מְלַוֵּה מַלְקָה: האם לעונש מלקות יש מקום במערכת משפט מודרנית?

האם, וכיצד, יכול להשתלב עונש מלקות במערכת משפט מודרנית, והאם אלימות פיזית שכזאת יכולה להזיק לעבריין פחות, ולהועיל לחברה יותר, מכליאה המונית וממושכת? ינשוף משפטי מהרהר באופציה שהיא כרגע תאורטית בלבד.

תמונת אילוסטרציה. קרדיט: S. Christina, depositphotos.com

כאשר כתבתי את הדוקטורט שלי בהרווארד, לקחתי בין היתר קורס דיני עונשין בבית הספר למשפטים. המרצה, תובע אמריקאי זעוף וקדורני, התגלה כאחד המורים הטובים ביותר שהכרתי. מצד אחד מטיל אימה (סטודנטים שלא קראו את פסקי הדין רעדו כשהוא קרא את שמם וצלב אותם על דוכן העדים), ומצד שני, מעמיק, דיאלוגי ומסוגל להוציא מהתלמידים שלו רעיונות שהם לא חשבו אפילו שיש בהם. בין היתר, הוא ערך משחקי תפקידים וסימולציות שדימו סצינות משפטיות, למשל דיאלוג בין ביל קוסבי לבתו הלא חוקית שניסתה לסחוט אותו, במטרה להבין בדיוק באיזה רגע השיחה הפכה לפלילית, ונאומים משפטיים בשם ההגנה או התביעה שסטודנטים נדרשו להפיק בשניות, בלי לחשוב ולהתכונן אליהם מראש.

בין לבין, המרצה נהג לשאול את הסטודנטים שאלות שזעזעו את תפיסות "המקובל שלהם". יום אחד, כאשר ניהלנו דיון על פושע מסוים שקיבל עשר שנים בכלא, שאל המרצה: "ואולי מוטב היה לגזור עליו עונש מלקות?" (אנגלית: flogging). הסטודנטים הזדעזעו. הרי אין עונש כזה בספר החוקים של ארצות הברית ואף מדינה מערבית אחרת. אם הם שמעו עליו, הרי זה היה בשיעורי היסטוריה, או בהרצאות על מדיניות רחוקות, נחשלות ופרימטיביות בעולם השלישי. המרצה לא התרשם מהזעזוע של הסטודנטים, ושאל האם לא יתכן שהעבריין עצמו היה מעדיף כאב חד אך חולף על עשר שנים תמימות בכלא, ומכאן התחיל דיון קצר על הנזקים והיתרונות של עונש כזה מבחינה חברתית. אולם נראה שאפילו התובע הממולח, שהעלה מן הסתם את הרעיון הזה כפרובוקציה, לא התכוון לפתח את הדיון עליו יותר מדי. אחרי הכל, הוא גם שאל שאלות פרובוקטיביות אחרות מהכיוון הפוליטי הנגדי, כאשר הקשה על הסטודנטים מדוע צריך להעניש פושעים בכלל, ולא הסתפק בתשובות שגרתיות או בנאליות. בכל מקרה, הרגע חלף והלך לו.

אינני זוכר האם הסטודנטים, שנהגו להתווכח על תוכן השיעור בקולניות במסדרונות בכל שבוע ושבוע, דיברו על הפרובוקציה של עונש המלקות. מה שאני כן זוכר, הוא שאם היתה הסכמה כלשהי בין כולם – ימנים ושמאלנים, דמוקרטים ורפובליקנים, ליברלים ושמרנים – היא היתה שמערכת המשפט הפלילי בארצות הברית "שבורה". הפרוגרסיבים סברו שהיא שבורה בגלל כליאת יתר, במיוחד של שחורים ומיעוטים אחרים, אפלייה גזעית וענישה לא הומאנית שרק מרבה את הנזק לחברה כולה. השמרנים הצביעו על הפשע המשתולל ברחובות, כראייה על כך שמשהו כאן לא עובד. באותה מידה, אפשר להעתיק את הדיון הזה בקלות לישראל של היום. מערכת המשפט הפלילי סופגת כל כך הרבה אש, מכיוונים כה רבים, עד שקשה להניח שהסדר הקיים אינו זקוק לשינויים משמעותיים. חסידי החוק והסדר, כמוני, מזדעזעים מההפקרות ששוררת ברחובות, מעליית הפרוטקשן, מכת הפריצות, הפגיעה בחקלאים והשתוללות ארגוני הפשע בחברה הערבית, ואנשים מהצד השני חושבים שהמערכת אטומה, אכזרית ומוטה לכיוון בעלי הכוח. נפגעות אונס, למשל, טוענות שיש במערכת הטיות מבניות כלפי עברייני מין וחסרונות מובנים למתלוננות, שעוברות "אונס שני" על דוכן העדים. בנוסף, מבקרים פרוגרסיבים מרבים לטעון, עם תמיכה אמפירית לא מבוטלת, שכליאה המונית עלולה להרבות פשע ולא לצמצם אותו. כלאת עבריין קטן עם פושעים ותיקים ומנוסים? תהיה בטוח שהוא יעבור בכלא "אוניברסיטה לפשע" ויחזור לסורו, מנוסה וקשוח יותר, כאשר ישתחרר. זאת במיוחד מפני שהפשע, בניגוד לקלישאה, משתלם. יש מעט מאד עבודות שבהם צעירים בעלי השכלה נמוכה יכולים להרוויח יותר כסף, כבוד והטבות אחרות מהחברה שסביבם.

אז אם אנחנו כבר דנים על שינויים עמוקים אחרים במערכת המשפט הפלילי, אולי כדאי לדון, ולו באופן תיאורטי, על תרומתו האפשרית של עונש כאב פיזי כמדרגה בין ענישה פעוטה (עבודות שירות, מאסר על תנאי) לבין כליאה של ממש? ראשית כל, הוא יכול להוות פשרה בין תומכי הענישה המחמירה לבין אלו שסבורים, בצדק מסויים, שכליאת יתר מחוללת פשיעה במקום לדכא אותה. הרי המלקות לא יכבידו על מערכת הכליאה, לא יעלו כסף רב לציבור בדמותם של בתי כלא נוספים, לא יספקו לעבריין קורס חינוך לפשע מתקדם, וישחררו אותו חזרה לחברה, לעבוד ולהתפרנס. בהקשר זה, עונש מקלות גורם הרבה פחות נזק לעברין עצמו מאשר כליאה.

מצד שני, יש גם תועלת לחברה בעונש מסוג זה. מלקות עלולות להוות הרתעה של כאב מיידי, חותך וקשה מנשוא, שקל הרבה יותר לדמיין (ולפיכך הרבה יותר מרתיע) מהאפשרות האמורפית של שלילת חירות, ואפילו מקנס שאפשר "למרוח" במשך תקופה ארוכה או להימנע ממנו בטענה ש"אין לך כסף". מלקות בליווי קנס כבד עשויות להיות פתרון מצויין לעבירות רכוש קטנות, מכות לחסרי ישע, גניבה מחנויות או אלימות במשפחה – עבירות שדווקא הן מקשות על חייו של הציבור הרחב יותר מהפשע ה"גדול". הן יספקו לקורבנות תחושת סיפוק וצדק מיידי, לצד אזהרה לעבריין, והבהרה שאם ישוב לסורו יתכן וייגזרו עליו לא רק מלקות נוספות, אלא עונש כליאה של ממש.

ולבסוף הבהרה: מדובר אך ורק בעונש לאחר הרשעה חלוטה, ולא באלימות משטרתית או חקירתית כלפי אנשים שלא הורשעו, ובוודאי לא בעינויי חקירה שמטרתם לגרום לנאשמים להודות בפשעים שיתכן ולא ביצעו.

אין להבין את המאמר הזה כקריאה להחזיר את עונש המלקות לספר החוקים. צעד חסר תקדים שכזה יש לבצע רק לאחר מחקר אמפירי מדוקדק של השפעותיו. ראוי, בכל מקרה, לבחון באופן מדוקדק את השפעת העונש הנ"ל במדינה המפותחת היחידה שמפעילה אותו, כזו שישראלים רבים מעריצים ורוצים לחקות בתחומים אחרים: סינגפור.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-נובמבר 9, 2022, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 24 תגובות.

  1. מעורר מחשבה

  2. עוד דבר שיש לקחת בחשבון, נוסף על השפעת העונש על הפושע, הוא השפעת העונש על האזרחים שומרי החוק, שיודעים שהמדינה שלהם מפעילה עונש כזה. אפילו אם נאמר שהמלקות יינתנו מאחורי דלתיים סגורות, איך נרגיש עם הידיעה שהשכן שלנו בבניין מלקה אנשים למחייתו? אני ארגיש רע מאד.

    • ואם השכן בבניין הוא צלף ימ״מ שהורג אנשים למחייתו?

      • הוא לא אמור להרוג אנשים למחייתו. הוא אמור לנטרל אנשים (ואם נטרול דורש הריגה: להרוג) איפה שזה ממש נדרש.

        זו אינה ענישה. זו הגנה. אם צלף משטרתי או צבאי יורה למטרת ענישה, הוא מפר את החוק.

        (ומי שרוצה לענות שאני תמים: זה בסדר. אני מדבר על הרצוי. אני מתעלם כרגע מהמצוי. אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה)

      • משום מה אי אפשר להגיב ישירות לצפריר אז אגיב כאן – לא חושב שיש הבדל מהותי בין צלף שמטרתו להגן, למלקה/תליין שמטרתו, בסופו של דבר, להגן על החברה – אם באמת מתקבלת החלטה שזה מה שיגן על החברה (למעשה, אפילו אם המטרה היא ענישתית בלבד – אם יש הסכמה חברתית שזה ראוי, ואדם עושה את זה ברשות – מה זה שונה מצלף שהורג ברשות כדי להגן על החברה? צלף אמור לנטרל – אבל אפילו במצב רצוי הוא יודע שיצטרך גם להרוג, ומתאמן על זה). אגב, כנ"ל לגבי אדם שעוסק בשחיטה של בעלי חיים – כל עוד זו נורמה חברתית מקובלת, והוא עושה את זה ברשות, זה לגיטימי לחלוטין.

      • למלקה, לצלף הימ"מ ולשוחט יש צדדים דומים: שלושתם מפעילים אלימות פיזית קיצונית, ושלושתם עושים זאת ברשות. ברם, יש ביניהם גם צדדים שונים, שאינם מאפשרים גזירת גזרה שווה, לדעתי. צלף הימ"מ, וכן גם טייס הקרב, מפעילים אלימות ממרחק רב, ולכן אינם עוברים את התהליך הפנימי שעובר מי שמסתכל למושא האלימות בעיניים (בכוונה לא כתבתי "קרבן"), אולי גם נוגע בו. לפיכך, בתור שכן שלהם, יש לי סיבה להאמין שהם לא יפעילו עלי את אותו סוג של אלימות, ולהיות רגוע יותר ביחס אליהם. אני ער לכך שההנמקה הזו מוציאה אותי אגואיסט בעל מוסר הוטנטוטי, אבל נדמה לי שאיני חריג בכך, והרי מטרתנו ליצור חברה שנח יותר לחיות בה, לא להצטייר כגוי קדוש שאין בו פגמים מוסריים.

      • ואם השכן שלך הוא סוהר או שוטר שמתעמת עם עבריינים / אסירים באופן יומיומי, פיזי וקרוב מאד? Danny Orbach, PhD Associate professor in general history and East Asian studies, the Hebrew University of Jerusalem 972-527244538 dannyorbach@gmail.com

      • להבנתי, סוהר או שוטר לא אמור להתעמת פיזית עם עבריינים או אסירים באופן יומיומי, וודאי לא כאשר הם כפותים כדי שלא יתנגדו. מדובר במקרי קיצון, שלהבנתי לא אמורים לקרות באופן יומיומי. יתר על כן, הם אינם מתוכננים מראש, לשכן שלי לא כתוב ביומן: היום בשעה עשר אני מרביץ לפלוני, ובשעה אחת עשרה לאלמוני. ועוד הבדל: למכות שמנחית השכן שלי אין אלמנט פומבי, ומטרתן אינה להטיל אימה.
        ניתן לשאול, מה היתרונות ומה החסרונות בהטלת אימה על האזרחים. האין אימה משתקת את היצירתיות? האם פריצת דרך במאבק במשבר האקלים או חיסון מהפכני נגד קורונה יגיעו מסינגפור?

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כתבת "נאשמות" במקום "מתלוננות" (פרוידיאני משהו). חוץ מזה הרשומה כרגיל כתובה היטב ומעוררת מחשבה.

  4. מאמר מצויין, מעורר מחשבה ומאתגר.

  5. הפושעים אינם ילדים ומלקות לא ירתיעו אותם. מה שכן יקרה זה שהפושעים המתוחכמים מארגוני הפשיעה יבקשו מחבר להצמיד מטען לרכב של זה שהלקה אותם ולחסל אותו.

    • מי אמר שרק ילדים נרתעים מכאב? כמו כן, העונש הזה כפי שאני רואה אותו לא נועד לראשי ארגוני פשיעה (את אלה צריך לנעול במבודד וזמן רב) אלא לבריונים ופושעים לא מאורגנים מרמה בינונית.

  6. אני חושב שזה לא מקרי ש"אין עונש כזה בספר החוקים של ארצות הברית ואף מדינה מערבית אחרת" אלא ב"מדיניות רחוקות, נחשלות ופרימטיביות בעולם השלישי". עונש מלקות נחשב למבזה ומשפיל את כבוד האדם. ללא קשר ליעילותו (לא הבאת שום מחקר שעשוי להצביע על יעילות כזו) הרי שיקולי יעילות, או שיקולי חיסכון (בעלויות הכליאה) אינם יכולים להיות בלעדיים. יש גבול שהמדינה משיתה גם על עצמה ביחסיה עם אזרחיה, ומדינות העולם הסכימו שמלקות הן מעבר לגבול הזה.

  7. אתה יודע, דני, מבחינה מתודולוגית, יש בעולם יותר ממאתיים מדינות. תמיד אפשר למצוא אחת שתדגים לנו מה שאנחנו רוצים. אבל העובדה שרוב האחרות – בעצם, כמעט כולן – אינן נוקטות בעונש המלקות.
    בנוסף, סינגפור אמנם אינה מדינה מוסלמית פונדמנטליסטית, אבל קשה לראות בה דוגמה למדינה דמוקרטית.
    בנוסף לעונש המלקות המדינה אוסרת מכירת מסטיקים ומכניסה לכלא תיירים שהביאו איתם מסטיק. אני יודע שאתה חובב חוק וסדר, אבל לא נראה לך ששיטה כזו היא קצת מוגזמת?

  8. הי דני. שוב מבחינה מתודולוגית, המוציא מחברו עליו הראיה. אם אתה מציע עונש מלקות, עליך המטלה לשכנע, ולא על מי שמתנגד לו. אמנם אתה עושה את זה בפוסט, אבל לטעמי – לא שכנעת.
    בנוסף כהסטוריון, אתה יודע שעונש המלקות היה מקובל בעבר, ובוטל. אתה הרי לא ממציא את הגלגל. האנושות התנסתה בעונש המלקות והגיעה למסקנה שאינו ראוי. אי אפשר עכשיו לפתוח את הדיון כאילו לא חשבו ובמיוחד שלא התנסו הענישה הזו קודם.
    בצי ארה"ב העונש בוטל כבר בשנת 1862. בבריטניה הוא בוטל בשנת 1948. במדינת ישראל הוא בוטל בשנת 1950. אפילו בסעודיה הוא בוטל בשנת 2020. אתה באמת מציע שמדינת ישראל תחזיר אותו לספר החוקים שלך?
    אתה כנראה עושה לנו פרובוקציה כמו המרצה שלך מהרווארד, אבל תיזהר. בממשלה שעומדת לקום עוד יכולים לקחת אותך ברצינות (בשלב הראשון ינסו את זה על ערבים ועל שמאלנים).

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני מסתכל על תוצאות הלואי של עונש כזה. יהיו מספיק (הרבה?) אנשים שיחשבו (תחילה) ויחקו (אח"כ): אם למדינה מותר להעניש כך סימן שזה עונש סביר, וזכותי להעניש כך את מי שאני חושב ש"מגיע" לו. החברה מספיק אלימה מבלי צורך לעדוד שלטוני לכך.

    • אז למה זה לא קורה עם כליאה? כביכול, היינו אמורים לראות מגיפה של כליאות שווא. ואם המדינה לוקחת קנסות מאנשים, אז אולי מותר לי לקחת מהם קנסות באופן חד צדדי אם אני מרגיש שפגעו בי? עובדה שזה לא קורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: