על ימין ועל שמאל – מאמר אורח

 

מהו למעשה ההבדל בין ימין ובין שמאל? נירוס, מורה דרך מירושלים שכבר כתב בעבר בינשוף, טוען כי ישנה תהום מטפיזית, פילוסופית ואתית הפעורה בין שני המחנות. העמדה הפוליטית עצמה אינה העיקר – שמאלנים וימנים יכולים, אחרי הכל, לשאוף לאותן מטרות ולתמוך באותן הדעות. זו היא דווקא השאלה כיצד נוצרו העמדות הללו, ואלו הנחות יסוד עומדות בבסיסן, שמבדילה בין ימין ובין שמאל. מאמרים אחרים של נירוס תוכלו לקרוא בבלוג שלו, כאן

 

 

11359325-left-and-right-arrows

דעות מימין ומשמאל.

בדרך כלל אנחנו מבדילים בין שמאל וימין לפי המצע שלהם: תמיכה בסיפוח השטחים, תמיכה בזכות השיבה, תמיכה בזהות היהודית של המדינה, תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, תמיכה במתן אזרחות לפלסטינים, וכו' וכו'. אבל, כשמבדילים בין ימין ושמאל לפי המצע, לפי השאיפות, מתקבלת תמונת מראה בין קהל ישראלי לקהל פלסטיני: העמדות הפרו-פלסטיניות ביותר הן לאומניות ואיסלמיסטיות. פלסטינים שתומכים בהן שייכים לימין הפלסטיני, וישראלים שתומכים בהן שייכים לשמאל קיצוני, הזוי וסהרורי. פלסטינים שתומכים בעמדות פרו-ישראליות, (כאלה שנחשבות בקרב ישראלים לימין מתון או מרכז), נחשבים בציבור הפלסטיני לשמאלנים קיצוניים, בוגדים, משת"פים, וכו'. ואם כך – מה מעמדם של זרים, כאלה שאינם ישראלים או פלסטינים? – האם עמדה פרו-פלסטינית היא שמאלנית ועמדה פרו-ישראלית היא ימנית?

 אני אנסה להלן לעמוד על צירי המחלוקת המהותיים. מובן, שאנשים בעולם הממשי מתפלגים למחנות פוליטיים מטעמים כאלה ואחרים – סוציואקונומיים, חברתיים, תרבותיים, פסיכולוגיים, וכן הלאה. אני חושב שבהיבטים המעשיים של התפלגות למחנות השונים עוסקים לעתים קרובות – בין אם באופן שטחי ובין אם באופן סוציולוגי או פסיכולוגי מורכב ומעמיק. אני מתכוון להתעלם לחלוטין מכל ההיבטים הללו במאמר הנוכחי.

 במקום זה, אני מבקש להתייחס לעמדות האידיאולוגיות – “שמאל" ו-”ימין", תוך התעלמות מכוונת מ"ימנים" ו-”שמאלנים". כלומר, לדבר על התפיסות, ולא על בעלי התפיסות. אני רוצה לטעון, שישנם יסודות פילוסופיים מטאפיסיים מהותיים, שניצבים בבסיסם של צירי המחלוקת הפוליטיים והאקטואליים. תפיסות שונות באשר למהות האדם, אשר מתוכן נגזרות תפיסות אתיות יסודיות שונות, ותפיסות סוציולוגיות שונות. מתוך כל אלה, נגזרות גם עמדות אקטיביות שונות באשר לעולם ובאשר לחברה האנושית.

מי כאן שמאל ומי ימין? סתיו שפיר ומירי רגב בעימות טלוויזיוני

מי כאן שמאל ומי ימין? סתיו שפיר ומירי רגב בעימות טלוויזיוני

ניסוי העכברים של מאיר וזליגמן (כמשל לאדם).

בשלב הראשון מניחים צמדים של עכברים במבוך. כל צמד קשור ביחד ברתמה, ומדיי פעם מחושמל. עכבר אחד בכל צמד יכול להפסיק את החישמול על ידי לחיצה על הלוח באמצעות אפו – זו קבוצת הביקורת. בשלב השני הם מוכנסים לתוך תא, מושמע צליל, ואז הרצפה מחושמלת. על מנת להפסיק את החישמול הם צריכים לקפוץ מעל המחסום אל הצד השני של התא. העכברים יכולים ללמוד שכדי להמנע מהחישמול הם צריכים לקפוץ מעל המחסום אל הצד השני של התא כבר כשהם שומעים את צליל האזהרה. עכברי הביקורת לומדים את זה מהר, אבל העכברים המוצמדים לא מגיבים והופכים להיות יותר ויותר פסיביים. זה קורה, משום שבשלב הראשון למדו המוצמדים שאין להם שליטה בחישמול שהם חווים, להבדיל מקבוצת הביקורת, שלמדו שיש להם שליטה.

כשמדענים עושים ניסוי על עכברים במעבדה, הם יכולים להוכיח שמספר מועט יחסית של עכברים מתנהג בדרך מסויימת, על מנת לטעון שכך מתנהגים כל העכברים. אם חמישה עכברים הגיבו באופן מסויים לסדרה של מכות חשמל, אנחנו מסיקים שכל עכבר אחר היה מתנהג באותו האופן.

עכברים במבוך - תפיסת האדם של השמאל

עכברים במבוך – תפיסת האדם של השמאל

עכברים במבוך: שמאל כלכלי (סוציאליזם)

הנחת היסוד של השמאל היא שאנשים הם טיפשים וחלשים. חוקרים של מדעי החברה – פסיכולוגיה, סוציולוגיה, קרימינולוגיה, היסטוריה, עבודה סוציאלית – מניחים שאנשים הם כמו עכברים במבוך. כולנו מושפעים מאותם הדברים באותו האופן. על כולנו חלים אותם חוקים נפשיים-חברתיים. כולנו מגיבים לאותן נסיבות באותם אופנים צפויים מראש. בימין נותנים לאדם הרבה יותר קרדיט. בימין מניחים שמותר האדם מן העכבר, שבני אדם הם יצורים נבונים, חושבים, בוחרים, שמנהלים את חייהם, את גורלם, את עתידם, שמקבלים החלטות באופן הגיוני ורציונלי, שיש להם אחריות לבחירותיהם ולמעשיהם, שלא קל כל-כך לתמרן אותם ולהפעיל עליהם מניפולציות. ימנים אוהבים בני אדם.

המחלוקת הזו היא סביב ההכרה בדטרמיניזם, או דטרמיניזם חברתי. ניתן לנסות להוכיח או להפריך את התפיסה היסודית הזו, אולם לצורך העניין אתייחס אליה כאקסיומה: יש מי שמראש תופס את האדם ככזה שאיננו שולט בגורלו, ויש מי שאיננו תופס אותו כך.

 ימין כלכלי מבוסס על ההנחה, שכשיש חופש – הצלחתו וכישלונו של כל אחד מונחים בידיו. מי שיתאמץ ויהיה חרוץ – יצליח, ויוכל להתעשר. מי שיתבטל, או יזניח את עצמו – ייכשל. כלומר: השוק החופשי מטיל על הפרט אחריות אישית גבוהה לחייו וגורלו. שמאל כלכלי גורס, שהחופש הימני הוא חופש מדומה, משום שלמעשה אין לנו שליטה על חיינו ועל גורלנו. העתיד שלנו תלוי בעבר שלנו ובנסיבות שלתוכן נולדנו ושבהן גדלנו, ויש לנו סטטיסטיקה בשביל לגבות את זה. מי שנולד עני ימות עני ומי שנולד עשיר ימות עשיר. כמעט ואין מקרים של ניעות חברתית – אין אנשים שנולדו להורים עשירים ואיבדו את מעמדם החברתי, ואין אנשים שנולדו להורים עניים ונהיו אמידים או בעלי אמצעים. נכון: יש כמה כאלה. כל אחד מכיר איזו דוגמא מדהימה של סינדרלה מודרנית כזו או אחרת – אבל אנחנו מסתכלים על טבלאות, על סטטיסטיקה, ולא על קוריוזים מעוררי השראה. סטטיסטית, היכולת לנוע בהירארכיה הסוציואקונומית, היא אפסית. אנחנו אומרים: אנשים בחברה הם כעכברים במעבדה. לא צריך לתת להם יותר מדיי קרדיט – הם לא מעצבים את חייהם ולא בוחרים את גורלם. הנסיבות עושות את זה. כלכלה שמאלנית מבקשת לצמצם את החופש המדומה ולהרחיב את הרווחה של כלל הציבור.

דוגמא ומופת או קוריוז מעורר השראה? ביל גייטס

דוגמא ומופת או קוריוז מעורר השראה? ביל גייטס

עכברים בתא מחושמל: שמאל חברתי (ליברליזם)

מסקנה ישירה מן ההנחה הזו היא, שמוטלת עלינו חובה להתחשב בחלשים, במי שגורלם לא האיר להם פנים, במי שנקלעו לסבך כזה או אחר, או במי שהם פשוט שונים מהנורמטיבי והשכיח. לעתים מובעת תמיהה על כך, שתמיכה בחירות בהיבט הכלכלי נחשבת לגישה ימנית, ואילו תמיכה בחירות בהיבט האישי – מה שנקרא: ליברליזם – נחשבת לגישה שמאלנית. ההבדל היסודי בין שמאל וימין איננו הצידוד בחופש – המשותף לכולם – כי אם האמונה או אי-האמונה שביכולתנו לממש את החופש שניתן לנו לכאורה.
תמיכה בהומוסקסואליות, בזכויות להט"בים, כגון נישואין חד-מיניים, פונדקאות ואימוץ, תמיכה בהפלות, בסקס מחוץ למסגרת הנישואין ובגירושין – כל העמדות הללו נחשבות לעמדות שמאלניות. אותם שתומכים בכלכלה שמאלנית תומכים גם בהן. בישראל הדבר מורגש פחות, אם כי גם אצלנו יש זיקה מסויימת בין ניאו-ליברליזם, ימין מדיני ושמרנות. העמדה האנטי שמרנית איננה מבוססת דווקא על צידוד-יתר בחופש, כי אם על ההנחה שבמהותנו, כפרטים, אנחנו נעדרי חירות: אנחנו לא בוחרים להיות הומוסקסואלים, לא בוחרים להיכנס להריון בגיל 16, לא בוחרים להתחתן עם הגבר הלא-נכון – כל הדברים הללו קורים לנו בניגוד לרצוננו. ימנים מאמינים בחופש הבחירה, ולכן גם בחובה הנגזרת ממנו – החובה לקבל בחירות "נכונות”. שמאלנים מניחים שאנחנו לא באמת בוחרים דברים מסויימים – ולכן בחובה החברתית להגן על מי שנסיבותיו האישיות אינן נורמטיביות או אינן נוחות.

תמיכה בזכויות להט"ב כהכרה בחוסר בחירה? מפגינים במצעד הגאווה

תמיכה בזכויות להט"ב כהכרה בחוסר בחירה? מפגינים במצעד הגאווה

כפות המאזניים: שמאל משפטי (אנרכיזם)

הבדל עקרוני בתפיסת העולם שבין שמאל לימין, הוא האתיקה הנובעת מן ההכרה הזאת. באופן כללי, בימין מחפשים צדק. בימין מחפשים מוסר אפלטוני: מוסר של תורת המידות. פעמים רבות משתמשים בימין במוסר מהסוג של עין תחת עין, או גרסאות מרוככות שלו. בימין מאמינים באחריות אישית – אדם אחראי למעשיו, ומוטלת עליו החובה לבחור בחירות טובות ונכונות, ומוטל עליו לשאת בתוצאות של מעשיו ובהשלכות הנגזרות מהן. על כפות המאזניים של הימין מונחים שכר ועונש: על מעשים טובים מקבלים גזר, ועל מעשים רעים מקל.

בשמאל לא מחפשים צדק. בשמאל מחפשים רווחה. השמאל מבוסס על מוסר של בעלי זכויות, ולא על מוסר של בעלי חובות. על כפות המאזניים של השמאל מונחות התוצאות הצפויות מהתנהלויות כאלה ואחרות שלנו כחברה. זה מכונה: תוצאתנות. אנחנו לא מענישים מישהו כי כך ראוי, אנחנו בוחרים עונשים בהתאם להשלכות ולתוצאות שלהם. ביסוד המחלוקות האקטואליות בין שמאל וימין ניצבת המחלוקת התיאורטית בין מיל לבין קאנט, בין דאונטולוגיה לבין תועלתנות, בין מוסר של בעלי חובות מוסריות לבין מוסר של בעלי זכויות מוסריות.

רבים בשמאל מתנגדים לבתי סוהר - כלא אלקטרז בארצות הברית

רבים בשמאל מתנגדים לבתי סוהר – כלא אלקטרז בארצות הברית

 ההתנגדות לשחרור מחבלים פלסטינים בעסקת שליט, למשל, כשהיא נשענת על האמירה: “הם פשעו, מגיע להם עונש" – מהווה עמדה ימנית. כשהיא נשענת על האמירה: “הם מסוכנים, הם עלולים לפגוע באנשים נוספים אם ישוחררו" – מהווה עמדה שמאלנית. שמאלנים עשויים להתנגד לבתי סוהר כליל. השמאל מניח שגם פושעים, בעצם, אינם אחראים למעשיהם, כיוון שכולנו קורבנות של נסיבות החיים שלנו. שמאלני עשוי לרכוש אמפתיה רבה למי שמצבו הנפשי והחברתי רע עד כדיי כך שהוא רצח, למשל, אדם אחר במודע ומתוך כוונת זדון. אדם כזה תמיד יהיה אדם סובל. אין רוצחים מאושרים. רוצחים סובלים תמיד ממצוקה ומועקה עמוקות, ולרוב גם מסוציופתולוגיות ומפסיכוזות כאלה ואחרות. רוצחים זקוקים לתמיכה והגנה, למסגרות מכילות, לתכניות שיקום ולקהילות מעצימות. אם נסב להם סבל רב יותר – לא תצמח מכך שום תועלת לקורבנות שלהם. אם נאפשר להם לצמוח מתוך התהום שהם מצויים בה – תצמח מזה תועלת להם ולחברה בכלל. שמאלנים לא שונאים פושעים, אלא אוהבים אותם. שמאלנים לא רוצים לנקום בפושעים, אלא לעזור להם.

הבנאליות של הרוע: שמאל מדיני (סוציולוגיה וגזענות)

אם השמאל מניח שאנשים הם כמו עכברים במבוך, הרי שהוא מניח כפועל יוצא, שלכל התנהגות שלהם יש הסבר ואת כל ההתנהגויות שלהם ניתן לחזות מראש. אין זה אומר כמובן שתמיד ההסבר נמצא בהישג יד או שיש לנו יכולת אמיתית לנבא כיצד אנשים יתנהגו בנסיבות נתונות – ישנם דברים רבים שאיננו יודעים להסביר ואיננו יודעים לחזות – אולם, אנחנו מניחים שתמיד ישנו הסבר רציונלי וסיסטמטי כלשהו, לכל התנהגות אנושית. אנחנו מניחים שבני אדם כפרטים, ושהחברה האנושית ככלל, הם סובייקטים למחקר אמפירי. כל מדעי החברה – אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, כלכלה, קרימינולוגיה – מבוססים על ההנחה הזו.

באותו האופן, אני מגדיר כל התנגדות להנחה הזו – כל טענה כאילו יש באדם דבר-מה מופלא, חד-פעמי, בלתי-ניתן-להסבר – כעמדה ימנית. כך גם באשר לדברים שליליים שאינם ניתנים להסבר: סירוב לנסות להבין תופעות קשות ומזעזעות, או סירוב להאמין שניתן להבין אותן או שצריך להבין אותן – מהווים עמדות ימניות.

 שמאלני ידגיש שאפילו מחבל מתאבד הוא בן אדם, ואפילו הוא מופעל על-ידי אותם כוחות אבסולוטיים, שהיו פועלים באותו האופן על כל אדם אחר בנסיבות זהות. אמירות מהסוג: “הם חיות אדם! הם לא אנושיים! איך אפשר לעשות דבר כזה?!”, הן אמירות ימניות. בסרט ג'נין ג'נין מתאר אחד הניצולים את הטבח, ואחר-כך אומר: “אני לא מבין איך הם יכולים להתנהג ככה, היהודים. אני לא חושב שאלוהים ברא אותם. לא יכול להיות שהוא ברא יצורים אכזריים כל-כך. הם לא בני אדם". הסרט, בהקשר שבו הניצול מדבר, מציג אותו במבט אמפתי. אפשר, בהחלט, להבין מאיפה מגיעים הזעם שלו, התסכול והשנאה – אבל מבחינת היסוד הפילוסופי שבבסיס הטענה שלו, זוהי התבטאות מאוד ימנית בשל ההנחה שיהודים מתנהגים בדרכים שאינן ניתנות להסבר, ולא בשל השנאה שהיא מביעה כלפיהם.

העד הפלסטיני הביע עמדות ימניות - הסרט ג'נין ג'נין

העד הפלסטיני הביע עמדות ימניות – הסרט ג'נין ג'נין

הטענה לפיה אני יכול להציב כל התנהגות אנושית על רקע הנסיבות שבתוכן היא מתרחשת – נסיבות נפשיות, חברתיות, תרבותיות, חומריות – פירושה גם, שאני מאמין ששום דבר איננו מאפיין אינהרנטי של המבצע. אני מניח שהוא פעל כפי שפעל, או שהוא חושב כשם שהוא חושב, בשל מכלול הגורמים המעצבים הללו. אני טוען: על מנת שיצא אי מי לפוצץ את עצמו במרכז תל אביב צריכות להתקיים נסיבות כאלה וכאלה. בהינתן נסיבות כאלה וכאלה – כל אחד אחר היה נוהג באותו האופן. זו ההנחה שביסוד האמונה השוללת עמדות גזעניות. אין זה אומר שכל העמדות הימניות הן גזעניות, אבל זה אומר, שאני מגדיר את כל העמדות הגזעניות בתור עמדות ימניות. מי שחושב שהיהודים מסוגלים לבצע פשעים איומים פשוט משום שככה זה יהודים – הוא ימני. המחשבה שערבים פשוט שונאים אותנו ואין מה לעשות לגביי זה, היא מחשבה ימנית. החשיבה השמאלנית מנסה להסביר מאיפה מגיעה אלימות ומאיפה מגיעה שנאה, וטוענת שהיא מוטמעת בכל אחד מאיתנו כבן אנוש, ומתפרצת בהינתן מכלול כלשהו של נסיבות שגורמות לה להתפרץ. זו העמדה המוכרת והקשה לעיכול של הבנאליות של הרוע: גם הנאצים היו בני אדם בדיוק כמוני וכמוך. גם אני ואתה היינו נאצים אילו היינו נולדים למשפחה גרמנית ממוצעת בשנות השלושים.

אם היינו נולדים שם במקרה, האם היינו נבלעים בהמון הזה? מצעד נאצי בתקופת הרייך השלישי

אם היינו נולדים שם במקרה, האם היינו נבלעים בהמון הזה? מצעד נאצי בתקופת הרייך השלישי

תיקון עולם: פתרונות ריאליים מימין ומשמאל

מן ההבדל שבין תוצאתנות לבין אמונה בחופש הבחירה נובע גם פער הכרחי בהתייחסות לתופעות בלתי רצויות ושליליות: בימין מחפשים אשמים, בשמאל מחפשים פתרונות. אני מוצא את עצמי לא אחת בויכוחים מול מי שמחפש להוכיח את האשמה של ישראל, במקום לנסות להבין ולנתח למה ואיך דברים קורים. זה מובן: החיפוש אחר אשמה הוא מפתה מאוד. עוולות מתרחשות, ומעוררות בנו חשק להעלות מישהו על המוקד. אופן חשיבה שמאלני, בעיניי, מתאמץ להתגבר על החשק הזה. אין אשמים. אין אנשים רעים. השאלה: "עד כמה זה שכיח שישראל כמערכת שלטונית, או ישראלים כנציגיה של המערכת הזו, מבצעים פעולות נגד האנושות ונגד המוסר?” – היא ימנית, ובעיניי איננה שאלה מעניינת כשלעצמה. היא חשובה רק אם היא נשאלת מתוך הכרה שכל התנהלות אנושית היא תוצאה של מנגנונים ומבנים.

תוצאה של מנגנונים ומבנים - תפיסת העולם של השמאל

תוצאה של מנגנונים ומבנים – תפיסת העולם של השמאל

השלב הבא, לאחר שויתרנו על החיפוש אחר אשמים ואשמה, והקדשנו את עצמנו לניתוח המנגנונים – הוא השאיפה לתקן את המנגנונים עצמם. כלומר, השמאל הוא מטבעו יותר אופטימי ויותר רדיקלי מהימין. על מנת להיות שמאלני, אתה מוכרח להאמין שהחברה היא ברת תיקון. שהמנגנונים והמערכות החברתיות, שהנסיבות הסוציואקונומיות והתרבותיות, שהערכים הרווחים והאמונות הנורמטיביות – שכל הדברים הללו עשויים להשתנות. בעצם, אין אתה מוכרח להאמין שהשינוי אפשרי, אלא רק שהוא ראוי. אולי לא עלינו המלאכה לגמור, אך בהחלט איננו בני חורין להבטל ממנה. והמלאכה איננה לתפוס את האחראים ולהעמיד אותם לדין. המלאכה היא ליצור חברה מתוקנת, נעדרת עוולות. לתקן את העולם.

 הגישה הימנית היא שהשאיפה לתקן את העולם היא נאיבית, דמיונית, בלתי סבירה. לעתים נשמעת הטענה, שהשאיפה לתקן את העולם היא מסוכנת. הגישה הימנית היא שדברים מסויימים תמיד היו ותמיד יהיו, וכל שנותר לנו הוא לגדר את עצמנו ולהדוף את הסכנה רחוק ככל שידנו משגת ממפתן דלתנו. אמירות ימניות שכיחות הן: “אין מה לעשות, ככה זה בחיים", או "ככה זה בטבע". בימין מניחים שלא ניתן למנוע נוכחות של כוח – ולכן כדאי פשוט להיות בעל הכוח, בכדיי להגן על עצמך וליהנות מיתרון מעשי. בימין מאמינים שלא ניתן לחלק את השפע באופן שיוויוני: תמיד יהיו עשירים ועניים, ולכן כדאי להיות עשיר, ולדאוג לאינטרסים שלך. בימין סבורים שלא ניתן להשיג שלום, אך ניתן להשיג רגיעה המבוססת על הרתעה. שלום אמיתי נובע ממאזן כוחות שהוא לטובתנו.

זהויות סקטוריאליות וערכים אוניברסליים

שילוב כל הגורמים הללו מוביל אותי להבדל אחרון והכרחי בין ימין ושמאל. מעצם טבעו, כפי שנוסח במאפיינים לעיל, שואף השמאל להיות אוניברסלי ואבסולוטי. אם כל בני האדם זהים ומופעלים על ידי אותם הכוחות, ואם השאיפה היא ליצור מערכת של כוחות שאין בה עוול – הרי שזהויות אינן גורם משמעותי במיוחד, ופעמים רבות הן מתמסמסות כליל. ערכים הומניסטיים, פציפיסטיים, אנטי-מלחמתיים, בלתי אלימים – הם ערכים של השמאל. הימין יכול לטעון שאלימות היא רע הכרחי, אך הדגש יהיה על היותה הכרחית, ולא על היותה רעה. ערכים לאומיים, פטריוטיים, פרטיקולריסטיים, סגרטטיביים, ערכים של הגנה עצמית ושל הזכות להגדרה עצמית, ערכים של זהות ושל שייכות לקבוצה מכילה, ערכים של הזדהות עם אינטרסים של קבוצת השייכות וכן הלאה – כל אלה הם תמיד ערכים של הימין.

 הניתוח הזה היה ניתוח נורמטיבי ולא ניתוח תיאורי. הווה אומר – לא ביקשתי לתאר את המצב כמות שהוא, אלא להגדיר דרך חדשה לראות את הדברים. חיפשתי את מערכת האמונות המטאפיסיות הניצבות ביסוד העמדות הפוליטיות. אני טוען שניתן לזהות רסיסים של האמונות הללו במשנותיהם של בעלי תפיסות אידיאולוגיות-פוליטיות כאלה ואחרות, גם אם הם עצמם אינם יודעים לנסח את משנותיהם באופן כזה. כך או כך, החלוקה שערכתי מתעלמת מזהותם של בעלי העמדות, ומתמקדת בעמדות כשלעצמן – באופן כזה, היא מוצאת את המשותף בין הימין הישראלי, הפלסטיני, האמריקאי והשוודי: אין זה חשוב מה המוצא שלך, מה המצע שלך, האם אתה פרו-ישראלי או פרו-פלסטיני, האם אתה מצביע למערך או לחירות. היא מוצאת את המשותף בין שמאל כלכלי, חברתי, משפטי ומדיני. הגישה הזו בוחנת את המניעים הרעיוניים שביסוד המצע, ולא את המצע עצמו.

 דעות מימין ומשמאל

אם כן, פעילה ישראלית פרו-פלסטינית שפצחה בצהלות קולולו נוכח מותם של חיילים ישראלים נמנית על מחנה הימין, ומביעה עמדות קיצוניות של הימין הפלסטיני. אינטלקטואלים מערביים שתומכים בפעילות אלימה של החמאס מציגים עמדות ימניות, סקטוריאליות ואלימות. פעילת העצמה-נשית שקוראת לסרס אנסים ולתת להם להירקב בכלא מביעה עמדות ימניות ואנטי-פמיניסטיות.

הקצוות של הסקאלה התיאורטית בין "ימין" ו-"שמאל" הם קצוות של פרשנויות שונות ולא של מסקנות שונות: יכול להיות מצב ששתי פרשנויות שונות של המציאות תגענה לאותה מסקנה אופרטיבית. חרדים מתנגדים למצעד הגאווה מטעמי שמרנות, אנרכיסטים מתנגדים למצעד הגאווה משום ש"אין גאווה בכיבוש" או משום ש"אף אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים". העובדה שאלה ואלה הגיעו לאותה המסקנה לא אומרת שהם שייכים לאותו מחנה. אנשי ימין שמאמינים בארץ ישראל השלמה ואנשי שמאל שמאמינים במדינת כל אזרחיה עשויים ליצור קואליציה בעד סיפוח השטחים, ובכל זאת אין הם שייכים לאותו מחנה. כך גם התנגדות לשחרור מחבלים בעסקת שליט – דוגמה שנתתי לעיל – עשוי לנבוע ממניעים שונים ומגישות אתיות, סוציולוגיות ואפיסטימיולוגיות שונות.

 מכל מקום, מובן שאין בעולם "שמאלנים טהורים" או "ימנים טהורים": כל אחד נמצא איפשהו על הסקאלה. מובן שאנשים אוחזים בעמדות מורכבות יותר מהקצוות המוחלטים שתיארתי כאן. מובן שהעמדות שלנו מכילות איזושהי סינתזה בין דטרמיניזם לבין בחירה חופשית. מובן שרובנו משתייכים למחנות פוליטיים מטעמים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים, ולא מתוך עמדות פילוסופיות מורכבות ומפורטות. מובן שהשתייכות למחנות איננה השתייכות אידאולוגית בהכרח – הרי הפעילה הפרו-פלסטינית, האינטלקטואלים המערביים ופעילת ההעצמה הנשית שתיארתי לעיל נתפסים כנציגים של השמאל הקיצוני, ולא כנציגי תפיסה ימנית. המבט שהוצג לעיל הוא בלתי סוציולוגי במוצהר: לא ביקשתי לפלח את המחנות הפוליטיים, אלא להציע נקודת מבט חדשה.

 ישנה סקאלה דמיונית בין "שמאל אבסולוטי" לבין "ימין אבסולוטי". אף אחד לא נמצא באחד הקצוות האבסולוטיים של הסקאלה – כולנו נמצאים במקום כלשהו לאורכה. השאלה ששאלתי היא: מהם הקצוות הללו? מהיכן עד היכן הסקאלה נמתחת? והשבתי: בשורש הדברים, הסקאלה איננה תלויה במצעים השונים, במסקנות האופרטיביות השונות, אלא היא תלויה ביסודות המטאפיסיים השונים, בתפיסות השונות לגבי מהות האדם. ניסיתי לשרטט את הסקאלה מתוך מקום של כבוד לימין ולשמאל: במקום לקרוא לאלה יפי נפש ולאלה גזענים חשוכים – לנסות לשייך את אלה ואת אלה לגישות יסודיות שונות באתיקה, אונטולוגיה וסוציולוגיה. הקצה התיאורטי של "השמאל הטהור" הוא הקצה שמאמין בדטרמיניזם, וכפועל יוצא בתוצאתנות ולכן באוניברסליזם. הקצה התיאורטי של "הימין הטהור" מאמין בבחירה חופשית, וכפועל יוצא בתורת המידות ובפרטיקולריזם.

אודות דני אורבך

ברוכים הבאים לבלוג "הינשוף"! קוראים לי דני אורבך, ואני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, חוקר הפיכות צבאיות, טרור פוליטי, התנקשויות ואי ציות צבאי ביפן, סין, גרמניה ובכלל. בעבר פרסמתי בעברית את הספר "ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר" בהוצאת ידיעות אחרונות. הבלוג הזה יעסוק בפוליטיקה, היסטוריה, ושאר נושאים המעניינים אותי.

פורסמה ב-ספטמבר 11, 2013, ב-ינשוף פוליטי-מדיני ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 34 תגובות.

  1. לא ממש ברור לי איך מתוך הנחה של חופש בחירה נובע בהכרח שאין מה לנסות לתקן את החברה. או להפך, למה תפיסה דטרמיניסטית לא מביאה לדכדוך ומחשבה ש"אין מה לעשות כך הם בני האדם". אבל נראה לי שמתואר כאן הציר רומנטיקה-רציונליזם שבו בדרך-כלל הימין הוא הצד הרומנטי בציר. מצד שני הציר הזה לא זהה לציר רדיקליות-שמרנות (אפשר להיות שמרן רציונליסט שיסביר שאין מה לעשות, כך הם בני האדם, הם רעים וחלשים ולכן צריכים מוסדות שיחזיקו אותם קצר) ואפשר להיות רומנטיקן ורדיקלי להאמין גם ברוח האדם וגם ביכולתו לשפר את עצמו – וכפי שהראית הציר החברתי לא חופף לכלכלי. מה שכן בדרך כלל קוראים ימין למי שבעד שימור המצב הקיים (או חזרה למה שנתפס כמצב קודם) ושמאל למי שבעד שינוי. אבל בסופו של דבר זו חלוקה שרירותית, שנקבעה בנסיבות הסטוריות מסויימות והתפתחה משם באופן שונה במקומות שונים בנוגע לסוגיות שונות.

    בכל מקרה זה יצטרך הרבה יותר הדגמות כדי שאשתכנע הן שהחלוקה תופסת, שהיא מלמדת אותנו משהו שימושי ושהיא לא נופלת למעגליות ולכשלים כמו No True Scotsman והכי חשוב בעיני – שזה באמת למה אנשים מגדירים את עצמם כשמאליים וימניים. אני לא מאמין בישויות מטפיזיות.

  2. חלוקה יפה. כל עוד אתה מודע לעובדה שזה רק סיב אחד בחוט…

  3. פעמים מוזכר כי קיימת חוסר-עקביות, או שמא אנומליה בעמדות מסוימות. כך האנרכיסט, שמפיל גדרות ושואף לאוניברסליזם, יימנע מכל התערבות חיצונית על חייו ויבקש להרחיב את מידת החופש (בדומה לימין כלכלי). גם רבים מבעלי העמדה הימנית הכלכלית יבכרו שווקים פתוחים ומעבר סחורות, דעות ורעיונות בין כל חלקי העולם אולם בד בבד ינסה לשמר את הערכים הלאומיים והפרטיקולריים של תרבותו שלו (ולהיפך, השמאל הכלכלי מטיל סובסידיות ובעקיפין משמר משטר פריבילגיות בתחום הכלכלי).

    לגבי התחום המשפטי, מעניין אותי לדעת כיצד יוגדרו אלו הרואים בכליאה מרכיב שיקומי (אני מניח ששמאל) ויותר מכך – אלו שיתנגדו להטלת עונשים (נגיד עונש מוות) משום טענה מטאפיסית שאף על פי שחטא – אדם אחד אינו יכול להחליט על קצו של אדם אחר? (סביר להניח שזו תהיה עמדה רליגיוזית, המעמידה את קיומה של ישות עליונה כמגבלה ורסן בפני אנרכיה).

    והיכן תמקם עמדת יסוד הגורסת כי האדם במרכז (הומניזם) אל מול עמדות המציבות דבר אחר במרכז (נגיד האל, האומה, הגזע, המעמד)? ושאבין, כל אימוץ עמדה לאומית בעיקרה היא ימנית? כלומר, השמאלן המוחלט ייחשב זה התומך בביטול מדינת הלאום? ומה באשר לאדם שתומך במדינה המושתת על יסוד אזרחי או כזו המכילה כמה לאומים?
    בגיליון 1 של כתב העת זהויות נכתב על מתינות מימין ומשמאל. לצערי איני זוכר פרטים מדויקים יותר, אך זכור לי שהשתמע כי גם עמדות שרואות עמים ואומות כאורגניזמים חיים יכולות להגיע למתינות. רק איני זוכר כיצד (אולי כי אורגניזם מסוים רחב מספיק להכיל קבוצות נוספות, גם כאלה הנדמות לנו כאויבים לנו).

  4. אני מאד לא מסכים עם המאמר במספר רמות. ראשית כל, כפי שכמה מהמגיבים כאן ציינו, חלוקה מטפיזית בין ימין ושמאל נראית לי מגוחכת, בדיוק כמו שהמושג המטפיזי של האומה (ע"ע אם תרצו) אינו מרחף באוויר במנותק מרעיונות אנושיים. ימין ושמאל זו חלוקה לקטגוריות. כמו כל קטגוריה, אין ימין ואין שמאל במציאות בחוץ, והקטגוריות תקפות בשתי רמות בלבד: א. ככלי להבין את האופן שבו שחקנים במערכת הפוליטית מגדירים את עצמם. ב. כקטגוריות אנליטיות שמסייעות לנו להבין את המציאות טוב יותר. מעבר לזה, כל ניסיון לשים מסמרות מוחלטים נדון לכישלון.

    בנוסף לאמור לעיל, במאמר יש בעיות רבות נוספות. הנאצים, למשל, האמינו שאין לבני אדם חופש בחירה במובן המהותי ביותר: תכונותיו של כל אדם נקבעות אך ורק על פי הדם והגזע. כך, יהודי אינו "נענש" בגלל חטאיו האישיים (גם אם הרטוריקה הנאצית הדגישה לפעמים חטאים של יהודים ספציפיים, מסיבות תעמולתיות). הוא לא בחר ברוע במודע, הוא רע כי כך גזעו מחייב אותו להיות. לכן, לפי התורה הנאצית, אין טעם בנסיונות לחנך את היהודים (כמו מאמץ הכנסייה לנצרם) כי אין להם ברירה אלא להתנהג כפי שהם מתנהגים. הפעולות נגד היהודים, מבחינה זאת, אינן "עונש" כמו ניסיון להגן על הגזע הארי מסכנה אובייקטיבית. לפי הגדרותיו של כותב המאמר, הנאצים היו שמאלנים, לפחות במובן שהם שללו את חופש הבחירה מבני אדם.

    גם הפשיזם הקלאסי יותר האמין שהאינדיבידואל הוא קודם כל חלק מאומה, אורגניזם גדול ורחב יותר, ורק לאחר מכן פרט. חופש הבחירה של הפרט, אם הוא בכלל קיים, קיים רק במסגרת הגדולה יותר של האומה. האם הפשיסטים גם היו שמאלנים?

    מצד שני, משטרים סוציאליסטים וקומוניסטיים הדגישו, לעיתים קרובות מאד, את תפקידו של הפרט ההירואי במהפכה. יש כאן סתירה שטמונה בלב התורה המרקסיסטית עצמה. מצד אחד, מרקס הדגיש את התהליכים הלא אישיים שמקדמים את ההיסטוריה מקומוניזם פרימיטיבי, עבור בדספוטיזם, פיאודליזם, בורגנות ולבסוף סוציאליזם וקומוניזם. מצד שני, הוא ויורשיו גם הדגישו את תפקידו של ההוגה הסוציאליסטי כנביא ומתקן, שרק הוא יכול להוציא את הפועלים מבורותם ולחולל את המהפכה. הסוציאליסטים, אם כן, גם כן האמינו ביכולתו של פרט בודד לשנות את התהליכים הגדולים של ההיסטוריה. אחרת, מה צורך יש בכלל במפלגה קומוניסטית?

    ולבסוף, אני חושב שכותב המאמר אינו מודע להנחות היסוד ההומניסטיות של עצמו. מדוע הגישה ששוללת מבני אדם את חופש הבחירה חייבת להוביל בהכרח למסקנות הומניסטיות (זכויות להט"ב, שיקום במקום ענישה) וכדומה? באותה מידה, אפשר להגיע למסקנה שהפושעים מונעים לפשעיהם מנסיבות אובייקטיביות ואין להם חופש בחירה, אבל כדי לקדם את הטוב הכללי, כדי לתקן את העולם, עדיף דווקא להשמיד אותם. אם ממילא כולם כלים חסרי חופש בחירה בחזון גדול יותר – אז למה לא למעשה? אם אני יכול לתקן את העולם ולמקסם את הטוב הכללי של רוב בני אדם על ידי השמדת אחדים, למה לא לעשות זאת? אני לא טוען שזו המסקנה היחידה מהטיעון של "עכברים במבוך מחושמל" שהעלה כותב המאמר, אבל זו בהחלט מסקנה אפשרית שחשוב לתת עליה את הדעת.

    ובכל זאת, אני חושב שהמאמר עשוי לפתוח דיון מעניין על ההגדרות שאנחנו משתמשים בהן. מהם בדיוק "שמאל" ו"ימין", והאם, לאור האמור לעיל, יש להגדרות הללו ערך אמיתי מעבר לזיהוי העצמי של בעליהן?

    • שמעתי לא מעט פעמים את הדעה שהנאציזם, למרות שקוטלג כימין, ברמה האידיאולוגית הוא יותר מתאים להיחשב כשמאל. לא הייתי שולל את התיאוריה הזו על הסף.
      ראה את מאמרו של דיוויד הירש בנושא

      • תלוי בהגדרה שמאמצים לשמאל/ימין אפשר לבחור קריטריונים שישימו את מי שאתה רוצה איפה שאתה רוצה. אבל למיטב ידיעתי הנאצים מיקמו את עצמם וזוהו כימין – אבל היכולת לשחק עם הגדרות היא אינסופית.

      • עמוס צודק כמובן, ויש לדבר חשיבות גדולה – משום שכל הבריתות הפוליטיות של
        הנאצים, האופן שבו התייחסו אליהם והאופן שבו הם התייחסו לאחרים, מיקם אותם
        באופן ברור בגוש הימין הגרמני (אמנם בקצה שלו, ועם יחסים מתוחים עם שאר מרכיבי
        הימין). אבל לפי חלק גדול מהנחות היסוד של נירוס, הם דווקא נמצאים בשמאל.

      • ודבר נוסף הוא כמובן עניין החירות, ואפילו כאן אי אפשר לטעון לעקביות
        באידיאולוגיה של אדם שהוא גם ליברל מבחינה חברתית וגם סוציאל-דמוקרט מבחינה
        כלכלית. הוא תומך בחירות אישית (להט"ב, הפלות) אבל הצעדים שהוא מקדם, כמו למשל
        אובמה קייר, פוגעים בחירות באופן חמור מאד במובן הכלכלי שלה.

        2013/9/13 Danny Orbach

        > עמוס צודק כמובן, ויש לדבר חשיבות גדולה – משום שכל הבריתות הפוליטיות של
        > הנאצים, האופן שבו התייחסו אליהם והאופן שבו הם התייחסו לאחרים, מיקם אותם
        > באופן ברור בגוש הימין הגרמני (אמנם בקצה שלו, ועם יחסים מתוחים עם שאר מרכיבי
        > הימין). אבל לפי חלק גדול מהנחות היסוד של נירוס, הם דווקא נמצאים בשמאל.
        >
        >

  5. האם נירוס הוא הבלוגר אישתון? משום ששניהם פרסמו על בדיוק אותו הנושא היום: הבדלי בין ימין לשמאל.

  6. יש ספר של חוקר אמריקאי בשם תומס סואל, שתורגם לעברית בשנת 2000 (הוצאת שלם), בשם עימות בין השקפות. הוא טוען שם. לא ממש קראתי אותו לעומק (ניתן לעיין בעמודים הראשונים בקישור), אבל בגדול הוא מזהה שתי השקפות עולם: השקפה "בלתי מוגבלת" (unconstrained) והשקפה "מוגבלת" (constrained). כדברי עורך המהדורה העברית: השקפה אחת רואה את האדם כיצור גמיש למדי ובעל פוטנציאל גבוה, ולרוב בלתי מנוצל, להשתכלל ולשפר את עצמו ואת זולתו; והשקפה שנייה תופסת את האדם כבעל אופי שניתן לשפרו, אם בכלל, רק לאורך דורות, וכיצור שמאמציו לתקן את החברה מחטיאים את מטרותיהם בתדירות מבישה, ואף הישגיו הממשיים נתונים תמיד לערעור". (עמ' יא)

    http://www.shalempress.co.il/catalog/product.asp?id=80&catalogName=%E4%E2%E5%FA+%E3%EE%E5%F7%F8%E8%E9%FA

    סואל הוא אינטלקטואל (שחור) שמרן מאוד, והוא בהחלט בעד ההשקפה המוגבלת, אותה הוא מזהה את השמרנות, בעוד את העמדה היריבה הוא מזהה עם הפרוגרסיביים. הספר גם נטוע די עמוק בשיח הפוליטי האמריקאי. אבל בכל זאת נראה לי שיש לו הרבה משותף עם התזה שבפוסט.

    מעבר לכך, אני מסכים עם דני ועמוס לפני שבפועל, קשה מאוד לסווג עמדות קיימות ואידאולוגיות היסטוריות על הציר הזה שבין ימין לשמאל, ושמדובר בסה"כ במושגים יחסיים, שמשתנים בהתאם לנסיבות ההיסטוריות.

    • ואני אוסיף שהרבה פעמים מי שעושה את החלוקה יעשה אותה בדיוק לפי הפרמטר שהוא רוצה לתקוף. לגבי הרבה מהמשותף עם התזה שבפוסט – נראה שהוא טוען ההפך. הרי בפוסט נירוס טוען שדווקא השמאל פסימי לגבי הפוטנציאל של האדם – מה שרק מראה כמה הקריטריון הזה בעייתי.

      • עמוס,

        מצד שני, הוא גם טוען בהמשך ש"השמאל הוא מטבעו יותר אופטימי ויותר רדיקלי מהימין" ושמלאכתו היא"לתקן את העולם", שזו תפיסה אופטימית, לפחות לפי הקריטריון של סואל. אני מסכים אתך שחלוקות מסוג זה נוטות להיות פולמוסניות, אם כי נירוס עשה מאמץ ראוי לשבח להיות הוגן.

  7. הי דני. שוב תודה על הפרסום, ותודה על התגובה!
    לא נצליח, ולא ננסה, לפתור את כל המחלוקות – אבל הנה כמה תשובות לטענות שלך:

    1. בשביל מה זה טוב?
    כתבת שזה מגוחך לערוך חלוקה בין ימין לשמאל מטאפיסיים, אבל אני חושב שזה פשוט תרגיל מחשבתי מעניין. הוא מעניין בגלל השאלה שהובילה אליו: האם יתכן שיש תמונת מראה בין שמאל-ימין ישראלי לשמאל-ימין פלסטיני? ניסיתי להגדיר שמאל-ימין אבסולוטי, שתקף על כולם. אח"כ ניסיתי להלביש אותו גם על שמאל-ימין בכל התחומים – חברה, כלכלה, משפט. התבססתי על החלוקה המקובלת: ניאו-ליברליזם שמרנות וענישה מוגברת בימין, סוציאליזם ליברליזם-חברתי ואנרכיזם-משפטי בשמאל. הקטגוריות הללו מקובלות בשיח, לא אני קבעתי אותן. גם לא ניסיתי להגדיר מחדש את הנחות היסוד שלהן. רק חיפשתי את המכנה המשותף של הגישות בכל גוש, וניסיתי למתוח את קווי הדמיון ואת הקשרים ביניהן. אני חושב שהסקאלה שקיבלתי היא גסה, חלקית וכללית – אבל גם נכונה והוגנת. כלומר, אני חושב, למרות כל הסייגים, שהיא עוזרת במידת-מה להבין את השחקנים במגרש. לא בטוח שזה מועיל בשום צורה, אבל אני מקווה שזה מעניין. הצהרתי במפורש שזו היומרה היחידה שלי.

    2. האם זה עומד במבחן ההיסטוריה?
    "השמאל האבסולוטי" בסקאלה שלי מאמין לא רק באקסיומה, אלא גם במסקנות שנגזרות ממנה: "דטרמינזם, ולכן תוצאתנות ולכן אוניברסליזם". "הימין הטהור" מאמין בבחירה חופשית ולכן בשכר ועונש ובפרטיקולריזם. בכלל לא בטוח שיש בעולם "שמאל טהור" או "ימין טהור" שכאלה. הנאציונל-סוציאליזם, לדוגמא, היה באמת שילוב של נאציונליזם וסוציאליזם, ולכן – בהחלט, חלק מהתפיסה שלו נמנה על תנועות שנחשבות פוליטית והיסטורית בתור שמאל. התפיסות הכלכליות והדטרמיניסטיות שלו, למשל, הן אכן שמאלניות. התפיסה הלאומית-גזעית שלו – (והיא כנראה המרכיב הכי דומיננטי בתורה הזו) – היא אולטרא-ימנית. אני לא טוען שהעולם הוא שחור או לבן, אלא מציע כלי למדוד איתו גוונים של אפור. הדוגמאות שהבאת לא ממוטטות את התזה.

    לגבי הפשיזם, שים לב – התנגדות לחירות הפרט או לחופש הבחירה לא נמצאת בכלל בסקאלה שלי. אני מדבר על אמונה או אי-אמונה שבכילתנו לממש חירות סטרוקטורלית. ניאו-ליברלים מצדדים בחירות-יתר מתוך אמונה שביכלתנו לממש אותה. סוציאליסטים דוגלים בהגבלה של חירות-מדומה לטובת שיוויון ורווחה, מתוך הנחה שבפועל החירות המבנית יוצרת הסללה ומשמרת פערי-מעמדות. הגישה הפשיסטית שתיארת לא שייכת למחלוקת הזו בכלל. מצד שני, הזדהות טוטאלית עם קבוצת השתייכות (עד כדי מחיקת האינדיבידואל) היא ימין קיצוני בסקאלה שלי. אוניברסליזם ואינדיבידואליזם הם שתי פנים של אותה המטבע, אין ביניהם סתירה. לאומיות ומחיקת-הפרט הן שתי פנים של המטבע האחרת. פשיזם זה ימין בסקאלה שלי.

    3. הכשל של מארקס והשמדת הפושעים
    הנה תיאור שמאלני של הכשל-לדעתך בתורה של מארקס, בתוך המשל של וזליגמן: ימנים הם כמו קבוצת הביקורת – הם מאמינים שיש להם שליטה על גורלם. הם אומרים – פשוט תלמד לקפוץ מעל המחסום ולהימנע מחישמול. שמאלנים אומרים – נדמה לכם שאתם שולטים בגורלכם, אבל אתם לא רואים את התמונה הגדולה. בשורה התחתונה אתם כמו עכברים במבוך. חלקכם לומדים לקפוץ ולהימנע מחישמול וחלקכם לא לומדים ומתחשמלים, אבל כולכם כלואים בנסיבות שלתוכן נולדתם. עכשיו, כשאתם מבינים את זה, אתם בטח רוצים להפסיק לקפוץ מעל מחסומים ולהתחיל לנסות לשנות את השיטה – לשבור את הכלוב. ליצור נסיבות חדשות. להקים חברת מופת. במובן הזה, אתם גם העכבר שבמבוך, אבל גם המדען שהניח אותו שם. כשעיניכם פקוחות, יש לכם את הכלים לשנות את המציאות. תפקידי, בתור הוגה-נביא, להאיר את עיניכם. (לדעתי אין כאן כשל).

    אם אתה מאמין שהשמדת פושעים מהווה אמצעי לתיקון החברה (שבירת הכלוב) ולכן היא מוצדקת – למרות שהפושעים אינם אשמים במעשיהם (כי הם כמו העכבר) – זו אכן עמדה שמאלנית קיצונית מאוד מצידך. הקומוניזם הטוטאליטרי עשה (ועדיין עושה) דברים דומים, ובדר"כ קומוניזם נחשב שמאל. גם קומוניזם אנטי-הומניסטי נחשב שמאל.

    אני מודע להנחות-היסוד ההומניסטיות שלי. לא טענתי שהומניזם הוא מסקנה הכרחית של דטרמיניזם. המהלך הוא כזה: אם אני מאמין בדטרמיניזם, כלומר – מאמין שאדם איננו אחראי למעשיו – אז אני לא מאמין באתיקה של שכר ועונש (אני עשוי להאמין בפרקטיקה של ענישה מטעמים אחרים). ואם כן, אני מאמין בשיטה אתית חלופית (תוצאתנות). האמונות האידאיות שלי, כפי שהדגשתי, יכולות להתבטא במצעים פוליטים הפוכים. אחד יאמר: השמידו את כולם, אחר יאמר: שחררו את כולם לחופשי, שלישי יאמר משהו אחר – מה שמעניין מבחינתי זה לא מה הם מציעים, אלא במה הם מאמינים שהוביל למצע הזה. הדוגמאות שהבאתי, מן הסתם, הן כאלה שאני מזדהה איתן – כלומר, הומניסטיות.

    • כמה הערות אישיות.
      1. יש לי בעיה עם הקבלות מהתנהגות אנושית לעכברים מחושמלים , עם כל הכבוד לצורך ה"מדעי" בהוכחות מעבדה וניירות עבודה (ואין הרבה כבוד).
      2. הזדהות טוטאלית עם קבוצת השתייכות היא נכונה באותה המידה לימין קיצוני ולשמאל קיצוני.
      ההתייחסות לדרכי ענישה של כל קבוצות ההשתייכות היא לא כל כך חשובה, לא לעניין תיקון דרכיהם של הפושעים ולא לענישת נקמה. אין לי הוכחות שדרך אחת עדיפה על אחרת. בסופו של עניין ההתייחסות נובעת גם ממידת ההיפגעות האישית מהפשע. ברור כי בכל המקרים הפושעים הם האחראים למעשיהם וראויים לענישה – מתקנת או נוקמת – מלבד במקרים שבהם מדובר בתיקים תפורים- תופעה נפוצה בכל החברות ובכל קבוצות ההתייחסות. הם ישלמו כדי לתקנם או להיפרע מהם, זה דומה.
      התוצאה "הסופית " תלויה באשם עצמו ויכולתו להתמודד עם מצבו.
      בדיוק כמו בנקודת ההתחלה, כשהוא חושב ועושה דברים עם מתוך רשעותו או מתוך גורלו, או מתוך לחץ חברתי ונורמות מקובלות בקבוצת ההשתייכות שלו.
      להשליך מתוך איזה ניסוי או אידיאה פיקס, או מתוך שכך כתוב באיזו תורה, מתוך מקרה אחד על התנהגות חזויה של אוסף פרטים (גזענות ?) זה בבירור חסר דיוק, תועלת וחזון.

  8. " כך גם באשר לדברים שליליים שאינם ניתנים להסבר: סירוב לנסות להבין תופעות קשות ומזעזעות, או סירוב להאמין שניתן להבין אותן או שצריך להבין אותן – מהווים עמדות ימניות. […] מי שחושב שהיהודים מסוגלים לבצע פשעים איומים פשוט משום שככה זה יהודים – הוא ימני. המחשבה שערבים פשוט שונאים אותנו ואין מה לעשות לגביי זה, היא מחשבה ימנית"

    בעיה. אם העמדות האלה היו נובעות מההנחה שציינת, הרי שמי שהיה חושב "שהיהודים מסוגלים לבצע פשעים איומים פשוט משום שככה זה יהודים " היה בהכרח חושב גם "שהערבים מסוגלים לבצע פשעים איומים פשוט משום שככה זה ערבים " – אבל אין זה כך. לא תמצא בן אדם שמחזיק ב-2 העמדות האלה, אלא תמיד רק באחת מהן. לכן אי אפשר לטעון שהא נובעת מהנחת יסוד כל שהיא לגבי טבע האדם.

  9. מעניין. אני מזדהה בהרבה מקרים עם הגישה הדטרמיניסטית. היה לנו על זה דיון פעם באחד הפוסטים שלך בפייסבוק, דני. בקשר להתנהגות של מיעוטים שחורים בארה"ב. אתה טענת שעליהם לקחת אחריות על מעשיהם ושהיות אדם ממוצא אפרו-אמריקאי לא מתיר לו לעסוק בפשיעה. שזה רק תירוץ. הסכמתי איתך, אבל חלקית.
    אני טענתי שלו אתה היית נולד לאותם הורים ובאותה שכונה וחבריך היו החברים שהיו לפושע מסוים (או אפילו לא פושע, סתם 'לא יוצלח' שיושב כל היום על קצבת סעד) – אתה היית, סביר להניח, יוצא כמוהו. לא היית מפתח תשוקה ללימודים אקדמיים ולהיסטוריה צבאית לו היית נולד למשפחה שחורה בדטרויט, מישיגן, עם אבא מובטל ואם שעזבה אותך בילדותך כדי לעסוק בזנות ולממן את הרגלי הסמים שלה. לו היית נולד בשכונת מצוקה בבאר שבע להורים ממוצעים לחלוטין, נניח – אבא פועל טקסטיל ואמא אחות בבי"ח – גם, בכלל לא בטוח שהיית יוצא מי שאתה.
    אני מאמין בדעה שהכלים שנתנו לך הוריך בבית (פיננסיים, אך לא רק – חינוך, הכוונה, ערכים ודגשים לחיים), ברוב המקרים יכתיבו איך תיראה שארית החיים שלך. הורים מוצלחים גם רוצים שילדיהם יצליחו. גם הורים עניים רוצים שילדיהם יצליחו – זה נכון – אבל ברוב המקרים אין להם את האמצעים להעניק לילד כלים לשם אותה התפתחות. לעתים העיסוק בהישרדות יומיומית לא מאפשר לאדם שום בחירה חופשית. כלכלית בטוח שלא – משום שהוא עני – אבל גם לא תפישתית. במעגלי המחשבה שלו הוא עסוק מדי ב"לגמור את החודש" ו"מאיפה להביא את הגרוש הבא". איך אדם כזה אמור "להצליח בחיים"?

    הרבה תומכי-קפיטליזם דבקים באותם דוגמאות ומקרים יחידים שבהם אדם טיפס מתחתית המדרגות להצלחה – כזו או אחרת – אבל בד"כ כלכלית. הם מתעלמים באופן גורף מהסטטיסטיקה, כדי להמשיך ולקיים את האגדה הקפיטליסטית שלהם והקלישאות הקשורות אליה ש"כל אחד יכול להצליח אם רק ירצה". האמת המצערת היא שאחוז כמעט אפסי של אנשים טיפס בסולם החברתי-כלכלי מהתחתית לשלבים הגבוהים יותר. מוביליזציה חברתית-כלכלית היא עוד תמריץ להשאיר את הסדר הקפיטליסטי המדומיין על כנו.

  10. רשימה מעניינת, תגובות אפילו יותר.
    אם יורשה לי, אציע את הפרשנות שאני נתתי לעניין: http://shnizi.wordpress.com/2012/02/18/flantland_politics/

  11. קודם כל הנחת היסוד שהשמאל רואה אנשים כחלשים בהכרח ומתוך כך חובה להגן על זכויותיהם לדעתי מוטעה. זאת לא בהכרח הנחת היסוד, ייתכן שגם השמאל יודה שאדם מסוגל להתעלות על עוניו מתוך עבודה קשה ומאמץ נפשי, אך אין זה נדרש ממנו. המגמה צריכה להיות שנקודות הפתיחה צריכות להיות שוות ככל האפשר "שוויון הזדמנויות" אמנם תמיד העשיר יעלה על העני מבחינת האפשרויות אלא שחובתנו כחברה מתוקנת לנסות לצמצם מצב זה ככל האשר ע"י חינוך חינם למשל וכך הלאה, הדאגה לחלש לא בהכרח נובעת מראייתו כחסר כל שליטה בגורלו אלא מניסיון לתקן את העיוות וליצור חברה שוויונית יותר ודבר זה לא יקרא ללא התערבות חקיקתית בגלל העיקרון הפשוט של החזק שורד.
    נקודה נוספת שהיא שגויה לדעתי היא הלהט"ב השמאל אינו בהכרח תומך בזכויות הלהט"ב כי זה נובע מחוסר ברירה אלא כי זכותם לחיות לפי דרכם כל זמן שזה אינו פוגע בשני, בין אם זה מבחירה ובין אם לא (וטענותיהם כי זה גנטי נובעות מרצון לנגח את הימין במגרש שלו) וכך גם הימין אינו בהכרח סבור כי נטייה מינית ניתנת לבחירה אלא כי זה אינו מועיל במאומה ללאום ולעתים אף נוגד את ערכיו (כמו אצלנו למשל) ועל כן אין זה משנה אם זה מבחירה או לא זהו קורבן הכרחי למען המדינה והעם.
    לסיכום הייתי מגדיר את ההבדל בין ימין ושמאל לא כהבדל בתפיסת האדם אלא כהבדל בתפיסת הלאום והמדינה, הימין מקדש את המדינה והלאום והאזרח טפל לעומת המדינה שהיא העיקר, בעוד שהשמאל דוגל בחשיבות האדם וכל מטרת המדינה היא אך ורק בשבילו, לכן המדינה טפלה לאזרח לו אמורה לדאוג. בשתי מילים הימין דוגל בשוויון חובות בעוד השמאל בשוויון זכויות.

    • עד שמגיעים לליברטריאנים שרוצים שהמדינה לא תתערב לאנשים בחיים לא מצד ה"חובות" ולא מצד ה"זכויות" ובדרך-כלל נתפסים כימין ולזרמים היותר אוטוריטריים/פטרוניים/לאומיים של סוציאליזם שמבחינתם החוזה של האדם עם המדינה הוא דו-כיווני ודורשים מהפרט לבטל את עצמו בפני המדינה בהרבה מקרים.

      • במאמר שפרסמתי בזמנו על הוגה מרכזי בימין הרדיקלי היפני שלפני המלחמה (שנהג
        לצטט בעקבות את מרקס ולנין), טענתי שהמפה הפוליטית דומה לכדור יותר מאשר לנייר
        שטוח. לפעמים חוגים מסויימים ב"ימין הקיצוני" וב"שמאל הקיצוני" דומים אחד לשני
        בהנחות היסוד יותר מאשר הם דומים לזרמים המתונים יותר במחנה שלהם, כביכול.
        הפשיזם מחד והבולשביזם בגרסתו הסטליניסטית המאוחרת מאידך הם דוגמאות מצויינות,
        אבל בכלל לא היחידות.

  12. המושגים אינם מוגדרים במדויק ולכן עשית סלט. זהו טקסט ברמה של סטודנט שנה א'. צר לי.
    מפנה אותך ל-Ronald Dworkin, ‘Liberalism’ in his, A Matter of Principle (Oxford: Clarendon Press, 1986). pp. 181-204

  13. "הנחת היסוד של השמאל היא שאנשים הם טיפשים וחלשים" ו"בימין אוהבים בני אדם". לא מדויק בעליל. אני גם חושב שעשית כאן סלט מכליל. אם כבר הכללות, אז מדויק יותר לטעון כי בימין אוהבים בני אדם שקרובים אליך מבחינה אתנית, עדתית, גזעית ותרבותית, ולא בני אדם באופן כללי.
    ולא רק השמאל מניח שאנשים טיפשים וחלשים. גם ימנים יכולים לומר לך את זה. זה קשור להשקפת עולם באופן כללי, והרבה פחות לשמאל וימין.

    • אפשר לומר, וזה מסכם יפה מאד את הביקורת המוצדקת של חלק גדול מהמגיבים כאן,
      שהשקפת עולם של בני אדם מורכבת מהרבה מאד רכיבים, בדיוק כמו סלט. שום רכיב
      בודד, ואפילו לא קבוצה קטנה, יכולים לאפיין אידיאולוגיה של בני אדם באופן
      מובהק. רק צירוף של הרבה מאד רכיבים כאלה עשוי לקבוע את זהותו הפוליטית של
      אדם, ולפעמים אותו הרכיב (פסימיות לגבי טבע האדם, למשל) יכול להוביל למסקנות
      פוליטיות שונות ואף הפוכות.

  14. קודם כל, תודה לכולם על כל התגובות.

    לא ניסיתי לקבוע מסמרות, אלא להיפך – להסתכל על העמדות הפוליטיות מסביב, ולחפש מה עומד בשורש הדברים במובן הכי עמוק. אתה מתבונן ומגלה, שאנשים שתומכים ב Obamam-Care ובהגבלות על השוק החופשי, הם בדר"כ האנשים שתומכים ב Gay Marriage וב Pro Choice וכו' – כלומר, פחות הגבלות על חירות הפרט. הם בדר"כ מתנגדים לעונש מוות, להפרטה של בתי-המשפט ולמלחמה בעירק. אלה העמדות שנחשבות שמאל, וימנים מחזיקים בדר"כ בעמדות הנוגדות. מסתבר, אם כן, שצידוד בחירות – כערך – לא יכול להיות המסד של אף אחד מהגושים, והוצאתי אותו מהמשוואה. חיפשתי משוואה, שיוצרת קוהרנטיות בתוך העמדות של כל אחד מהגושים.

    אם אתה מניח שבני-אדם הם אוטומטים, שהם מופעלים ע"י כוחות קבועים מראש ובאופן צפוי, אז אין "אנשים רעים" ו"אנשים טובים", ואין צורך להעניש אותם. אתה לא יכול לצפות מהם לקבל "החלטות נכונות" ולהיות סטרייטים או להמנע מהריון בגיל צעיר – כי הם לא בוחרים בזה כמו שהם לא בוחרים לפשוע. אתה לא יכול לצפות מהם להצליח כלכלית בשוק החופשי, כי זה לא בידיים שלהם. ומצד שני – אתה מוכרח להניח שכל בני-האדם פועלים מכח אותם המנגנונים ולכן אתה לא יכול להיות גזען, וקשה לך להזדהות עם הלאום שלך: הרי כל בני האדם דומים. הפיתרון לכל המצוקות הוא – ליצור מסגרות או מנגנונים חברתיים נעדרי עוול, כאלה שיאפשרו לבני-האדם לפרוח.

    אם אתה מניח שבני-אדם מעצבים את חייהם וקובעים את גורלם, אז אתה מניח שיש "אנשים טובים" ו"אנשים רעים" – כך תמיד היה וכך תמיד יהיה. אם אנשים בוחרים מה להיות ומה לעשות, אז מי שבוחר לבצע פשע מחריד – מגיע לו להיענש על זה ואפילו מגיע לו שיוציאו אותו להורג. אם אנשים בוחרים מה להיות, אפשר לצפות מהם לבחור להתחתן עם אישה ולהמנע מהריון מוקדם. בנוסף לכל זה – אם אתה מניח שלבני אדם יש בחירה חופשית והם לא אוטומטים, קל יותר להאמין שיכול להיות בהם משהו מופלא ובלתי נתפס, או לחלופין, משהו מעוות ובלתי נתפס. קל יותר להיקלע למחשבות גזעניות (האויבים שלי הם רעים) או למחשבות שמקדשות את הלאום. כל תפיסה דתית וכל תפיסה שמקדשת את הגזע או הלאום, כוללת איזושהי אמונה בדבר עליונות האדם. איזו אמונה שמפקיעה אותו מהכוחות הקבועים הפועלים בטבע. מצד שני, עם אמונה כזו, אתה לא יכול להאשים את "המצב" בבעיות, ואתה לא מחפש לשנות את "השיטה".

    הרבה מהמגיבים כאן טענו, שניתן להסיק מסקנות אחרות מתוך אותן אקסיומות. זה נכון, אני לא טוען שזו הלוגיקה האפשרית היחידה. אני טוען, שאלה המסקנות השכיחות והמקובלות. ברור שניאו-ליברלים יגידו שהם "בעד חופש" וסוציאליסטים יגידו שהם "בעד שיוויון". ברור שליברלים יגידו שהם “בעד חופש” ושמרנים יגידו שהם “בעד מוסר”. מתנגדים להפלות נקראים “Pro Life” ותומכים בהפלות נקראים "Pro Choice”. אף אחד לא אומר: “אני מאמין בדטרמיניזם ובתוצאתנות", אני "אני מאמין בבחירה חופשית ובדאונטולוגיה". אני טוען, שמתחת לפני השטח, ישנן אמונות יסוד, אקסיומטיות, שבגללן אנשים תומכים בדברים שהם תומכים בהם על-פני השטח.

    ====
    עמוס:
    מתוך אמונה בחופש בחירה נובע שיש אנשים שבוחרים לפשוע – תמיד היו ותמיד יהיו, ולכן אין טעם לשנות את החברה, אלא רק "להחזיק אותם קצר". לכן, ראוי להעניש את מי שחטא. זו ההנחה שקראת לה "אין מה לעשות כך הם בני האדם". מתוך האמונה בדטרמיניזם חברתי נובע שאנשים פושעים רק בגלל שהם נולדו בשכונת פשע – אם לא תהיינה שכונות פשע לא יהיו פשעים. מה שצריך, זה לשנות את המנגנונים החברתיים. המתח שאני מתאר הוא לא בין רומנטיקה ושמרנות לבין רציונליזם ומהפכנות – אני מתאר מתח בין רציונליזם משני סוגים, מתח בין שתי השקפות עולם שונות. כאמור – זו לא הסיבה שבגללה אנשים מגדירים את עצמם ימנים או שמאלנים, אבל אני חושב שבדר"כ ניתן למצוא משהו מזה בתפיסות העולם שלהם מתחת לפני השטח.

    איתמר:
    כאמור – האנמוליה הזו היא בדיוק מה שניסיתי לפתור. אם אתה מסתכל על המצע – אז השאיפה האנרכיסטית לאוניברסליזם והמצע הקפיטליסטי לשוק גלובלי חופשי נראות דומות. אם אתה מסתכל מתחת לפני השטח, הן נובעות ממערכת אמונות שונה. ההצעה שלי מנסה ליצור קוהרנטיות בין השאיפה לשוק חופשי לבין ההזדהות הלאומית, למשל. כנ"ל לגבי תחום המשפט – אם תסתכל על השורה התחתונה – להעניש או לא להעניש – לא תוכל לחלק את הגישות לגושים נוגדים. אם תסתכל מתחת למצע, אז בעיניי, באופן כללי, מי שחושב שתפקידה של מערכת המשפט להעניש, כי זה צודק, הוא ימני (דאונטולוג, קאנטיניאני), ומי שחושב שתפקידה לתקן את החברה, להפחית את הפשע, לחנך, לשקם וכו', הוא שמאלני (תועלתן, מיליאני). בדר”כ, כמובן, אנשים נמצאים איפשהו בין לבין, או מאמינים באיזשהו שילוב של הגישות הנוגדות.
    לדעתי – לאומיות היא תופעה ימנית. ימני קיצוני שם את הגזע, או העם, במרכז. שמאלני קיצוני מתנגד לכל סוג של זהות לאומית או העדפה של קבוצת ההשתייכות. רובנו, נמצאים איפשהו בתווך.

    נדב:
    מעניין – בלי להכיר, אני מקבל את הרושם שההצעה שלי דומה מאוד להצעה של סואל. ההבדלים בינינו הם טרמינולוגיים. הגישה הבלתי מוגבלת, שאני קראתי לה שמאלנית, מניחה שצריך לתקן את החברה כי אם תהיה חברת מופת בני האדם יהיו מופתיים. (בניסוח פשטני). אני טענתי, שדווקא הגישה הזו מבוססת על ההנחה, שבני האדם הם אוטומטים, ומה שקובע איך הם יתנהגו – זה המסגרות החברתיות שבתוכן הם חיים. הגישה המוגבלת, המניחה שמסוכן לנסות לשנות את החברה ולשפר את “אופיו” של האדם, נובעת בעיני דווקא מהאמונה שהאדם הוא בלתי צפוי, לא ניתן להפעיל עליו מניפולציות כ”כ בקלות. יש בינינו התנגשות טרמינולוגית בין הגדרה של "טבע האדם" לבין הגדרה של "טבע החברה האנושית". בסך הכל, נשמע שיש הרבה דמיון. אני, להבדיל מסואל, השתדלתי להמנע מצידוד באחת הגישות, מה גם שאני נמצא, וחושב שרובנו נמצאים, איפשהו באמצע ביניהן.

    זאב לבן וסמי:
    השתדלתי לא להביע עמדה, אם כי עמדתי כנראה מובנת מתוך הדברים. כל מה שאני טוען הוא, שזאב לבן מביע – חופש בחירה ואחריות אישית של המבצע – הן עמדות ימניות. קרא את ההערה של סמי קצת מתחתיך בשביל להבין את העמדה השמאלנית בתחום המשפט והחברה – דטרמיניזם וסוציאליזם. (עמדה שאני מאוד מזדהה איתה, היא מנוסחת כאן מאוד טוב).

    עמית:
    אני לא מסכים איתך. אני טוען שבשביל להחזיק בעמדות מודעות ("היהודים הם רעים" / "הערבים הם רעים") צריך איזושהי תפיסה לאו דווקא מודעת לגבי מהות האדם. בעצם, במקרה הזה, אני טוען שצריך איזשהו חוסר בתפיסה שכזו. כלומר: אם אתה מניח שבני אדם מופעלים ע"י כוחות קבועים, שיש בהם חוקיות, וניתן להסביר באופן שיטתי את כל הפעולות שלהם – אז אתה לא יכול לחשוב שיש תכונה שהיא אופיינית רק ליהודים או רק לערבים. חיפשתי את שורש הדברים, את המכנה המשותף של גזענים מכל צד. ברור מאליו שמי ששונא יהודים לא יעיד על עצמו שהשנאה הזו נובעת מאיזו תפיסת עולם, וברור מאליו שהיא נובעת קודם כל מחינוך, מצב פסיכולוגי, נסיבות חיים וכו' – הצהרתי שזה לא ניתוח סוציולוגי, אלא ניתוח מטאפיסי. אנשים מאמינים בדברים שהם מאמינים בהם מסיבות אחרות בעליל, ולא מתוך חשיבה פילוסופית. אבל מתחת לפני השטח, יש להם איזשהן אמונות ותפיסות עולם.

    מוטי שכטר:
    אני מסכים עם כל מה שכתבת, אבל אני טוען שאלה הטיעונים ברובד המצע – שמאלנים אומרים "אנחנו בעד שיוויון", הם לא אומרים "אנחנו חושבים שהעני לא יכול לדאוג לעצמו". אני מדבר על תפיסות-עומק שנמצאות לדעתי מתחת לאידיאולוגיה. השורה התחתונה שלך מופיעה גם בגוף המאמר שלי – המתח בין מוסר של בעלי חובות למוסר של בעלי זכויות הוא המתח בין הגישה האתית של המשאל לגישה האתית של הימין.

    סמי:
    “אוהבים בני אדם", או "חושבים שהם טפשים וחלשים" היו ציורי לשון במאמר הזה, זה ניסוח עם חיוך. הכוונה היא שימנים חושבים שבני אדם שולטים בגולרם ושמאלנים חושבים שהם לא שולטים בגורלם. שוב אני מדגיש: רובנו מאמינים באיזשוהי סינתזה, איזשהו אמצע בין ההשקפות האלה. אני חושב שהתמקדות בהשפקות האלה עוזרת להסביר את החלוקה לגושים.

    מי שכתב שזה רק סיב בחוט – אני כמובן מסכים.
    מי שכתב שאני אישתון – אני ממש לאישתון. זו טעות מאוד מחמיאה.
    מי שכתב שעשיתי סלט – זו לא ביקורת שיש לי איך להשיב עליה. אני חושב שאני די בקיא במושגים שהשתמשתי בהם.
    מי שכתב שלא צריך לקבוע מסמרות או להגדיר שמאל וימין בצורה אבסולוטית – אני בהחלט מסכים. הבהרתי: זה מאמר נורמטיבי ולא תיאורי. זו הצעה להסתכל כך על הדברים, ולא טענה שהדברים הם אכן כך ותמיד כך. אני רק מציע תזה שיכולה להיות מעניינת, שמנסה לעורר מחשבה, ומבקשת לתת פרספקטיבה חדשה לשיח הפוליטי.

    שוב תודה לכולם על הביקורת. ההערות שלכם מאוד מעניינות ומאירות עיניים.

  15. אני מרגיש צורך להרחיב את ההערה שלי.

    לויטגיינשטיין יש משל יפה: הוא ממשיל את המושגים שלנו לחוטים, ואת ההגדרות שלהן לסיבים. חוט שזור ממספר סיבים – בדרך כלל אין אף סיב שמגיע מקצה אחד לקצה השני. יש אפילו סיבים קצרים יחסית שנמשכים רק לאורך קטע קצר של החוט.
    באופן דומה, בסיר להניח שאין הגדרה אחת שיכולה להקיף את השימוש שאנו עושים במושגים (במקרה הזה – ימין/שמאל) מקצה לקצה. הגדרה טובה לא צריכה להקיף את מלוא המשמעות של המושג בכל שימוש אפשרי. אני לא חושב שלנירוס יש יומרה כזאת (ואם יש לו, אפשר להאשים אותו במגלומניה). הגדרה היא טובה אם היא חושפת שימוש מסויים, אם היא מאירה פן מסויים, ואם היא מקיפה הרבה מהשימושים במושג. דומני שנירוס הצליח לענות על מספיק מהקריטריונים הללו.

    המאמר נראה לי שימושי. זאת לא משום שהוא מתיימר להציג את הנאצים "בצד הנכון" (הוא לא), אלא משום שהוא נותן הסבר יפה לברית המוזרה שבין שמרנות חברתית, ניציות פוליטית, וליברליזם כלכלי.

    • עומר, לדעתי האישית מודל, בין אם במדעים מדוייקים ובין אם במדעי הרוח, אינו זהה למציאות. בכך אני מסכים איתך ועם נירוס. הוא כלי עזר לניתוח, שנועד לסייע לנו להבין את המציאות טוב יותר. הבעיה היא שכדי להיות שימושי, צריכה להיות התאמה גבוהה ככל האפשר בין המודל לבין הנתונים האמפיריים, ואני לא חושב שזה המצב כאן. אי אפשר למשל לבנות מודל של שמאל וימין במאה העשרים, שלא קולע בכלל לתופעה הנאצית והפשיסטית, אולי התופעות החשובות ביותר במהלך המאה. אני לא בטוח שאני מסכים גם עם מה שכתבת במשפט האחרון. שמרנות חברתית, למשל התנגדות ללהט"ב, לא נובעת בהכרח מהאמונה שאנשים חופשיים לבחור בטוב או ברע, ולכן אפשר להאשים אותם משום שהם הומוסקסואלים. ישנם שמרנים כמו משה פייגלין או הרב דוד סתיו, למשל, שמכירים בכך שהומוסקסואלים רבים אינם בחרו במצבם, אבל הם עדיין חושבים שהומוסקסואליות רעה מבחינה ערכית – בין אם היתה להומוקסקסואלים בחירה ובין אם לאו. לעומת זאת, גם אם ליברל ישוכנע באותות, מופתים וניסויים מדעים שישנו טיפול שיהפוך הומוסקסואלים לסטרייטים (היינו, יש בחירה) הוא לא יהפוך להיות הומופוב, פשוט משום שלדעתו אין שום בעיה עם הומוסקסואליות. קרי, היחס הערכי להומוסקסואליות, ולא חופש הבחירה או העדרו אצל הומוסקסואלים, הוא השאלה האמיתית כאן. באותה מידה, למשל, הקומוניסטים הסובייטים, שאף אחד לא יתייג אותם בימין, היו הומופוביים עד מאד, למרות שהם לא האמינו בחופש בחירה. הם פשוט חשבו שהומוסקסואליות רעה לחברה.

      • דני, אתה היסטוריון. אתה יודע יפה שהפילוסופיה של מדעי הטבע לא תופסת במדעי הרוח. אי אפשר להסתפק בדיבורים על מיקסום "התאמה למודלים" כשאתה מתעסק במציאות מורכבת עד כדי כך. זו תפיסה שמובילה בהכרח לרדקציו אד אבסורדום של מדעי הרוח והחברה (אלא אם אתה כלכלן זוטר, ואז אתה מרשה לעצמך להתעלם באלגנטיות מחוסר ההתאמה בין המציאות למודלים, או לטאטא את הבעיה מתחת לכינוי "כשל שוק").

        האם מודל של שמאל/ימין שקולע לתופעה הנאצית והפאשיסטית יתאים למאה ה-19? למה הוא חייב להתאים לסוף המאה ה-20? יכול להיות שיש מודלים כאלה, ויש בהם עניין. אבל אתה יכול גם לנסות לבנות מודל שתופס את הרגע הזה בהיסטוריה, וזו בעיה אחרת.

        לגבי הקומוניסטים הסובייטיים, כמדומני שהם תפסו את ההומוסקסואליות כבחירה "בוהמיינית" שמאפיינת אינדיבידואליסטים א-סוציאליים, באותה רוח שבה שמרנים ישראליים נוטים לזלזל בהומוסקסואליות כבחירה של טיפוסים "תל אביביים".

        אבל הביקורת שלך כאן מפספסת את העיקר. זה לא ששמאלן "מטפיזי" (כלומר, שמאלן שמתאים למודל של נירוס) מוכן לקבל את הלהט"בים משום ש[תפיסתו] אין להם ברירה אלא להיות כאלה. שמאלן עשוי להסכים, למשל, להכניס אנס לכלא למרות שלאנס הזה היתה ילדות קשה. אבל שמאלן יהיה יותר זהיר לפני שהוא מסכים לענישה. אצל ימני מטפיסי, כל חריגה מאיזו נורמה מדומיינת דורשת ענישה, משום שעצם החריגה היא בחירה מודעת בפרובוקציה. לפי ההגדרה הזו, הקומוניסטים הסובייטיים הם ימין. לכן זו אכן לא הגדרה טובה במיוחד אם אתה מנסה לתפוס את החלוקה שמאל/ימין בראשית המאה ה-20. אבל דומני שזו הבחנה לא רעה בכלל למתרחש בימינו. אין ספק שהיא לא מלאה.

      • אכן, ישנם הבדלים עצומים בין מדעי הטבע ומדעי הרוח – אבל העיקרון הבסיסי של מודל מדעי הוא לא אחד מהם. גם כאן וגם כאן מסכימים שמודל הוא אך ורק כלי עזר שנועד לתאר את המציאות, וברגע שהוא אינו מתאים, מחליפים אותו. בהיסטוריה, אמנם, אפשר לפעול גם ללא מודל ברור.

        נירוס לא כתב שהמודל שלו תקף אך ורק לסוף המאה העשרים, וההבדלה בין סוף המאה לבין חציה הראשון נראית לי מלאכותית במעט. אנחנו עדיין חיים בעולם שהושפע עמוקות מהנאציזם והקומוניזם, והתעלמות מהם בבניית מודל של שמאל ימין אינו עושה את העבודה לפי דעתי.

  16. גיבוב כזה של קשקושים במאמר אחד מזמן לא ראיתי. לא מכבד את האכסניה ולא ברור איך התפתח דיון בכלל מהגבבה הזו.

  17. דני אורבך שלום,
    הייתי רוצה לבקש את המייל שלך, כדי לשאול כמה שאלות לפרויקט, ולבצע ראיון. האם אפשרי? חזור בהקדם
    noytocatly@gmail.com

  18. קראתי את המאמר המאלף ועדיין לי ברור לי מה עומד ביסוד הגישות השמאלניות לעומת הגישות הימניות. מה מקור ההבדל? מאיפה הוא נובע? הנושא הזה מעסיק אותי הרבה מאד שנים, וטרם הצלחתי להבין אותו לעומקו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: