ארכיון הבלוג

הטוען לכתר

מדוע נפל הרב אמנון יצחק, גדול המחזירים בתשובה, ומה הקשר בינו לתופעת האינבולוציה? זמרים זועמים, מטיף כריזמטי ואישה חזקה אחת ש"עובדת רק לפי הרגש", נפגשו במערבולת פוליטית ממנה לא יצאו כולם בשלום. ינשוף פוליטי מדיני על אשליית הכוח, קסמם המפתה של סמלים ותעתועיה של סמכות רוחנית-פוליטית

 

מאמר זה פורסם גם באתר קומפרס

מוזיקה עצובה מפעפעת ברקע, ועל המסך מופיע גבר עגלגל לבוש גלימה ומצנפת, זקנו השחור-לבן נע ונד בעודו נואם לצאן מרעיתו בקול בוכים. כך ניסה המחזיר הנודע בתשובה, הרב אמנון יצחק, להסביר לקהל תומכיו המסורים מדוע לא עבר את אחוז החסימה לאחר שהבטיח הרים, גבעות ו"מספר דו ספרתי של מנדטים". כמו רוב מסריו, בחר אמנון יצחק להעביר את נאום התבוסה כדרשת וידאו, אבל כבר לא נראה כאותו מטיף דעתני ובוטח מתמול שלשום. הרב יצחק ("רבי", למעשה, כי נציגי ש"ס חשפו במהלך הבחירות שאין לו תעודת הסמכה) אמנם הביע תקווה שבקרוב תגיע הגאולה וכולם יחזרו בתשובה, ואף הכריז על הקמתה של "קהילת פ"ז" שתורכב מכל מצביעי כוח להשפיע, אולם רוב הנאום היה פסימי ושחור משחור. יצחק נראה ונשמע כמי שמפעל חייו קורס מול עיניו. המחזיר הגדול בתשובה הודה, מי היה מאמין, שרבים מפעיליו מתחילים לחזור בשאלה בעקבות התבוסה הצורבת בבחירות. כישלונו הוא סיפור מרתק על אשליית הכוח, קסמם המפתה של סמלים ותעתועיה של סמכות רוחנית ופוליטית.

כוח להשפיע

            סיפור מלחמתו של הרב אמנון יצחק בש"ס הנו, לדעתי, אחד המרתקים והמורכבים ביותר במערכת הבחירות הזאת. הוא גם אינו סיפור טבעי, כי הרי הרב יצחק כיהן במשך שנים רבות כמטיף חצר אהוב, יהלום בעטרה של ש"ס. למרות סגנונו הגס, הקיצוני והמשתלח, הצלחותיו הניכרות בהחזרת חילונים (מסוג מסוים) בתשובה הפכו אותו ליקיר המערכת, וזיכו אותו בחסות והגנה מצד עסקניה הבכירים של ש"ס. לפני כעשר שנים, למשל, הוזמן יצחק לשאת "דברי תורה" ביחידה צה"לית כלשהי, והצליח לזעזע חלק גדול משומעיו כאשר איים עליהם בעונשים אם לא יקיימו מצוות. קמה שערורייה, ומי נזעק להגן על המטיף בטלוויזיה אם לא ח"כ שלמה בניזרי מש"ס, שאף קרא לו "רב גדול". אם כן, מה גרם לנפילתו המהירה של יצחק, עד שהפך למאוס, שנוא ומנודה בחצר המלוכה של הרב עובדיה יוסף?

            כדי להבין את התשובה לשאלה הזאת, רצוי להתעכב מספר רגעים על תופעה המתרחשת לא מעט בארגונים גדולים, קבוצות פוליטיות ואפילו מדינות; תופעה שנחקרה על ידי ההיסטוריון הנודע פרזנג'יט דוארה, וכונתה על ידו אינבולוציה (involution). אינבולוציה היא סוג ספציפי של ניוון מערכתי, שתוקף ארגונים ומדינות המשתמשות במתווכים וקבלני משנה על מנת להשיג יעדים עבורן. למדינה ההודית, למשל, אין יכולת, רצון ומשאבים לאסוף מידע מדויק על שווי הרכוש, מבנה המשפחות ומצב הפשיעה בכפרים רבים. כדי להשיג מידע כזה, כורתת המדינה ברית עם נכבד או בריון מקומי שמכיר היטב את אנשי האזור. הוא אוסף עבורה נתונים, נותן לה מידע ואף אוכף עבורה את החוק. הבעיה היא, שלאותו נכבד מקומי יש קשרים אמיצים עם תושבי הכפר, ולעיתים יעדיף את האינטרס שלהם על האינטרס של המדינה. מנגד, הוא יוצר קשרים עם סוכני המדינה שבאים עמו במגע ו"משחית" גם אותם. לאט לאט, הם הופכים להיות נאמנים לו יותר מאשר לשולחיהם בעיר הבירה. כך השליח, או קבלן המשנה, יוצר לעצמו מרכז כוח עוצמתי על חשבון המדינה. כאשר נוצרים מרכזי כוח רבים כאלו, המערכת המדינתית מסתאבת, מאבדת יעילות ובמקרים קיצוניים חדלה מלתפקד. אפילו ש"ס עצמה נוצרה, בראשית שנות השמונים, בתהליך כזה. דרעי וחבריו היו, הרי, "ספרדי מחמד" שלמדו בישיבות אשכנזיות, ונשלחו על ידי הרב הליטאי אליעזר שך על מנת להקים שלוחה מזרחית של דגל התורה. כעבור כמה שנים צברו עוצמה, מרדו והפכו לכוח עצמאי ואף חזק יותר משולחיהם לשעבר.

            גם עלייתו לגדולה של אמנון יצחק, בחסותה של ש"ס, היא תופעה מובהקת של אינבולוציה. בניגוד ליהדות התורה, שמסתפקת (פחות או יותר) בבסיס החרדי-אשכנזי ולא עושה יותר מדי על מנת להרחיבו, ש"ס היא מפלגה ששאפה מאז ומתמיד לגדול, להתחזק ולמשוך אליה ציבורים חדשים. ישנן הרבה דרכים לעשות זאת: מערכת החינוך "אל המעיין" שמציעה ארוחות חינם, שימוש בקמיעות, ברכות או להבדיל, כוחו ההלכתי, הרוחני ואפילו המיסטי של הרב עובדיה יוסף. דרך אחרת, חשובה לא פחות, היא מערך ההחזרה בתשובה. כדי לפנות לחילונים, למשל, לא יצלח רב חרדי מובהק שגדל כל ימיו במוסדותיה וישיבותיה של ש"ס, עוד פחות מכך בישיבות ליטאיות אשכנזיות. על מנת לבצע את המלאכה ביעילות יש צורך ב"קבלני משנה" שמכירים היטב את העולם החילוני על קרביו וכרעיו. אמנון יצחק, בעצמו חוזר בתשובה, מילא את התפקיד הזה. כדי להחזיר בתשובה הוא השכיל להשתמש במוזיקה, בסרטי וידאו, בבדיחות מהווי העולם המודרני ובילקוט שלם של תכסיסים שרקח בעצמו במהלך השנים.

            מבחינת ש"ס, אמנון יצחק היה אמור להיות מעין "שער" שדרכו ייכנסו בעלי התשובה לעולם החרדי שלהם. ומכיוון שמדובר בעולם ספרדי בעיקרו, ההנחה הייתה שיקבלו על עצמם את רשת הסמלים, הכללים, המנהגים והמנהיגים של מפלגת ש"ס, וכמובן יצביעו ש"ס בקלפי. במילים אחרות, תפקידו של אמנון יצחק היה לקחת את המגוייסים החדשים ולהעבירם לרב עובדיה יוסף, אריה דרעי ואלי ישי. דא עקא, שתהליך האינבולוציה החל לכרסם בכוחה של ש"ס. אט אט הסתבר, שאמנון יצחק צובר יותר ויותר כוח עצמאי. החוזרים בתשובה לא רק "עוברים דרכו" אלא נשארים אצלו, ורואים בו רב, גורו ורועה רוחני, אחד מגדולי ישראל. הם מכבדים כמובן את הרב עובדיה ומצביעים ש"ס, אבל אמנון יצחק הוא הרב "שלהם".

            כל זה היה יכול להיות נסבל, כל עוד נותר יצחק נאמן להנהגה של ש"ס. הבעיה התחילה כאשר קבלן המשנה, שיכור מהעוצמה הגוברת שלו, החל לצאת באופן הולך וגובר כנגד שולחיו. ההיבריס שלו הלך והתגבר, כפי שאפשר לראות בסרטים שהוא הפיק. בתמונה שעולה ממנה מגלומניה קיצונית ממש, הוא הציג את פניו המשתקפים על פני אצטדיון שלם. כפי שמתרחש פעמים רבות במערכות מסוג זה, השתמש יצחק בערכים של ש"ס כנגדה, והטיף לגרסה קיצונית, מחמירה וטהרנית יותר של דת. כל עוד סתם איים על נערות שלבושות לא צנוע בגיהינום, זה היה נסבל. הוא החל לשבור את הכלים עם ההנהגה, כאשר יצא נגד קבוצה חזקה וחשובה לא פחות ממנו במפלגה – זמרי החצר של ש"ס.

            לפני כשנתיים-שלוש בערך התחיל אמנון יצחק לחצוב אש בלהבות בנאומיו כנגד שורה של זמרים מזרחיים דתיים, ובראשם ציון גולן ויעקב שוואקי. זמרים שהם כוכבים של ממש בקהל הש"סי. מבחינת אמנון יצחק, שאימץ עמדות "טליבניות" יותר ויותר, אותם זמרים אינם אלא "מחטיאי הרבים" ו"גרועים יותר מהיטלר" משום שהם מופיעים בפני קהל מעורב, גברים ונשים גם יחד. לאט לאט, החל לצאת נגד המוזיקה עצמה, ורמז כי "נפשות בריאות" כלל אינן זקוקות לה. הוא דרש מציון גולן לבוא אליו באופן אישי ולבקש מחילה. ואם לא די בכך, הוא ציין שוב ושוב כי הרב עובדיה יוסף עומד מאחוריו ותומך בעמדתו, ובכך גייס את סמל הסמכות העליון בש"ס לקמפיין השנאה הפרטי שלו.

            לאסונו של יצחק, הזמרים התגלו כקבוצת כוח חזקה לא פחות ממנו. בדיוק כמו המחזירים בתשובה, גם הם מפיצים את המסר האידיאולוגי של ש"ס לקהל אוהדיהם ומעריציהם, שאינו מוכן לראות ב"עירוב צנוע" בין המינים חטא נורא. ניסיונו של יצחק לכפות עליהם קנאות חרדית היה פגיעה חמורה בפרנסתם, אבל גם סכנה מבחינת ש"ס: קנאות כזאת עלולה להדיר חלק גדול מהקהל הרלוונטי ולפגוע בהפצת המסר האידיאולוגי של המפלגה. הדברים המשיכו להתגלגל, עד שאמנון יצחק נתקל בסלע. לאסונו, התברר לו כי האישה החזקה בש"ס, כלתו של הרב עובדיה יהודית יוסף, היא בעצמה מעריצה של הזמר יעקב שוואקי. הרבנית יהודית יוסף אינה מוכרת במיוחד בציבור הרחב, וחבל – כי כמו נשים חזקות אחרות בהיסטוריה בחצרות מלוכה, היא ממלאת תפקיד חשוב ביותר בבית הרב. בעלה, הרב משה יוסף, מחזיק באימפריה כלכלית: מערך הכשרות היוקרתי של המשפחה, "בית יוסף". למרבה העניין, הצליח אמנון יצחק להקליטה והשמיע את השיחה ברבים ברדיו גלי ישראל. "אמנון יצחק, הוא מחוק אצלי," אמרה יהודית, "אני עובדת עם הרגש". "ולמה?" אמר יצחק בעלבון למראיין, שמואל בן עטר, "כי יצאתי נגד זמר הבית."

            יהודית יוסף הכריזה מלחמה על אמנון יצחק, ופגעה בו בנקודה הכואבת ביותר: היא הדירה אותו מבית הרב. בשל מיעוט מידע אמין, לא ברור מתי הבין יצחק שכל המערכת הש"סניקית, שתמכה בו בעבר, פנתה נגדו והחליט להקים מפלגה מתחרה. לאימתו, ראה כי הרב עובדיה, הסמכות הרוחנית העליונה, יוצא כנגדו באופן אישי. "לא אפסיק ללמוד תורה בשביל שיחה בטלה" [עם אמנון יצחק], אמר הרב, "כי הוא מגדף את בני ביתי." יצחק ניסה לפנות למרן בכל מיני דרכים: שלח אנשים לחכות לו ליד המעלית בבית הכנסת, שם פתק בסידור שלו–הכל ללא הועיל. אם יהודית ומקורבים אחרים מחליטים שלא תראה את הרב, אתה לא תראה את הרב – ולא משנה מה היה מעמדך בעבר.

            ברגע שהסתבר שאמנון יצחק אכן מתכנן להקים מפלגה ולפגוע בש"ס, הרב עובדיה יוסף רתח והפעיל את כל התותחים הכבדים ביותר. יצחק העביר אז שיעור קבוע בישיבה ספרדית בבני ברק. ראש הישיבה פנה לרב עובדיה יוסף, ושאל אם מותר לבטל את השיעור של יצחק. "אני חושש לנפשי" לבטל שיעור תורה, כתב בהיסוס. הרב עובדיה ענה מיד, בפקס בחתימת ידו, וכתב כי "בזמן האחרון הנ"ל הקדיח תבשילו", ו"מצווה להחליפו באדם ירא שמיים."

            מכאן הגיעו הדברים למלחמה טוטלית של ממש. כפי שאמר יצחק בנאום ההפסד שלו, הרב עובדיה יוסף הכריז עליו ועל מצביעיו כמקוללים בעולם הזה ובעולם הבא. ח"כ שלמה בניזרי, זה שהילל אותו בעבר כ"רב גדול", תקף אותו בפומבי. אחיו של שלמה, הרב דוד בניזרי, הביא קבוצת בריונים לכנס של מפלגת "כוח להשפיע" (המפלגה של יצחק) בבית שמש, ופיזר אותו באמצעות צעקות וגז מדמיע. הרב עובדיה המשיך לאיים בקללות, קפידות, חרמות ונידויים על כל מי שילך עם יצחק. בתגובה, פנה המחזיר בתשובה כנגד הרב עובדיה עצמו, ואמר כי דיין שאינו שומע את שני הצדדים בבואו לפסוק דין "אין לו מחילה עולמית". בניגוד לחיים אמסלם, שהקפיד להפריד בין הרב עצמו לבין אנשי חצרו, אמנון יצחק התחיל לתקוף גם את הרב עובדיה יוסף עצמו. "אף אחד מהם לא יינקה," אמר על רבני ש"ס בנאום ההפסד, והכריז עליהם כגרועים מיוסי שריד, משולמית אלוני, מטומי לפיד – אפילו מירון ידען, ראש הכולל שנעשה מחזיר בשאלה ושנוא נפשם של הרבנים החרדים.

            בראיון בגלי ישראל, שהוזכר לעיל, היה אמנון יצחק בטוח – בטוח לחלוטין – כי יש לו צבאות של תומכים מאחוריו. אחרי הכול, הוא החזיר אנשים כה רבים בתשובה, וזכה מהם לכבוד מלכים. הוא הוזמן להרצאות בפני קהל מעריץ ברחבי העולם כולו. הוא התפאר ששליש עד שני שליש מהקהל של ש"ס הם בעלי תשובה "שלו". הייתה בכך כמובן הגזמה פראית. רוב מצביעי ש"ס מעולם לא היו קשורים לאמנון יצחק. אולם בעלי התשובה "שלו" היו ללא ספק רבים. הם לא היו מקנים לו עשרה מנדטים, כפי שהתפאר, אבל בתוספת למצביעים מזדמנים אחרים, הם יכלו להעביר אותו את אחוז החסימה. כפי שעלה מנאום הניצחון הזחוח של אריה דרעי, שבו מילאו אמנון יצחק וחיים אמסלם תפקיד מרכזי, קריאת התיגר על ש"ס "מבפנים" נתפסה כאיום בלתי נסבל.

            ש"ס הגיבה בהיסטריה. גם אם לא נאמין לכל ההאשמות בזיופים גורפים שהעלה יצחק בנאום ההפסד, וכמה מהן אכן נשמעות הזויות, ישנו פרט מידע אחד שכנראה תואם למציאות: המוני מסרונים נשלחו למצביעים, עם הודעה לפיה אמנון יצחק פרש מהמרוץ כדי לא לצער את הרב עובדיה. מכוניות של ש"ס עם רמקולים, ולחשנים שעמדו ליד קלפיות, חיזקו את המסר. מכיוון שהרב חיים אמסלם התלונן על אותו תרגיל, ממש באותו הזמן – ככל הנראה מדובר בתופעה אמיתית.

אולם בסופו של דבר, לא ניתן לייחס את תבוסתו של יצחק אך ורק לתרגילים המלוכלכים של ש"ס. אולי הם מנעו ממנו לעבור בדוחק את אחוז החסימה, אבל ברור כי כוחו היה קטן בהרבה משצפה. לו היו לו המוני תומכים, כפי שהתפאר, כל התכסיסים שבעולם לא היו מונעים ממנו להיבחר. סוכן המשנה שסבר כי הוא יכול לקרוא תיגר על שולחיו, גילה כי כוחו עומד לו רק כל עוד לא פנו הללו נגדו ישירות. הקהל של יצחק, האנשים שהחזיר בתשובה, נכנסו לעולם שנשלט בידי מערכת מורכבת של סמלים דתיים ורגשיים שאי אפשר לנתק אותם אלה מאלה. לא בכדי הדגישה ש"ס בקמפיין שלה את תחושת ה"ביחד" הקהילתית. הסיסמא "את אחיי אנוכי מבקש", הג'ינגל הסוחף ורווי הסמלים הרגשיים, אריה דרעי המוזג באהבה תה לאמו מקנקן מרוקאי מסורתי, המוני התומכים הנלהבים, שכוללים גם חילונים ונשים ללא כיסוי ראש – כל אלו שידרו קהילתיות שנמצאת מעבר לחלוקה הפנימית לפלגים. המסרים של ש"ס הבהירו שמחיר ההליכה עם יצחק הוא נתק מן הביחד שש"ס עדיין מייצגת.  מר"ן עובדיה יוסף מגלם, עבור אנשים רבים, את כל הסמלים הללו בדמותו של אדם אחד. גם רבים מאלו שאהבו את יצחק והעריצו אותו, לא היו מסוגלים בסופו של עניין לצאת כנגד כל מערכת הסמלים שהיתה מקודשת עבורם. כאשר נדרשו לבחור בין הערצתם לרב אמנון יצחק לבין תחושת ההשתייכות שלהם לקונסנזוס, הם בחרו בקונסנזוס.

%d בלוגרים אהבו את זה: