ארכיון הבלוג

סודות המטבחון המצומצם- ממשלת ישראל וחוקי פרקינסון

מה הקשר בין ההתקוטטויות של יאיר ולפיד וחבריו, לעדר מעונבים עסוקים שמילאו את שדה התעופה בטוקיו, ביום אביב נשכח אחד בשנת 2007? גם אלו וגם אלו מהווים דוגמא לאותה תופעה מדעית. ברוכים הבאים לעולם המופלא של חוקי פרקינסון שחושף בפנינו את רזי המציאות, מחוטי עירוב, קבינטים מצומצמים וכשרות מהודרת, ועד לכורים גרעיניים, עוגות צהובות ואפילו סככות אופניים.

images (2)

טוקיו, יום אביב ב-2007. הדובדבן פורח בשדרות, ולשדה התעופה נריטה מגיעה קבוצת סטודנטים מערביים טרוטי עיניים, ביניהם גם אני. קבלת הפנים שלנו בטרמינל לא היתה אמורה להיות מסובכת. הפטרונים שלנו ממשרד החינוך היפני היו בסך הכל צריכים לתת לנו מעטפה עם סכום כסף, ולסדר לנו מונית עד למרכז העיר – זה הכל. אך במקום דלפק פשוט עם פקיד אחד או שניים, קיבלו את פנינו עשרות עובדים מעונבים ולחוצים שהתרוצצו אנה ואנה, מסרו טפסים אחד לשני, החליפו ניירות בעוד הסטודנטים חסרי הסבלנות נאלצו לחכות בתור הולך ומתארך. כשהמעונבים גמרו להתרוצץ וכולם נכנסו למוניות שלהם, השמש כבר התחילה לשקוע במערב.

ירושלים, יום קיץ מהביל ב-2013. הקבינט המדיני-בטחוני של ממשלת ישראל מתכנס בחדרו הממוזג היטב, חבריו נמלטים מהחום המעיק שבחוץ. אולם לפני שהדיון מתחיל, רואה שר האוצר, יאיר לפיד, אורח לא קרוא מציץ בדלת. יובל שטייניץ, הסייד קיק הנצחי של ראש הממשלה, נכנס במטרה להשתתף בדיון. אולם לא כלה עצה וגבורה מן הארץ. לפיד ונתניהו, כך מסתבר, חתמו על הסכם שלכל ישיבה בה נוכח שטייניץ, יוזמן גם יעקב פרי מיש עתיד. פרי לא הוזמן הפעם, ולפיד השתולל. אם יעקב לא שם, גם יובל יהיה בחוץ. שטייניץ, כך דיווחו לנו כלבי השמירה של הדמוקרטיה, נעלב עד עמקי נשמתו. וכאן, מעבר להזדהות עם כאבו של שר האוצר לשעבר, נשמות רעות בעיתונות החלו לרנן כאילו ישנה נימה ילדותית משהו בהתנהגותו של נביא הפוליטיקה החדשה. בזה מתעסקים הקברניטים שלנו? תהו אותם קטנוניים.

Inauguration Of The Knesset Following Election

לא קטנוני, מדעי – יאיר לפיד

בדיוק כמו שאנחנו, ב-2007, תהינו מה צורך בכל עדר המעונבים העסוקים בשדה התעופה בטוקיו.

 אבל גם אנחנו אז, וגם העיתונאים היום, לא הבנו שהן הבלגן בשדה התעופה נריטה, והן הקטטה הקטנה של ביבי, יאיר ויובל, הם חלקים קטנים, מקרים פרטיים מתופעה מדעית מרתקת וחובקת עולם שנחשפה לפני מספר עשורים בידי עובד מדינה בריטי מנוסה, ציני ומשועשע.

ברוכים הבאים לעולם של חוקי פרקינסון.

נורתקוט פרקינסון היה עובד מדינה אנגלי אי שם באמצע המאה העשרים, קצין בצבא והיסטוריון נודע של הצי המלכותי הבריטי. במהלך עבודתו, הוא שם לב לתופעה מעניינת. באותן השנים, התפרקה האימפריה הבריטית במהירות והתערטלה ממושבותיה. וראה זה פלא: ככל שקטן מספר הקולוניות שמשרד המושבות היה אמור לנהל, כוח האדם שלו התרחב וגדל, צמח וטפח. סקרן ומדעי מתמיד, החל פרקינסון לתהות על הסוגיה, והפנה את מבטו גם לצי הבריטי. המיתון שלאחר מלחמת העולם השנייה פגע לא רק במושבות, אלא גם בצי המלכותי המושל בימים, ומספר אוניותיו הלך והצטמצם. וראו זה פלא: ככל שפחתה העבודה, רבו העובדים במשרדי הימייה כפטריות אחרי הגשם. שתי התופעות הללו, שכנעו את פרקינסון שדברים אינם כפי שהם נראים – וישנה חוקיות מאחוריהם – לא מובנת מאליה כלל וכלל, מטרידה ללא ספק, אך גם משעשעת עד מאד.

ציני ומשועשע. נורתקוט פרקינסון

ציני ומשועשע. נורתקוט פרקינסון

העולם, כתב פריקנסון, נראה כמקום מאד פשוט לשלוש קבוצות של אנשים: ילדים קטנים, מורים בבית ספר ומחברי ספרי לימוד בכלכלה ומשפט חוקתי. המלומדים שכותבים את הספרים הללו, כך נראה, מאמינים שהמשטר והמשק מתנהלים על פסים רציונליים, הגיוניים וקרי רוח. הציבור בוחר מנהיגים לפי השקפתו וטעמו, מנכ"לי חברות ממנים מנהלים בכירים לפי ניסיונם וכשרונם. עסקים מרחיבים ומצמצמים את כוח האדם שלהם בהתאם לעבודה ולצורך. הספרים הללו, לדעתו של פרקינסון, אינם מזיקים בהכרח – כל עוד נסווג אותם במחלקת הספרות הבדיונית, אי שם בין חולית לשלושת המוסקטרים (טוב, אלה לא הדוגמאות שהוא נותן, אבל עדכנתי). אבל כשאנשים מאמינים שהשטויות שכתובות שם אמיתיות, הם יכולים לחולל נזק לא מועט. להלן, נתאר בפניכם פיסות מהעולם המופלא שחשף פרקינסון בספרו – עולם שנפרש בין מעונבי טוקיו ליאיר לפיד, וכן, גם כל מה שביניהם.

למה בעצם היו כל כך הרבה מעונבים חסרי תועלת בשדה התעופה בטוקיו? הבה נעיין בשלושת החוקים הבסיסיים של פרקינסון: א. פקידים מעוניינים במספר מקסימלי של כפופים, ובמספר מינימלי של יריבים. ב. פקידים מייצרים עבודה זה לזה. ב. כמות העבודה תגדל בהתאם לזמן המוקצה לביצועה.

פרקינסון, כמובן, מדבר על שירות המדינה הבריטי, אבל אנחנו – כישראלים גאים – נעברת את תצפיותיו המדעיות. לאור הדרמות המסעירות שעברו עלינו לאחרונה, הבה נדמיין פקיד ירא שמיים ברבנות הראשית ושמו שמעון שאחראי על חוט הערוב ביוקנעם עילית. יום אחד מחליט הפקיד שלנו כי הוא איננו מסוגל לעמוד בנטל העבודה. לענייננו, לא משנה אם מדובר באמונה אמיתית, או, מה שיותר סביר, בעצלנות ההולכת ומשתלטת על פקידים שעבדו יותר מדי זמן בשירות הציבורי. כדי להקל את נטל העבודה, עשוי שמעון לבקש שימנו עובד נוסף שיסייע בידו. הוא לא יעשה זאת. מדוע? מכיוון שבקרוב, יתכן והרב פידיונסקי, ראש מחלקת כשרות עסקים, יפרוש סוף סוף לגימלאות, ושמעון מעוניין מאד בתפקידו היוקרתי. אבל אם ימנו לשמעון שותף, יהיו שני מתחרים על המשרה הנחשקת. לא טוב. כדי לפתור את הבעיה, מבקש שמעון שימנו לו שני כפופים. המספר שניים חשוב כאן, כי אם ימנו לו רק סגן אחד, הסגן הזה יהפוך הלכה למעשה לשותף ומתחרה בפועל על קידומים ויתר תופינים. בסופו של דבר, הרב שלומבטיצקי, הרועה הרוחני האשכנזי של יקנעם עילית נעתר לבקשותיו של שמעון, וממנה לו שני סגנים. מכיוון שגם הסגנים הללו, בסופו של דבר, יהיו מעוניינים בכפופים ולא ביריבים, כל אחד מהם יקבל אף הוא שני סגנים – וכך, כעבור שנה, עומד שמעון בראש מחלקה גדולה ומפוארת.

מחלקה גדולה ומפוארת. הקמת חוט העירוב בשכונת בוכמן דרום, מודיעין

מחלקה גדולה ומפוארת. הקמת חוט העירוב בשכונת בוכמן דרום, מודיעין

האם העובדים במחלקת העירוב של שמעון מתבטלים כל היום? כלל וכלל לא! הם מאד עסוקים. זוכרים את הכלל השני? פקידים מייצרים עבודה זה לזה. ראובן בודק בבוקר את חוט העירוב, ומוסר דו"ח מפורט על כשרותו ההלכתית לצדקיהו. צדקיהו עובר על הדו"ח, מתקן את המובאות מהגמרא, ומעביר אותו למומחה ההלכתי צפניה, שמצרף אותו, עם דו"ח משלו, לסגני יו"ר המחלקה, שמתייעצים וכותבים בצוותא דו"ח מאוחד עבור שמעון. שמעון עצמו מבלה שעות רבות בתיקון השגיאות של כפופיו הרבים, והנה- היו"ר מבצע בסוף בדיוק את אותה כמות עבודה שהיתה קיימת אילו היה נותר במחלקה לבדו. לפיכך, אין להתפלא על כמות המעונבים בשדה התעופה בטוקיו, או על מספר בעלי המגבעות ברבנות הראשית – משום שפקידים מתרבים בלא כל קשר לצורך בהם, או לכמות העבודה שעליהם לבצע.

            אם נעבור לגן הילדים של ביבי, כדאי להיעזר בתובנותיו המחכימות של פרקינסון על עבודתן של ועדות ביצועיות, מועדת הקישוט בבית הספר ועד לממשלת ישראל או למועצת הכתר הבריטית. ראשית כל, חשוב להפנים היטב תובנה בסיסית: ועדות אינן ישות מכנית, הן ישות אורגנית. כמו פרח או צמח, ועדות נובטות, גדלות, צומחות, קמלות ומפזרות זרעים שמהם צומחות ועדות חדשות. המספר היעיל ביותר של חברי ממשלה, לפי פרקינסון, הוא חמישה. אחד מהם, למשל, יהיה מומחה במדיניות חוץ, אחד במדיניות פיננסית, אחד בביטחון ואחד במנהל מקומי. החמישי, זה שאין לו כישרון מיוחד באף אחד מהתחומים הללו (או בשום תחום בכלל) יסתפק בתפקיד היו"ר, היינו – ראש הממשלה. חמשת האנשים הללו יכולים, באמת ובתמים, להתכנס בחדר קטן, לדון באופן רציני ולקבל החלטות חשובות. הבעיה היא, שהממשלה, כמו כל ועדה, נוטה להתרחב. בדרך כלל זה קורה כאשר קבוצה פוליטית חשובה מסויימת מתרעמת על כך שאין לה ייצוג, ודורשת שאחד מאנשיה ייכנס פנימה. ואז, כפי שביבי יודע היטב, אם שטייניץ דורש גישה לישיבות, אז גם את יעקב פרי צריך להכניס. ואז קבוצות נוספות דורשות גישה, והועדה מתרחבת עד לבלי היכר.

גם הוא התחיל כקבינט מצומצם. בית הלורדים באנגליה

גם הוא התחיל כקבינט מצומצם. בית הלורדים באנגליה

            התוצאה, כמובן, היא התרחבות אדירה של הגוף, שהופך במהרה לבלתי יעיל. מועצת הכתר הבריטית, גוף מצומצם שניהל את המדינה בימי הביניים ביחד עם המלך, גדל ותפח במהלך השנים עד שהפך לבית הלורדים. היינו – קבינט מצומצם הפך להתוועדות ענקית עם השפעה מוגבלת ביותר. גם בתקופה המודרנית, הממשלה הבריטית צמחה ממספר מצומצם של שרים ועד לקבינטי ענק של שלושים שרים ויותר, ומי שמכיר את ישראל – יודע שאותו התהליך התרחש גם אצלנו. משום שאי אפשר לנהל שום דיון רציני בפורום של שלושים איש, מתכנסים חמשת האנשים המשפיעים באמת ומקבלים החלטות לפני ישיבת הממשלה. כך, בתוך הגוף הגדול שהפך לבלתי רלוונטי, נוצרים גופים מצומצמים יותר – קבינט, קבינט-מדיני בטחוני, מטבחון, מטבחון מצומצם. וכל אחד מהם בתורו גדל, הופך לבלתי יעיל וכך מצמיח גופים חדשים.

אני עוד זוכר את דוד לוי מרעים בקול הבס שלו ברדיו כנגד כוונתו של ראש הממשלה, נדמה לי ברק, להכניס עוד כמה פוליטיקאים לאחד הגופים המצומצמים הללו. המטבחון, כך הוא הרעים ברדיו בקול נעלב, יהפוך במהרה למטבח, ואחרי זה לסלון. זו בדיוק הסיבה שפוליטיקאים כמו דוד לוי או יאיר לפיד מתנגדים נחרצות להכנסת אנשים חדשים לגוף המצומצם, לפחות אם לא יוכנסו גם אנשיהם שלהם, משום שתהליך הגדילה הטבעי פוגע במעמד המיוחס של "שותפי סוד" שהם תובעים לעצמם.

מרעים בקולו. דוד לוי

מרעים בקולו. דוד לוי

            אבל רק רגע – עד עכשיו דיברנו רק על מספר החברים. נניח שהועדה נמצאת עדיין בשלב המצומצם שלה, כיצד מתנהלים הדיונים שלה באמת? כאן, נכנס עיקרון חשוב שנקרא "מקדם האדישות". פרקינסון נותן דוגמא מרתקת לאופן קבלת ההחלטות בממשלות וועדות שאמורות להחליט על מימון פרויקטים. וכרגיל, כישראלים גאים, נתאים את תובנותיו לפאונה המקומית. נניח, למשל, שוועדת הכספים של הכנסת יושבת לדון במימון של מספר פרויקטים, והפריט הרביעי בסדר היום הוא הקמת כור גרעיני. קם יושב ראש הועדה ואומר:

עומדת לפנינו החלטה להקים כור גרעיני חדש ביוקנעם עילית. התוכניות, רבותי חברי הועדה, פרושות לפניכם, ואם תפתחו בנספח מספר חמש תוכלו לראות מפרט עלויות ותוכנית ארכיטקטונית מפורטת. מבחינת בטיחות, התוכנית אושרה בידי פרופ' רבינוביץ' ממחלקת הנדסת בניין בטכניון. הרב שלומבטיצקי, רב העיר יקנעם עילית, יאשר בחתימת ידו את כשרותן המהודרת של העוגות הצהובות. לאחר מכרז, הוחלט כי עבודת הבנייה תינתן לחברת יהודה שומבליסקי ובניו בע"מ, והם סבורים כי עלויות החומרים והעבודה הן כמפורט בנספח מס' 7. יש התנגדויות, הערות או הארות?

כשר למהדרין בהשגחת הרב שומבליצקי - עוגות צהובות

כשר למהדרין בהשגחת הרב שלומבטיצקי – עוגות צהובות

עכשיו חברי ועדת הכספים יודעים מה זה "עוגות", מה זה "צהובות" ומה זה "כשרות", אבל שלושה מהם לא מבינים בכלל מה זה כור גרעיני. שלושה אחרים, לא יודעים מה הוא עושה בדיוק, ועוד שלושה, שבקיאים בסודות המדעיים הנ"ל, בכל זאת לא מסוגלים לדמיין כמה הוא בדיוק אמור לעלות. רק שניים מהחברים מבינים. אומר החבר הראשון, מהנדס כורים גרעיניים חם וחברתי מהליכוד:

            באמת, למה נתתם את התוכנית לאישור דווקא לפרופ' רבינוביץ'? הוא לא אמין. אני הייתי ממליץ לתת את זה דווקא לפרופ' בהדני ממכללת לוד, אני מכיר אותו – הוא וסבא שלי היו ביחד אצל בגין. ובכלל, מה המחלקה בטכניון מבינה? אתם יודעים כמה טעויות היו להם בעבר? אני מכיר כמה אנשים מחברת הייעוץ הבינלאומית שנורקל, שיכולים לעשות את עבודת התכנון בחצי המחיר.

היושב ראש עונה בחוסר סבלנות: "כן, אדוני, אבל עבודת התכנון כבר התבצעה, והרי לא נרצה לשלם עליה עוד פעם, נכון? וכבר מאוחר לשכור מומחים טכניים חדשים. עוד שאלות"?

חבר הכנסת השני שמבין בכורים גרעיניים, מתחיל לחשוב לעצמו, וגלגלי המוח שלו מסתובבים במהירות:

            רק רגע, למה בנספח מס' שבע מוקצים עשרים מיליון דולר ל"מקרים לא צפויים"? מה זה בדיוק? החומרים כאן במפרט נראים לי מאד לא בטיחותיים, בדיוק היה אסון גרעיני באיי פיג'י כשבנו עם החומרים האלה. פרופ' רבינוביץ' מהטכניון? הוא לא החתן של יהודה שומבליסקי מחברת הבנייה? ורגע, שומבליסקי, אולי זה אותו אחד שתבעו אותו לפני שנה בארצות הברית על רשלנות ומעילה, והוא עדיין מבוקש על ידי ה-FBI? אבל זה מסובך – לך תסביר להם את כל זה. וחוץ מזה, כבר מאוחר…

            "כבוד היושב ראש, אין לי הערות נוספות."

"אז כן, חברים, ברשותכם נקצה את המיליארדים הדרושים להקמת הכור. ועדת השמות החליטה לקרוא לו "קריית שמעון למחקר גרעיני", על שמו של נשיאנו האהוב שמעון פרס – מתנה הולמת לרגל יום הולדתו ה-110. סעיף הבא בסדר היום, הקמת סככת אופניים בכנסת. הגיע הזמן לעודד תחבורה סביבתית ובריאה גם בקרב חברי הכנסת. העלות המוערכת, עשרת אלפים שקלים."

חברי ועדת הכספים, שהרגע אישרו הקמת כור במיליארדים בלי לבדוק, רוצים להוכיח שהם עדיין יעילים ומרוכזים.

images (1)

"מה פתאום סככת אופניים?" שואל חבר הכנסת ספוטניק מישראל ביתנו, "הרי יש חניית אופניים של העירייה במרחק 200 מטר מהכנסת. בתקופה זו של מיתון, עלינו להוות דוגמא ומופת ולהצטמצם!" "כן," מסכים עמיתו, הרב יצחקוביץ' מיהדות התורה, "וגם יש סכנה שהקמת סככה כזו תהווה הצדקה לחילול שבת." חבר הכנסת כליל החורש ממרצ אף מוסיף שחומרי הבנייה בתוכנית אינם ידידותיים לסביבה, ומטעים כי יש להתייעץ עם הארגונים הירוקים לפני אישור הפרוייקט. "המחיר נראה לי מוגזם," אומר חבר כנסת אלמוני מיש עתיד, "שמעתי שבפרלמנט השוודי בנו סככת אופניים בחצי המחיר. אנחנו, נציגי הפוליטיקה החדשה, נשמור מכל משמר על כספי הציבור." לכל אחד יש מה לתרום לדיון החשוב הנ"ל. כולם מעוניינים לחסוך בכספי ציבור, או לפחות להעמיד פנים שהם חוסכים. כולם מסוגלים לדמיין סככת אופניים, יודעים כמה היא אמורה לעלות ואיך פחות או יותר בונים אותה, ואף אינם מהססים להביע דעה נחרצת בנידון. בקיצור, הדיון נמשך שעתיים תמימות. "אני חושב שמאוחר מדי," אומר יו"ר הישיבה, "נמשיך את הדיון על פרוייקט סככת האופניים בפעם הבאה…"

ובסופו של דבר, בשמונה בערב, חברי ועדת הכספים מתפזרים, שמחים וטובי לב על כך ששמרו על הקופה הציבורית.

אלו, כמובן, רק טעימות קלות. בספרו, "חוק פרקינסון ועוד עיונים בבעיות מנהל", מציע ההוגה הבריטי תובנות חשובות נוספות. למשל:

  1. אי אפשר להבין מי מהם האנשים החשובים בארגון אך ורק לפי דרגתם הרשמית. לעומת זאת, אפשר להבין זאת היטב מתוך התבוננות בדינמיקה של מסיבות קוקטייל.
  2. כיצד משכנעים חברי פרלמנט מתנדנדים להצביע עבור ההצעה שלך? טיפ: אין שום קשר להיגיון שבהצעה. לחבר הפרלמנט הסנילי, למשל, תאמר: "אתה נראה מצויין! ספר לי, מה הסוד שלך, זה משהו שאתה אוכל לארוחת הבוקר?" הקף אותו באנשי שלומך, הובל אותו לקדמת האולם, היכן שלא יראה את חבריו, וגרום לו לחשוב שהעניין כבר סגור ממילא.
  3. כאשר מוסד עובר לגוש בניינים מפואר שהוקם במיוחד עבורו, למשל קריית ממשלה חדשה ומפוארת, סימן שהמוסד על סף שקיעה, פירוק ופשיטת רגל.
  4. מודעות דרושים מפתות מדי לתפקידים יוקרתיים לא ימשכו מועמדים מוכשרים. לעומת זאת, הן ימשכו לא מעט סגני אלופים בדימוס שיספרו לך ש"היו בכירים בצה"ל" ושהם בקיאים ב"ניהול אנשים" ו"ניווט מערכות מורכבות."
איפה האדם החשוב בארגון? הביטו במסיבת הקוקטייל

איפה האדם החשוב בארגון? הביטו במסיבת הקוקטייל

באחד הינשופים הבאים, אולי נמשיך ונפרט, כמעשה פטריוטי, את תובנותיו של פרקינסון לתפארת מדינת ישראל, ובבניין (קריית הממשלה) בירושלים ננוחם.

      supreme_court_of_israel_compound

%d בלוגרים אהבו את זה: