ארכיון הבלוג

סוד כוחו של היטלר: טור אורח מאת אריאל קרלינסקי וגל כבירי

בשנת 1938, בחר המגזין היוקרתי TIME באדולף היטלר, הפיהרר של הרייך הגרמני, כאיש השנה שלו. כיצד העריך המגזין את עלייתה של המפלגה הנאצית, ומה היה סוד קסמה בעיניו? אלו מהנבואות של העורכים התגשמו, ואלו התגלו כמופרכות? הינשוף ממשיך ומפרסם את התרגום של אריאל קרלינסקי וגל כבירי למאמר ההיסטורי, שמראה את הנחשול הנאצי שהכה באירופה כפי שנתפס בזמן אמת.

לחץ כאן לחלק הראשון של המאמר ולדברי ההקדמה. למקור באנגלית, הקש כאן.

הקריירה הפוליטית של היטלר החלה ב-1919, כשהפך לחבר מס' 7 במפלגת הפועלים הגרמנית הזעירה. לאחר שגילה את כוח אמנות הדיבור שלו, הפך במהירות למנהיג המפלגה, שינה את שמה למפלגת הפועלים הגרמנית הנציונל-סוציאליסטית, וכתב את המצע האנטישמי, האנטי-דמוקרטי והאוטוריטרי שלה. האסיפה הגדולה הראשונה של המפלגה התכנסה במינכן בפברואר 1920. המנהיג התכוון להשתתף בנסיון מונרכיסטי לתפוס את השלטון כעבור חודש; אך איחר ולא הספיק לקחת חלק בפוטש הכושל הזה. נסיון נציונל-סוציאליסטי כושל אף יותר – הפוטש המפורסם במרתף הבירה של 1923 – סיפק למפלגה מרטירים והכניס את היטלר לכלא. מאסרו במבצר לנדסברג העניק לו פנאי לכתוב את הכרך הראשון של "מיין קאמף", המהווה עתה חלק אינטגרלי מכל מדף ספרים גרמני.

המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הוצאה מחוץ לחוק באזורים רבים בגרמניה, אך מספר חבריה רק הלך וגדל. הגידול הושג בזכות השיטות הישנות והמוכחות של טאמאני הול: חלוקת מספר רב של טובות הנאה קטנות יחד עם טרור סוער ופרופגנדה פטריוטית מחרידה. זו טיפחה בשיטתיות את תדמיתו של היטלר כפיהרר מיסטי, נזירי וכריזמטי.

טמאני הול, ארגון פוליטי בניו יורק (כאן בתמונה) היה קבלן קולות מרכזי של המפלגה הדמוקרטית במשך רוב המאה ה-19 וחלקים גדולים מהמאה ה-20. ברבות הימום, הפך שמו סמל לפוליטיקה מסואבת של שחיתות, דילים וטובות הנאה מפוקפקות.

רק ב-1929 זכה הנציונל-סוציאליזם לראשונה בבחירות, כאשר קיבל רוב מוחלט בעיר קובורג. להישג משמעותי בבחירות אזוריות זכתה המפלגה הנאצית לראשונה במדינת תורינגיה. אולם כבר החל משנת 1928 הוסיפה לצבור כוח אלקטורלי כמעט ללא הרף. בבחירות ברייכסטאג של 1928 זכתה ב- 809,000 קולות בקלפיות. שנתיים לאחר מכן, 6,401,016 גרמנים הצביעו למועמדים נציונל-סוציאליסטים, וב-1932, סך הקולות עמד על 13,732,779. למרות שעדיין לא זכו ברוב, ההצבעה היתה, בכל זאת, הוכחה מרשימה לכוחם של היטלר ותנועתו.

הגורם שהביא לעלייתה של התנועה הדמגוגית, הנבערת והנואשת הזאת היה טבוע בלידתה של הרפובליקה הגרמנית ובכמיהתם של חלקים גדולים של העם הגרמני, הלא-בשל פוליטית, למנהיגות חזקה ודומיננטית. הדמוקרטיה בגרמניה נוצרה ברחמה של תבוסה צבאית. הייתה זו הרפובליקה שחתמה (שלא מרצונה) על חוזה ורסאי המשפיל, ומעולם לא הצליחה למחות את כתם החרפה הזה בתודעתם של הגרמנים.

אין זה סוד כי האומה הגרמנית אוהבת מדים, מצעדים ומערכים צבאיים, ונוטה להיכנע בקלות לסמכות. גיבורו האישי של הפיהרר היטלר הוא פרידריך הגדול. ההערצה הזו מגיעה, ללא ספק, מתעוזתו הצבאית הגדולה ושלטונו האוטוקרטי של פרידריך, ולא בשל אהבתו לתרבות צרפתית ושנאתו לגסות הרוח הפרוסית. אך בניגוד לפרידריך המלוטש, הפיהרר היטלר, שמעולם לא קרא יותר מדי ספרים, הזמין אך מעט מוחות גדולים לחצרו. היטלר בוודאי לא היה מסכים עם טענתו של פרידריך ש"נמאס לו לשלוט בעבדים".

"הלאה השחיתות! בחרו נאציונל-סוציאליסטים" – כרזת בחירות של היטלר מתקופת ויימאר

רפובליקת ויימאר, שהיתה מעורערת גם בימים כתיקונם, התמוטטה תחת המשקל של השפל הגדול של 1929-1934, בו נסק מספר המובטלים הגרמנים לשבעה מיליון, יחד עם סחף חסר תקדים של פשיטות רגל וכשלונות כלכליים. כאשר נקרא היטלר לשלטון כקאנצלר של הרייך השלישי ב-30 בינואר, 1933, ע"י הנשיא הקשיש והסנילי פאול פון הינדנבורג, החל להפוך את הרייך לפני ולפנים. בעיית האבטלה נפתרה ע"י: 1) תוכנית עבודות ציבוריות מרחיקת לכת; 2) תוכנית חימוש-מחדש אינטנסיבית, שכללה צבא קבע עצום; 3) עבודה כפויה בשירות המדינה (חזית העבודה הגרמנית); 4) כליאתם של אויבים פוליטים וכן נושאי משרה יהודים, קומוניסטים וסוציאליסטים במחנות ריכוז.

מרבית הגרמנים קיבלו במחיאות כפיים ובהתרגשות רבה את מה שאדולף היטלר ושות' עשו לגרמניה בפחות משש שנים. הפיהרר חילץ את המדינה מתחושת התבוסתנות שפשתה בה לאחר המלחמה. תחת דגל צלב הקרס, גרמניה אוחדה. הדיקטטורה של היטלר לא הייתה דומה לדיקטטורה רגילה, אלא שפעה באנרגיה גבוהה ונהנתה מתכנון מצוין. יתכן כי מרקסיסטים אדוקים ילעגו למרכיב ה"סוציאליסטי" בנציונל-סוציאליזם, אך בכל זאת, לתנועה הנאצית היה בסיס תמיכה גדול בקרב ההמונים. 1,500 מיילים של כבישים מפוארים, תוכניות למכוניות זולות והטבות בסיסיות לעובדים, לצד תוכניות גרנדיוזיות לבנייתן מחדש של ערים גרמניות גרמו לגרמנים להתנפח מגאווה. הגרמנים, אמנם, אכלו תחליפי מזון ולבשו בגדים זולים, אך הם אכן אכלו. מה שהיטלר ושות' עשו לעם הגרמני בתקופה ההיא הכה נשים וגברים מתורבתים בתדהמה. זכויות וחירויות אזרחיות נעלמו. ההתנגדות למשטר הנאצי הפכה שקולה להתאבדות או גרוע מכך. זמנם של חופש הביטוי וההתאגדות עבר. שמם הטוב של מוסדות לימוד גרמנים, מפוארים-לשעבר, נעלם. החינוך צומצם ללא יותר מדקלום סיסמאות נציונל-סוציאליסטיות.

הקצב הואץ. 700,000 היהודים של גרמניה עונו, ובתיהם ורכושם נשדדו. נשללה מהם הזכות להתפרנס והם סולקו מהרחובות. כעת הם מוחזקים עבור "כופר", תרגיל גנגסטרי ישן נושן. אך לא רק היהודים סבלו. את גרמניה יצא זרם קבוע וגדל של פליטים, יהודים וגויים, ליברלים ושמרנים, קתולים ופרוטסטנטים, שלא יכלו לסבול יותר את המשטר הנאצי. עמוד השער של "טיים", שהציג את נגן העוגב אדולף היטלר מנגן את המנון השנאה שלו בקתדרלה מחוללת בזמן שהקורבנות נתלים מגלגל עינויים מול שדרת הפיקוד הנאצית, צוירה ע"י הברון רודולף-קארל פון ריפר, קתולי שקץ בגרמניה. בינתיים הפכה גרמניה לאומה של לובשי מדים הצועדים בסך לצלילי המנגינה של היטלר, מדינה בה ילדים בני עשר לומדים איך להשליך רימונים ובה נשים נתפסות כמכונות ילודה. עם זאת, הבדיחה האכזרית ביותר של היטלר ושות' היתה על חשבונם של אותם קפיטליסטים גרמנים ובעלי עסקים קטנים שגיבו בעבר את הנציונל-סוציאליזם כאמצעי להצלת המבנה הכלכלי הבורגני של גרמניה מהרדיקליזם. ה"אני מאמין" הנאצי, לפיו האינדיבידואל שייך למדינה, תקף גם לעסקים. חלק מהעסקים הוחרמו על הסף, ועל אחרים הוטל מס הון. על הרווחים הוטל פיקוח קפדני. ניתן לאמוד את מידת השליטה וההתערבות הגוברת של הממשלה בעסקים מכך ש-80% מכלל הבניה ו-50% מכלל ההזמנות התעשייתיות בגרמניה בשנה שעברה, מקורן בממשלה. המשטר הנאצי השתלט על אחוזות גדולות, ובמקרים רבים אף ביצע קולקטיביזציה של החקלאות, צעדים הדומים ביסודם לאלו של הקומוניזם הרוסי.

היטלר מנגן את המנון השנאה: קריקטורה אנטי-נאצית של רודולף-קארל פון ריפר

כאשר השתלטה גרמניה על אוסטריה, היא נטלה על עצמה להאכיל ולטפל בשבעה מיליון קרובים עניים. כאשר סיפחה 3,500,000 סודטים, היו אף יותר פיות נוספים להאכיל. עם סיומה של שנת 1938, התרבו הסימנים לכך שהכלכלה הנאצית של שער חליפין קבוע, סחר חליפין, הורדת רמת החיים ואוטרקיות החלה להיסדק. לא היו חסרים גם סימנים כי גרמנים רבים סלדו מאכזריות הממשלה, אך פחדו למחות על כך. כאשר התקשה לספק די לחם בכדי להאכיל את נתיניו,  סיפק הפיהרר היטלר לגרמנים קרקס מסיח-דעת אחר. העיתונות, שנשלטה על ידי הנאצים בניצוחו של שר התעמולה פאול יוזף גבלס, צווחה עלבונות כלפי אויבים אמיתיים ומדומיינים. קצבה של הדיקטטורה הגרמנית הואץ כאשר במפעלים יצרו יותר ויותר תותחים, ורק מעט יותר חמאה.

בחמש שנים תחת שלטונו של איש השנה של 1938, גרמניה המאורגנת כצבא הפכה את עצמה לאחת המעצמות הצבאיות החזקות בעולם. הצי הבריטי מוסיף לשלוט בים. מרבית אנשי הצבא מעריכים כי הצבא הצרפתי עודו בודד בפסגה. השאלה הגדולה ביותר היא העוצמה האווירית, שמשתנה מיום ליום, אך ישנה כמעט תמימות דעים כי לגרמניה יש עליונות במטוסי קרב. למרות מחסור בקצינים מאומנים ובחומרי גלם, הצבא הגרמני הפך למכונה אדירה, אותה אפשר כנראה לנצח רק באמצעות שיתוף פעולה בין מספר צבאות יריבים. כעדות לעוצמת אומתו, הפיהרר היטלר יכול להתבונן בשנה האחרונה. מלבד ביקורים של אינספור מדינאים גדולים (מר צ'מברלין, לדוגמא, פקד את גרמניה שלוש פעמים), הוא חילה את פניהם של שלושה מלכים (גוסטב משוודיה, כריסטיאן מדנמרק, ו-ויטוריו עמנואל מאיטליה) ואירח ביקור של שניים (בוריס מבולגריה וקרול מרומניה – וזאת מבלי למנות ברשימה את העוצר ההונגרי, הורתי).

היטלר זוכה ביוקרה בינלאומית, כאן במפגש עם ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין

בינתיים, 1,133 רחובות וכיכרות בקירוב, ביניהם כיכר העירייה בוינה, נושאים עתה את שמו של אדולף היטלר. הוא נשא 96 נאומים ציבוריים, נכח ב-11 הופעות אופרה (הרבה מתחת לנורמה), ניצח שני אויבים (בנש וקורט פון שושניג, הקאנצלר האחרון של אוסטריה), מכר 900,000 עותקים של "מיין קאמף" בגרמניה לצד מכירותיו הגדולות באיטליה וספרד שבשליטת המורדים. ההפסד היחיד שלו נכון לעכשיו היה בתחום הראייה: הוא נאלץ להתחיל להרכיב משקפיים לעבודה. בשבוע שעבר, אירח הר היטלר 7,000 פועלים שבונים כעת את לשכת הקנצלר הענקית בברלין למסיבת חג המולד. הוא אמר להם כי "העשור הבא יראה למדינות שמחזיקות בפטנט על הדמוקרטיה היכן ניתן למצוא תרבות אמיתית."

אך מדינות אחרות הצטרפו בשמחה וששון למירוץ החימוש, ובקרב אנשי צבא השאלה היא: "האם היטלר יילחם כשיתברר לו, מעל לכל צל של ספק, שהוא מפסיד במירוץ הזה?" הדינמיקה של דיקטטורה היא כזאת שמעטים שחקרו את הפשיזם ומנהיגיו יכולים לדמיין את אדולף היטלר חסר התשוקה המינית, חסר המנוחה וה"שולף מהמותן" מגיע לגיל העמידה נינוח ושלו בבקתת ההרים שלו בברכטסגאדן בעת שהאומה הגרמנית המרוצה שותה בירה ושרה שירי עם. אין כל הבטחה כי האומות ש"אין להן" ילכו לישון כאשר ישיגו את מה שהן רוצות כעת מאלו ש"יש להן". למי שצפה באירועי סוף השנה, נראה יותר מסביר כי איש השנה של 1938 יהפוך את 1939 לשנה חשובה אף יותר.

היטלר: איש השנה – נבואה שהתגשמה? טור אורח מאת אריאל קרלינסקי וגל כבירי

בשנת 1938, בחר המגזין היוקרתי TIME באדולף היטלר, הפיהרר של הרייך הגרמני, כאיש השנה שלו. התואר לאו דווקא היה נחשק, והעיתון נהג להעניקו למי ש"הטביע חותמו על השנה, יותר מכל אחד אחר – לטוב ולרע." אך האם ביטאה הענקת התואר אנטישמיות והערצה להיטלר, כפי שנהוג לחשוב? בטור אורח לינשוף, תרגמו אריאל קרלינסקי וגל כבירי את המאמר של TIME על היטלר עם הקדמה ודברי הסבר. אלו מהנבואות של TIME בנוגע להיטלר שקעו בתהום הנשייה, ואלו התגשמו באופן מדויק? כיצד נראה הנחשול הנאצי מנקודת הראות של בני התקופה, לפני הפלישה לפולין, סטלינגרד ואושוויץ? "היטלר – איש השנה", חלק ראשון.

כבר יותר מ-90 שנה שמגזין TIME בוחר את "איש השנה". הזוכה המאושר מעטר את כריכת המגזין, נכתב עליו מאמר מרכזי המסביר מדוע הוא נבחר ככזה, ושאר הגיליון מכיל לרוב מאמרים נוספים הקשורים אליו. למרות השם מעורר הכבוד, "איש השנה" הוא לאו דווקא תואר נחשק. TIME נותן אותו למי ש"הטביע את חותמו על השנה, יותר מכל אחד אחר – לטוב, או לרע".

בשנת 1938 המגזין בחר באדולף היטלר כאיש השנה. בחירה שמאז ועד היום מוצגת לעיתים כראייה ועדות לשיתוף הפעולה, האנטישמיות העולמית ואף ההשראה שהיטלר עורר ברחבי העולם. עיון במאמר "איש השנה 1938" של המגזין חושף כי האמת לא יכולה להיות רחוקה מכך – המגזין נוזף וסונט בהיטלר מכל זווית אפשרית: דנים בעברו הלא יוצלח, בהתנהגותו, במראהו המגוחך, המדיניות הגרועה שלו ועוד.

אחד ההיבטים המרתקים במאמר הוא היכן נבואותיו מתגשמות והיכן הן כושלות. לנו, החיים בהווה, קל להביט על העבר ולדעת מה יקרה, ולכן לזלזל בכל בהחלטות השגויות שעשו אישים ואומות. האם צ'מברליין באמת היה כה תמים כאשר הבטיח "שלום בדורנו"? האם הגרמנים באמת היו כה טיפשים וכה שטופי שנאה שהם בחרו בהיטלר להמיט עליהם חורבן שלא יתואר? האם הצבא הצרפתי באמת היה כה חלש? המאמר של TIMES מנתח את היטלר האדם, פעולותיו וכלל הזירה העולמית בדגש על מהלך הדברים באירופה. מדהים להיווכח גם עד כמה השנים שהובילו למלחמת העולם השנייה היו גדושים באירועים היסטוריים כבירים – המאבק בסין בין השמרנים לקומוניסטים היה בשיאו, יפן השתלטה על חלקים ניכרים מסין, ומלחמת האזרחים הספרדית טרם הסתיימה.

כמו רבים בזמנו, המגזין מציב את עצמו במרכז הציר ההומוניסטי-ליברלי-דמוקרטי, שלו שני אויבים מרכזיים: הפאשיזם והנאציזם מימין, עם מלחמת הגזע – והקומוניזם משמאל, עם מלחמת המעמדות. לגבי שניהם המגזין נוקט עמדה חד משמעית: זוהי ברבריות שכנגדה יאלץ העולם המערבי להילחם. המאמר נחתם במילים הנבואיות: "סביר כי איש השנה של 1938 יהפוך את 1939 לשנה חשובה אף יותר". ואכן, ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה הנאצית פולשת לפולין, ומלחמת העולם השנייה – על מיליוני קורבנותיה, תהפוך למציאות.

בחלקו הראשון של המאמר, המגזין דן באירועי שנת 1938, תוך מתן במה גם לאירועים ואישים אחרים שהיו ראויים לתואר "איש השנה", אך כולם ניגנו רק ככינור שני לאדולף היטלר.

בחלקו השני של המאמר, המגזין דן לעומק בהסטוריה של היטלר והמפלגה הנאצית, דרכה לשלטון ופעולותיה מאז – כולל ניתוח היסטורי מרתק של יסודותיה הרעועים של רפובליקת ויימאר ואופיו הצייתני של העם הגרמני.

מאמר חשוב זה, המוזכר כאמור לעיתים רבות בדיון הציבורי בקונטקסט שונה לחלוטין מזה שבאמת עמד מאחוריו – מעולם לא תורגם לעברית. עד עתה. אני מתכבד להציג את התרגום של גל כבירי ושלי, ומקווה שהוא יתרום לשיח הציבורי וההיסטורי בישראל.

המקור באנגלית נמצא כאן.

Hitler Caricatures

היטלר – איש השנה. תרגמו: אריאל קרלינסקי וגל כבירי

האירוע החדשותי הגדול ביותר לשנת 1938 התרחש ב-29 בספטמבר, כאשר ארבעה מדינאים נפגשו ב"פיהררהאוס" שבמינכן, בכדי לצייר מחדש את מפת אירופה. שלושת המדינאים המבקרים בועידה ההסטורית הזו היו ראש הממשלה נוויל צ'מברלין מהממלכה המאוחדת, ראש הממשלה אדוארד דלאדייה מצרפת והדיקטטור בניטו מוסוליני מאיטליה; אך לפי כל הדעות, הדמות המובילה במינכן היה המארח הגרמני, אדולף היטלר.

הפיהרר של העם הגרמני, מפקד הצבא, חיל הים וחיל האוויר הגרמנים, הקנצלר של הרייך השלישי, הר היטלר קצר ביום הזה במינכן את קצירה של מדיניות חוץ נועזת, מתריסה וחסרת רחמים אותה ניהל במשך חמש וחצי שנים. הוא קרע לגזרים את חוזה ורסאי, חימש את גרמניה ככל שהשיגה ידו וחטף את אוסטריה לנגד עיניו של עולם מבועת וככל הנראה חסר אונים.

כל אלו היו מזעזעים עבור אומות שהביסו את גרמניה בשדה הקרב רק עשרים שנה קודם לכן, אך דבר לא הבעית את העולם כמו המהלכים השיטתיים וחסרי הרחמים שהובלו ע"י הנאצים. במהלך הקיץ המאוחר והסתיו המוקדם איים היטלר במלחמת עולם על צ'כוסלובקיה, וללא שפיכות דמים הפך אותה ללא יותר ממדינת בובות גרמנית. כמו גם כפה היטלר גם שינוי דרסטי בבריתות ההגנתיות של אירופה, וזכה ביד חופשית לעצמו באירופה המזרחית תוך כדי קבלת הבטחה ל"אי התערבות" מבריטניה העוצמתית (ולאחר מכן גם מצרפת). אדולף היטלר הוא, ללא ספק, איש השנה של 1938.

Munich Agreement | Definition, Summary, & Significance | Britannica
הישג של היטלר, כישלון של צ'מברלין? ועידת מינכן, ספטמבר 1938. מימין לשמאל: נוויל צ'מברלין, המתורגמן הגרמני פאול שמידט, אדולף היטלר ובניטו מוסולוני

מרבית הדמויות העולמיות האחרות של 1938 דהו בחשיבותן ככל שהשנה התקרבה לסופה. כעת יותר מאי פעם, נראה כי "שלום עם כבוד" של ראש הממשלה צ'יימברלין לא השיג אף אחד משני הדברים הללו. מספר גדול של אזרחים בריטים לעגו למדיניות "רצה את הדיקטטור" שלו, מפני שהאמינו כי שום דבר מלבד כניעה מחפירה לא יוכל לספק את שאיפותיו של הדיקטטור.

נוצרה תחושה בקרב אזרחים צרפתים רבים כי רה"מ דלאדייה, במחי עט במינכן, הפך את צרפת למעצמה מדרגה שניה. כשהוא לועג למחוותיו של מוסוליני ומחקה את תסביך הצעקות של היטלר המנצח, דלאדייה הליברלי נאלץ להשתמש בתעלולים פרלמנטרים בכדי לשמור על תפקידו.

במהלך 1938, הדיקטטור מוסוליני היה בוודאות רק שותף זוטר בחברת היטלר ומוסוליני בע"מ. מהלכו הנסער והרועש להשגתן של קורסיקה ותוניס מידי צרפת נתפס כבלוף חלש, שמטרותיו העיקריות היו לא יותר מאגרות מופחתות לספינות האיטלקיות בתעלת סואץ ושליטה במסילת הרכבת של ג'יבוטי-אדיס אבבה.

מי שנעלם מהזירה הבינלאומית היה אדווארד בנש, במשך 20 שנה "המדינאי הקטן והחכם" של אירופה. נשיאה האחרון של צ'כוסלובקיה החופשית הפך כעת לחולה ומנודה מהמדינה אותה עזר לייסד. הגנרליסימו האדוק של סין, צ'יאנג קאי-שק, איש השנה של 1937, הוכרח לסגת לסין המערבית "החדשה", שם נתקל באפשרות להפוך אך ורק לבובה מכובדת בתנועה הקומיניסטית שסביבו. אם פרנסיסקו פרנקו היה מנצח במלחמת האזרחים הספרדית לאחר האביב המוצלח שלו, יתכן מאוד כי הוא היה מוכתר איש השנה. אך הניצחון המשיך לחמוק מהגנרליסימו והתשישות מן מהמלחמה, כמו גם חוסר שביעות הרצון מהפלג הימני של תומכיו הפכו את עתידו ללא ברור.

RETRATO DEL GRAL. FRANCISCO FRANCO BAHAMONDE (adjusted levels).jpg
עדיין לא איש השנה: גנרל פרנסיסקו פרנקו

בארה"ב אין ולו אדם יחיד שהטביע את חותמו על 1938. היא בהחלט לא הייתה השנה של פרנקלין רוזוולט: נסיונו לטהר [את המפלגה הדמוקרטית מיריביו] נכשל, ומפלגתו הפסידה נתח חשוב בקונגרס. מזכיר המדינה הול יזכור את 1938 כשנה בה הצליח סוף סוף לחתום על הסכם סחר עם אנגליה, אך ההיסטוריה לא תזהה את מר הול עם 1938. למרות מדיניות "השכנות הטובה" בין ארה"ב לאמריקה הלטינית, תוכניתו של הול לסולידריות יבשתית בין שתי האמריקות עלתה על שרטון.

דמותו של אדולף היטלר, בעל יהירות המתאימה לכובש, מתנשאת מעל אירופה המתכווצת בפחד. לא העובדה כי הפיהרר הביא 10,500,000 איש (7,000,000 אוסטרים, 3,500,000 סודטים) תחת שלטונו היא מה שהפכה אותו לאיש השנה של 1938. יפן, באותו הזמן, הוסיפה עשרות מיליוני סינים לאימפריה שלה. חשובה יותר הייתה העובדה שב-1938, היטלר הפך לכוח המאיים ביותר שהעולם הדמוקרטי ואוהב-החופש עומד מולו כיום.

היטלר הטיל את צילו הרבה מעבר לגבולות גרמניה. מדינות שכנות קטנות (דנמרק, נורווגיה, צ'כוסלובקיה, ליטא, הבלקנים, לוקסמבורג, הולנד) פחדו להרגיז אותו. בצרפת, לחץ שהופעל ע"י הנאצים היה אחראי, בחלקו, לחקיקה האנטי-דמוקרטית שלאחר הסכם מינכן. הפשיזם התערב בגלוי בספרד, טיפח מהפכה בברזיל, סייע בחשאי לתנועות מהפכניות ברומניה, הונגריה, פולין וליטא. בפינלנד, שר החוץ נאלץ להתפטר עקב לחצים נאצים. לאחר הסכם מינכן, המגמה בכל מזרח אירופה היא לכיוון של פחות חופש ויותר דיקטטורה. רק בארה"ב הדמוקרטיה החשיבה עצמה חזקה מספיק בסוף השנה בכדי לעמוד נגד היטלר.

FDR 1944 Color Portrait.jpg
בהחלט לא השנה שלו: נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט

הפשיזם, עם היטלר במושב הנהג ומוסוליני, פרנקו וראשי הצבא היפני מאחוריו, הגיח ב-1938 כתנועה מהפכנית בינלאומית. ירטון ככל שירצה נגד התחבולות של הקומוניזם העולמי והיהדות הבינלאומית, או יטען כמה שירצה כי הוא רק פאן-גרמני שמנסה לאחד את כלל העם הגרמני תחת אומה אחת, הפיהרר היטלר הפך בעצמו למהפכן העולמי מספר 1 – עד כדי כך שאם יתנהל המאבק שחוזים לעיתים קרובות בין קומוניזם ופשיזם , יהיה זה אך ורק בגלל שני דיקטטורים מהפכנים. היטלר וסטאלין הם גדולים מדי בכדי לאפשר אחד לשני לחיות באותו עולם יחדיו.

איך הפיהרר היטלר לא חושב על עצמו כמהפכן; הוא נהפך לכזה רק בכורח הנסיבות. הפשיזם גילה כי חופש-העיתונות, הביטוי וההתאגדות מהווה סכנה פוטנציאלית לביטחונו שלו עצמו. במונחים פשיסטים, דמוקרטיה לרוב מצוותת עם קומוניזם. הקרב הפשיסטי נגד חופש לרוב מתרחש תחת הסיסמה הכוזבת: "להביס את הקומוניזם!". אחת מהתלונות הגדולות ביותר של גרמניה בקיץ שעבר כנגד צ'כוסלובקיה הדמוקרטית הייתה כי היא למעשה "מאחז קומוניסטי".

לפני דור, היה נראה כי התרבות המערבית נגמלה מרוב הרעות הברבריות – מלבד מלחמה. המהפכה הקומוניסטית הרוסית קידמה את הרוע שבמלחמת מעמדות. היטלר הוסיף רעה נוספת – מלחמת הגזע. הפאשיזם והקומוניזם החיו שניהם מחדש את המלחמה הדתית. צורות מרובות אלו של ברבריות הובילו לכך שב-1938 יתכן כי בני אדם ידממו שוב, ואף בקרוב: בקרב בין חירות תרבותית אל מול סמכותניות ברברית.

בקרוב בני אדם ידממו שוב? מפת הפלישה הנאצית לצרפת ב-1940, שנתיים לאחר פרסום הכתבה

לצד הפיהרר, הציגה שנת 1938 לראווה גם אנשים חשובים פחות. הנוכל הבלתי-מעורער של השנה היה פרנק דונלד קוסטר המנוח (לשעבר פיליפ מוסיקה), יחד עם ריצ'ארד ויטני, שנמצא כעת בכלא סינג סינג, במקום השני. ספורטאי השנה היה שחקן הטניס דונלד באדג', אלוף ארה"ב, אנגליה, צרפת ואוסטרליה. טייס השנה היה הווארד רובארד היוז בן ה-33, מליונר מבולבל, שטס במסלול מפוכח, מדוייק וחסין-תקלות, 14,716 מיילים מסביב לקצה העולם בשלושה ימים, 19 שעות שמונה דקות.

איש השנה של הרדיו היה אורסון וולס הצעיר, שבתשדירו המפורסם "מלחמת העולמות", הפחיד יותר אנשים מאי פעם דרך הרדיו, אך עדיין פחות אנשים מהיטלר. בכך הדגים כי לשידורי רדיו יכול להיות כוח עצום בעיצוב וגיוס רגש המוני. מחזאי השנה היה ת'ורנטון ווילדר, בעבר איש ספרות מוערך, שמחזהו הראשון בברודווי, "העיירה שלנו", לא היה רק גאוני ומרגש, אלא גם הצלחה גדולה. תואר איש הקולנוע של השנה הולך לגבריאל פסקל, המפיק של פיגמיליון – סרטו הראשון באורך מלא המבוסס על הדרמות הארוכות של ג'ורג' ברנרד שו. פסקל גילה אצל שו מכרה עשיר של חומר דרמטי שמפיקים מפורסמים ממנו ויתרו על כל תקווה להפיק. אנשי השנה, מצטיינים במדע המקיף שלהם, היו שלושה חוקרי רפואה שגילו כי חומצה ניקוטינית היא התרופה לפלגרה בבני אדם: ד"ר טום דאגלס ספייס מבית החולים הכללי של סינסנטי, מריון ארתור בלנקנהורן מאוניברסיטת סינסנטי, וקלאר ניל קופר מוואטרלו, איווה.

בתחום הדת, שתי הדמויות הבולטות של 1938 היו שונות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, לבד מהתנגדותם לאדולף היטלר. אחר מהם, האפיפיור פיוס ה-11, בן 81, דיבר ב"עצב מריר" על חוקיה האנטישמים של איטליה, על הפגיעה בהתארגנויות קתוליות איטלקיות ועל קבלת הפנים שהעניק מוסוליני להיטלר בחודש מאי האחרון. פיוס הכריז בעצב: "הצענו את חיינו, הישנים כעת, עבור השלום והשגשוג של אנשים. אנו מציעים אותם מחדש." בכך שבילה את מרבית השנה במחנה ריכוז, הכומר הפרוטסטנטי מרטין נימלר העניק עדות אמיצה לאמונתו הדתית.

יש לציין כי מעט מאנשי השנה האחרים היו חופשיים להגיע להישגיהם בגרמניה הנאצית. הגאונות שברצון חופשי נחנקה כל כך על ידי הדיכוי הדיקטטורי שהתוצר הגרמני של שירה, ספרות, מוזיקה, פילוסופיה ואמנות היה דל ביותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: