ישראל מול איראן – הגישה העקיפה

האם אפשרית גישה אחרת במלחמתה של ישראל מול הרפובליקה האסלאמית? בזמנים של מבוכה וחרדה קיומית, יועיל לנו להיעזר ברעיונותיו של סיר באזיל לידל-הארט, ובתיאוריה האסטרטגית המקורית שלו: "הגישה העקיפה". מאמר זה פורסם בויי-נט לפני כשבוע, וזכה לתגובות מגוונות, ביניהן נאצות של אינספור טוקבקיסטים. אולם ממש לפני מספר ימים, התבטא מנהיגה של איראן, האייתוללה עלי חמנאי, באופן המאושש את הכתוב בו.

מאמר זה פורסם לאחרונה בויי-נט. ניתן לקרוא אותו גם באתר במחשבה שנייה

שוב, תופי המלחמה מכים באזורינו. יודעי דבר בעיתונות מבטיחים "חדשות" בנושא האיראני ממש בקרוב, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי אומר שאם היה איראני "היה מודאג בשבועות הקרובים", ונתניהו מצהיר בנחישות ש"רק הוא יקבע" מתי יוצאים או לא יוצאים למערכה מול הרפובליקה האיסלאמית. שר הביטחון אהוד ברק, בעדינות הרגילה שלו, מבטיח לנו שמלחמה לא תהיה נוראה במיוחד – רק כמה מאות הרוגים בעורף.

צריך לפחד? נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד

לא צריך להיות איש שמאל כדי להעלות סימני שאלה בנושא נחיצותה ומחירה של המלחמה הקרבה. למעשה, רבים מבכירי הממסד הבטחוני בעבר ובהווה, ממאיר דגן ויובל דיסקין ועד גבי אשכנזי עושים זאת. ממצאי ועדת וינוגרד בנושא חוסר מוכנותו של צה"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה מחזקים את סימני השאלה הללו, ועוד יותר מכך – דו"ח מבקר המדינה באשר למוכנות העורף. בצדק תמה ח"כ דב חנין, כיצד ישראל מעזה אפילו לחשוב על יציאה למלחמת טילים, כאשר שירותי כיבוי האש שלה (למשל) נתונים במצב כה מחפיר. ועוד לא דיברנו על הסתבכות בפעולה האווירית, מלחמה נגררת עם מדינות אחרות, אפשרות לתבערה מזרח תיכונית וכיוצא בזה.

אולם בכל זאת, יש צדק גם בדבריהם של תומכי המלחמה. בעית הגרעין האיראני היא אכן בעיה רצינית: לא רק האפשרות (הקלושה) שאיראן תשליך פצצת אטום על ישראל, אלא גם הסכנה של מירוץ גרעין אזורי, זליגת חומרים רדיואקטיביים לידי ארגוני טרור ועוד כיד הדמיון הטובה. לפיכך, שומא על מתנגדי המלחמה להציע פתרונות אחרים.

פיתרון אפשרי אחד שכדאי לחשוב עליו מתבסס על "הגישה העקיפה" לאסטרטגיה צבאית, מבית מדרשו של סר באזיל לידל-הארט, מגדולי ההוגים הצבאיים במאה העשרים. לידל-הארט, שהשפיע מאד על מפקדי צה"ל במלחמת העצמאות, יצא כנגד הגישה הרווחת בזמנו של "מלחמת השמדה טוטלית". לדעתו, התנגשות ראש בראש עם היריב אינה אלא מתכון להקזת דם חמורה, ואובדן מיותר של משאבים וחיי אדם. גרוע מכך: לעיתים קרובות הצד המתקיף משלם מחיר כבד בלא להשיג את השמדת היריב. במילים אחרות, השאיפה לפתור בעיות אסטרטגיות באמצעות "זבנג וגמרנו" הנה, ברוב המקרים, אשליה מסוכנת.

סיר באזיל לידל-הארט, "הסרן שלימד גנרלים": מחשובי ההוגים הצבאיים במאה העשרים, ואבי "הגישה העקיפה"

כאלטרנטיבה, הציע לידל-הארט את "הגישה העקיפה": מהלומות בעורף האסטרטגי של היריב, בפריפריה שלו ובצדדיו, על מנת לבלבל אותו, ולתמרן אותו למצב של חולשה ובמקרה הטוב- כניעה. לעיתים, נמנעת הגישה העקיפה מעימות צבאי "רשמי" ופוגעת באויב באמצעים אחרים, חשאיים יותר. הפעולות הנוכחיות של ישראל והמערב כנגד איראן: סנקציות משתקות, חיסול מדעני גרעין וכיוצא בזה, תואמות את הגישה הזאת.

אולם ניכר שאין בצעדים אלו די על מנת לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. לשם כך, על המערב להגביר הילוך ב"גישה העקיפה" בלא להסתבך בעימות צבאי מול איראן. כוונתי היא למהלך אסטרטגי מתואם, שיביא למיטוט הדרגתי של מערכת הבריתות האיראנית במזרח התיכון. המרד בסוריה הוא הזדמנות פז לאסטרטגיה כזאת. המורדים מתעבים את המשטר האיראני, שתומך בבשאר אסד, ועוד יותר ממנו את חיזבאללה. מסיבה זו, יש לעודד את המערב להתגבר על ההיסוסים ולתמוך ככל יכולתו במרד (שוב, בלי התערבות צבאית ישירה) על מנת להביא למיטוט מהיר ככל האפשר של משטר אסד. התמוטטותה של סוריה תביא להיחלשותו של חיזבאללה, ותאיץ את המעבר של חמאס לציר המצרי-סעודי, מהלך שממילא נמצא בעיצומו.

לוחמי צבא סוריה החופשית. אין להשלות את עצמנו: הם אינם ידידותיים לישראל, ורבים מהם גם לא למערב. אולם שנאתם לאיראן גדולה. מי שרוצה להחליש את מערכת הבריתות האיראנית באזור, חייב לסייע להם להפיל את משטר אסד.

מנהיגה העליון של איראן, האייתולה עלי חמנאי, אושש את הגישה הזאת לפני מספר ימים בלבד. מקורות מודיעין מערביים מוסרים כי בדו"ח מיוחד שהוגש לחמינאי נאמר, בהקשר של המלחמה בסוריה, כי איראן "אינה יכולה להיות פסיבית לנוכח האיומים החדשים על בטחונה הלאומי, וכן שתמיכת המערב באופוזיציה הסורית מעמידה בסכנה את "בת הברית להתנגדות" ויכולה גם להפריע לגישה של איראן לחיזבאללה בלבנון. הדו"ח הציע למשטר האיראני להדגים למערב כי ישנם קווים אדומים באשר למה שהוא מוכן לקבל בסוריה." חמינאי אימץ את הדו"ח, ולפיכך הורה לאנשי כוח אל-קודס, זרוע הביון והטרור של המשטר, להגביר את מינון הפיגועים כנגד מטרות מערביות בחו"ל. מכאן, עולה בבירור כוחה של הגישה העקיפה: מחד, איראן מכירה בכך שמיטוט המשטר הסורי הוא מכה אסטרטגית חזקה. מצד שני, מכיוון שלא מדובר במכה ישירה, היא אינה יכולה להגיב בפעולות מלחמתיות של ממש אלא רק בפיגועים, שלא מסכנים את המערב באופן ממשי.

דבריו אוששו את הגישה העקיפה. מנהיג איראן עלי חמינאי

כיצד יכולה ישראל לתרום לאסטרטגיה כזאת? בשתי דרכים עיקריות. טורקיה כבר ממילא התרחקה מאיראן בשל העימות בסוריה, אולם היחסים בינה לבין ישראל עדיין מעורערים בשל פרשת המרמרה. יש להתנצל, לשלם פיצויים ולשים את הפרשה מאחורינו, כדי להחזיר את היחסים עם טורקיה לקדמותם ולחזק את הצבת הלוחצת על איראן. המהלך השני מסובך יותר, אבל אפשרי גם הוא. חמאס ממילא החל להתרחק מאיראן ולהתקרב למצרים. על ישראל לדון בשקט עם חמאס על "מודוס ויוונדי" המבוסס על הסרה מוחלטת של המצור, תמורת הפסקה מוחלטת של ירי הקסאמים. הצעות מסוג זה כבר הוגשו בידי חמאס בעבר. מהלך שכזה, מלווה (בתקווה) ביוזמה מדינית חדשה בערוץ הפלסטיני, יוכל גם לשפר את היחסים בין ישראל למצרים, להרחיק עוד יותר את חמאס מאיראן, ולהנחית מהלומה נוספת על מערכת הבריתות של הרפובליקה האיסלאמית באזור.

אמנם, קשה לצפות שממשלת ישראל הנוכחית, שנשלטת בידי אנשים שראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, האשים בצדק ב"משיחיות", תנקוט באסטרטגיה כזאת. אולם חשוב, לפחות, להניח אלטרנטיבה מעשית על השולחן, לפני שאסון המלחמה ינחת עלינו באופן סופי.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-אוגוסט 24, 2012, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 22 תגובות.

  1. יש לי הרבה מה לומר על הפיתרונות שאתה מציע והסיכונים הכרוכים בהם, אבל זו תהיה סטיה גדולה מהנושא האיראני.
    אז לצורך העניין נניח שהכל מסתדר על הצד הטוב ביותר: אסד מופל בסוריה והמשטר החדש מנתק את כל הקשרים עם איראן, היחסים עם טורקיה חוזרים להיות חמימום ואוהבים, וחמאס מתרחק מאיראן ומפסיק את ירי הטילים. איך כל זה עוצר את תוכנית הגרעין האיראנית? איראן כבר הראתה נחישות עצומה להגיע לפצצה, איבוד בני הברית האזוריים לא יחליש את הנחישות הזו. ההפך, במצב כזה איראן תרגיש פגיעה מבחינה צבאית והדבר עלול להגביר את נחישותה לשים את ידיה על נשק שיחזיר לה את כוחה.

    • הפתרונות הללו לא בהכרח ימנעו מאיראן להגיע לפצצה (אם כי אני תומך גדול בפעולות חשאיות וכל דבר חוץ מהתקפה ממש שיחבל בתוכנית הגרעין), אבל הם יחלישו ויבודדו את המשטר. בצירוף לסנקציות משתקות שכבר מוטלות על איראן, ואף הולכות ומחמירות, הם עשויים להביא להפלתו בסופו של דבר.

      אני מפנה אותך, בהקשר הזה, לדבריהם של תומכי ההתקפה. אהוד ברק, למשל, אמר שהתקפה ישראלית, על כל סיכוניה, תדחה כנראה את הגעת האיראנים לפצצה בשנתיים בלבד. בשנתיים הללו, מקווה ברק משום מה שהמשטר ייפול. דא עקא, שדווקא התקפה ישראלית עשויה לאחד את העם מסביב למשטר. לעומת זאת, סנקציות הולכות ומחמירות, פגיעה במערכת הבריתות האיראנית ובידוד בינלאומי מוחלט ייפגעו במשטר באופן חמור, בלי לתת לו יכולת לאחד את העם סביבו או לשחרר את מלוא עוצמת כוחו הצבאי על ישראל.

      • בידודה של איראן מבנות בריתה האזוריות אומנם יחליש אותה צבאית, וזה כמובן טוב לישראל. אבל זה לא בהכרח יחליש את מישטר האייתולות בזירה הפנים איראנית. למשל, כבר עכשיו איראן נמצאת במשבר כלכלי קשה, מחירי העוף מזנקים ולאנשים אין מה לאכול, אבל אין שום ניצנים של מרד.
        בהרבה מקרים כשסנקציות חיצוניות גורמות למצוקה כלכלית בקרב האזרחים, אותם אזרחים נוטים להאשים את הגורמים החיצוניים ולא את השילטון במדינתם. ואם זה המצב באיראן אז הגברת הלחץ הכלכלי רק יאחד את העם האיראני, בדומה לתקיפה צבאית.

        אני אגב לא בהכרח תומך בתקיפה צבאית, ממה שאני יודע על תוכנית הגרעין האיראנית, תקיפה נקודתית לא בהכרח תצליח לעצור או אפילו לעכב אותה.

        אני חושב שהפיתרון האמיתי היחיד הוא הפלת מישטר האייתולות. אבל כדי לעשות את זה סביר להניח שנצטרך לשלם מחיר כבד, כי אני בספק ש"הגישה העקיפה" לבדה תצליח להפיל אותו.

  2. קראתי בשעתו את המאמר בוייאנט (אכן, הטוקבקים שם הם לפעמים דבר די מפחיד). אבל גם אני לא בדיוק הבנתי הרעיון. בוודאי שלאיראן יש אינטרסים חשובים בסוריה ובלבנון, אבל מה זה אומר? למה שבידוד איראן יגרום לה להפסיק את ההתגרענות? אולי דווקא ההפך הוא הנכון?

    שיקום היחסים עם טורקיה הוא אכן אינטרס ישראלי חשוב, על כך אין עוררין (כמעט). אבל איך זה ימנע "מירוץ גרעין אזורי, זליגת חומרים רדיואקטיביים לידי ארגוני טרור" וכו'?

    ועוד שאלה תיאורטית בקשר למונח "גישה עקיפה". אני הייתי תחת הרושם שהכוונה היא להשיג איום על יעדים אסטרטגיים של האויב (ובעיקר עיר הבירה) במקום לאיים על הכוחות בשטח שאותו אתה מעוניין לכבוש. ההיגיון ( אם להשתמש במונחים מתחום השחמט) הוא שהאויב יעדיף להקריב מספר פיונים ואפילו קצינים, כדי להימנע מאיום על המלכה, שלא לדבר על המלך. במלחמת העצמאות, הרעיון של יגאל אלון במבצע "חורב" היה שכיבוש אל-עריש יציב את צה"ל בעמדת איום על קהיר, ואז ההנהגה המצרית תיבהל ותסיג את כוחותיה מהנגב. (זה לא עבד, אבל זה נושא לדיון אחר).

    במקרה האיראני, לישראל אין יכולת לאיים על טהראן או בכלל על שטחה המטרופוליטני של איראן. אז איך האסטרטגיה שאתה מציע עשויה להכניע את המשטר שם? האם המטרה היא לגרום להם להפסיק להתגרען או להפסיק את העוינות כלפי ישראל?

    • הרי גם במקרה של מתקפה, כפי שהודה אפילו אהוד ברק, ההתגרענות תיעצר לשנתיים בלבד (במקרה הטוב), וברק מקווה שעד אז המשטר ייפול.

      מכאן שהויכוח בין תומכי המתקפה לבין מתנגדיה היא לא על "עצירת הגרעין האיראני" (משום שלישראל אין יכולת אמיתית לעצור אותו לתקופה ארוכה מדי), אלא על הדרכים להחלשת המשטר ולבידודו. כאן בדיוק מגיעה הגישה שאני מציע. היא לא תעצור את ההתגרענות האיראנית. בתקווה, אפשר לעכב את ההתגרענות הזאת על ידי פעולות חשאיות, כפי שהדבר נעשה עד כה. אבל היא תוכל לפגוע באיראן באופן ממשי בתחום מדיניות החוץ, ובשילוב עם סנקציות משתקות, שכבר מתחילות, גם בתחום הכלכלה.

      ברק, כאמור, מקווה שהתקפה תפיל את המשטר האיראני תוך שנתיים. זו תקווה תמוהה מאד לדעתי. עמים נוטים להתאחד עקב התקפה חיצונית. דווקא פירוק מערכת הבריתות האיראנית, בידוד וסנקציות עשויים להשיג את המטרה הזאת במהירות גדולה יותר. לא הפצצה ישראלית תפיל את המשטר באיראן, אלא העלייה במחירי העוף. בינתיים, אנחנו צריכים לפגוע במשטר באופן ממשי ולפרק את שיני הארס שלו, אך בלי להסתכן בתגובה ישירה שלו. זה בדיוק היתרון של הגישה העקיפה.

      עוד כמה מילים על ה"עקיפות" שבגישה. הדוגמא שהבאת (איום על הבירה) היא רק אחת מיני רבות. "עקיפה" היא כל גישה אסטרטגית שפוגעת ביריב באופן מהותי בלי להתנגש עם עיקר כוחות הצבאי ראש בראש.

      • אני סבור כמוך. אבל בעצם, זה מה שישראל עושה (או מנסה לעשות) כבר כמה שנים. העניין הוא שבשביל זה צריך איום לכאורה (אסטרטגיית "תחזיקו אותי"), ולאחרונה נדמה שהעולם התחיל לקלוט את הבלוף.

        אני כבר הפסקתי לחפש הגיון בהתבטאויות של ברק. מאיפה הוא מגיע לחישובים שלו? למה תוך שנתיים? מאיפה החישוב של 500 הרוגים? השאלה היא האם זה רק לצורך הרגעת הציבור או שהוא מאמין בזה באמת. ביבי משקר בטבעיות, אבל את ברק אני מתקשה לקרוא.

      • כדי לנהוג בהגינות עם ברק, נראה לי ששנתיים עיכוב לתוכנית הגרעינית האיראנית זו הערכה שניתן להעריך אם מחזיקים בנתונים הטכניים הרלוונטיים. אבל זו הערכה בלבד- שנתונה לשינויים רבים הן מחמת הצלחה חלקית או כישלון של המבצע, והן מחמת נעלמים מודיעיניים שאנחנו לא מכירים. הדוגמא לקלאסית לבעייתיות של הערכות מהסוג הזה. במלחמת העולם השנייה העריך המודיעין היפני שהמשחתת האמריקנית יורקטאון, שניזוקה קשה, תוכל להיבנות מחדש תוך חודש עד חודשיים לכל המוקדם. במציאות, היא נבנתה מחדש תוך עשרים וארבע שעות, בגלל עבודה מטורפת ווירטואוזיות טכנית של הצי האמריקאי.

      • למיטב הבנתי (מפרסומים גלויים) פרויקט הגרעין האיראני מבוזר מאוד ומבוצר מאוד. מכאן שהיכולת להעריך מראש את הפגיעה בה ואת קצב השיקום מוגבלת. אולי התקיפה תהיה מוצלחת רק בחלקה, כלומר שחלק מהמטרות יושמדו וחלק אחר ישרוד? אולי דווקא בעקבות התקיפה איראן תקבל פתאום סיוע ממדינה שלישית (כמו סין או קוריאה הצפונית), מה שיאיץ את הקצב? אם ההערכה נועדה להיות אמפירית ויישומית, נראה לי שהיא קצת לא אחראית.

      • אולי אפשר להעריך יותר במדויק משאנו חושבים בשל מודיעין שלא מוכר לנו – אבל בכל מקרה, צריך לקחת הערכות מהסוג הזה בערבון מאד מאד מוגבל.

  3. הי דני,
    במסגרת הגישה העקיפה אני רוצה להציע משהו אחר
    לצערי הצבא הישראלי חושב במונחי כח FORCE ולא במונחי עוצמה POWER . לפני הרבה שנים באינתיפאדה הראשונה הייתה בעיה של סירוב התושבים הערבים בבית לחם לשלם מיסים לממשל. הגיע קצין בכיר ריכז את כל הגברים והצליח לגרום לפיצוץ רציני. המושל הצבאי רצה להראות מי בעל הבית וזה התפוצץ לבלאגן לא קטן. לאחר הרגיעה וכמובן ששקל לא נאסף למיסים, הצעתי גישה אחרת, בכל יום שמנו מחסום אחד בשעה שונה של היום ובמיקום אחר. כל מי שהיה ברשימה נעצר עד שהמשפחה שלו שילמה את המיסים. עצרנו כלל יום רק אחד או שניים – לא הודענו למשפחה. הם מודאגים חיפשו אותו ומצאו אותו אצלנו – השחרור היה מותנה בתשלום המס פלוס קנס. אחרי שבועיים לא הייתה משפחה שלא שילמה את המס.

    הכלכלה האירנית תלויה בהכנסות מהנפט, כל היכולת שלהם להשקיע בטרור מבוססת על עודפים מהנפט. בעת מתח מחירי הנפט עולים, בעת רגיעה מחירי הנפט יורדים. הנוסחה רשומה על הקיר.

    להפציץ את הגרעין באירן תהיה טיפשות לשמה – בוא נפוצץ את תעשית הנפט והגז בצורה שלא תהיה לה תקומה בשנים הקרובות – אי אפשר למגן אותה והרבה יותר קל לפגוע בה.

    • אבל גם הרבה יותר קשה להצדיק תקיפה כזאת, וכל יתר הסכנות (התקלחות אזורית, מטח טילים איראני) שרירות וקיימות. מעבר לכך, התקפה כזאת, שתיתפס כלא מוצדקת לחלוטין (עוד פחות מהתקפה על מתקני הגרעין) תמוטט לחלוטין את משטר הסנקציות על איראן, ובכך נזקה יהיה גדול מתועלתה.

      גם הדוגמא מבית לחם אינה, לדעתי, הבדל בין FORCE ל-POWER. בסופו של דבר, מדובר לדעתי בשני סוגים שונים של FORCE. POWER, אולי, זו התעלמותו המכוונת של משה דיין מהשביתה בגדה המערבית בימים הראשונה לכיבושה, משום שידע שבלא ליבוי, השביתה תדעך מעצמה כי היא פוגעת כלכלית במקומיים.

  4. יותר קל לעשות שלום עולמי מאשר לבצע את הרעיון שלך, במקום לסמוך על החמאס יותר פשוט לפנות ללב של אחמנינגאד אולי הוא ישנה את דרכו, בכל זאת עם אירן אין לנו סכסוך טרוטוריאלי ואלפי הרוגים בשני הצדדים…. בכלל אתה מודע לזה שהפכת את תושבי הדרום לבני ערובה, הרי מה יקרה אם מדי פעם יעוף לעברם איזה גראד מצד החמאס או איזה פלג אחר או סתם על ידי איזה מוחמד, כדי לא לשבור את הברית המפוקפקת הם יצטרכו לסבול בשקט.
    מענין מה דעתך בסיטואציה הבאה, לאירן יש טיל גרעיני ואחד כזה עף על ידם או על ידי ארגון טרור לישראל ומשמיד עיר בישראל (וגם במצב שישראל מיירטת את הטיל) מה אז? פונים לאום שיגנה או אולי מחסלים את האיש שלחץ על הכפתור או אולי משמידים חצי אירן והורגים אלפי אנשים חפים מפשע רק כדי ליצור הרתעה?
    רק שאדע איך אתה רואה את התמונה הכוללת אפשר להתייחס לרעיון שלך.
    חבל שאתה מזלל בביבי וברק, כשביבי אמר שבעזה יהיה חמאסטן גם לגלגו עליו והוא היה הראשון שהתריע על התגרענות אירן והרבה בזכותו יש לחץ בינלאומי, אולי הוא טועה בגישה שלו לגבי אירן אבל כן מגיע לו קרדיט לפועל כראות עינו בנושא

  5. מה זה בדיוק "קרדיט לפעול כראות עיניו"? האם אתה מתכוון שמותר לו לעשות מה שירצה ולנו, הקטנים, אסור אפילו לבקר אותו?

    בנוגע לחמאס, אני מציע לך לקרוא את הפתיל שלי "להכיר את חמאס" פעם נוספת, ואז לחזור ולקרוא את הרשומה הזאת.

    טיל גרעיני לא עף כך סתם, וארגון טרור אינו מסוגל לירות טיל גרעיני. טיל גרעיני נורה רק בשל החלטה מחושבת של מדינה. תגובה לטיל גרעיני היא גרעינית בעצמה- וקשה להאמין שמישהו באיראן יהיה מוכן לסבול מספר לא ידוע של פצצות אטום שיחריבו את עריה המרכזיות (גם בלי להתחשב בסכנה הצפויה לפלסטינים, מסגדים ואתרים קדושים לאיסלאם שאמורים להרתיע את איראן מהפצצה גרעינית בישראל).

    ממילא עפים גראדים, וישראל לא יכולה לעצור אותם לגמרי. הדרך היחידה לעצור את ירי הטילים הוא להגיע להסדר ממשי עם חמאס. כל הפתרונות האחרים נוסו ונכשלו, או שמחירם עולה על תועלתם.

    • אם כבר עלה נושא החמאס אז אומר את דעתי בנושא גם כן:
      זה נכון שגם היום עפים גראדים, אבל הבעיה בהסרת המצור על הרצועה(המצור הימי) היא שחמאס יוכל ליבא בדרך הים כמויות גדולות מאוד של אמל"ח מתקדם(אפילו טנקים), ולא תהיה לנו שום דרך לעצור אותו או אפילו לדעת שהוא עושה את זה. ביקורת ישראלית של כל ספינה שנכנסת לעזה יכולה לפתור את הבעיה, אבל חמאס לעולם לא יסכים לזה, כי למעשה זה משך המצור.

      ובקשר לפצצה גרעינית, כל הטיעונים שלך נכונים, אבל אתה יוצא מנקודת הנחה שהמשטר באיראן מתנהל בצורה רציונלית. יכול להיות שזה נכון לעת עתה, אבל המשטר באיראן הוא ריכוזי ואי אפשר לדעת האם המנהיג הבא יהיה רציונלי כמו הנוכחי.
      ואגב, פצצות גרעיניות יכולות להיות יחסית קטנות, למשל כאלה שמסוגלות להשמיד רק שכונה בת"א, בלי לסכן(פיזית) את האוכלוסיה הפלסטינית או מקומות קדושים לאיסלאם.

      • אלי, אני חולק עליך עובדתית בעניין הזה.

        ראשית כל, המצור הבעייתי ביותר אינו דווקא הימי, אלא החוקים השונים והמשונים שמונעים ייבוא מישראל דווקא, וניתוק הקשר המוחלט בין עזה לבין הגדה. קשה להניח שאם ישראל תפתח את המעברים (כמובן, בבקרה ופיקוח מלאים) יעברו גראדים משטחה שלה.

        שנית, גם בים אפשר לאפשר לספינות נוסעים לעבור לאחר בדיקה של חיל הים. לחמאס אין יכולת למנוע זאת, וישראל תרוויח קרדיט בינלאומי. לדעתי אפשר להשיג הסדר (לא רשמי כמובן) ברוח זו.

        השלטון באיראן הוא דיקטטורי אמנם, אך אינו ריכוזי כמו השלטון בסוריה למשל. למרות סמכויותיו הרחבות של המנהיג הרוחני, יש אליטה רחבה שמקבלת החלטות, וקשה להניח שאליטה שלמה תהיה מוכנה לספוג פצצות גרעיניות בגלל עיקרון אידיאולוגי. גם ברק, דרך אגב, לא סבור שאיראן תשליך פתאום פצצת אטום על ישראל, אלא מודאג מזליגת חומרים גרעיניים לארגוני טרור ומירוץ חימוש מזרח תיכוני.

        בנוגע לפצצות הקטנות, זה עניין טכני שאני לא שולט בו. נדמה לי שגם פרופ' יצחק בן ישראל התבטא ברוח זאת. מכיוון שאני לא מומחה, אני מניח שזה נכון.

      • ברור שמותר לבקר אפילו רצוי, אבל יש הבדל בין ביקורת לבין דה לגטמציה כמו כינוים "משיחים" שזה לדעתי מיותר.
        לגבי האיום הגריעני על ישראל, אני בכלל לא נכנס לסיכוים שזה יקרה או מי יתקיף אלא רק שאלה עקרונית מה צריכה להיות לדעתך התגובה?
        כתבת שישראל תגיב גם בנשק גרעני, אני צריך להבין שלדעתך זה לגטימי להרוג מליוני אירנים חפים מפשע כתגובה להפצצה גרעינית?
        מה שכמובן מוביל אותי לשאלה הפילוספית מתי מותר לפגוע באזרחים חפים מפשע? רק אם נותקף בנשק גריעני או אולי גם בכימי? ומה עם טיל קונבציונלי שפגע במתקן נפיץ ועשה נזק אדיר וגרם למאות הורגים, אולי המדד בכלל צריך להיות לפי כמות הנפגעים שיש לנו?
        בכל מקרה אם ישראל באמת מתכונת להשתמש בנשק גריעני כתגובת נגד אז אולי אפשר לחיות עם אירן גרעינית

      • אולי זה כואב, אבל זה בדיוק העיקרון של התרעה גרעינית. מפעילים נשק גרעיני רק אם מופעל כנגדך נשק כזה. העיקרון הזה עובד טוב – ולראייה- לא הופעל נגד גרעיני מאז הירושימה.

  1. פינגבק: הנביא כאסטרטג פוליטי: מוחמד והיהודים | הינשוּף

  2. פינגבק: הכביש העוקף: ישראלים, פלסטינים ואומנות השכנוע | הינשוּף

  3. פינגבק: הכביש העוקף: ישראלים, פלסטינים ואומנות השכנוע | הינשוּף

  4. פינגבק: הכביש העוקף: ישראלים, פלסטינים ואומנות השכנוע פורסם ע"י דני אורבך | Mabat Magazine

  5. פינגבק: נוגדן לצדקנות: מדוע אני תומך ביום הזיכרון הישראלי-פלסטיני | הינשוּף

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: