אסכולת "אי אפשר": קווים לדמותו של כשל אסטרטגי

אותם קצינים בדימוס ופרשנים בטחוניים שמסבירים לנו תמיד למה אי אפשר לנצח מפליאים להסביר את הקשיים והמכשולים במערכה הנוכחית בעזה. אולם דבר אחד הם בדרך כלל לא מביאים בחשבון: את המחיר החלופי של הימנעות מפעולה. ינשוף צבאי אסטרטגי על "אסכולת אי אפשר".

Credit: jennmiranda3855@yahoo.co.uk, depositphotos.com

ישנו קצין בחיל האוויר במילואים, אדם רב זכויות בשם עומר דנק, שהיה מבכירי תנועת המחאה וכותב בלוג פופולרי ברשת על עניינים אסטרטגיים. בימים האחרונים, דנק כותב פוסטים רבים בהם הוא מנתח את המלחמה הנוכחית, שמסקנת כולם זהה: ישראל לא יכולה לנצח וחייבת לנטוש את המאבק מול חמאס גם במחיר של תבוסה, וזאת משיקולים רבים ומגוונים: "השעון המדיני מתקתק", המשק לא יעמוד בזמן ארוך של גיוס מילואים, הכוח אינו מספיק בכדי להתמודד מול חמאס וחיזבאללה בו זמנית, וחוסר האמון בממשלת נתניהו לא מעניק לנו אשראי מדיני וחוסן פנימי מספיק על מנת לעשות זאת. דנק, קצין מנוסה בדימוס שמכיר את המערכת היטב, מפליא להסביר באופן רהוט ומנומק שיקולים לכאן ולכאן, אך מסקנתו תמיד היא ש"אי אפשר" לעשות, תמיד המלצה על תחזוקה, הגנה, חוסר מעש אסטרטגי, והס כמובן מלדבר על ניצחון והכרעה. יש לומר בכנות, שפרשנים אסטרטגיים רבים מחזיקים בעמדה הזאת, בעיקר ותיקים של המערכת: לאסכולת "אי אפשר" לא חסרים תומכים.

החוזקה של "אסכולת אי אפשר" היא בתיאור משכנע של השיקולים והאילוצים שמקשים על דרך פעולה כלשהי, למשל הכרעת חמאס בעזה. בהקשר זה, ראוי להקשיב להם קשב רב, כדי להבין אלו מכשולים עומדים בפנינו. אבל הכשל הראשון במעלה של האנשים האלה, היא שהללו נוטים לשקלל רק את המחיר של פעולה, אבל לא את המחיר של הימנעות מפעולה. אכן, לפעמים יש להימנע מפעולה כי המחיר שלה בלתי נסבל, אבל זו רק בהנחה שהמחיר החלופי נמוך יותר. כפי שכתבתי בפוסט קודם, זו בדיוק הסיבה שרבים משתמשים באופן מוטעה בדוגמאות היסטוריות כמו מלחמת העצמאות של אלג'יריה, מלחמת וייטנאם או מלחמת לבנון, כדי להוכיח שלא ניתן להכריע את חמאס או לכבוש את עזה. אחרי הכל, מדוע לנסות שוב מה שנכשל בעבר? אבל בניגוד לפרשנות מקובלת של המלחמות הללו, הצרפתים, האמריקאים והישראלים לא הובסו מבחינה צבאית באלג'יריה, וייטנאם ולבנון – אלא פשוט הגיעו למסקנה שהמחיר ששילמו (בכסף, חיי אדם ותמיכה בינלאומית) אינו שווה את התועלת שבהמשך הלחימה. במילים אחרות, המחיר החלופי היה נמוך יותר.

במאמר שפרסמתי בזמנו ב"הארץ", הסברתי בפרוטרוט מדוע במקרה הנוכחי, המחיר של חוסר פעולה בעזה גבוה משמעותית מהמחיר של פעולה, יהיה אשר יהיה. האסטרטגיה האיראנית – שמומחים רבים כל כך היו עיוורים לגביה – היא להקיף את ישראל בטבעת מצור של לוויינים (פרוקסיז) שגורמים לה נזק הולך וגובר: חיזבאללה מצפון, חמאס מדרום, ובעומק – איראן, החות'ים והמיליציות העיראקיות והסוריות למיניהן. ובעוד הדקירות של הפרוקסיז הולכות ומתעצמות, מעמידים האיראנים את ישראל על קרני דילמה: אם תנסה להכריע את אחד מהפרוקסיז, למשל חמאס, יתקפו אותה כולם בעת ובעונה אחת, במלחמה רב-חזיתית שאולי תהיה מעבר ליכולותיה. במילים אחרות, ישראל תיאלץ לבחור בין דעיכה איטית לתבוסה מהירה. ואם חשבנו שנוכל להתמודד עם הטילים של חמאס באמצעות מערכות הגנה, ולהחזיק עדיין כלכלה מתפקדת ונמלי ים ואוויר ללא איום השבתה מתמדת, הגיע ה-7 באוקטובר ללמד אותנו שטעינו. ישראל לא מסוגלת לספוג מעשי טבח בקנה מידה כזה, בלי לנטוש למעשה חבלי ארץ שלמים ולצמצם את גבולותיה; למעשה, בלי שהחברה שלה תתפורר מבפנים. למזלנו, יש כעת נשיא אוהד בבית הלבן שמרתיע את חיזבאללה ואיראן עצמם מלתקוף אותנו. מי יתקע לנו כף שבעתיד, כאשר חמאס תבצע טבח נוסף מסוג זה ואף תגיע לשכונות צפופות באשדוד ואשקלון (דמיינו אלפי הרוגים) יהיה נשיא כמו ביידן שירתיע עבורינו את חיזבאללה? ומכיוון שחמאס וחיזבאללה מתעצמים מסבב לסבב, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהסיבוב הבא נוסח ה-7 באוקטובר יהיה גרוע בהרבה. כלומר, בכלל לא משנה מה המחיר שאנחנו נשלם עכשיו על חיסול חמאס, בין אם מבחינת כסף, חיי אדם או תמיכה בינלאומית: בעתיד נשלם מחיר גבוה יותר. אם העלות היום היא X, בעתיד היא תהיה X פלוס Y. המסקנה היא שצריך לפעול, בלי קשר לעלותו של X, מפני שהמחיר של אי פעולה גבוה יותר באופן אינהרנטי.

דילמת השעון המדיני – תמונת אילוסטרציה. Credit: Depositphotos.com. etorres69.

לבסוף, חשוב להתייחס לעוד טיעון שמעלים דנק וחסידים אחרים של אסכולת אי אפשר, והוא המטאפורה של ה"שעון המדיני". כביכול, יש לישראל תמיד זמן מוגבל לסיים מבצעים, עד שארצות הברית, מועצת הביטחון או הקהילה הבינלאומית יכפו עליה לעצור. ראשית כל, כפי שכתב בזמנו נדב אייל בטוויטר, לצד שעון הזמן יש גם את שעון העניין, מפני שתשומת הלב של הקהילה הבינלאומית נעה בהדרגה לזירות אחרות. שנית, גם כאן, הציות לשעון המדיני הוא שאלה של מחיר חלופי. האם הנזק הבינלאומי עולה לנו יותר או פחות מהמשך הלחימה? אך מכיוון שבמקרה שלפנינו, מחיר תבוסה מול חמאס עלול להיות קיומי בטווח הבינוני, ישראל בהחלט יכולה וצריכה לספוג גם נזק בינלאומי בכדי לממש את מטרותיה. ולבסוף, ההיסטוריה מוכיחה שאל לנו להיאחז בפאניקה: ישנו מרחב אי הסכמה משמעותי עם ארצות הברית והקהילה הבינלאומית שאין בו פגיעה אמיתית באינטרסים של ישראל, ובוודאי שלא כפייה של ממש כנגדה. רוצה לומר, גם אם האמריקאים לא יהיו מרוצים ממעשינו, ספק גדול אם יסירו את התמיכה בפועל או יטילו עלינו סנקציות, אלא אם נחרוג מחיסול חמאס – המטרה ששני הצדדים הסכימו עליה מראש, למחוזות פרועים כמו טיהור אתני או הקמת התנחלויות בעזה. יש להזכיר שבעבר ישראל ניהלה מחלוקות משמעותיות מאד עם ארצות הברית, כמו פיתוח תוכנית הגרעין הישראלית בשנות השישים או מתקפת המנע במלחמת ששת הימים – והיחסים שרדו ואפילו התחזקו. על ישראל להבהיר לקהילה הבינלאומית שהיא לא מוכנה להתפשר על מטרת הליבה של חיסול חמאס, אבל בהחלט יכולה לדבר, להתגמש ולהתפשר בנושאים אחרים, למשל סיוע הומניטארי או היחסים מול הרשות, באופן שלא יסכן את בטחונה. ברגע שהשותפים שלנו, בעולם ובאזור, יבינו על מה אנחנו מוכנים להתפשר ועל מה לא, היחס הבינלאומי ינתב את עצמו בהתאם.

לסיכום, יש לומר גם שלניצחון יש דינמיקה משלו. הבעיה עם אנשי צבא ואסטרטגים ותיקים כמו דנק, שעייפות החומר, השחיקה ותחכום היתר (כמו גם מנה בלתי מבוטלת של ציניות ויהירות) השכיחו מהם את המושג הפשוט "ניצחון" שעומד בלוז קיומו של צבא מודרני. ישראל חלשה ומובסת לא רק תתמרץ את אויביה לפגוע בה עוד, אלא תרחיק ממנה את בעלי בריתה בעולם ובמיוחד במזרח התיכון. לעומת זאת, כל עוד לא נרחיק לכת לטיהור אתני או הרפתקאות מיותרות בגדה, עצם הניצחון בעזה יתמרץ מדינות אחרות להתקרב אלינו, אפילו אם יגנו אותנו נמרצות בכל הדרך לעסקה הבטחונית הבאה.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-נובמבר 12, 2023, ב-ינשוף צבאי-אסטרטגי ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 37 תגובות.

  1. לעולם לא ניתן לנצח רעיון "דת" = חמס=דאעש/ אחר.
    העלם עוד לא הפנים שמחר זה יהיה במגרש שלו.
    ההסברה שלנו שווה =0 למעט בודדים.
    עצוב שכך.
    בתקווה שנצליח להחזיר את החטופים. איך אמר הנשיא בידן יש עולם של רעים ויש עולם של טובים והכל מתחיל ומסתיים בכסף כיסאות ופוליטיקה.
    בתקווה שבסיום הקרבות, הממשלה הזו תופל ותקום ממשלה שהאזרחים חשובים לה יותר מהכסא

    • איפה ממשלת דאע״ש היום?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      מה לעזאזל קשור הממשלה הדפוקה שלנו לזה שחייבים להכרית את חמאס?

      חייבים לנצח את חמאס קודם.
      אחר כך חייבים לפתור את בעיית הביביזם.

      זה כאילו בנאדם עם גידול שפיר טובע ואתם רק מדברים על כמה הניתוח יהיה קשה.
      בואו קודם נגיע לחוף מבטחים, אח"כ נטפל בבריאות הגוף שלנו.

      • עדו סוקולובסקי

        אה זה פשוט. אתה הסברת הרגע למה לביבי יש אינטרס למשוך את הקרבות ככל שניתן בלי להכריע את החמאס. כדי שה'אחר כך' יגיע כמה שיותר מאוחר ובינתיים מכונת התעמולה של הימין תעבוד במלוא המרץ להפיל את האשמה על המחאה/בג"צ/התקשורת/השמאל. כלומר שלא ננצח כל עוד נתניהו בשלטון.

      • זה לא עובד ככה. לאירועים צבאיים יש דינמיקה משל עצמם, ככל שמדשדשים הלחץ עליו יהיה גדול יותר, ובינתיים קצב ההתקדמות מהיר מהצפוי.

      • עדו סוקולובסקי

        דני, זה לא ימנע מנתניהו לנסות בכל הכוח נכון?

      • אין סימנים שהוא מנסה. לדעתי הוא רוצה להגיע לניצחון במלחמה כמו כל השאר.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שלום רב
    שאלה לי: האם, במישור המקצועי, הייתה לישראל אופציית פעולה יעילה להפלת שלטון החמאס בעזה, עם פחות נפגעים אזרחיים ובלי להגדיל משמעותית את מספר אבדות צה"ל? (אני מסכים עם טענתך, שבנסיבות שיצר חמאס ישראל חייבת להכות בו מכה ניצחת.) יש תקדימים?

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כתיבה מצוינת.
    תודה רבה.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כתמיד, קראתי והחכמתי. תודה לך על החוכמה, העומק והבהירות.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      הבעיה המרכזית שעולה מדברך קשורה למושג ניצחון. מהו ניצחון? הרי החמאס לא נוצר בחלל ריק. המחשבה שנכריע אותו והרעיונות יעלמו הוא ווישפול ת'ניקינג. רק אם לא יהיה מי שישא את הנגיף, או לחילופין נפגע בו במקום הכי כואב לנושאי הנגיף, קרי אדמה, נוכל להגיע לניצחון לטווח ארוך, אחרת זו דחיית הקץ.

      • מבחינתי, המינימום הוא חיסול המשטר של חמאס בעזה. שום ארגון טרור במחתרת לא יכול לגרום נזק כמו ממשלה גלויה.

      • I can't take this kind of talk about ideas anymore. What killed 1,400 Israelis was not ideas but military force. Hamas is now a military organization. Destroying Hamas's military capabilities is not the stuff of ideas. Are you aware that what put an end to the Holocaust was the military defeat of the Third Reich? Not a debate of ideas. Hitler would never have committed genocide, no matter how anti-Semitic he was, if it hadn't been for the German military force and the German administration. I'm not saying that ideas don't matter and have no impact on reality, but 1 reality has an impact on ideas. (For example, Marx became popular thanks to the Bolshevik revolution. Before that, he was an obscure author known only in radical circles). The end of the USSR had an impact on the popularity of Marxism. Yes, there are still Marxists, but they're not as popular as they used to be.
        2 To put an idea into practice, you have to act in the real world. If someone wants to genocide a group, the idea in itself isn't enough. The person must have the military force to genocide that group. Palestinians, however anti-Semitic they may be, if they want to kill Jews, they need weapons and to go out and kill them. The more powerful their military force, the more they can kill Jews. That's why Israel must attack the military strength of Hamas.
        If the Arabs had won the war of independence against the Jews, they would surely have committed genocide, but they didn't because they lost.
        I don't claim to be able to solve the Israeli-Palestinian problem by military force, but destroying Hamas militarily is possible and desirable. Will this resolve the conflict once and for all? No, but at least it will prevent future massacres of the kind that took place on October 7. And the worst thing is that, at present, Israel is being criticized above all by the international community, not for its military occupation of the West Bank, but for its wars in Gaza. The more powerful you allow Hamas to be, the more wars it will be able to wage, and the bloodier they will be, the more international criticism they will receive.
        Imagine a scenario where you have a war in Gaza with a war in the West Bank.
        . No, because the geniuses specializing in military strategy seem to have forgotten that Abbas is over 80 years old. And that when he dies, the Palestinian Authority is likely to collapse. Israel needs to weaken Hamas as much as possible before Abbas dies, to guarantee peace in the West Bank.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תודה דני!
    אחד הקולות ה"יחסית" אופטימיים היום 🙂

    שאלה – רואים שאתה מתראיין גם לתקשורת הזרה (בעיקר ההודית), איך לדעתך אזרחים יכולים לעזור בחיזוק השעון המדיני (הסברה)?

    נ.ב. – איך עומר דנק מקבל את הביקורת שלך? 🙂

    • בגדול, ההסברה הכי טובה זה לומר אמת, לשמור על אמינות ולחשוף את השקרים של הצד השני. באשר לעומר דנק, בוא נאמר שהוא לא מקבל ביקורת טוב באופן כללי, ואת שלי באופן ספציפי, ויש לו נטייה להשתבלל בפוזת המומחה עם מידע מסווג פנימי ולהשתמש בטיעונים מסמכות.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אז אתה כן לא שולל שיש כאלו שרוצים.. לעשות טבח בעזה..

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מאמר משובח, כהרגלך.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לגבי הדוגמאות שהבאת לאי הסכמה עם ארצות הברית – תוכנית הגרעין ופרוץ מלחמת ששת הימים – שתיהן היו לפני הידוק היחסים עם ארצות הברית כאשר רוב הנשק הישראלי הגיע מצרפת (שאגב, הטילה אמברגו נשק על ישראל לאחר ששת הימים… ספינות שרבורג, מיראז'ים וכו'). האם לאחר הידוק היחסים עם ארה"ב היו חילוקי דעות בקנה מידה כזה ומה היו ההשלכות?

    • בוודאי, בימי בגין למשל. ההשלכות לא היו דרמטיות.

    • During the Lebanon war, there were major tensions between Israel and the US under Reagan.
      Under Bush Sr., there were also tensions between Israel and the US. Shamir.
      Obama, too, has been a fairly anti-Israeli president. Biden is much more pro-Israel than Obama.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        שמיר לא תקף בעיראק והלך לועידת מדריד.
        נתניהו נתן את נאום בר אילן ועצר בניה בהתנחלויות + ניהל תהליך מדיני )קרי( בלחץ של אובמה. אכן נאם בקונגרס נגד ההסכם עם איראן, אבל זה שונה במובנים רבים.
        החריג היה מלחמת לבנון ה-1.
        לא חושב על מקרה אחר של קונפליקט מדיני בו ישראל "המרתה" את פיה של ארה"ב.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        how are you ? why you write in english?

  9. לא האזנתי לעומר דנק, אך אני יכול להבין את המומחים שאומרים שאי אפשר לנצח את חמאס. לדעתי, הכוונה היא שאי אפשר לנצח את חמאס ניצחון מהיר ומזהיר כמו הניצחון במלחמת ששת הימים, שזה מה שפוליטיקאים רבים מבטיחים לאזרחים מוכי ההלם והצער, כי זה מה שהאזרחים רוצים לשמוע. אינני יודע מה אפשר, אבל לנצח במהירות, עם מעט אבדות, וללא פגיעה מתמשכת בשגרת החיים בעורף? מסופקני אם אפשר.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ישר כח. היה מביך לקרוא את התגובות התבוסתניות ב"הארץ". לצערי נראה שאתה צודק, והברירה שאתה מציע היא הפחות גרועה.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    דנק ודומיו מעלים 3נימוקים שמהם עולה שאין אפשרות לחסל את החמאס ואלה הם: הראשון הוא ש"אי אפשר לנצח רעיון" זו כמובן שטות גמורה משום שבין השנים 33 ל45 הרעיון הנאצי היה מאד דומיננטי- הייתה לו מדינה, היה לו צבא וכמובן הייתה לו אידיאולוגיה. והנה, אחרי חיסול הצמרת הנאצית עדיין יש חסידים לא מעטים לרעיון הנאצי אבל אין להם שום יכולת לממש אותו.
    הנימוק השני גם הוא נסמך על כרעי תרנגולת "ישראל, לאור גיוס המילואים הנרחב אינה יכולה להמשיך לאורך זמן במבצע". אינני מכיר את אותו דנק שאתה מצטט אותו אבל יש להזכיר לו שבמלחמת יום כיפור ולאחריה שיעור המגוייסים ביחס לגודל האוכלוסיה של אז היה גבוה בהרבה מאשר היום, צבא המילואי הי מגוייס במשך 3 חודשים ואף יותר והמשק לא התמוטט, ובנוסף יש לזכור שבמבה כלכלי של ישראל כיום בהשוואה למצבה אז הוא טוב בהרבה. גם תקציב הבטחון של אז הגיע ל25% מהתל"ג ואילו היום הוא כ 5% בלבד.
    ועכשיו לנימוק השלישי: "אין אפשרות לנצח טרור". אז כאן שוב מתגלה בורותו של אותו דנק בלקחים מההיסטוריה: עד מבצע סיני ב56 הטרור שיצא מעזה היה בקנה מידה עצום. לאחר שצה"ל כבש את רצועת עזה הוא חיסל בשיטתיות את הטרוריסטים (אז קראו להם פידאיון) בלי בג"ץ ובלי בצל"ם כמו שאמר רבין. התוצאה הייתה שקט מוחלט במשך 10 שנים.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אהבתי אותך כשהרצאת על מורגות והואלאר, ואני עדיין אוהב את ההרצאות שלך- גם אם הנושאים פחות נעימים.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תמיד מעניין לקרוא אותך, תודה. לא הכרתי את עומר דנק וקראתי את הפוסט האחרון שלו בעניין.
    ברמה העקרונית אני מזדהה עם התפיסה שלך שלא נכון לנקוט בגישת ה-"אי אפשר" ואני גם חושב שהכניסה לעזה היתה נכונה ומוצלחת. עם זאת נותרתי עם כמה שאלות ביחס להשלמת המטרה עליה הכריז הקבינט (מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות) והמשטר שיתקיים בעזה ביום שאחרי.
    – איך אפשר להשמיד את יכולות חמאס אם פועלים רק בצפון הרצועה?
    – האם ניתן לפעול בדרום הרצועה לאחר שהצפון הפך למקום שלא ניתן לגור בו (בהנחה שאתה מסכים שאין סיכוי לשנע 2 מיליון אנשים לסיני בייחוד לאור הוטו המצרי)
    – אם אכן יישאר כוח צבאי חמאסי בדרום הרצועה איך ניתן להבטיח את השקט ליישובי הדרום (עוד אחת ממטרות המלחמה)
    – בהנחה שצה"ל יצא מן הרצועה מתישהו מי יכול להכנס לשם? בעולם חושבים שהרשות הפלסטינית אבל מבחינת ממשלת ישראל זו לא אופציה. יש מי שחושב שאפשר לעשות משטר של מדינות ערב אבל נראה שהן לא בעניין. גם שלטון ראשי חמולות לא רלוונטי. אז מה כן?
    כל אלו שאלות עוד בלי להתייחס לשאלת החטופים שעוד תעיב עלינו ותחייב אותנו לשלם מחירים כבדים (אני נגד, אבל ריאלי ביחס לדעת הקהל שלנו).
    אשמח לשמוע את חוות דעתך. תודה

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    דני, מאמר מעולה, ייתכן והטוב ביותר שלך בנושא ספציפי זה. במיוחד שורת המחץ על הניצחון בפסקא האחרונה. כותבים כמו אותו בלוגר שציינת, מה שלא תהיה דרגתו, הם אנשים מבחילים ומעוררי רחמים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפגין חולשה אל מול ארגוני גרילה אופורטוניסטים קיצוניים – הם חייבים להיות מושמדים, יהיה המחיר אשר יהיה.

  15. הבלוג הזה מחזיר לי קצת את השפיות ואת ראיית המציאות. תודה.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ככל שאני קורא יותר את דנק, אני נחרד מהמחשבה שהוא נמצא בתפקיד בכיר בחיל האוויר. אפשר לעטוף את זה במילים יפות, אבל בשורה התחתונה יש פה תבוסתן שלעולם לא יחתור להכרעה, בתירוצים שונים. בחיל היבשה או הים לעולם לא היה מגיע לתפקיד בכיר. העובדה שהוא בכיר בחיל האוויר – ואני מניח שהוא לא לבד שם – מדאיגה מאד, גם ברמה האסטרטגית. וגם מסבירה כמה דברים לגבי חיל האוויר בשנה האחרונה ובכלל.

    • ועדת וינוגרד קבעה שדנק ביצע את תפקידו באופן מופתי במלחמת לבנון השנייה, וחיל האוויר מתפקד במלחמה הנוכחית באמת באופן מרשים, בין היתר באמנות המסובכת להדהים של לוחמה רב חילית. כך שלא הייתי ממהר להגיע למסקנות כאלה.

  1. פינגבק: "מה תעשה לי, מה?" BATNA והכשל באסטרטגיה המערבית | הינשוּף

כתיבת תגובה