הספינות השחורות של החרדים: למה צה"ל *לא* צריך להתאים את עצמו

לאור המחלוקת על גיוס החרדים, יש כאלו שאומרים שתפקידו של הצבא לערוך את ההתאמות הדרושות כדי שהחיילים החדשים "יצאו חרדים כפי שנכנסו". אבל דווקא הטיעון הזה, יאפשר לחרדים להפוך את עלות גיוסם לכל כך גבוהה עד שלא יהיה משתלם לצבא לקלוט אותם. ינשוף פוליטי-מדיני מסביר.

בשנת 1853, עגנו במפרץ אדו, בירתה בפועל של יפן דאז, ספינות שחורות ואימתניות של הצי האמריקאי. מאותה הרגע, התחיל תהליך שבו מעצמות המערב כפו על יפן לפתוח את שעריה לדיפלומטים ולסוחרים זרים. אולם לאלו שניסחו את ההסכמים המסחריים עם יפן, היה ברור שהשוגון וממשלתו עדיין החזיקו ביכולת לשבש את המסחר הבינלאומי גם בלי לאסור עליו באופן רשמי. קרי, להטיל עליו כל כך הרבה מגבלות, מחסומים ומכסים עד שיהפוך לבלתי משתלם. מהסיבה הזאת בדיוק, כפו מעצמות המערב על יפן מכסים אחידים לכל הסחורות, כדי שלא תוכל להגדיל את עלויות המסחר עד שיהפוך לבלתי ריאלי.

חשבתי על האנקדוטה הזאת, כאשר קראתי טור של משפטן חרדי בשם שמעון נטף, שחלקכם אולי הכרתם מהמאבק על הרפורמה המשפטית. באופן אישי, נטף הוא אזרח למופת, ששירת שירות משמעותי בצה"ל ואף התגייס למילואים לזמן רב במהלך "חרבות ברזל", ועמדתו בנוגע לשירות חרדים – מורכבת. לשיטתו, הטיעון כאילו מנהיגי הציבור החרדי רוצים להגן על "לומדי התורה" אינו באמת רציני; הכוונה העיקרית שלהם היא למנוע מהצעירים שלהם להתחכך עם החברה הישראלית פן זהותם הדתית תתערער. נטף כותב מהניסיון שלו, שלמרות ששירת בגדוד החרדי "נצח יהודה", אם היה יודע למה הוא נכנס, סביר שלא היה מתגייס. השירות הצבאי, לדידו, מאלץ את הצעיר החרדי להתמודד עם חוויות המערערות על ליבת זהותו הדתית. באופן ספציפי, הוא מספר שכאשר היה בקורס מכ"ים, הכשרות היתה בעיניו כל כך לקויה, עד שנאלץ לאכול רק לחם עם גבינה.

נטף, כמובן, אינו היחיד. גם רבים מאלו שתומכים בגיוס חרדים, בעיקר בציבור הדתי, מקפידים לציין שחובתו של הצבא לדאוג שהחיילים החדשים "יצאו מהצבא חרדים כמו שנכנסו". אחדים אף תוהים בקול אם הצבא מוכן לבצע את כל ההתאמות הדרושות לגיוס חרדים: מרחבים נפרדים לחלוטין, כשרות מהודרת לפי כל חומרות החצרות החסידיות השונות, שפה נקייה באימונים, זמנים ללימוד תורה, ואל תשכחו גם להשתיק את המוזיקה. דא עקא, שהדרישות הללו מתחילות להצטבר לעלות בלתי נסבלת לצבא: ככל שכשרות יותר ספציפית ומהודרת, כך היא כמובן עולה יותר כסף למערכת; מרחבים נפרדים יקרים אף הם, ומונעים מהצבא – שחסרים לו חיילים בתפקידי מפתח – לנצל באופן מלא את הפוטנציאל של הנשים המשרתות בו, והכפייה הדתית עלולה לפגוע באורח חייהם ובאמונותיהם של חיילים חילונים. פוטנציאל החומרות ההלכתיות הוא כמובן אינסופי, ותמיד אפשר להוסיף עוד מהן. כך יכולים אותם החרדים שמתנגדים לגיוס מלכתחילה, לנקוט במקבילה של העלאת המכסים בידי השוגון: להפוך את התהליך לכל כך בלתי משתלם עד שייעצר עוד בטרם התחיל.

לכך יש לענות, שצבא אינו תוכנית לבקשתך. גם החייל החילוני צריך הרי להתפשר על אורחות חייו כשהוא לובש מדי זית: עליו להתרגל למשמעת שמעולם לא נתקל בה, לשנות את תספורתו ותסרוקתו לפי כללים אחידים, וגם לקבל על עצמו כללי כשרות ושבת שמתאימים לאורח חיים דתי הרבה יותר משלו. עבור חילונים רבים, יש לציין, הצבא הוא הסביבה הדתית והמסורתית ביותר שבה יהיו בימי חייהם. באותה מידה, חיילים בדואים צריכים להתאים את עצמה לסביבה יהודית, עברית וציונית שבוודאי דורשת מהם ויתורים לא פשוטים. הצבא מאפשר כמובן לחיילים התאמות לפי אורח חייהם, כמו זמני תפילה לדתיים, וכופה סטנדרטים אחידים שמהווים מעין פשרה בין כולם, למשל כשרות סטנדרטית במטבחים שלו, אבל במגבלות התקציב, היכולת והסבירות. זה אינו תפקידו של הצבא לוודא שחרדי שבא בשעריו "יישאר חרדי". זה עניינו של המגוייס עצמו. הצבא לא צריך לנסות להחזיר אותו בשאלה, להטיף לערכים חילוניים או לאלץ אותו לשמור על אורח חיים מסויים. תפקידו של הצבא היא להשתמש במגוייס כראוי למען בטחון המדינה, תוך מתן אפשרות לחיות אורח חיים דתי, מסורתי או חילוני שאינו מתנגש עם צרכי הצבא והמשימות שלו. ובדיוק כפי שאזרח חרדי לא יכול לכפות על נשים שלא לשבת לידו באוטובוס, וכפי שהוא "נאלץ" לראות נשים ברחוב, כך "ייאלץ" גם לראות נשים במהלך שירותו הצבאי. חיים ביחד פירושם שאדם מתאים את עצמו לעולם, ולא את העולם לגחמותיו. אינני שולל מסגרות נפרדות לחרדים, אם הצבא סבור שניתן להקים כאלו במחיר סביר ובאופן שיסיייע לו למלא את משימותיו. ככל שמסגרות כאלו אינן ריאליות או שמספר המקומות בהן מוגבל, חיילים חרדים ייאלצו לשרת ולהתפשר על אורח חייהם בדיוק כמו חיילים חילונים, תחת המסגרת המקובלת והכללים המקובלים.

ולמי שיאמר ש"חרדים בחיים לא יתגייסו ככה", אענה שאם השירות הצבאי שלהם יהפוך לנטל על הצבא, הרי שאין בו תועלת מלכתחילה. גם אם "לא ניתן לכפות" (משום מה הטיעון הזה מעולם לא עולה כשמדובר בחילונים), הרי שבהחלט ניתן לשלול תקציבים מכל הישיבות ומערכות החינוך שמעודדות השתמטות. אורח החיים החרדי של "חברת הלומדים" הישראלית, על תלותו הכלכלית, איבתו לחינוך חילוני וחומרותיו המפולפלות, הוא בסופו של דבר חדל פירעון. ברגע שנפסיק לממן אותו, התהליכים של השתלבות בשוק העבודה והשירות הצבאי יתרחשו בסופו של דבר מעצמם. לעומת זאת, אם נקים בועות חרדיות סגורות ובלתי יעילות בצבא, או גרוע מכך, של "שירות לאומי בקהילה", לא עשינו דבר.

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-מרץ 30, 2024, ב-ינשוף פוליטי-מדיני, ינשוף צבאי-אסטרטגי ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 33 תגובות.

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "יצאו חרדים כפי שנכנסו" טיעון מופרך מעיקרו.

    מי שליבת זהותו מוצקה, הצבא לא ישבש אותה.

    מי שליבת זהותו איננה מוצקה מלכתחילה, הצבא ישמש רק תירוץ לשיבושה.

    לגבי המחיר דוגמת "שוגון" שהבאת, גם היום המדינה משלמת לחרדים סכומי עתק כדי לאפשר להם להמשיך ולהיות חרדים (תקציב לישיבות, קצבה לכל אברך וכדומה) כך שהם ממשיכים להתרכז ב ד' אמותיהם ולא להשתלב בחיים האמיתיים. אין להם שום מוטיבציה ללמוד לימודי ליבה, לרכוש מקצוע, להשתלב בשוק העבודה ולהתפרנס כמו כל אדם מן השורה. על אותו משקל, מן הראוי לחשוב על כך שהעלות על המדינה כבר היום לא משתלמת. ומכאן הדרך קצרה למסקנה להפסיק את כל התקציבים לאלתר. 

    טיעון נוסף שבו לא נגעת –

    החרדים בעד מדינה יהודית. הס מלהזכיר מדינת כל אזרחיה.

    ואם במדינה יהודית עסקינן, מי ישרת בצבאה שהוא צבא השם?!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הטענה – "יצאו חרדים כפי שנכנסו חרדים" מופרכת מיסודה. מי שליבת זהותו הדתית מגובשת וחזקה, יצא חרדי כפי שנכנס. מי שליבת זהותו איננה מגובשת, ויצא בשאלה, רחמנה ליצלן, או אז יאשימו את הצבא בהתפקרותו.

    לגבי התקציבים הדרושים לקליטת חרדים בצבא (משל שוגון) – כבר היום המדינה מקצה תקציבי ענק לחרדים, ותקציבים אלה עוזרים להם להמשיך ולהישאר חרדים. אין להם מוטיבציה ללמוד לימודי ליבה, לרכוש מקצוע, להתפרנס וכדומה. כדי לעזור להם להשתלב בחברה, כדאי להפסיק את התקציבים כבר עכשיו.

    כשהאם מפסיקה להיניק, אין לו ברירה לתינוק אלא להתחיל לאכול מוצקים.

    וטיעון שלא העלית בכתבתך –

    החרדים רוצים מדינה יהודית. מדינת הלכה. הס מלהזכיר, מדינת כל אזרחיה. אז מי ישרת בצבא השם?

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כתבת מצויין ומסכים איתך לגמרי.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הפתרון יכול להיות מאד פשוט.
    לבנות את ה"משמר האזרחי" על בסיס החרדים תוך הקפדה על ההלכות הדרושות.

    ממילא זה אמור להיות גוף נפרד.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הצבא הוא סוכן שינוי חברתי. בעבר קראו לו כור היתוך. כל חייל (לרבות עבדכם הנאמן) עובר תהליכי שינוי והתבגרות במהלך השירות. הקושי אצל חרדים רבים טמון בכך שזהותם שבירה וגיל הגיוס הוא ה"תחנה האחרונה" שבה הם יכולים לרדת מהרכבת החרדית בנזקים אישיים קטנים יחסית. אני לא חושש במיוחד שעירוב של ילדי עם נוער חרדי יגרום להם להתחרדות.. ראשי הציבור החרדי חוששים מאד מתהליך הפוך…בשורה התחתונה הציפיה שהצבא יתחייב לא לחשוף נוער חרדי לזרמים תרבותיים אחרים מגוחכת וחסרת היתכנות….

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני מסכים עם כל מה שכתבת כאן.
    לצורך הדיון מעניינת אותי דעתך בנוגע להצעה שאייל ולדמן העלה – הקמת אוגדה נפרדת לחרדים. לא ברור אם כלכלית זה יכול להתכנס אבל סביר להניח שרעיון כזה יכול לפתור הרבה סוגיות שמטרידות את החרדים. האם זה משהו שיוכל להתקיים?

    • יש לי בעיה עם יחידה צבאית גדולה והומוגנית שעשויה להיות נתונה לפיקוח של כוחות חיצוניים לצבא. גדוד זה עוד בסדר. אוגדה זה נראה לי בעייתי.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        תודה. בכל מקרה כל פתרון נראה כרגע דמיוני ורחוק.
        בדיון הטלוויזיוני בנושא שבו ולדמן העלה את הרעיון, החרדי שישב שם ציין שזה לא מקובל עליהם כי כל הצבאות בעולם הם חילוניים במהות שלהם.

      • הפתרון הכי קל וטוב זה להפסיק את כל המימון

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        גם היום הצבא מרגיש את עצמו, בניגוד לחוק, כפוף לגופים ואג'נדות אחרות.

        למעשה מה ההבדל בין שליטת בג"צ, שמייצג כיום מיעוט מבין תושבי ישראל לבין שליטת רבנים על אוגדה חרדית?

        אפשר להניח (ובוודאי שרבין ז"ל היה מודה בכך), שהאחריות על חיי וביטחון חיילי צה"ל תהא הרבה יותר אחראית, אם רבנים ינחו אותם ולא בג"צ.

      • כי איראן זה אחלה מודל לחקות אותו.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני לא יודע עד כמה אנשים מודעים לכך שעד אמצע שנות ה80 חרדים שירתו בצבא במספרים די יפים ביחס לחלקם באוכלוסיה למרות שבשנים האלו הצבא היה מקום חילוני הרבה יותר מאשר הוא היום.

    • מעניין. יש לך לינק לנתונים?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אף אני שירתתי בצה"ל בשנות ה-80 (1980–1985) ולא זכור לי אפילו חייל חרדי אחד – לא במפקדות או יחידות לוגיסטיות עורפיות ולא ביחידות קרביות. וכך גם בשירות המילואים 28 שנה. למעט מכ"שים ומכשירי המטבחים לפסח במוצאי שושן פורים, ואלו לרוב היו "שבאבניקים" ממילא. לוּ באמת היו "הרבה חרדים ששירתו בצבא" אז – הייתי ודאי נתקל בכמה מהם.

      בראשית שנות ה-2000 במשך 7 שנים השתתפתי בישיבות רבות ב"אגף הנוער והנח"ל" שבו הנץ לראשונה "נצח יהודה". זכורני היטב מה רבים היו הקשיים שהערימו רבני המגזר החרדי והפוליטיקאים על הקמת הגדוד וקיומו.

      דני, יש עוד נקודה חשובה להוסיף לדברים הנכוחים שכתבת: בשום פנים ואופן אסור לתת לביקורי הרבנים ביחידות להפוך לדינמיקה של מפגש עם חיילים מהמגזר שבעקבותיו "ישיבת תיאום" אם מפקדי היחידה כדי "ללטש" את הסביבה שתהיה נוחה יותר לחיילי המגזר. ראיתי את זה קורה שוב ושוב (כמפקד) אצל הביינישים: יותר פטורים לתפילות ו"צומות" שלא כתובים בספר; דרישה להפרדה; הקלות וחופשות למיניהן, שאף חייל אחר – חובש כיפה או לא – לא היה מקבל בשום אופן. שירות שווה ושוויוני לכולם.ן! אם אני חייב להתנהג בשבת בבסיס מתוך כבוד לשומרי שבת, יהי כן גם הפוך!

      • תמיד מסוכן שיש סמכות פיקוד חלופית

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אני לא מאמין שהחרדים יתגייסו בשלב הזה, ולכן מסכים עם דני שכרגע הפיתרון המאפשר והנצרך זה להפסיק לממן את האירוע הזה שנקרא הציבור החרדי.

        ועדיין, אם קיים איזשהוא סיכוי לגיוס חרדים אמיתי הוא חייב יהיה לכלול ויתור של הציבור הליברלי על המרחב. זאת אומרת- המרחב הוא ניטרלי. לא דתי, לא חילוני. יהיו בסיסים שלמים שלהם אסור יהיה לאישה להיכנס (זה מזעזע גם אותי) ודברים דומים.

        הסיבה היא שהערך היחיד שצריך להנחות אותנו בצבא שאותו אנחנו צריכים לבנות הוא לא ערך השוויון אלא ערך החיים.

        אני מאוד מקווה שאנחנו כליברלים נבין את זה.

      • איך "בסיסים שלמים שאליהם אסור לאישה להיכנס" זה נייטרלי?

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מעולה. ובאותה נשימה להפסיק גם את מימונם של הרבנים הראשיים, המשניים, האזוריים, והשכונתיים. את הכשרות מטעם המדינה, מימון ענק של בתי כנסת לכל שבריר עדה, מקוואות, וכו….ממש כמו כל מדינה אחרת בעולם. רוצים אורח חיים מסויים, תממנו אותו. גם מדינה יהודית יכולה לשמור על צביון יהודי בלי להיות מלכות יהודה.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כמובן שאתה מציג פה עמדה חילונית חד סטרית (אני גם חילוני אבל כנראה שהצלחתי ללמד את עצמי להקשיב גם לאחרים).
    אחד הטענות החשובות הן שהפטור מגיוס הוא פריבילגיה שהם קיבלו מקום המדינה, וכדאי לכולנו להיזכר במחאה של האחוסלים (אשכנזי-חילוני-ותיק-סמולן) כנגד ה"שינוי המשטרי" קרי שינוי בפריבילגיות שקיבלו קבוצות מסוימות במדינה. לאור הגישה הזאת לא רואה הצדקה לכך שדווקא החרדים יסכימו לרפורמה. אם כבר רפורמה אז בכל המערכות שפוגעות בחוסנה של המדינה (חלוקת קרקעות, מערכת משפטית, גופים עות'ומאניים, מל"ג ועוד) אז כמובן כבר לא יהיה שום תירוץ לרפורמה גם בגיוס בכלל וחרדים בפרט.

    *יש כמה טעויות בפוסט שלך. למשל חיילים דרוזים ובדואים לא מתגייסים באותם תנאים כמו חיילי סדיר יהודיים (הבדואים בפרט מקבלים תנאי קבע מהיום הראשון).

    • אתה טועה. החרדים קיבלו את הפטור הגורף לא מקום המדינה אלא רק בממשלת בגין שפרצה את כל הסכרים. לא אפתח כאן מחדש את הדיון בהפיכה המשטרית, רק אומר שבעיני מתנגדיה בית המשפט היה המחסום האחרון בפני רמיסה של זכויות האזרח שלהם. מה שכתבת על הדרוזים והבדואים לא רלוונטי לטיעון שלי בפוסט.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    בעיניי, כתבת פוסט שמצטרף לשיח בינו לבין עצמו של הציבור הלא חרדי. המדד היחיד שצריך לבדוק הוא מדד היעילות, מה יביא בסופו של דבר לגיוס חרדים. אם המטרה לבטל תקציבים זה אולי רלוונטי, אבל את המטרה של גיוס חרדים זה כנראה לא יקדם.

    אני די בטוח שהטור שלך עוד ישמש את ההסברה החרדית פנימה.

    כתבת שהמחיר יועלה בכוונה כדי לבטל את הגיוס. למעשה, אני חושב שהחסם העיקרי בפני הסכמת הנהגה חרדית כלשהי לגיוס הוא בלתי עביר: הם יסכימו רק למסגרת שהמילה האחרונה בה תהיה שמורה לרבנים בלבד, ובצדק, אגב, מבחינתם

    גיוס חרדים עשוי להיות אפקטיבי בעיקר מלמטה, ובעיקר דרך פנייה לצעירים חרדים בצמתי הכרעה (ממליץ מאד להקשיב לענבל גיטי מתראיינת לשאול אמסטרדמסקי, היא מספקת כמה תובנות חשובות). מול הציבור הזה חשוב מאד ליצור אמון.

    אני חושב על אשתו של אברך צעיר ששוקל להתגייס – היא לא תרצה שבעלה ישנה את אורח חייו. את האמון שלה צריך לרכוש

    • אם רק יקוצצו תקציבי ההשתמטות והבטלה, החברה החרדית תאלץ להשתנות ולהפוך ליצרנית יותר בדיוק כמו חרדים באירופה או ארצות הברית (לפעמים). ואם יש משהו שהנתונים האמפיריים מראים בבירור זה ששום דיאלוג לא עובד בהקשר הזה.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    זה ישמע לא קשור, אבל הבעיה מתחילה בשיח הזהות של שמאל וימין.

    ברגע שהמחלוקות הגדולות הקלאסיות של כלכלה וביטחון בין השמאל והימין הצטמצמו עד נעלמו (מה ההדבל הכלכלי בין ביבי ללפיד? או גנץ?), ההגדרות של שמאל וימין הפכו לזהויות של אנשים. והשמאל היום הפך ל"רק לא ביבי".

    מה שיצר חוסר יכולת של פוליטיקאים לשבת איתו בממשלה בלי לפגוע אנושות בתדמית שלהם (מעשה גנץ); מה שגרם לשלל מפלגות להחרים אותו (עם רקורד מפוקפק מביבי עצמו – לא ניקח לו את זה כמובן). ובמקום להקים ממשלה סבירה עם גנץ, סער וליברמן - הוא אולץ לחבור לבן גביר ולגונדלקלופים.

    וכעת החרדים חונקים את הכלכלה כי הרוב הדומם של הישראלים שבוי בסכסוך זהותני על שום דבר.

    מסכים לגמרי שהצבא לא צריך להתגמש.

    מסכים שצריך לקצץ בתקציב.

    אבל צריך להתחיל לבנות אלטרנטיבה קואליציונית שלא זקוקה לשחקני חוץ (חרדים / רע"מ) כדי להזיז כאן משהו.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הטיעון שהעלאת הוא טיעון שמקורו באשליה של כוח.

    הגיוס לצבא הוא בכפיה בכל מקרה, מה שחוסך המון כסף לממשלה.

    אז גם אם המחיר הוא גבוה כרגע, צריך לזכור שצבא מקצועי יהיה יקר הרבה הרבה יותר, והדרך לשם כבר סלולה – החילוניים הפרייארים שמתגייסים בכפיה כרגע הולכים להפסיק להתגייס בכל טיעון אפשרי שיוציא אותם מהשירות הצבאי.

    אז כשמסתכלים על האלטרנטיבות, אתה מבין שאין הרבה ברירות, אלא להתגמש.

    אפשר לדבר על הגמשת הסטנדרטים לאחר שכבר מאסות של חרדים יתגייסו לצבא – איזשהו צבא שיגן על המדינה הזאת. בכל מקרה זה המחיר שאנחנו כולנו משלמים על זה שהכנסנו למדינה את הכת הזאת.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הי דני,

    פעם ראשונה לאחרונה שאני פחות מסכים איתך לצערי.

    מאד קל לכתוב מנקודת מבט חילונית, שגדלה לתוך התרבות של הרוב בצבא, וזה יותר טבעי לה. יש באמת אתגר תרבותי לא פשוט למיעוט להשתלב בתוך רוב שכ"כ שונה ממנו תרבותית, וכדי לפתור כל בעיה פנימית, חשוב שנבין את האתגר וכן ננסה לעזור למצוא לו פתרונות (אולי לא כל פתרון, אבל כן חשוב לעשות מאמץ).

    כדתי-לאומי, שקרוב תרבותית יותר לעולם החילוני, אני זוכר את השנים הראשונות בצבא כקושי מאד לא פשוט, ולא בגלל הקושי שהיה לחברה החילונים סביבי, כניסה לתרבות אחרת באמת יוצרת קושי, ובסוף משפיעה מאד על הביצועים כחייל, ולא נכון לסרב להתמודד מול זה, ולו כי באמת בסוף בלי להתמודד, יהיה קשה לגייס (גם אם קיצוץ תקציבי).

    אני מאמין שהיערכות מתאימה בצבא + קיצוץ תקציבי וסנקציות כלכליות מסיביות יביא שינוי, רק אחד לא יספיק, למגזר החרדי יש אתוס ארוך שרק לחימה מולו לא יביא שום דבר טוב..

    • אשאל שאלה: מאות אלפי יהודים, ביניהם דתיים, שירתו בשתי מלחמות העולם. האם אז היתה יותר או פחות התחשבות מאשר בצה״ל?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        בצבאות האלה לא הייתה הרבה התחשבות מעבר למינימום, אבל מצד שני תזכור ששם גם לא היה חיל חינוך, לא היה ערבי הווי, ולא היה את כל המסביב שהופך את הצבא כיום בלתי נסבל לרוח חרדית, זה בדיוק ההבדל בין לעבוד במקום עבודה חילוני גרידא לבין ללכת לעבוד כחבר בלהקה חילונית, הרוח והקשיים שונים בהרבה, (ובהערת אגב, אם הצבא היה מוכן להתגמש לכבד ולהשקיע בגיוס חרדים כשם שהוא עושה למען קהילת הלהטב ולמען שילוב לוחמות בקרבי, היה על מה לדבר)

      • ובכל זאת, עבור הרבה מאד חיילים חילונים, הצבא הוא הסביבה הדתית ביותר שהיו בה. לא רק החרדים צריכים לעשות פשרות. אם מחיר הפשרות יהיה גבוה מדי, הרי שאין טעם בגיוס. דרך אגב, בצבאות קודמים בהחלט היו "ערבי הווי". אם לא שתית בירה עם החבר'ה היית יכול לקבל זובור די אכזרי שאף אחד לא מדמיין אפילו היום.

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לדעתי החרדים לעולם לא יתגייסו לצבא אך משחקים משחק כפול כדי להוריד את גובה האש.

    השאלה היא האם הציבור החילוני הבין זאת

כתיבת תגובה