פנס בירכתיים

ההיסטוריון בן עמי שילוני טוען כי פצצה גרעינית איראנית תתרום לשלום וליציבות במזרח התיכון, תוך הסתמכות על הנחות היסטוריות הלקוחות מהמציאות של המלחמה הקרה. האם הוא צודק, או שמא הניתוח שלו מבוסס על השלכה בעייתית של העבר על ההווה?

מאמר זה פורסם גם באתר "במחשבה שנייה"

לאחרונה, כתב פרופ' בן עמי שילוני, מומחה בינלאומי נודע להיסטוריה של יפן המודרנית, מאמר בעיתון הארץ ובו טען כי גרעין איראני לא רק שלא יסכן את השלום במזרח התיכון, אלא להיפך- יתרום לו ויייצב אותו. למותר לציין, ששילוני לא התכוון לגרעין אזרחי, אלא דווקא לפצצה גרעינית של ממש. לדברי שילוני, המפתח ליציבות אזורית הוא איזון גרעיני. פצצות הגרעין של ברית המועצות וארצות הברית תרמו להרתעה הדדית והפחיתו את הסיכויים למלחמת עולם שלישית. באותו האופן, גם ההרתעה הגרעינית ההדדית של הודו ופקיסטן מונעת מלחמה רחבת היקף בדרום אסיה, ובהקשר זה יש לציין כי לפני פיתוח הפצצות, שתי המעצמות האזוריות הללו נלחמו זו בזו ישירות לפחות שלוש פעמים. זאת ועוד: אפילו פצצה גרעינית שפותחה בידי "מדינה מטורפת" כמו צפון קוריאה, לא פגעה בסופו של דבר ביציבות במזרח אסיה. להיפך: הפצצה הצפון קוריאנית אפשרה למשטר קים ג'ונג איל להרגיש בטוח יותר, ובכך הפחיתה את התמריצים להרפתקאות צבאיות מול ארצות הברית, דרום קוריאה או יפן. איראן, מרגיע שילוני את קוראיו, לא תשליך פצצת אטום על ישראל. האוכלוסיה הפלסטינית הצפופה וקרבתם של האתרים הקדושים בירושלים בוודאי ירתיעו משטר דתי מוסלמי, כמו זה האיראני, מלעשות זאת.

פרופ' בן עמי שילוני

שילוני, היסטוריון ותיק ומיומן, תומך בעמדתו הפוליטית-אקטואלית באמצעות טיעונים היסטוריים. טיעונים אלו מבוססים על ההנחה, שניתן ללמוד מדפוסי העבר גם על התפתחות ההווה והעתיד. הנחה זו בשום אופן אינה מוסכמת על הכל. ההיסטוריונית ברברה טוכמן טענה פעם, כי ההיסטוריה אינה אלא "פנס בירכתי האונייה", היינו – היא מאירה אך ורק את המים שמאחורינו, את העבר שהיה ואינו. העתיד עודו נתון באפלה, ויהיה זה מסוכן לנסות ולנבא אותו מתוך הסתמכות על אירועי העבר.

טוכמן אולי קיצונית מדי בהנחתה. אפשר וכדאי ללמוד מהניסיון העשיר של העבר כאשר אנחנו מנתחים סוגיות אקטואליות, אולם חשוב מאד לעשות זאת בזהירות רבה, מפני שההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים של העבר וההווה אינם דומים בהכרח, אפילו אם האירועים מזכירים אלו את אלו. כך, למשל, המושל האמריקאי הראשון של עיראק, פול ברמר, ניסה ליישם במדינה הכבושה דפוסי שלטון שעבדו בהצלחה רבה במהלך כיבוש יפן, כשישים שנים קודם לכן: פירוק מוחלט של הצבא, מפלגת השלטון וגופים "מדכאים" אחרים, בכדי לסלול את הדרך לרפורמות דמוקרטיות מעמיקות. אולם הבדלי הנסיבות בין עיראק ליפן הפכו את ניסיון זה "ללמוד מההיסטוריה" לכישלון קולוסאלי. במקרה העיראקי, פירוק הצבא לא סלל את הדרך לדמוקרטיה, אלא להיפך- שחרר לרחובות עשרות אלפי צעירים מובטלים וחמושים, שהזינו את המרד המזויין כנגד ארצות הברית. האנרכיה שנוצרה בעקבות מהלך מוטעה זה רודפת את עיראק עד היום.

לדעתי, בן עמי שילוני עושה טעות דומה כאשר הוא מנסה ליישם דפוסים היסטוריים מימי המלחמה הקרה, במזרח התיכון של המאה העשרים ואחת. אם פצצה גרעינית בידי ברית המועצות תרמה לשלום העולמי, אין פירוש הדבר שפצצה גרעינית בידי איראן בהכרח תייצב את השלום במזרח התיכון. למעשה, ההקשרים ההיסטוריים השונים והבדלי הנסיבות בין שני המקרים עלולים להביא לתוצאה שונה לחלוטין.

כדאי להיזהר לפני שמסיקים מסקנות. אירופה בזמן המלחמה הקרה

שילוני בוודאי צודק בטענתו, שחרדות השואה הגרעינית של חלק גדול מהציבור הישראלי מופרזות ומוגזמות. אכן, קשה להאמין שאיראן תסתכן בהרס של מסגד אל-אקצה, הקדוש לכל המוסלמים, על ידי השלכת פצצה גרעינית. עם זאת, לפצצה גרעינית איראנית עלולות להיות השלכות קשות אחרות, שיערערו משמעותית את היציבות באזור כולו.

בניגוד לברית המועצות, איראן אינה מעצמה עולמית, ואין לה כל אחריות לשמירת היציבות הבין-גושית. היא גם אינה מעצמה אזורית בלבד, כמו פקיסטן, המתרכזת אך ורק באינטרסים מקומיים. תחת זאת, ניתן לתאר את איראן כמעצמה אזורית השואפת להגמוניה רחבה יותר מגבולותיה, ועושה זאת תוך כדי שיתוף פעולה עם ארגוני טרור קטנים, רבים ומגוונים במדינות רבות ושונות. במצב עניינים זה, זליגה של חומרים גרעיניים ופצצות מלוכלכות לידי ארגונים מסוג זה היא סכנה שאין לזלזל בה. ארגונים כאלו, שדומים להם לא היו קיימים בתקופת המלחמה הקרה, מוזנים בידי איראן אך אינם נשלטים בידיה לחלוטין. קשה לדעת מה יקרה כאשר אחד מהם ישיג גישה לחומרים גרעיניים, ויכניס את המזרח התיכון כולו לתקופה של לוחמת טרור בלתי קונבנציונלית. גרוע מכך-  פצצה איראנית עשויה ליצור מירוץ חימוש גרעיני באזור כולו, המלא במדינות רעועות ולא יציבות. הסכנה לזליגת חומרים גרעיניים לידי ארגוני טרור, לפיכך, תגבר ככל שמירוץ החימוש הזה ימשיך. בעיה שלישית היא התחזקות העמדה האיראנית ברחבי המזרח התיכון כולו, שתעודד את משטר האייאתולות להיכנס להרפתקאות שיערערו, לא יחזקו, את היציבות באזור.

אין לו אחריות בינלאומית. נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד

בדברים שלעיל, אין כוונתי לטעון שיש לטפל בבעית הגרעין האיראני בהכרח על ידי הפצצה. למעשה, אני חושב שפעולה ישראלית ישירה נגד הגרעין האיראני עשויה להיות הרת אסון. המחיר שנשלם, בחיי אדם, עשוי להיות כבד מנשוא, התועלת של המהלך נתונה בספק, סימני השאלה רבים והסיכוי להתפתחויות מסוכנות ולא צפויות גדול מדי. עם זאת, דווקא מתנגדי התקיפה באיראן חייבים להכיר בכך שלפנינו בעיה קשה ולהציע פתרונות אחרים מלבד מלחמה, במקום לצייר את הגרעין האיראני כהתפתחות חיובית ומבורכת.

מה יש לעשות בדיוק? רבים וטובים הציעו פתרונות חלופיים לא מעטים. בקרוב מאד, כאן בינשוף, אציע אלטרנטיבה משלי לתוכניות המלחמה שעומדות על הפרק.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-אוגוסט 10, 2012, ב-ינשוף היסטורי, ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 13 תגובות.

  1. פרופסור שילוני הוא האדם החכם והמוכשר ביותר שגדל בקיבוצי, אבל קשה לקחת את דבריו ברצינות, וזאת משום שהוא אינו נושא שום אחריות, קשה לי להאמין שאם עתיד גורלו של עם ישראל היו מונחות על כתפיו הוא היה מרשה לעצמו להשתמש בטיעון כזה.
    בכלל דוגמאות היסטוריות אפשר לקחת בלי סוף כל אחד לפי השקפתו, לדוגמה אפשר להשוות לעליית היטלר ואיך העולם נותן לזה לקרות שוב, אפשר להקביל את המצב לימים לפני מלמחת ששת הימים והסיכון בהכרזת המלחמה.לכן אהבתי את המשל שנתת לפנס בירכתי האוניה שמשקף מצוין איך צריך להתייחס לאירועי העבר.

    • הצרה בגישה הזאת שהיא מותירה לי רק לסמוך על מי שנושא באחריות – אלא שאלה לא אנשים שאני סומך עליהם. חוץ מהם האנשים שיכולים להשמיע דעות הם מי שאינם נושאים באחריות. אני ארצה לשמוע אותם כדי לדעת שיש חלופות (ולנסות לקדם לעמדת אחריות את מי שמחזיק בחלופה שנראית לי). אני גם ארצה שמי שנמצא בעמדת אחריות ישמע כמה שיותר חלופות ועמדות, וכך גם הציבור. אני לא בטוח שאני מסכים עם שילוני אבל אני לא רואה סיבה לא לקחת אותו ברצינות. הוא לא אומר דברים מטורפים, לא סבירים, לא מבוססים או משהו כזה. הוא לא מבסס את עמדתו על דברים שהוא לא יודע. אפשר לטעון שמה שהוא יודע לא רלוונטי (שזה מה שדני עשה) – אבל אני לא חושב שהמצאותו של אדם בעמדת אחריות מעניקה לו חוכמה. לכל היותר ידע נוסף לגבי האילוצים והערכות טובות יותר לגבי ההשלכות, וגם את אלה כדאי לקחת בספק.

      • אני מסכים עם כל מילה של עמוס. אוי לנו אם נסמוך אך ורק על דבריהם של אלו "הנמצאים בעמדת אחריות". ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של גנרלים, שרי ביטחון, נשיאים וראשי ממשלה שהובילו את מדינותיהם על עברי פי פחת, בדיוק משום שלא שמעו לעצות של גורמים חיצוניים "שאינם בעמדת אחריות". צריך להקשיב לכמה שיותר אנשים, גם אלו שבעמדת אחריות וגם אלו שמחוץ לה.

        שים לב שאני לא מסכים לפרשנות הקיצונית ביותר של מטפורת "הפנס בירכתיים", היינו – שאי אפשר להבין ולהסיק כלום מאירועי העבר. יש להשתמש בדוגמאות היסטוריות בזהירות, ותמיד תוך הבנת ההקשר השונה בין ההווה לעבר. מעבר לכך- לימוד ההיסטוריה מחדד את המחשבה, יכולת להבנת מורכבות וניתוח תהליכים, שמאפשר לנו להתמודד בהצלחה רבה יותר גם עם בעיות ההווה.

      • נראה לי שאתם קצת מעוותים את דברי, אני משוכנע שיש הבדל תהומי בין לכתוב מאמר בהארץ ובין לקבל החלטות הרות גורל, שילוני נתן בסך הכל אנקדוטה מעניינת ונחמדה אבל אין לי ספק שאם הוא היה צריך לקבל ההחלטה כה חשובה הטיעון הזה היה משני או לא רלוונטי בכלל בשיקול שלו.

      • מדוע? הרי אהוד ברק, שאת שיקול דעתו אני מעריך הרבה פחות מאשר את זה של שילוני, נותן שפע של דוגמאות היסטוריות להצדקת עמדתו (ראה ראיון החנופה האחרון עם כתב החצר ארי שביט)

      • כי גם אהוד ברק לדעתי, קודם גיבש את דעתו ואחר כך טיבל זאת עם דוגמאות היסטוריות אבל הן לא המהות.
        דרך אגב אפשר אולי לסלוד מהאישיות של ברק אבל הניתוחים שלו מברקים וגם בראיון שנתן אם מוציאים את רעשי הרקע הוא מעלה ניתוח חד של המצב וההשלכות של אירן גרעינית, אותי מפחיד אצלו הביטחון העצמי המופרז שהוא מפגין שיכול להשפיע לרעה.

    • זו בדיוק הבעיה. שברק גיבש את דעתו ואז מנסה להצדיק אותה באמצעות דוגמאות היסטוריות, במקום לנסות לבחון את ההקשרים באופן מפוכח יותר.

  2. מסכים. גם אני קצת הרמתי גבה כשקראתי את הטור של שילוני. לדעתי, ההבדל הבסיסי בין המקרים הוא באופי הסכסוך.

    ארה"ב וברה"מ היו שתי מעצמות על שנאבקו ביניהן, כמעט פשוטו כמשמעו, על שליטה עולמית. הן ניהלו ביניהן מלחמות פרוקסי כמעט בכל מקום על פני הגלובוס. ההרתעה הגרעינית מנעה מהסכסוך ביניהן להתלקח לכדי עימות חזיתי.

    צפון קוריאה היא נעלם גדול, אבל בעקרון מדובר במשטר פרנואידי שמרגיש מאוים – אסטרטגית ותרבותית – על ידי סביבתו, והגרעין עזר לו קצת להירגע.

    הודו ופקיסטן הן שתי יריבות קלאסיות, "תאומים סיאמיים" שהופרדו בלידתם, מסוכסכות על גבולות ועל דמוגרפיה (גם אם יש מימד דתי לסכסוך), והגרעין אולי קרב אותן לשולחן המו"מ.

    לאיראן אין סכסוך טבעי עם ישראל. להפך, על פי כל דוקטרינה אסטרטגית קלסית, איראן וישראל אמורות היו להיות בעלות ברית, כפי שהן אכן היו עד 1979. כיום איראן נראית משוכנעת למדי שישראל, מדינה קטנה ומרוחקת, היא שורש כל רע ושיש חובה דתית ומוסרית להשמידה. בנסיבות כאלה, קשה לראות כיצד התגרענות איראנית עשויה לשפר את המצב.

    את השאלה "כיצד תנהג איראן גרעינית כלפי ישראל" לא ניתן להפריד משאלת היסוד: "מדוע איראן מסוכסכת עם ישראל"?

  3. הטיעון של הפרופ' מנותק מהמציאות.
    אין סיבה שפצצה גרעינית על ריכוזי אוכלוסייה יהודית, בתל אביב לדוגמא, תפגע במסגדים או באוכלוסייה פלסטינית
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000696133

  4. Although an idea of a nuclear Iran scares me, I think there are multiple middle grounds we can live with. e.g., Iran reaching nuclear capabilities but not going for a full fledged weapon program, or one test with international observant after which there will be no manufacturing

    I think we often forget it might not just be boom yes or no, but middle grounds the west and Iran can live with.

    Uri
    http://www.startup-nation.com

  1. פינגבק: מדעי הדשא – או: במה אנחנו מועילים לעולם? | הינשוּף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: