ארכיון הבלוג

"לא יתחילו עם אחותי!" מה מסתתר מאחורי המאבק ב"התבוללות"?

מאמר זה פורסם גם באתר "במחשבה שנייה".

לאחרונה, אנחנו נחשפים יותר ויותר לפועלו של ארגון דתי בשם להב"ה (למניעת התבוללות בארץ הקודש), שבראשו עומד עסקן בשם בנצי גופשטיין, פעיל עם עבר כהניסטי עשיר. ארגון זה מצטרף לארגונים נוספים העוסקים ב"מניעת התבוללות", ביניהם "יד לאחים" המפורסם. העיסוק העיקרי של להב"ה הוא באיתור נשים יהודיות שיוצאות (או התחתנו) עם ערבים, וניסיון "להשיבן לחיק עם ישראל". לעיתים, פועלו של ארגון להב"ה מזכיר יחידת קומנדו מובחרת. הפעילים האמיצים מתגנבים לכפרים הערביים בדרכים לא דרכים ומצילים את הבנות המסכנות מיד בעליהם האלימים או המסוממים (בהתאם לגירסה).

ברשת הארגונים "למניעת התבוללות" מתבלט פעיל בשם הראל חצרוני,  די.ג'יי חוזר בתשובה, שהתראיין לאחרונה מספר פעמים לתקשורת. הנה למשל ציטוט מ"סיפורה המצמרר של מירי", אחד מהסיפורים האופיינים של פעילי "יד לאחים":

הראל חצרוני

"חשבתי שאני חולמת, תפסתי את הילדה ורצתי, מבוהלת עד עמקי נשמתי. הם ישבו ברכב, נראים כערבים בלב הכפר הערבי, לא האמנתי למראה עיני , הם הכניסו אותי פנימה, רעדתי ובכיתי. הראל הרגיע אותי ואמר לי אל תדאגי".

כדי להשלים את התמונה המפחידה של אלימות, פשע וחטיפת נשים יהודיות תמימות, פונה חצרוני גם לעולמות הקונספירציה והמיסטיקה. לפי גרסתו, לא מדובר בטרגדיות אישיות, חמורות ככל שיהיו, אלא במזימה ערבית כנגד העם היהודי כולו:

"חצרוני, הפועל זה שנים רבות מול בני נוער במצוקה, יוזם ומקים רעיון ה'זולה' שהציל בני נוער רבים ברחבי הארץ, משתתף בעצמו לא פעם בפעילויות לחילוץ בנות יהודיות מכפרים ערבים. את דבריו הוא כותב בעקבות העליהום התקשורתי והציבורי על מכתב הרבנים. הזדעזעתי לשמוע את ההשוואה בין חוקי נירנברג והגזענות הנאצית לבין ההגנה על הצורך הבסיסי שלנו בארצנו כנגד הערבים", הוא כותב בפתח מאמרו. הוא מציג נתון מדהים ולפיו לא פחות מ-15,000 בנות יהודיות מצויות בכפרים וישובים ערבים של מה שמוגדר כ"ארץ ישראל הקטנה", כלומר לא כולל את שטחי יהודה שומרון ועזה. הוא גם מספר שראש החמאס בשכם הוא יהודי שכן אמו מפתח תקווה… בהמשך מאמרו הוא מספר על שיחתו עם המוכתר של צור באחר, שיחה שהחלה בהתרסה מצידו על הצעירים הערבים, אך הסתיימה במידע ובהתייחסות שזעזעו אותו. חצרוני אמר אז למוכתר שהנהייה של בחורים ערבים אחר בנות יהודיות יש בה כדי להעיד על "שהבנות הערביות לא שוות בעיני הבנים הערבים". חצרוני קיווה לקומם בכך את המוכתר, אך הופתע מתשובתו: "וואלה חצרוני, בדיוק להיפך". מסתבר, כך הסביר המוכתר שצעירים ערבים מודעים לסיכון שהם עלולים לסכן את עצמם אם "יתעסקו" עם בנות ערביות בשל מה שמוגדר כחילול כבוד המשפחה, ומאידך הם רואים את הבנות הערביות שומרות על צניעות כשמנגד יהודיות רבות, אותן הם פוגשים במהלך כל שעות היום בעבודה ובמקומות אחרים, נוהגות באופן הפוך לחלוטין, והדבר הופך את הבנות היהודיות ליעד קל עבורם. מצטט חצרוני את המוכתר, "אנחנו חיים בתוככם, כנהגי אוטובוס ומוניות, מוכרים בחנויות, כעובדים בניקיון, בפאבים, במסעדות ובמועדונים, ומה שאנחנו רואים אצל היהודים זה שהבנות היהודיות משתדלות להתלבש בצורה לא צנועה, ושהגברים שלכם אוהבים את זה. לא פעם אני רואה בחורים ששורקים לבחורה כאילו היא כלב, כשברור שהשריקה שלו אומרת בדיוק מה הוא חושב שהיא שווה". בהמשך דבריו מגדיר המוכתר את הבנות היהודיות כ"זבל" בעיני עצמן ובעיני הבחורים היהודים ועל כן הוא שואל "מה אכפת לכם שניקח קצת מהזבל שלכם?" עוד הדגיש המוכתר באוזניו של חצרוני את הקלות בה ניתן לגרום לבנות היהודיות קלות הדעת ללכת אחרי בחור ערבי. "מספיק שאתה מראה להן חום ואהבה והן כבר באות אחריך". אותו מוכתר אף דאג להבהיר כי כיבוש הבנות היהודיות הוא חלק מהמאבק בין העמים, מאבק שבו הוא מאמין שינצחו למרות צבאה החזק של מדינת ישראל."

כלומר, מדובר כאן במאבק לאומי ראשון במעלה של "היהודים" כולם כנגד ה"ערבים" כולם. מיותר לומר שלשיחה עם המוכתר (שדבריו נראים באופן חשוד כציטוט מעלון כהניסטי טיפוסי), כמו גם ליתר ה"עובדות" ה"נתונים" הסטטיסטיים והטענות, אין שום תמיכה, אישוש או אישור משום גורם מלבד חצרוני עצמו. ומכיוון שהנטייה של המחנה הכהניסטי/חרד"לי לזייף מסמכים ולשקר למען המטרה הלאומית הודגמה כבר במספר הזדמנויות, יסלח לי חצרוני אם אקח את עדותו עם גרעין גדול של מלח. אבל מסתבר שבקונספירציה לאומית אין די. מדובר כאן, לפי חצרוני, במזימת כישוף של ממש, שנראה שנלקחה מתוך דפי אגדות אלף לילה ולילה. לא רק המוכתר עומד בראש המאבק, אלא גם הזקנות המסתוריות ב"כפרים":

כפר ערבי בעמק יזראעל: איפה מוכרים שיקויי אהבה?

"ממשיך חצרוני ומספר כי במסגרת פעילותו ארוכת השנים בתחום הצלת הבנות מכפרים ערביים נודע לו שאין מדובר רק בגחמה רגעית של בחורים ערביים אלא במהלכים מתוכננים היטב הנעזרים גם בנשים זקנות המכירות מסורות עתיקות לייצור סמי הזייה ותשוקה מחומרים שונים כריאות של ארנבת וכיוצא באלה, אלה נטחנים לאבקה המוכנסת למשקה שנמסר לבת היהודייה ו"הבחורה שתשתה מהמשקה תימשך לבחור שהגיש לה אותו", הוא מספר. לנוכח כל אלה, ולנוכח השיטות המורכבות והפשוטות ללכידת בנות יהודיות (דיסקים חסידיים במונית או בהסעה בה נוהג ערבי המביע את אהבתו אל המוסיקה הזו, ביטויי גנאי כלפי העולם הערבי ואהדה והערצה ליהודים – אמירות המעוררות עניין, סקרנות וסימפטיה אצל בנות יהודיות ועוד) לא מבין חצרוני כיצד ניתן לתקוף את מכתב הרבנים. הוא מוסיף ומדווח על כשישים בנות יהודיות שהתאסלמו רק בחודשיים האחרונים. "מילים אלו נכתבו בדם ליבי ובעיקר בדמן השותת של בנות דתיות שחלקן לא בין החיים היום שגזר דינן נחרץ במילות האהבה שהרעיפו עליהן בני ישמעאל", חותם חצרוני את דבריו."

לעניינו, חשוב לציין עד כמה דברים אלו, ככל הנראה שילוב מתוחכם של גרעין אמת ומעטה עבה של שקרים, סילופים והגזמות, נועדו לאושש את הנרטיב של הרב כהנא עצמו- מאבק קוסמי, נצחי, אינסופי בין יהודים לערבים, כאשר הראשונים מייצגים את הטוב המוחלט, הטהור, והאחרונים את הרוע המוחלט והצרוף. במאבק כזה אין מקום לפשרות או אפילו לחריגים- כל הערבים מעורבים בקנוניה, מנהגי המונית ועובדי המלון, עבור במוכתר ועד ל"זקנות בכפרים". הפחד הקמאי של "הם לוקחים לנו את הנשים", כפי שנכתב בבלוג אנונימי ב"דה מרקר" :

"תמונות אחדות בלטו לעיניי מתוך ההפגנות והחרידו אותי: סיסמאות שנצעקו בגרון ניחר ושלטים שעסקו בנערות היהודיות. כאן כבר נעצרה נשימתי לפתע. "לא ניתן שייקחו את בנותינו!" זעק בן-ארי בהפגנה בבת-ים. "בנות ישראל לעם ישראל!" קרא שלט ענק בדרום תל-אביב. "הם לוקחים ומקלקלים את בנות בת-ים" נכתב בכרוז שהוסיף: "כבר 15 אלף בנות יהודיות נלקחו לכפרים, יהודים! בואו ננצח למען בת-ים יהודית!" או בנוסח אישי יותר: "לא יתחילו עם אחותי!" וכך הלאה ועוד.

מה פשר התופעה הזו, שאלתי את עצמי, של הפחד הקמאי והשנאה הנוראה המשתלטים על עמים רבים כאשר מוזכרות הנשים? איך לאורך כל ההיסטוריה ועד ימינו אנו, הופכת האישה לסמל של קניין לאומי קדוש כל כך, שעבורה מוכנים גברים לצאת למלחמה? זה מתחיל בהלנה מטרויה, עובר דרך מעשי אונס המוניים שבוצעו בפרעות ימי הביניים נגד יהודים, ונמשך עד עצם היום הזה בעוצמה שאינה פוחתת.

"הנער היהודי, שחור השיער, אורב שעות כששמחה שטנית על פניו, לנערה התמימה, מטמא אותה בדמו וכך גוזל אותה מעמה. […] וכפי שהוא עצמו משחית במכוון נשים ונערות, איננו נרתע מלהרוס את מחיצות הדת בפני אחרים…" כך כתב היטלר בספרו "מיין קאמפף". עוד אומן של ערבוב חומרים לרעל מזוקק.

כמו בבישול, עגבנייה היא עגבנייה, בצל הוא בצל, אין להתכחש. הסלט נוצר רק כאשר נמצא מי שיעשה בהם שימוש מתוחכם. האומנות שבליקוט המצוקה והתסכול,  הוספת התבלין המוצלח מאז ומעולם של פנטזיות וחרדות מיניות המחוברות לתפיסה הגברית את האישה כנכס אישי ולתפיסה הפשיסטית בה האישה היא גם נכס לאומי ו"פס הייצור" של דור העתיד – כאן כבר נדרש כשרון אמיתי. הציצו בציורים אנטישמיים בהם מופיעה דמותה של הנערה הטהורה ופרצופו המזוקן והמכוער של היהודי הלוטש אליה עיניים חומדות, ותרגישו גם אתם כיצד רותח דמכם בעורקיכם…"

לאחרונה, הסתבר לנו שמבצעי להב"ה חורגים וגולשים אף מגבולות מדינת ישראל, והפעילים האמיצים מגיעים אף לליבו של המרחב הערבי. וכך, מספר לנו NRG מעריב כי גופשטיין וחבריו הרחיקו עד למרוקו, למבצע חילוץ נועז של צעירה יהודיה שנפלה בקסמיו הרעילים של צעיר מוסלמי מרוקאי ש"היכה אותה וכלא אותה בביתה". NRG, כמובן, שחזר את הסיפור מפי פעיל להב"ה בלא שמץ ביקורתיות או ניסיון לאושש אותו ממקורות אחרים. כך נראית עבודה עיתונאית במדינת ישראל.

מכל העובדות שהובאו לעיל, ניתן להעלות לדעתי מספר תובנות:

ראשית כל, שימו לב שארגוני להב"ה, יד לאחים ודומיהם, מביאים תמיד דוגמאות שיכולות לדבר גם לליבו של ציבור חילוני וליברלי, שלא מודאג במיוחד מבעית ההתבוללות כשלעצמה. בכל הסיפורים יש מוטיבים דומים, עד שלעיתים הם נראים כאילו הועתקו זה מזה. בהתחלה, הצעיר הערבי מתחזה ליהודי (לרוב יהיה לו שם תנכ"י. מוסא, למשל, הופך למשה או אברהם לאבראהים). בשלב הראשון של הקשר, הוא מרעיף מותרות על הנערה, שמגיעה תמיד ממשפחה קשת יום. לאחר החתונה, הוא כולא אותה בביתה ומתעלל בה. לעיתים, מעורבים סמים בהתעללות, וכמעט תמיד מעורבת בה גם משפחתו של הצעיר הערבי (שנקראת בעדויות "החמולה" כדי להדגיש את הבהמיות והניכור). אז כמובן, מתקדם הסיפור לסופו הטוב- טלפון לפעילים של יד לאחים / להב"ה שמסתיים במבצע חילוץ מרהיב של הנערה ולעיתים גם של ילדיה, ש"חזרו לחיק העם היהודי".

הקורא הביקורתי צריך להבחין שעובדים עליו, לפחות במובן מסויים: כותבי הסיפורים נותנים לו רובד שיוכל להזדהות איתו (אלימות כלפי נשים, התעללות) כדי שיבלע את המסר המרכזי של הסיפור- יהודיות לא צריכות להתחתן עם ערבים או "גויים" אחרים. ומה עם, רחמנא לצלן, יהודיות שמתחתנות עם יהודים וסובלות מהתעללות קשה? האם הדבר מטריד את להב"ה או יד לאחים? ומה עם מקרים, שקיימים אף הם, של נישואים מאושרים בין יהודים ללא יהודים? האם הדבר מהווה "התבוללות" במידה פחותה מאשר קשר שיש בו אלימות פיזית? לפיכך, נראה שהפעילים מביאים בכוונה את הסיפורים הקשים והמזעזעים ביותר, כדי להכניס את המסר האמיתי "בדלת האחורית". אני לא אומר שהסיפורים אינם נכונים בהכרח, אם כי נראה שברבים מהם יש סילוף והגזמה, אלא רק שמדובר בטריק דמגוגי ורטורי, שחשוב לעמוד עליו. השקר הגלום מאחורי הטריק הזה נחשף, לאחרונה, במסע צלב שניהלו ראשי ארגון להב"ה כנגד זוג מעורב, יהודי-ערבי, שחי ביחד באושר בלי בעיות כלשהן.

שקר יותר גרוע ומסוכן קשור לתיאורית הקונספירציה שהפעילים מנסים לקדם, כאילו כל רובדי החברה הערבית מעורבים במזימה "לפתות בנות יהודיות". מעבר לסקסיזם הטבוע בעצם התפיסה הזאת,עליו עמד כבר סייד קשוע באחד ממאמריו החדים והעוקצניים ביותר ("יוליה חביבתי"), מדובר בניסיון לקדם אג'נדה גזענית ומסוכנת. חצרוני וחבריו רוצים, למעשה, ליצור כאן חברת אפרטהייד, וזאת בסיוע מכתבי הרבנים השונים: למנוע מערבים לשכור דירות ביישובים יהודיים, למנוע מבעלי עסקים יהודיים, כמו רמי לוי, להעסיק ערבים בחנויותיהם, לעורר שנאה כלפי כל ערבי יחיד ובכלל למנוע כל דיאלוג לא רק בין החברות, אלא גם בין יחידים בתוכן. חצרוני וחבריו רוצים ליצור כאן חברה דתית קיצונית, קנאית, מפוחדת ומבודדת, ספוגה בקורבניות ובפחדים קמאיים, שחושדת, מפחדת ומשקצת את העולם כולו.

ובאזור כמו שלנו, זו סכנה גדולה מאד לטווח הארוך. אפילו יותר מסכנת ה"התבוללות".

%d בלוגרים אהבו את זה: