מחסומי שבת: למה לחילונים יש בעיה לחיות עם חרדים?

למה חילונים רבים מתנגדים לכניסת חרדים לשכונות מעורבות? יש לכך הרבה מאד סיבות לא לגיטימיות, ובתוכן – סיבה אחת לגיטימית לגמרי: בכל מקום שהחרדים הופכים בו לרוב, מוקמים מחסומי שבת ומתוקנות תקנות שמדירות את כל יתר הקבוצות. הינשוף על גזענות, ציביון והרצון להחזיק את המקל בשני קצותיו.

קרדיט: דף הפייסבוק, מטה הפעולה של הנכים בישראל

לפני כשנה, התקשורת הזדעזעה מסרטון שהראה גבר במושב הצפוני בוסתן הגליל מקלל קללות נמרצות מתווך שניסה להביא חרדים לראות נכסים בשכונה. אותו תושב השתמש בשפה וולגרית ומגעילה, על גבול האנטישמיות, ולכן עורר זעם מוצדק במקומות רבים. "היצור ההוא מבוסתן הגליל", קרא לו יעקב אייכלר, מגיש חדשות לילי ברשת ב'. בפוסט הזה, הייתי רוצה לנצל את מעמדי כתושב של שכונה מעורבת בירושלים להביע את עמדתי הסובייקטיבית בעליל בנושא, להסביר מדוע חילונים רבים אינם אוהבים שחרדים נכנסים לשכונה שלהם, ומה הבעיה בחיים מעורבים מסוג זה באופן כללי. באותו הזמן, הייתי רוצה להצביע על נקודות מושתקות ומוקדי צביעות שנעדרים בדרך כלל מהשיח הציבורי, מטעמי פוליטיקלי קורקט.

ראשית כל, הערה. מסיבות של נוחות וקוצר היריעה לא אתייחס לשאלה האם קהילות קטנות, כפרים, מושבים שיתופיים, קיבוצים ויתר קומונות, זכאים "לשמור על הציביון" באמצעות ועדות קבלה. האמור בפוסט הזה יתייחס רק לשכונות בערים גדולות כמו ירושלים, שתחלופת התושבים מהן ואליהם חופשית ותכופה הרבה יותר.

באופן כללי, בני אדם מכל הסוגים מעדיפים – בדרך כלל ובהעדר שיקולים טובים לצד שמנגד – לגור ליד אנשים שדומים להם. זהו הנימוק שעולה בדרך כלל בדיונים הללו, תחת מילות קוד כמו "צביון השכונה", "אופי הקהילה" ואפילו התירוץ הכלכלי לכאורה "ערך הדירות". עד כמה שהנימוק הזה תופס אחיזה בחזקה בתודעה האנושית, לשיטתי הוא פסול מעיקרו. קודם לכל, מבחינה עקרונית, נימוק כזה אינו מתיישב עם חופש התנועה וההגירה. גם מבחינה פרקטית, המדינה המודרנית מניחה תנועה חופשית של אנשים בתוכה, ולתושבי עיר אין "בעלות" על שום דבר מחוץ לנכסים הפרטיים שלהם, שניתנים לקנייה ולמכירה בשוק החופשי. אם כל שכונה תוכל לשמור על ה"ציביון" שלה ולמנוע הגירה כרצונה, תהפוך המדינה לרצף ארוך של אחוזות פיאודליות עוינות, סגורות ומסוגרות על מנעול ובריח. לבסוף, הסיפור העגום של האפרו-אמריקאים בארצות הברית הוכיח ש"זכות" לסגור שכונות וקהילות ממניעים אתניים וגזעיים דוחקת מיעוטים לתוך סלאמס עם שירותים עירוניים עלובים ומונעת את ההתפתחות שלהם. "אופי" של שכונה לעולם לא נצחי, והוא משתנה עם הזמן וההרכב הדמוגרפי של התושבים.

נימוק מבוסס יותר, כביכול, הוא שבני קבוצה מסויימת מעורבים יותר בפשע, בטרור או בפעילויות שליליות אחרות, אך גם כאן יש לדחות אותו, מפני ששלטון החוק המודרני אינו יכול להטיל אחריות קולקטיבית על קבוצה בגלל מעשי חלק (קטן) מחבריה. זו לא אשמתו של הרופא הערבי מכאבול, שרוצה לעבור לשכונה חדשה בכרמיאל, שאחרים הדוברים את שפתו עסקו בטרור או בפשע. ומלבד זאת, אלו שמעוניינים לעבור לאזורים של הרוב האתני הם בדרך כלל אנשים שמחפשים איכות חיים ולא צרות.

הבעיה מתחילה כאשר ברור מהניסיון שקבוצה מסויימת, ברגע שהיא משיגה רוב בשכונה, נוקטת צעדי כפייה פעילים, מונעת מיתר התושבים לחיות לפי דרכם ואמונתם ולמעשה דוחקת אותם החוצה. בירושלים תוכלו לשמוע הרבה סיפורים על שכונות שהתחרדו, ותושביהן החדשים התנכלו לחילונים, לדתיים או ללא יהודים בכדי לסלק אותם (החל מניקוב צמיגים וכלה בהצקות חמורות יותר). אולם, כאמור, אי אפשר להצר את צעדיהם של אנשים חפים מפשע בגלל מיעוט של פושעים, ומנסיוני הירושלמי אני יכול לומר שרוב השכנים החרדים הם אנשים שלווים שבאמת לא רוצים, אינדיבידואלית, להציק לאיש.

היכן נמצאת הבעיה בכל זאת? במחסומי השבת. כל ירושלמי יודע שכל שכונה שהחרדים הופכים בה לרוב, מושבתת מכל פעילות בשבת. בגבעה הצרפתית, למשל, צצו "בניינים שומרי שבת" שאסור לדייריהם לראות טלוויזיה או לשמוע מוזיקה ביום הקדוש. ואם כי אלו עדיין מיעוט, ברור לכל שברגע שהחרדים יהפכו לרוב בשכונה, מחסומי שבת יסגרו אותה מכל צדדיה. וברגע שיש מחסום שבת – אין לחילונים מה לעשות בשכונה, והם למעשה מגורשים ממנה. אפילו את הרכב הם לא יוכלו להחנות ליד הבית. וכמובן, מחסום השבת מקבע את אופיו החרדי הטהור של האזור לנצח, ומונע שינוי כלשהו לכיוון ההפוך. הוא גם מעודד הקצנה נוספת, כדוגמת ההתפרעויות באזור רחוב ירמיהו כנגד עבודות הרכבת הקלה.

אז לחבריי ולשכניי החרדים אני אומר: אין לי שום בעיה לחיות לצדכם, בדיוק כפי שאין לי שום בעיה לחיות לצד דתיים לאומיים, ערבים או תושבים זרים מכל מדינות העולם. לא מפריע לי לראות אנשים בעלי לבוש שונה ברחוב, לא מפריע לי שיש אווירת שבת, וגם לא בתי כנסת, מקוואות ויתר מוסדות דתיים. מה שכן מפריע לי, הוא הניסיון האוטומטי לכפות אורחות חיים חרדיים על כל מקום שחרדים הופכים בו לרוב. כבר היום, בגבעה הצרפתית, יש לחץ כבד על מסעדות במרכז המסחרי שלא לפתוח בשבת. ברור לכולם שבשכונה עם רוב חרדי, כל המקומות הלא כשרים ייסגרו לאלתר. החרדים מוזמנים לשמור על אורחות חייהם כרצונם, אבל אין לי שום חשק שיכפו עלי מחסומי שבת, או יאמרו לי מתי לרוץ עם אוזניות (רק היום חרדי עצר אותי באמצע ריצה כי "היום השבת לפני חודש אלול ואתה צריך לומר איתי ברכות"), מתי לראות טלוויזיה או איזה מוזיקה לשמוע. וכמובן, אין לי חשק שיעירו לנשים בשכונה על "לבוש לא צנוע".

במילים אחרות, הציבור החרדי בירושלים ומחוצה לה לא יכול להחזיק את המקל בשני קצותיו. אם המנהיגים שלו ישתמשו בדמוגרפיה בכדי לכפות אורחות חיים ולגרש בפועל את שאר התושבים, שלא יתפלאו ויבכו על "אנטישמיות" כשבני קבוצות אחרות מתנגדים לכניסתם לשכונות חילוניות או מעורבות.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-אוגוסט 20, 2022, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 34 תגובות.

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ואוסיף גם שאין לי חשק שיקרעו לי את דגל הגאווה מגג הבנין בתירוצי שווא ושיכנסו לי אל תוך הצלחת ויכריחו אותי איזה סוג של אוכל לאכול.

  2. אוסיף שגם לי אין חשק לזה שקורעים לנו את דגל הגאווה לאחר שתלינו אותו וגם לא שיכנסו לי אל תוך הצלחת ויכריחו אותי איזה אוכל אני "מותר" לאכול.

  3. אוסיף שגם לי אין חשק לזה שקורעים לנו את דגל הגאווה לאחר שתלינו אותו וגם לא שיכנסו לי אל תוך הצלחת ויכריחו אותי איזה אוכל "מותר" לי לאכול.

  4. מסורת זה דבר חשוב לשמר אותה. אבל ואבל גדול.
    ברגע ש ה"דת" הפכה ל=כת שמחייבת לעשות כרצונה של הכת , ללא התחשבות בשונה ובאחר.
    מדירה עצמה מחובות למדינה כמו שרות צבאי ועוד. זה זלזול במדינה וערכיה.
    מי שלא רוצה לשרת בצבא שיעשה שרות לאומי. שיעבוד בבתי חולים או מקומות אחרים למען המדינה. לא חסר מקומות.
    הכי מתסכל, תעשיית ה"כשרות" שהיא בעיקר תעשיית כסף.
    עדין לא הבנתי מדוע צריך להכשיר אקונומיקה.
    בהתנהלות זו האכלוסיה ששומרת, אני מכבדת,
    מרחיקה ציבור ענק ממה שנקרא "יהדות".
    מי שיכול ,עוזב את המדינה ועוד מעט תישאר כאן רק החוליה החלשה והקיצוניים.
    עצוב שמה שההורים שלנו יסדו בזיעת אפים הולך לאיבוד בגלל קיצוניים שחיים במאה ה-12.
    משנאה צומחת רק שנאה.
    הגיע זמן לכבד את כולם ללא הבדל דת גזע לאום או צבע. חיה ותן לחיות! רק כך מנצחים.

  5. דני היקר, הכותרת של הפוסט שלך מטעה. לחילוניים בד"כ אין בעיה לחיות עם חרדים לצדם, והקושי, בדיוק שכתבת בגוף הפוסט, הוא של החרדים,
    שהמושג חייה ותן לחיות פוגע באמונתם ושליחותם.

  6. מצער, אבל הפסקה האחרונה שלך היא לא יותר מ-wishful thinking. הציבור החרדי כבר מחזיק במקל בשני קצותיו ומתקרב להחזקת המקל כולו. והכח תוך כדי כניעה ואף שיתוף פעולה פעיל של השלטונות המקומיים והלאומיים. אין כבר חזרה מפרוייקט הכיבוש החרדי במקומות רבים במדינה ותגובת קבוצות אחרות מעניינות אותם כקליפת השום. הכיבוש החרדי הוא תת-סעיף במערכה הכוללת להשתלטות כוחות אנטי-דמוקרטיים ואף ניאו-פשיסטיים על החיים בישראל.

  7. קיימים אזורים שבהם רוב חרדי של למעלה מ-80% (כנראה 95%) ואין מחסומי שבת, וגם אין שום יוזמה או פנייה להקים כאלו. (למשל, החלקים היותר חרדיים ברמת אשכול או סנהדרייה). למעשה, לא בטוח שיותר מ-5 רחובות בירושלים (כולל בר אילן) נסגרו ב-40 השנים האחרונות, בזמן שמפת ההתחרדות מקיפה הרבה יותר. אופתע מאוד אם יש רחוב שנסגר בשבת לפני שהיו בו 98% שומרי שבת.
    כמו"כ יותר מ-95% מהחרדים לעולם לא ייפנו למישהו ויעירו לו עד כל מעשה שהוא.
    מצד שני, ברור שכל אדם חרדי יעדיף לעשות קניות בחנות שמתאימה לאמונתו ואינה משתתפת בחילול הקדוש והיקר לו, ואם מישהו רואה בזה כפייה יש בזה חוסר הבנה מוחלט.
    לכן אין שום הבדל בין הרופא הערבי מכאבול, לבין החרדי השקט מבני ברק. אם ישנם אינדיבידואלים חרדים שגורמים נזק, צריכים למצוא דרך להתמודד עם זה.
    כפי שיכול כל חרדי להעיד על התנהגויות גסות ומשפילות שחווה מאנשים שאינם חרדים בשל חרדיותו, כך ישנם חרדים שמטרידים בצורות שונות אנשים בעלי אמונה שונה. אין שום סיבה שכל החרדים יסבלו בשל התנהגות פרטים אחרים.

  8. אוי, לצערי אתה צודק

  9. שכחת להזכיר את בתי הספר החילוניים שנסגרים עקב רוב חרדי, ועוד שכחת להזכיר שהבעיה היא באווירה הכללית שנוצרה במדינה שיש לכבד את אורחות הדת אבל איש לא מדבר על כיבוד החילונים (נשארו עוד כאלה???)
    גרתי כעשרים שנה בשכנות לשכונה חרדית – ישמח משה, חיינו בשכנות טובה ומכבדת. הם אמנם סגרו עצמם עם מחסומים בשבת אבל אנחנו יכולנו ליסוע מסביב והכל היה בסדר. נפגשנו בסניף הדואר היחיד, בבנק המשותף ובמכולת. חלקם קנו דירות בחלק החילוני והכל היה בסדר, עד ש… ההקצנה באה מההנהגה במדינה, אז גם בשכונה התחילו לדרוש עוד ועוד חלקות. כמובן שעזבנו. מה שאני רוצה להגיד שללא ההנהגה היינו יכולים להסתדר, כולנו.

  10. ולמה לא פשוט לעשות את הצעד שכאן הוא רדיקלי אך בכל העולם המערבי נפוץ וכך גם בארצות אחרות של הפרדת הדת מהמדינה.

  11. בגדול אני איתך אבל
    "הבעיה מתחילה כאשר ברור מהניסיון שקבוצה מסויימת, ברגע שהיא משיגה רוב בשכונה, נוקטת צעדי כפייה פעילים, מונעת מיתר התושבים לחיות לפי דרכם ואמונתם ולמעשה דוחקת אותם החוצה."
    אני מניח שחרדים יטענו שהתהליך הזה כבר קרה רק שהחילונים היו ראשונים.

  12. אני אציג את הצד השני של המטבע כמי שגדל בשכונה חרדית עם מחסומי שבת וכיום חי בשכונה חילונית בלי מחסומי שבת.
    שבת בשביל ילד בשכונה חרדית היא גן עדן. אין מכוניות בכביש. אפשר להתרוצץ ולרוץ בלי חשבון. בערב שבת ובשבת אחרי צהריים גדודים של נערות נעמדות על הכביש עם חבל ומקפצות בנחת. אפשר לשחק בכדור בלי לחשוש ממכוניות. זו איכות חיים אחרת. חילוניים נפגשים בה פעם בשנה ביום הכיפורים. אצל חרדים זה מידי שבת בשבתו.
    בשכונה חילונית לעומת זאת זה פחד נפשות. מכוניות תקועות בכל פינה כולל על המדרכות. אי אפשר ללכת בנחת. אי אפשר לשחק בנחת. בנו אצלנו מדרכה רחבה שמתפקדת כטיילת לכל הבניינים הגבוהים סביבה. בגלל תכנון לקוי לא הפרידו את המדרכה מהכניסה לחניות על ידי גשרונים וכדומה. כתוצאה מכך כל אלו שנוסעים בשבתות חונים על המדרכה שבכניסה לבניינים. ילדים שחוזרים מהגינה ורצים קדימה נמצאים בסכנת נפשות על ידי כל חילוני שמפעיל את הרכב ונוסע בשבת. איזו מין חוויה של שבת זו? סתם גועל נפש חילוני.

    • אני מבין את החוויה, ואפילו מבין את הדחף החרדי לנסות לסגור שכונות עם
      מחסומים. אבל כמו שזה, אתה צריך להבין שלדרישה הזאת יש מחיר, והמחיר הוא
      שחילונים ינסו למנוע מגורים של חרדים בשכונה. מפני שחילונים אינם יכולים לגור
      בשכונה עם מחסומי שבת.

    • דתל"ש ירושלמי

      אתה מבין שאתה מתאר הדרה של חילונים מהמרחב הציבורי כ"גן עדן"?

      שים לב שאני משתמש במילה "הדרה" (שאני בטוח שתתנגד אליה) היות ואתה כופה עליהם השתלבות לפי תנאיך- ללא רכבים בשבת. זו לא השתלבות, זו הדרה.

      אתה משתמש בביטוי "גועל נפש חילוני" כאילו הוא לא פוגעני, לא מפלה ולגיטימי לחלוטין. אני תוהה איך היית מגיב אם מישהו היה משתמש בביטוי "גועל נפש חרדי" בתיאור אורחות חיים חרדים. לאור המאמר שצירפת, מדהים אותי הדיסוננס הקוגנטיבי שאתה חי בו. מצד אחד "גועל נפש חילוני", ומצד שני שינוי היחס החברתי והקונספציה ההדדית.

      • הוצאת לי את המילים מהפה

      • צודק. חניה על מדרכה או על המעברים של יציאה מחניונים איננו דווקא קשור לדתיות או חילוניות. ועדין לעשות זאת בשבת כשהמדרכה והטיילת הרבה יותר בשימוש על ידי הולכי רגל מבוגרים וילדים, דתיים וחילוניים, זה פשוט מגעיל. ולצערי הגועל נפש הזה בשבתות מגיע בהגדרה מחילוניים.

      • דתל"ש ירושלמי

        אז בוא נחדד: האם זה גועל נפש לחנות על מדרכות וטיילת, או גועל נפש לעשות את זה ב*שבת*?

        כי עם הראשון אני יכול להסכים, אבל הוא לא רלוונטי לדיון.

        השני כבר הופך את זה לסטנדרט כפול. נתת דוגמה לא רלוונטית, שיש אינספור דוגמאות הפוכות ממנה והיא נובעת מפוזיציה והתנשאות. אין מה להתפתל- נאה דורש, נאה מקיים. אתה רוצה מרחב ציבורי פנוי מאורחות חיים חילוניים? אל תתפלא ותתלונן שהחילונים מנסים למנוע את זה.

        אם אתה מעוניין באמת ב"שינוי הקונספציה והיחס החברתי"- תתחיל בקבלת העובדה שהחילוני הלא-מאמין הוא לא "תינוק שנשבה" ולא "עגלה ריקה". הוא אדם (לפעמים אפילו יהודי אם תרצה) שווה זכויות שבחר לשמור על אורח חיים כזה ומעדיף אותו על פני החלופה שאתה מציע. בצורה הזאת אתה תגלה שלאותו חילוני אין כל כך התנגדות לשכן חרדי ואפילו יכול לשמוח לשבת לאיזה משקה או לימוד (במלעיל, כמובן).

      • קיבלתי במייל תגובה של דתל"ש ירושלמי שמשום מה נבלעה:
        אז בוא נחדד: האם זה גועל נפש לחנות על מדרכות וטיילת, או גועל נפש לעשות את זה ב*שבת*?

        כי עם הראשון אני יכול להסכים, אבל הוא לא רלוונטי לדיון.

        השני כבר הופך את זה לסטנדרט כפול. נתת דוגמה לא רלוונטית, שיש אינספור דוגמאות הפוכות ממנה והיא נובעת מפוזיציה והתנשאות. אין מה להתפתל- נאה דורש, נאה מקיים. אתה רוצה מרחב ציבורי פנוי מאורחות חיים חילוניים? אל תתפלא ותתלונן שהחילונים מנסים למנוע את זה.

        אם אתה מעוניין באמת ב"שינוי הקונספציה והיחס החברתי"- תתחיל בקבלת העובדה שהחילוני הלא-מאמין הוא לא "תינוק שנשבה" ולא "עגלה ריקה". הוא אדם (לפעמים אפילו יהודי אם תרצה) שווה זכויות שבחר לשמור על אורח חיים כזה ומעדיף אותו על פני החלופה שאתה מציע. בצורה הזאת אתה תגלה שלאותו חילוני אין כל כך התנגדות לשכן חרדי ואפילו יכול לשמוח לשבת לאיזה משקה או לימוד (במלעיל, כמובן).

        —-
        התשובה שלי:
        בפוסט שכולו הכללות נגד חרדים לא תזיק הכללת נגד חילונית.

        לעניין "גן עדן" דומה שאני צריך להבהיר את הטענה שלי. הטיעון שלי הוא לא פרו חרדי כמו שזה מתפרש פה. הטיעון שלי הוא נגד הזהות של חרדיות עם מחסומי שבת וחילוניות עם נסיעה בשבת. אפריורית ניתן לתאר חילוניות שבעד מחסומי שבת כי היא רוצה פעם בשבוע למנוע את השתלטות הרכבים הממונעים על המרחב הציבורי. ניתן גם לתאר חרדיות שחיה יפה עם רכבים אוטונומיים בשבת הנוסעים על בטריה שמוטענת מפאנלים סולריים ופועלים על שעון שבת. אין כאן בעיה הלכתית רשמית לכאורה ובמצב הזה למה לא להשתמש?
        מהיכרותי עם החברה החרדית סביר להניח שלא יהיה להם בעיה ומכאן ניתן להסיק שזה לא הצביון של השבת שגורם להם לשים מחסומי שבת אלא חוסר הכבוד למחללי השבת. מכאן המקום של המאמר שצירפתי.
        מצד שני ההנחה של כותב הפוסט הנוכחי היא שחילוניות לא יכולה לחיות עם מחסומי שבת. עקרונית היא לא יכולה. עם זה אני לא מסכים. היו זמנים שחילונים תבעו את סגירת המסחר בשבת. היום נראה כאילו התמיכה במסחר בשבת היא חלק מהזהות החילונית (להוציא אבשלום בן צבי הסוציאליסט האחרון). מה הקשר?
        למעשה גם מבחינה הלכתית טהורה מסחר בשבת איננו עובר על שום איסור מלאכה מן התורה. איסור מסחר בשבת נמצא אולי בציווים כלליים כמו "קדושים תהיו" כפי שמפרש זאת הרמב"ן או בציווי "זכור את יום השבת לקדשו". בפועל מסחר אסור בשבת מדברי סופרים. זה פשוט לא שבתי לעשות מסחר בשבת. לא מדובר כאן באיסור מהתורה אלא בקביעה ערכית תרבותית. השבת שלנו לא צריכה להיות יום צרכנות. היא צריכה להיות יום נופש ("וינפש בן אמתך והגר"). יום מנוחה ("למען ינוח שורך וחמורך").
        לטעמי את אותה קביעה ערכית נגד מסחר בשבת אפשר להפעיל נגד נסיעה בשבת. המכונית הפרטית לא צריכה להשתלט על המרחב הציבורי. תנו לילדים להנות מהכביש. דווקא תחבורה ציבורית במקומות מוגדרים שאינם חלק מהשכונות נשמעת לי עניין נחמד. משפחות מבני ברק יעלו על הסעה אוטונומית המופעלת עם בטריות המוטענות מפנאלים סולריים ויסעו לפיקניק ליד הים או בירקון בשבת. אפילו איסור תחומין אין כאן. איזה יופי.
        זה בכלל לא קשור לשאלת האמונה הדתית שלך אלא לצורה שאתה רוצה שהשבת תתפוש במרחב הציבורי. האם יום צרכנות שבו הרכב הממונע שולט במרחב הציבורי או יום מנוחה ונופש שבו המרחב הציבורי פתוח להולכי רגל ותחבורה ציבורית מחוץ לשכונות?

      • דתל"ש ירושלמי

        אתה מודע לזה שאם חילונים היו מסכימים איתך, הם היו סוגרים שכונות בשבת, נכון? אין כאלו.

        כלומר, הנחת היסוד שלך ש"גן העדן" שלך הוא לא חרדי אלא אוניברסלי, היא או שגויה, או פטרונית להדהים- החילונים לא יודעים מה טוב עבורם. חילונים מעוניינים בתנועת כ"ר בשבת בשכונות המגורים שלהם, ואיסור על כך תהיה השתלטות *חרדית* על המרחב הציבורי.

        אגב, גם שרימפס ובייקון זה ככה"נ מעדן "גן עדן" מבחינה אוניברסלית, אבל להכריח חרדים לאכול את זה בשם "גן העדן" תהיה פוגענית.

        "זה בכלל לא קשור לשאלת האמונה הדתית שלך אלא לצורה שאתה רוצה שהשבת תתפוש במרחב הציבורי". הצורה שהשבת תתפוס במרחב הציבורי מושפעת מהתפיסה הדתית שלך. פלפולי ההלכה לא רלוונטיים בהקשר הזה. ואני חייב להוסיף שמהיכרותי עם החברה החרדית, יקח זמן רב אם בכלל עד שנראה תנועת חרדים ברכבים אוטונומיים בשבת משפע של סיבות נוספות, שאינן קשורות להלכה גרידא.

      • אני מעתיק לך תגובה שפרסם אצלי שי שפירא:
        "אני גר בשכונה ירוקה ויפה באמסטרדם שתנועת מכוניות אסורה בה כמעט לגמרי, כך שאני בהחלט מזדהה עם תחושת הגן־עדן החרדי בשבת. אבל השכונה מתוכננת ומעוצבת באופן שמתאים לכך. לא צריך כבישים תת־קרקעיים מפוארים (זו ממש לא שכונת יוקרה), אבל כן חשובה העובדה שיש חניון גדול בכניסה לשכונה עם חניה פרטית לכל תושב, כך שאם אני רוצה לנסוע לאנשהו אני הולך עשר דקות מהבית ומגיע למכונית שלי. וגם העובדה שהשכונה מלאה בשבילי אופניים, כוללת תחנת מטרו, וכן יש אפשרות להיכנס עם מכונית עם אישור מיוחד במקרה הצורך, ועם מגבלת מהירות קיצונית. וכמובן, העובדה שמדובר בשכונה ירוקה ויפה, כך שמקבלים תמורה גדולה יותר להקרבה שבויתור על המכונית מתחת לבית. לתכנן שכונה כך שתיסגר בשבת אבל לא בשאר השבוע זה אתגר לא פשוט, אולי זה אפשרי אבל יש כמה בעיות שצריך לפתור בשביל זה.

        בכל מקרה, לסגור בשבת שכונה שלא תוכננה לכך זה לא מעשי ואין פלא שהחילונים כועסים. אם רוצים לעודד חילונים לעבור לשבת ללא מכוניות בשכונה צריך קודם למצוא פתרונות לצרכים שלהם, כמו הסבתות שהזכירה קמיליה."

      • דתל"ש ירושלמי

        אז אתה בעצם אומר שאתה יודע יותר טוב מהחילונים מה "גן עדן" עבורם. אתה מערב שיח תכנוני (במקרה אני אדריכל ומתכנן ערים) נכון וראוי ושוזר אותו בכפייה דתית אלימה, כאילו הראשון מצדיק את השני. כאילו האידיאה הדתית שלך מונעת ממניעים של טובת הכלל האובייקטיבית והמחקרית.

        בחייך. תכנון מוטה הליכה הוא נכון וטוב, אבל אין לו קשר וחצי קשר עם שבת ו"קדושה". תכנון מוטה הליכה רלוונטי לכל ימות השבוע וקידוש אחד מימות השבוע לא קשור לכך. אנחנו מדברים על שכונות קיימות בישראל הפרוורית ולא בזו המדומיינת. שכונות המגורים אינן מוטות הליכה בישראל, וכל כפייה של סגירת תחבורה במועדים קדושים בשם "גן העדן החרדי" הוא כפייה דתית ואלימות במרחב הציבורי.

  13. גרתי במשך שנים ארוכות בשכונת נווה שאנן בחיפה, וחוויתי את תהליך ההתחרדות (האיטי) שלה. לא היו מחסומי שבת, אבל היו בעיות אחרות:

    1) בתי עסק כגון בתי קפה הפכו לשומרי שבת, וסגרו בשבתות. החלטה עסקית לגיטימית, אבל פוגעת באופן החיים החילוני.
    2) עשו רעש רב בל״ג בעומר, עד לב השמיים, בתוך שכונת מגורים צפופה במהלך שבוע עבודה.
    3) בפסח השאירו כמויות עצומות שלך לחם חצי שרוף שהסריח ומשך חולדות ועכברים.
    4) מנהג מוזר לתלות לחם מקולקל ליד הפח במקום בפנים, כשכמובן שחתולים וחיות אחרות פיזרו.
    5) בגני המשחקים המעטים בשכונה היו המוני ילדים חרדים ללא כל שמירה – שדחפו והתנהגו בפרעות ללא כל יכולת לפנות למבוגר.ֿ
    6) מבני ציבור הפכו לשמש את הקהילה החרדית, אבל זה קרה כבר לפני שעברתי לשכונה.

  14. ענק בישל דייסה

    התגובה שלך דני לתגובת דתל"ש ירושלמי לי.ד היא סתימת פיות על ידי ויכוח על השימוש במילים שי.ד. עשה. זהו גועל נפש שמאלני!!
    אין לך התנגדות לקבל רופא שיניים פלסטיני שרוצה לעבור לשכונה יהודית כיוון שהוא לא אשם
    בבני המשפחה שלו שהם סוחרי סמים ופושעים, אבל יש לך התנגדות לקבל חרדי שהוא בסדר ואשם שיש לו בבני המשפחה קיצוניים שינקבו לך את הצמיג אם תסע בשבת
    מדהים אותי הדיסוננס הקוגנטיבי שאתה חי בו.

  15. ציטוט: אם כל שכונה תוכל לשמור על ה"ציביון" שלה ולמנוע הגירה כרצונה, תהפוך המדינה לרצף ארוך של אחוזות פיאודליות עוינות.

    כנראה, זה מה שיקרה בסוף. לא בכדי מדברים היום על ימי הביניים החדשים. בחלק מהמקומות המושג של 'אומה' לא יהיה רלוונטי יותר.

  16. פוסט נפלא ומדויק

  1. פינגבק: השבת והמרחב הציבורי – י.ד.

להגיב על ארי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: