ארכיון הבלוג

כמה מחשבות על ערסים

לאחרונה, יצא השד העדתי מהבקבוק פעם נוספת, עם עלייתה של הסדרה "ערסים ופריחות – האליטות החדשות" לאקרנים. האם השימוש בביטוי "ערס" הוא באמת גזעני? מהי הטעות החמורה של פעילי המאבק המזרחי? ינשוף פוליטי-מדיני על גזענות, נזק חיצוני, והקושי להתערב בשוק החופשי של הרעיונות.

cig2408

כשהגעתי בפעם הראשונה להודו נתקלתי בתופעה מקוממת. שוב ושוב אמרו לי הודים – נוסעים ברכבת, בעלי מלונות והוסטלים, מוכרים בחנויות, סטודנטים וסתם אנשים – ש"אתה לא נראה כמו ישראלי". כששאלתי מדוע, היו כאלה שבחרו לענות בתיאור גרפי, ואמרו לי שאני לא ענק, שרירי ומקועקע. אחרים דיברו על הרגלים, והדגישו את העובדה (המצערת) שאין לי גיטרה או את העובדה (המשמחת) שאני לא מעשן סיגריות וסמים. אולם לרוב, כשהתמשכה השיחה, התחילו ההודים לדבר יותר ויותר על התנהגות. אני לא נראה כמו ישראלי, שמעתי שוב ושוב, מפני שאני מתנהג באופן מנומס ואדיב. בעלי מלונות התחילו לספר לי על השחתת חדרים וציוד, רעש עז ומוזיקה רועשת בכל שעות היום והלילה, וגם תלונות על יחס קולוניאלי, אדנותי ומזלזל לנותני השירות ההודים.

בתדמית הזאת, כמובן, יש גרעין גדול למדי של אמת. ביקור קצר בבית חב"ד בפושקר, למשל, הפגיש אותי עם לא מעט מהטיפוסים שמכרי ההודים תיארו. אבל מניסיון גם ראיתי, שרוב הישראלים בהודו כלל לא מתאימים לסטריאוטיפ. רבים מהתרמילאים והתיירים הישראלים בתת היבשת הם אנשים ידידותיים, שמתעניינים בנופים ותרבות ולא רובצים, מלכלכים ומרעישים בגסטהאוסים. הבעיה היא, שההתנהגות של מיעוט בריוני בולטת כל  כך, עד שעצם המילה "ישראלי" מזוהה איתה. באופן טבעי, סובלים מכך רוב המטיילים הישראלים בהודו, שאין כל פגם חריג בהתנהגותם.

תלונות על ישראלים - העיר העתיקה בפושקר

תלונות על ישראלים – העיר העתיקה בפושקר

הויכוח על יחסי אשכנזים-מזרחיים, שקפץ פעם נוספת לקדמת הבמה עקב הסדרה של רון כחלילי על ה"ערסים" וה"פרחות", הזכיר לי מאד את החוויות הללו. האם המילה "ערס", שמשמעותה המיידית היא בריון, מכתימה את כל האוכלוסיה המזרחית במדינת ישראל, או למצער את אלו שיש להם חזות מזרחית בולטת? בפיד הפייסבוק שלי, כמו גם באלו של חברים קרובים, התחיל (ולא בפעם הראשונה) ויכוח על "ערסים". האם מדובר בכינוי לגיטימי לבריונים או שמא, כפי שטוענים פעילי המאבק המזרחי, בסטיגמה גזענית שמכתימה ומדירה ציבור שלם? צד אחד טוען, בצדק, שגם אשכנזים או רוסים מכונים לעיתים "ערסים", והצד השני מדגיש מנגד שמדובר במקרים חריגים ולא מייצגים. מעניין במיוחד הוא מאמר שכתבה המשפטנית ליהי יונה – אולי הקייס החזק, הרהוט והמעמיק ביותר של פעילי המאבק המזרחי בויכוח הזה; חזק ורהוט, אבל בעייתי במידה עמוקה. ומהבעייתיות שלו ניתן להסיק מסקנות מעניינות מאד, מעל ומעבר לויכוח האזוטרי על משמעותה של מילה אחת בעלת שלוש אותיות.

תוך כדי ניתוח, סלקטיבי למדי, של דיונים של בני נוער באינטרנט וכתבות שונות, מעלה ליהי יונה רעיון תיאורטי מעניין: "ערס" הוא מאין אוסף של מאפיינים, חלקם קשורים להתנהגות שלילית וחלקם – למזרחיות. כדי להיחשב כערס, אדם צריך שיהיו לו כמה מהמאפיינים הללו. "ערס אשכנזי" הוא כזה שיש לו אך ורק את המאפיינים ה"שליליים", ואילו מזרחיים עשויים להיחשב ל"ערסים" (ולהיות מופלים בהתאם) אפילו אם התנהגותם נורמלית:

מה שאני רוצה לטעון זה שהערס זו קטגוריה שבריכת המאפיינים שלה כוללת שילוב של מאפיינים התנהגותיים שליליים (קללות, אלימות וכו'), מאפיינים התנהגותיים נייטרליים שבד"כ סוציולוגית מקושרים למזרחים (שמיעת מוזיקה מזרחית, מסורתיות ואמונה באלוהים, גיוס לגולני, חיבור למשפחה, התבטאות בע' מודגשת) ומאפיינים חיצוניים 'מזרחיים' (שעירות, עור שחום, שיער שחור שמאפשר 'חימצון', שם משפחה מזרחי ועוד).

 

כדי להמחיש את הדברים, ליהי יונה שרטטה את הטבלה הבאה:

 

התנהגות שלילית * אם כשאתם נוסעים באוטו שלכם, אתם מגבירים לפול ווליום, ככה שכל הרחוב שומע את השיר, חוץ ממכם כי התפוצץ לכם עור התוף
* אם זה לא מפריע לכם לעשות את זה עם מישהי בת 15
* אם אתם משקיעים באוטו שלכם יותר מבחברה שלכם
* אם אתם שונאים רוסים, סתם בגלל שהם רוסים
* אם אי פעם אמרת למפקד בצבא: "חכה חכה, אני תופס אותך באזרחות"
* אם אי פעם אמרת למורה שלך ביסודי: "חכי חכי, אני אתפוס אותך באזרחות"
* אם ברגע שאומרים את השם של אימא שלך אתה דוקר
* אם אמרת פעם למישהו: אם לא היה יום כיפור היום הייתי מזיין אותך במכות!
התנהגות מזרחית* אם בתיכון למדת מכונאות רכב, חשמל או צילום (על הסללה חינוכית של מזרחים לחינוך מקצועי אפשר לקרוא כאן)
* אם ההורים שלך יודעים צרפתית, אבל הם לא צרפתים…
* אם השיער שלכם מחומצן, ואתם מעיזים לצאת מהבית בלי ג'ל
* אם ניחנתם ביכולת להבדיל בין מוזיקה מזרחית לים-תיכונית
* אם אי פעם אמרת לסלקטור בחממה: "חכה חכה, אני תופס אותך באזרחות"
* אם לאמא שלך קוראים ז'קלין, ג'ורג'ט, סימה או מזל
* אם אתם גרים בחולון, בת-ים, ראשון, פ"ת, נתניה, ירוחם, שדרות, נתיבות, דימונה או אופקים
* אם אתה יוצא למסיבה ביום שישי, ובבוקר שבת לאפטר פארטי בבית כנסת
* אם יש לך גופיה לבנה חלקה
* אם ביום כיפור אתה ניזכר לשים כיפה על הראש, ואתה מפנה לה שקע בין הקוצים
*אם אתה חושב ששראל מוסיף לסאבלימינל והצל
* בעצם, מספיק שאתה שומע את סאבלימינל והצל, או לחילופין, אתה יודע מי מביניהם זה סאבלימינל ומי זה הצל

 

חלק מההבחנות בין "התנהגות שלילית" ל"התנהגות מזרחית" הן תמוהות (גופייה לבנה חלקה, תספורת קוצים עם כיפה, איומים לסלקטור). טעות קשה יותר, לדעתי, היא התעלמות מכך שמרכיבים מסויימים ב"בריכת המאפיינים" משמעותיים יותר מאחרים. המאפיינים החשובים ביותר בדימוי העממי של ה"ערס" הם אלימות, גסות רוח ובוז ללימודים והשכלה. מי שאין לו את המאפיינים הללו עשוי אולי להיחשב כ"ערס" לטווח קצר מפאת מראה או מבטא, אבל התדמית הזאת תיעלם במהירות גבוהה יחסית. איש, למיטב ידיעתי, לא כינה את פרופ' שלמה בן עמי "ערס", למרות שמוצאו מטנג'יר, וקשה לי לראות כיצד אדם בעל התנהגות עדינה יכונה כך לאורך זמן. אבל קטלוג שלילי של בני אדם על סמך מראה חיצוני עלול להיות הרסני גם בטווח הקצר, וגרוע מזה: ה"ערס" כגיבור תרבות מנמיך ופוגע בתדמית של המזרחיים כציבור. זו ללא ספק תופעה שלילית. אולם בנקודה זו, הייתי זורק לדיון פרוטה שעד היום נעדרה ממנו.

 

קשה מאד לשנות את השוק החופשי באמצעות התערבות כפוייה, שכנוע או הטפה

 

רק רגע, אולי תשאלו את עצמכם, מה לשוק חופשי ולויכוח על ערסים? הרבה מאד, ובמובנים לא מעטים, אבל כאן אני משתמש בביטוי באופן מטפורי. כפי שלייצור תעשייתי יש ערך כלכלי וגם נזק חיצוני (למשל זיהום אוויר), כך גם בשיח הציבורי. כל כינוי שלילי שאנחנו מצמידים לתופעה מסויימת, או לקבוצה מסויימת של אנשים, מורכב משני אלמנטים: ערך הסברי ונזק חיצוני. ערך הסברי הוא תרומה מסויימת להבנת המציאות, היינו – הצבעה על תופעה שראוי לאבחן ולגנות. נזק חיצוני שקול לזיהום של השיח הציבורי: הכינוי שאנחנו משתמשים בו עלול לזלוג לקבוצה גדולה יותר של אנשים, ממוצא אתני או תרבותי מסויים, ולקשור אותם לדימויים שליליים על לא עוול בכפם. כינויי גנאי שראוי להיפטר מהם הם ראשית כל אלו שהערך ההסברי שלהם מועט עד אפסי (היינו – הם לא מצביעים על תופעה שלילית שקיימת במציאות), ושנית, הנזק החיצוני שלהם משמעותי. כינויים כמו "פרענק", "ניגר", "צהוב", gook או "יהודון", למשל, אינם מצביעים על תופעות שליליות אמיתיות, אלא עבור אלו שמאמינים בתורת הגזע. לעומת זאת, הם משייכים שורה ארוכה של מאפיינים שליליים לקבוצות אתניות שלמות, מעודדים גזענות ובמקרים מסויימים אפילו אלימות. לפיכך, אין זה מקרה שהחלפת הכינויים "ניגר" ו"נגרו" ב-African American עברה יחסית בשלום בארה"ב. לכינויים הללו לא היה שום ערך הסברי, מלבד הפניית אצבע לצבע עורם הכהה של בני אדם, והם פגעו באנשים רבים. אם נשתמש במטפורה הכלכלית שלנו, הכינויים הללו דומים למפעל שמזהם קשות את הסביבה אך לא מייצר דבר זולת אשפה.

factory-smoke-polluting-air-in-pictures13

למילה "ערס", לעומת זאת, יש ערך הסברי. בישראל יש תופעה קשה של בריונות, וצריך לכנות אותה בשם כדי להילחם בה. יש לא מעט אנשים בארץ שמרעישים, מלכלכים ומתנהגים באלימות, שלעיתים קרובות מגיעה עד לסיכון חיי אדם. בתי המלון בחו"ל, במיוחד באזורים מסויימים, גדושים בתיירים ישראלים שמוציאים שם רע לכולנו. וההתעלמות של ישראלים רבים מהסביבה ידועה לכל. בפרט, התופעות השליליות שליהי יונה תיארה בפוסט שלה שרירות וקיימות. ברגע שקיימת קבוצה של אנשים שמאמצת חלק ניכר מדפוסי ההתנהגות השליליים הללו, אך טבעי שהחברה תכנה אותם בכינוי לא מחמיא. לכינוי "ערסים", לפיכך, יש ערך הסברי: הוא מצביע על תופעות שליליות שקיימות במציאות.

לעומת זאת, לכינוי "ערסים" יש גם נזק חיצוני. כולנו שמענו על המקרה של מישל מלכה, שלא התקבל לעבודה בשל שמו המזרחי, משום שהממונים חשבו שהוא "ערס". זה כמובן, לא המקרה היחיד, וליהי יונה טוענת שלעקירת הביטוי עשוי להיות פוטנציאל חיובי:

אז זאת רק מילה, ומה עושות עניין, אבל כמי שבילתה את רוב חייה הבוגרים בחרדה – חרדה מלהיות פרחה, מלקנות בגדים שהיא אוהבת כי בשילוב שלהם עם עור הגוף שלה עלולים לשדר מסר לא נכון לסביבה, אני באמת חושבת שבריסוק המוחלט של הקטגוריה החברתית של הערס והפרחה יש פוטנציאל שחרור, לא פחות, ללא מעט מזרחים שיוכלו להפסיק להתנכר לחצי מהמאפיינים המשפחתיים שלהם מחשש שיקשרו אותם לאלימות.

אבל האם באמת למלחמה במילה "ערס" יש פוטנציאל שחרור, או שמדובר באשלייה בלבד? הביטוי "ערסים" נקשר עם מזרחיות, משום שיש מספר לא מבוטל של אנשים בעלי חזות מזרחית שמתנהגים בבריונות, לצד בריונים מעדות וקבוצות אחרות. לא קל לומר את זה, אבל כל עוד יש למילה "ערס" ערך הסברי, כל עוד היא מצביעה על תופעה שקיימת במציאות, החלפתה במילה אחרת לא תעלה ולא תוריד. נניח שבדרך פלא, יצליחו ליהי יונה וחבריה לשכנע את רוב הישראלים שאסור להשתמש במילה "ערס". במקרה כזה, מכיוון שעדיין יש קבוצה של בריונים שצריך לתאר, נכנה אותם בשם אחר שאין לו מאפיינים מזרחיים: למשל בביטוי האנגלי-אירי "חוליגנים". במקרים כאלו, המאפיינים השליליים "נודדים" בדרך כלל מהביטוי הישן לביטוי החדש. כלומר, אותם המאפיינים המזרחיים שנקשרו למילה "ערס" ייקשרו גם למילה חוליגן, והנזק החיצוני לא ישתנה.

ביטוי אנגלי-אירי: חוליגנים אירופיים

ביטוי אנגלי-אירי: חוליגנים אירופיים

ביפן, למשל, החליטה הממשלה לשנות את הכינוי Eta (קבוצת untouchables ביפן המסורתית. משמעות מילולית: "יותר זיהום") לכינוי הנייטרלי "בוראקומין" (בני הכפר). כוח הכפייה של הממשלה היפנית היה מספיק כדי להכרית את הכינוי "אטה", אבל הדבר לא עזר לבני אותה קבוצה. במהירות גבוהה יחסית, כל המאפיינים השליליים של האטה (בעיקר טומאה דתית, שנבעה מעיסוקם בעבודות קצבות ופשיטת עורות) נדדו לכינוי החדש "בוראקומין", שהפך לשלילי ושנוא על האוכלוסיה באותה המידה. מאמצים לשנות מילה, בסופו של דבר, הם כמו מאמצים לתכנן את הכלכלה, לקבוע מחירים או להתערב בשוק החופשי. השוק תמיד יגיב בדרך משלו לעקוף את ההגבלות, והמאמצים, ברוב המקרים, יגרמו נזק יותר מאשר תועלת. ואין זה מקרה, דרך אגב, שפעילי המאבק המזרחי שייכים בדרך כלל לצד השמאלי, הסוציאליסטי, של הויכוח הכלכלי-חברתי בישראל. הם פשוט מאמינים יותר בהתערבות מלמעלה, או ביכולת של הטפה אידיאולוגית לשנות את התנהגותם של בני אדם.

הדרך היחידה לחסל את המילה "ערס", או למצער לנתק את הקשר בינה לבין מזרחיות, אינו טמון בייבוא של הפוליטיקלי קורקט, אותה רעה חולה מארצות הברית, אלא בשינוי של המציאות. ככל שיהיו פחות בריונים בעלי חזות מזרחית, כך יתרופף הקשר בין מזרחיות לאותן תופעות שליליות שהמילה "ערס" מתארת. זה קשה. זה בעייתי. סביר להניח שזה לא צודק, כי למה שאנשים שבמקרה שייכים לאותה קבוצה אתנית יוכתמו בשל בריונות של אחרים או יאלצו לקחת עליה אחריות? אבל למרבה הצער, המציאות לא מכירה דרכי קיצור אחרות.

נ.ב. בראיון שנערך איתו לאחר יציאת הסדרה, אמר הבמאי רון כחלילי שהוא מבין ערסים שקוראים "מוות לשמאלנים" ו"מוות לערבים", ומגלה סלחנות כלפי מושחתים כמו אלון חסן ואנסים כמו משה קצב, רק מפני שהם מזרחיים. נראה לי שאין דבר גזעני יותר כלפי הציבור המזרחי בישראל מאשר הסלחנות הזאת.

%d בלוגרים אהבו את זה: