לסחרר את האם וברווז שנוקם: ברוכים הבאים לטקס פרסי האיג-נובל

על הטכניקה החדשה לאריזת חוטפי מטוסים ושיגורם בחבילה, כבר שמעתם? טקס פרסי האיגנובל 2013 התקיים השנה באוניברסיטת הרווארד, עם שורה של גילויים מדעיים מרעישים והמצאות מוטרפות של מיטב החוקרים בעולם. האם ישו באמת הלך על המים? מדוע כדאי לסחרר אישה יולדת במהירות גבוהה על שולחן מתכת, מה היה הבזק הגאונות החדש של נשיא בלארוס, ואיך מירי רגב שלנו קשורה לכל העניין? הינשוף מדווח מחזית הקדמה המדעית (תרתי משמע).

 Herschbach, winner of the 1986 Nobel Prize for Chemistry, throws a paper airplane during the 23rd First Annual Ig Nobel Prize ceremony at Harvard University in Cambridge

דמיינו לכם סיטואציה. טיסה של אל-על ממריאה מנמל התעופה בן גוריון בדרכה למילאנו. כעבור כחצי שעה, כשהמטוס כבר מעל העננים, הנוסעים מתחילים להוריד את חגורות הבטיחות ולהסתובב הלוך ושוב בגרביים. ריח של בשר בקר באפונה עולה מהמטבח, ילד בוכה ומשתולל אי שם. לפתע נשמע קול:

            "כולם לשכב על הרצפה! זו חטיפה! לשכב, או שאני דוקר כאן מישהו!"

הורד

מחבל קם מאחד המושבים, עם סכין שלופה שהצליח להסתיר מהבידוק. לקול צרחות היסטריות מנוסעי המטוס, לוחץ אחד המאבטחים על כפתור נסתר אי שם בתא הטייס. באוושה מכנית, נפתחת הרצפה והמחבל נופל לתוך תא מיוחד ונארז בתוך חבילה. מיד לאחר מכן, מפליטה אותו המערכת מהמטוס עם מצנח, ובו בזמן מוסרת למשטרת ישראל באלחוט את נקודת הציון המדויקת של המקום בו הוא עתיד ליפול. כשהמנצח נוחת על הקרקע, מחכים כבר השוטרים למחבל עם זינזאנה. אם ישחק לנו המזל, המחבל ייפול לקרקע בדיוק בשמונה בערב ויילכד בשידור חי במצלמות המהדורה המרכזית של ערוץ 1. בכל זאת, צריך להעלות קצת את הרייטינג.

פטנט מדעי להעלאת רייטינג, יש? המהדורה המרכזית עם חיים יבין

פטנט מדעי להעלאת רייטינג, יש? המהדורה המרכזית עם חיים יבין

            נשמע הזוי? מטורף? מה אם היו אומרים לכם שב-1972 המציא מדען אמריקאי בשם גוסטאנו פיזו את המערכת המתוארת לעיל, ואף זכה עליה בפטנט (מספר 3811643)? בדיוק לשם כך, המציאו מרק אברהמס, עורך כתב העת Annals for Improbable Research וצוותו את טקס הענקת פרסי ה-Ignoble (משחק מילים על הביטוי "פרס נובל"). הפרסים הראשונים הוענקו בשנת 1991, תחת הכותרת "מחקרים שלא ניתן, או לא כדאי לשחזר". כיום הכותרת קצת יותר מחמיאה: "מחקר שגורם לך לצחוק, ואז לחשוב." לעיתים, מדובר בהמצאות אמיתיות, ואף שימושיות, אך משעשעות במעט, כגון חזייה שיכולה לשמש גם כמסיכת גז. יש מחקרים מבריקים ומסובכים להפליא אך אקסצנטריים במעט, כמו מאמר מלומד המנתח את התנודות הפיזיקליות בוילון האמבטיה בזמן המקלחת. אחרות מגיעות לתחום הביזאר, כמו הצעה פיתוח מסויימת של מעבדות חיל האוויר האמריקאי בדייטון, אוהיו, שזכו באיגנובל לשלום לפני מספר שנים: "הפצצה הגאה", המכילה חומר כימי שיגרום לחיילי האויב להתאהב זה בזה בתשוקה נואשת. תועלת צבאית מפוקפקת במעט, לדעתי, אבל ללא ספק מחווה מרגשת למאבק הלהט"ב לשוויון זכויות.

אורחאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות, מודד חזייה היכולה לשמש גם כמסיכת גז

אורחאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות, מודד חזייה היכולה לשמש גם כמסיכת גז – טקס הענקת פרסי האיג-נובל, 2011

בכלל, פרסי איגנובל לשלום נוטים להיות המשעשעים ביותר, וכל שנה הצוות מתעלה על עצמו. פרסי שלום הוענקו, בין השאר, לחוקרים שבדקו את מידת הכאב של נידונים למוות בצורות שונות של הוצאות להורג, וגם מקומם של הפוליטיקאים אינו נפקד. השנה, למשל, הזוכה הגאה באיגנובל לשלום הוא החבר אלכנסדר לוקשנקו, נשיאה הנאור של בלרוס, בזכות חוק חדש שאוסר למחוא כפיים באירועים ציבוריים (המנחה ביקש מהקהל לכבד את המעמד ולא למחוא כפיים בזמן הענקת הפרס). לוקשנקו לא זכה לבד: איתו בפרס זכתה גם משטרת המדינה של בלרוס, שהספיקה לעצור עבריין שהואשם בניסיון למחוא כפיים, למרות שיש לו רק יד אחת. אכן, חידת הזֶן הידועה, "מהו קולה של היד האחת?" מעולם לא היתה רלוונטית יותר. מירי רגב, מאחורייך…

לכבד את המעמד - אלכסנדר לוקשנקו

לכבד את המעמד – אלכסנדר לוקשנקו

כל מי שכמוני, נהנה הנאה חולנית במעט מלקרוא את ההודעות שמגיעות אליו בתיבת הספאם, ישמח לשמוע, למשל, כי לפני כמה שנים ניתן פרס איגנובל לספרות ל"יזמי האינטרנט של ניגריה", על המצאת "שלל דמויות משכנעות כמו גנרל סאני אבאצ'ה, גב' מרים סאני אבאצ'ה ועורך הדין ג'ון א. מְבֶּקי", שמעוניינים מאד לחלוק איתנו את המיליארדים שלהם אם רק נושיט להם עזרה קלה. גם הנקודה היהודית לא נפקדה מפרסי האיגנובל לספרות, ובאחת השנים זכו בה מדענים ישראלים שהוכיחו באמצעים מתמטיים את הצופן המיסטי החבוי בסיפורי המקרא.

כחובב מושבע של יוזמתו הברוכה של מרק אברהמס, התקשטתי במיטב מחלצותיי (ג'ינס וטישרט) ביום חמישי האחרון, והלכתי עם חבר לטקס הענקת הפרסים שהתרחש, כמידי שנה, באודיטוריום סָנְדֶרְס של אוניברסיטת הרווארד. לכל מי שחושב להסתפק בלקרוא את רשימת הפרסים באינטרנט, אני ממליץ ללכת מיד לסוכנות הנסיעות הקרובה ולהזמין כרטיס לבוסטון לספטמבר שנה הבאה: הטקס, והמסורות הביזאריות שנחגגות בו, הוא חלק בלתי נפרד מהתענוג. ועדת הפרס, שמורכבת בחלקה הגדול מחתני פרס נובל (אמיתיים) קשישים יותר ופחות, יושבת קוממיות על הבמה, בעוד הקהל מיידה בה מטוסים מנייר לקול צלילה של תזמורת קמרית בחלוקי בית חולים. בטקס לפני שנתיים אחד מהמדענים הדגולים אף הופיע בתלבושת של איכר סיני, כולל כובע קש משולש. רוי גלאובר, חתן פרס נובל לפיזיקה, משמש מזה שנים בתפקיד "שומר המטאטא" (Keeper of the Broom), ותפקידו הוא לטאטא את מטוסי הנייר מהבמה. הטקס נפתח בברכה של המדען הקשיש ביותר, שמורכבת אך ורק משתי מילים וידועה בשם Welcome, Welcome Speech, ובין זוכה לזוכה עולים על הבמה חוקרים מפורסמים (השנה: דיקן בית הספר למדעים ואומנויות בהרווארד) להסביר מושג טכני מסובך ב-24 מילים מקצועיות, ואז בשבע מילים פשוטות לקהל הרחב.

ig-nobel-prize-presentation

יציע המכובדים, כולל שומר המטאטא

יציע המכובדים, כולל שומר המטאטא

המטרה החיה לקליעת טיסני נייר

המטרה החיה לקליעת טיסני נייר

אולם הכוכבת הבלתי מעורערת של הטקס היא מיס סוויטי פּוּ (Miss Sweety Poo), ילדה בת שמונה שנבחרת כל שנה במיוחד. התפקיד של מיס סוייטי חיוני ביותר, וכמי שהיה בכנסים אקדמיים לא מעטים אני יכול להעיד שמנחים רבים היו מתקנאים בו. בכנס שהשתתפתי בו ביפן, למשל, עלה על הבמה חוקר גרמני ונשא נאום ארוך, איטי ומשעמם של שעה ויותר, כאשר הזמן שהוקצב לכולם היה 25 דקות. אף אחד לא העז להפסיק אותו. במצבים מביכים מסוג זה, כאשר אחד הנואמים חורג מהזמן שהוקצה לו (דקה, בטקסי האיגנובל) קמה מיס סוויטי ממושבה, הולכת לבמת הנואמים וצורחת:

Please Stop, I'm bored!!!

Please stop - I'm bored!

Please stop – I'm bored!

והיא חוזרת על זה שוב ושוב עד שהנואם מבין את הרמז ומסתלק. השנה, דרך אגב, חלה התפתחות חדשה ומעניינת: חלק מהנואמים, בניסיון נואש אך כושל לסחוט עוד דקה או שתיים נוספות, שיחדו את מיס סוויטי בדובונים וצעצועים למיניהם. היא המשיכה למלא את תפקידה נאמנה, כמובן, אבל גם על השוחד לא ויתרה.

מושחתים, נמאסתם: נואמים מנסים לשחד את מיס סוויטי

מושחתים, נמאסתם: נואמים מנסים לשחד את מיס סוויטי

אני באופן אישי הייתי מאמץ את השיטה הזאת גם בכנסת.

please stop, I'm bored! בקרוב אצלנו?

please stop, I'm bored! בקרוב אצלנו?

ובעוד הזוכים המאושרים הוצגו אחד לאחד על ידי הקהל, לא נעדר גם חלקה של התוכנית האמנותית. באופן מסורתי, מוצגת בטקס הענקת פרסי האיגנובל "מיני אופרה" שעוסקת בנושא מדעי כלשהו. משום שהשנה הכנס כולו היה בסימן "כוח" (Force), גיבורי המיני אופרה "The Blonsky Device" היו זוג מדענים חובבים מארצות הברית שהמציאו מכונה שתקל על נשים ללדת. איך בדיוק? היולדת נקשרת לשולחן מתכת שמסתובב במהירות גבוהה ומסחרר אותה, כך שהכוח הצנטריפוגלי יפליט את התינוק לתוך רשת. המוזיקה היתה מבוססת כמובן על אופרות ידועות, והאריה המרכזית התהדרה בשם: Is it a sin to make a mother spin? ההמצאה כמובן אמיתית, ונרשמה כפטנט על ידי שרלוט וג'ורג' בלונסקי שאף ניסו אותה בהצלחה במהלך הריונה הראשון של שרלוט.

Is it a sin, to make a mother spin? כוכבי המיני אופרה "המכונה של בלונסקי"

Is it a sin, to make a mother spin? כוכבי המיני אופרה "המכונה של בלונסקי"

והזוכים בפרס השנה (2013) הם:

איגנובל לרפואה: מסטארו אוצ'יאמה וצוותו (יפן וסין), על כך שבדקו את השפעת צלילי האופרה על עכברים שעברו השתלת לב. שניים מהזוכים המאושרים הגיעו לטקס לבושים כעכברים, כולל האוזניים.

ignoble-415x260

איגנובל לפסיכולוגיה: לורן בז' וצוותו (צרפת, ארה"ב, בריטניה, הולנד, פולין) על כך שהוכיחו את האמת המרעישה הבאה באמצעים אמפיריים, לאמור: אנשים שחושבים שהם שיכורים, גם חושבים שהם מושכים מאד. שם המאמר: "Beauty Is in the Eye of the Beer Holder". אני הייתי נותן להם איגנובל רק על הכותרת…

beer_drunk_baby

איגנובל לביולוגיה ואסטרונומיה: מארי דאק וצוותה (שוודיה, אוסטרליה, גרמניה, דרום אפריקה, בריטניה) על תגליתם שחיפושיות זבל תועות מנווטות את דרכן הביתה באמצעות שביל החלב.

Real_Dung

איגנובל להנדסת בטיחות: גוסטאנו פיזו המנוח (ארה"ב) על המכונה לניטרול חוטפי מטוסים, שתוארה כבר לעיל.

איגנובל לפיזיקה: אלברטו מינטי וצוותו (איטליה, בריטניה, דנמרק, שוויצריה, איטליה, רוסיה, צרפת) על שהוכיחו, סוף סוף, כי סיפורי הברית החדשה הגיוניים מבחינה מדעית. לטענתם, ישו או כל אדם אחר אכן היה מסוגל להלך על המים, אם גם הוא, וגם האגם, היו על הירח.

הגיוני לחלוטין - רק על הירח

הגיוני לחלוטין – רק על הירח

איגנובל לכימיה: שינסוקה אימאי וצוותו (יפן, גרמניה) על כך שהוכיחו כי התהליך הביוכימי שגורם לאנשים לבכות מבצל הרבה יותר מסובך ממה שמדענים נהגו לחשוב.

איגנובל לארכיאולוגיה: בריאן קנדל ופיטר סטאל (ארה"ב, קנדה) על שהעזו לחרף את נפשם על מזבחות המדע. השניים הרתיחו מכרסם מת (shrew) בבישול חלקי, בלעו אותו בלי ללעוס, ואז בדקו בדקדקנות את הצואה שלהם בימים הבאים במטרה לראות אלו עצמות אוכלו ואלו לא. מה שנקרא, משחקים בקקי…

טעים? להרתיח חלקית, ולזכור לא ללעוס

טעים? להרתיח חלקית, ולזכור לא ללעוס

איגנובל לשלום: אלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלארוס, והמשטרה הלאומית של בלארוס, מסיבות שתוארו כבר לעיל. איך מירי רגב היתה אומרת? כפיים.

היא לא היתה שורדת בבלארוס - מירי רגב בנאום האימים

היא לא היתה שורדת בבלארוס – מירי רגב

איגנובל להסתברות: ברט טולקאמפ וצוותו (ארה"ב, הולנד, בריטניה, קנדה) על הסבלנות וההתמדה שהובילו לפריצת דרך מדעית עקב בהייה ממושכת בפרות. בסופו של דבר, הגיע הצוות לשתי מסקנות חשובות. ראשית כל: ככל שפרה שוכבת זמן רב יותר, יותר סיכוי שתקום. שנית: ברגע שפרה קמה ממרבצה, אי אפשר לחשב בקלות מתי סביר שתשכב שוב.

איגנובל לבריאות הציבור: קשיאן בהאנגאנאדה וצוותו (תאילנד) על הדו"ח: "ניהול כירורגי של מגיפת כריתת הפין בסיאם – טכניקות מומלצות, מלבד במקרים בהם הפין הכרות נאכל חלקית על ידי ברווז."

זהירות - הם לא תמימים כמו שהם נראים

זהירות – הם לא תמימים כמו שהם נראים

ונסיים במילים בהן נחתם הטקס המרגש: "If you didn't win a prize – and especially if you did – better luck next year!"

אפשר לצפות בטקס כולו ביו טיוב, כאן:

 

אודות דני אורבך

רוכים הבאים לינשוף! אני דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ושאר אירועים עקובים מדם ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מי מכם שמתעניין במלחמת העולם השנייה, אולי נתקל בספר שלי, ואלקירי- ההתנגדות הגרמנית להיטלר שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. מחקר חדש, מעודכן ומורחב בנושא, The Plots against Hitler, יצא לאור השנה באנגלית ובאיטלקית, בנוסף לעדכון של של הספר העברי הקיים. מהדורות קינדל והארד-קופי של כל הספרים ניתן לקנות באמזון. כדי לראות את הפרופיל האקדמי שלי – מחקרים, מאמרים ועוד, לחצו כאן.

פורסמה ב-ספטמבר 15, 2013, ב-ינשופי מגדל השן: סיפורים מתוך האקדמיה ותויגה ב-, , , , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 22 תגובות.

  1. דני יקר,
    איזה מאמר כייפי! מצחיק ומחכים ובעיקר מזעזע במידה הנכונה.
    תודה רבה 🙂

  2. נראה כי זוכי פרס ה- ignoble ממשיכים את מסורת המדענים הנערצים באקדמיה של לאגאדו, עיר הבירה של לאפוטה, אליה נקלע גוליבר, גיבור הסאטירה של סוויפט. פרוייקט מעניין נזקף לזכותו של ארכיטקט נודע ואחר מעניין לא פחות היה של עיוור שביקש להמציא שיטה חדשה להבחין בין צבעים:

    There was a most ingenious architect, who had contrived a new method for building houses, by beginning at the roof, and working downward to the foundation; which he justified to me, by the like practice of those two prudent insects, the bee and the spider.
    There was a man born blind, who had several apprentices in his own condition: their employment was to mix colours for painters, which their master taught them to distinguish by feeling and smelling. It was indeed my misfortune to find them at that time not very perfect in their lessons, and the professor himself happened to be generally mistaken. This artist is much encouraged and esteemed by the whole fraternity.

  3. נשמע מגניב ביותר. אולי צריך לחשוב על גרסה מקומית. אני בטוח שהראש היהודי מסוגל לחשוב על לא מעט "פטנטים" כאלה. צריך רק לחשוב על שם קליט. פרס מיני ישראל? פרס ישרא-הל?

  4. מענינת אותי הסיבות לכך שאנשים מקדישים באובססיביות זמן ללמוד ולחקור נושאים שכאלו. אני מניח שחלק מהמחקרים נעשו מלכתחילה מתוך לצון, אולי רובם (אבל מי הולך לרשום פטנט) חלקן מתוך כוונה טהורה לתוצאות מעשיות וחלקן וזה החלק המעניין מתוך בריחה מהמציאות או מלחצים. במקרה של אישתון אני נוטה להעניק דווקא לו את הפרס, למרות שהנושא מעניין יש בלעיסה של הנושא הסטסטי סמנים של שליחות דתית. מה הצורך של אנשים לרצות ולזכות בהכרה והערכה בכל מחיר, האם זה צורך בסיסי כמו רעב?
    נתקלתי פעם בקבוצה של פוסטדוקטורנטים לאנטמולוגיה שהחליטו לבלות את חייהם על מענקים במחקר בלתי סופי וכתיבת ספרים שאיש לא יקרא על חרקים שנמצאו תחת אבן בזינזיבר. האם יש פה מקום להשוואה?

    • אם אנשים לא היו מקדישים באובססיביות זמן ללמוד ולחקור נושאים אזוטריים, אז לא היתה לנו מהפכה מדעית ולא טכנולוגיה מודרנית. כמעט כל ההתפתחויות המדעיות הרציניות התחילו, בראשית הדרך, במחקר שנראה לא מעשי בהכרח (או שהמחקר היה מעשי, אבל התוצאה היתה בלתי צפויה). בסך הכל, סקרנות היתה ותהיה תמיד היסוד של המדע. אני חושב שזו גם הסיבה מאחורי רוב המחקרים הללו: החוקרים באמת מתעניינים וסקרנים לראות, למשל, איך חיפושיות זבל מנווטות את דרכן לפי שביל החלב. כן, במידה מסויימת סקרנות זה צורך בסיסי כמו רעב, וטוב שכך. בגלל זה האנושות הגיעה לאן שהגיעה.

      גם ספרים על חרקים תחת אבן בזנזיבר הם אבן פסיפס, שמישהו יום אחד יכול להשתמש בה, ביחד עפ אבנים רבות אחרות, לתגלית גדולה וחשובה שתשפר חיים של בני אדם רבים.

      אישתון לדעתי עשה עבודה חשובה מאד. לא משנה מה דעתנו על סוגיית המסתננים, אנחנו זקוקים למידע אמיתי ואמין כדי להחליט. אם בתקשורת זורמים נתונים סטטיסטיים מעוותים ומידע שגוי או מומצא שמתבסס על מחקר רשלני – אזי כל הכבוד שיש תחקירנים רציניים כמו אישתון שיכולים לחשוף את זה.

    • אני חושב שכדאי יותר להיזהר במה אנחנו מגדירים כ"איזוטרי".
      אני מניח שנזכרת בפוסט דוקטורנטים מתוך הקריאה על חיפושית הזבל. רק לידיעתך, עיתון סיינס ערך סקר בקרב מדענים בכירים, והשאלה "כיצד בעלי חיים מנווטים?" נכנסה לרשימת 125 השאלות החשובות ביותר בכל תחומי המדע. לכן הדגמה שיש בעלי חיים פשוטים יחסית שמנווטים באמצעות כוכבים ובפרט באמצעות אור של שביל החלב היא תוצאה מאוד יפה שחלק ניכר מחוקרי הביולוגיה בארץ היו שמחים להתהדר בה.
      ובנוגע לאנטומולוגים שפגשת – יש לך מושג מה היו השאלות שעניינו אותם? ואולי אתה לא מסוגל לראות את היופי האדיר של חרקים, אבל רבים יגידו שמדובר בבעלי חיים יפים ביותר, שגם חשובים מאוד לתפקוד של מערכות אקולוגיות.

  5. אני בוכה פה מצחוק!! מהרפרנסים לפוליטיקה הישראלית דרך הפרסים והטקסים ההזויים ועד לברווזים… מאמר מושלם! XD מחכה בקוצר רוח לתיעוד הטקס בשנה הבאה.

  6. פוסט משובח, כהרגלך!
    לא יכולתי להפסיק לצחוק. חיייבים לעשות משהו מקביל בישראל, כבר יש לי כמה מועמדים בראש…

  7. מדליק! ממתינה שמישהו כבר ירים את הכפפה ויציע מחקר מדעי שיענה, אחת ולתמיד על השאלה מהיכן הנטיה של החתול להתיישב על כל סוג- של אי קוהרנטיות ברצף של הרצפה

  8. אני חושב שהפרס הזה, עם כל הצער, מבזה מחקרים בתחומי מחקר שנחשבים פחות "סקסיים", במיוחד בביולוגיה אורגניזמית.
    למשל, המחקר על חיפושית הזבל הוא מרתק וחשוב מבחינה מדעית (אם נאמין לעיתון סיינס). הוא גם פורסם בעיתון עם IF של 10.5, כלומר, עיתון מכובד וחשוב שרוב החוקרים היו מתים להכניס אליו מאמר.
    בנוגע לפרות – מרעה הוא שימוש הקרקע הנפוץ ביותר בעולם. אם אנחנו רוצים להבין מה המרעה עושה למערכות האקולוגיות (ואוהו הוא עושה!), צריך להיות מסוגלים למדל את הפרות.
    אני מכיר מעבדות מכובדות באוניברסיטה העברית בהן התנהל ויכוח סוער אם סבב רעיית פרות מוריד את הצמחייה לחצי הגובה או לחלופין לגובה קבוע של 7 ס"מ (מה שכנראה נכון). זאת בשביל להבין את השפעת הרעייה על מגוון ביולוגי, שהגורמים לו נמנים עם 25 השאלות החשובות בכל תחומי המדע (לפי עיתון סיינס, שוב).

    • מיכאל, אני לא חושב שיש כאן עניין של ביזיון אלא של הומור ונכונות של חוקרים
      ומדענים לא לקחת את עצמם תמיד ברצינות תהומית. עובדה שרוב מוחלט של "זוכי
      הפרס" מגיעים לטקס וגם נהנים ממנו מאד. אם כבר, זה מושך תשומת לב ציבורית
      למחקרים שלהם ולפעמים זה חשוב מאד לחוקר.

      • מצד אחד אתה צודק בנוגע לתשומת הלב והחשיבות של הומור.
        מצד שני, כפי שאתה גם יכול לראות בחלק מהתגובות לפוסט, זכייה באיג-נובל נחשבת בעיני רבים מהקהל הרחב לעניין מבזה.

  9. חחח הזוי משעשע לאללה. יופי. מומלץ אצלי
    אסתי

  1. פינגבק: אהובתי הרובוט: על הפיתוי לחנך את העם | הינשוּף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: