ארכיון הבלוג

שר התורה: ש"ס כמונרכיה פיאודלית

מפלגת ש"ס, בעבר מבצר שאין להבקיעו של חרדיות, דתיות ומסורתיות ספרדית, נכנסה לאחד המשברים הקשים בתולדותיה. מהו מקור מעיין העוצמה שזורם בעורקי המפלגה המורכבת הזאת, והאם ניתן להבינה טוב יותר כמונרכיה פיאודלית? ינשוף פוליטי-מדיני על לגיטימציה, כריזמה וכוח לפני ואחרי פטירתו של מרן. מדוע נכשל אלי ישי בגיוס מורשתו? 

היום הזה, הוא יום של אור

היום נותנים, לנשמה לבחור

נשוב כולם, ונתאחד

איש את אחיו לא נאבד לא ניפרד

(מתוך הגינגל של ש"ס, בחירות 2013)

אחדות היתה הטיקט העיקרי של מפלגת ש"ס בשנת 2013 – אחדות מסביב לזהות הספרדית-דתית, אחדות מסביב לדעת תורה המגולמת במועצת החכמים, אחדות סביב מוסדות החינוך, הדת, הכשרות והרווחה של המפלגה, ומעל הכל – סביב דמותו הנערצת של מרן, הרב עובדיה יוסף. רבים ציפו שהאחדות הזאת תיפרם לאחר מותו של המנהיג הרוחני, אבל מעטים ציפו שהדבר יקרה במהירות ובקיצוניות רבה כל כך. נכון לעכשיו, אלי ישי, שהנהיג את ש"ס במשך למעלה מעשור, פרש – מנודה ומוכה – להקים מפלגה חדשה. אריה דרעי, חבול אף הוא, נאלץ "להתפטר" ולהכריח את מועצת החכמים להתחנן שיחזור. ובינתיים, המפלגה כולה נפגעה, והסקרים מנבאים לה מספר חד ספרתי ונמוך יחסית של מנדטים. מדהים עד כמה דימוי ה"אחדות", מזוייף ככל שיהיה, נמצא עמוק בדנ"א של המפלגה הזאת. חברי הכנסת מזייפים אחדות עם דרעי, על אף שבחשאי אחדים מהם מכנים אותו "אנטיוכוס". ואפילו אלי ישי, הפורש המנודה, טען בנאום ההתפלגות שלו שעשה זאת "בשביל אחדות העם", וכינה את רסיס המפלגה שלו, שלא צפוי לעבור את אחוז החסימה, בשם היומרני "העם איתנו".

מה קורה למעשה בש"ס? אפילו מבט שטחי ילמד אותנו שלא מדובר במפלגה ככל המפלגות. מיותר לומר שזו לא מפלגה דמוקרטית (מקורבי אלי ישי אמרו לפני פרישתו, בקורטוב נדיר של אירוניה, כי ההצעה של דרעי למנות אותו למספר שתיים חסרת ערך, כי בש"ס אין הבדל בין מספר שתיים לבין מספר עשר). גם לא מדובר במפלגה דיקטטורית לחלוטין, כמו ישראל ביתנו או יש עתיד, אלא במערכת מורכבת מאד של איזונים ובלמים שכל אחד מהמנהיגים חייב לתמרן בתוכה. למעשה, התנועה הזאת דומה יותר מכל למונרכיה פיאודלית.

אין הבדל בין מספר שתיים למספר עשר – סיעת ש"ס

 

 

לכאורה, ש"ס היא מפלגה ריכוזית מאד המובלת בידי מלך – מנהיג רוחני המכהן לכל ימי חייו. מרן עובדיה יוסף משל לא רק מכוח למדנותו, חריפותו ונסיונו כפוסק הלכה, אלא בעיקר משום שהוא סימל להמונים את תחייתה של יהדות ספרד. מעבר להיותו אדם, הוא היה סמל שאין לפקפק בו. הרעיון החרדי של "דעת תורה", שהפך את מרן בעיני חסידיו לחסין בפועל מטעויות, הפך את השלטון בש"ס לריכוזי מעין כמוהו. כשהרב עובדיה קובע – אין לערער ולהרהר אחריו. אולם בפועל, השלטון בש"ס היה מה שכיניתי באחד הפוסטים הקודמים מרכז מעורפל: מלך מסתורי שרחוק יחסית מנתיניו, והגישה אליו מוגבלת בידי חצרנים, שרים ויועצים למיניהם שמציגים את רצונו לציבור. בש"ס של הרב יוסף מדובר כמובן ביו"ר התנועה ומקורבים אחרים, עוזרו האישי של הרב ומעל הכל – בנו וכלתו, משה ויהודית יוסף. השניים סעדו את הרב בשנותיו האחרונות, ולפיכך היו קרובים אליו מאד. משה החזיק גם באימפריה הכלכלית של כשרות בד"ץ בית יוסף, ואשתו יהודית הפכה לאחד מגורמי הכוח החזקים והמשפיעים ביותר בש"ס. רצון הברזל שלה, למשל, הצליח לרסק לרסיסים את כוחו של אמנון יצחק, מחזיר עוצמתי בתשובה שנחשב ליקיר התנועה במשך שנים רבות.

כוח בחצר מרן – הרבנית יהודית יוסף

 

מערכת המבוססת על מרכז מעורפל היא אבסולוטית לכאורה, אך רופפת בפועל. מכיוון שתמיד מקנן החשד שהרב "מתומרן" בידי יועצים ומקורבים. לפיכך, גורמים ממורמרים ומודרים תמיד יכולים לטעון שרצונו אינו מוצג כהלכה. מי שחורג יותר מדי מהקו (אמנון יצחק או הרב חיים אמסלם), עלול למצוא את עצמו מוקע ישירות בידי המלך – ומחוסל פוליטית. אך חולשתו של המרכז המעורפל מאפשרת גם מאבקי כוחות אכזריים בקרב סיעות לגיטימיות לכאורה. מבחינה זו, כפי שקבענו לעיל, ניתן להמשיל את ש"ס של מרן למערכת פיאודלית. ד"ר ניסים ליאון, חוקר ש"ס מאוניברסיטת בר-אילן, מנה מוקדי כוח שונים בתוך המפלגה:  חצרות המקובלים, הרבנים הראשיים הספרדיים (ראשונים לציון) בעבר ובהווה, המחזירים בתשובה שפתחו חצרות משלהם, וראשי ישיבות שמנהיגים קהילות מסודרות בריכוזים חרדיים. לכל אחד מהאצילים הפיאודליים הללו יש כוח משלו, בכפיפות לסמכות התורנית הכללית של חצר מרן.

במצב עניינים כזה, ישנו מתח תמידי המבוסס על נאמנות כפולה. הקהל הרחב של ש"ס אינו מצוי בחצרות השונות, ונאמן לדמותו הכריזמטית של הרב עובדיה לבדו. אולם בקרב בני התורה הספרדים וקהלים מובחנים אחרים (למשל חוזרים בתשובה), ישנה גם נאמנות חזקה לאחד ה"אצילים הפיאודליים": מקובל, ראש ישיבה או מחזיר בתשובה. כלומר, ישנו קונפליקט בין הנאמנות למרן – שרצונו רחוק ומעורפל – והרב הישיר, שרצונו ברור ומוחשי. מה קורה כשיש התנגשות חזיתית בין שני הרצונות הללו, למדנו בפרשת אמנון יצחק, גדול המחזירים בתשובה שהעז להתעמת ישירות עם האנשים שבסביבתו של הרב עובדיה. התוצאות, כפי שכתבתי בפוסט לפני שנתיים בערך, היו קטלניות.

אצילים פיאודליים בכירים – בר מצווה בחצר אבו חצירא

 

אמנון יצחק, כתבתי אז, ניסה למרוד בסמכות המרכזית והמעורפלת של ש"ס, אך גילה כי כוחו האדיר לא עומד לו. "סוכן המשנה שסבר כי הוא יכול לקרוא תיגר על שולחיו, גילה כי כוחו עומד לו רק כל עוד לא פנו הללו נגדו ישירות. הקהל של יצחק, האנשים שהחזיר בתשובה, נכנסו לעולם שנשלט בידי מערכת מורכבת של סמלים דתיים ורגשיים שאי אפשר לנתק אותם אלה מאלה. לא בכדי הדגישה ש"ס בקמפיין שלה את תחושת ה"ביחד" הקהילתית. הסיסמא "את אחיי אנוכי מבקש", הג'ינגל הסוחף ורווי הסמלים הרגשיים, אריה דרעי המוזג באהבה תה לאמו מקנקן מרוקאי מסורתי, המוני התומכים הנלהבים, שכוללים גם חילונים ונשים ללא כיסוי ראש – כל אלו שידרו קהילתיות שנמצאת מעבר לחלוקה הפנימית לפלגים. המסרים של ש"ס הבהירו שמחיר ההליכה עם יצחק הוא נתק מן הביחד שש"ס עדיין מייצגת. מרן עובדיה יוסף מגלם, עבור אנשים רבים, את כל הסמלים הללו בדמותו של אדם אחד. גם רבים מאלו שאהבו את יצחק והעריצו אותו, לא היו מסוגלים בסופו של עניין לצאת כנגד כל מערכת הסמלים שהיתה מקודשת עבורם. כאשר נדרשו לבחור בין הערצתם לרב אמנון יצחק לבין תחושת ההשתייכות שלהם לקונסנזוס, הם בחרו בקונסנזוס."

התרסק – המחזיר בתשובה אמנון יצחק

 

כאשר אמנון יצחק, "אציל פיאודלי" חזק ובכיר, החליט לצאת כנגד חצרני המלך, הוא בנה במידת מה על אופיו המעורפל של המרכז. לפיכך, הוא ניסה לרתום את שמו של הרב עובדיה לקמפיין האישי שלו, בתקווה שלא תהיה תגובה נגדית. כאשר ראה שהחצרנים מבודדים אותו ממרן וחונקים את ערוצי כוח שלו, ניסה להגיע לרב בדרכים לא דרכים (למשל – פתק בסידור שלו). כאשר גם זה כשל, ניסה לגייס את נאמניו ולמרוד במרכז המעורפל באופן ישיר. אבל כוחו הכריזמטי העצום של הרב עובדיה גבר על הנאמנות הישירה של חסידי יצחק, וקומם חלק גדול שלהם נגדו. כל עוד המרכז המעורפל חי, התערבות ישירה מצדו – נדירה ככל שתהיה – עשויה להכריע גורלות.  

המשבר שאנחנו רואים בש"ס עכשיו נולד במציאות יותר מורכבת. מה קורה כשהמרכז המעורפל עובר מן העולם? יורשו של הרב עובדיה, ה"מלך" החדש, הוא חכם שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף – אדם לא כריזמטי במיוחד, חלש וחסר ניסיון מנהיגותי. סמכותו, ככל שיש לו כזאת, נובעת ממעמדו כ"יורש": מייצג זכרו ומורשתו של הרב עובדיה יוסף, והוא מתומרן בקלות על ידי אריה דרעי ועוזריו. בניגוד לרב עובדיה עצמו, סמכותו של הגר"ש כהן אינה מספיקה בכדי להחזיק את הסיעות היריבות בש"ס יחד, או בלעז – The center cannot hold. במצב כזה, חישב אלי ישי, הוא מסוגל לפרוש, להקים מפלגה חדשה ולהשתמש בסמל העוצמתי מכל: זכרו של מרן.

ניסה להשתמש בזכרו של מרן – אלי ישי

 

הקלטת המדוברת של הרב עובדיה יוסף, גם אם לא הודלפה בידי אלי ישי ואנשיו, היתה הכלי שהיה אמור לאפשר לו לעשות זאת. בחינה מדוקדקת של הקלטת אמנם מראה תמונה מורכבת יותר מהקלישאות התקשורתיות. בשיחה, הרב אמנם "הובל" בידי בנו ועוזרו, אולם גילה תבונה, חדות, יכולת ניתוח ואפילו חוש הומור (שימו לב לקטע על הכישופים לקראת סוף הקלטת). הקלטת היתה אמורה להבהיר את המרכז המעורפל: להפוך את הרב עובדיה מסמל עמום, שדרעי יכול לנצל כחפצו, לאדם בשר ודם – מנהיג גשמי שתמך (כך הרושם) באלי ישי כיורשו. האמירה החד משמעית בקלטת הגיעה כניגוד מובהק להצהרתו הרשמית של הרב, שהכתיר כידוע את דרעי. זו, ניסה מדליף הקלטת לומר, עוותה בידי חצרנים ומניפולטורים, בעוד דעתו האמיתית של הרב היתה שונה.

אולם החישוב, ככל הנראה, היה מוטעה. הקלטת, כפי שידוע לנו היום, השיגה בדיוק את האפקט ההפוך. חלקים גדולים של הקהל לא היו מוכנים לראות את מנהיגם הנערץ, מרן שר התורה, כבן אנוש בשר ודם – אדם שמתלבט, מהסס ומתלונן על עוולות שנעשו לו בעודו שרוע על ספה. הליכה עם אלי ישי – משמעותה הכרה באנושיות של הרב, אבל הקהל העדיף ללכת לכיוון ההפוך: התעלמות מהקלטת ונקמה במי שהפיץ אותה. הרבה יותר נעים ונוח להמשיך ולראות את הרב כמרכז מעורפל, להנהן למשמע הצהרתה של מועצת החכמים שתחרים כל מי שיפרסם קלטות נוספות. לחזור למוכר, לאהוב, למיתי, לסמל של "שר התורה" – גם אם האדם עובדיה יוסף אומר אחרת.

אלי ישי המעיט בחשיבותו של הזיכרון ולא הבין את אפיק זרימתו. זכרו של מרן, אבוי, לא היה "גביע קדוש" שניתן לניידו, אלא מעיין המשוקע היטב בשמה של ש"ס, מוסדותיה הרבים, מועצת החכמים שלה וכל מה שהיא מסמלת. הגר"ש כהן אינו כריזמטי, אבל זכרו של הרב עובדיה מקנה לו סמכות – אפילו כאשר הוא מתומרן על ידי הסובבים אותו. מסיבה זו, התומך היחיד של אלי ישי כאשר פרש היה הרב מאיר מאזוז. שאר הרבנים, ה"אצילים הפיאודלים" שמנהלים את ממלכת ש"ס, העדיפו להישאר בטירותיהם ולא לצאת להרפתקה רבת סיכונים. כפי שנראה היום ממפת המנדטים – ש"ס יציבה בכוחה ואלי ישי לא עובר את אחוז החסימה – האינטואיציה שלהם היתה נכונה.

 

 

הטוען לכתר

מדוע נפל הרב אמנון יצחק, גדול המחזירים בתשובה, ומה הקשר בינו לתופעת האינבולוציה? זמרים זועמים, מטיף כריזמטי ואישה חזקה אחת ש"עובדת רק לפי הרגש", נפגשו במערבולת פוליטית ממנה לא יצאו כולם בשלום. ינשוף פוליטי מדיני על אשליית הכוח, קסמם המפתה של סמלים ותעתועיה של סמכות רוחנית-פוליטית

 

A&P, COFFEE, SANTA CLAUS

מאמר זה פורסם גם באתר קומפרס

מוזיקה עצובה מפעפעת ברקע, ועל המסך מופיע גבר עגלגל לבוש גלימה ומצנפת, זקנו השחור-לבן נע ונד בעודו נואם לצאן מרעיתו בקול בוכים. כך ניסה המחזיר הנודע בתשובה, הרב אמנון יצחק, להסביר לקהל תומכיו המסורים מדוע לא עבר את אחוז החסימה לאחר שהבטיח הרים, גבעות ו"מספר דו ספרתי של מנדטים". כמו רוב מסריו, בחר אמנון יצחק להעביר את נאום התבוסה כדרשת וידאו, אבל כבר לא נראה כאותו מטיף דעתני ובוטח מתמול שלשום. הרב יצחק ("רבי", למעשה, כי נציגי ש"ס חשפו במהלך הבחירות שאין לו תעודת הסמכה) אמנם הביע תקווה שבקרוב תגיע הגאולה וכולם יחזרו בתשובה, ואף הכריז על הקמתה של "קהילת פ"ז" שתורכב מכל מצביעי כוח להשפיע, אולם רוב הנאום היה פסימי ושחור משחור. יצחק נראה ונשמע כמי שמפעל חייו קורס מול עיניו. המחזיר הגדול בתשובה הודה, מי היה מאמין, שרבים מפעיליו מתחילים לחזור בשאלה בעקבות התבוסה הצורבת בבחירות. כישלונו הוא סיפור מרתק על אשליית הכוח, קסמם המפתה של סמלים ותעתועיה של סמכות רוחנית ופוליטית.

כוח להשפיע

            סיפור מלחמתו של הרב אמנון יצחק בש"ס הנו, לדעתי, אחד המרתקים והמורכבים ביותר במערכת הבחירות הזאת. הוא גם אינו סיפור טבעי, כי הרי הרב יצחק כיהן במשך שנים רבות כמטיף חצר אהוב, יהלום בעטרה של ש"ס. למרות סגנונו הגס, הקיצוני והמשתלח, הצלחותיו הניכרות בהחזרת חילונים (מסוג מסוים) בתשובה הפכו אותו ליקיר המערכת, וזיכו אותו בחסות והגנה מצד עסקניה הבכירים של ש"ס. לפני כעשר שנים, למשל, הוזמן יצחק לשאת "דברי תורה" ביחידה צה"לית כלשהי, והצליח לזעזע חלק גדול משומעיו כאשר איים עליהם בעונשים אם לא יקיימו מצוות. קמה שערורייה, ומי נזעק להגן על המטיף בטלוויזיה אם לא ח"כ שלמה בניזרי מש"ס, שאף קרא לו "רב גדול". אם כן, מה גרם לנפילתו המהירה של יצחק, עד שהפך למאוס, שנוא ומנודה בחצר המלוכה של הרב עובדיה יוסף?

            כדי להבין את התשובה לשאלה הזאת, רצוי להתעכב מספר רגעים על תופעה המתרחשת לא מעט בארגונים גדולים, קבוצות פוליטיות ואפילו מדינות; תופעה שנחקרה על ידי ההיסטוריון הנודע פרזנג'יט דוארה, וכונתה על ידו אינבולוציה (involution). אינבולוציה היא סוג ספציפי של ניוון מערכתי, שתוקף ארגונים ומדינות המשתמשות במתווכים וקבלני משנה על מנת להשיג יעדים עבורן. למדינה ההודית, למשל, אין יכולת, רצון ומשאבים לאסוף מידע מדויק על שווי הרכוש, מבנה המשפחות ומצב הפשיעה בכפרים רבים. כדי להשיג מידע כזה, כורתת המדינה ברית עם נכבד או בריון מקומי שמכיר היטב את אנשי האזור. הוא אוסף עבורה נתונים, נותן לה מידע ואף אוכף עבורה את החוק. הבעיה היא, שלאותו נכבד מקומי יש קשרים אמיצים עם תושבי הכפר, ולעיתים יעדיף את האינטרס שלהם על האינטרס של המדינה. מנגד, הוא יוצר קשרים עם סוכני המדינה שבאים עמו במגע ו"משחית" גם אותם. לאט לאט, הם הופכים להיות נאמנים לו יותר מאשר לשולחיהם בעיר הבירה. כך השליח, או קבלן המשנה, יוצר לעצמו מרכז כוח עוצמתי על חשבון המדינה. כאשר נוצרים מרכזי כוח רבים כאלו, המערכת המדינתית מסתאבת, מאבדת יעילות ובמקרים קיצוניים חדלה מלתפקד. אפילו ש"ס עצמה נוצרה, בראשית שנות השמונים, בתהליך כזה. דרעי וחבריו היו, הרי, "ספרדי מחמד" שלמדו בישיבות אשכנזיות, ונשלחו על ידי הרב הליטאי אליעזר שך על מנת להקים שלוחה מזרחית של דגל התורה. כעבור כמה שנים צברו עוצמה, מרדו והפכו לכוח עצמאי ואף חזק יותר משולחיהם לשעבר.

לא שקט בחצר המלכות. הרב עובדיה יוסף

לא שקט בחצר המלכות. הרב עובדיה יוסף

            גם עלייתו לגדולה של אמנון יצחק, בחסותה של ש"ס, היא תופעה מובהקת של אינבולוציה. בניגוד ליהדות התורה, שמסתפקת (פחות או יותר) בבסיס החרדי-אשכנזי ולא עושה יותר מדי על מנת להרחיבו, ש"ס היא מפלגה ששאפה מאז ומתמיד לגדול, להתחזק ולמשוך אליה ציבורים חדשים. ישנן הרבה דרכים לעשות זאת: מערכת החינוך "אל המעיין" שמציעה ארוחות חינם, שימוש בקמיעות, ברכות או להבדיל, כוחו ההלכתי, הרוחני ואפילו המיסטי של הרב עובדיה יוסף. דרך אחרת, חשובה לא פחות, היא מערך ההחזרה בתשובה. כדי לפנות לחילונים, למשל, לא יצלח רב חרדי מובהק שגדל כל ימיו במוסדותיה וישיבותיה של ש"ס, עוד פחות מכך בישיבות ליטאיות אשכנזיות. על מנת לבצע את המלאכה ביעילות יש צורך ב"קבלני משנה" שמכירים היטב את העולם החילוני על קרביו וכרעיו. אמנון יצחק, בעצמו חוזר בתשובה, מילא את התפקיד הזה. כדי להחזיר בתשובה הוא השכיל להשתמש במוזיקה, בסרטי וידאו, בבדיחות מהווי העולם המודרני ובילקוט שלם של תכסיסים שרקח בעצמו במהלך השנים.

            מבחינת ש"ס, אמנון יצחק היה אמור להיות מעין "שער" שדרכו ייכנסו בעלי התשובה לעולם החרדי שלהם. ומכיוון שמדובר בעולם ספרדי בעיקרו, ההנחה הייתה שיקבלו על עצמם את רשת הסמלים, הכללים, המנהגים והמנהיגים של מפלגת ש"ס, וכמובן יצביעו ש"ס בקלפי. במילים אחרות, תפקידו של אמנון יצחק היה לקחת את המגוייסים החדשים ולהעבירם לרב עובדיה יוסף, אריה דרעי ואלי ישי. דא עקא, שתהליך האינבולוציה החל לכרסם בכוחה של ש"ס. אט אט הסתבר, שאמנון יצחק צובר יותר ויותר כוח עצמאי. החוזרים בתשובה לא רק "עוברים דרכו" אלא נשארים אצלו, ורואים בו רב, גורו ורועה רוחני, אחד מגדולי ישראל. הם מכבדים כמובן את הרב עובדיה ומצביעים ש"ס, אבל אמנון יצחק הוא הרב "שלהם".

תופעה מובהקת של אינבולוציה. הרב אמנון יצחק יוצא מהליקופטר בימי הזוהר

תופעה מובהקת של אינבולוציה. הרב אמנון יצחק יוצא מהליקופטר בימי הזוהר

            כל זה היה יכול להיות נסבל, כל עוד נותר יצחק נאמן להנהגה של ש"ס. הבעיה התחילה כאשר קבלן המשנה, שיכור מהעוצמה הגוברת שלו, החל לצאת באופן הולך וגובר כנגד שולחיו. ההיבריס שלו הלך והתגבר, כפי שאפשר לראות בסרטים שהוא הפיק. בתמונה שעולה ממנה מגלומניה קיצונית ממש, הוא הציג את פניו המשתקפים על פני אצטדיון שלם. כפי שמתרחש פעמים רבות במערכות מסוג זה, השתמש יצחק בערכים של ש"ס כנגדה, והטיף לגרסה קיצונית, מחמירה וטהרנית יותר של דת. כל עוד סתם איים על נערות שלבושות לא צנוע בגיהינום, זה היה נסבל. הוא החל לשבור את הכלים עם ההנהגה, כאשר יצא נגד קבוצה חזקה וחשובה לא פחות ממנו במפלגה – זמרי החצר של ש"ס.

            לפני כשנתיים-שלוש בערך התחיל אמנון יצחק לחצוב אש בלהבות בנאומיו כנגד שורה של זמרים מזרחיים דתיים, ובראשם ציון גולן ויעקב שוואקי. זמרים שהם כוכבים של ממש בקהל הש"סי. מבחינת אמנון יצחק, שאימץ עמדות "טליבניות" יותר ויותר, אותם זמרים אינם אלא "מחטיאי הרבים" ו"גרועים יותר מהיטלר" משום שהם מופיעים בפני קהל מעורב, גברים ונשים גם יחד. לאט לאט, החל לצאת נגד המוזיקה עצמה, ורמז כי "נפשות בריאות" כלל אינן זקוקות לה. הוא דרש מציון גולן לבוא אליו באופן אישי ולבקש מחילה. ואם לא די בכך, הוא ציין שוב ושוב כי הרב עובדיה יוסף עומד מאחוריו ותומך בעמדתו, ובכך גייס את סמל הסמכות העליון בש"ס לקמפיין השנאה הפרטי שלו.

כשר או לא כשר? הזמר יעקב שוואקי

כשר או לא כשר? הזמר יעקב שוואקי

            לאסונו של יצחק, הזמרים התגלו כקבוצת כוח חזקה לא פחות ממנו. בדיוק כמו המחזירים בתשובה, גם הם מפיצים את המסר האידיאולוגי של ש"ס לקהל אוהדיהם ומעריציהם, שאינו מוכן לראות ב"עירוב צנוע" בין המינים חטא נורא. ניסיונו של יצחק לכפות עליהם קנאות חרדית היה פגיעה חמורה בפרנסתם, אבל גם סכנה מבחינת ש"ס: קנאות כזאת עלולה להדיר חלק גדול מהקהל הרלוונטי ולפגוע בהפצת המסר האידיאולוגי של המפלגה. הדברים המשיכו להתגלגל, עד שאמנון יצחק נתקל בסלע. לאסונו, התברר לו כי האישה החזקה בש"ס, כלתו של הרב עובדיה יהודית יוסף, היא בעצמה מעריצה של הזמר יעקב שוואקי. הרבנית יהודית יוסף אינה מוכרת במיוחד בציבור הרחב, וחבל – כי כמו נשים חזקות אחרות בהיסטוריה בחצרות מלוכה, היא ממלאת תפקיד חשוב ביותר בבית הרב. בעלה, הרב משה יוסף, מחזיק באימפריה כלכלית: מערך הכשרות היוקרתי של המשפחה, "בית יוסף". למרבה העניין, הצליח אמנון יצחק להקליטה והשמיע את השיחה ברבים ברדיו גלי ישראל. "אמנון יצחק, הוא מחוק אצלי," אמרה יהודית, "אני עובדת עם הרגש". "ולמה?" אמר יצחק בעלבון למראיין, שמואל בן עטר, "כי יצאתי נגד זמר הבית."

            יהודית יוסף הכריזה מלחמה על אמנון יצחק, ופגעה בו בנקודה הכואבת ביותר: היא הדירה אותו מבית הרב. בשל מיעוט מידע אמין, לא ברור מתי הבין יצחק שכל המערכת הש"סניקית, שתמכה בו בעבר, פנתה נגדו והחליט להקים מפלגה מתחרה. לאימתו, ראה כי הרב עובדיה, הסמכות הרוחנית העליונה, יוצא כנגדו באופן אישי. "לא אפסיק ללמוד תורה בשביל שיחה בטלה" [עם אמנון יצחק], אמר הרב, "כי הוא מגדף את בני ביתי." יצחק ניסה לפנות למרן בכל מיני דרכים: שלח אנשים לחכות לו ליד המעלית בבית הכנסת, שם פתק בסידור שלו–הכל ללא הועיל. אם יהודית ומקורבים אחרים מחליטים שלא תראה את הרב, אתה לא תראה את הרב – ולא משנה מה היה מעמדך בעבר.

האישה החזקה בש"ס. הרבנית יהודית יוסף (משמאל) עם ציפי ישי, אשתו של יו"ר המפלגה

האישה החזקה בש"ס. הרבנית יהודית יוסף (משמאל) עם ציפי ישי, אשתו של יו"ר המפלגה

            ברגע שהסתבר שאמנון יצחק אכן מתכנן להקים מפלגה ולפגוע בש"ס, הרב עובדיה יוסף רתח והפעיל את כל התותחים הכבדים ביותר. יצחק העביר אז שיעור קבוע בישיבה ספרדית בבני ברק. ראש הישיבה פנה לרב עובדיה יוסף, ושאל אם מותר לבטל את השיעור של יצחק. "אני חושש לנפשי" לבטל שיעור תורה, כתב בהיסוס. הרב עובדיה ענה מיד, בפקס בחתימת ידו, וכתב כי "בזמן האחרון הנ"ל הקדיח תבשילו", ו"מצווה להחליפו באדם ירא שמיים."

            מכאן הגיעו הדברים למלחמה טוטלית של ממש. כפי שאמר יצחק בנאום ההפסד שלו, הרב עובדיה יוסף הכריז עליו ועל מצביעיו כמקוללים בעולם הזה ובעולם הבא. ח"כ שלמה בניזרי, זה שהילל אותו בעבר כ"רב גדול", תקף אותו בפומבי. אחיו של שלמה, הרב דוד בניזרי, הביא קבוצת בריונים לכנס של מפלגת "כוח להשפיע" (המפלגה של יצחק) בבית שמש, ופיזר אותו באמצעות צעקות וגז מדמיע. הרב עובדיה המשיך לאיים בקללות, קפידות, חרמות ונידויים על כל מי שילך עם יצחק. בתגובה, פנה המחזיר בתשובה כנגד הרב עובדיה עצמו, ואמר כי דיין שאינו שומע את שני הצדדים בבואו לפסוק דין "אין לו מחילה עולמית". בניגוד לחיים אמסלם, שהקפיד להפריד בין הרב עצמו לבין אנשי חצרו, אמנון יצחק התחיל לתקוף גם את הרב עובדיה יוסף עצמו. "אף אחד מהם לא יינקה," אמר על רבני ש"ס בנאום ההפסד, והכריז עליהם כגרועים מיוסי שריד, משולמית אלוני, מטומי לפיד – אפילו מירון ידען, ראש הכולל שנעשה מחזיר בשאלה ושנוא נפשם של הרבנים החרדים.

            בראיון בגלי ישראל, שהוזכר לעיל, היה אמנון יצחק בטוח – בטוח לחלוטין – כי יש לו צבאות של תומכים מאחוריו. אחרי הכול, הוא החזיר אנשים כה רבים בתשובה, וזכה מהם לכבוד מלכים. הוא הוזמן להרצאות בפני קהל מעריץ ברחבי העולם כולו. הוא התפאר ששליש עד שני שליש מהקהל של ש"ס הם בעלי תשובה "שלו". הייתה בכך כמובן הגזמה פראית. רוב מצביעי ש"ס מעולם לא היו קשורים לאמנון יצחק. אולם בעלי התשובה "שלו" היו ללא ספק רבים. הם לא היו מקנים לו עשרה מנדטים, כפי שהתפאר, אבל בתוספת למצביעים מזדמנים אחרים, הם יכלו להעביר אותו את אחוז החסימה. כפי שעלה מנאום הניצחון הזחוח של אריה דרעי, שבו מילאו אמנון יצחק וחיים אמסלם תפקיד מרכזי, קריאת התיגר על ש"ס "מבפנים" נתפסה כאיום בלתי נסבל.

נאום ניצחון זחוח. אריה דרעי במטה ש"ס, מוצאי יום הבחירות

נאום ניצחון זחוח. אריה דרעי במטה ש"ס, מוצאי יום הבחירות

            ש"ס הגיבה בהיסטריה. גם אם לא נאמין לכל ההאשמות בזיופים גורפים שהעלה יצחק בנאום ההפסד, וכמה מהן אכן נשמעות הזויות, ישנו פרט מידע אחד שכנראה תואם למציאות: המוני מסרונים נשלחו למצביעים, עם הודעה לפיה אמנון יצחק פרש מהמרוץ כדי לא לצער את הרב עובדיה. מכוניות של ש"ס עם רמקולים, ולחשנים שעמדו ליד קלפיות, חיזקו את המסר. מכיוון שהרב חיים אמסלם התלונן על אותו תרגיל, ממש באותו הזמן – ככל הנראה מדובר בתופעה אמיתית.

אולם בסופו של דבר, לא ניתן לייחס את תבוסתו של יצחק אך ורק לתרגילים המלוכלכים של ש"ס. אולי הם מנעו ממנו לעבור בדוחק את אחוז החסימה, אבל ברור כי כוחו היה קטן בהרבה משצפה. לו היו לו המוני תומכים, כפי שהתפאר, כל התכסיסים שבעולם לא היו מונעים ממנו להיבחר. סוכן המשנה שסבר כי הוא יכול לקרוא תיגר על שולחיו, גילה כי כוחו עומד לו רק כל עוד לא פנו הללו נגדו ישירות. הקהל של יצחק, האנשים שהחזיר בתשובה, נכנסו לעולם שנשלט בידי מערכת מורכבת של סמלים דתיים ורגשיים שאי אפשר לנתק אותם אלה מאלה. לא בכדי הדגישה ש"ס בקמפיין שלה את תחושת ה"ביחד" הקהילתית. הסיסמא "את אחיי אנוכי מבקש", הג'ינגל הסוחף ורווי הסמלים הרגשיים, אריה דרעי המוזג באהבה תה לאמו מקנקן מרוקאי מסורתי, המוני התומכים הנלהבים, שכוללים גם חילונים ונשים ללא כיסוי ראש – כל אלו שידרו קהילתיות שנמצאת מעבר לחלוקה הפנימית לפלגים. המסרים של ש"ס הבהירו שמחיר ההליכה עם יצחק הוא נתק מן הביחד שש"ס עדיין מייצגת.  מר"ן עובדיה יוסף מגלם, עבור אנשים רבים, את כל הסמלים הללו בדמותו של אדם אחד. גם רבים מאלו שאהבו את יצחק והעריצו אותו, לא היו מסוגלים בסופו של עניין לצאת כנגד כל מערכת הסמלים שהיתה מקודשת עבורם. כאשר נדרשו לבחור בין הערצתם לרב אמנון יצחק לבין תחושת ההשתייכות שלהם לקונסנזוס, הם בחרו בקונסנזוס.

%d בלוגרים אהבו את זה: