעולות התקפיות נועזות כמו פעולת צה"ל בג'נין ב-1 באפריל 2022 עשויות להיות יעילות בפירוק רשתות טרור, אך פחות בסיכול פיגועי יחידים. סיקור ויי-נט דרך יו טיוב.

חשוב מכל, יש לוודא שברשותנו הלוגיסטיקה המתאימה להגשמת התוכניות. מי שאין לו כזאת, יסיים כמו הצבא הרוסי בשערי קייב. המשטרה, למשל, התלוננה לאחרונה שאין לה מספיק אפודים, קסדות ואמל"ח עבור גדודי מג"ב החדשים, ונאלצה להשלים כאלו מהצבא. בנוסף לכך, צריך לוודא שהאוצר משחרר תקציבים מתאימים לגיוס מילואים. עם זאת, שמיכת המשאבים תהיה תמיד קצרה. כדי שנוכל להתמודד עם איומים ספציפיים ביעילות, צריך לוודא שאנחנו לא נכנסים למלחמות מיותרות ולא מושכים את השמיכה הקצרה שלנו יותר מדי. אם נוכל, למשל, למנוע מהומות המוניות על ידי התנהלות נבונה ונטולת פרובוקציות כלפי הציבור הפלסטיני במזרח ירושלים, הר הבית ויהודה ושומרון, נוכל להשקיע יותר משאבים בהתמודדות עם איומי הטרור הקטלניים יותר. נכון אמנם שאנשי חמאס וג'יהאד מושבעים רוצים לפגוע בישראלים בלי קשר למצב הכלכלי, אולם הקלות כלכליות יכולות לגרום לציבורים רחבים יותר להסס האם להצטרף אליהם. כנ"ל אם נצליח לבדל את הגדה המערבית מעזה ולא להילחם בשתי החזיתות באותו הזמן. בהקשר הזה, דיפלומטיה חשאית ופומבית היא כלי עזר הכרחי למלחמה.

מעל הכל, הציבור צריך להתעלם מצרחנים ודמגוגים למיניהם שקוראים להילחם בכל הערבים באשר הם. כמו כן, יש לצמצם את חזית המאבק ככל הניתן בכדי לחסוך ולרכז כוח, ולדרוש מהממשלה אסטרטגיה ממשית ומשאבים מתאימים להתמודדות עם האיומים.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אפריל 2, 2022, ב-ינשוף צבאי-אסטרטגי ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 31 תגובות.

  1. מאמר מעניין ביותר, כיף לקרוא את דבריך

  2. שלום דני,

    אני אחדש לך בדיוק כלום אם אזכיר לך שסאן-צו סגר את הפינה עם שלושת העצות שהבאת לפני 2000 שנה. ואז עולה השאלה, האם הגנרלים הרוסים לא קראו את סאן-צו (ולמעשה כל חוקר מלחמות מאז)? האם זה חדש להם (או לכל מי שעוסק בלחימה)?

    מה פשר ההתנהגות שלומיאלית (כהגדרת טוכמן) הזו?

  3. מסקנה אחת ברורה מהמלחמה באוקראינה היא שצה"ל צריך לעשות בדק בית במערך הלוגיסטי שלו כדי לוודא שאין אצלו פערים דומים.

  4. מעניין. מה דעתך על פרסומיו של האלוף בריק בנושא הזה?

  5. לא מסכים עם הטענות לגבי צרפת.

    בשנת 1940 מנתה אוכלוסיית צרפת כ-40 מילון תושבים. אוכלוסיית גרמניה (לאחר סיפוח של אוסטריה וחלקים של פולין) – 80 מיליון.

    אף פוליטיקאי מן הישוב לא יסכים להילחם בהינתן יחס כוחות שכזה. צרפתים חדלו להתנגד לאחר כניעתן של בלגיה והולנד (בעלות הברית שלהן) וכאשר נהיה ברור כי בריטניה לא שולחת תגבורת בהיקפים מספיקים.

    קו החזית באמצע יוני של 1940 לא היה שונה בהרבה מקו החזית במהלך הקרב על המארן ב-1914. אולם להבדיל מ-1940 בסתיו של 1914 הרגישה צרפת את תמיכת בעלי הברית שלה.

    השאלה היא: האם כדאי להסביר באמצעות טקטיקה את מה שניתן להסביר במונחים של פוליטיקה?

  6. ייתכן שהניתוח נכון, אבל יש כאן בעיה לוגית מובנית בהשוואה בין צבא צרפת (מתגונן) לצבא הרוסי (התוקף). בפועל יש להשוות בין הצבאות שתקפו – משמע הצבא הגרמני וצבא רוסיה כאן התשובה ברורה מאוד. מניח שאין צורך לפרט (יכולת תמרון, תנועה רציפה, ריכוז מאמץ, יכולת הבקעה..) בצד השני יש להשוות בין צבא צרפת לצבא אוקראינה – הראשון הסתמך על – מכשול לא עביר, ריכז קו הגנה אחד ובנקודה שבה הגרמנים עקפו את המכשול החזית התמוטטה. הצבא האוקראיני התמודד בשיטה אחרת לחלוטין מול צבא רוסיה. (חבל להיכנס לכך, אבל בכללי הם לא ניסו כלל לבלום ובצדק, התבססו על מלחמת גרילה + פגיעה בבטן הרכה קווי האספקה הארוכים מאוד ) ייתכן שטענותיו של ההיסטוריון נכונות מאוד, אבל הוא השווה בין תפוחים לתפוזים.

    • אני לא בהכרח מסכים איתך, מפני שההשוואה נעשתה בעניין ספציפי מאד שבו יש פחות רלוונטיות למי תוקף ומי מגן. גם ההשוואה שאתה מציע מעניינת מאד. הייתי מוסיף לדבריך שהצבא הצרפתי *ידע* שיעקפו את קו מג'ינו, למעשה זו היתה הכוונה, בכדי לנהל מלחמה בשטח בלגיה. הטעות שלו היתה כפולה: מצד אחד, אי אפשר להסתמך על בעלות ברית מחד ולנהל אסטרטגיה הגנתית אנוכית מאידך. הבלגים הבינו היטב שהצרפתים רוצים להילחם בעיקר על חשבונם, ולכן חתמו על נייטרליות עם גרמניה ב-1936. שנית, הצרפתים לא הבינו (למרות מודיעין רב ועשיר) שהגרמנים מתכוננים לתקוף בדרום בלגיה ומשם לחתוך לצרפת והתרכזו בעיקר בגזרה הצפונית, כאילו ציפו שהגרמנים יחזרו שוב על תוכנית שליפן. למעשה הגרמנים חשבו לעשות זאת ושינו את דעתם (למזלם הרב) ברגע האחרון.

  7. מר חתול, נו באמת! 40 מול 80 מיליון? הלואי עלינו. ומה נאמר על 8 מול כ-200 ויותר מיליון? נרים ידיים מלכתחילה? צרפת, מדינה עם הצבא החזק באירופה מתוגברת בחיל משלוח בריטי בן כ-350 אלף חיילים, קרסה תוך שבוע, וחתמה על כניעה ללא תנאי כעבור חודש וחצי של לחימה. וזאת בפני צבא שלא היה קיים 5 שנים קודם לכן. לא אנסה להיכנס לסיבות, הרשומות לרוב בספרי הימים.

    אבל לעניינו: מה לנו כי נתייהר ונתיימר, ואצטט מהמאמר: "מעל הכל, הצבא … נכשל כי לא ידע לאיזו מערכה הוא נכנס … כל מי שרוצה להתמודד עם איום צבאי, צריך לוודא שהוא:
    1. יודע באיזה איום מדובר, או בפני איזו מלחמה הוא עומד
    2. מעריך באופן ריאליסטי אלו כלים דרושים בכדי להתמודד עם האיום, או לנהל את המלחמה
    3. דואג שיש לו יכולת ממשית, למשל מערכת לוגיסטית, הדרושה בכדי להפעיל את הכלים האלה באופן מספק מול האיום המדובר."
    דוגמאות מוחצות להתנהגות הרסנית כגון זאת ניתן להביא מדרכו של צה"ל למן במלחמת יוה"כ (ואף קודם) ואילך. מינויים שגויים (ופוליטיים), חוסר התאמה ויכולת של הפיקוד הבכיר, ודוקטרינות שגויות (כגון ביוה"כ, הסתערות 'מחץ השריון' על מארבי טילים ללא סיוע חי"ר וארטילריה, אי הבנת הערך של עומק אסטרטגי במלחמת הגנה, הפעלה שגויה של חיל האוויר). אלו עלו לנו באלפי קורבנות ובנחיתות אסטראטגית מתמשכת. במה אנחנו טובים מהרוסים? בחיפוי, בתחשבנות אישית, בהעדר תחקור אמת באי הסקת מסקנות? קוראיך אולי יתעניינו בספריהם של עמנואל ואלד ("קללת הכלים השבורים"), אבן ומעוז ("נקודת הכובד – מצביאות במבחן במלחמת יוה"כ"), עמנואל סאקל ("האם הסדיר יבלום?"), שמואל גורדון ("36 שעות באוקטובר"), ואחרים.

    בהמשך אורבך מטיף "למנוע מהומות המוניות על ידי התנהלות נבונה ונטולת פרובוקציות כלפי הציבור הפלסטיני במזרח ירושלים, הר הבית ויהודה ושומרון.." וכה הלאה. אנא, רק לשם גילוי נאות: בזמן אמת (ואף עתה), ההיית בעד הסכמי אוסלו (והכנסת רב מרצחים בראש ארמיות אויב ללב הארץ וחימושן, וחיסול כל אפשרות לשלום כלשהו בעתיד הנראה לעין) או שהיית נגד הסכמים אלה? ההיית בעד נטישת חבל עזה (ומתן אפשרות ל'חפצים מעופפים' ולמפעיליהם להפוך לאיום אסטרטגי) או נגדה?

    הבה ניטול קודם קורה מבין עינינו.

    • תודה על תגובתך, מר פנחס.

      1. קודם כל נדבר על ישראל.

      אין שום "200 מיליון מול 8 מיליון". לארצות ערב יש אינטרסים מנוגדים ומי שיכול לפלוש לשטחנו – זה רק השכנים שלנו.

      בנוסף, עובד לטובתנו מספר רב של גורמים שמכפילים את כוחותינו.
      – מכפיל טכנולוגי – שבגללו יחידה ישראלית תהיה שווה למספר יחידות מצריות.
      – מכפיל כלכלי – שבזכותו נוכל לייבא יותר נשק מאשר שכננו.
      – יתכן שגם מכפיל חברתי שיאפשר לנו לספוג יותר אבדות ביחס לאוכלוסייה בהשוואה למצרים – לצורך הדגמה תחשוב על כושר הספיגה של צרפת מול זה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה (הראשונה, לא השנייה).

      במקרה של גרמניה וצרפת המכפילים האלה לא היו קיימים, כי היה מדובר בשתי מדינות הנמצאות באותה רמה טכנולוגית וחברתית. לכן מספר תושבים מהווה מדד אמין לאמידת יחס כוחות ביניהן.

      2. נחזור לצרפת.

      אתה חושב באופן מאוד ישראלי. נכון, כמעט אין לנו עורף אסטרטגי. לכן הבנה שגויה של האופי של המלחמה העתידית עשויה להביא לקריסת המדינה.

      במדינות גדולות יותר זה אחרת ובמיוחד בעידן התעשייתי. טעינו, פישלנו – ספגנו תבוסה ואיבדנו כמה אלפי קילומטרים ריבועיים של שטח. במקרה של צרפת זה לא קריטי. המטה הכללי יסיק מסקנות, יגייס מלויים ויהיה ערוך למערכה הבאה. המפעלים בעורף עובדים בשלוש משמרות ומייצרים נשק חדש.

      כפי שכתבתי מקודם: בשנת 1940 חודש לאחר תחילת המערכה על צרפת הגרמנים הגיעו בערך לאותה הנקודה שהם הגיעו אליה בשנת 1914 לאחר 40 יום של קרבות.

      3. אם אתה רוצה להתעמק בנושא ולהסתכל על המהלכים הפוליטיים שגרמו לכניעתה של צרפת, אתה מוזמן ללכת לקישור.

      https://discovery.nationalarchives.gov.uk/details/record?catid=-4279468&catln=7

      בארכיון ממשלתי בריטי קיים מסמך נורא חמוד מאמצע חודש יולי של שנת 1940. זאת פניה רשמית של ממשלת בריטניה לממשלת צרפת בהצעת… איחוד המדינות.

      כן, קשה להאמין בזה, אבל נוכח התבוסה הצרפתית האנגלים הציעו לבעלי הברית שלהם להקים איחוד אנגלי-צרפתי תחת ממשלה מאוחדת. הבנת נכון, מול ממשלת צרפת עמדה בחירה: להיכנע לגרמניה או להיות מסופחים לאימפריה הבריטית.

      גנרל דה גול כתב בספר הזיכרונות שלו כי פול ריינו (ראש ממשלת צרפת) עמד לקבל את ההצעה הבריטית אך ברגע האחרון הודח מתפקידו על ידי נשיא המדינה שמינה במקומו את פטן. פטן, כפי שידוע, דגל בעמדה שיש להשיג שלום עם גרמניה.

      כך נראית ההיסטוריה הפוליטית של הכניעה הצרפתית. מעניין מאוד, באיזה ספר לימוד ניתן לקרוא אותה?

  8. ארחיב קצת על הנושא של הקונפליקט באוקראינה.

    1. הכוח הרוסי שהופעל במבצע מנה לפי הערכות שונות מ-150 עד ל-180 אלף איש. גודל הצבא של אוקראינה הוערך ב-240 אלף חיילים. במהלך הקרבות גויסו גם אנשי מילואים. אלא הן העובדות: לצבא פולש לא היה יתרון כמותי מספיק כדי להשיג הכרעה מהירה. על זה דווקא הצביעו אין ספור כתבים בשני צדדי החזית.

    2. איכות ירודה של פיקוד בצבא הרוסי – זה בהחלט עובדה, אך לא ברור באיזו מידה היא תרמה לכישלון. הצבא של רוסיה נלחם לא בצבא ארה"ב אלא בכוח רקוב ומושחת אחר. וברמה הטקטית הוא מפגין יכולת גבוהה יותר ביחס ליריבו.

    3. הסיבה העיקרית לכישלון מבחינתי נמצאת ברמה האסטרטגית. רוסים לא מצליחים למצוא את ה-"Schwerpunkt" של האויב.

    – בהתחלה הם התכוונו למוטט את מערכת הפיקוד של אוקראינה. מדובר במבצע יותר מודיעיני מאשר צבאי שמטרתו – לשחד את דמויות מפתח אצל האויב. ניתן למצוא את העדויות לכך בפיטור גנרלים שהואשמו בבגידה על ידי נשיא זלנסקי וכמו כן בפתיחת החקירה נגד קצין מודיעין רוסי שהיה אחראי על ריגול באוקראינה.
    במבצע מסוג זה הצבא היה משחק את תפקיד עזר בלבד. מטרתו הייתה להפעיל לחץ פסיכולוגי על פיקוד האויב. אולם, זה לא עבד.

    – לאחר מכן החליטו הרוסים – כנראה – ללחוץ על אוליגרכים של אוקראינה. באוקראינה כמעט כל עיר גדולה נשלטת על ידי קבוצת אנשי עסקים שיכולים להשפיע על אנשי הצבא. מכאן בא הרצון להגיע לפרברי רוב הערים הגדולות. כניעתן של 2-3 ערים הייתה גורמת לאפקט דומינו. גם זה לא התממש.

    – היום הפיקוד הרוסי החליט שצריך להשמיד את כוחות האויב ליד דונצק ומריופול – מדובר בכוח המחץ העיקרי של המדינה – ואז תושג הכרעה.

    מה הן המסכנות מכאן?
    אילו הרוסים היו הולכים על דונצק ומריופול במלוא הכוח מההתחלה, כנראה כבר היו כובשים אותן.

    מה הן המסכנות עבורנו?
    עליונות טכנולוגית והישגים טקטיים לא עוזרים, אם טעינו בקביעת מטרות אסטרטגיות.

    • אני חושב שההנחה שהצבא האוקראיני "רקוב ומושחת" התגלה כלא נכונה בעליל, להפתעתם ואכזבתם של הרוסים. אבל היא התגלתה כנכונה מאד לגבי צבא רוסיה. אמנם הצבא האוקראיני היה גדול יותר מכוח הפלישה הרוסי, אבל לא כולו היה זמין מיד, במיוחד מפני שהרוסים פלשו דרך הרבה מאד צירים ולאוקראינה יש בעיה שטח גדול יחסית לכוח צבאי מוגדל (פיזור כוח בשטח)

      • [בחיוך] עכשיו ברור שאין לך קרובי משפחה או חברים שמנהלים עסק ברוסיה או באוקראינה! מדובר בשתי תאומות בערך – מקום 136 (רוסיה) ו-132 (אוקראינה) לפי נתוני Transparency International. אני מבין שהמצב בצבא לא תמיד משכף את המצב בחברה, אך ההבדל לעולם לא יהיה מהותי.

        בנוסף, לא הצלחתי להשיג נתונים אמינים על האבדות. כמה אוקראינים נהרגו?

        אותו דבר לגבי רוסיה: באמצע חודש מאי אוקראינים היו מדווחים על 15 אלף הרוגים מהצד הרוסי. האמריקאים – על עשרת אלפים. החוקרים ממכון אסטרטגי איטלקי Limes כתבו על 2-3 אלפים. הרוסים דווחו על 1500 הרוגים בכוחות של רוסיה, אבל המספר לא כלל את האבדות של הצבאות של שתי רפובליקות בדלניות.

        מבלוג של פוליטיקאי רוסי אחד (שיש לא קשרים עם הגורמים במקום) הסקתי שהצבא של דונצק ספג כ-600 הרוגים. הצבא של לוהנסק – עוד כמה מאות.

      • אתה שוכח שהרוסים פרסמו בטעות את המספר ב-Komsomolskaya Prvada (ואז מחקו):
        הוא היה קרוב הרבה יותר להערכה האוקראינית. והנה עובדה: הצבא האוקראיני נלחם
        היטב ולא סבל מהשחיתות שהרסה את הלוגיסטיקה של צבא רוסיה.
        Danny Orbach, PhD
        Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

      • התכוונתי לקחת את השיחה לנושא קצת שונה, לנושא הלקחים שאנחנו בתור ישראלים יכולים להפיק. אעשה רשימה.

        1. קודם כל, טעות בהגדרת "Schwerpunkt" של האויב גורמת למצב שהצבא הולך על מטרה שגויה. במלחמה נגד אירגוני טרור קשה מאוד להבין על אילו נקודות יש ללחוץ על מנת למוטט אותם.

        2. ייתכן שבמהלך הלחימה יקום צורך לפגוע בנכסים בלתי-מוחשיים של האויב, כגון: אימון הציבור בשלטונות, אימון הדדי בין אנשי הצמרת וכדומה. זה נכון במיוחד במקרה של צבא קטן יחסית בהשוואה לכוחות האויב (כמו הצבא הרוסי באוקראינה או צה"ל במלחמה היפותטית עם איראן).

        לכן מאוד חשוב לדעת להעריך עד כמה הנכסים הבלתי-מוחשיים האלה הינם פגיעים. המלחמה הנוכחית מדגימה כי קשה לעשות זאת גם בהינתן שתי תרבויות דומות (כמו רוסיה ואוקראינה). האם נצליח לתת הערכות מדויקות לגבי תרבות זרה?

        3. המלחמה הדגימה כי ניתן להגן על נכס בלתי-מוחשיים באמצעים לא צבאיים. הרוסים בזבזו זמן, תחמושת ואנשים תוך ניסיון להתקרב לקייב בתקווה שזה יפגע באימון הצמרת האוקראינית בניצחון. אולם האימון חוזק על ידי הצד השלישי דרך הטלת עיצומים על רוסיה.

        יתכן מאוד שאנחנו נבזבז חיי אדם ומטוסים בניסיון לפגוע בנכסים בלתי-מוחשיים באיראן, אבל מאמצים שלנו יאופסו על ידי תמיכה מהצד – פעילות דיפלומטית של סין או אפילו של איחוד אירופי.

      • בעניין האבדות.

        כל צבא יכול לדעת בוודאות רק שני דברים (וגם זה באידאל):
        – כמה אבדות הוא ספג (את זה הוא ינסה להסתיר במהלך המלחמה).
        – כמה שבויים הוא לקח.
        כל השער – זה הערכה עם סטיית תקן בגודל של ממוצע. נוסיף לזה גם את מלחמת תעמולה. כנראה, נצטרך להמתין עוד עשור, שניים או שלושה עד שארכיונים ייפתחו.

        הכתבה בעיתון – זה לא רציני מבחינתי. מלחמת האקרים נמצאת בעיצומה. למשל, אחד הערוצים שהיתי קורא נפרץ לפחות פעם אחד כי אוקראינים החליטו שהוא יותר מדי פרו-רוסי.
        כאשר אני אומר "לא רציני" הכוונה לעיתון בתור מקור, ולא למספרים שהוא פרסם. הרי המספרים במאמר קרובים לעמדה הרשמית של אוקראינה ובתאוריה יכולים להיות נכונים.

      • לפני שאשתכנע שהאקר פרץ לעיתון רוסי ושתל מידע אני זקוק לראיות משכנעות

      • ציטוט: לפני שאשתכנע שהאקר פרץ לעיתון רוסי ושתל מידע אני זקוק לראיות משכנעות…

        על מנת לספק ראיות משכנעות אני חייב לקבל גישה לבסיס נתונים של העיתון. את שעות עבודה של תכניתן מוכן לתרום בחינם – הנושא הוא ממש קרוב לתחום העיסוק המקצועי שלי.

        אם לדבר ברצינות, ניתן להסתכל על הקרע שבו מתרחשים האירועים. להלן קישור לסרטון. זה חלק מי תשדיר חדשות של ערוץ "Ukraina 24". בשורה שרצה בתחתית המסך כתוב באוקראינית כי נשיא זלנסקי החליט לסיים את התנגדות ולקבל את דרישותיו של פוטין.

        זאת עבודה של האקרים מהצד הרוסי.

        והינה קישור למאמר (ברוסית) שמדווח על פריצת ערוצי on-line בשם "Wink" ו-"IVI" מהצד האוקראיני.
        https://www.securitylab.ru/news/530466.php

        פריצת אתרי עיתונים – זה שגרת מלחמה. טוב, אני יכול לתת 15 אחוז סבירות שעיתון פרו-ממשלתי פרסם חומר שלא עולה בקנה אחד עם עמדה ממשלתית, אך רוב הסיכויים הם כי מדובר בעבודה של האקר.

      • סוף-סוף יש מידע רציני על אבדות:
        The Russian government has focused in particular on restricting reports of war casualties. In its most recent official announcement, in late March, Russia reported 1,351 military deaths, while the latest U.S. intelligence estimate, which was shared with Congress in recent days, put the number at 4,000 to 5,000.

        https://www.yahoo.com/news/u-ukrainian-groups-pierce-putins-180417772.html

      • המספר הנכון קרוב ל-20000

      • כנראה, אצטרך לכתוב עמוד או שניים על האתיקה של הצדדים ועל "פולחן הניצחון". כרגע אין לי כוח לזה, אך אם תחזור לכתוב על המלחמה באוקרינה, ייתכן שאוכל להרחיב בנושא. רוב החוקרים מבחינתי לא מבינים את המוטיבציה של הצדדים וגם את היחס שלהם למידע ולעובדות בשטח.

    • ולהפך, ברמה הטקטית האוקראינים עלו על הרוסים אלף מונים ברוב מוחלט של ההתנגשויות. לכן האיטיות בהשגת המטרות הרוסיות, האבדות הכבדות מאד שהם ספגו, כישלון הפלישה הראשונה בהוסטומל ואז של הניסיון להתבסס באירפין, ועוד ועוד.

      • הנקודה שלי היא לא טקטיקה, אלא אסטרטגיה. ניתן לבצע משימות הטקטיות ביעילות, אפשר גם בבזבזנות.

        – אבל אם המטרות האסטרטגיות הוגדרו באופן שגוי – גם טקטיקה יעילה לא תביא לניצחון.
        – לאומת זאת, אם אין טעויות באסטרטגיה, אז ביצועים טקטיים בזבזניים יכולים להביא להצלחה.

        אדגיש גם, שעכשיו ברור, איך העיצומים עזרו לאוקראינה. אוליגרכים מקומיים עמדו מול בחירה: או לספוג הפסדים מהקרבות, או לעקור לצד של פוטין. עם הטלת הסנקציות האופציה של מעבר לצד הרוסי ירדה מהפרק.

      • בנוגע לאוליגרכים, הכל יכול להיות, אבל לא ראיתי לכך שום הוכחה.
        Danny Orbach, PhD
        Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew
        University of Jerusalem
        972-527244538
        dannyorbach@gmail.com

  9. מעניין כתמיד.
    איך אתה מעריך את הביצועים של צה"ל במלחמת לבנון השנייה בהיבטים שציינת?

    • זה יצריך תשובה מאד ארוכה וידע ספציפי שאין לי. הייתי אומר בכלליות שהתגלו בעיות לוגיסטיות מאד קשות שצריכות להוות תמרור אזהרה אדום לעתיד, כמו גם בעיות באימון ובחימוש המילואים, וגם בפיקוד ושליטה. אבל בסופו של דבר, צה"ל הצליח להתגבר על רוב אלו תוך כדי תנועה באופן מרשים יחסית.

  10. לא הצלחתי למצוא תשובה לשאלה המתבקשת שד"ר דני אורבך נשאל:
    "בזמן אמת (ואף עתה), ההיית בעד הסכמי אוסלו (והכנסת רב מרצחים בראש ארמיות אויב ללב הארץ וחימושן, וחיסול כל אפשרות לשלום כלשהו בעתיד הנראה לעין) או שהיית נגד הסכמים אלה? ההיית בעד נטישת חבל עזה (ומתן אפשרות ל'חפצים מעופפים' ולמפעיליהם להפוך לאיום אסטרטגי) או נגדה?"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: