ציטוט: מדובר בנראטיב שגוי לחלוטין.

את הדברים הגדולים רואים רק מרחוק. ב-500 שנים האחרונות היו 4 מקרים של החלפת הגמוניה וכולם כתוצאה ממלחמה.
– הגמוניה ספרדית הינה פרי של מלחמות איטלקיות
– הגמוניה צרפתית צמחה ממלחמת שלושים שנה ומקונפליקט נוסף בין צרפת לספרד שהסתיים ב-1659
– הגמוניה בריטית היא תוצאה של המלחמות הנפוליאוניות.
– ארה׳׳ב קיבלה את ההגמוניה שלה כפרס ניצחון במלחמת העולם השניה.

למקבלי החלטות באירופה המלחמות של העבר אינן ידע אבסטרקטי אלא חלק מהיסטוריה של המדינות שלהם ואפילו של משפחותיהם: צ׳רצ׳יל כתב ספרים על דוכאס מרלבורו – בן משפחתו שניסה לעצור את ההגמוניה הצרפתית, אך ללא הצלחה. לכן לקראת שנות ה-30 היה ברור מי יהיו היריבים בקרב הבא.

מלחמת הגמוניה נותנת אפשרות למעצמות פחות חזקות לדרוש ״הטבות״ מהצדדים המעורבים בתמורה לצעדים ידידותיים או אי התערבות. כך הפלישה היפנית לסין בשנות ה-30 הביאה תועלת לא רק ליפן אלא גם לבריטניה – כיוון שסגרה את המשק הסיני העצום לארה׳׳ב. גם גרמניה החלה לדרוש הטבות – וקיבלה אפשרות לבצע סיפוחים. מכאן ״הססנות של דמוקרתיות״ מול האיום הגרמני.

בשלב מסוים בריטים הבינו שאם לתת לגרמניה להתחזק עוד – אז יהיה אפשר לתמרן בינה לבין ארה׳׳ב ולקבל מאמריקאים תנאים טובים יותר בסדר העולמי העתידי. לא בכדי צ׳רצ׳יל כתב לרוזוולט שאמריקה עלולה לעמוד מול ״ארצות הברית של אירופה״. ולא בכדי בריטניה זכתה ל״יחסים מיוחדים״ עם ארה׳׳ב.

כיוון ששתי המעצמות לא לחמו בינן לבין עצמן, הן מגלות נטיה לטשטש את העובדות שמצביעות על ניגוד האינטרסים. מכאן המיתוס על דמוקרטיות הססניות.

בהערת שוליים: ניתן לראות דמיון מסוים בין רוסיה של היום לבין מדינות הציר בשנות ה-30, אם להבין כי בשני המקרים מדובר במעצמות מדרג ב׳ שלא מנסות ״לכבוש את העולם״ או ״לקרוא תיגר על המערב״ אלא מנצלות את הסיכסוך בין השחקנים מהליגה העליונה כדי להרוויח קצת השפעה ושטח.

ציטוט: לפי ההגיון שלך כל המדינות כל הזמן מנהלות מאבק לא מזוין זו עם זו

בול!

ודווקא בגלל זה הבנה של דיפלומטיה חשובה יותר מלימוד היסטוריה צבאית. יש להבין כי בעזרת אמצעים דיפלומטיים וכלכליים ניתן להסב לא פחות נזק מאשר דרך מלחמה. יפנים ב-1941 היו מעדיפים לאבד כמה איים מאשר לעמוד מול אמברגו על נפט.

גם ברמה בין-אישית: אם תתן לי זבנג בפנים – רק אבכה. ואם תקח ממני דירה – אסבול ממש קשה. אם כי זבנג – זה אלימות ועבירה על החוק, בעוד שניתן לשלול דיור בלי לעבור על חוקים.

הבעיה היא שהיסטוריונים מסתכלים על ״זבנגים״ ועל מלחמות ומתעלמים מלחץ דיפלומטי וכלכלי.

ברור שבריטים היו מעדיפים לספוג תבוסה מבישה בשדה הקרב, לאבד כמה אוניות ולוותר על איזו קולוניה רחוקה מאשר ״לנצח״ במלחמת העולם השניה ולאבד את האימפריה כולה.

עצם זה שאנחנו יושבים במזרח התיכון מעוות לנו את תמונת העולם. מדינות מסביבנו קיבלו עצמאות לפני פחות ממאה שנה, בחלקן אין מסורת מדינית או אליטות פוליטיות יציבות. לכן בכל צעד אנו נתקלים ברודנים בלתי שפויים ובאירגוני טרור.

במערב אירופה לאומת זאת קיימת מסורת פוליטית בת מאות שנים, יש אליטות תורשתיות (ברמה של: אבותינו לחמו יחד במסעות הצלב) וזה מבטיח את יציבות מערכתית ואת הרציונליות של חשיבה. אגב, היתרון התחרותי שבזכותו המערב שולט בשאר עולם הינו מערכת שלטונית שכמעט תמיד חושבת בצורה רציונלית.

אם להחזיק בראש את המאבק הדיפלומטי ניתן לראות את ההיסטוריה של המאה ה-20 קצת אחרת. לפי הגרסה הנאיבית ארה"ב ניצחה במלחמה הקרה. ניצחון מוגדר כ"שיפור מצב יחסית לתחילת הקונפליקט". האם ב-1991 מצבה של אמריקה היה טוב יותר מאשר ב-1947? ודאי שלא. בעוד שמצבה של אירופה מערבית ממש השתפר: משקלה היחסי בכלכלה העולמית עלה, היא קיבלה גם את "מקסיקו" משלה בצורה של ארצות הגוש המזרחי לשעבר. בנוסף גרמניה סיפחה שטחים חדשים.

בשלושת העשורים האחרונים אמריקה ניסתה למזער את הנזק ולטרפד את המאמצים של גרמניה באירופה מזרחית. מכאן השמת דגש על פולין בתור בעלת הברית של ארה"ב. מכאן התפשטות של נאט"ו מזרחה – לא בגלל האיום התורכי (או הרוסי?) אלא מתוך הרצון להחיל השפעה אמריקנית על האזור שנמצא תחת השפעה גרמנית.

כאשר אני טוען שרוסיה פועלת היום בהסכמתה (או אפילו בשליחותה) של גרמניה זאת לא מתיחה. בשנים האחרונות אמריקאים החלו לדבר על הקמת אימפריה שלמה על בסיס של פולין (Three Seas Initiative) שאמורה לכלול גם את אוקראינה, וגם את המדינות הבלטיות.

יכול להיות שגרמניה ורוסיה יצליחו לחלק "בשלום" את אזורי השפעה במזרח אירופה – תוך מתן יתרון לגרמניה, כמובן. ייתכן גם שיסתכסכו ונראה קונפליקט בין גרמנית לרוסיה בעוד מספר שנים.

ציטוט: כן ברור. מלחמות העולם ה1 וה2 הן תולדה של הנהגה רציונלית, שקולה ושוחרת יציבות.

חשיבה מעגלית: אתה מנמק את חוסר רציונליות במהלך מלחמות העולם בחוסר רציונליות במהלך מלחמות העולם.

אולם, אתה מצביע על נקודה חשובה – תיאורים רציונליים של צעדי הצדדים בקונפליקט הזה אכן נדירים להפליא. איך מתארים את המלחמות של המאה ה-19? בתור תהליך רציונלי של קבלת החלטות: אינטרסים של אוסטריה, אינטרסים של צרפת, אינטרסים של פרוסיה. לאחר מכן מביאים רשימת הקרבות ועושים יישור קו: באיזו מידה כל אחד מהשחקנים השיג את מה שביקש.

מי עשה את התרגיל הדומה ביחס למלחמת העולם השנייה? אילו אינטרסים היו לבריטניה שלא לדבר על ארה"ב?

ביחס לקבלת החלטות קיימת במערב היררכיה של פרדיגמות. וכל אחת מהן עונה על הצרכים שלה. בקרב אנשי אקדמיה והציבור הרחב – שלא אמור לקבל החלטות פוליטיות שותפות – מקובל לצאת מההנחה שקיימת ידידות בין אומות המערב. הפרדיגמה הזאת לא מפריעה להיסטוריון לחקור את הצבא היפני ולציבור הרחב פשוט קל לחיות עמה.

לאומת זאת, מקבלי החלטות חיים בפרדיגמה שונה. בעולמם האתגר הגדול ביותר לכל מדינה מערבית ודמוקרטית הינו… מדינות מערביות ודמוקרטיות אחרות – כי לשאר השחקנים יש פחות יכולות. את זה לא אני המצאתי, מספיק לקרוא את ג'ורג' פרידמן שכותב על אפשרות המלחמה בין ארה"ב לאירופה במאה ה-21.

ב-500 השנים האחרונות החלטות של מחזיקי שלטון במערב לרוב היו רציונליות. אדגים את הטענה באמצעות המקרה של נפוליאון, כפי שביקשת.

התקופה מאמצע המאה ה-17 ועד תחילת המאה ה-19 הינה התקופה של הגמוניה צרפתית. כמו במקרה של ארה"ב (ההגמון הנוכחי), מקור ההגמוניה היה בעוצמה הכלכלית. היום סופרים את תל"ג. בעידן האגררי הסתכלו על גודל אוכלוסייה ואיכות קרקעות.

צרפת הייתה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר באירופה – אפילו גדולה מזו של רוסיה – והגיעה לכמעט 30 מיליון תושבים בסוף המאה ה-18.
מטרת מדיניות החוץ של צרפת הייתה… לשמור על ההגמוניה שלה. זאת לא המצאה שלי, כך כתבו הדיפלומטים של התקופה (כן, קראתי אותם). האינטרס הצרפתי היה להבטיח שאף מדינה אחרת לא תצליח להגיע לאותו גודל אוכלוסין – לא דרך כיבושים, ולא דרך גידול טבעי.

למשל, האוכלוסייה של האיים הבריטיים ושל ארה"ב ביחד הגיעה לקראת שנת 1815 לגודלה של האוכלוסייה הצרפתית. זה מסביר, מדוע צרפתים ניהלו כמה עשורים קודם לכך את המאבק בבריטניה על מנת להבטיח את העצמאות של 13 קולוניות.

נחזור לרוסיה. בתחילת המאה ה-19 היא התחילה לעבור את צרפת בזכות הגידול הטבעי וסיפוחים. בשנת 1810 עמדה האוכלוסייה שלה על יותר מ-40 מילון איש. הדירקטוריון ואחר כך נפוליאון צירפו לצרפת שטחים חדשים: בלגיה, הולנד, אזורים בגרמניה וקטלוניה. כך גם היא הגיעה ל-40 מילון תושבים.

ברור, ששוויון אוכלוסין לא מתרגם את עצמו ישירות לשוויון בשדה הקרב, אך נותן פוטנציאל להשגת שווין כזה.

מטרתו של נפוליאון ב-1812 לא הייתה לספח את רוסיה, אלא להעביר את חלק משטחיה למדינות שכנות (פרוסיה, פולין, אולי תורכיה) כדי שלא תהווה סכנה.

אגב, לו נפוליאון היה מתעכב, רוסיה הייתה כובשת את רומניה מתורכיה (עוד כ-5 מיליון תושבים). אך בגלל הפלישה המתקרבת רוסים נאלצו לחתום על הסכם שלום עם תורכים ולהסתפק בסיפוח השטח של מולדובה של היום.

אם תבקש ניתוח של מלחמות אחרות – אוכל לספק גם אותו, אך זה ידרוש כתיבת ספר שלם.

לצערי, אני לא יודע ערבית. לכן אתן למומחים בנושא לדון בסדרי עדיפויות של מדינות ערב. מי צד שני אני מכיר את חלק ממדינות מזרח אירופה ועומד מול הפיתוי להעביר את הנסיון הזה על כל הארצות של חצי פריפריה.

מבחינתי מטרת השכבה השולטת בכל מדינה שאיננה מערבית – הינה לקבל איזשהו סטטוס או פרוטקציה במערב. זה נותן לגיטימציה ונדרש להישרדות פיזית. יש סטטוס – ניתן לחיות עד זקנה ולהעביר את רכושך לילדים. אין סטטוס – אתה חי תחת סיכון לסיים את ימיך בהאג (כמו המנהיגים הסרביים) או לפחות לאבד את חשבונך הסודי בלונדון. יכולים לארגן נגדך מהפך וכוח קומנדו אמריקאי (בריטי, צרפתי) יחסל אותך בסוף.

אי לכך האליטות המקומיות מוכנות לכל דבר כדי לרכוש פרוטקציה:
– לשחק דיקטטורים חסרי רסן לפי בקשות.
– להקריב מאות אלפי אזרחים במלחמה.
– לפרק תעשיות כבדות ולהכפיף את המדיניות הכלכלית להנחיות קרן המטבע הבינלאומית.

לכן, אם אתה רואה את איזה ׳רודן מטורף׳ שכיביכול ׳קורא תיגר על המערב׳ רוב הסיכויים שמדובר באיש שפועל בשליחות אחד ממרכזי הכוח המערביים נגד מרכז כוח מערבי אחר – בתמורה להבטות למיניהן.

אם לדבר במלוא הציניות, המוח של העולם הערבי נמצא בקישור.
https://fr.wikipedia.org/wiki/Institut_du_monde_arabe

מדובר במכון לחקר העולם הערבי הממוקם בפריס. כאן מחליטים אילו רעיונות ירוצו בציבור הערבי ואילו תהליכים ישוגרו. ברור שקיימים מוסדות דומים במעצמות אחרות. לכן המתרחש באזור – הינו (במידה רבה) פועל יוצא של השפעת המוסדות האלו.

הררי העיר באחד מספריו כי השליטה הבריטית בהודו התאפשרה בזכות כך שבריטים הכירו את האזור יותר טוב מהמקומיים – השאר היה עיניין של טכניקה. את אותו הדבר ניתן להגיד על ההשפעה המערבית בארצות ערב – מדי תקופה היא לובשת צורה של כיבוש קולוניאלי ולפעמים (כמו היום) מצטמצמת לשליטה בתהליכים כלכליים וחברתיים.

לא ראיתי את אף איליומינטי בחיי. לאומת זאת, הייתי באר׳׳ב ובמערב אירופה – אילו הם המקומות שנראים עשירים יותר משאר העולם. ועם כסף בא כוח. רובנו נוסעים לעבודה במכונית מתוצרת אירופה, ארה׳׳ב או יפן ולא ברכב סיני או איראני. רובנו טסים לחופשה במטוסי איירבוס או בואינג – לא במטוסי טופולב.

ואם קיים אין ספור הוכחות לעליונות מערבית בכל מיני תחומים, אז בתור אזרח תמים אני רשאי להניח שהיתרון הגורף של המערב בא לידי ביטוי גם בתחום דיטלומטיה ומודיעין. ובתור מי שעוקב אחרי המצב במספר מדינות חצי פריפריה – אני יכול לנמק את דבריי בעמצאות עובדות.

ברור שגם במערב טועים מדי פעם – וטעויות של שחקנים כה חזקים גורמות לסבל רב בכל העולם.

מה מפתיע אותך? חברות לא מערביות מסויימות מתחילות להתנהג באופן רציונלי ומתעשרות כתוצאה.

חשיבה רציונלית איפשרה בזמנו למערב לחולל מהפכה מדעית ותעשיתית ובזכותן לתפוס את המקום המוביל בעולם. זאת לא ההמצאה שלי – כך כותבים בספרי היסטוריה.

בהערת שוליים: גרמניה כיכבה ברשימת האיזורים המפותחים בעולם מהמאה ה-19. וגם מקודם היתה די קרובה לצמרת. אוסיף כי גרמינה מזרחית – שהיתה חברה בגוש הסובייטי – היתה מספר אחד מבחינת רמת החיים בכל המחנה הקומוניסטי.