מלכוד 2022: האופק הקודר של הזירה הפלסטינית

ההתפתחות האסטרטגית המדאיגה ביותר בגל הפיגועים האחרונים היא הצטמצמות המרחק בין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לבין החמאס והג'יהאד האסלאמי. אם סכר התיאום הבטחוני יקרוס, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במלחמה קשה בהרבה בגדה המערבית, שתוכל למשוך אחריה שורת איומים שרוב הישראלים לא מודעים להם. הבעיה היא כפולה: בהעדר אופק מדיני, ההידרדרות נראית בלתי נמנעת, אבל קשה להעניק אופק כזה בהתחשב בנסיונם המר של הישראלים עם החברה הפלסטינית. ינשוף צבאי-אסטרטגי על מלכוד 2022.

Credit: Frizio, depositphotos.com

אם יבקשו ממני להצביע על ההתפתחות האסטרטגית המדאיגה ביותר בגל הפיגועים האחרון, הרי שזו קשורה בהצטמצמות המרחק בין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לבין החמאס והג'יהאד האסלאמי. כבר בשנים האחרונות, ראינו התפתחות דומה בכל מה שנוגע לזרועות המיליטנטיות של תנועת פת"ח וארגונים כגון גדודי חללי אל אקצא, בעיקר (אבל לא רק) בצפון השומרון. חרף הגינויים המאולצים של אבו מאזן, קשה לפספס את ביטויי השמחה על הפיגועים בכל הצמרת הפלסטינית כמעט, לרבות אצל מושל ג'נין אכרם רג'וב. כמו כן, אביו של המחבל מתל אביב הוא קצין ביטחון בכיר בדימוס במנגנונים (אמנם כזה שהפך לאופוזיציונר קולני לרש"פ). התיאום הבטחוני בין המנגנונים לישראל עדיין נמשך ומונע פיגועים, ויש לכך ערך בטחוני רב, אולם נראה שמדובר בברית שבירה יותר ויותר של אליטות. מבחינת פלסטינים רבים, אפילו אלו שתמכו בעבר בפתרון של שתי מדינות, העדרו של אופק מדיני משום סוג גוזר עליהם כיבוש נצחי, ומכאן שאין להם פתרון מלבד "התנגדות", רצחנית וחסרת תוחלת ככל שתהיה. זאת אפילו בהעדר טריגרים עונתיים כמו פינויים בשייח' ג'ראח, גזל אדמות פרטיות פלסטיניות, הקמת מאחזים כאביתר או עימותי רמדאן בהר הבית.

הבעיה היא שמבחינת המיינסטרים הפוליטי הישראלי, קשה מאד לתת לפלסטינים אופק מדיני. על אלו שתומכים בהתנחלויות בכל שטחי ארץ ישראל ובשלמות הארץ אינני מדבר – אלו ממילא לא היו מעוניינים בשום הסדר. אולם גם הישראלים שמעוניינים בחלוקת הארץ, אלו שפעם עלו בסקרים על חמישים אחוזים, משוכנעים כיום ברובם שלא ניתן לעשות זאת בלי לסכן באופן משמעותי את עצם קיומה של המדינה. על הסיבות לכך עמדתי במפורט בפוסטים קודמים. ראשית כל, הדרישות של הפלסטינים, במיוחד כשהן כוללות את זכות השיבה, גבוהות בהרבה מהמקסימום שהישראלים, אפילו בשמאל העמוק, מוכנים לקבל, והתמיכה שהפלסטינים קיבלו במשך שנות דור (ועדיין מקבלים) מאליטות בינלאומיות רבות לא מסייעת להוריד אותם מהעץ הזה. שנית, כפי שכתב כאן בעבר אלעד נחשון, שטחי יהודה ושומרון נמצאים בלב הארץ וחולשים על מרכזי האוכלוסיה החשובים ביותר. ישות עויינת ולא יציבה שתתמקם על גב ההר, לפי התקדים של עזה, עלולה להפוך את החיים בתל אביב לגיהנום באמצעות מטר טילים ולהחזיר את ישראל עשרות שנים אחורה מבחינה בטחונית. הישראלים למודי הניסיון ראו את הפלסטינים לא רק דוחים הצעות שלום נדיבות אחת אחרי השנייה, אלא גם נכשלים במשימות הבסיסיות ביותר של ניהול ישות מדינית. כיצד אפשר להפקיד את בטחונך, את עצם חייך, בידי חברה כושלת ואלימה, שרוב בניה ובנותיה תומכים (לפחות עקרונית) ברצח נשים וילדים כ"נקמה", ונוטים לאלימות לינץ', גם נגד עוברים ושבים בכל פעם שטריגר כלשהו, מביקור בהר הבית ועד גדרות בשער שכם, מרתיח להם את הדם?

הבעיה היא שהמשך הסטטוס קוו הנוכחי טומן בחובו גם סכנות אסטרטגיות גדולות למדינת ישראל. סביר להניח שלאחר מותו של אבו מאזן, אם לא לפני כן, תיפול החומה האחרונה של התיאום הבטחוני, והמחיצה בין הרשות לבין ארגוני הטרור תיעלם באופן סופי. אמנם ברשות יש אליטה שהתרגלה לפריבילגיות ששיתוף הפעולה עם ישראל מעניק לה, אך כמה זמן תוכל לעמוד בפני לחץ ההמון בהעדר סיכוי – קלוש ככל שיהיה – לעצמאות, סוף הכיבוש או הסדר מדיני כלשהו, ועוד כשהחמאס והג'יהאד נושפים בעורפה? כתוצאה מכך, ישראל תיאלץ לנהל מלחמה "טוטלית" בהרבה מזו שהיא מנהלת עכשיו, עם הרבה יותר הרוגים, חללים ופיגועים, דבר שעלול להשפיע לרעה על מצבה הכלכלי ועל מעמדה המדיני (הנוסק דווקא) של ישראל במזרח התיכון ובזירות אחרות. וגם המלחמה הזאת, ככל הנראה, לא תפתור את המצב באופן יסודי. אם התהליך ימשיך, ככל הנראה הרשות תהפוך לכוח אויב של ממש או תקרוס, דבר שיאלץ את ישראל לחזור ולשלוט באופן מלא במרכזי הערים הפלסטיניות הגדולות.

עוד נושא שאני מאד מוטרד ממנו – וכמעט אף אחד כאן לא מדבר עליו – הוא כתב האישום המתרקם כנגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג. שיחות שניהלתי עם חוקרים שמתמחים במשפט בינלאומי פלילי העלו כי טענותיה המשפטיות של ישראל בכל הנוגע לחוקיות ההתנחלויות אינן מחזיקות מים. אם יוגש נגדה בסופו של דבר כתב אישום, הרי שזה ילווה בצווי מאסר סודיים כנגד בכירים ישראליים בעבר ובהווה, לרבות בכירי משק וכלכלה. כל מדינה שחברה בבית הדין הבינלאומי חייבת לאכוף את צווי המעצר הללו, תופעה שיכולה לגרום לעשרות אלפי ישראלים, כולל מדינאים, אנשי עסקים בכירים ואפילו ראשי עיריות ומועצות, לחשוב פעמיים האם הם מעוניינים לחצות את גבולות המדינה. לופ שכזה יביא לבידוד בינלאומי גובר ופגיעה כלכלית ניכרת.

בניגוד לעמיתי המשפטנים, אני לא בטוח שמדובר בסכנה מיידית. עקב הסכמי אברהם ומשבר רוסיה-אוקראינה, כוחה המדיני והכלכלי של ישראל הולך ועולה. הצבאות האירופיים, שבונים את עצמם מחדש, עומדים בתור לקנות נשק ממנה, וכך גם מדינות רבות במפרץ, שזקוקות לישראל בשיתוף פעולה בטחוני נגד הצל המאיים של טהראן. הנסיון ההיסטורי מלמד, כפי שביסמרק אמר פעם, שהחוק הבינלאומי מתקשה לפגוע בחזקים באמת, וקשה לדמיין מעצמה אזורית שרבים כל כך זקוקים לה סובלת בגלל החלטה שיפוטית יחידה. זאת במיוחד אם היא נהנית מגיבוי אמריקאי ומיחסים קרובים עם האיחוד האירופי. אולם אם המצב בגדה המערבית ידרדר באופן קיצוני, הגיבוי האמריקאי ייחלש והתנאים הבינלאומיים ישתנו באופן שישראל תהיה נחוצה פחות, הרוח עלולה להתהפך בסופו של דבר. ומי שהתסכול הבטחוני עלול לפתותו לבצע פשעים נגד האנושות, כמו טבח המוני או טיהור אתני, כדאי שיראה מה קורה עכשיו לרוסיה, ובניגוד לפוטין איש אינו תלוי בנו לאספקת אנרגיה.

במילים אחרות, למרות שמצבה של ישראל השתפר פלאים במובנים רבים, אנחנו מצויים במלכוד 22 עם הפלסטינים. קשה עד בלתי אפשרי להעניק להם אופק מדיני, ובהעדרו סביר שסכר התיאום הבטחוני יישחק עד להתמוטטותו והמצב הבטחוני ילך וידרדר, דבר שעלול להוביל לסחף גם בזירה המשפטית הבינלאומית. מה אפשר לעשות בינתיים? לא יותר מדי. לא נותר לנו אלא לתחזק מבחינה בטחונית את המצב הקיים, להאט את ההידרדרות כמה שאפשר, לבצר את מערכת הבריתות שלנו במזרח התיכון כביטוח, ולהיות קשובים להזדמנויות מדיניות גם בזירה הפלסטינית, אם יופיעו כאלו לפתע. את ההידרדרות ניתן להאט אם ננקוט ביוזמות משמעותיות לצמצום הסכסוך, אבל גם אלו יהיו קשות לביצוע ברובן כל עוד הלובי של ההתיישבות ביהודה ושומרון נהנה מהשפעה מכרעת הן בקואליציה והן באופוזיציה. נותר לעשות מה שאפשר, להיאבק למען מה שאפשרי פחות, להיות קשובים לשינויים בשטח, ולקוות לטוב.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אפריל 9, 2022, ב-ינשוף פוליטי-מדיני, ינשוף צבאי-אסטרטגי ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 33 תגובות.

  1. אומר בזהירות:
    נראה לי שבתזוזה הסופר טקטונית שאנו חווים עכשיו במבנה חלוקת הכוח העולמי שלדעתי אין לנו שמץ של סיכוי אפילו להתחיל לשער את השלכותיה העניין הפלשתיני יעניין את העולם כשלג דאשתקד. בדיוק כמו ש11 בספטמבר וההתנהלות הפלשתינית הכל כך מטומטמת בעקבותיו נתנו לישראל את הלגיטימציה האמריקנית לצאת למבצע חומת מגן ובסופו של דבר להיפטר מערפאת, וכמו שהאביב הערבי גרם למדינות ערב להבין סוף סוף שהפלשתינים משעבדים את האינטרסים האסטרטגים שלהן למאבק הבלתי נגמר בישראל כך גם כעת, כאשר הפוליטיקה העולמית מתעצבת מחדש באופן טקטוני הדבר האחרון שיעניין את מנהיגי העולם הוא הבכיינות הפלשתינית ששוב לא מפסיקה להחמיץ הזדמנויות.
    לא לחינם נקטתי זירות משום שגם אני יודע שכאשר מדובר בישראל לעולם יש יכולת מופלאה לחלוקת קשב שהוא לא מגלה במקרים אחרים.

  2. בנוגע לחוקיות ההתנחלויות, האם ישראל חתמה על אמנת ז'נבה הרביעית? על מה אתה מתבסס בנוגע לאי חוקיות? אשמח לשמוע פירוט אם לא מדני אז ממישהו שיש לו ידע במשפט פלילי בינלאומי.

    • ישראל אכן חתומה על אמנת ז'נבה הרביעית, אך לפי פרשנותה – היא מהווה דין הסכמי ולא דין מנהגי. כלומר, התוקף שלה נובעת אך ורק מאשרור ההסכם בין המדינות הרלוונטיות ולא ממנהג שמחייב את כל מדינות העולם, גם אלו שלא חתומות על האמנה. עם זאת, גם ישראל מכירה היום בכך שלחלק גדול מהסעיפים יש גם תוקף מנהגי. האמנה לא קיבלה בישראל תוקף של חוק, אבל ממשלת ישראל הכריזה כי היא מחוייבת לסעיפים ההומניטאריים שלה.

    • זאת ועוד, לפי פסיקות בית המשפט האמנה חלה אלא אם היא סותרת חוק ישראלי ספציפי.

  3. קווי 1949 (הקו הירוק) הוגדרו במפורש בהסכמי שביתת הנשק כקווים שאינם קווי גבול. והניסיון להפוך אותם בדיעבד לקווי גבול ולשלול את חוקיות ההתנחלויות הוא מנוול. מצד שני בתהפוכות של המציאות הבין לאומית כי שאנו חווים אותה היום הכל יכול להתהפך.

  4. ודרך אגב איננו באמת מעצמה חזקה כפי שאנו נוטים לחשוב. המציאות בהחלט יכולה להתהפך עלינו בוקר אחד בהיר.

  5. דני, אז אחרי שיצאת על בוגי יעלון ו"אידיאולוגיית הדשדוש שלו" נראה שאתה הופך גם לבוגיסט איפשהו בין "ניהול הסכסוך" ל"צמצום הסכסוך". אני טועה?

  6. יותר מכל, המאמר מעיד על כותבו ההיסטוריון, שזכרונו ההיסטורי תלוי על בלימה. לכתוב כי "ההתפתחות האסטרטגית המדאיגה ביותר … קשורה בהצטמצמות המרחק בין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לבין החמאס והג'יהאד האסלאמי… קשה לפספס את ביטויי השמחה על הפיגועים בכל הצמרת הפלסטינית כמעט". וכי היכן היית למן 1992 בואכה 2002, עם מאות נרצחים יהודים בחודש לקול מצהלת ההמונים ושולחיהם האיסלאמונאצים. אף לא מפגע אחד(!) ביהודים נכנס לכלא הפלשתינאי מאז כינון הרשות. וכי הציבור הפלשתינאי לא חגג על הגגות למעוף הטילים מעיראק או בנפילת מגדלי התאומים?

    דר' אורבך, הגיעה העת להתפכח מאשליותיך. תהליך "השלום" והסכמי אוסלו בראשו, גדש את מרכז א"י באוגדות של מרצחים מובהקים, הפקיר במודע את בטחוננו בידיהם ("בלי בג"ץ ובצלם"), ומסר לידיהם שליטים אלה, שמבחוץ באו, את הממון, את השלטון על ערביי עיו"ש והפקיר את חינוכם לשנאה ורצח.

    אם יש את נפשך לדעת, קרא נא את מאמרו של נדב שרגאי מסופ"ש האחרון על "היד המנענעת את העריסה" https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/9808590

  7. Except that you are totally wrong. Israel can very well evacuate the West Bank settlements while maintaining a military occupation. Saying the West Bank settlements are illegal under international law is not the same as saying the military occupation of the West Bank is illegal under international law. Israel would be well advised to end the settlements both to avoid a bi-national state and to avoid international reprimand. Yes, because the anti-Israeli propaganda focuses on the West Bank settlements but once you remove them you can say that the military occupation is necessary for security reasons.
    https://jcpa.org/defensible-borders-for-israel-an-updated-response-to-advocates-and-skeptics/
    This excellent article convincingly explains the need for Israel to militarily control the West Bank. In short, the problem is that there is a confusion between the issue of settlement and the issue of military occupation.
    Personally, if I were Israeli prime minister, I would stop all new settlements in the West Bank and then dismantle all settlements outside the Security Wall. Only the large settlement blocks near the Israeli border should be retained.
    If an Israeli prime minister were to dismantle the settlements and at the same time violently crack down on terrorism in the West Bank, I think he would be rather well regarded at least in the West.
    It is perfectly legal for Israel to occupy the West Bank militarily. So at what point should Israel give up military control of the West Bank? This article is persuasive in forcing the abandonment of settlement in the West Bank, not in ending military control of the West Bank.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    1. האלימות הערבית נובעת מהיותם חברה אלימה, ולא מיאוש, העדר אופק וכדומה. גם כשהיה "תהליך שלום" עם הרבה "אופק מדיני" היתה אלימות רצחנית.
    2. הרצחנות לא נובעת מיאוש אלא דוקא מתקוה, התקוה שהמעשה הרצחני שלהם יקדם את ענינם המדיני.
    גם בהיבט הכלכלי, כשבודקים את הרקע של המחבלים, מגלים שמצבם של רובם היה טוב לפני הפיגוע, לא פעם הם באים ממשפחות טובות, עם מעמד וכסף. מקור הרצחנות אינו עוני, ולכן אופק כלכלי לא יעזור.
    3. הטענה שהאלימות הערבית נובעת מחוסר אופק מדיני מתבססת על ההנחה שהערבים באמת רוצים שלום, ורק ישראל מפריעה לקידום הענין. לכן אם רק נסיר את המכשול הישראלי, לבטח נגיע לשלום. על סמך מה פיתחנו את ההנחה הזאת? על סמך הצהרות הערבים? כבר מאה שנים שהם מצהירים בפרוש על רצונם לזרוק אותנו מכאן. על סמך תנועת שלום אופוזיציונית אבל דומיננטית ברחוב הערבי, כמו השמאל הישראלי? לא שמעתי על דבר כזה.
    4. המחשבה שאם רק ישראל תתן לערבים דבר כשלהו, הדבר הזה לבטח יגרום לערבים לבוא לקראתנו, היא מחשבה שגויה. מהו הדבר הזה? שטחים? ניסינו. ממשלה? ניסינו. ואל תאמר נתנו קצת אבל לא מספיק, ואם ניתן עוד זה יספק אותם. הבעיה אינה כמותית אלא איכותית. לא יעזור לתת עוד אם הם בכלל לא מעונינים במה שאנו נותנים. מה אם רק השמדה מוחלטת של ישראל תספק אותם? בניגוד לישראלים, ה"כיבוש" שהערבים מדברים עליו התחיל ב- 1948, אם לא בעליה הראשונה. את זה ישראל לא יכולה לתת. בעצמך כתבת שהמקסימום של צד אחד אינו תואם את המינימום של הצד השני.
    5. המחשבה שאם רק ישראל תתן לערבים משהו כדי לקבל שלום בעיתית גם בגלל שלא יעזור לתת להם משהו אם הם בעצמם לא יודעים מה הם רוצים כדי לסיים את הסכסוך. אולי הם לא רוצים בכלל לסיים את הסכסוך, אולי הסכסוך הוא ההגדרה העצמית שלהם, אין להם חיים אחרים ולכן אין להם אינטרס לסיים את הסכסוך.
    6. המחשבה שאם רק ישראל תתן לערבים משהו כדי לקבל שלום שגויה מהיבט נוסף. שלום אינו דבר שהערבים נותנים לישראל. אם הערבים לא יחשבו שהשלום חיוני לאינטרס שלהם, הם לא יחתמו עליו, ואם יחתמו לא יקיימו. "שלום" כזה אינו שווה את הנייר עליו הוא כתוב. לעומת זאת כשמדינות המפרץ החליטו שיחסים עם ישראל הם מימוש אינטרס שלהן, הן קמו והתקרבו בעצמן אל ישראל.
    7. הבעיה אינה ישראל. כמו שכתבתך בעצמך, התרבות הערבית כיום היא תרבות אלימה, שחושבת שתגובה אלימה היא תגובה ראויה. הרי יש עוד תגובות אפשריות לתסכול. יש בעולם הרבה מיעוטים ומתוסכלים שונים שלא נוקטים בכזאת אלימות כדי להביע את תסכולם. רק אצל הערבים התגובה הדומיננטית היא רצח.
    8. אין לי פתרון קסם, ואני לא חושב שחיינו יהיו קלים. אבל לפחות צריך להקפיד על האמת.
    שתי אשליות:
    1. ישראל היא הבעיה, ולכן הפתרון מצוי בצד הישראלי. אם ישראל תעשה את הדבר הנכון, היא תקבל שלום
    2. האלימות הערבית נובעת מיאוש, ולכן הפתרון הוא אופק מדיני, כלכלי או אחר שיגרום לערבים להעדיף שלום על פני מלחמה
    אם הערבים הם מכשול לשלום, צריך להגיד את זה, ולא להאשים רק את ישראל. כמובן שאסור להכליל ושני הצדדים וגו' וכן הלאה. אבל בגדול, כיום המכשול הגדול אינו בצד הישראלי אלא בצד הערבי. המכשול הגדול לשלום הוא עצם קיומה של ישראל, ועל זה אנחנו לא יכולים ולא צריכים לוותר. המכשול הגדול לשלום הוא סרובם של הערבים להכיר בזכותנו להתקים. אחרי שהם יכירו בכך, נוכל להתווכח על הפרטים.

    • Clearly, Arab-Muslim societies are inherently violent societies.
      An excellent book to read is Holy Wrath: Among Criminal Muslims by psychologist Sennels. He has worked with Muslim criminals of immigrant origin.

      In Western cultures children are brought up in a relatively strict environment which is
      relaxed as they grow older. Western children learn to control their anger and their impulses and to take responsibility for their actions. Conflicts are resolved through dialogue. If they exercise self-control, they get into trouble. Male children from Muslim backgrounds enjoy lots of freedom and coddling as children, but face a rigid controlling world as they grow older. The external controls of social pressure and authoritarian governments keep them in check as adults. As a result, they have never needed to develop self-control or even take responsibility for their own actions. Flying into a rage is a socially acceptable response to conflict. If a child from a Muslim background finds himself in conflict with the law or the Danish culture, the problem is with the law or the culture, not himself.

      Another major problem is clanism. Clan societies are societies with a very rigid order. It is this authoritarianism that allows for the control of clan members who are generally very violent.
      These are societies that encourage violence. Violence can only be suppressed by a very authoritarian order. It is not for nothing that the young Bedouins of the Negev, who are much less obedient to their clans than before, are very violent people.
      Maurice Berger, a French child psychiatrist who has worked with young delinquents of immigrant origin shows in his book: "Sur la violence gratuite en France: Adolescents hyper-violents, témoignages et analyse", to what extent the problem of these criminals comes from their clan culture. Because in this kind of culture, any interpersonal link does not exist, the relationship that goes from one individual to another does not exist. Any relationship is seen from the group perspective. When a clan person talks to you, he sees you not as an individual but as a member of an opposing group (a group that must be subdued). The police are just an opposing group.
      Let it be clear, if Arab society is clannish, it varies from region to region. The Arabs of the Gulf are different from the Arabs of the Maghreb or the Arabs of the Levant. Of course, not every Arab is as clannish as I describe. Maurice Berger talks about Arab criminals who are in a clan logic pushed to the extreme. For these criminals, impulsivity takes precedence, the other is considered only as an object on which to unload the tension that one feels in the immediacy, as an embarrassment to be eliminated. The most serious problem is the absence of empathy, of the ability to understand what the other person is feeling.
      I am sure that Arabs who are not criminals have a much greater capacity for empathy than Arabs who are criminals, but overall, Arab society is a society where empathy for others is much lower than in Western society.
      No wonder the Palestinians demand things that would destroy Israel (right of return) because their lack of empathy makes it difficult for them to understand the Jewish point of view. And Christian Arabs seem to be much less tribal than Muslim Arabs.

  9. This article overlooks a fundamental problem. What the Palestinians want is not just a Palestinian state. It is to be able to create a Palestinian state on the whole of Palestine, which according to them, includes the whole of Israeli territory. In short, unless Israel agrees to destroy itself, it is just impossible to meet the Palestinian demands.
    If the Palestinians were so desperate, they would choose to obtain a Palestinian state at all costs. However, today, many Palestinians in the West Bank prefer to choose the struggle against the liberation of Palestine (which includes Israel) to the struggle against the liberation of the West Bank, which would allow them to create a Palestinian state in the West Bank and Gaza.
    Two-thirds (66%) of West Bankers in this poll choose reclaiming all of historic Palestine for Palestinians; just 14% choose "ending the occupation of the West Bank and Gaza, to achieve a two-state solution. https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/palestinian-majority-rejects-two-state-solution-backs-tactical-compromises
    Look at the results of Palestinian public opinion polls and you will understand why the Israeli military occupation is necessary in the West Bank:
    https://web.archive.org/web/20210617132855/https://threadreaderapp.com/thread/1405309060031860741.html
    And an important point: Israel could significantly improve the living conditions of Palestinians in the West Bank without ending the military occupation. Some changes would allow a drastic improvement in their living conditions while not threatening Israel's security:
    https://www.theatlantic.com/ideas/archive/2021/01/how-shrink-israeli-palestinian-conflict/617526/
    And
    https://www.theatlantic.com/ideas/archive/2019/04/eight-steps-shrink-israeli-palestinian-conflict/585964/

    Israel can easily legitimize the Israeli occupation of the West Bank by saying that if Israel withdraws, Hamas will take over and the West Bank will be turned into a terrorist state where all the Islamist extremists can threaten not only Israel but also Jordan. It is a mistake to believe that an Israeli military withdrawal only threatens the security of Israel, it also threatens the security of Jordan (of course, the Jordanians will never publicly admit this fact).

    • But was Palestinian public opinion always like that? If you check it in the 1990s and the early 2000s, you'll see altogether different results. The Palestinians dispaired as well, not only we. In the article I try to offer some explanations why.

      • The problem is precisely that no, the Palestinians are not disinterested, they want to destroy Israel. And from memory, the polls showed at the beginning, a support of the Palestinians for the second intifada.
        There have been changes in popular Palestinian opinion (especially in terms of support for Hamas) but in terms of their desire to destroy Israel, that has not changed. Palestinian public opinion has always been much more extremist than Israeli public opinion (even in the 1990s).
        For many Palestinians, the two-state solution does not mean an end to the conflict. Once a Palestinian state is established, they want to continue the conflict. I had read a poll where they were asked if there is a Palestinian state in the West Bank and Gaza, do they want to continue the war against Israel?
        . Nearly 75% of Palestinians chose to continue the war.

        Right-wingers often talk about the fact that the Palestinian identity is a recent construction in order to de-legitimize it (which makes no sense since, even if it is recent, this identity is deeply rooted among Palestinians).
        But the real problem is that the whole Palestinian identity has been built around the fact that Israel is an evil entity that must be destroyed. That Jews are deeply evil. That Palestinians are poor victims who must fight until they get all their rights (which involve the destruction of Israel).
        The Palestinian cause is above all a revolutionary cause. It is much more than just a nationalist cause.
        While it is true the PLO in Oslo supposedly reversed this stance, it doesn't seem that they had no will or no ability to transform the structure of a Palestinian self-conception and which remained, at large, revolutionary. The constraints on such a necessary transformation are two-fold, both domestic and external.
        Let's remember that the KGB and the USSR played a central role in the Palestinian cause (especially in terms of propaganda). It is because of the influence of the KGB that the Palestinian cause became a revolutionary cause rather than a nationalist one. Now, even though the USSR has collapsed and there has been a change of attitude in the Palestinian leadership. Revolutionary ideology remains an important part of the Palestinian cause. And it is impossible for revolutionaries to compromise with Israel. Can you imagine Marxists giving up their revolution against capitalism?

        Arafat had the leadership to make peace but he did not have the will to do so.
        Honestly, Bibi has been a disaster for Israel. He has strengthened Hamas considerably. Israel is in danger of paying dearly for Bibi's leadership as he was one of the worst prime ministers in Israel's history. The right wing is completely lying by refusing to admit that Abbas is by far the best partner for Israel. Abbas cooperates fully with Israel on security matters. What the right doesn't understand is that if Abbas gives subsidies to the families of terrorists, it is mainly because he has no choice. Palestinian extremism is such that Abbas cannot stop the incitement of Palestinian hatred.
        But this does not mean that he is a good partner for a peace agreement. Let's imagine that Israel had made a peace agreement with Abbas. Do you really think that if Israel had withdrawn militarily from the West Bank, Hamas (or an anti-peace wing of Fatah) would not have been able to continue to fight for peace?

        The problem is not even Abbas' lack of will but his impotence. When he took over from Arafat, he was much stronger than he is today, but not strong enough to impose a peace agreement and ensure that the Palestinians respect it.
        In reality, a peace agreement with Palestine is only possible if there is a strong dictatorship in Palestine. Palestine is not dictatorial enough to have peace.

      • There is an important difference between losing hope in peace and wanting to destroy Israel.
        Look at what happened in Gaza. How did the Israeli withdrawal change things? Even today, Palestinians in Gaza blame the Israelis for their problem. But the worst thing is that the Palestinians and their supporters in the West pretend that Israel is still occupying Gaza. This goes back to what I said about the revolutionary cause. They don't even want to admit that Israel is no longer occupying Gaza militarily.
        Let's imagine that Israel withdraws from the West Bank, in case of Palestinian attacks, Israel will have to take measures against the West Bank. The Palestinians will come to victimize themselves and explain that the West Bank is still under Israeli military occupation. When you see the international criticism of every war with Gaza, I don't see how continuing the occupation of the West Bank would be any worse.
        Whatever Israel does, the Palestinians will always victimize themselves and blame Israel.

    • dude how are you ? you understand hebrew yet write in english? or you just use a translator program? do you have discord by any chance?

      • I speak Hebrew but I am far from being bilingual. So even if I try to read texts in Hebrew, I have to use an automatic translator in part.
        And another reason why I only write in English is because it's easier because my computer keyboard is in Latin alphabet.

    • hello ? in what can i contact you ?

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כפי שכתבת בפוסט קודם, ראשית חוכמה היא להכיר במציאות כפי שהיא. הבעיה העיקרית של החברה הערבית היא אי התאמתה לזמן המודרני. למשל היא לא מתנהלת כחברה מדעית טכנולוגית. הנחשלות הזאת מפריעה גם לפתרון הסכסוך עם ישראל. שום יוזמה ישראלית לא יכולה לפתור את הבעיה היסודית של החברה הערבית. המסקנה העצובה היא שאין בידינו כרגע פתרון לסכסוך. צריך לנהל אותו, אבל אין לקוות לפתרון מלא.

    • גם אני חושב שאין כרגע ייתכנות לפתרון מלא, אבל לא מהסיבה הזאת. אין מסלול אחד ל"מודרניות", וישראל נמצאת ביחסים לא רעים בכלל, ולפעמים אפילו טובים, עם מספר מדינות ערביות. זו לא הנקודה, אלא ניגודי האינטרסים בפועל.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ה"אופק המדיני" הוא לא הפתרון או הדרך ליציאה מהמלכוד. שום הצעה מדינית לא תספק אותם, כי מטרתם היא חיסול ישראל. הם אומרים את זה במפורש. לכן האופק המדיני הוא אשליה שהערבים מוכרים לישראלים, הוא דרך לסחוט מישראל עוד ועוד מתנות בלי לתת דבר בתמורה. כך היה עד היום. כשאראה עדות לשינוי אצלם, אשמח לשנות את דעתי.

  1. פינגבק: האסטרטגיה של חמאס | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: